ארצות-הברית 2005: בעלי-חיים בחוק ובמשפט

חיות בר  הרשויות וניצול חיות בחקלאות  אכיפה בשטח 

חקיקה ופסקי-דין בעניין הגנה על חיות בר והשמדתן

ציד דרך האינטרנט

ההצלחה הנרחבת ביותר בתחום ההגנה על חיות בר בשנת 2005 הושגה נגד ציד דרך האינטרנט. המדובר בתגובה לטכנולוגיה חדשה: רובה שניתן לכוונו ולהפעילו באמצעות תוכנת מחשב. הרובה, המחובר למצלמת וידיאו ולמחשב, ממוקם במכלאה עם חיות, והלקוחות יורים בהן כשהם יושבים בביתם בכל מקום בעולם, באמצעות מקלדת ועכבר. הרג בשיטה כזו עורר התנגדות אפילו מצד ארגוני ציידים. המחוקקים מיהרו להגיב, אם כי הצעת חוק פדרלית בעניין נותרה תלויה ועומדת. במהלך השנה, התקבל ב-13 מדינות חוק נגד ציד בשיטה זו (וביניהן טקסס, שבה התחילו לפעול עסקים אלה), וב-8 מדינות נוספות הוגשו הצעות חוק. לא כל החוקים שהתקבלו יעילים באותה מידה. כדי לחסל תעשייה זו בחיתוליה, יש צורך לאסור השתתפות בציד (גם במדינות אחרות) באמצעות מתקני שליטה מרחוק; הפעלת מתקני ציד ברחבי המדינה; הפעלת שירותי מחשב תומכים; מסחר בחיות שניצודו; וכמובן – נחוצים עונשים מרתיעים. ברוב המדינות, החוקים החדשים מכסים רק חלק מדרישות אלה.

רובה ציד מונחה מחשב מול מטרה מלאכותית. מתוך האתר שפרסם לראשונה ציד דרך האינטרנט, עד שהדבר נאסר בטקסס. 

סכנה לחיות הנדירות

ממשל בוש הכריז מלחמה על החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה (ESA). ב-29 בספטמבר אישר בית-הנבחרים ברוב משמעותי תיקון לחוק, הכולל: ביטול של סעיפים להגנת בתי-גידול של חיות נדירות על קרקעות בבעלות המדינה; הקלות לבעלי קרקע פרטית בכל הנוגע לדרישות החוק; והנחיות שנועדו לצמצם את רשימת המינים המוגנים. זוהי ההתקפה החמורה ביותר על ESA מאז 1988, אז ניסה בית-הנבחרים לעקר את החוק מתוכנו והסנאט עצר זאת. עתיד החיות הנדירות בארצות-הברית תלוי שוב בסנאט. ליוזמת החקיקה נוסף מינוי דייל הול לראש שירותי הדגים וחיות הבר (USFWS) – הרשות הפדרלית האחראית לאכיפת ESA. הול היה ממונה על הרשות בדרום-מערב ארצות-הברית, ולדברי ארגונים סביבתיים, במהלך כהונתו הוא לא ביצע אפילו פעולה אחת לטובת חיות אלא תחת צו בית-משפט. לעומת זאת, הוא נתן לעובדיו הוראות לא חוקיות להימנע מהשגת ממצאים מדעיים העשויים לשמש להגנה על חיות בר, הוא שיכתב דו"ח מדעי מטעמים פוליטיים ויזם מדיניות האוסרת על ביולוגים לקחת בחשבון ידע גנטי על התאוששות מינים.

אנטילופות וציד במכלאות

ציד במכלאות ("canned hunting") הוא תעשייה משגשת ברחבי ארצות-הברית, הכוללת כאלף חוות – רובן בטקסס, המציעות ללקוחות ירי בחיות בתוך שטחים מגודרים. החיות גודלו בשבי ולכן אף אינן בורחות בקלות. היצע ההרג מגוון, ממינים מקומיים נפוצים ועד למינים נדירים ביותר מחו"ל – עם מחיר בהתאם לנדירות. אין בארצות-הברית הגבלה על ציד במכלאות, אך ESA אמור להגביל את הציד. על רקע זה, ב-2 בספטמבר צירפה הרשות הפדרלית, USFWS, שלושה מינים של אנטילופות אפריקאיות לרשימת המינים המוגנים. אולם מיד הוציאה הרשות הוראה נוספת, הקובעת שההוראה הקודמת אינה חלה על אנטילופות שנולדו בארצות-הברית. את אלה מותר למכור לציד, להוביל ולהרוג ללא הגבלת החוק. מכיוון שמדובר בחיות ממינים שממילא לא קיימים כמעט בטבע, משמעות ההוראה האחרונה היא הגשת האנטילופות לציד במכלאות – ואנטילופות אלה אכן מוצעות להרג במחיר 2,500 עד 4,500 דולר ("לא הרגת – לא שילמת!"). בנוסף לכך, ההוראה מתירה סחר חוקי במינים אלה, והסחר החוקי בחיות בר מעודד תמיד סחר בלתי חוקי (לעתים בהיקף הרבה יותר גדול) – ובכך גוזרת ההוראה גם את גורלן של מעט האנטילופות שנותרו בטבע.

ראם סהרה, הנמנה עם אחד מן המינים הנדירים ש-USFWS מסר לידי הציידים במכלאות. מתוך אתר של ציידים. 

שחיטת סוסים

בסוף שנת 2004 הועבר כמחטף תיקון לחוק, המתיר שחיטת סוסים וחמורים פראליים (חיות מבויתות שהשתחררו ומקיימות חיי בר במשך דורות). התיקון כולל כמה הוראות מגבילות, וביניהן הדרישה, שסוסים שנמסרו לאימוץ יוחזקו לפחות שנה אצל המאמץ. כבר בתחילת 2005 נתפסו מספר "מאמצים", שמכרו סוסים לשחיטה מיד לאחר "אימוצם". עד אמצע השנה נמכרו יותר מ-1,400 סוסים לפי התיקון לחוק. זהו רק מיעוט מבין 90,000 הסוסים הנשחטים בשנה בארצות-הברית. בתגובה למחטף 2004, נערכו לאורך שנת 2005 מאמצי חקיקה פדרליים יוצאי-דופן. במאי קיבל בית-הנבחרים ברוב ניכר הצעה, לאסור את שחיטת הסוסים והחמורים הפראליים, וביוני עברה ברוב ניכר הצעה, שהייתה אמורה לעצור בעקיפין את שחיטת סוסים בכלל בארצות-הברית: ביטול המימון לפיקוח מטעם משרד החקלאות על משחטות הסוסים ועל ביקורת גבולות לסוסים שנועדו לשחיטה. כאן החלו העניינים להסתבך. ביוני הוגשה הצעת חוק להקל על אימוץ סוסים (דהיינו, עידוד בסחר סוסים תחת מסווה של סיוע להם). הסנאט תמך דווקא בהצעה לטובת הסוסים, אולם בסוף היא נקברה בוועדה, שתפקידה לפשר בין הצעות חוק שהתקבלו בבית-הנבחרים ובסנאט; בוועדה שולטים אויבי הסוסים – ששינו לחלוטין את הנוסחים שהתקבלו ועיקרו את ההצעות מתוכן. בתחילת 2006 עדיין תלויות שתי הצעות חוק פדרליות להגנה על סוסים. אם לא די בכל זה, ב-25.8.2005 פסק שופט בטקסס, ששתי משחטות הסוסים הפועלות במדינה (מתוך שלוש בכל ארצות-הברית) מורשות להמשיך לפעול. העותרים ביקשו להפעיל חוק טקסאני משנת 1949, האוסר מכירת סוסים למאכל אדם – אך מעולם לא נאכף.

זאבים

לאחר שנכחדו ברוב ארצות-הברית והוחזרו למספר מקומות, מעמדם של הזאבים תלוי על בלימה. בפברואר נרשם ניצחון למענם, כששופט פדרלי פסק נגד החלטת USFWS (הגוף שאמור להגן על הזאבים!) משנת 2003, שביטלה את מעמדם כחיות בסכנת הכחדה בחלקים במזרח ארצות-הברית ומערבה. לאחר מספר חודשים פסק שופט אחר לטובת הפסקה מיידית של הרג זאבים הנערך בוויסקונסין ובמישיגן. באיידהו, לעומת זאת, התקבלו השנה שני חוקים, המאפשרים הרחבה של ציד זאבים בשיטות שונות, ובכלל זה היתר לירות בהם מכלי תעופה.

טורפי "מחמד"

בארצות-הברית יש מגיפה של החזקת טורפים מסוכנים בתור "חיות מחמד" – אשר סובלים עם גדילתם מתנאים מחרידים. ריבוי הפגיעות בבני-אדם על-ידי חיות אלה ונדירותן בטבע הובילו לקביעת הגבלות מסוימות על החזקתן בתחומי למעלה מ-30 מדינות. בשנת 2005 נוספו הגבלות בכמה מדינות, ובשתיים מהן מדובר בחידושים חשובים. באפריל, לאחר שמישהו שיחרר את טיגריס ה"מחמד" שלו, נאסרה בארקנסו בעלות פרטית על טיגריסים, אריות ודובים, ונאסר גם לאפשר להם להתרבות. ביולי התקבל בקנטאקי חוק, האוסר החזקה פרטית של חתולים גדולים, קופים, דובים, זוחלים ארסיים וחיות אחרות הנחשבות כמסוכנות. בשתי המדינות יוכלו בעלי חיות כאלה להמשיך להחזיק בהן בכפוף להליכי אישור.

דגים

שני מהלכים בוצעו השנה במטרה להגן על דגים מהכחדה – כדי שאפשר יהיה להמשיך לטבוח בהם בעתיד. בספטמבר ובאוקטובר קבע USFWS איסור לייבא מאזורי הים הכספי והים השחור את אחד מסוגי הקוויאר (ביצי דגים) – קוויאר בלוגה – שמקורו בדג חידקן ממין בסכנת הכחדה (בתמונה משמאל). כדי להפיק את הקוויאר, הורגים את הדגים. האיסור קריטי, כי הוא חל על אזור הרבייה העיקרי של הדג וארצות-הברית מייבאת 60% מקוויאר הבלוגה. עם זאת, מעריכים שהיקף הסחר הבלתי חוקי גדול פי עשרה ויותר מהיקף הסחר החוקי (יש לציין, שב-3.1.2006 הכריז האו"ם הפסקה זמנית של הסחר הבינלאומי בביצי חידקן). ביוני זכו גם דגי הסלמון הפאסיפי בהגנת בית-משפט פדרלי, כשהשופט פסק שמנהלי חמישה סכרים בצפון-מערב ארצות-הברית יחויבו לשפוך מים מעל הסכרים כדי לאפשר לדגים הצעירים והכלואים על-ידי הסכר לנדוד לאוקיינוס. הפסיקה פותרת באופן מוגבל מאוד את בעיית הדגים, בנהרות החסומים בלמעלה מ-20 סכרים.

ציד ממוסד

כמה חוקים חדשים ממסדים לחלוטין את הפגיעה בחיות בר:

• אלסקה קבעה בחוק שיש לקדם פתיחת הגנים הלאומיים באלסקה לקידוחי נפט וגז (כלומר לפעול לשינוי החוק הפדרלי בעניין) ואף הקציבה לכך 1.3 מיליון דולר.
• באלסקה התקבל חוק המחייב את הממשלה לקדם ציד.
• במרילנד חויב המשרד למשאבים סביבתיים לפתוח לציד שטחים שהמדינה ממונה על ניהולם; בכך הפך המשרד בפועל לגוף לקידום ציד.
• בניו המפשייר מתיר מעתה החוק לרשויות לקדם ציד ודיג על-ידי שיווק, שיתוף-פעולה עם הסקטור הפרטי והורדת מחיר הרישיונות לציד ולדיג.
• בדקוטה הצפונית קיבל משרד החקלאות היתר למכור פרוות ועורות של חיות שניצודו על-ידי רשויות הכפופות למשרד. החקיקה מעודדת ציד טורפים כגון קויוטים, שועלים ושונרים, הנחשבים כסכנה לחיות משק.

הציידים הגאים עם הדובים שהרגו, מתוך אתר של ציידים. הרשויות בארצות-הברית מספקות בקלות רישיונות להרג דובים, לכאורה משום שהם מסוכנים לאדם. בפועל, סגירת פסולת ביתית מפני הגישה לדובים מצמצמת באורח מכריע את התקרבותם לבני-אדם. 

הגנות מקומיות

לסיום, מספר חוקים חיוביים (אמנם צנועים למדי) שהתקבלו השנה:

• בדרום קרוליינה נאסר ציד תרנגולי הודו בר מעל גבי כלי שיט.
• באוהיו מוסדה האפשרות של הרשויות לבחון את כישוריהם של אנשים העוסקים ב"בקרת מטרדי חיות בר".
• במינסוטה הוצא האוח מרשימת המינים הבלתי מוגנים.
• במינסוטה נקבע שהרשויות ישתלו צמחייה טבעית בצדי דרכים כדי לאפשר קיום חיות בר קטנות.
• בקולורדו הוטלה חובה להוסיף חומרים מרים לחומר נגד קיפאון, כדי למנוע מחיות לשתות אותו.
• בקליפורניה נקבעו עונשים מרתיעים למי שהפר את התקנות האוסרות כניסת כלי רכב לשטחי בר.

הרשויות וניצול חיות בחקלאות

מעט פעילות

שנת 2005, כמו בשנת 2004, עיקר פעילותן של הרשויות בעניין חיות בחקלאות הוא סמוי מן העין. כמה וכמה הצעות חוק הוגשו לא רק במדינות השונות, אלא גם בפני הקונגרס. אולם בחוק, במשפט ובנהלים אין כמעט שינויים. תעשיות החי פשוט ממשיכות לפעול באין מפריע.

סחר חופשי בבשר

ב-2 באוגוסט נחתם סופית הסכם CAFTA-DR. זהו הסכם סחר חופשי בין ארצות-הברית לשש מדינות באזור מרכז אמריקה: קוסטה ריקה, אל סלוודור, גווטמאלה, הונדורס, ניקרגואה והרפובליקה הדומיניקנית. ההסכם מסיר את המחסומים והמכסים במסחר בין שתי המדינות, והוא צפוי להגדיל את ייצוא הבשר מארצות-הברית ולכן גם את מספר החיות המגודלות והנשחטות שם. ארגונים מתוך תעשיית הבשר הריעו להסכם כאילו התקבלה הצעת חוק פרטית מטעמם. מתוך תצהיר NCBA, הארגון הגדול ביותר בתעשיית הבקר בארצות-הברית:


לפי NCBA, היעד במדינות עניות אלה הוא בעיקר מסעדות יוקרה ומלונות, בעוד שארצות-הברית תייבא מהן בשר בקר זול למוצרים מעובדים. בתעשיית בשר החזיר מעריכים, שהרווחים בעקבות ההסכם יגדלו ב-5% (דהיינו, כחמישה מיליון חזירים).

מכלאות המוניות לפיטום בקר (מתוך אתר של תעשיית הבקר בטקסס) 

חיות קורסות וספגת המוח

חיות שהתמוטטו ואינן מסוגלות עוד לעמוד ("קורסות") הן תופעה נפוצה, במיוחד בקרב פרות מתעשיית החלב. גילוי פרה הנגועה בספגת המוח ("הפרה המשוגעת") במדינת וושינגטון בסוף שנת 2003, הביא לאיסור זמני בארצות-הברית על אישור בשר מפרות כאלה למאכל אדם. האיסור מספק מוטיבציה לחקלאים לטפל בפרות טוב יותר, או לפחות לא לגרור את הקורסות למשחטה. הסנאטורים אקקה ואקרמן ניסו השנה להפוך את האיסור הזמני לחוק, ולהרחיבו לצאן, לחזירים, לסוסים ולקרוביהם, בנוסף להוראה להרוג חיות קורסות באופן מיידי ו"הומאני" – במקום להובילן למשחטה ולהאריך בכך את ייסוריהן. הצעת התיקון לחוק תלויה ועומדת בסנאט ובבית-הנבחרים. כל זאת למרות בהלה שאחזה בארצות-הברית בחודש יוני, אז נחשף שמשרד החקלאות הסתיר במשך שבעה חודשים תוצאות חיוביות של בדיקה לספגת המוח בפרה נוספת בארצות-הברית. הגילוי הביא לצניחה מיידית בערך המניות של מקדונלד'ס (רשת מסעדות הבשר הגדולה ביותר) וטייסון פודס (תאגיד המשחטות הגדול ביותר). יש לציין שכל שש הפרות הנגועות בספגת המוח שהתגלו בצפון אמריקה, היו פרות קורסות.

פרה קורסת (Compassion Over Killing) 

ארנבונים כ"עופות"

יוזמה מצערת שעברה בשקט יחסי היא החלטת משרד החקלאות לסווג ארנבונים בתור "עופות". החוק המחייב "שחיטה הומאנית" פוסח על עופות, והסיווג המופרך של ארנבונים כ"עופות" נועד לפטור את המשחטות מכל חובה למנוע סבל מהארנבונים ולהתיר להרוג אותם בהכרה מלאה (אמנם, בפועל המשחטות בארצות-הברית מתעלמות מן החוק כמעט לחלוטין גם בכל הנוגע ליונקים גדולים). המידע העיקרי שפורסם באינטרנט בנושא זה הוא מודעה גדולה מטעם Humane Farming Association ב-28 ביולי בניו יורק טיימס, ובה בקשה מן הקוראים להפעיל לחץ ציבורי נגד ההחלטה. כל זאת על רקע דיווחים על ביקוש גובר לבשר ארנבונים בארצות-הברית.
(בתמונה: ארנבונים כלואים בכלובי סוללה בוורמונט, AP)

תביעה: "שחיטה הומאנית" לעופות

ב-21 בנובמבר הגישו שני ארגונים , HSUS ו-EBAA, תביעה נגד משרד החקלאות בדרישה להחיל את "חוק השיטות לשחיטה הומאנית" מ-1958 על עופות. החוק דורש להשתמש בשיטות המביאות להרג מהיר בלבד ולא לבצע פעולות מכאיבות בחיה לפני שאיבדה את הכרתה. העופות מהווים כ-95% מכלל החיות הנשחטות בארצות-הברית, אולם הנחיות משרד החקלאות בעניין שחיטה מתעלמות מעופות. במשחטות תולים אותם בהכרה, טובלים אותם בזרם חשמלי הגורם לשיתוק אולם מותיר אותם בהכרה מלאה, שוחטים אותם בסכין אוטומטית ומיד מטביעים אותם במכל עם מים חמים – לעתים קרובות עדיין בהכרה מלאה. לפי HSUS, חוק 1958 חל במפורש על "בקר, עגלים, סוסים, פרדות, כבשים, חזירים, וחיות משק אחרות." אין בו כל רמז לאפליה נגד עופות, והפרשנות לחוק, שקבע משרד החקלאות נגד העופות, מנוגדת לכוונת המחוקקים. בנושא זה שורר לא מעט בלבול: ב-1978 התקבל תיקון לחוק אחר, אשר כונה מאז "חוק השיטות לשחיטה הומאנית 1978". תיקון זה אכן מתייחס ליונקים גדולים בלבד. אולם אין לחוק 1978 קשר לחוק 1958 והוא אינו מבטל כלל את החוק המוקדם יותר; כלומר, ההגנה על עופות עדיין אמורה להיות בתוקף. התביעה מתייחסת לשלוש חשיפות גדולות מהשנים 5-2004 על בסיס עבודתם של חוקרים סמויים במשחטות, אשר תיעדו עובדים קופצים על עופות חיים, בועטים בהם בחוזקה ומטיחים אותם על קירות – תחת חסותם של הממונים במשחטה. לפי פרשנות משרד החקלאות לחוק, לא ניתן לתבוע את העובדים ואת בעלי המשחטות אפילו על התעללות סדיסטית כזו. גם החוקים נגד התאכזרות לחיות במדינות הספציפיות שבהן נערכו החשיפות אינם מועילים, כי הם אינם חלים על "חיות משק".

ביצים: תוויות, שקרים וכלובים

בשנת 2003 הגיש הארגון Compassion Over Killing תביעה נגד התאחדות יצרני הביצים על שימוש בלוגו Animal Care Certified. נוסח הלוגו עלול להטעות, כאילו מדובר בביצים מלולים עם תנאים טובים יחסית, כגון מרעה חופשי. בפועל, מדובר בביצים מכלובי סוללה, לפי כללים פנימיים וכמעט חסרי משמעות מטעם תעשיית הביצים. התביעה הוכרעה ב-3 באוקטובר ללא התערבות שופט. התאחדות יצרני הביצים התחייבה להחליף את הלוגו המטעה בלוגו עם הכיתוב United Egg Producers Certified, עם תוספת בקטן: "יוצר לפי הנחיות הטיפול בבעלי-חיים של התאחדות יצרני הביצים". הלוגו החדש נכנס לייצור בסוף נובמבר, והלוגו הישן יסולק מהמדפים עד אפריל 2006. בתנאי הגידול של התרנגולות לא חל אמנם כל שינוי; אולם צרכנים המעוניינים לקנות ביצים שמקורן במרעה חופשי, לא יטעו ויקנו ביצים מכלובי סוללה. יש לציין, שבשנת 2005 רשמו ארגונים הצלחות גדולות בקידום מכירת ביצים שמקורן אינו מכלובים (חשוב להדגיש: מדובר על החלפת הביצים שנמכרות ממילא בביצים אחרות, ולא על תוספת מוצר חדש). לאחר מספר הצלחות נקודתיות בתחילת השנה, הכריזו בקיץ שתי רשתות של מזון בריאות – הראשונה והשלישית בגודלן בארצות-הברית (יחד בעלות 245 חנויות) על הפסקת מכירת ביצים מתרנגולות כלואות בכלובים. ב-8 בנובמבר הכריז הארגון HSUS על ההצלחה הגדולה ביותר עד כה בתחום זה: רשת הסופרמרקטים Trader Joe's (קרוב ל-200 סופרמרקטים) הודיעה שלא תשווק עוד ביצים מכלובים תחת מותג הבית שלה; המדובר בביצים שמקורן ב-380,000 תרנגולות.

התווית הישנה על קרטון ביצים והתווית החדשה: ה"אישור" החדש כבר אינו מתייחס ל"טיפול בחיות".
בתמונה למעלה: תרנגולות מכלובי סוללה בלול שהביצים המשווקות ממנו קיבלו עד לאחרונה תווית Animal Care Certified (צילום: Compassion Over Killing) 

כבד שומני

במהלך שנת 2005 נעשו מאמצי חקיקה במספר מדינות לאסור פיטום עופות (אווזים וברווזים) בכפייה. הצעות החוק הועלו במתכונת דומה לחוק בקליפורניה. בינואר 2006 עדיין תלויות ועומדות הצעות חוק כאלה באילינוי, מסצ'וסטס, וושינגטון, הוואי וניו יורק; ההצעה שהועלתה באורגון, נפלה. איסור בניו יורק הוא החשוב ביותר, כי רוב התעשייה מרוכזת במדינה זו. התפתחות חשובה נוספת אירעה בשיקאגו; מועצת העיר אמורה להכריע בקרוב אם לאסור מכירת כבד אווז שומני (foie gras) בעיר. אם תתקבל, תיכנס הצעת החוק לתוקף תוך 30 יום – ללא שנים של עיכוב כפי שנעשה בקליפורניה. הקנס על הפרת האיסור יהיה בין 250 ל-500 דולר. לפי כתבות עיתונות, כתריסר מסעדות בעיר מגישות כבד שומני.

חוקי משקים

במיין התקבל ב-2005 חוק, המחייב את רשויות הבריאות והחקלאות לבחון סוגיות הקשורות בשימוש באנטיביוטיקה ברפואה אנושית ובמשקים חקלאיים. מאחר שהשימוש באנטיביוטיקה נפוץ מאוד כאמצעי המסייע לצופף חיות רבות יחד, יש סיכוי כלשהו שלחוק החדש יהיו השלכות חיוביות. בפנסילבניה, לעומת זאת, התקבל חוק המונע מרשויות מקומיות להוציא פקודות נגד מתקנים חקלאיים, ובמיוחד מתקנים גדולים. חוק זה מונע הגנה על חיות במדינה מפני חקלאות אינטנסיבית, והוא אפילו מונע מהרשויות המקומיות להגן על תושביהן מפני זיהום האוויר והקרקע הבלתי נסבלים, שגורמים מתקנים חקלאיים גדולים לשכניהם.

ניסויים בחיות בבתי-ספר

שתי מדינות קיבלו חוקים חדשים, המתירים לתלמידי בתי-ספר לסרב לבצע ניסויים בחיות ומטילים על בתי-הספר את החובה לספק לתלמידים חלופות. באורגון החוק נחתם ביולי והוא אף מחייב את בתי-הספר להודיע לתלמידים על זכותם ללמוד באמצעות חלופות. בניו ג'רזי נחתם החוק ב-5.1.2006 והוא דורש במפורש שהתלמידים לא יופלו על רקע סירובם לבצע ניסויים בחיות; ההגדרה לניסוי כזה היא רחבה וכוללת כל פגיעה שהיא בבעל-חיים למטרה לימודית.

אכיפה בשטח

צבירת חיות

מקרי ההתעללות הרבים ביותר שמגיעים לבתי-המשפט, עוסקים, כצפוי, בהתעללות סדיסטית, והמתעללים נענשים במידה רבה כי הם נחשבים מסוכנים לחברה האנושית. אולם משפטים הנוגעים להזנחת חיות נפוצים כמעט באותה מידה, והמשפטים הבולטים בשנת 2005 נוגעים באופן ספציפי לצבירת חיות (hoarding). מדובר במאות חקירות, מעצרים וכתבי-אישום ברחבי ארצות-הברית. כמעט תמיד הקורבנות הם כלבים או חתולים, שהוחזקו בעשרותיהם ולעתים במאות בבית אחד. במיעוטם של המקרים, הסיבות לצבירת החיות הן מסחריות, ומעט מקרים אחרים עוסקים בניהול "מקלט" בצורה לא אחראית. למעשה, אין גבול חד בין "מקלט" לבין איסוף חיות רבות הביתה מסיבות אחרות. קיים גם טשטוש גבולות בין מחסור במשאבים, שיקול-דעת לקוי והפרעות נפשיות. לא פעם המניע לאיסוף חיות הוא הרצון להצילן, אך גם הגבול בין הרצון להציל לבין הרצון לשלוט – אינו ברור. באופן טיפוסי, השופטים שולחים את האנשים שהואשמו בצבירת חיות להסתכלות פסיכיאטרית. בולט השיעור הגבוה של הנשים מבין העבריינים – יותר ממחצית (לעומת שיעור נמוך בעבירות התעללות אחרות). ייתכן, שהסיבה המרכזית לריבוי החקירות נגד צבירת חיות, נובע מתנאים נוחים לחקירה: המידע על המקרה מתחיל בתלונת שכנים על סירחון איום; במקרה אחד, (ביולי, בווירג'יניה), אף הייתה זו שכנה שגרה מתחת לדירה עם 14 כלבים מוזנחים, והיא דיווחה על שתן כלבים שמטפטף לדירתה דרך התקרה. בנוסף לכך, מדובר בעבירות שאינן דורשות תושייה וזריזות בחקירה כי הן מתמשכות על פני שנים.

גורלן של חיות "נצברות"

המשותף לכל המקרים הללו הוא כליאת החיות בחלל קטן, ללא אספקת מים ומזון בכמות מספקת וללא ניקוי השתן והצואה. החיות מתגלות כשהן כחושות ומיובשות, נגועות בטפילים, חלקן פצועות או חולות, ולעתים קרובות נמצאות במקום גם חיות מתות. ברוב המקרים החקירה כרוכה בהצלתן, אולם לעתים ה"הצלה" מסתיימת בהמתה על-ידי הרשויות או ארגונים לא ממשלתיים בגלל קשיים למצוא להן בית. העונשים שניתנים לעבריינים הם בדרך-כלל קנסות מגוחכים. האלמנט המרתיע ביותר במשפט הוא כיסוי ההוצאות שמחויבים העבריינים לשלם על הטיפול בחיות, בסכומים העולים פי כמה על הקנסות. גזרי-הדין כוללים גם מאסרים על-תנאי, עבודות שירות, תנאי מבחן ואיסורים להחזקת חיות לתקופות מוגבלות.
בתמונה: כלב מטונף במשק של חיות שהוזנחו בניו יורק, ובו 134 סוסים ו-73 כלבים (28.12.2005; המשפט עדיין לא הוכרע)

צבירת חיות כ"הפרעה נפשית"

הגילוי ההמוני ביותר של צבירת חיות אירע ביולי בווירגי'ניה. הרשויות מצאו בשני בתים השייכים לרות' קנובן בת ה-82 לא פחות מ-488 חתולים, מהם מתו 222; גופות החתולים היו מפוזרות בשקיות. למעשה, כבר בשנת 2001 נודע לרשויות על מאה חתולים במקום – ללא פעולה משמעותית בעניין. מבין מאות החתולים שחולצו מהמקום, נמסר שכמעט כולם אינם מתאימים לאימוץ – ולכן ימיתו אותם. קנובן זוהתה כבעלת הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, ומטעם זה החליט השופט לפטור אותה בקנס של 500 דולר בלבד. לעומת זאת, העונש החמור ביותר על צבירת חיות ניתן לאדית גריי מווירג'יניה, שבביתה נמצאו באוגוסט ארבעה כלבים מתים, שלושה חתולים מתים ושישה חתולים חיים במצב רפואי קשה. גריי נקנסה ב-25,000 דולר ונגזרה עליה חצי שנת מאסר בפועל.

ארגזי צרכים מלאים לחלוטין בגללים, בתוך בית בסינסינאטי, שהוצאו ממנו 80 חתולים ו-20 כלבים (27.12.2005, המשפט עדיין לא הוכרע) 

מקלטים שהשתבשו

במשך השנה טופלו חמישה מקרי הזנחה קשים ב"מקלטים" לחיות. ב"מקלט" ההמוני ביותר נמצאו 477 כלבים, חלקם לאחר שחולצו מניו אורלינס בעקבות ההוריקן קטרינה. המקום הוחזק על-ידי וויליאם וטאמי הנסון (לשעבר עובדת ארגון HSUS). הכלבים הוחזקו במגרש פתוח, רובם כלואים בכלובים קטנים וסובלים מזיהומים, טפילים, כוויות, מחלות עור ופצעים. הכלבים חולצו מן המקום באוקטובר, ובני-הזוג נקנסו יחד בכ-2,000 דולר. משפט בולט אחר נערך למרלן קס מניו ג'רזי, בעלת 20 שנות מוניטין באיסוף חתולים נטושים ומייסדת ארגון בשם Kitty-Kind, שמנהל מקלט לחתולים בניו יורק. בחודש מאי נמצאו בביתה של קס 48 חתולים חיים וכמאתיים חתולים מתים. לדבריה, החתולים מתו מסיבות טבעיות. לפי אחד הדיווחים, הוחרמו מידיה 110 חתולים חיים, ו-20 מתוכם הומתו בגלל מצב רפואי קשה. קס שילמה 14,000 דולר ונידונה לשלוש שנים וחודשיים של עבודות שירות בארגוני רווחת בעלי-חיים.

שתי תמונות מתוך "מקלט" הכלבים EDNAH של הזוג הנסון מארקנסו (פרטים למעלה) 

משקי הרבעה

הרבעת כלבים גזעיים (puppy mills) היא למעשה ענף חקלאי קטן, אך יחס הרשויות לענף זה שונה מיחסן לענפי החקלאות העיקריים ודומה יותר ליחסן להתעללות סדיסטית. כעשרה מקרים שהגיעו לשלבי משפט מתקדמים מראים, שאף על-פי שהעבריינים נשפטים ונענשים שלא כמו חקלאים, העונשים עדיין אינם מרתיעים מספיק. למשל, אישה מקרוליינה הצפונית, שהחזיקה 300 כלבים למכירה בתנאים קשים ואף התעללה בהם ישירות, לא נענשה כלל. הכלבים נלקחו ממנה באפריל, ובזה הסתיים ה"עונש". באפריל יצא ללא עונש גם תושב ארקנסו, שבביתו נמצא משק עם 67 כלבי ביגל בכלובים זעירים, ועוד שני כלבים מתים. הכלבים נלקחו למקלט, אולם בתום ההליכים המשפטיים הוחזרו לאיש בגלל בעיות מנהליות הקשורות בצו-החיפוש. מקרים אחרים הסתיימו בדרך-כלל בקנסות, ושני אנשים נשלחו למאסר: איש כת האיימיש מפנסילבניה, שהחזיק כמאה כלבים בכלובי רשת צפופים וחשוכים, נשלח לחודש מאסר; ובעל חנות חיות מפנסילבניה, שבחנותו נמצאו שבע חיות מתות כתוצאה מהזנחה, נשלח לשלושה חודשי מאסר. הסיבה לעונש המשמעותי, יחסית: האיש כבר הורשע ב-1990 בהתאכזרות לחיות ונאסר עליו להחזיק חיות למשך עשר שנים, והוא אף ריצה שלוש שנות מאסר באשמה אחרת.

כמה מבין 156 כלבים שנאספו במשק הרבעה במינסוטה. (22.12.2005, המשפט עדיין לא הוכרע) 

קרבות תרנגולים

אחד הנושאים החמים ביותר בחקיקה ובמשפט נגד התעללות בחיות בשנים האחרונות היה איסור על שיסוי תרנגולים זה בזה. בשנת 2005 לא חלה התקדמות משמעותית בנושא, וגם האכיפה הייתה עלובה. פשיטה בקליפורניה שאירעה באפריל וכללה תפיסת 800 עופות, לא הוכרעה עדיין. בשני מקרים אחרים נראה שהרשויות ניהלו את החקירה ברישול. המקרה הדרמטי ביותר של השנה החל במעצר 507 אנשים, שהשתתפו כצופים בשיסוי תרנגולים באפריל, בקנטאקי. אולם כתבי-האישום נגדם בוטלו כי השופט קבע שהחוק אינו ברור דיו בנושא זה. גם פשיטה בקליפורניה הסתיימה בנסיגת הרשויות; 150 תרנגולים הוחרמו, מתוכם 87 זכרים שכרבולתם נקצצה ורגליהם עברו טיפול כהכנה לקרבות. אולם החשוד בעבירות יצא בהסדר של 600 דולר בלבד, לאחר שהשופט החליט שהעדויות המרשיעות אינן מספקות.

קרבות כלבים

שיסוי כלבים זה בזה, אף יותר משיסוי תרנגולים, נחשב בארצות-הברית כפעילות הקשורה בהתנהגות מסוכנת לבני-אדם. עונש מאסר משמעותי – שלוש שנים – נגזר על קוונטין טיילור מאילינוי, אשר בפברואר נתפסו ברשותו עשרה כלבים, מהם שמונה עם סימני קרבות. באופן טיפוסי, האישום כלל לא רק התאכזרות אלא גם החזקת חומר אסור. גם בקליפורניה נידון גבר למאסר – חצי שנה – בעקבות הרבעת כלבים לקרבות והחזקתם בתנאים קשים. אולם במקרים אחרים, הענישה אפילו לא מרתיעה. ביוני נתפסו ברשות שני גברים בנברסקה 35 כלבי פיטבול מורעבים, רבים מהם פצועים מקרבות. לפי הסיקור העיתונאי, כל הכלבים סבלו מבעיות בריאות, ו-29 מהם הומתו בגלל מצבם הקשה. ארגון רווחת בעלי-חיים מקומי הוציא 10,000 דולר על הטיפול בכלבים, אולם רק אחד מהגברים נקנס – ב-200 דולר.

משפט חקלאי אחד

מהלכים משפטיים נגד הזנחת חיות במשקים חקלאיים קטנים מאוד אינם נדירים. אולם בחודש יולי החל מהלך משפטי נדיר נגד פרקטיקה חקלאית תעשייתית. הנאשמים היו Moark Industries – חברה המחזיקה משק תרנגולות לביצים – וקבלנים ששכרה החברה להרוג תרנגולות שתפוקתן ירדה ("מטילות זקנות"). המשפט התבסס על סרט וידיאו, שצולם על-ידי עובר-אורח ופורסם קודם לכן באינטרנט. הסרט חושף הרג איטי של תרנגולות, לקראת עיבוד גופותיהן כמזון ל"חיות מחמד". התרנגולות הושלכו מסרט נע במתקן שהיה אמור להמם או להרוג אותן בפחמן דו-חמצני, אולם בפועל הן הושלכו בהכרה למכל גדול ושם נחנקו או נרמסו למוות. המשפט בוטל לאחר שהתובע המחוזי הגיע להסדר עם החברה: החברה תשלם 100,000 דולר לארגון רווחת בעלי-חיים מקומי. לדברי התובע, אם היו נמצאים אשמים, הקנס לא היה עולה על כמה אלפי דולר. כחלק מההסדר, קנתה החברה מכונות הרג אחרות והתחייבה לנהל פיקוח על ההרג. יש לזכור, שבניגוד לכל צורות ההתעללות האחרות, הסרט לא חשף אירוע מיוחד אלא הרג שגרתי והמוני. בארצות-הברית כמו בשאר מדינות המערב, התעללות נחשבת כ"התעללות" רק אם היא איננה עסק כלכלי גדול.

לכתבות על חקיקה בארצות-הברית בשנים: 2004; 2003; 2002