"חוות החיות"

תקציר העלילה

יצירתו המפורסמת של ג'ורג' אורוול, שפורסמה לראשונה בשנת 1946, מספרת את סיפורה של חוות מנור. מיג'ור, החזיר הזקן, מכנס את החיות בחווה ומעודדן למרוד בבני-האדם שמנצלים אותן. המרד אכן מתרחש ובעלי-החיים מצליחים לגרש את בני-האדם מהחווה ולהיות אדונים לגורלם. הם מנסחים עקרונות שוויון וצדק, שהמרכזי ביניהם הוא "כל בעלי-החיים שווים" (אלה הם גם מילות הפתיחה של ספרו של פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים). אך עד מהרה שוב אין החיות חופשיות: לאחר מותו של מיג'ור רודים החזירים בחווה, בהנהגתו של נפוליאון, ביתר החיות, לוקחים לעצמם זכויות-יתר ומאמצים את כל המנהגים של בני-האדם, השליטים הקודמים של החווה. כל עקרונות השוויון בוטלו, ונשאר עיקרון אחד: "כל בעלי-החיים שווים, אך יש בעלי-חיים שווים יותר". המאבק לשחרור בעלי-החיים לא הביא לשחרורם - המדכא אמנם הוחלף אך הדיכוי נשאר.

הקריאה האלגורית

מאז פרסומה ועד היום, פורשה היצירה כמעט אך ורק כאלגוריה למהפכה הסובייטית: מיג'ור הוא מרקס, נפוליאון הוא סטאלין, מר ג'ונס הוא הצאר, החזירים הם הבולשביקים, חוות מנור היא רוסיה, המרד הוא מהפכת אוקטובר 1917, השיר "חיות אנגליה" הוא "האינטרנציונל", סמל הפרסה והקרן הוא סמל הפטיש והמגל וכו'. כל דמות ביצירה וכמעט כל אירוע קיבלו תרגום למציאות ברוסיה הסובייטית. סיפורם של בעלי-החיים המנוצלים בידי האדם לא זכה כלל להתייחסות.

מהי אלגוריה

ההגדרה הרווחת ביותר לאלגוריה היא ייצוג של מצב עניינים מסוים באמצעות מצב עניינים אחר. משלי חיות הם אפוא ייצוגים של אנשים ומצבים אנושיים באמצעות בעלי-חיים. מעצם הגדרתה של האלגוריה נובע, כי השועל, העורב, הנמלה, הצרצר ושאר גיבוריו הישירים של המשל אינם אלא אמצעים לייצוג בני-אדם. לפי תפיסה זו, בעלי-חיים הם נוכחים-נפקדים בספרות האלגורית; הם מככבים בה רק לכאורה.

האמנם כלי ריק?

במשלים רבים, לצד הירתמותם למוסר השכל אנושי, ניתן להבחין גם בקולם של בעלי-החיים; רמת השטח (המשל) אינה תמיד מנותקת מההוויה הממשית של בעלי-החיים וככזו היא יכולה לעורר עניין עצמאי, ללא קשר לרמת העומק (הנמשל). עניין זה נוצר, במקרים רבים, מאחורי גבו/ה של היוצר/ת. המשל "עכבר השדה ועכבר הבית", לדוגמה, עוסק במצב, הלקוח מתוך המציאות וההוויה הלא-אנושית, גם אם מוספים להוויה זו מאפיינים אנושיים, כגון שימוש בשפה. המשל, העוסק בביקורו של עכבר השדה בביתו של עכבר הבית, שבו האוכל בשפע אך מעיב עליו פחד מתמיד מבני-האדם, השואפים לחסל את העכברים, מאמץ למעשה את נקודת-המבט הלא-אנושית בסוגיית ההדברה. הקוראים חווים את הסיטואציה מנקודת-המבט של "החיה המזיקה".

ובחזרה ל"חוות החיות"

נראה כי כמגמה כללית, ניתן להבחין בין משלים העוסקים ביחסים שבין בעלי-חיים לבין עצמם, אשר מנותקים מההוויה הממשית של בעלי-החיים ומשועבדים לחלוטין למסר האנושי, לבין משלים העוסקים ביחסים שבין בני-אדם לבין בעלי-חיים לא-אנושיים, אשר מכילים ייצוג מסוים של המציאות כפי שהיא. לפי עיקרון זה ניתן לחלק את "חוות החיות" לשני חלקים: בחלק הראשון של הסיפור, העוסק בחייהם של בעלי-החיים במשק החקלאי תחת שלטונו של מר ג'ונס, יש עניין עצמאי בסיפור המסגרת החייתי, בעוד שהחלק השני, העוסק בחייהם של בעלי-החיים תחת שלטונם של החזירים, נטול כל קשר לעולם הממשי של חזירים או פרות. כך, לדוגמה, נאומו של החזיר מיג'ור בתחילת הסיפור, הקורא לבעלי-החיים להשתחרר מעול בני-האדם, מאפשר לנו הצצה לתנאי החיים והמוות האותנטיים במידת-מה של בעלי-חיים במשקים חקלאיים. מבעד לביקורת על הדיכוי הסובייטי נוכל לאתר גם את קולם של בעלי-החיים:

הנחתום מעיד על עיסתו

בהקדמה למהדורה האוקראינית של "חוות החיות", שיצאה לאור ב-1947, מתאר אורוול את הנסיבות שהביאו אותו לכתיבת הספר:

פועלים במשק?

אורוול אינו היחיד (אם כי הוא בהחלט בין הראשונים) הרואה את הקשר בין ניצול פועלים לבין ניצול בעלי-חיים, ואת ההשלכות שיש לביקורת המרקסיסטית על ניצול בעלי-חיים במשקים מתועשים. השוואות אלה רווחות ביותר בביקורת התנועה לזכויות בעלי-חיים. למעשה, פירוש המילה "קפיטליזם", המושג המקושר יותר מכל מושג אחר עם ניצול פועלים במחשבה המרקסיסטית, נגזר מהמילה הליטינית caput שפירושה "ראש". כלומר, במקור ביטא המושג שליטה דווקא על "ראשי" צאן ובקר. התמקדותו של אורווול ב"חיות עבודה" נובעת מרצונו להבליט את הקשר בין שני התחומים, אך לצד הדמיון בולט גם אלמנט שוני מהותי - מיג'ור לא מסתפק בתיאור העבודה עד אפיסת כוחות, המשותפת הן לבעלי-חיים ולהן לפועלים אנושיים, אלא גם מוחה על המתת החיות כשאינן מסוגלות עוד להביא תועלת. כאן נגמרת ההשוואה - פועלים אנושיים אינם נשלחים לשחיטה. ניצול בעלי-החיים במשקים הוא טוטאלי וחמור הרבה יותר מניצולם של פועלים אנושיים.