מדוע בכה התוכי בלילות?

נוגע במציאות

"מדוע בכה התוכי בלילות?" הוא תוספת חשובה למדף הצנום של ספרי ילדים, שמעוררים מחשבה ביקורתית על ניצול חיות בידי בני-אדם. ספרים לגיל הרך מרבים ביותר להשתמש בדימויים של חיות, שאינן אלא משל לבני-אדם ולענייניהם. תוך כדי כך מקפידים המחברים לשמור על ניתוק בין המשברים שחוות החיות בספר לבין פגיעות המקובלות במציאות מידי בני-אדם. נדיר צור (בתמונה), עיתונאי, ד"ר למדע המדינה ומחבר ספרי ילדים, שובר לגמרי את המוסכמה הזו. המוטו של הספר הוא:



צור כתב אפוא ספר מגויס ללא הסתרה והתנצלות, שנועד לחנך נגד החזקת חיות בר בשבי כ"חיות מחמד".

רטוריקה

"מדוע בכה התוכי בלילות?" מכניס את הקורא בהדרגתיות ובתחכום לתוך עולמו של תוכי כלוא. צור (מחבר הספר "רטוריקה פוליטית") בחר שני כלים רטוריים יעילים לעורר הזדהות עם התוכי: ראשית כל, התוכי הוא המספר בגוף ראשון על קורותיו ועל רגשותיו, והוא עושה זאת בשפה פשוטה מאוד, העשויה לעורר הזדהות רגשית בקלות רבה. ושנית, עלילת הספר עוברת מחיי חופש לחוויית הכלא; כך נתון בפנינו הפער שבין שני העולמות ומאפשר השוואה ולפיכך גם הבנה של הפגיעה הגלומה בעצם הכליאה. הספר נפתח באיור של מרינה גלדקי ובו בוקע דן בטבע, על עץ (דווקא ביפן, משום מה – מדינה שאינה משופעת בתוכיי בר ונחשבת דווקא כאחת האחראיות על הסחר העולמי בתוכיי בר – כיבואנית; אולם חוסר הדיוק הזואוגיאוגרפי אינו פוגם בעלילה ובמסר). הכלוב מופיע באיור רק בעמוד הרביעי (מתוך 20) עדיין ללא רמז טקסטואלי לאסונו של דן. סיפור האסון מתחיל רק בעמוד השביעי – לאחר שהיה בידינו די זמן להכיר את המספר ולהזדהות עמו.

נושאים לביקורת

הספר סוקר בעדינות רבה שורה של פרקטיקות אכזריות: דן נלכד על-ידי צייד, שלפי האיור פיתה את התוכי במזונו האהוב; דן מוחזק בכלוב נעול, שהאיורים מדגישים עד כמה הוא קטן; מתייחסים אליו "כמו רהיט" וכך הוא נותר לבד שעות ארוכות כשרק רהיטים משמשים לו לחברה; הילדים משתעשעים בו, הן כמושא לליטופים והן כציפור מדברת, כאילו היה "איזה משחק או צעצוע"; והוא סובל מאוד מבדידות, אם כי בהרהרו על כך הוא מעדיף שלא יכלאו תוכי נוסף כדי לשמחו. כל זאת בהקשר של "חיות מחמד" נוספות, בזכות איור של כלוב התוכי ליד כלוב עם חתול וכלוב עם מכרסמים – רמז לחנות חיות. צור נזהר שלא לתקוף אנשים המחזיקים חיות בכלובים, ושם בפיו של דן את ההצהרה "אני יודע שקנו אותי אנשים טובים". עם זאת, הצירוף של תיאורי האירועים ואיורי הילדים המתייחסים לתוכי כאל צעצוע, יוצרים דיוקן כלל לא נחמד של "האדם הנחמד".

מושגים ראשונים

"מדוע בכה התוכי בלילות?" הוא לכאורה ספר בנאלי, בהזדהות ובחמלה שהוא מעורר באמצעות קולה של חיה לא-אנושית. אולם שלא כמקובל, הבסיס הבנאלי אינו משרת את האינטרסים הפרטיים של הילד הקורא, אלא הוא מאפשר להפוך את היוצרות: הילד – במידה שהוא מחזיק "חיית מחמד" או מעוניין בחיה כזו – הוא הוא התוקפן שמיוצג בסיפור. ההזדהות של הילד עם גיבור הסיפור מגויסת נגדו עצמו במציאות. המצב של "חיית מחמד" מאפשר להציג בשיא הבהירות את הקורבן ואת התוקפן במקום אחד בעולם הסיפורי, ולהראות כיצד הפעולה התמימה של האחד משפיעה באופן הרסני על האחר. זהו שיעור ראשון בזכויות בעלי-חיים; השיעורים הבאים יהיו כמובן קשים יותר, כאשר הקורבן והתוקפן (דהיינו, הצרכן) כבר לא נמצאים במקום אחד.

מסקנות מעשיות

צור אינו מציין במפורש מה לעשות כדי לעזור לתוכי דן ולקורבנות דומים. הספר מסתיים במפתיע, ללא סוף סיפורי, בהצהרתו של דן שהוא עצוב כי הוא לא חי "על עצים ובין פרחים" אלא "נעול בתוך כלוב". באיור האחרון, דן עף מדלת הכלוב הפתוחה אל עבר אור ופרחים. זהו כמובן סיום רדיקלי לספר ילדים, אולם בתור סיום לספר מגויס במודע, זהו מסר מאכזב במקצת: "מדוע בכה התוכי בלילות?" נותר עמום מדי דווקא בהצבעה על הקשר הסיבתי שבין קניית "חיות מחמד" לבין ציד וכליאה שלהן. על רקע עמימות זו, נראה שהפתרון שמרמז עליו הספר הוא פתיחת דלת הכלוב – ולא מניעת הקנייה מראש.

למי מיועד הספר?

אם המסר של "מדוע בכה התוכי בלילות?" מוסכם עליך מראש, אין ספק שזהו ספר חובה כמתנה לילדים בגיל הרך. הורים המחויבים לנושא, יוכלו להשתמש בספר כחומר הסברה נגד קניית תוכי וחיות אחרות. הספר גם בהחלט עדין וקומוניקטיבי במידה שלא תעורר רתיעה בהורה הממוצע. ייתכן שדרך שיחה עם ילדים על הספר, הוא אף ישפיע על הורים שאינם מחויבים לזכויות בעלי-חיים, ויהווה עבורם חומר למחשבה ביקורתית על כליאת חיות. חבל שמדובר בהפקה בצבע אחד בלבד (מלבד הכריכה) כי הספר אינו מושך מבחינה חזותית. נקווה שחיסרון זה לא יפגע בהצלחתו ובהעברת המסר החשוב שטמון בו.

ספרים מומלצים נוספים לילדים בגיל הרך
אילו הייתי במקומך; התרנגולת שרצתה אפרוחים; יוריק, הדרקון הצמחוני
מאמר כללי על חיות בספרי ילדים