ניצול חיות בסרטים

תוכן המאמר: ראשית הפיקוח  על מה מפקחים בקולנוע?  הכל אשליות, לטובה ולרעה 

ראשית הפיקוח

התחלות אלימות

הקולנוע מראשיתו היה מעורב בעינוי חיות. תיעוד של חיות בתנועה החל מתוך עניין מדעי, ובהתאם להיגיון המדעי, הכול היה מותר למען התיעוד. חלוצי השימוש בסדרות של תצלומים סמוכים בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, אדוארד מייברידג' ואטיין-ז'ול מארי, השתמשו בכוח כדי להציב חיות מול מצלמותיהם. מארי, למשל, שמט חתול הפוך כדי לתעד את נפילתו על ארבע (בתמונה). מעשה זה נראה תמים מול מעללי תומס אדיסון, למשל, שהסריט חישמול של פיל (1903). העניין המדעי בהסרטת חיות הוביל ליצירת ז'אנר של סרטי טבע, אשר עד היום מדגיש מאוד אלימות בין החיות. לז'אנר זה יש היסטוריה של מניפולציות אלימות בחיות, שלא נעסוק בה כאן.

עניין סיפורי

כשהצלמים המוקדמים חיפשו תוכן דרמטי, הם פנו לאלימות נגד חיות. "מלחמת פרים" – דהיינו, הרג טקסי של פר, הוסרטה כבר ב-1895. הצלמים ארגנו קרבות קטלניים בין חיות (למשל: בין טיגריס לפר) וקרבות בין חיות המאולפות לכך (כגון קרבות אגרוף בין קנגורו). בעשור הראשון של המאה ה-20, זכו לפופולאריות סרטים המתעדים ציד חיות גדולות. בסרטים עלילתיים בלתי תיעודיים, ראשיתו של השימוש בחיות כ"שחקנים" היא ב-1905, בסרט Rescued by Rover (בתמונה). הסרט מתאר את סיפור חטיפתה של תינוקת מביתה והשבתה על-ידי כלב הקולי של המשפחה, שאיתר את התינוקת החטופה והביא את אביה להצילה. אפילו בשלב מוקדם זה, מה שרואים על המסך אינו זהה למה שהתרחש במציאות: הכלב "השחקן" ביצע פעולות שונות, שאינן קשורות כלל בחיפוש תינוקת, והעריכה היא שחיברה פעולות אלה לרצף סיפורי. הטעיות כאלה השתכללו במשך הזמן.

קרקס ומוות

קרקסים היו המקור המוקדם לרוב החיות, ועד מהרה הם הוחלפו בגופים המתמחים באספקת חיות לסרטים. חברות הפקה מסוימות החזיקו מכלאות ענק משל עצמן. אימון החיות נערך בשיטות הנהוגות בקרקסים, אם כי לקראת 1930 חלה התמתנות בדרישה מהחיות לבצע להטוטים לא טבעיים. רוב בלוק, בעל חברת Critters of the Cinema, המספקת כיום חיות מכל מין לסרטים, אמר על המאלפים של אותה תקופה: "זה היה עסק לידיים גסות שבו אנשים היו הורגים חיה בשביל להשיג צילום. חיות היו פשוט מלאי או אביזר." השיטות "לשכנע" חיות לפעול היו אכזריות ביותר, ממכות חשמל שהונחתו דרך רצפת תיל על אריות, כדי לגרום להם להסתער, ועד לאימון סוסים בעזרת קולרים חשמליים. גם האלימות שנראתה על המסך, התרחשה לעתים קרובות במציאות. למשל, מרדף המרכבות המפורסם ב"בן חור" (1925) עלה בחייהם של כ-150 סוסים, שרגליהם התרסקו בנפילתם.

הצנזורה

פיקוח על סרטים בכל הנוגע להתאכזרות לחיות, החל בבריטניה בעקבות חוק ההגנה על חיות, שנחקק ב-1911. החוק אמנם לא חל על חיות בר, אך הצנזורה בפועל התייחסה גם אליהן. הגוף שהפך ברבות הימים למועצה הבריטית לצנזורת סרטים (BBFC) פרסם עילות למחיקת סצנות, המקושרות באופן מסורתי להתאכזרות, כגון קרבות תרנגולים. גם פרקטיקה חקלאית כגון צריבת מספר על גוף החיה, הייתה עילה לפסילה. עם זאת, במאבק לצנזר סצנות אכזריות בבריטניה בשנות ה-30, הקרנת הרג כלבי ים נחשבה כייצוג לגיטימי של תחום מסחרי ולא כהתאכזרות. ב-1937 נחקק בבריטניה "חוק סרטי הקולנוע (בעלי-חיים)", אשר אסר "גרימת כאב או פחד אכזריים על חיה כלשהי או דרבון אכזרי של חיה כלשהי לכעוס." למרות ההתקדמות שבעצם החקיקה, תוך זמן קצר התברר שעבודת הצנזורה לאחר ההפקה אינה אפקטיבית, ודרוש פיקוח באתרי הצילומים.

AHA נכנסים לתמונה

ב-1939, במהלך צילומי המערבון "ג'סי ג'יימס", הובל סוס לצוק בגובה 25 מטרים באופן שגרם לנפילתו ולמותו. המחאה הציבורית נגד מעשה האכזריות, הביאה את הגוף האמריקאי הרשמי לפיקוח על סרטים באותה תקופה, Hays Office, להעניק ל-AHA ("ההתאחדות ההומאנית האמריקנית") את הזכות לעבור על תסריטים של הסרטים המופקים בארצות-הברית ולפקח על היחס לחיות באתר הצילומים. AHA הוא ארגון רווחת בעלי-החיים הוותיק בארצות-הברית והוא עוסק גם ברווחת ילדים. הארגון קיבל מונופול על הפיקוח על חיות בסרטים, עד עצם היום הזה. הוא הקים מחלקה לקולנוע, שמפקחת כיום גם על השימוש בחיות בטלוויזיה, בסרטוני פרסומת, בסרטוני וידיאו ובדימויי מחשב. פעילות הפיקוח מטעם AHA נפגעה ב-1966, בעקבות רפורמה בתחום הצנזורה בארצות-הברית; הארגון מדווח, למשל, שבעקבות הרפורמה חזר השימוש בטכניקה של הכשלת סוסים בעזרת חוטי תיל (צילום של סוסים נופלים נפוץ במערבונים, וניתן להשיגו גם בעזרת אילוף הסוסים ליפול ללא מכשול – כך שהסיכון לשברים ברגליים קטן יותר). פיקוח הדוק יותר חזר בהדרגה, והפעם באופן וולונטרי. ב-1980, המערבון "שערי החופש" (Heaven’s Gate) של צ'ימינו עורר מחאה גדולה, לאחר שצולמו בו קרבות תרנגולים והכשלת סוסים, ובאתר הצילומים כרתו ראשי תרנגולים ופצעו פר כדי להשתמש בדמו כאיפור. כבר באותה שנה נקבע בחוזה ארגוני המפיקים והשחקנים סעיף, המתיר ל-AHA לעבור על כל התסריטים ולפקח על השימוש בחיות. סרט שעבר בהצלחה את כל ההליכים שדורש AHA, מקבל רשות לכתוב את המילים "אף חיה לא נפגעה במהלך הכנתו של סרט זה". בדרך-כלל, אישור זה מופיע עם לוגו AHA בסוף כותרות הסרט:
"no animal was harmed during the making of this film"

"אף חיה"?

בטרם נברר על מה בדיוק מפקח AHA ומהי, מבחינתו, "פגיעה" בחיות, יש להעיר שהיקף העבודה המוטל על הארגון גדול מדי ממילא. לפי נתונים משנת 2002, תשעה עובדים מפקחים על כ-850 סרטים בשנה. הפיקוח אפוא אינו יכול להבטיח ש"אף חיה לא נפגעה". AHA גם ממעט לשלוח מפקחים לאתרי סרטים מחוץ לארצות-הברית, ומגיב לגביהם בתווית "לא ידוע" (כלומר, לא ידוע אם נפגעו חיות במהלך הסרט), הכרוכה לעתים ברתיעה מביקורת על מנהגי המקום האכזריים. סרטו של אלמודובר, "דבר אליה" (2002) כולל צילומי הרג פרים, שעוררו חרם צרכנים על הסרט במדינות רבות. אולם AHA סימן את הסרט ב"לא ידוע" בגלל ספק מסוים בשאלה, האם הפרים נהרגו מול המצלמות עבור הסרט או שזהו תיעוד גרידא, ומכיוון ש"מלחמות פרים" חוקיות בספרד, שם נערכו הצילומים.

בשירות התעשייה?

התווית המרגיעה "אף חיה לא נפגעה" היא במידה רבה אישור מטעם תעשיית הקולנוע עצמה. לא זו בלבד שפיקוח AHA על תעשיית הסרטים נערך בהסכמת התעשייה והוא תלוי בה, אלא גם AHA נתמך כספית על-ידי ארגון השחקנים (SAG) שעליו הוא אמור לפקח. קשה להימנע מההנחה, שניגודי אינטרסים כאלה יביאו לפיקוח רופף ולהססנות בכל הנוגע לנקיטת צעדים נגד יוצרי סרטים שפגעו בחיות. עם זאת, אין ספק שהנוכחות של AHA בתוך תעשיית הקולנוע צמצמה פלאים רבות מן הפגיעות הקשות יותר בחיות. הבעיה היא, שרפורמה מרצון היא מוגבלת ולא מספיקה.

על מה מפקחים בקולנוע?

הנחות יסוד

AHA מפקח על שימוש בחיות בסרטים לפי עקרונות, המנוסחים במסמך "הנחיות לשימוש בטוח בחיות במדיה המצולמת". ההנחיות התקפות כיום פורסמו באוקטובר 2003, ומובעת בהן אופטימיות יתרה:


AHA אינו מבקש להפחית את השימוש בחיות בסרטים והוא אף סלחן כלפי פגיעות רבות בחיות. את החיות הוא מציג בהתלהבות כ"שחקנים", ובו-בזמן הוא דן תמיד ב"שימוש" בהן. כל עוד השימוש נעשה לפי הנחיותיו, הוא רואה בכך תופעה חיובית. למשל, בדיווח על הסרט "102 דלמטים" של קווין לימה, כותבים ב-AHA:

מתוך הסרט The Abyss ("מצולות", 1989). כדי להמחיש שחולדה נושמת כביכול בתוך נוזל מיוחד, צילמו אותה נאבקת על חייה כשהיא סגורה בתוך מכל המלא בנוזל. החולדה שרדה. הסרט דורג כ-Unacceptable. 

היקף ההגנה

הנחיות AHA חלות "על כל היצורים החשים", כלומר, על כל בעלי-החוליות. לפי הגדרת AHA, חרקים נכללים בהגדרה זו; במהלך צילומי "נשיקת הערפד" (1989) אכל ניקולס קייג' שני תיקנים חיים, ולכן קיבל הסרט את הדירוג השלילי ביותר – Unacceptable. הנחיות AHA תקפות ביחס לכל החיות המשמשות בהפקה או נוכחות באתר הצילומים, ובכלל זה חיות המצולמות ברקע, חיות שאינן מצולמות, כולל כאלה שהובאו על-ידי הצוות ללא קשר להפקה, וכן חיות בר הנמצאות באתר. החיסרון הגדול של הנחיות AHA הוא הזנחת החיות לפני תקופת ההפקה ואחריה. זוהי הזנחה שרירותית, כי שיטות האימון ותנאי ההחזקה של החיות הן באחריות תעשיית הסרטים לא פחות מהנעשה באתרי הצילומים.

ההגנות העיקריות

כללי AHA מספקים שורה של הגנות כלליות לכל החיות המשמשות בהפקה. ההנחיה הכללית ביותר היא איסור לגרום למות חיה או לפציעתה. הגנות פרטניות יותר קשורות בתנאי ההפקה:

• הובלת חיות תתבצע באופן "בטוח והומאני" (פירוט טכני בעניין זה בולט בחסרונו בהנחיות). לאחר ההובלה, יש לאפשר להן לנוח ולהתאקלם.
• חיות שהובאו ממקומות שונים יופרדו כדי למנוע התפשטות מחלות.
• חיות חולות יבודדו משאר החיות ובמידת האפשר יורחקו מהאתר.
• תנאי ההחזקה המזעריים של החיות באתר הצילומים, כוללים אספקת מים הולמת, הגנה מפני שמש או קור וגשם, בקרת אקלים במידת הצורך, אוורור, ניקיון ועוד.
• אנשי הצוות לא ילטפו חיות או ישחקו איתן אם המטפלים או נציג AHA חושבים שהדבר אינו לטובתן.
• החיות יאומנו ויוכנו מראש לביצוע פעולה נדרשת, וכך יימנע מהן הסבל הכרוך במצב לא מוכר או בדרישות-יתר בזמן הצילומים (כאמור, אין בהנחיות פירוט ביחס לשיטות האימון המותרות).

הגנות נוספות מתייחסות לכל פעולה שמבוצעת בחיות במהלך הצילומים, במידה שהיא מבוצעת למטרות ההפקה:

• מותר להשתמש בחיות בצילומים רק אם הן במצב בריאותי הולם. למשל, אסור להשתמש בחיות צולעות או חולות.
• אסור להעביד את החיות ברציפות ללא תרגול ומנוחה (שאינם מוגדרים בבירור בהנחיות). בכל מקרה, אם חיה מתעייפת או סובלת מצוקה, יש לאפשר לה לנוח.
• אסור להשתמש בהרדמה או בסמי הרגעה לחיות.
• אסור לחשוף את החיות לחומרים מסוכנים, כגון מים עומדים, ריקבון וכתמי שמן.
• אסור לצרוב מספר בגופן של חיות.
• בסצנות של ניפוץ זכוכית, אסור להשתמש בזכוכית אמיתית.
• אסור להכשיל חיות בעזרת מתקן, כגון קשירת רגלה של החיה בחוט (קבלתו של כלל זה הוא אחד ההישגים הבולטים של AHA. הכשלה הייתה בעבר נפוצה ביותר, אולם רק סרטים מעטים, כגון "אדומים" (1981), "קונן הברברי" (1982) ו"רמבו 3" (1988) , קיבלו דירוג שלילי על-ידי AHA בדור האחרון על רקע זה).
• אסור לגרום לקרבות בין חיות.
• מותר לצלם חלקי חיות מתות, אולם המפיקים צריכים להציג מסמכים, המוכיחים שהחיות לא הומתו למטרת הצילומים.

הנחיות לפיקוח יעיל

הנחיות AHA כוללות דרישות, המסייעות להבטיח את הפיקוח. החשוב מכל: המפיקים אחראים להבהיר לצוות את חשיבות הנושא, ולדאוג שכל אדם הבא במגע עם חיות, יידע את ההנחיות הרלוונטיות. המפיקים גם אחראים לכך, שבשטח יהיו מטפלי חיות מיומנים במספר מספיק. מדובר בצוות גדול הרבה יותר ממה שיכול AHA לשלוח לפיקוח, ומן ההנחיות משתמע לעתים, שמטפלי החיות (אשר עלולים בפועל לדאוג יותר לפרנסתם) הם שאמורים להבטיח שההנחיות יקוימו. AHA דורש לקבל לפני תחילת הצילומים פרטים של וטרינר זמין בקרבת מקום. אם אתר הצילומים מרוחק, וכן כאשר מצולמות סצנות מסוכנות או כשיש באתר חיות רבות מאוד, וטרינר חייב להיות נוכח במקום. בנוסף לכך, AHA דורש שההפקה תתעד כל שימוש בתחליפי חיות (בובות, אנימציה וכדומה, היוצרים על המסך אשליה של חיות) כהוכחה שמדובר בתחליפים.

אתר הצילומים ואבזרים

הצוות צריך להכין את הציוד והאתר באופן שפגיעה בחיות תימנע מראש. מדובר, למשל, על השימוש בקולרים, רצועות, מחסומים ושוטים. לפי ההנחיות, השימוש באבזרים אלה חייב להיות "בטוח והומאני", אם כי עצם קיומה של רשימת אבזרים כזו, מעיד על שליטה אלימה בחיות, ש-AHA אינו שולל אותה. ההנחיות מדגישות את הצורך להבטיח, שאין בסביבת החיות גורמי סיכון, כגון עצמים חדים. אם חיות אמורות לרוץ, לחצות גוף מים או ליפול, הצוות חייב לבדוק את השטח ולסלק אבנים וכדומה. חומרי איפור חייבים להיות בלתי רעילים, וקודם לשימוש בהם יש לבצע בדיקות אלרגיה לחיה (השימוש בחומרים אלה נפוץ מאוד, למשל כדי לצלם מספר חיות "שחקניות" בתור דמות של חיה אחת. בסרטים "101 דלמטים" ו-"102 דלמטים", למשל, צולמו כלבים מאופרים רבים בתור כל אחת מהדמויות הראשיות).

סוסים

סוסים עוברים את הסיכונים העיקריים בסרטים, ואף על-פי שאסור כיום להכשילם ולגרום להם לקפוץ באופן מסוכן, עדיין מותר להעבידם קשה. ההנחיות דורשות, בין השאר, צוות מיומן ולא שתוי(!), הימנעות מרכיבה על סוסים מחוץ לצילומים, נהלי בטיחות כשיורים או נלחמים בחרבות, עטיפת פרסות הסוסים בחומרים המתאימים לתנועה בתנאים קשים (כגון משטח בטון או מדרון תלול), והגבלות על פעלולים מסוכנים, למשל: אסור לגרום לנפילות מגובה העולה על שני מטרים. ה"סלחנות" החמורה ביותר של ההנחיות לגבי סוסים ובקר היא בעניין מופעי רודאו – AHA מתיר לביים אירועים אלימים כאלה תחת הגבלות מזעריות. חולשת הפיקוח של AHA על רווחת הסוסים נחשפה לאחרונה, כאשר באפריל 2005 מתו שני סוסים במהלך צילומי הסרט "פליקה" – האחד שבר את רגלו כשמעד והווטרינר המית אותו, והשני הסתבך בחבל ושבר את צווארו. ארגון PETA מדווח, שמטפלים במקום נראו מתעללים בסוסים, ושהחבל שבו הסתבך הסוס השני היה מונח באופן מסוכן. AHA התעלם מטענות אלה ופרסם הודעה, שלפיה חקירת AHA במקום העלתה, ששני מקרי המוות היו תאונות בלתי צפויות.

חיות נוספות

כלבים מופיעים בסרטים בהמוניהם, אך ממעטים לסכנם וההנחיות המיוחדות בעניינם מעטות, למשל: כל הכלבים באתר צריכים להיות מחוסנים ואין להביא כלבות מיוחמות. ההנחיות בעניין חתולים דומות, עם דרישה להגן עליהם מפני כלבים. לגבי עופות, יש הגבלות מיוחדות על שחרורם בחשכה. ההנחיות לגבי דגים מאכזבות: הן מתירות להוציאם מן המים בסצנות ה"דורשות" זאת למשך עד חצי דקה. הדג עלול לעבור זאת עד שלוש פעמים ביום. עוד אכזבה גדולה בהנחיות היא היעדר כל הגבלה עקרונית על השימוש בחיות ממינים לא מבויתים. אף על-פי שחיות אלה מתקשות ביותר להסתגל לסביבה שכופים עליהן בזמן הצילומים ומחוץ לזמן הצילומים, ועצם השימוש בהן מעודד את המסחר בחיות בר, AHA אינו מנסה לצמצם את השימוש בהן. בהקשר זה, PETA מקיים לאחרונה קמפיין להפסקת השימוש בקופי-אדם בסרטים. AHA מסרב לשתף-פעולה.

הכל אשליות, לטובה ולרעה

מאלימות לאשליה?

בסרטים שלפני 1990 בקירוב, אין מקום רב לדמיון: כאשר רואים על המסך טבח חיות במקלות, אבנים, סכינים ורובים, זה בדיוק מה שאירע במציאות. כך, למשל, ב-Walkabout (מ-1971) וב-Cannibal Holocaust (מ-1979) . גם חיסול התאו באפוקליפסה עכשיו (1979) הוא אמיתי לחלוטין. אולם כיום, מוגבלת האלימות הבוטה בעיקר לסרטים דוקומנטריים ולסרטים שמופקים מחוץ לצפון אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה (וככל הנראה גם הודו). במדינות שלעיל התפתחה תעשייה גדולה של אמצעים, המאפשרים ליצור דימויים אשלייתיים של חיות נפגעות. לכן קשה ביותר לפענח מתוך צפייה גרידא בסרט, מה קרה לחיות במציאות. הנתונים שמספק AHA חושפים חלק מן האמצעים הנסתרים, שיוצרים אשליית פגיעה. עם זאת, לעתים קרובות מה שמוצג בדיווחי הארגון כהישג של "הומאניות", מרמז דווקא על שליטה אימתנית בחיות, שהושגה באמצעים פוגעניים.

אייל מת מלאכותי של Walter Klassen, עבור הסרט "פיתוי קטלני" (1995, To Die For) 

אלה הם האמצעים הבולטים ליצירת אשליית פגיעה בחיות:

אנימטרוניקה

בובות דמויות בעלי-חיים (אנימטרוניקה): מבובות פשוטות ועד לרובוטים מורכבים. שימוש מתוחכם במיוחד באנימטרוניקה נעשה ב"כלבים נגד חתולים" (2001, Cats & Dogs), עם בובה-כפילה לכל חיה אמיתית; המעטפת דמוית הפרווה של הבובות מסתירה שלד מתכת ומערכת מנועים, הניתנים להפעלה מרחוק. ב"בייב" (1995) נראים מרדפים מסוכנים בין כלבים, חזיר וכבשים, אולם בפועל צולמו בכל מקרה רק חיות ממין אחד ואילו שאר החיות בכל צילום הן בובות. גם חלק מפעלולי הלווייתן ב"לשחרר את ווילי" (1993), ובכלל זה שהייתו מחוץ למים ונגיחותיו במכל הזכוכית, הם אנימטרוניקה. השימוש בבובות נפוץ גם באופן פחות מתוחכם, למשל: ב"על כלבים וגנבים" (1997, 101Dalmatians) הוצבו בובות לצד כלבים חיים, כדי ליצור אשליית המון כלבים.

דימויים ממוחשבים (CGI)

הדמיה ממוחשבת כוללת חיות שלמות, תנועות של אברים מסוימים ותוספת עצמים מסוכנים סביבן. גם כאן, "כלבים נגד חתולים" הוא אחד משיאי התעשייה: האנימטורים בנו דגמים ממוחשבים של החיות על בסיס צילומים מפורטים. הדגמים כוללים שלד ושרירים וירטואליים, הדמיה של פרווה בתנועה ומגוון גדול של הבעות. חתולי הנינג'ה המעופפים בסרט, למשל, הם שילוב של CGI ואנימטרוניקה. ב"בייב", עיקר התוספת הממוחשבת הוא בתנועות הפה, כדי ליצור אשליית דיבור. ב"המין האנושי" (2001, Human Nature) נעשה שימוש בעכברים אמיתיים היושבים על כיסאות זעירים ליד שולחן זעיר כ"ניסוי התנהגות", אולם רוב פעילותם ליד השולחן היא תוספת ממוחשבת.

הרכבת תמונות וצלילים

הרבה מהאירועים שנראים ונשמעים על המסך יחד, התקיימו בפועל בנפרד. דרך אחת ליצור אשליה כזו היא הצגת צילומים מאירועים שונים ברצף סיפורי אחד. הפר שנוגח בדלת ב"חתול תעלול" (2003, Cat in the Hat) הוא למעשה צילום של פר המתקרב לדלת, וצילום נפרד של קרניים מלאכותיות הפוגעות בדלת. שיטה אחרת כרוכה בחיבור חלקים על פני רצף אחד. במרדפים, למשל, כמו מרדף הטיגריס והכלב ב"שני אחים" (2004), צולמו הרודף והנרדף בנפרד והורכבו כרצף אחד בעריכה. ב"כלבים נגד חתולים" יש כמה סצנות הומות ומרובות משתתפים, שמורכבות בפועל מחיות יחידות, שצולמו בנפרד על מסך כחול; הצילומים צורפו בחלל מדומה אחד בעריכה. וכמובן, מעשה ההרכבה הפשוט ביותר הוא בצלילים: קולות של חבטות עזות, חפצים נשברים וקולות כאב ופחד של חיות – כל אלה מוצמדים בקלות לצילומים תמימים ויוצרים אשליית פגיעה.

הכנה מראש

אחד מיסודות השימוש בחיות בסרטים הוא אימון ממושך. ב"כלבים נגד חתולים", למשל, ארכו האימונים שנה. הפעולה שמבצעת החיה ונראית לצופים מפתיעה ומפחידה, למעשה מוכרת לה היטב מראש. לעתים קרובות, סדרת פעולות מורכבת מבוצעת בפועל על-ידי מספר חיות שונות, שנראות לעינינו זהות, וכל אחת מהן מאומנת בביצוע פעולה יחידה. כך ב"על כלבים וגנבים", פונגו קשור לכידון אופניים וגורר את הרוכב למרדף ממושך; בפועל היו אלה מספר כלבים, שכל אחד מהם הכיר היטב קטע מהמסלול. פיזור העבודה בין חיות שונות נועד גם לאפשר להן להתחלף ולנוח, כשכל דמות בולטת של חיה בסרטים מגולמת על-ידי מספר חיות בפועל.

אמצעי בטיחות ונוחות

רוב המצבים שנראים קשים או מסוכנים, נראים כך מזווית הצילום בלבד. למשל, במעברי מכשולים כגון זינוק מבעד לאדן החלון – פעלול נפוץ בסרטים רבים – נהוג לשים בצד המוסתר מן המצלמה משטח מוגבה ומרופד. ב"חתול תעלול" נראה כלב מועף דרך חלון; בפועל הוא קשור ברתמה המחוברת לכבל בלתי נראה, ולפי דיווח AHA, הוא "לא הראה שום צל של סימן למועקה ונראה שאהב את הטיסה המדומה שלו".

לצד כל הטריקים האלה, הסרטים מסתירים גם פגיעות שונות בחיות. הפגיעות הללו נסתרות לא רק מעינינו, הצופים, אלא גם מעיני AHA, שאינו מפקח על מצב החיות מחוץ להפקה ואף אינו ביקורתי כלפי פגיעות ניכרות מסוימות:

טיפול המוני

קשה להאמין, שניתן לטפל היטב בהמוני חיות, עם כל הרצון הטוב. אתרי צילום מסוימים הופכים למכלאה המונית, למשל: 970 חיות ב"בייב", מתוכן 550 כבשים ו-47 גורי חזירים המגלמים את בייב; ו-799 חיות ב"בייב בעיר הגדולה" (1998, Babe 2), מהן 200 חתולים.

צייתנות

העבודה עם חיות בסרטים מבוססת על התניית התנהגותן בצייתנות רובוטית לאותות שונים; לעתים קרובות, מוסתרים בתוך האבזרים זמזמים, המפעילים את החיות באמצעות התניה. גם במקרה שההתניות הושגו באמצעים חיוביים, הן מנוגדות באופן בוטה לטבע החיות. ניתן להתרשם מכך בתיאור AHA לסצנה עם 106 כלבים בכנסייה ב"על כלבים וגנבים": "מאחר שהכלבים הגיעו ממועדוני צייתנות, הכלבים עברו היטב סוציאליזציה והיו רגילים לעבוד בקבוצות גדולות. שערי הכנסייה היו סגורים ונתיבי הבריחה נחסמו. כמה מן הכלבים היו מאומנים לנבוח לפי פקודה."

אימונים אלימים

דיווחי AHA מציינים חיזוקים חיוביים כשיטת אימון בלעדית. גם חברות המשכירות בעלי-חיים לסרטים, מציינות לעתים שהן עובדות רק באמצעות חיזוקים חיוביים. אולם מה קורה כאשר נציגי AHA אינם בסביבה? מידע כזה ניתן להשיג רק מחקירות סמויות או מהדלפות מתוך החברות – וזהו מידע נדיר. הארגון PETA ערך בשנת 2003 חקירה סמויה במתקן של חברה להשכרת חיות לסרטים, ומצא "אימון" קופים גדולים בעזרת מכות בחפצים קהים, בעיטות ואגרופים. אין ספק שזהו רק קצה הקרחון, בעיקר כשמדובר בחיות בר, שמטבען אינן משתפות פעולה עם גחמות אנושיות.

תנאי החזקה קשים

באתרי הצילומים מדווח AHA על תאים מחוממים במידת הצורך, חיטוי רגלי הנכנסים לאתר וטיפול מסור בחיות. אולם אנשי AHA לא צריכים להרחיק לכת כדי להיווכח, שהם מטעים את הציבור בדיווחים אופטימיים כאלה. PETA מסכם תיעוד התעללות בחיות בארבע חברות אמריקאיות המספקות חיות לסרטים, בשנים 2004-1991. רוב הנתונים אינם פרי חקירה עצמאית, אלא ביקורת מטעם משרד החקלאות, אשר מצא הפרות חוזרות ונשנות של חוק רווחת בעלי-החיים הפדרלי: כליאה בכלובים קטנים, שוממים, חשוכים ומזוהמים, הזנחה רפואית, מזון לא מתאים ומסחר לא חוקי בחיות. משרד החקלאות לא סגר חברות אלה, ו-AHA מתעלם מן המידע וממשיך לאשר סרטים הכוללים חיות שסופקו על-ידיהן. העלמת-עין זו צורמת עוד יותר לאור העובדה הידועה, שחיות בר גדולות, כגון קופי-אדם וחתולים גדולים, נוחות ל"אילוף" רק כשמפרידים אותן בכוח מאמהותיהן, כגורות קטנות; ולאחר מספר שנים של עבודה, הן הופכות למסוכנות ואז נוטים למכור אותן למכלאות עלובות. חוקרי PETA מצאו בשנים האחרונות שימפנזה ואורנגאוטן בתנאי כליאה קשים, לאחר שמאמניהם נפטרו מהם. השימפנזה הופיע ב"כוכב הקופים" (2001) והאורנגאוטן הופיע ב"פלינטסטונס" (1994). הסרטים אושרו על-ידי AHA, אף על-פי שגורל הקופים בקולנוע ידוע מראש.

סיכום

היחס לחיות בסרטים עבר שיפור דרמטי בעשורים האחרונים, אולם מאחורי הקלעים עדיין מוקרבות חיות על מזבח הבידור. מן הצפייה בסרט קשה לדעת מה עלה בגורל החיות במציאות, וממילא מי שצפה – כבר שילם ותמך בכך ביוצרי הסרט. לפני שיוצאים לקנות כרטיס לסרט שיש בו הופעה בולטת של חיות, כדאי לחפש מידע על הפקתו: אם הסרט דורג כ-Unacceptable על-ידי AHA, כדאי להחרים אותו, וכך גם אם מופיעות בו חיות בר גדולות, גם במקרה ש-AHA אישר את הסרט.