"משפט בעלי-החיים" בבית-הספר

משפט ציבורי

כשרוצים לעורר קהל למחשבה מוסרית תוך חשיפת עובדות בפניו, עריכת משפט בהשתתפות הקהל היא אחת מן הדרכים האפקטיביות ביותר. הרעיון פשוט: להפיק משפט מדומה בבית-הספר, שבו השופטים הם תלמידי בית-הספר, הנאשמים הם בני-האדם, והתובעים הם סניגורים המייצגים בעלי-חיים. המשפט איננו הצגה מוכנה מראש, אלא עימות ספונטני בין שתי קבוצות שהתכוננו היטב. רעיון זה כבר נוסה במספר בתי-ספר ונחל הצלחה גדולה.

משחק מכור?

המשפט המדומה בבית-הספר דומה למשפטים במציאות: כשאדם עומד לדין על התעללות בחיה, מייצגה של החיה הוא תובע אנושי, המנסה להרשיע אדם בהפרת חוקים שנחקקו בידי אדם. השופטים, בבית-הספר כמו בבתי-המשפט, אינם נציגיו הבלתי תלויים של הצדק אלא הם צד בעניין, והרצון להמשיך, למשל, לאכול בשר ב"מצפון נקי", עשוי להטות את החלטתם. מצד אחר, השופטים, כמו רוב האנושות, אינם יודעים מה מעוללים בני-אדם לחיות שונות ומעולם לא הקדישו מאמץ לחשוב על כך במונחים של מוסר ולהבין את נקודת-מבטן של חיות לפני שהפכו ל"שניצל" או ל"סרדין". המשפט יכול לתרום לשינוי תפיסת-העולם של הקהל-השופטים, ואולי אף להביא להכרעה לטובת החיות.

גיבוש צוותי עבודה

פרויקט המשפט דורש עבודה מאורגנת וממושכת. בחסות מחנך/ת אוהד/ת, אפשר לבצע את הפרויקט כמשימה כיתתית, שתוצג בפני בית-הספר כולו. אם לא יתפתח פרויקט כיתתי, רצוי לגייס מורה כאחראי/ת הפרויקט מטעם בית-הספר. בכל מקרה, רצוי שאדם אחד יהיה אחראי על התיאום בין כל חלקי הפרויקט. כחודש לפני המשפט יש לפרסם מודעות בבית-הספר, המזמינות תלמידים/ות להשתתף במשפט בתור סניגורים, תובעים, סדרנים, ועדת קלפי, צוות תפאורה ועיצוב, צלמים ועוד. לכל תחום כזה, גם אם משתתפים בו מספר תלמידים/ות, רצוי שימונה אחראי/ת אחד.

על דוכן התביעה: בעלי-החיים

את קבוצת התובעים מטעם החיות כדאי לגבש זמן רב מראש, משום שצפויה לה העבודה הקשה ביותר. ההכנות צריכות להתמקד בשתי מטרות עיקריות:

• חשיפת עובדות על הפגיעה. מה השופטים יודעים על ניצול חיות? אפשר לתאר בפניהם תעשיות לבוש, בידור, ניסויים והשמדת בתי-גידול; בכל מקרה, אסור לפסוח על תעשיות המזון. לא די בנאום תביעה הכולל תיאורי עובדות, אלא יש להמחיש לקהל את גורלן של חיות הנתונות בניצול ממוסד ומתועש, על-ידי הקרנת סרטים קצרים ותמונות (במקרן שקופיות או במטול תמונות). מניסיון: תמונה אחת שווה אלף מילים וסרט אחד שווה מאה תמונות. רצוי לפצל את הצגת "פשעי האנושות", כאשר כל אחד מן התלמידים התובעים מייצג קבוצת בעלי-חיים מסוימת: תובע בשם הארנבונים במעבדות, תובע בשם האווזים במפטמות, תובע בשם התרנגולות בלולים, וכדומה. למידע בתחומים אלה ניתן להסתייע במדור "פגיעה" באתר אנונימוס, בחוברת "זכויות בעלי-חיים" ובספר "שחרור בעלי-החיים".
• אפליה ומוסר. מטרת התביעה היא להראות, שעקרונות המוסר המחייבים הגנה על החלשים, כגון בני-אדם חסרי-אונים, מחייבים גם הגנה מלאה על חיות; אפלייתם של מי שנולדו עם זנב, נוצות או קשקשים, דומה לגזענות. כלומר, יש להראות, שהחוקים הקיימים אינם צודקים. מבוא רלוונטי למוסר ניתן למצוא במדור "זכויות" באתר אנונימוס ובשני המקורות הנוספים שצוינו לעיל. ניתן גם לנסות להשתמש דווקא בחוק הקיים - חוק צער בעלי-חיים, הדורש כי "לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי", ולהראות כי פרשנותו הסבירה ביותר מחייבת לאסור את כל התעשיות המנצלות בעלי-חיים.

על ספסל הנאשמים: בני-האדם

גם קבוצת הסניגורים צריכה להתכונן היטב. ניתן לנסות לשלול את מעמדם המוסרי או את חשיבותם המוסרית של בעלי-חיים ממינים אחרים (תירוצים מסוג זה מצויים בשפע בתרבות שלנו); ניתן גם לפנות לכיוון משפטי שמרני, ולנסות להראות הן שהחוקים הקיימים מחייבים את ניצולן המתועש של חיות, והן שהשמירה על הסדר החברתי מחייבת למנוע שינויים, אפילו במחיר הפגיעה בחיות. גם כאן רצוי לחלק אחריות לתחומים שונים בין הסניגורים.

כמה עצות לשתי הקבוצות:

• לחשוב מהצד השני. כדי להכין את הקייס שלכם, לא מספיק לחשוב מה נכון. צריך לחשוב אילו טיעונים יעלה הצד השני, כדי שתוכלו להגיב אליהם במהירות וברהיטות.
• להפתיע. מה יוכל להפתיע ולהביך את הצד השני? דו"חות ומחקרים לא מוכרים מטעם גורמים רשמיים, סרטים שצולמו במצלמה נסתרת, הזמנת עדים מומחים (אנשים מחוץ לבית-הספר או תלמיד/ה ששינן/ה תפקיד), עדים שהיו "בצד השני" ושינו את דעתם - אפשרויות אלה ואחרות יוסיפו עניין למשפט.
• להתייעץ עם עורך-דין. חפשו בעזרת בית-הספר עורך-דין שיתנדב לייעץ לשתי הקבוצות, או אף להגיע למשפט כמנהל הפרוצדורלי של הדיון.

"אולי זה ירענן את זיכרונך" 

תיאטרליות

אל תוותרו על אף סממן של בית-משפט! ברור שהמשפט פיקטיבי, אך התפאורה והגינונים ייצרו אווירה חגיגית של אירוע חשוב. במידת האפשר, כדאי לערוך את האירוע בערב ולהזמין קהל מחוץ לבית-הספר (כולל הורים) לצפות בו. הגלימות השחורות, השולחנות, פטיש העץ, גינוני הסנגוריה והתביעה ("מרשותיי התרנגולות", "כבוד השופטים, אני מבקש להזכיר...") - כולם יעזרו להפוך את האירוע מוויכוח בין שתי קבוצות תלמידים להצגה בלתי נשכחת. את ההצבעה יש לבצע בדרך האמינה והמותחת של הטלת פתקים לקלפי (ולא לפי הרמת יד!).

מי ניצח?

במשפט מדומה, כמו במשפט אמיתי, ההכרעה תושפע במידה רבה מעורכי-דין עדיפים, מאינטרסים ומצרות-מוחין. אך במשפט אמיתי, אם בית-המשפט יחליט, למשל, שפיטום "עגלי חלב" הוא חוקי, העגלים הפסידו, ואילו במשפט המדומה יכולות החיות רק להרוויח. ברור שכולנו רוצים שהחיות ינצחו במשפט, אך חשוב לזכור, שמטרתו האמיתית של האירוע היא לחשוף עובדות, לעורר מחשבה - ולגרום לחלק מן האנשים להתנהג אחרת. מטרה זו תושג בכל מקרה.

הבוקר שאחרי

כדאי לתעד את האירוע בווידיאו ובתמונות. כדאי להזמין טלוויזיה ועיתונות מקומיים לסיקור האירוע, ובית-הספר לרוב ישמח לעזור בכך. להגברת סיכויי הסיקור התקשורתי, אפשר להזמין אדם מוכר מהאזור בתור "שופט ראשי". בנוסף לכך, שלחו את התמונות והסרט לאנונימוס עם דיווח מפורט ואנו נפרסם סקירה של האירוע. וכרגיל - אם התגבשה קבוצת פעילות טובה בהכנות למשפט, כדאי לגבש פרויקטים נוספים ולהמשיך לפעול יחד. בהצלחה!