המאבק העולמי בתעשיית הפרווה

תוכן הכתבה: המאבק עד שנת 2002  | המאבק ב-2002  | המאבק ב-2003-2005 

תעשיית הפרווה: המאבק עד שנת 2002

חדשות טובות

בימים האחרונים (סוף שנת 2001) הגיעה ידיעה מניו-יורק, שלפיה אסרו שני המועדונים האופנתיים ביותר במנהטן על הכנסת פרוות לתחומם. המבקרים במועדונים צריכים לבחור אם להיכנס ללא מעיל הפרווה, או להישאר בחוץ. ובבריטניה, שם נמצאת התנועה לשחרור בעלי-חיים במצב מתקדם הרבה יותר, אישרה לאחרונה הממשלה חוק, האוסר בתחומי אנגליה וויילס על החזקת חיות במשקים עבור תעשיית הפרוות. החוק ייכנס לתוקפו באחד בינואר 2003. במהלך שנת 2002 זכאים בעלי חוות הפרוות לתבוע פיצויים מן הממשלה - ובכך מקבל האיסור ממד מעשי.

הפגנת מחאה בחלון ראווה של בוטיק למכירת פרוות 

הצטמצמות

המאבק בתעשיית הפרוות הגיע להישגים המרשימים ביותר מבין כל המאבקים נגד ניצול ממוסד של בעלי-חיים (בתעשיות המזון, הבידור והלבוש ובמעבדות המחקר). אמנם, בשנים האחרונות מתפרסמים נתונים על חזרה של הפרוות לאופנה. לא תמיד קל להבחין אם מדובר בפרסומת במסווה של ידיעה עיתונאית, או בנתונים אמיתיים. אולם המגמה הכללית היא של הצטמצמות. חברת אוונס, החברה הבולטת ביותר בתעשיית הפרוות האמריקאית, הודיעה לאחרונה על פשיטת-רגל. לאחר 70 שנות קיומה התמוטטה החברה בעקבות מאבק שניהלו נגדה פעילי זכויות בעלי-חיים במשך למעלה מעשור. כיום פועלים בארצות-הברית כ-500 משקים המגדלים בעלי-חיים לצורך פרוותם, לעומת 1,615 בשנות השבעים. גם מכירות הפרוות בארצות-הברית נמצאות בירידה מאז שנות השמונים. כיום פועלים ברחבי ארצות-הברית כ-1,350 סוחרי פרוות לעומת כ-2,400 באמצע שנות השמונים. גם בישראל נסגרו בעשור האחרון מספר חנויות פרווה, בזכות מאבק עיקש של פעילי זכויות בעלי-חיים ומודעות ציבורית הולכת וגוברת.

אירופה מול אמריקה

באירופה כבר קיימים הישגי חקיקה, מלבד החוק הבריטי החדש: לכידת חיות באמצעות מלכודת ברזל התופסת את הרגל נאסרה במדינות האיחוד האירופי, ופרלמנט האיחוד האירופי החליט לאסור ייבוא פרוות ממדינות, שבהן נמצאת מלכודת הרגל בשימוש. ארצות-הברית (עם קנדה ורוסיה) מנסה להביא לביטול החלטת האיחוד האירופי. בארצות-הברית אין כמעט איסורים על ניצול תעשייתי של בעלי-חיים, ותעשיית הפרוות בכלל זה, אם כי איסור על השימוש במלכודת הרגל קיים במספר מדינות, וביניהן פלורידה ואריזונה. עם זאת, השינויים העיקריים בארצות-הברית מתנהלים כיום כתוצאה מלחץ צרכנים ויוזמה של חברות פרטיות - לא דרך חקיקה.

השיטה האמריקאית

יותר מכל מאבק אחר למען בעלי-חיים, המאבק נגד תעשיית הפרוות מתנהל סביב תדמיות: שבירת התדמית הזוהרת של נשים במעילי פרווה - ויצירת תדמית זוהרת למי שוויתרו על השימוש בפרוות. בעשור האחרון הוביל ארגון PETA האמריקאי (אנשים למען יחס אתי לבעלי-חיים - הארגון הגדול ביותר לזכויות בעלי-חיים) מסעות פרסום, המבוססים על צילום דמויות מפורסמות, המופיעות בעירום עם הכיתוב "אני מעדיפ/ה ללכת עירומ/ה מאשר ללבוש פרווה". רעיון זה נפוץ גם בהפגנות ברחבי העולם, שבהן צועדים המפגינים והמפגינות כשהם מכוסים בשלט בלבד (גם אנונימוס הפגינה במתכונת זו, ב 1997). ארגונים שונים נוהגים, כמובן, שיטות מסורתיות יותר, כגון לחץ על רשתות כלבו להימנע ממכירת מוצרי פרווה.

שחרור החיות

החיות הכלואות במשקים לפרווה אינן מזנים מבויתים (רובן מינקים). לכן, בניגוד לתרנגולות, פרות וחזירים, אם משחררים אותן מהכלובים, יש להן סיכוי טוב לשרוד בטבע, מבלי שיש צורך להכין עבורן מחסה. כך הופך שחרור החיות למשימה מושכת עבור קומץ אנשים בעלי תעוזה ברחבי העולם. באוגוסט 2001, למשל, שוחררו 17 אלף מינקים ממשק בהולנד, ושלושת אלפים מינקים ממשק בספרד. גם בארצות-הברית שוחררו אלפי מינקים בשנים האחרונות. מעבר לשחרורם של אותם מינקים, משקים רבים נסגרו כתוצאה מן הנזק הכלכלי.

תעשיית הפרווה: חורף 2002

נתוני אסון

המאבק בשנות השמונים והתשעים נגד תעשיית הפרוות הצליח לצמצם את היקפה בעולם. בבריטניה היה השינוי דרמטי במיוחד - כ-90% מחנויות הפרווה נסגרו. אולם נתוני חורף 2002 מראים, ככל הנראה, על שינוי מגמה חד-משמעי. בבריטניה מדברים על עלייה של 30-40 אחוזים בהיקף המכירות השנתי - מצב שלא היה כמותו מאז תחילת שנות השמונים. סלבריטיז מתבלטים בלבישת פרוות. בבריטניה משתמשים כ-400 מעצבים בפרוות - פי שמונה בהשוואה ל-1985. גם בארצות-הברית מדווחים על עלייה משמעותית במכירות. המכירות גוברות גם ברוסיה, בסין ובדרום קוריאה, והן מספקות לתעשייה במערב גב כלכלי חזק. משמעות הנתונים היא, שהשנה ייטבחו 2.8 מיליון מינקים (הקורבנות העיקריים של תעשיית הפרווה) נוספים בהשוואה להרג לפני שנתיים - וסכום ההרג העולמי יגיע ל-30.8 מיליון מינקים. שיטות ההרג, הן של חיות בר והן במשקים, הן מחרידות; במשקים שוררים גם תנאי זוועה.

מה קורה?

העיתון The Observer מצטט את היסטוריונית האופנה ג'ודית וואטס, אשר טוענת שדור חדש של בנות ובני שלושים ומשהו, ש"גדלו כילדי תנועת האנטי-פרווה מורדים כעת נגדה". עוד מסבירה וואטס, שאנשים "משתעממים מלהיות תקינים פוליטית". ואמנם, נראה שמדובר בשינוי מנטלי שחל בקרב מובילי אופנה. אולי ניתן היה לצפות, שהשינוי יתרחש בזמן כלשהו: הצלחת ההתנגדות לפרוות לא התבססה מעולם על שינוי עמוק ויציב בתפיסת-עולם (היא לא חייבה הכרה בזכויות בעלי-חיים ושינוי באורח-חיים); ההתנגדות הייתה אופנתית, ואופנות נוטות להתחלף ואף ליצור "ריאקציה". כעת האתגר הוא לבודד את המקור לשינוי - וללחוץ במקום הנכון.

סגנונות הסברה

בשנות השמונים והתשעים נעשה שימוש במספר סגנונות הסברה בפוסטרים, בעלונים וכדומה. סגנון אחד פונה לחמלתם של צרכנים ומציג את תחינתם של גורים חמודים להימנע מקניית פרווה. זהו סוג ההסברה הבסיסי ביותר, החושף את כל הקלפים ומתחנן לטוב מבלי להרגיז אף אחד. סוג הסברה אחר בוטח יותר: צילומים של חיות במלכודות או גוויות לאחר פשיטת העור: כמו אגרוף בבטן, העובדות המצולמות הולמות בצופים, והכותרת מאשימה ותובעת תגובה. סוג שלישי מציג תמונות מעוצבות היטב של דוגמניות מפורסמות ומעורטלות, המכריזות כי הן מעדיפות להיות עירומות על פני לבישת פרווה, או סיסמאות פרובוקטיביות אחרות (ברחבי העולם נערכו תהלוכות עירום שהעבירו מסר זה - גם אנונימוס ערכה תהלוכה כזו). זהו סגנון של מנצחים: מגייסים סלבריטיז וקובעים בון-טון אופנתי ללא תחינה, הרחק מן הזוועה, קרוב לארנק שמוציא כסף בחנויות.

"אנחנו מעדיפות ללכת עירומות מאשר ללבוש פרוות". קובעים בון-טון אופנתי 

בקסטור, נובמבר 2002

מודעת המחאה נגד פרוות של PETA (ארגון זכויות בעלי-החיים הגדול בעולם) מאמצע נובמבר 2002, משלבת בין שני סגנונות הסברה ונראית כהתחלה מבטיחה להתעשתות. במודעה מופיעה הזמרת סופי אליס בקסטור - צעירה, יפה וזוהרת במיטב מסורת PETA - כשהיא מביטה למצלמה ומחזיקה בידה, למרבה הזוועה, גווייה של שועל שעורו נפשט מעליו. "הנה שארית מעיל הפרווה שלך", אומרת הכותרת. השאלה היא, האם ללקוחות מזיז בכלל טבח של חיות - או שהם יותר "רגישים" לכך ש"אומרים להם מה לעשות"? ואולי השאלה היא, בכלל, האם בקסטור מספיק זוהרת?

"ניימן קארקס"

גישה חשובה נוספת שימשה במאבק של העשורים הקודמים: לחץ ממוקד על חנויות מסוימות ומעצבים מסוימים, שאינם מתמחים בפרוות ויכולים להרשות לעצמם לוותר על "המוצר הבעייתי". הארגון The Fund for Animals פרסם בסוף נובמבר מודעה, ובה גורת לינקס (חתול בר גדול), עם הכותרת "היא צריכה את מעיל הפרווה שלה יותר משהגוויה (carcass) של ניימן זקוקה לו", כחלק מקמפיין נגד רשת החנויות "ניימן מרקוס", הנחשבת כיוקרתית ומוכרת פרוות. הארגון פרסם את תוצאותיו של סקר, שלפיו 54% מן הלקוחות האמריקאיים של מוצרי יוקרה חושבים, שמכירת פרוות "איננה אחראית". האסטרטגיה היא הפעלת לחץ כלכלי, על בסיס של חמלה; אך האם החמלה מתאימה כיום לשוק האדיש?

לא שותקים

בשנות השמונים והתשעים, צריך היה לחשוב פעמיים לפני שיוצאים לרחוב לבושים במעיל פרווה. אנשים העירו. לפעמים בקול רם. פה ושם היו מקרים של שפיכת צבע על הפרווה. כיום נראים סימני נכונות לשוב לסגנון הקולני. ה 29 בנובמבר הוכרז כ"יום שישי ללא פרווה" - עם אירועי מחאה (משמרות והפגנות) ברחבי ארצות-הברית נגד ניימן מרקוס. אירוע אחר התרחש באמצע נובמבר: חברת פרווה גדולה שכרה זה לא מכבר את הדוגמנית ג'יזל בונדשן לקידום מוצרי פרווה (תמורת 320,00 ליס"ט ושני מעילי פרווה); בתצוגת אופנה שנערכה בניו יורק, פרצו למסלול פעילות PETA עם כרזות, תוך קריאת סיסמאות נגד בונדשן. ההפגנה הקצרה משכה עניין תקשורתי רב.

פותחים כלובים

גם פגיעה כלכלית ישירה בתעשיית הפרוות נפוצה בשני העשורים האחרונים, כשהפעולות המפורסמות ביותר הן שחרור חיות ממשקים. משקי פרווה מחזיקים חיות בר שעברו עיוות גנטי מועט בלבד, ובדרך-כלל באקלים נוח להן - לכן שחרורן הישיר הוא אפשרות ריאלית (בניגוד לתרנגולים ממשקים, עכברים ממעבדות וכדומה, שאינם יכולים לשרוד בחוץ). הרשויות, ובעיקר בארצות-הברית, מבקשות לשלוח את המשחררים לתקופות מאסר ממושכות. ה FBI אפילו מגדיר פעולות כאלה בתור "טרוריזם"! באווירת המיליטנטית שלאחר ה 11 בספטמבר 2001, השחרור הפך למשימה מסוכנת ביותר, ואולי גם מזיקה מבחינת דעת הקהל. השחרורים האחרונים שפורסמו נערכו בפינלנד - כאלף מינקים ביולי ומאות בסוף ספטמבר.

בישראל

בישראל אין תעשיית פרוות. שוק הצרכנים הוא קטן. הדבר מקל מאוד על מחאה ממוקדת נגד חנויות המוכרות פרווה. בעידן החיקויים המושלמים, אין הגיון רב במחאה נגד לובשי פרווה(?!) ברחוב. כל עוד התופעה אינה בכותרות, הפגנות קולניות עלולות לעשות ל"אופנה החדשה" פרסומת מיותרת. אולם פניות ישירות לבעלי-החנויות בכתב ובעל-פה, ואולי גם משמרות מחאה שקטות, יוכלו לעצור את התפשטות המגפה בארץ. המפתח נמצא בידיים שלך: לברר היכן בסביבתך מוכרים פרוות (אפילו בפריטים קטנים בבגדים), להביע מחאה במקום, לעדכן את אנונימוס וליטול חלק במבצעי מחאה מתמשכים.

תעשיית הפרווה: סתיו 2005

בסתיו 2005 ממשיכה תעשיית הפרווה להפיל המוני קורבנות בעזרת הסוואת המוצרים, ייבוא מחוץ למדינות המערב ושימוש בחיות שלכאורה אינן שנויות במחלוקת. משווקי הפרווה רגישים כתמיד למחאה המאיימת על רווחיהם, ובכל מקום שמופעל עליהם לחץ עקבי – הם מוותרים על השימוש בפרווה.

פושטים יותר עורות

בחורף 2002-3, הבאנו סקירה כללית על תעשיית הפרוות העולמית. היה זה החורף הראשון שבו היה עדיין ספק בדבר ההתפשטות המחודשת של טבח חיות עבור תעשיית הפרווה. גם כיום הנתונים אינם ברורים, משום שלתעשייה יש אינטרס לנפח את נתוני המכירות כסימן ללגיטימציה שלה, לכאורה. ארגון PETA, למשל, מפרסם ציטוטים עדכניים מתוך תעשיית הפרוות, המעידים על המשך הירידה במכירות. תחת הסתייגות זו, יש להתייחס לנתוני הארגונים של סוחרי הפרוות, הטוענים שהמכירות העולמיות עלו מ-9.1 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-11.7 מיליארד בשנת 2004. הגדילה מובהקת יותר דווקא בבריטניה – המדינה שבה הצליח המאבק נגד הפרוות יותר מאשר בכל מקום אחר. התאחדות סוחרי הפרווה המקומית שם מסרה, שבשנת 2004 נרשם גידול של 33% במסחר, בערך 1.3 מיליארד דולר. לפי נתוני איחוד סוחרי הפרווה הבינלאומי, בשנת 2004 נסחרו 40.5 מיליון חורפנים ושועלים בעולם מתוך משקים. משקים הם המקור ל-85% מהמסחר העולמי לעומת 15% מהחיות, שניצודו בטבע. עם זאת, לא צוין מספר הארנבונים וחיות אחרות שאינן חיות בר מובהקות, ולכן מספר הקורבנות בפועל גדול הרבה יותר. יש להזכיר כאן גם את החלטת ממשלת קנדה לחסל מיליון גורי כלבי ים לתעשיית הפרווה במשך שלוש שנים, החל מאביב 2004.

שתי שיטות מחאה נגד ציד כלבי ים בקנדה: הפגנה בסן פרנסיסקו (IDA) ופוסטר נגד חברה המשתמשת בפרווה (PETA) 

עמידות התעשייה

אחד הגורמים המרכזיים להתאוששות התעשייה הוא המעבר מבגדי פרווה שלמים ל"קישוטי פרווה" (trims). ככל הנראה, מכירת מעילי פרווה ממשיכה לרדת בהתמדה, אולם הסוחרים למדו להסוות את הפרווה על-ידי שימוש בחלקים קטנים ועיבוד באמצעות גזירה, מריטה וצביעה. חלקי הפרווה נכנסים להמוני מוצרים: בגדי ים, שמיכות, כובעים, מכנסיים, צעיפים, ארנקים, צווארוני מעילים, מגפיים ועוד. חלקים אלה מושכים פחות תשומת-לב מן המעילים הגדולים וכך הם מצליחים להסתנן לעולמם של מעצבים, משווקים וצרכנים – ובעיקר צרכנים צעירים יותר מבעבר. בין 1985 ל-2001, הוכפל פי עשרה בבריטניה מספר החיות שנהרגו עבור קישוטים. בשוק המערבי בכללו, בתחילת שנות ה-2000 היה מספר החיות שמומתות לבגדים שלמים שווה בערך למספר החיות המומתות לקישוטים. גורם שני להתאוששות התעשייה הוא הניסיון להסתתר מאחורי תעשיית הבשר. בבריטניה, שם נאסר גידול חיות לפרווה במשקים (בשנת 2003), הפכו ארנבונים לקורבנות התעשייה הנפוצים ביותר, והמשווקים טוענים שפרוות הארנבונים היא "רק מוצר-לוואי של תעשיית הבשר". מכיוון שלכאורה הארנבונים נקטלים ממילא, אין בעיה מוסרית להשתמש בפרוותם (למעשה, ארנבונים בתעשיית הבשר נשחטים בגיל צעיר הרבה יותר מארנבונים בתעשיית הפרוות – נושא הראוי לכתבה נפרדת). גורם השלישי להתאוששות התעשייה הוא העברת "ייצור" הפרוות למדינות, שבהן אין מחאה ציבורית נגד התעשייה ואין חקיקה נגדה. סין החליפה את אירופה וארצות-הברית כ"יצרנית" הפרוות העיקרית בעולם והיקף המכירות של פרוות מסין עלה ב-123% בשנת 2004 והגיע ל-2 מיליארד דולר. הפרוות שמקורן בסין עוברות מספר ידיים במסחר הבינלאומי ואין לצרכן אפשרות לדעת מהו מקור הפרווה. בינואר 2005 חשפו מספר ארגונים תנאי חיים ושיטות הרג מחרידים במיוחד בתעשיית הפרוות הסינית. הארגונים הפיקו דו"ח וסרט (קשה לצפייה במיוחד) שעוררו מחאה במערב ותגובה מתונה בסין.

השחקנית שרליז ת'רון בבאנר נגד שימוש בפרוות (PETA) 

אינדיטקס-זארה

למרות המגמה השלילית, כוחו של הלחץ הציבורי לא פחת כלל בשנים האחרונות. בבריטניה, למשל, רק כ-15 משווקים גדולים מוכרים פרווה, וחברות רבות נכנעות ללחץ הציבורי ומצטרפות לחרם. אחת ההצלחות הבינלאומיות הבולטות במאבק נגד פרוות בשנים האחרונות הייתה מול אינדיטקס (Inditex), תאגיד בינלאומי המחזיק בבעלותו מספר חברות גדולות, שהבולטת שבהן היא רשת "זארה". בפברואר 2002 אימצה אינדיטקס מדיניות, שכל המוצרים מן החי שמוכר התאגיד, ובכלל זה פרווה ועור, מקורם אך ורק במשקים לגידול חיות למזון, דהיינו – החיות לא יוקרבו במיוחד עבור עורן ופרוותן; התאגיד גם התחייב לדאוג ל"טיפול הומאני" בחיות על-ידי הספקים. מובן, שהתחייבויות אלה אינן אמינות – אפילו במקרה של עור כ"מוצר-לוואי" של תעשיית הבשר, עדיין מדובר במקור לרווחים משמעותיים, שמכריעים את גורל התעשייה. וכאמור, פרוות ארנבונים, שנמכרת כמוצר-לוואי, לכאורה, נפשטת לרוב מגופם של ארנבונים אחרים מאלה שהורגים לבשר. באוקטובר 2003, בעקבות הקמפיין נגד זארה, הסירה החברה את כל הפרוות מחנויותיה בבריטניה. בחנות היחידה של החברה בסטוקהולם, די היה בהפגנה מול החנות היחידה בעיר כדי להביא לסילוק הפרוות מהמדפים תוך מספר שעות. אולם בשנת 2004 חזרו הפרוות לזארה. CAFT (הקואליציה לביטול המסחר בפרוות) הכריז על יום בינלאומי נגד זארה ב-25.9.2004. פעילויות נגד החברה תוכננו בארבעים ערים. הנהלת אינדיטקס התכנסה שלושה ימים לפני מועד המחאה המתוכננת ויצאה בהצהרה: זארה תפסיק למכור פרוות באופן מיידי ב-48 מתוך 54 המדינות שבהן נמצאות 2,064 חנויותיה. בשש מדינות – ספרד, פורטוגל, יוון, תורכיה, מקסיקו וונצואלה – ימשיכו למכור פרווה עד גמר המלאי, ובכל מקרה לא יימכרו עוד פרוות בחברות השייכות לאינדיטקס החל מ-1.1.2005. לא נמסר, מדוע באותן שש מדינות תמשיך המכירה עד גמר המלאי – ייתכן, שבאינדיטקס העריכו, שהמחאה במדינות אלה תהיה חלשה. למעשה, ב-CAFT עדיין חיפשו פעילים בספרד ימים אחדים לפני המחאה המתוכננת.

בזו אחר זו

CAFT פועלים באופן שיטתי באמצעות פניות טלפון, דואל והפגנות. בהודעה על כניעת אינדיטקס, הכריזו CAFT שיום המחאה לא יתבטל, אלא פשוט יתנהל נגד חברות אחרות. בבריטניה סימנו את Selfridges, חברה המחזיקה ארבע חנויות כלבו גדולות ויוקרתיות, בתור המטרה הבאה. בסלפרידג'ס, כמו בזארה, טענו שהם מוכרים רק "מוצרי-לוואי". החברה סגרה את מחלקת הפרוות שלה ב-1990 אך המשיכה למכור פרוות ארנבונים בתוך מוצרי ביגוד. ב-27.5.2005 הודיעה החברה, שהיא לא תמכור עוד פרוות, ושהן יוסרו מהמדפים מיידית. באביב-קיץ 2005 הכריזו עוד לפחות 6 חנויות גדולות או רשתות שבסיסן בבריטניה, על הפסקת מכירות פרווה. ראוי לציון שרשת חנויות הכלבו Harvey Nichols הכריזה על הפסקת מיידית של מכירת פרוות ארנבונים יום לפני שהוכרז בבריטניה יום לאומי נגדה (20 במרץ). המטרות של CAFT כעת הן רשת גדולה, Joseph, בעלת חנויות בחמש מדינות, והרשת הבריטית Kurt Geiger. גם בארצות-הברית מסירות חנויות את מוצרי הפרווה. ההצלחה הבולטת האחרונה (20 ביולי) לאחר קמפיין PETA במשך שמונה חודשים, הוא התחייבות רשת Wet Seal (בעלת 401 חנויות) שלא למכור פרוות לקראת החורף הנוכחי. המטרה הבולטת של PETA כעת היא חברת J.Crew ( בעלת 201 חנויות). PETA פתח אתר נגד החברה, "J.Cruel", עם חומרי הסברה בדפוס ובפורמט אלקטרוני. PETA, במיטב המסורת של הארגון, מפיק עם חומרי הסברה בדפוס ובפורמט אלקטרוני. PETA, במיטב המסורת של הארגון, מפיק פוסטרים מעולים תוך שימוש בידוענים. הארגון התפרסם בעבר בסגנון הפורנוגרפי למחצה של הפוסטרים שלו, אולם בשנים האחרונות המודעות נגד פרווה מכובדות יותר, בדרך-כלל. יש להזכיר כאן גם שיטת מאבק פחות שגרתית, שנוקטת הקבוצה הבריטית ECD ("אי-ציות אזרחי אלקטרוני"). הקבוצה פיתחה תוכנה, המאפשרת הצפה של חברות בדואר אלקטרוני עד להפלת השרת שלהן תוך שימוש במערכת אוטומטית אך חוקית.

פרוות בישראל

עד לשנים האחרונות נראה היה, שהשיווק המוחצן של פרוות נשאר מחוץ לישראל. אולם לאחרונה השתנה המצב לחלוטין. קסטרו היא החברה הבולטת שמוכרת פרוות, אך היא איננה היחידה. התחייבות קסטרו להפסיק לייבא פרוות (14.9.2005) ניתנה לאחר שלושה שבועות בלבד של מחאה. הדבר מרמז על הקלות היחסית שבה ניתן לסלק שוב את הפרוות מהחנויות בישראל.