מסבסדים עינוי עגלים

"שמירה על שטחים פתוחים"

ב-10.7.2005 הודיעה דוברת משרד החקלאות ופיתוח הכפר, דפנה יוריסטה: "התמיכה הממשלתית בבקר למרעה תעמוד בשנת 2005 על כ-8.5 מיליון ₪". להודעה לעיתונות צורפה טבלה, המראה שבין השנים 2004-1997 העניקה הממשלה 52.5 מיליון ₪ כתמיכות לענף הבקר לבשר. התמיכה השנתית נמצאת בסימן גדילה, והסכום שצוין אף אינו כולל מענקי השקעות:


בהודעה לעיתונות, מוסברת במילים יפות תכלית התמיכה הנרחבת:


האומנם "שמירה על שטחים פתוחים" מחייבת להחזיק בהם בקר? לא בדיוק; מדובר בניצול כלכלי של השטחים הפתוחים. למעשה, הרעלות המחסלות את חיי הבר מקורן לעתים קרובות ברועי הבקר.

מרעה, הובלה וחלב

בהודעה לעיתונות נמסרה הכרזתו של מנהל רשות המרעה במשרד החקלאות, שמוליק פרידמן: "בישראל, נכון להיום, יש כ-60,000 פרות במרעה ו-500 חקלאים (בוקרים ונוקדים), המגדלים עדרי בקר וצאן לבשר בשטחי מרעה של כ-1,600 אלפי דונם." לפי דו"ח קרן הנגב, תעשיית בשר הבקר בישראל היא עדיין, ברובה, "תוצר-לוואי" של תעשיית החלב. מתוך עדר החלב בישראל, המונה 115 עד 120 אלף פרות, נשחטים "עגלים זכרים, עגלות בלתי רצויות ופרות מבוגרות יותר שדוללו". כ-40% מכלל בשר הבקר שנשחט בישראל, מקורו בתעשיית החלב. זאת לעומת 15% שמקורם בעדרי מרעה מגזעים שמנוצלים רק למטרה זו (סימנטל, שרולה, לימוסין וסימפורד).

צריכת בשר הבקר בישראל עלתה בין השנים 1997 ל-2002 ב-16%. רוב העלייה היא תוצאה של גידול האוכלוסייה, אולם יש גם עלייה בצריכה השנתית לאדם, מ-15 קילוגרם בשנה ל-17 קילוגרם. עד אמצע שנות התשעים, יובאו כשני שלישים מכלל בשר הבקר שנצרך בישראל מדרום אמריקה, כבשר קפוא. אולם ב-1996 הוסרו הגבלות על ייבוא עגלים חיים, ובשנת 2001 הגיע מספר העגלים החיים שיובאו למאה אלף. משרד החקלאות קבע מכסה לייבוא פטור ממכס של עגלים, אך המכסה גבוהה יותר ממספר המיובאים בפועל. רוב העגלים מיובאים מאוסטרליה, במסע האורך כשלושה שבועות. רובם נשלחים לאחר מכן לתקופת פיטום במפטמות (הזנה מלאכותית במכלאה) בישראל.

מסבסדים הובלה מאוסטרליה

מתמונה זו עולה מסקנה חשובה. התמיכה הממשלתית בבקר למרעה החלה לאחר הסרת ההגבלות על ייבוא עגלים חיים מחו"ל ובמקביל לתחילת הייבוא ההמוני שלהם. הסיוע הממשלתי לרועים נועד אפוא להגן עליהם מפני תחרות עם היבואנים. המוטיבציה הראשית לסיוע הכספי איננה "הגנה על השטחים הפתוחים" אלא הגנה על היבואנים: אלמלא ייבוא העגלים החיים, לא היה לממשלה צורך לממן את הרועים המקומיים. ובמילים אחרות: כספי המסים שכולנו משלמים, מועברים על-ידי הממשלה למנגנון שנועד לתמוך בהובלת בעלי-החיים האכזרית ביותר בעולם, שהמשכה כליאה ממושכת וסופה שחיטה.