חותכים ושולקים עופות חיים

טייסון ו-PETA

התאגיד טייסון פודס (Tyson Foods) הוא "יצרן" בשר העופות, הבקר והחזירים הגדול בעולם. התאגיד הורג 40,300,000 עופות בשבוע ב-52 משחטות, ולמעלה מחצי מיליון יונקים. את הגופות הוא מוכר ב-24.5 מיליארד דולר בשנה (הנתונים לשנת 2003). הזוועות שמתרחשות במשחטות טייסון כמעט שאינן נודעות בציבור. בינואר 2003 אירעה חשיפה נדירה כזו, כשעובד לשעבר במשחטת טייסון בארקנסו, מסר לארגון זכויות בעלי-החיים PETA תצהיר על שגרת העינוי וההזנחה במשחטה. בנובמבר 2003 פנה PETA לטייסון בבקשה להחליף את שיטת ההימום הנהוגה במשחטות התאגיד, המבוססת על חישמול העופות, בהימום בגז (controlled-atmosphere killing) שאמור להצליח לגרום לכל העופות "להירדם" לפני שגרונם נחתך. לבקשה לא היו תוצאות. PETA שלח סוכן סמוי, שנשכר כעובד במשחטת טייסון בהפלין (Heflin), אלבמה, בין דצמבר 2004 לפברואר 2005. ב-PETA לא מציינים סיבה מיוחדת לבחירה במשחטה זו דווקא – נראה שמדובר במשחטה טיפוסית. תוצאות החקירה פורסמו ב-25.5.2005 באתר חדש. עם הכניסה לאתר עולים קטעי וידיאו – מחרידים – שצולמו במשחטה.

ליקויים בכל שלב ושלב

גם שחיטת העופות ה"תקינה" ביותר היא זוועה מתמשכת. אולם במציאות השחיטה אינה "תקינה". העופות בטייסון אמורים לעבור הימום חשמלי. כשהם תלויים ברגליהם על גבי סרט נע, הם עוברים מעל מכל נוזל וראשיהם אמורים לטבול בו לרגע, שבו הם יעברו חישמול, שיגרום להם לאובדן הכרה. אולם עוף אשר מרים את ראשו, אינו מתחשמל ונותר בהכרה מלאה, כפי שקורה לעתים קרובות בטייסון. בשלב הבא, מוסעים העופות על פני להב מכאני, שאמור לחתוך את גרונם ולגרום מוות מהיר. בפועל, הלהב פוגע לעתים קרובות בחלקי גוף אחרים, כתוצאה מליקוי במיכון או מתנועת העופות, ומותיר בגופם חתכים ענקיים ולעתים גם שברים ועצמות חשופות. המשחטה מעסיקה עובד, שתפקידו הרשמי לזהות עופות בהכרה לאחר החיתוך המכאני, ולחתוך את גרונם ידנית. בפועל, זרם העופות מהיר מכדי לאפשר זיהוי של כל העופות בהכרה, ולא כל שכן לבצע שחיטת "גיבוי" כזו בכל המקרים. מנהלי העבודה הנהיגו שיטת חיסול מהירה ונוחה יותר לעובדים – תלישת ראשי העופות בכוח. גם כך חומקים עופות רבים כשהם עדיין בהכרה אל השלב הבא – השליקה: הטבלה בכוח במים גועשים בטמפרטורה עד כ-60 מעלות, במשך כ-2.5 דקות. עופות אלה נהרגים בטביעה, לאחר שנכוו בכל גופם. המנהל במקום הצהיר, שמקובל כי עד ארבעים עופות במשמרת ייכנסו חיים למכל השליקה. אולם כל צעדים לא ננקטו נגד עובדים, שאיפשרו לעופות במספר גדול הרבה יותר להישלק חיים.

מיומנו של החוקר

PETA אינו מספק מידע על החוקר, שעבד בשחיטה ממש. הארגון מפרסם קטעים אחדים מיומן החוקר:

7.12.2004: "יום ראשון בטייסון. אני רואה את 'אולם תליית חיים' בסיור לעובדים חדשים. האוויר חם וסמיך מסירחון של דם. התאורה היחידה באה מאורות אדומים חלשים, כמו בחדר חושך של צלם. זה אמור להרגיע את העופות, אבל הם מפוחדים; צווחים, רצים, טופחים בכנפיים ומנסים להתחבא. עובדים זזים בקצב מבהיל לתלות תרנגולים חיים ברגליהם ממצבטי מתכת על סרט נע. גרונות של עופות נחתכים על-ידי להבים אוטומטיים בהמשך הקו. פועל חותך את הגרונות של תרנגולים שהמכונה מחמיצה. הרעש של קולות, מכונות ותרנגולים צורחים הוא מחריש אוזניים. אומרים לי שטייסון הורג 150 עד 200 אלף תרנגולים ביום ושאני 'אתרגל' לרעש ולריחות."

8.12.2004: "יום ראשון בתור 'הורג גיבוי'. אני צריך לחתוך גרונות של תרנגולות שהלהב האוטומטי מחמיץ, כדי שהם לא יעברו חיים לתוך אמבטיית השליקה וסילוק הנוצות. רק אדם אחד עושה את העבודה הזו, והקו זז כל-כך מהר, שזה בלתי אפשרי לתת לכל תרנגול חתך קטלני. כאשר עוברים יותר תרנגולים ממה שניתן לטפל, כמה מהעובדים תולשים את הראשים שלהם כשהם תלויים על המצבטים. הם מתעלמים מהצווחות ומהדם; זה עסקים כרגיל בקו ההרג. יש כפתור עזרה וכפתור עצירת חירום, אבל הבוס שלי אומר לי שלא לעצור את הקו בשביל עופות שהוחמצו. אם אף אחד לא בא לעזור מיד, העופות נשלקים למוות."

9.12.2004: "פועל הרים תרנגולת אחת שברחה מהמצבטים וריסק אותה על הדופן של מריצה מלאה בתרנגולים מתים. הוא השאיר אותה מיטלטלת על גבי הגוויות."

12.12.2004: "צילמתי... עופות במריצה שהיו חיים/פצועים על גבי עופות אחרים שהיו מתים. עופות במריצה נזרקו לתוך פח זבל בחוץ."

13.12.2004: "צילמתי עוד קטעי וידאו של עופות בערמה של לכלוך וחומר הפרשות על הרצפה. חלק מהם היו חיים, חלק מתים... הבחנתי היום שעופות רבים מגיעים אלי והכנפיים שלהם שבורות והעצמות חשופות. זו כמעט תמיד הייתה הכנף השמאלית... הבחנתי בעופות רבים עם כנפיים שבורות – ואחת שנפגעה על-ידי הלהב. נראה שהחזה שלה נקרע ונפער איכשהו."

14.12.2004: "ההתחלה של הווידיאו מהיום מראה כמה מחבריי לעבודה תולשים ראשים של עופות. לאחר מכן אני עורך שיחה עם הבוס שלי. אני אומר לו שעופות רבים מגיעים עם כנפיים שבורות ושואל מדוע. הוא מאשר את החשד שלי שזה בגלל ליקויים בתפקוד של המכונה שחותכת את הגרונות של העופות. אז אני שואל אותו אם זוהי הסיבה לכך שחלק מהעופות מגיעים מושחתים, עם חזה חתוך, והוא מהנהן... התוצאה היא עופות חיים עם כנפיים שבורות ומומים אחרים."

15.12.2004: "במהלך העבודה, ראיתי עוף שהראש שלו היה תלוי באופן מכאיב על המצבט מתחת לרגל שלו."

16.12.2004: "היום קיבלתי עבודה של הנחת עופות מתים במריצות והובלה שלהם החוצה לפח האשפה... בהזדמנות אחת, הרמתי ציפור תינוקת ושמתי אותה על חגורת המסוע. הבחור שעבר בחלק הזה של הקו הרים את הציפור והטיח אותה על המסוע – כדי להרוג אותה, אני מניח."

19.12.2004: "תרנגולים פצועים רבים הגיעו על הקו. החזה של ציפור אחת היה חתוך ופתוח. חלק היו חתוכים לחצי, וחלק נעלמו לגמרי – כל מה שנשאר היה הרגליים שלהם תלויות מהמצבטים. רצתי במורד הקו בניסיון לחתוך את כל הגרונות שלהם וראיתי שמכונת החיתוך לא פעלה כראוי. עצרתי את הקו וקראתי לעזרה. הייתי צריך לחתוך את הגרון של כל אחד מהתרנגולים המחכים בזמן שעובדי התחזוקה תיקנו את המכונה."

7.2.2005: "אתמול בלילה, ראיתי ציפור שבלי ספק תלו אותה בחיפזון – מכיוון שהיא הייתה תלויה רק בראש שלה במצבטים לרגליים. עצרתי את הקו, הוצאתי אותה והפעלתי את הקו מחדש. היא מצמצה כמה פעמים ונשמה כשהנחתי אותה. אני מניח שהצוואר שלה היה שבור והיא הייתה משותקת. מסיבה זו או אחרת, היא לא הייתה מסוגלת לזוז."

פנייה לטייסון

PETA גייסו חוות-דעת של חמישה מומחי רווחת בעלי-חיים, אשר קיבלו את נתוני החקירה ומצהירים, שמדובר בפגיעה קשה ביותר בעופות, שאינה מתקבלת על הדעת בשום קנה-מידה. נתוני החקירה וחוות-הדעת נשלחו לטייסון, עם בקשה חוזרת לעבור לשיטת של הימום בגז, ועד אז לפעול למניעת פציעות אקראיות בגוף העופות, תלישת ראשים ושליקת עופות חיים. נימת המכתב מבקשת, ללא איום: חוק רווחת בעלי-חיים האמריקאי פוסח במפורש על עופות, והלחץ שניתן להפעיל על טייסון נובע בעיקר מכוח של חרם צרכני.

תגובת טייסון

התאגיד פרסם תגובה מיידית לחשיפה. התגובה נפתחת בהתפייטות על המחויבות האתית של טייסון לטיפול נאות בעופות ולרווחת בעלי-חיים. בהמשך הדברים, מאשים התאגיד את חוקר PETA בהתאכזרות לעופות:


למרות זאת, יש בהצהרה גם התחייבות מעשית:


אולי משהו יזוז במשחטת ענק זו באלבמה ואולי גם במשחטות אחרות, ולו מתוך חשש מפני המטרד שבחשיפות נוספות.