כשתרנגולות חוזרות לטבע

טבע העופות

כדי להבין מה עובר על עופות הכלואים בלול, יש לדעת איך מתנהגים עופות חופשיים. ומכיוון שמדובר בעופות מבויתים, השאלה היא למעשה כיצד יתנהגו עופות מבויתים שחזרו לחיי חופש - עופות פראליים (feral). תרנגול הבית הוא לא רק המין הביולוגי המנוצל ביותר עלי אדמות, אלא גם אחד מן הנחקרים ביותר; ואף על-פי כן, מחקרים בעופות מהמין שממנו בוית תרנגול הבית (Burmese red Junglefowl) הם נדירים, ומחקרים בעופות פראליים - כמעט שאינם קיימים. בנוסף לכך, רובם של מחקרים אלה נערכו לפני עשרות שנים, לפני התגבשות מדע רווחת בעלי-החיים והאתולוגיה הקוגניטיבית (המדע העוסק ביכולת החשיבה של חיות). למרות זאת יש עניין רב במחקרים אלה.

המחקר

מחקר נדיר בוצע בין דצמבר 1964 לינואר 1966, על-ידי חוקרי התנהגות בשם מקברייד, פיירר ופוננדר. הנושא חריג ביותר: אוכלוסייה של עופות פראליים, שחזרה לחיי הבר עשרות שנים קודם לכן על אי קטן ומיוער, קילומטר וחצי אורכו, שנקרא "אי צפון-מערב" ונמצא דווקא מצפון-מזרח לאוסטרליה. האי נפקד על-ידי דייגים ונופשים, אך בני-אדם אינם גרים בו. בסוף המאה התשע-עשרה עבדו שם כורים יפניים וככל הנראה הם שהשאירו עופות על האי - ששרדו והתרבו (גם חתולים ועכברים פראליים שרדו שם). איש אינו יודע לאיזה זן השתייכו העופות שהשתחררו; בתקופת המחקר, נראו צאצאיהם דומים ל-red junglefowl. על כל פנים, זה היה זן שונה לחלוטין מן הזנים המנוצלים כיום בתעשיות הבשר והביצים - שעברו ברירה מלאכותית אינטנסיבית מאז שנות הארבעים. ספק רב אם עופות בני-זמננו יכולים לשרוד בכוחות עצמם. החוקרים הגיעו לאי לחמש תקופות של עד 22 יום ואת עיקר תצפיותיהם ערכו מתוך מחבואים. אין בכך כדי להעיד על כבוד מיוחד לעופות: החוקרים גם פיזרו מלכודות כדי לתפוס עופות, למדוד ולסמן אותם, ובהזדמנות אחת הרגו עופות כדי לנתחם. הם גם לכדו עופות באי כדי לחקור את התנהגותם במכלאה גדולה באוסטרליה.

ארגון להקות עונתי

הצוות של מקברייד ראה הבחנה ברורה בין התנהגות העופות בעונת הקינון (מהאביב עד סוף הקיץ) לבין התנהגותם במשך שאר השנה. באביב מתמקמים הזכרים הדומיננטיים בטריטוריות קבועות ומגינים עליהן בתקיפות, כשהם חיים בבדידות או בחברת נקבה מקננת אחת. הנקבות נמצאות לבד רק במהלך הדגירה; עם בקיעת האפרוחים, הן מטפלות בהם עד לעצמאות ולאחר מכן שבות אל הזכר ומקיימות מחזור הטלה נוסף (אשר שיעור ההישרדות בו נמוך יותר). הצעירים נותרים יחד, ולאחר מכן עשויים להצטרף למשפחות אחרות. בתום עונת הקינון מאבדים הזכרים הדומיננטיים את העניין בהגנה על טריטוריה מוגדרת. תחומי המחיה שלהם חופפים אז באופן חלקי, בעוד שהנקבות מצטרפות אליהם ללהקות - עד תריסר תרנגולות בלהקה. נקבות שהתבגרו מצטרפות ללהקות אלה, ואילו הזכרים הצעירים וזכרים חלשים אחרים, חיים בשוליים.

המשפחה

הנקבות פורשות מן הלהקה כדי לקנן. החוקרים ראו זכרים המלווים נקבות למקום הקינון ומשאירים אותן שם לבד. בתום ההטלה משמיעה התרנגולת קרקור, ובעקבותיו שב הזכר ללוותה בחזרה ללהקה, עד שהתרנגולת שבה לקן ונשארת לדגור שם לבד. לאחר הבקיעה, שומרת האם על קשר הדוק עם הצאצאים, עד לסדרת שינויים סביב גיל שישה שבועות. האם מפסיקה בשלב זה לסוכך על האפרוחים בכנפיה, והמרחק בינם לבינה במהלך פעילויותיהם, שגדל בהדרגה מאז בקיעתם, מגיע ל-18 מטרים. הזכרים מפתחים בשלב זה עניין מיני ומנסים להזדווג עם אמם, ומעט מאוחר יותר - לאיים עליה. האם עוצרת זאת לאחר מספר ימים. התרחקותה מכל האפרוחים הדרגתית וכוללת שלב של דחייה תקיפה במשך כעשרה ימים. כאשר נוצת הפלומה האחרונה נעלמת מעל פניהם של האפרוחים המתבגרים, בגיל 12-10 שבועות - האם עוזבת אותם.

הלהקה

הזכר הדומיננטי נמצא בקשר קרוב עם הנקבות ומזדווג אתן במשך כל השנה - להערכת החוקרים, ההזדווגות נועדה להידוק הקשרים. דרך בולטת אחרת לשמירה על קשר היא tidbitting: זכר שמצא מזון, שומט אותו לקרקע ומרימו לסירוגין, עד שנקבה ניגשת לאכול ממנו (התנהגות דומה מופיעה לעתים גם בשעת קרב; ההתעסקות בעצם כלשהו נראית כהתקה של המאמץ התוקפני, דרך למשוך זמן). הנקבות המבוגרות הן הקרובות ביותר לזכר. הזכר עסוק בהגנה מפני טורפים - הוא מזהיר בקולו את הלהקה, מוביל אותה למקום מבטחים ומתבלט לעיני הטורף - התנהגות דומה לזו שמפגינה האם עם צאצאיה. בנוסף לכך הוא מגן על הלהקה מפני זכרים אחרים - לאו דווקא באלימות ישירה אלא במפגני כוח ובמחוות גוף מיוחדות. ביוזמה לאכילה, למנוחה ולאמבט חול, ניכרת מנהיגותו פחות - תרנגולות אחדות יוזמות זאת, ואחרות מצטרפות. מבנה הלהקה יציב אך עלול להתפרק כאשר סביב זכר אחד יש תרנגולות רבות, או ששטח המחיה של הלהקה גדול. במקרים אלה, מאפשר הזכר השליט לזכר נוסף להיכנס לשטחו וליצור קשר עם חלק מהנקבות. לעתים להקות גדולות אף מתפצלות.

חיים בשוליים

רוב העופות מתלהקים. המתבגרים חיים כלהקה הדוקה. יש להם נטייה חזקה להתקדם יחד (streaming) ואם אחד ממהר לכיוון מסוים, נוטים השאר לרוץ אחריו. בלהקות המתבגרים נערכים בין הזכרים קרבות, שהחוקרים מגדירים כ"קרבות משחק". כמו כן, כאשר מגיעות הפרגיות לבגרות מינית, רודפים אחריהן המתבגרים וכן זכרים אחרים ואונסים אותן (המינוח הוא של מקברייד). הכניסה ללהקה בחסותו של זכר דומיננטי היא הדרך להימלט מרודפיהן ואפשר שזהו מקור המוטיבציה החזקה שיש לנקבות להתקשר לזכרים. ההבחנה בין זכר דומיננטי וטריטוריאלי לבין זכר נחות אינה חדה - מקברייד ועמיתיו זיהו שש דרגות של דומיננטיות/נחיתות. הזכרים הנחותים ביותר חיים בשולי הלהקות ועשויים לעבור בין טריטוריות שונות. שיעור התמותה שלהם מטריפה גבוה במידה משמעותית מזה של הנקבות. נראה, שהחיים בלהקה בטוחים יותר.

חלל ותקשורת

אחד מן הנושאים המעניינים במחקר הוא השימוש של העופות בחלל. המושג "טריטוריה" פשטני ביותר לתיאור התופעות. הזכרים מגינים על טריטוריה קבועה בעונת הקינון, בעוד שהנקבות אינן קשורות אז בדייקנות לטריטוריה זו, והטריטוריות מתמזגות במידה רבה בחורף. מעבר לכך, לכל העופות יש דגמי התנהגות מיוחדים הקשורים במידת קרבתם הפיזית ביחס לזולתם, וכל זאת בהתאם למקום החברתי של כל עוף ולנסיבות. למשל, זכר נחות שנכנס לטווח של שישה מטרים מזכר דומיננטי, חייב לבצע מחוות של כניעות כדי שהזכר הדומיננטי לא יתקוף אותו. אולם הזכר הדומיננטי שומר בתקיפות על רדיוס הרבה יותר גדול, אם זכר אחר מפגין סימני תוקפנות או מנסה להזדווג עם נקבה. מחוות הכניעות הנפוצה היא בריחה, אולם לקרובים שמורה אפשרות לקפוא במקום כמחוות כניעות - ואילו הנחותים ביותר עשויים לכרוע בתנוחה מינית. לסיכום, המורכבות החברתית והתקשורתית שמתוארת על-ידי מקברייד, פיירר ופוננדר תוארה כאן על קצה המזלג, ואף זאת מתוך מחקר אחד בלבד. אולי נערכו מחקרים כה מעטים על תרנגולי בית חופשיים כי המורכבות של חייהם הטבעיים גדולה כל-כך, עד שקשה למצוא קשר בין חייהם בטבע לבין חייהם בלולים.