"חברות טיפוח": מעבדות לייצור עופות

1. המעבדות שמאחורי העוף הקפוא

מדברים טכנולוגיה

כשמתארים את חברות ה"טיפוח", קשה להעניק את המשקל הראוי לבעלי-החיים שהן מנצלות. חסר לנו מידע: כמו כל מעבדה, כך גם הלולים-מעבדות של חברות ה"טיפוח" אינם פתוחים לביקורים של פעילי זכויות בעלי-חיים, וכמובן אינם מספקים מידע על פגיעתם בעופות. אף על-פי כן, יש עניין מיוחד בחברות ה"טיפוח", משום שהן מהוות את שיא הטכנולוגיה החקלאית בקנה-מידה מסחרי. הכרת פעילותן של חברות אלה יכולה ללמד אותנו על עומק ניצולם של בעלי-החיים, שכל קיומם נבלע בתוך המערכת הטכנולוגית-כלכלית - בדרכים שאיש מחוץ לתעשייה אינו יכול להעלות על דעתו. לא יהיה זה מוגזם לומר, שמבחינתן של חברות ה"טיפוח", הן אינן מייצרות עופות של ממש, אלא "חומר גנטי" לייצור עופות, ממש כפי שיצרני זרעים אינם מייצרים את היבולים עצמם, אלא זרעים בלבד.

עוברים ל"טיפוח" מואץ

הסיפור של חברות ה"טיפוח" מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה. אמנם, ברירה מלאכותית שיטתית של עופות, על בסיס של ידע בגנטיקה, נערכה עשרות שנים קודם לכן. אך משימת ה"טיפוח" של עופות התגלתה כמסובכת מאוד בהשוואה ל"טיפוח" צמחי מאכל מסוימים, למשל, אשר שונו בהצלחה לפי דרישות השוק. בשנת 1946 החל השינוי גם בתעשיית העופות בארצות-הברית. ד"ר הווארד פירס, מנהל מחלקת העופות ברשת חנויות המזון הענקית, A&P (The Great Atlantic and Pacific Tea Company - שעסקה, כמובן, לא רק בתה), הגה דרך לעודד ברירה מלאכותית של זן עופות. הוא ביקש לברור את העופות כך, שניצולם לייצור בשר יהיה יעיל ביותר, בניגוד לעופות מן הזנים שהיו קיימים עד אז, שנוצלו הן לבשר והן לביצים. מנהלי A&P השתכנעו, שהפרויקט יספק להם פרסום רב, והחברה הכריזה על "תחרות התרנגול של המחר": פרס ראשון על סך 5,000$ למנצחים, המולה עיתונאית וברכת משרד החקלאות.

מחר התרנגולים ישמינו מהר יותר

המתחרים נדרשו לברור תרנגולים, שממהרים לצבור משקל, בעלי חזה רחב במיוחד ועצמות קטנות, ונקבות המטילות ביצים רבות. אם כן, כבר בשנת 1946 נקבעו קווי-המתאר לעיוות גופם של תרנגולים, האופייני לתעשיית הבשר כיום. כ-1,500 מתחרים ניגשו לשלבים הראשונים של התחרות, ובשלבים הסופיים קובצו ביצים מכל העופות הנבחרים ללול אחד, שבו גודלו האפרוחים בתנאים זהים. בשנת 1948 תוכננה תחרות נוספת, שהסתיימה בשנת 1951. תוך ארבע שנות תחרות בלבד, צומצם ב 18% זמן הגדילה של האפרוחים עד לגיל שבו שולחים אותם לשחיטה. כך הפכו עופות כבדים, הנוטים לגדול מהר ולפתח נכויות שונות, לזנים הרווחיים היחידים לייצור בשר. עופות כאלה יכלו לשווק רק חברות של מומחים.

התמחות בתכונות

לחברות ה"טיפוח" יש בעיה. הן יכולות לברור בקלות רבה, יחסית, עופות בישי-מזל, בעלי עיוות בולט במיוחד, כגון חזה ענקי. אולם תכונות רבות מתנגשות זו בזו. למשל, העופות בעלי החזה הענק חולים ברגליהם ואינם פוריים, באופן יחסי. לכן נוהגים ה"מטפחים" לברור, למשל, עופות בעלי חזה גדול במיוחד, ולברור בנפרד עופות פוריים במיוחד, ואחר-כך ניתן להכליא בין הזנים השונים שנוצרו; בתנאים מסוימים יתקבלו בני-כלאיים בעלי חזה גדול ופוריות גבוהה. לכן משווקים ה"מטפחים" עופות בעלי תכונות ממוקדות וקיצוניות, ובעלי להקות הרבייה או הלולנים המסחריים מכליאים ביניהם כדי לקבל יצור העונה לדרישותיהם, המורכבות יותר. בדרך-כלל, משווקות חברות ה"טיפוח" זכרים בעלי תכונות ייחודיות, השונות לחלוטין מתכונותיהן הייחודיות של הנקבות. חברות מסוימות אף מתמחות רק בזכרים או רק בנקבות. שיטה זו מזכירה הכלאת סוס וחמור ליצירת פרד, שניתן לנצלו ביתר יעילות לעבודות שונות בהשוואה להוריו. גם מולרדים, שיש להם נטייה מיוחדת לצבור שומן רב, הם הכלאה בין ברווזים ממינים שונים - ברווז מוסקובי וברווזת פקין. החידוש בתעשיית התרנגולים הוא ה"עיצוב" המדויק של תכונות שונות בגופם של עופות, שנוצרו מתוך זן אחד או מזנים קרובים מאוד.

קושרים את הלולנים

הסיבה העיקרית להפרדה בין זנים "מתמחים" היא תכסיס כלכלי. אם חברת ה"טיפוח" תמכור ללולנים תרנגולות ותרנגולים מזן רווחי אחד, שהושקע ב"טיפוחו" כסף רב, יוכלו עופות אלה להתרבות באין מפריע במשקו של הלולן ולהביא לעולם צאצאים דומים. כלומר, הלולן יקנה מן החברה עופות רק פעם אחת. אבל אם העופות שקנה לא יוכלו להתרבות ביניהם, יהיה הלולן אנוס לשוב ולקנות עופות מחברת ה"טיפוח" בכל פעם שהוא מעוניין בלהקה חדשה (כלומר, לאחר ששלח לשחיטה את הלהקה הקודמת). אם כך, מה תעשה החברה כדי לשמור על האינטרס הכלכלי שלה? כדי להשיב על כך, ניזכר בפרדים. כידוע, פרדים אינם פוריים. עופות מזנים שונים שהוכלאו זה עם זה הם אמנם פוריים, אך צאצאיהם אינם משמרים את התכונות הייחודיות והרווחיוֹת של ההורים. כדי "לייצר" עוף רווחי, יש צורך לשוב ולהכליא הורים מזנים שונים ו"טהורים", כלומר - לשוב ולקנות עופות יקרים מחברת ה"טיפוח". כך מבטיחה החברה, שהלולנים יישארו תלויים בה, ממש כאילו החזיקו באופן בלעדי בסוסים ובחמורים, בעולם שבו מנצלים החקלאים פרדים בלבד.

"רכוש אינטלקטואלי"

מבחינתה של חברת ה"טיפוח", העופות שהושקעה בעיוותם עבודה רבה הם לא יצורים חיים וחד-פעמיים, אלא יצירה של פוטנציאל תורשתי ייחודי, מעשה ידי החברה. במילים אחרות, זהו "רכוש אינטלקטואלי", שצריך להניב תמלוגים כאשר מפיצים אותו. הצגתם של יצורים חיים בתור "רכוש אינטלקטואלי" זכתה לתהודה - ולביקורת רבה - החל מסוף שנות השמונים, כשחברות ביוטכנולוגיה החלו לרשום פטנטים על החיות המעוותות שיצרו באמצעות הנדסה גנטית, כפי שרושמים פטנטים על המצאות מעשה ידי אדם. אולם עיקרון דומה התקיים בתעשיית העופות כבר לפני יובל שנים, ולמעשה הוא נלקח מתעשיית התירס: בארצות-הברית, נוצרו במחצית הראשונה של המאה העשרים זנים "טהורים" של תירס, שהכלאה ביניהם יצרה תירס רווחי, שלא ניתן להתחרות בו. מגדלי התירס נותרו כבולים לחברות המספקות את הזרעים ה"טהורים" - רעיון שהועתק לתעשיית העופות. גופם של העופות, על זניהם הנפרדים, מעוצב בהתאם להיגיון הקפיטליסטי של ממציאי פטנטים.

2. ברירה מלאכותית בעופות - עסק גלובלי:

על חברות ה"טיפוח" הפועלות כיום

גדילה ומיזוג

לאחר התנופה שניתנה לברירה מלאכותית של תרנגולי בית עבור תעשיית הבשר באמצע המאה העשרים, עברו בהדרגה עסקי הברירה המלאכותית לידי חברות-ענק מעטות, כבר בשנות השבעים. זאת מאחר שברירה מלאכותית אינטנסיבית דורשת החזקת מספר גדול של עופות, שביניהם יימצאו בעלי התכונות החריגות, ובגלל הרמה המדעית הגבוהה של המפעל כולו, שיותר ויותר ממנו נערך ברמה המולקולרית. חברות קטנות התמוטטו, ואילו חברות גדולות נרכשו בידי תאגידים בינלאומיים ולעתים מוזגו עם מתחרותיהן.

ריכוזיות

חברת אבייגן ((Aviagen, הגדולה שבחברות ה"טיפוח" (והכוללת מספר חברות מתמחות), משווקת אפרוחים ליותר מ 85 מדינות ברחבי העולם. אבייגן שולטת ב 44% מן השוק העולמי והיא משקיעה כ-25 מיליון דולר בשנה במחקר. לדברי החברה, כל זכר נבחר שלה מנוצל להשפעה על לא פחות מ-375,000 הורים בלהקות רבייה ו-48 מיליון צאצאים בלולים המסחריים. לריכוזיות היבט נוסף, הבולט במיוחד בחברת קוב-ונטרס (Cobb-Vantress, בבעלות התאגיד Tyson Foods), הטוענת כי הזן "קוב 500" שלה הוא הנפוץ ביותר בתעשיית הבשר בעולם. החזקת עופות מזן אחד במקומות שונים בעולם, ששוררים בהם תנאים שונים מאוד, מחייבת מאמץ מתמיד ליצור באופן מלאכותי תנאים זהים בכל מקום.

"עופות מעצבים"

גישה אחרת התגבשה בשנות השישים, כשמנהלי חברות ה"טיפוח" החלו להתאים עופות בעלי תכונות שונות לשווקים שונים. חברת "רוס" של אבייגן, למשל, משווקת זן עבור אזורים שבהם השטח יקר ולכן הצפיפות גבוהה במיוחד, זן אחר עבור שווקים שבהם נחשבת במיוחד "איכות בשר גבוהה", זן נוסף בעל פוריות גבוהה ועוד. ההכלאות בין הזנים, שתכונותיהם הייחודיות בודדו באופן כה מדויק, הכניסו למילון החקלאי את המושג "עופות מעצבים" (על משקל "בגדי מעצבים"), כלומר, עופות שכל תכונותיהם "עוצבו" במיוחד לפי דרישת הלקוח. הלקוחות - הלולנים - מציגים בפני חברת ה"טיפוח" את תנאי העבודה שלהם - מבחינת המצב הטכנולוגי, האקלימי, דרישות הצרכנים וכד' - והחברה "מעצבת" עבור הלקוחות הכלאות מדויקות עבור רווחים מרביים. רוב התכונות ה"מעוצבות", נקבעות על-ידי דרישות מתוך התעשייה - לעתים דרישות טכנולוגיות לחלוטין - כגון עופות, שנוצותיהן נמרטות בקלות על-ידי המכונות במשחטה. גם העדפות הצרכנים משפיעות ישירות על תכונות ש"יעוצבו", כגון צבע הנוצות והעור בתעשיית הבשר, וצבע הביצים בתעשיית הביצים.

ציפור עם מפרט טכני

ה"מוצרים" של חברות ה"טיפוח" - הנקבות והזכרים שנבררו לתכונות מסוימות - נקראים בשמות הדומים לשמות דגמי מכונות: "קוב 500", "רוס 208", "רוס 3PM" וכדומה. ה"מוצרים" מתפרסמים כמו כל מוצר אחר. לצד צילומי פרסומת טיפוסיים של עופות יפים (ובאופן אירוני - על רקע אחיד או רקע פסטורלי ולא במשק תעשייתי), מופיע מפרט טכני של תכונות, המוגשות בטבלאות ובגרפים, כמו בפרסומות למכונות: משקל לפי גיל, נצילות מזון (כלומר, כמה מזון צורכת הציפור בתנאים שבהם היא "מייצרת" בכמות הצפויה), מספר ביצים לתקופת הטלה ועוד. הדיוק בנתונים מרבי: החברה מבטיחה אחידות מרבית ב"מוצר" שלה, בניגוד לגיוון הקיים ביצורים טבעיים.

אפרוחים במבחן

באופן עקרוני, לולי ה"טיפוח" מנסים לדמות את התנאים שבהם יחיו הצאצאים את חייהם הקצרים בלולים המסחריים. אולם כדי לשלוט בבחירת ההכלאות, מחזיקים לרוב את העופות בכלובים ומזריעים אותם באופן מלאכותי. תהליך ה"טיפוח" עלול לכלול גם הקצנה מעיקה של תנאים מסחריים מסוימים (חום, קור, צפיפות וכדומה) כדי לחדד תכונות מסוימות. מעבר לכך, העופות נבדקים באינטנסיביות רבה, כדי לברור מתוכם את החריגים המבוקשים. חברת אבייגן מדווחת, שלכנפו של כל אפרוח מוצמדת לאחר בקיעתו רצועה, שעליה נמצא ברקוד, המאפשר לזהותו ולקבל מן המחשב את כל הנתונים עליו. האפרוח נשקל לעתים קרובות וכל אבריו נמדדים ונשקלים - בחייו ולאחר הריגתו. משווקי תרנגולי רוס של אבייגן מתפארים בטכנולוגיות המדידה שלהם, למשל:


הפרסומות מסדרה זו מסתיימות בהצהרה המפתיעה: "אנו אוהבים את העופות שלנו".

"ענק" ו"כביר"

קיימות גם חברות "טיפוח" המתמחות במיני עופות נפוצים פחות (ואפילו יענים וארנבים), חלקן בבעלות חברות גדולות יותר. חברות אחרות, כמו שתי חברות ה"טיפוח" הישראליות, מתמחות בשווקים מיוחדים: ענק עופות (נתניה) ואפרוחי כביר (בית דגן), המשווקות אפרוחים ל 30 מדינות ויותר, כל אחת, מפרסמות את עצמן כחברות ייחודיות, הממוקמות בארץ חמה ולכן מתמחות בברירת עופות עמידים עבור אזורים חמים. צבי כץ מחברת אפרוחי כביר אף מציג עמדה חתרנית, לכאורה, כשהוא טוען במאמריו כי המגמה בחברות ה"טיפוח" מאז שנות הארבעים הובילה לאובדן תכונות תורשתיות חיוביות בעופות, כגון חיוניות, בריאות, פוריות ועמידות לשינויים בתנאי הסביבה - תכונות שאבדו לתמיד מתוך המטען התורשתי של העופות המנוצלים באופן מסחרי. כץ מציע מעין "חזרה לטבע" - כדי לעשות ממנו כסף: החברה שלו "מטפחת" לייצור המסחרי עופות מזנים, שמקורם מלפני מתקפת הברירה המלאכותית של אמצע המאה העשרים. החברה מתגאה בעופות חזקים, המסוגלים לחיות בסביבה משתנה ולא רק בתנאי לול סגור מלאכותיים ומבוקרים, עופות השורדים ללא אנטיביוטיקה (בניגוד לרוב המוחלט של הזנים בניצול המסחרי); כץ ואפרוחי כביר מביאים לעולם עופות חזקים ובריאים, באופן יחסי, כדי לנצלם ביתר יעילות.

רווחה??

חברות כמו אבייגן למדו להשתמש במושג "רווחת העופות" כשהן מתייחסות לעמידות שהן מנסות לפתח בעופות - בפני מחלות, עומס חום וכדומה. מכיוון שתפוצתן הגבוהה של מחלות בלולים נובעת במידה מכרעת מן ה"טיפוח" לגדילה מואצת, הטלה מוגברת וכדומה, העמידות למחלות עומדת בסתירה למטרות ה"טיפוח" האחרות, ומקומה אינו גבוה באיזון שבין התכונות השונות. אולי הכיוון שמציע כץ מחברת אפרוחי כביר מבטיח מעט פחות סבל לעופות, משום שעמידותם נמצאת במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות של ה"טיפוח", וחשוב יותר - אלה עופות שיכולים לשרוד מחוץ לכלובי סוללה ומחוץ ללול מתועש לחלוטין. אולם גם מכאן לא תצא בשורה גדולה לעופות. ה"טיפוח" נועד מעצם מהותו להגדלת הרווחים. כל עוד מנצלים עופות בתעשיות המזון, ה"טיפוח" יפעל בעיקר לרעתם. והשינוי הממשמש ובא - עיוות נוסף של העופות על-ידי הנדסה גנטית ושיבוט - מאיים לפגוע בעופות עוד יותר.