על מה עומדים במשק?

הגוף נשחק על סורגים

בטבע, תרנגולות צועדות על אדמה או נאחזות בענפים, ואווזים מתהלכים על קרקע רכה או חותרים בעזרת רגליהם במים. אולם תרנגולות בתעשיית הביצים ואווזים בתעשיית הפיטום עומדים כל חייהם על סורגי מתכת, הפוגעים ברגליהם, פוצעים אותם וגורמים להם כאבים ואי-נוחות מתמידים. התרנגולות, הכלואות בשטח שגודלו כקופסת נעליים במשך שנה או שנתיים, אינן שוחקות את טופריהן (הציפורניים שלהן), אשר בתנאים טבעיים משתייפות על-ידי השפשוף בקרקע. הטפרים מתארכים מאוד, ועלולים להסתבך ברצפת התיל. במקרים קיצוניים, "צומח" גם בשר הבהונות אל תוך הרשת, והתרנגולת לא מצליחה להשתחרר.

הסורגים פוגעים בתרנגולות גם באופן ישיר. תרנגולות, הרוצות לבצע "אמבטיית חול" - פעולה טבעית, החשובה לשמירה על בריאות העור - מבצעות אותה בלית ברירה על רשת המתכת. פעולה זו מביאה להיחשפות נוצות החזה, ובלהקות הכלואות זמן רב בכלובים, מוביל שפשוף העור החשוף בסורג להתאדמות העור ולפציעתו. בכלובים ישנים וחלודים, נפגעים עופות מסורגים שבורים ועקומים. צוות החקירות של אנונימוס אף צילם אווז ש"השתפד" על סורג שבור (לחצו כאן לצפייה בתמונה). הוא גסס ארוכות, עד שעובד במקום תלש אותו מתוך הסורג.

כשר אבל מסריח

יונקים במשקים התעשייתיים עומדים כל חייהם על רצפות בטון או טפחות. רצפת טפחות עשויה מוטות עץ שביניהם מרווחים, המאפשרים נפילת ההפרשות (אלה ייאספו וישמשו בין השאר להאכלת דגים ואפילו אותם יונקים עצמם!). כל עגלי החלב בישראל וחלק מהחזירים והבקר, חיים על טפחות. גידול יונקים באופן זה הוא שמאפשר ללובי הדתי בישראל להשלים עם גידול חזירים בישראל, שכן גידול חזירים על אדמת הקודש מנוגד להלכה היהודית, אך במשקים התעשייתיים אין החזירים נוגעים באדמה אלא ברצפה, המוגבהת מן הקרקע.

הרגליים נלכדות בין טפחות

בעלי-החיים מתקשים לייצב את פרסותיהם על הקרשים הדקים והחלקלקים מהפרשות. רגליהם של עגלים צעירים נתפסות בין פסי העץ, אשר דנים אותם למאבקים מתישים של שעות ולעתים אפילו ימים. לעתים גורמות הטפחות נזקים לרגליים, כגון: שפשופים, גידים מפותלים, צליעות, כיבים, פציעות ובעיות ברכיים. נזקים אלה עלולים לגרום לבעל-החיים כאבים עד לשחיטתו. אולם מכיוון שרוב בעלי-החיים מומתים צעירים, אין צורך כלכלי בריפוי: בעל-החיים יומת לפני שייגרם נזק רציני מבחינה מסחרית. מגדל חזירים אמריקאי צוטט כשאמר: "לא משלמים לנו פה עבור יצירת בעל-חיים עם יציבה טובה. משלמים לנו לפי המשקל".

מתבוססים בביוב על בטון

יש הכולאים יונקים על גבי רצפת בטון. יונקים אלה חיים למעשה בתוך בור שופכין. "אני שקועה בבוץ והעטין מזוהם!" זועקת פרה ממודעת פרסומת לחומר, המתיימר להפחית את נזקי המגע עם ההפרשות. הזיהום גורם דלקות עטינים חמורות וכרוניות, והוא סיבה למצוקה גם טרם התפתחות המחלות (שהרי שאיפה לניקיון אינה ייחודית למין האנושי; בעלי-חיים בטבע מקפידים היטב על ניקיונם). בדומה לתרנגולות, גם לפרות יש ציפורן - טלף, הנשחק באופן טבעי במרעה, אך צומח פרא כשהפרה כלואה בתוך מרחב תעשייתי צר. גדילת הטלף גורמת לצליעה, ההולכת ומחריפה עד שמבצעים בפרה "טילוף" - פעולה טראומטית, שבמהלכה מונפת הפרה באוויר בכוח הידראולי. הגדילה המעוותת של הציפורן על קרקע הבטון המזוהמת, מביאה להתפתחות זיהומים ודלקות באזור הטלף.

מחלות על רֶפֶד

חייהם של 230 מיליון התרנגולים ותרנגולי-ההודו, המגודלים מדי שנה לבשר בישראל, עוברים על מצע רפד. הרפד (נסורת, חול וכדומה) מכסה את רצפת הבטון או האספלט, ומאפשר ללולנים להסתפק בניקיון הלול רק לאחר שליחת התרנגולים לשחיטה, ולפעמים אף בתום מספר מחזורי גידול. כך הופכת רצפת הלול עד מהרה לקרקע פורייה למחלות ולפגיעות חמורות בעור, בעיניים ובמערכת הנשימה של התרנגולים. אבנים, גושים, רטיבות וזיהום מצטברים ברפד וגורמים לפגיעות קשות בעור הבא אתו במגע. אדי האמוניה נפלטים מן הרפד וגורמים פגיעות קשות עד כדי עיוורון ומחלות נשימה קשות. הרפד המזוהם אף מהווה מצע אופטימלי להתרבות חיידקים וטפילים הפוגעים בעופות.

הגוף מתעוות עם השיפוע

תרנגולות בתעשיית הביצים כלואות בכלובים צרים, שרצפתם עשויה רשת מתכתית משופעת. השיפוע נועד לגרום לביצה להתגלגל דרך פתח צר שבתחתית הכלוב (ולחמוק מן התרנגולת המשתוקקת לדגור עליה!) אל מתקן לאיסוף ביצים. השיפוע הנהוג הוא בשיעור 1:5. לעתים נוטות התרנגולות לנקר את הביצים בניסיון למנוע מהן להתגלגל אל מחוץ לכלוב, ואז ממליצה הספרות החקלאית להגדיל את שיפוע הרצפה.

העמידה הבלתי פוסקת לאורך חודשים ושנים על התיל האלכסוני גורמת לתרנגולת לכאבים, לעיוותים ולמצוקה: היא אינה יכולה אפילו לעמוד זקופה בנוחות. החוברת "הנחיות לתכנון מבני משק" של משרד החקלאות ממליצה לבנות גם את רצפת הרפת משופעת, כדי לאלץ את הפרות לנוע או לעמוד עם הפנים בכיוון הרצוי לרפתנים. השיפועים המומלצים הם של 3 עד 4.5 אחוזים, ובמקומות מסוימים אף גבוהים יותר: "שיפוע עולה של 5 אחוז... יכריח את הפרות לעמוד עם הפנים לכיוון הכניסה אל המכון [מכון החליבה]."

נושמים לרווחה?

משקים אורגניים שואפים לספק לבעלי-החיים תנאים טובים יותר מאלה שמציע להם המשק התעשייתי, אך עדיין במסגרת של ניצול כלכלי. תרנגולות בתעשיית הביצים האורגניות יוצאות אל חצר פתוחה, שבה יש אדמה עם צמחייה. יש המנסים לספק לעופות מוטות ללון עליהם - בהתאם לנטייתם הטבעית ללון על ענפים (אך לעתים קורץ ללולנים המקום ש"התפנה" על הרצפה, והם מצופפים עוד תרנגולים בלול). קרקעות במבני משק אורגניים של יונקים, בדרך-כלל שונים במידה פחותה מן הקרקעות הסטנדרטיות המקבילות.