מיון, קיטום והשמדה

ההדגרה

בתנאים טבעיים מספקת התרנגולת לעוברים את התנאים הדרושים להתפתחותם, באמצעות בניית הקן והדגירה. הטיפול בביצים הוא גמיש - משינוי תנוחת גופה של התרנגולת בהתאם לצורך, ועד לגלגול הביצים להבטחת התפתחות הולמת בכל חלקי הביצה. בתעשיית הביצים מודגרות כל התרנגולות-לעתיד במתקנים מלאכותיים, המנסים לחקות את פעולת האם על-יד שמירת טמפרטורה מסוימת והזזה אוטומטית של הביצים. אולם בהיעדר טיפול אינדיבידואלי, פוגעים התנאים האחידים בעוברים שהתפתחו בביצים שתכונותיהן חריגות (מבחינת גודלן, חדירות הקליפה למעבר אדי מים, וכד'). בתנאים טבעיים בוקעים האפרוחים מן הביצים בסיוע האם. סיוע זה נמנע מן האפרוחים במדגרה. אלו מביניהם שהתפתחו בביצים שקליפתן אטומה, באופן יחסי, מתקשים באופן מיוחד להיחלץ מן הביצה, עד כי פרקיהם נפגעים כתוצאה מן המאמץ.

במגשי הבקיעה: הפרדת האפרוחים מקליפות הביצים 

הטיפול הראשוני באפרוחים

בתנאים טבעיים מצטרפים האפרוחים שבקעו למשפחה של אחיות ואחים. הם חופשיים לנוע ולבחון את סביבתם כפי יכולתם, כשהאם שומרת עליהם, מאכילה אותם, ואוספת אותם אל בין כנפיה כדי לחממם. מכל אלה, המעט שנשמר במדגרה הוא בקרת הטמפרטורה. האפרוחים בוקעים על גבי מגש קשה, דחוסים יחד בעשרותיהם, ומשם הם מובלים למיון. אלה שאיחרו לבקוע - נזרקים כפסולת, עטופים למחצה בקליפות הביצים. המסע לעבר עמדות המיון נערך על גבי סרט נע חלקלק, בצפיפות עצומה. אפרוחים שאיבדו את שיווי-משקלם נוטים להשתרע ברגליים פשוקות בעוצמה כזו, שגופם מתעוות וגורלם נחרץ. מסלול המיון מורכב ממפלסי גובה שונים, כשהאפרוחים נופלים מן האחד לשני ונחבטים בהמשך המסלול או באפרוחים שכבר נמצאים שם. אף על פי שתכנון המדגרה אמור למנוע תאונות בשלב זה, נפגעים אפרוחים רבים בנפילה.

המיון

הברירה המלאכותית הביאה ליצירת זנים נפרדים ל"ייצור" בשר עוף ול"ייצור" ביצים. אין זה משתלם להחזיק את אפרוחי זן ה"מטילות" עבור בשרם, כי הם גדלים לאט מאוד בהשוואה לזן ה"פטמים" (ולצורך רבייה נדרשים זכרים מעטים בלבד). מטרתו העיקרית של המיון היא אפוא לזהות את האפרוחים הזכרים, בנוסף על זיהוי אפרוחים פגועים - ולהיפטר מהם. ההבדלים בין זכרים לנקבות אינם ניכרים מבחוץ, וההבחנה ביניהם נערכת לעתים בשיטות פולשניות ומכאיבות, העלולות אף לפצוע את האפרוחים. ספר הדרכה ללולנים מתאר את שיטות אלה:

ניצולות המיון: קיטום המקור

נקבות שעברו את המיון מועברות למשק שיחזיק בהן עד שיגיעו לבגרות מינית, אז יועברו לכלובים למשך שארית חייהן. אולם קודם לכן דואגים למנוע מהן לנקר זו את זו למוות בעתיד. בתנאים טבעיים מגלות תרנגולות אך מעט תוקפנות זו כלפי זו, והן מפתחות הירארכיה חברתית, החוסכת את רוב גילויי התוקפנות. התפתחות זו נשללת לחלוטין במשק המתועש, בתנאי הצפיפות הקיצוניים וללא גירויים.

הפצעים נפתחים ושבים לדמם 

האלימות בין התרנגולות בכלובי הסוללה חמורה עד כדי כך, שהחקלאים אינם רואים אלא פתרון אחד: קיטום (חיתוך) האיבר התוקף - המקור. עבודה זו נערכת תחת לחץ זמן, אף על פי שקשה לבצעה במדויק גם בעבודה איטית: קיטום המקור העליון במקום מדויק ובמשך פרק זמן מדויק. הפועל אוחז באפרוחית ותוחב את מקורה לתוך מכשיר, המכיל להב מתכת מלובן. הטמפרטורה הגבוהה נועדה למנוע את הדימומים, הנגרמים מחיתוך באמצעות להב קר. כך נפגעות אפרוחות רבות מקיטום קרוב מדי לנחיריים, צריבה או חיתוך של הלשון, התכת החרטום או מעיכתו. בימים שלאחר הקיטום ממעטות האפרוחות לאכול. במשך שבוע-שבועיים נוטות רבות מהן להקיא, וגם הפצעים נפתחים ושבים לדמם כאשר הן מנקרות בשקתות ובאבוסים. חלקן מפתחות רקמות צלקת גדולות, ונראה שהן סובלות מכאבים כרוניים. בזה לא תמה התקפת החקלאים על מקורי התרנגולות - במשקים רבים נהוג קיטום נוסף בגיל מבוגר יותר.

שלוש תרנגולות שכתוצאה מקיטום אכזרי במיוחד יסבלו כאבים וקשיים באכילה במשך כל חייהן 

פסולי המיון: הרג

בתנאים טבעיים אין די בהגנתה של האם, ואם אין מספקים לאפרוחים הגנה נוספת, ייטרפו רבים מהם. בדרך-כלל, מוות בטריפה הוא מהיר מאוד. בתנאים מלאכותיים ניתן, באופן עקרוני, לספק לאפרוחים הגנה מרבית, אך המציאות בתעשיית הביצים קטלנית לא פחות מן הטבע, ובשיטות אכזריות הרבה יותר. כל הזכרים והנקבות ה"פסולות לגידול" מומתים. תעשייני הביצים גילו זה מכבר, כי ניתן להיפטר מן האפרוחים מבלי להשקיע בכך כסף. כך מושלכים האפרוחים לתוך מכלים זה על זה. אלה שבתחתית הערמה מתים מחנק או ממעיכה, בעוד שהעליונים שורדים במשך שעות ואף יממה, מצייצים בחוסר-אונים כשהם גוועים לאטם מרעב, מצמא או מפגעי האקלים, לאחר שהושלכו במזבלה. צוות התכנית "כלבוטק" חשף לפני כשנה שיטות המתה אלה, וכן משלוח של אפרוחים חיים לתאי הקפאה, כדי לספק מזון לחיות שונות. התכנית יצאה כנגד אכזריות זו, מתוך השוואה לשיטות המתה "הומניות" (בחשמל, בגז או בטחינה מהירה של האפרוחים החיים), הנהוגות במדינות מסוימות. אולם עד היום לא זוכים האפרוחים בישראל אפילו להמתה "הומנית".

פח אשפה עם אפרוחים זכרים שהושלכו לאחר המיון