החיים בשטח קופסת נעליים

התנהגות טבעית של תרנגולות

באופן טבעי חיות תרנגולות בלהקות קטנות, בחברת תרנגול זכר, ומנהלות חיי חברה מורכבים, כאשר כל תרנגולת מכירה את חברותיה. התרנגולות מצטיינות בסקרנות, ההולמת את אורח חייהן המורכב. את רוב זמנן הן מבלות בתנועה ערנית הכוללת חיפוש מזון, ובמקרה הצורך - התחמקות מטורפים וחיפוש מחסה. מזונן, הנברר על-ידיהן בקפידה, הוא מגוון: הוא כולל צמחים שונים (כגון זרעים, אך גם עלים ועוד) וחסרי חוליות קטנים.


התרנגולות נוהגות להתפלש ב"אמבטיות חול", תוך שהן זורות חול בין נוצותיהן. הן מתעופפות למרחקים קצרים, ואת מנוחתן ושנת הלילה הן עורכות על בעמידה על ענפים או על מוטות. לקראת ההטלה בונה התרנגולת קן בעזרת חומרי ריפוד שונים, ובעת ההטלה היא שומרת בקנאות על פרטיותה. בתום הטלה של מספר ביצים דוגרת עליהן התרנגולת, ולאחר הבקיעה היא מטפלת באפרוחים, השוהים בחברתה עד שהם מגיעים, בהדרגה, לעצמאותם.

גודל הכלובים

כל אפשרות לממש את צרכיהן הטבעיים נשללת מתרנגולות במשק הביצים המודרני. את כל חייהן כבוגרות הן עוברות בכלובי מתכת צרים, שבתוכם אין הן יכולות ללכת (וודאי שלא לעוף), לברור לעצמן מזון, לבנות קן, להטיל במסתור ולקיים קשרים חברתיים עם תרנגולות אחרות ועם תרנגול. השטח המוקצב לכל תרנגולת בכלוב הוא כגודלה של מרצפת קטנה, 20X20 ס"מ בקירוב. יש חקלאים הדוחסים את העופות עוד יותר מכך. הביטוי "שטח" במקרים כאלה מטעה: למעשה, כל נפח הכלוב מנוצל. כאשר השטח קטן כל-כך, לא יכולות כל התרנגולות לעמוד על רצפת הכלוב במלוא גופן בו-זמנית, והן נאלצות לדרוך זו על זו. הכלובים קטנים עד כדי כך, שאפילו היו מכילים תרנגולת אחת בלבד, לא היה באפשרותה למתוח בכלוב את כנפיה. בתוך נפח זעיר זה מצופפות התרנגולות, שמספרן מגיע, במשקים מסוימים, לתשעה פרטים לכלוב.

בכלובי הסוללה כלואות התרנגולות בכלובים שאינם מאפשרים להן אפילו למתוח כנפיים או לעמוד זקוף. בכל כלוב מצופפות מספר תרנגולות. 

הסוללות

הכלובים מאורגנים בסוללות (מכאן השם "כלובי סוללה") - שורות ארוכות. על-מנת להפיק את מרב הרווחים ממבנה הלול, משתלם לחקלאים להחזיק בתוכו כמה שיותר תרנגולות, כלומר - לערוך את הסוללות בקומות. כל לול מסחרי מכיל אלפי תרנגולות, עובדה המונעת טיפול אישי בהן; בנוסף לכך, שיטת הארגון בקומות אינה מאפשרת לעובדי הלול לראות היטב - אם בכלל - את הקומות העליונות והתחתונות. בלול הגדול בארץ (משק גליקמסן במושב מישר) מוחזקות 134 אלף תרנגולות במבנה אחד, בשמונה קומות של כלובים נמוכי תקרה - צמצום נוסף של נפח המחיה העומד לרשות התרנגולת. המיכון בלול מגיע לרמה כזו, שלא נותר לעובדי הלול אלא לאסוף פגרים מתוך הכלובים, כאשר מצליחים להבחין בהם. שאר העבודה היא תפעול מכונות, המסיעות את הביצים, את ההפרשות ואת המזון והמים. בלולים מיושנים יותר אין הכלובים מוגבלים בגובהם עד כדי כך, אך אם הם מסודרים בקומות סופגות התרנגולות בסוללה התחתונה את ההפרשות שנופלות דרך הסוללה שמעליה.

התיל

הכלוב כולו עשוי רשת תיל. גם רצפת הכלוב מרושתת, כדי לחסוך עבודה בניקוי הכלובים. נטייתן של התרנגולות לעמוד על ענפים, כשכף הרגל אוחזת בענף - מדוכאת לחלוטין. הפסולת נופלת דרך הרשת, ובלולים רבים מצטברת תחת הכלובים ערמות ענק מזוהמות ומעלות אדים, הכוללות הפרשות, שיירי מזון, נוצות ופגרים. הקרקעית מעוצבת בשיפוע, כדי לחסוך עבודה באיסוף הביצים: הן מתגלגלות על הרצפה המשופעת ויוצאות מתוך הכלוב דרך רווח לא מרושת הנמצא בתחתיתו. רשת הברזל והשיפוע שבו היא נתונה גורמים לפציעות ולעיוותים ברגליים. לעתים נתפסות אצבעותיהן של התרנגולות ברשתות הברזל, ובמשך הזמן גדל הבשר סביב התיל, עד כי התרנגולת מתקבעת לתוך הכלוב, מבלי יכולת לשחרר את הרגל או להניעה. בנוסף לכך נשחקות נוצותיהן של התרנגולות על הרשת, עד שהעור נחשף ואף נפצע. תופעה זו נובעת, בחלקה, מהתחככות מכוונת שמבצעות התרנגולות, בניסיון נואש להתפלש בחול שהן כה זקוקות לו.