מוות טבעי

מוות של תרנגולות בתנאים טבעיים מתרחש בדרכים שונות. אם התמזל מזלן ולא נטרפו, או אם מספקים להן מזון והגנה, הן עשויות לחיות שמונה שנים ויותר. התרנגולות המבויתות אינן יכולות לשרוד זמן רב ללא הגנה, שכן הן מסורבלות ובולטות בשטח. אולם מיני בר ממשפחה זו אינם נטרפים בקלות בבגרותם, אלא אם נחלשו כתוצאה ממחלה, מרעב או מזקנה. בכל מקרה, הטריפה מתבצעת על-ידי עופות דורסים ויונקים כגון נמיות ושועלים, והמוות הוא מהיר מאוד, ונוחת על הציפור במפתיע או בתום מרדף קצר.

מוות ידוע מראש

חייהן של תרנגולות במשק הביצים המתועש קבועה מראש, לאחר תקופות מוגדרות של גדילה, הטלה, השרה כפויה והטלה מחודשת: בסך הכל 26 חודשי חיים (ולפי שיטות מסוימות - עד 34 חודשים). בגיל זה הן נחשבות כ"מטילות זקנות". כרבע מכלל התרנגולות לא "זוכות" להגיע לתאריך ההמתה המיועד. תרנגולות אלה, שקרסו כתוצאה מן ההטלה המוגברת, תנאי הכליאה ולחצים אחרים, מושלכות כאשפה, מתות או גוססות. שאר הלהקה תומת כגוף אחד, לפי תכנית מדויקת, הנפתחת כחודש לפני תאריך ה"פינוי" - המשלוח למוות. תכנית ההמתה מונחית על-ידי עיקרון אחד: גופן של "מטילות" מתות, בניגוד לגופם של "פטמים" (תרנגולים המנוצלים עבור תעשיית הבשר), שווה מעט מאוד כסף, שכן אינו נחשב כראוי למאכל אדם. לכן משתלם לסחוט את התרנגולות עד קצה גבול יכולתן, בין אם ישרדו עד לתאריך ה"פינוי" ובין אם ימותו מעט לפניו.

הסעודות האחרונות

קניית מזון היא ההוצאה השוטפת הגבוהה ביותר ללולנים בתעשיית הביצים, ולכן נערכו מחקרים רבים, שמטרתם לגלות דרכים לחסוך במזון. במחקרים מסוימים נבדק, "אם לקראת סיום השימוש בלהקת מטילות... יוכלו המטילות לנצל את מאגר האנרגיה בגופן לייצור ביצים, על חשבון הפחתה בכמות המזון", כפי שניסחה זאת קבוצת חוקרים אחת. בעקבות מחקרים אלה מומלץ לצמצם מאוד בכמות המזון שניתנת לתרנגולות בחודש האחרון לחייהן. הניסויים הוכיחו, שצמצום כמות המזון למשך תקופה ארוכה יותר גורם לירידה בכמות הביצים שמטילות התרנגולות. אולם אם מסתפקים בהרעבה בחודש האחרון בלבד, עדיין ממשיכות התרנגולות להטיל ביצים בקצב גבוה, אף על פי שגופן מכלה את עצמו במהירות. כאשר מתקרב מועד המוות, לא עומד אפילו כושר ההטלה של התרנגולות לזכותן, ולכן מודיעים מומחי החקלאות ללולנים, כי מזון שניתן לעופות במהלך שלושים השעות שלפני הריגתם הוא מזון מבוזבז: "הרחיקו מזון מעופות משומשים", הם מייעצים.

"פינוי" בסגנון מועצת הלול

חלק מהקוראים עשויים לזכור את המראות והקולות ששודרו בתכנית כלבוטק, בתחילת שנת 2001: קבלנים של מועצת הלול נכנסים בלילה לתוך לול, פותחים באגרסיביות את הכלובים, עוקרים מתוכם את התרנגולות הנאבקות, תופסים תרנגולות ברגליהן עד שלא נותר בידיהם עוד מקום, וממהרים החוצה. בחוץ ממתינים להם מכלי ענק, שלתוכם נזרקות התרנגולות בכוח. מן החרכים שבתחתית המכל מבצבצים ראשים של תרנגולות מבועתות, הנאבקות על אוויר לנשימה בעוד מאות תרנגולות נוספות נדחסות על גבן. עם התמלאות המכל מתחיל הפועל ללחוץ בעזרת מכסה המכל כדי לדחוס עופות נוספים, ואחר-כך הוא נכנס למכל, דורך בנעליו על העופות החיים וקופץ עליהם, כדי להמשיך ולדחוס עוד ועוד עופות. תרנגולות אחדות בחלקו העליון של המכל מצליחות לחמוק מן הטבח, כדי למצוא את עצמן נחנקות ונמחצות למוות בתחתית ערמה חדשה, כשהמכל ירוקן לתוך מכל גדול יותר, שלב אחד לפני טחינת גופן לצורך ייצור דשן או מזון לבעלי-חיים.

באוויר נישאת כל העת צרחה אדירה: זוהי זעקתן של אלפי התרנגולות, המנסות להתבצר בציפורניהן בכלא הצר שלהן. הכלוב נראה פתאום בטוח, באופן יחסי, כשבני-אדם גדולים, יצורים שהפחידו אותן מימיהם הראשונים, תופסים אותן בכוח ברגל, בכנף, בצוואר - וסוחבים אותן בראשים השמוטים מטה, כשהן ממשיכות לצרוח. כבר בשלב זה נשברו הגפיים של רבות מהן. הבודדות שהצליחו להימלט - נתפסות ונרמסות תחת נעלי הפועלים. ומי שלא תזכה להימחץ למוות - תגווע לאט, מחנק.

"פינוי" אחר?

בתכנית כלבוטק הופיע נציג מועצת הלול, שהודיע מבלי להניד עפעף, כי הוא מופתע ומזועזע לראות באילו שיטות משתמשים הקבלנים שלו, שהם - כמובן - האשמים. זאת אף על פי ששיטת "פינוי" זו נהוגה זה שנים רבות. כבר בדצמבר 1995 הוגשה תלונה פלילית בעניין זה על-ידי נציג אגודת צער בעלי-חיים בצפון, כפי שדיווחה כתבת ידיעות אחרונות: "יש לי סיוטים מהמחזה שאנו עדים לו כל לילה בלולים", אמר לה מושבניק מכפר שמאי, משם החלה להתגלגל המחאה.

יותר מחמש שנים מאוחר יותר, הוגשה תלונה נוספת במשטרה - על-ידי נציגי תנו לחיות לחיות ואנונימוס. הפעם, בעקבות תכנית כלבוטק, הצליח הנושא להגיע גם לוועדת הכלכלה של הכנסת. נציג מועצת הלול הכריז בפני הוועדה, שהמועצה "פיטרה את הקבלנים האחראים". לאחר מכן, בסיוע עמותת "חי-משק", נעשה ניסיון לעבור להרג מהיר של תרנגולות. לשם כך פותחה במכון להנדסה חקלאית (מכון וולקני) מכונה ניידת להרג באמצעות זרם חשמלי. המכונה מובאת בסמוך לפתח הלול כדי לחסוך מהתרנגולות את הדחיסה והשהייה הממושכת בארגזי ההובלה. מכונת הרג כזו נמצאת בשימוש מתחילת שנת 2002 בקירוב, אך השימוש בה ברחבי ישראל אינו סדיר וחלק מהתרנגולות בתעשייה עדיין נידונות לעינויים מתמשכים ולמוות איטי.

יש גם לקחת בחשבון, שבשרן של "מטילות" אינו מנוצל למאכל אדם ואינו עובר ביקורת למטרת אישור או פסילה; לכן אין להורגים מוטיבציה כלכלית להיזהר בטיפול בהן. בנוסף לכך, הסידן בעצמותיהן הידלדל במידה כזו, שהן נשברות בקלות רבה; מחקר שנערך בבריטניה גילה, ש-29% מכלל ה"מטילות" שהובלו בשיטה משופרת, סבלו משברים בעצמות (לעומת 3% בלבד בקרב "פטמים"). הרג ליד הלול אמור לצמצם את שכיחות השברים, אך הוא לא ימנע עקירה אלימה של התרנגולות מן הכלובים והחזקה גסה שלהן ברגליים ובכנפיים בדרך למכונה, פעולות אשר גורמות שברים. וגם תחת הטיפול ה"הומאני" ביותר, הן יסיימו את חייהן תלויות ברגליהן על סרט נע, כשזרם חשמלי מזעזע את גופן עד מוות.

לכתבות נוספות על פינוי והרג תרנגולות בתעשיית הביצים בישראל:
אוקטובר 2005, מושב חרות בשרון
ספטמבר 2008, צומת רעננה

סרטון על תעשיית הביצים