עתירה למען שימוש בחלופות

החוק שנעלם

החוק המופקד על הניסויים בבעלי-חיים בישראל, חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) התשנ"ד-1994, מציע הגנה מעטה ביותר לחיות שבמעבדות. מהותו של החוק אינה הגבלת הניסויים, אלא הסדרת הליכי אישור לניסויים. על הנייר, אישור הניסויים מותנה במספר הגבלות, למשל: מזעור הסבל לחיות, שימוש במספר חיות מזערי והיעדר חלופות (אלטרנטיבות) לניסוי בבעלי-חיים. בו-בזמן, החוק הפקיד על ביצוע האישורים מערכת של גופים, הנשלטים על-ידי בעלי-אינטרסים מובהקים בעריכת ניסויים בבעלי-חיים ללא הגבלה. לכן אין החיות שבמעבדות זוכות אפילו להגנה המזערית שאמור החוק לספק להן. הדבר מתאפשר בגלל מעטה של סודיות, האופף לא רק את הנעשה במעבדות, אלא גם את עבודת הגופים, אשר מספקים את האישורים לניסויים.

הסתרת מידע

בשנה האחרונה פועלת העמותה למען מדע מוסרי, בשיתוף עם עמותות נוספות, להפקת המרב מן החוק הקיים. כדי להוכיח, שניסויים בבעלי-חיים נערכים תוך הפרת החוק, יש צורך במידע על הניסויים; מידע זה מוסתר כיום בתיקיה הנעולים של המועצה לניסויים בבעלי-חיים (להלן: "המועצה") - הגוף העליון אשר ממונה על הענקת אישורים לניסויים. בספטמבר 2002, הגישה העמותה למען מדע מוסרי עתירה ראשונה, המבקשת לחייב את המועצה לחשוף מידע. עתירה זו עדיין בדיונים; בית-משפט כבר חייב את המועצה לגלות את שמות כל החברים בוועדות הפנימיות של כל המוסדות העורכים ניסויים בבעלי-חיים; המועצה גם הודתה, שלא אישרה עד היום כל חלופה לניסויים בבעלי-חיים.

המידע החסר

במרץ 2003 הגישו העמותה למען מדע מוסרי (בייצוג עו"ד ערן לב) ותנו לחיות לחיות (בייצוג עו"ד שגיא אגמון) עתירה שנייה, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים. עתירה זו, כמו עתירת העמותה למען מדע מוסרי מספטמבר 2002, אינה מבקשת לבטל ניסויים מסוימים. כוחה המשפטי הוא דווקא בדרישותיה הצנועות: היא מבקשת מידע בלבד, על-פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. העתירה הוגשה נגד הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות ונגד המועצה. העותרים מבקשים לחייב את המועצה למסור לידיהם את העתקי הפרוטוקולים של ישיבות בעניין חלופות לניסויים בבעלי-חיים, שערכו המועצה וועדות המשנה שלה, שמתמחות בנושא החלופות, וכן רשימה של מועדי הפגישות שקיימו ועדות המשנה.

למה חלופות?

בעולם קיימות עשרות רבות של חלופות לניסויים שונים בבעלי-חיים. באמצעות שימוש נכון בחלופות, ניתן לחסוך את סבל הניסוי מעשרות אלפי בעלי-חיים מדי שנה בישראל. אף על פי שבפני המועצה הוצגו חלופות רבות, אשר אושרו על-ידי סמכויות הבריאות והמדע בעולם, ואף על פי שהמועצה קיימה עד כה 18 ישיבות בעניין החלופות, מינתה שלוש ועדות משנה לקידום הנושא והתחייבה כבר בשנת 1998 לפרסם רשימת חלופות מאושרות - עד כה היא לא אישרה אפילו חלופה אחת. לפי הכללים שקבעה המועצה, כל מה שנדרש כדי לאשר שאין חלופה לניסוי שעתיד להתבצע הוא הצהרתו החתומה של הנסיין, שאין חלופה כזו. מאחר שממילא אין איש מחייבו להשתמש בחלופה כלשהי, יכול הנסיין להצהיר כאוות נפשו שהחלופה אינה קיימת, ולזכות כלאחר-יד באישור לניסוי בחיות.

דוגמה

העתירה מציינת שתי דוגמאות לניסויים שיש להם חלופות. זוהי הראשונה שבהן, כלשונה בעתירה:

פנימי, כזה כאילו

סירובה של המועצה לחשוף את הפרוטוקולים של הישיבות בנושא החלופות, תורץ על-ידיה בסעיפים מתוך חוק חופש המידע, המתירים הגבלה מסוימת על מסירת מידע שמקורו בדיונים פנימיים הנערכים ברשויות ציבוריות, או שגילויו "עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי". מול תירוצי המועצה עומדים טיעונים כבדי משקל:

• חוק חופש המידע נועד לחשוף דיונים מסוגם של דיוני המועצה וועדותיה. שורה של פסקי-דין תקדימיים כבר פירשו את חוק חופש המידע ברוח העתירה, כדברי השופטת צור (עת"מ (י-ם) 717/02, הרב אורי רגב נ' יד ושם): "החשיפה של מה שמכונה 'מידע פנימי' הוא אחד מהנדבכים החשובים של חוק חופש המידע, שהרי אך ברור הוא כי לא פעם גילוי זה כה חיוני עד כי בלעדיו לא ניתן יהיה לבקר - ביקורת עניינית ורצינית - את החלטות הרשות הציבורית."
• הסייגים שבחוק חופש המידע נועדו לאפשר הסתרת התייעצויות פנימיות בלתי רשמיות - ולא דיונים רשמיים של רשות, אשר מונתה על פי חוק, כמו המועצה וועדותיה.
• הדיונים על החלופות נערכו ודאי לאור חלופות מוכרות בחו"ל, ולכן אין בחשיפתם כדי לגלות סודות מקצועיים.
• משקלו של האינטרס הציבורי בנושא וחשיבותו לחריצת גורלם של רבבות בעלי-חיים בשנה, עולים על האינטרס להסתיר נתונים.

ההכרעה בעתירה

ב-25.5.2003 הגיע בית-המשפט להחלטה, שהמועצה לניסויים בבעלי-חיים תעביר לידי העותרים את המידע המבוקש, לאחר מחיקת שמות הדוברים וסודות מסחריים (השמטת פרטים אלה היא פשרה לפי בקשת המועצה). העמותות קיבלו את הפרוטוקולים ב-9.6.2003.