אנונימוס בפייסבוק
יחסים משפחתיים?
החיות הראשונות שעולות ודאי על דעתנו כחלק מן החברה הן כלבים וחתולים, המוחזקים כ"חיות מחמד". לא פעם הן נתפסות כחלק מן המשפחה, ומושוות מבחינת מעמדן - לילדים - מעין ילדים מאומצים. למעשה, מעמד זה אינו מובהק כלל; אפילו בתוך המשפחה האנושית, החיות מוחזקות לרוב בהתאם לערכי שימוש שונים: הענקת חיבה ללא תנאי, פריט אופנתי, צעצוע לילדים וכיו"ב. אולם משעה שמצויות חיות אלה מחוץ לחסות המשפחה, הן מוּצאות מן החברה באופן חד-משמעי. ברשות הרבים הן נחשבות כסחורות, או כאובייקטים לפיקוח, לתפיסה, לכליאה ולהרג. כל מעמדן החברתי תלוי בחסות אנושית: ללא חסות - אין מעמד חברתי.
אפילו כלבים וחתולים מוחזקים לרוב בהתאם לערכי ה"שימוש" בהם
יחסי עבדות?
חיות המנוצלות לנשיאת משאות, לרכיבה, לחריש וכדומה - הן אולי קבוצת החיות הקרובה ביותר לקבוצות של בני-אדם, מבחינת מקומה החברתי: מצבן מזכיר את מצבם של עבדים בתנאי עבדות קשים. שתי הקבוצות, עבדים אנושיים ו"חיות עבודה", מוחזקות לצורך ביצוע עבודות קשות, ובמקרים רבים מתבצעת השליטה בהן באמצעות הפעלת כוח וגרימת כאב. הפעלת הכוח לא נועדה להפעיל את הקורבן באופן ישיר, מכני, אלא היא נערכת כאמצעי של לחץ לשיתוף-פעולה, כהתניה כפויה. הן העבדים האנושיים והן "חיות העבודה" נתפסים כישויות בפני עצמן: יצורים בעלי רצון, רגשות ויכולת. הן "מישהו" ולא רק "משהו". אך הן "מישהו" מחוץ לחברה - ולכן אין רצונן ורגשותיהן נחשבים כלל.
עבדים וחיות אינם נתפסים כחלק מן החברה
יחסים פיאודליים?
קיים דמיון בין חברת רועים-נוודים לבין חברה פיאודלית, כאשר בני-האדם מתפקדים כלפי הצאן והבקר באופן דומה לתפקודם של אדונים כלפי צמיתים בחברה הפיאודלית. כשם שהאדונים בעלי הכוח הצבאי מגינים על הצמיתים שלהם מפני בעלי כוח אחרים בתמורה לתשלום כפוי, כך גם הרועים מגינים על הבקר והצאן מפני טורפים, בתמורה ל"תשלום", הנלקח מהם בכפייה: חלב וצמר. הרג החיות לצורך אכילתן עשוי ליצור הבדל משמעותי בין סוגי משטר אלה, אולם הדבר אינו נפוץ בחברת רועים-נוודים, בה חוסכים הרועים-ה"שליטים" במשאבים המוגבלים.קפיטליזם: עבודה?
פועלים ועבדים אנושיים, כמו "בהמות עבודה", מבצעים עבודה של ממש: הם שותפים בהפקת מוצר. מעמדן של חיות המנוצלות למזון וללבוש שונה: ה"מוצר" שהן מייצרות הוא גופן שלהן. בחקלאות המסורתית, מנצלים תכונות רבות שלהן להפקת "מוצר" זה: הן מחפשות ובוררות לעצמן מזון, מתגוננות מפני סכנות שונות, מתרבות, מטפלות בצאצאים ועוד. במובן זה הן עדיין "עובדות". כל התפקודים הללו נשללים מהן בחקלאות המתועשת. הפעולה היחידה שנדרשת מהן היא לגשת אל כלי המזון והמים, לאכול ולשתות. פעולות מורכבות יותר נשללו מהן, וה"עבודה" העיקרית שנותרה להן היא פעולות ספונטניות לחלוטין של הגוף: גדילה, הטלת ביצים, הפקת חלב וכדומה. אין לכך כמעט הקבלה בעולם הניצול של בני-אדם.
המוצר שמייצרות החיות הוא גופן שלהן
קפיטליזם: יחסים מרחוק
ביחסי ניצול קפיטליסטיים, נתפסים הפועלים ככלי בידי בעל ההון. אין המדובר ב"כלי" המוכר ממשטר העבדות, שבה קיים עדיין קשר ישיר מסוים בין המנצל למנוצל. במשטר הקפיטליסטי נעלם הקשר הישיר, ובמקומו מופיע ניצול מנוכר: עבודת הפועלים נשלטת על-ידי הנהלה רחוקה, הקובעת היבטים מכריעים בחייהם של מאות ואלפי בני-אדם אנונימיים לפי תחשיבי עלות/תועלת. במובן זה, ניצולן של חיות במשקים חקלאיים מודרניים מבטא את הניכור הקפיטליסטי בעוצמה רבה אף יותר: אדם אחד, המצויד במכשור מתוחכם, שולט שליטה מוחלטת בחייהם של רבבות עופות במשק לייצור בשר, ומגע טוטאלי זה נמשך כולו לא יותר מחודשיים, אז נשלחים העופות לשחיטה.
רפת היי-טק, גן שמואל, מאי 2001
קפיטליזם: מגע עם חומר דומם
במפעלים שלפני עידן ההיי-טק (המגולמים באופן בלתי נשכח בסרט "זמנים מודרניים" של צ'אפלין) מבצעים הפועלים פעולות פשוטות וחוזרות על עצמן, בקצב המכונה. פועלים אלה, כמו גם סוסים שנרתמו להפעלת מכונות, נתפסים כמכונות בפני עצמם. במעמד זה, נמוך ככל שיהיה, עדיין נותרה הכרה מסוימת בהיותם יצורים שלמים, הפועלים כיחידה אחת. ניצולן של חיות בתעשיות המזון הוא קיצוני הרבה יותר: הן אינן נתפסות בעיני המנצלים כמכונה בלבד, אשר ערכה הוא בפעולתה כיחידה שלמה, אלא גם כחומר-גלם - כמו חומר צמחי או דומם, וכמוצר - כמו מוצר צמחי או דומם. כך אפשר לצבור או לפרק אותן, והשלמות שלהן כפרטים אינה חשובה עוד.