הבנק העולמי (WB) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) הם מוסדות כלכליים בינלאומיים שהוקמו במטרה לשקם את כלכלותיהן של מדינות מתפתחות. בפועל, הם מתפקדים ככונס נכסים של מדינות השקועות בחובות. שני המוסדות מקיימים תוכניות שיקום (SAP), ומאז 1980 כמאה מדינות הצטרפו לתכניות אלו. במסגרת תוכניות השיקום, כופים הבנק וקרן המטבע את המודל הכלכלי שלהם על המדינות המתפתחות, שכן מדינות אלה מקבלות הלוואות, אך אין הן מקבלות בהכרח גם את הזכות להחליט מה לעשות עם הכסף.
בין היתר, מעודדים הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הקמה של משקי חי מתועשים במדינות מתפתחות, שם השכר ומחירי האדמות נמוכים והמודעות הסביבתית אינה מפותחת. על-פי רוב, למדינות אלה יש מספיק מזון להאכיל את האוכלוסייה שלהם, אך המוסדות הכלכליים העולמיים מעודדים אותן לעבור מחקלאות לצורכי מחייה לחקלאות לייצוא, בעיקר של מוצרים המופקים מבעלי-חיים.
כך, למשל, אישר לאחרונה הבנק העולמי הלוואה על סך 200 מיליון דולר עבור "פרויקט בקר" בסין. מדובר בהקמת מערכת של משקי חי מתועשים, אשר תגדיל באופן ניכר את צריכת הבשר בסין. תעשיית הבשר המסורתית של סין, לפני התערבות המוסדות הכלכליים העולמיים, התבססה ברובה על שחיטה של פרות ובאפלו שהזדקנו ואינם יעילים עוד כבהמות עבודה. בקר גודל בקנה-מידה מצומצם, בעיקר במשקים ביתיים. בשר בקר נחשב באופן מסורתי בסין כמותרות, והוא נאכל בעיקר בימי חג. התזונה בסין מתבססת בעיקר על חלבון מהצומח, אך לאחרונה נמצאת צריכת הבשר בסין במגמת עלייה.
פרויקט הבקר בסין פירושו, אם כן, התפשטות של שיטות גידול מודרניות ואכזריות (כגון פיטום, סירוס, צריבה על העור וגדיעת קרניים ללא חומרי הרדמה ועוד) גם למדינות שבעבר לא עינו בהן בעלי-חיים בקנה-מידה כה נרחב. עידוד גידול בקר בשיטות אינטנסיביות במדינה כמו סין גורם סבל ועינויים למספר עצום של בעלי-חיים. עד שנת 2020 צפויה גדילה של 65% בייצור ובצריכת הבשר העולמית, כאשר רוב הגדילה (84%) תתרחש במדינות המתפתחות. למדיניות הבנק העולמי, כפי שמוכיחה דוגמת "פרויקט הבקר בסין", יש השפעה ניכרת על מגמה זו.
פרויקט הבקר בסין הביא פעילי זכויות בעלי-חיים ברחבי העולם להפגין נגד קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. ארגונים לזכויות בעלי-חיים דורשים מהמוסדות הכלכליים להפסיק לממן תעשייה אלימה, שהורסת קרקע, מזהמת מים ואוויר ומייסרת בעלי-חיים.
בשני העשורים האחרונים נחקקו בארצות-הברית, באירופה ובאוסטרליה חוקים מרשימים להגנה על בעלי-חיים, לרוב בעקבות מאבקים ציבוריים ממושכים של ארגונים ופעילים למען בעלי-חיים. אולם חוקים אלו לא יכולים לעמוד בפני כוחו של ארגון הסחר הבינלאומי (ה-WTO).
ארגון הסחר הבינלאומי הוא גוף הממונה על אכיפת הסכמי סחר בין מדינות. הארגון הוקם בשנת 1995, ועד כה הצטרפו אליו 134 מדינות, שחתמו על הסכמי סחר חופשי. מדינות החתומות על הסכמים אלו יכולות לעתור לבית-הדין של ה-WTO בטענה כי תקנות וחוקים של מדינות אחרות מהווים הפרה של חוקי הסחר החופשי. ואכן, כאשר מדינה מחרימה מוצר יבוא בשל פגיעתו בבעלי-חיים, בסביבה או בבריאות הציבור, מפרש זאת ה-WTO כהגבלה של סחר חופשי בין מדינות. מדינה שנמצא כי חוקיה פוגעים בסחר החופשי נדרשת לשנות את החוק, לשלם פיצוי למדינה העותרת או לשאת בסנקציות מסחר.
ארגונים לאיכות סביבה ולזכויות בעלי-חיים תובעים לשנות את תקנות ארגון הסחר הבינלאומי, כך שחוקים הבאים להגן על בעלי-החיים, על הסביבה או על בריאות הציבור לא יתפרשו עוד כמחסום לא לגיטימי לסחר החופשי. הדרישה היא לא לתת לאינטרסים כלכליים ולגופים שאינם גופים נבחרים את הכוח לשנות חוקים אלו, אשר הושגו בעקבות מאבקים ממושכים ובכלים דמוקרטיים.
בעקבות תהליך הגלובליזציה, תאגידים רב-לאומיים, כמו מיצובישי, מקדונלד'ס, נסטלה ומיקרוסופט, משתווים בעוצמתם הכלכלית והפוליטית למדינות ולממשלות. היות שהתאגידים מונעים רק על-ידי הרצון להרוויח, הם פועלים להורדת הסטנדרטים בתחומי איכות הסביבה, הבריאות וזכויות העובדים. כיום, אחראים התאגידים לרוב הנזק הסביבתי בעולם. החל מכריתת יערות ועד לזיהום האוויר והמים. כל נזק סביבתי פוגע קודם כל בבעלי-החיים במקום, שנדחקים מבתי-הגידול שלהם. ארגונים לזכויות בעלי-חיים ולאיכות הסביבה מכל העולם קוראים להחרמת מוצרים של תאגידים אלו. כך, למשל, מתנהל מאבק בינלאומי נגד חברת מקדונלד'ס, שהיא צרכנית הבקר הגדולה ביותר בעולם. מקדונלד'ס שמה לה למטרה להגיע לכל מקום בעולם ולהקים סניף כל חמש דקות נסיעה. ולמען הרווחים, כל האמצעים כשרים: יערות גשם נכרתים ואדמות נגזלות משבטים במדינות עניות על מנת לספק שטחי מרעה לפרות, שנשחטות לאחר חיים קצרים ומלאי סבל, כדי להפוך להמבורגר - מוצר עתיר שומן וכולסטרול, המזיק לבריאות. בקיצור, כולם מפסידים מלבד בעלי ההון.
המאבק בהשלכות אלו של תהליך הגלובליזציה לבש אופי מיוחד במינו, מעבר לסוגים של מחאה פוליטית שאליהם הורגלנו בעבר. עבור רבים, ההתנגדות לובשת פנים של יצירת צורות חיים אלטרנטיביות, שמהוות אנטי-תיזה לגלובליזציה. מדובר בייחוד ביצירת קהילות קטנות, אשר לוקחות שליטה על חייהן ומנסות להיחלץ מהתלות בגורמים חיצוניים. בתנאים אלו מנסה הקהילה ליישם ערכים של אי-פגיעה והעדר היררכיה, ערכים שקשה מאוד ליישמם בחברה הכללית, כשאנחנו לכודים ברשתות הכוח של גופים כלכליים. לצד יצירת מסגרות חיים אלטרנטיביות התפתחו גם דפוסי מחאה ייחודיים, שהייתה לי הזדמנות לחוות בעצמי בחודש ספטמבר בפראג.
הפגנות ענק נגד הגלובליזציה נערכו בספטמבר האחרון מול כינוס קרן המטבע הבינלאומית בפראג. כעשרת אלפים פעילות ופעילים ממדינות שונות ומארגונים שונים - מנציגי איגודים מקצועיים וארגונים לצדק חברתי ועד לשוחרי איכות סביבה ופעילים לזכויות בעלי-חיים - נטלו חלק במחאה. רוב הפעילים התארגנו ב"קבוצות השתייכות", קבוצות שבחרו מראש דרך פעילות (ממחאה באמצעות בובות ענק, מוזיקה וריקודים ועד לפריצת מחסומי משטרה). בימים שלפני ההפגנות נערכו סדנאות הכנה, שכללו עזרה ראשונה, סולידריות בכלא ותקשורת, והוקם מרכז לתקשורת עצמאית, במטרה להעביר דיווחים מהשטח, שאינם מתפרסמים בתקשורת הממוסדת.
במקביל להפגנות שנערכו בפראג ובמקומות אחרים בעולם, התקיים קרנבל מחאה נגד שלטון ההון גם בתל-אביב. בקרנבל השתתפו כאלף מפגינים, ובהם כ-50 פעילי אנונימוס, שייצגו את ההשלכות הקשות של הגלובליזציה על בעלי-החיים.
חשוב לציין שלא חייבים לנסוע רחוק על מנת להשפיע. תהליכים כלכליים נראים גדולים ומנותקים מאתנו, אך למעשה אנחנו חלק בלתי נפרד מתהליכים אלו. להרגלי הצריכה שלנו, לבחירה שלנו במקום עבודה, ובעצם לרוב הבחירות בחיינו ישנן השלכות, לחיוב או לשלילה, גם אם אין אנו מודעים לכך. על-ידי יותר מודעות לאופי הפוליטי של פעולותינו הקטנות, אנחנו יכולים לסלול לעצמנו את הדרך לבחירה בהתנהגות אחרת. יחד לבחירות הקטנות שלנו יהיה משקל גדול.
מימון תעשיית הבשר - "קולוניאליזם חקלאי"
בין היתר, מעודדים הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית הקמה של משקי חי מתועשים במדינות מתפתחות, שם השכר ומחירי האדמות נמוכים והמודעות הסביבתית אינה מפותחת. על-פי רוב, למדינות אלה יש מספיק מזון להאכיל את האוכלוסייה שלהם, אך המוסדות הכלכליים העולמיים מעודדים אותן לעבור מחקלאות לצורכי מחייה לחקלאות לייצוא, בעיקר של מוצרים המופקים מבעלי-חיים.
כך, למשל, אישר לאחרונה הבנק העולמי הלוואה על סך 200 מיליון דולר עבור "פרויקט בקר" בסין. מדובר בהקמת מערכת של משקי חי מתועשים, אשר תגדיל באופן ניכר את צריכת הבשר בסין. תעשיית הבשר המסורתית של סין, לפני התערבות המוסדות הכלכליים העולמיים, התבססה ברובה על שחיטה של פרות ובאפלו שהזדקנו ואינם יעילים עוד כבהמות עבודה. בקר גודל בקנה-מידה מצומצם, בעיקר במשקים ביתיים. בשר בקר נחשב באופן מסורתי בסין כמותרות, והוא נאכל בעיקר בימי חג. התזונה בסין מתבססת בעיקר על חלבון מהצומח, אך לאחרונה נמצאת צריכת הבשר בסין במגמת עלייה.
פרויקט הבקר בסין פירושו, אם כן, התפשטות של שיטות גידול מודרניות ואכזריות (כגון פיטום, סירוס, צריבה על העור וגדיעת קרניים ללא חומרי הרדמה ועוד) גם למדינות שבעבר לא עינו בהן בעלי-חיים בקנה-מידה כה נרחב. עידוד גידול בקר בשיטות אינטנסיביות במדינה כמו סין גורם סבל ועינויים למספר עצום של בעלי-חיים. עד שנת 2020 צפויה גדילה של 65% בייצור ובצריכת הבשר העולמית, כאשר רוב הגדילה (84%) תתרחש במדינות המתפתחות. למדיניות הבנק העולמי, כפי שמוכיחה דוגמת "פרויקט הבקר בסין", יש השפעה ניכרת על מגמה זו.
פרויקט הבקר בסין הביא פעילי זכויות בעלי-חיים ברחבי העולם להפגין נגד קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. ארגונים לזכויות בעלי-חיים דורשים מהמוסדות הכלכליים להפסיק לממן תעשייה אלימה, שהורסת קרקע, מזהמת מים ואוויר ומייסרת בעלי-חיים.
סחר חופשי כמחסום להגנת בעלי-חיים
בשני העשורים האחרונים נחקקו בארצות-הברית, באירופה ובאוסטרליה חוקים מרשימים להגנה על בעלי-חיים, לרוב בעקבות מאבקים ציבוריים ממושכים של ארגונים ופעילים למען בעלי-חיים. אולם חוקים אלו לא יכולים לעמוד בפני כוחו של ארגון הסחר הבינלאומי (ה-WTO).
ארגון הסחר הבינלאומי הוא גוף הממונה על אכיפת הסכמי סחר בין מדינות. הארגון הוקם בשנת 1995, ועד כה הצטרפו אליו 134 מדינות, שחתמו על הסכמי סחר חופשי. מדינות החתומות על הסכמים אלו יכולות לעתור לבית-הדין של ה-WTO בטענה כי תקנות וחוקים של מדינות אחרות מהווים הפרה של חוקי הסחר החופשי. ואכן, כאשר מדינה מחרימה מוצר יבוא בשל פגיעתו בבעלי-חיים, בסביבה או בבריאות הציבור, מפרש זאת ה-WTO כהגבלה של סחר חופשי בין מדינות. מדינה שנמצא כי חוקיה פוגעים בסחר החופשי נדרשת לשנות את החוק, לשלם פיצוי למדינה העותרת או לשאת בסנקציות מסחר.
- הגנה על דולפינים ועל צבי ים. בשל שיטות דיג אינטנסיביות נמצאים צבי הים בסכנת הכחדה. הם נתפסים ברשתות דיג של סרטנים וטובעים. קיים מתקן, שמחירו כ-150 דולר, המאפשר לצבים להשתחרר מהרשתות. ארצות-הברית החליטה לא לייבא סרטנים ממדינות שאינן משתמשות במתקן זה. תאילנד, הודו, פקיסטן ומלזיה פנו ל-WTO, שקבע כי החוק להגנת צבי הים מהווה אי-ציות לכללי הסחר החופשי. גם דולפינים נתפסים ברשתות דיג ונחנקים למוות, שכן אין הם יכולים לעלות מעל פני המים לצורך נשימה. מאבק בן 25 שנה, אשר הביא בארצות-הברית לחקיקה, שמטרתה להפסיק את טבח הדולפינים, עלול לרדת לטמיון. שכן, על מנת להימנע מעימות עם ה-WTO, בחרה ארצות-הברית לנסח את החוק מחדש ולעקרו מרוב תוכנו.
- איסור מלכודות רגל. בעקבות מאבק ציבורי ממושך אסר האיחוד האירופי בשנת 1995 שימוש במלכודות רגל בתעשיית הפרוות. מדובר במלכודת פלדה שנסגרת על רגל החיה וגורמת לפצעים ולשברים בגופה. במשך שעות ארוכות ואפילו במשך מספר ימים, נשארת החיה לכודה, שרויה באימה וגוססת לאיטה מהתייבשות, מאיבוד דם או מקור. המלכודת פועלת ללא הבחנה, ולמעשה רוב בעלי-החיים הנלכדים בה אינם מהווים מטרה עבור תעשיית הפרוות. ארצות-הברית ומדינות נוספות המייצאות פרווה קיבלו התראה, לפיה החל משנת 1996 האיחוד האירופי לא ייבא עוד מוצרי פרווה ממדינות המשתמשות במלכודות רגל. ארצות-הברית פנתה ל-WTO, אשר הגן על האינטרסים הכלכליים שלה וכיום נמשך הייבוא של פרוות אלו לאירופה.
- איסור הורמונים בבקר. האיחוד האירופי אסר יבוא בשר של פרים ופרות שעברו טיפול הורמונלי במהלך גידולם. הזרקות הורמונים אינטנסיביות, הנהוגות במשקי חי מתועשים, גורמות להיחלשות המערכת החיסונית של בעל-החיים ולהאצה בבריחת סידן. כמו-כן, מביא השימוש בהורמונים לשכיחות גבוהה יחסית של מומים מולדים, בעיקר מומי שלד, המונעים מן העגלים לעמוד או ללכת. אכילה של בעל-חיים שטופל בהורמונים מסוכנת אף היא, ומדענים רבים קושרים בין אכילת בשר חיה שטופלה בהורמונים לבין סוגים שונים של סרטן. ארצות-הברית, שכ-90% מהבקר המגודל בה מטופל בהורמונים, עתרה לארגון הסחר הבינלאומי. ה-WTO קבע כי החוק מהווה מחסום לא הוגן על הסחר החופשי. במקרה זה, היות שמדובר בבריאות הצרכנים ולא רק בהגנה על בעלי-חיים, בחר האיחוד האירופי לשלם קנסות ולהמשיך את החרם.
ארגונים לאיכות סביבה ולזכויות בעלי-חיים תובעים לשנות את תקנות ארגון הסחר הבינלאומי, כך שחוקים הבאים להגן על בעלי-החיים, על הסביבה או על בריאות הציבור לא יתפרשו עוד כמחסום לא לגיטימי לסחר החופשי. הדרישה היא לא לתת לאינטרסים כלכליים ולגופים שאינם גופים נבחרים את הכוח לשנות חוקים אלו, אשר הושגו בעקבות מאבקים ממושכים ובכלים דמוקרטיים.
שלטון התאגידים
בעקבות תהליך הגלובליזציה, תאגידים רב-לאומיים, כמו מיצובישי, מקדונלד'ס, נסטלה ומיקרוסופט, משתווים בעוצמתם הכלכלית והפוליטית למדינות ולממשלות. היות שהתאגידים מונעים רק על-ידי הרצון להרוויח, הם פועלים להורדת הסטנדרטים בתחומי איכות הסביבה, הבריאות וזכויות העובדים. כיום, אחראים התאגידים לרוב הנזק הסביבתי בעולם. החל מכריתת יערות ועד לזיהום האוויר והמים. כל נזק סביבתי פוגע קודם כל בבעלי-החיים במקום, שנדחקים מבתי-הגידול שלהם. ארגונים לזכויות בעלי-חיים ולאיכות הסביבה מכל העולם קוראים להחרמת מוצרים של תאגידים אלו. כך, למשל, מתנהל מאבק בינלאומי נגד חברת מקדונלד'ס, שהיא צרכנית הבקר הגדולה ביותר בעולם. מקדונלד'ס שמה לה למטרה להגיע לכל מקום בעולם ולהקים סניף כל חמש דקות נסיעה. ולמען הרווחים, כל האמצעים כשרים: יערות גשם נכרתים ואדמות נגזלות משבטים במדינות עניות על מנת לספק שטחי מרעה לפרות, שנשחטות לאחר חיים קצרים ומלאי סבל, כדי להפוך להמבורגר - מוצר עתיר שומן וכולסטרול, המזיק לבריאות. בקיצור, כולם מפסידים מלבד בעלי ההון.
מחאה גלובלית
המאבק בהשלכות אלו של תהליך הגלובליזציה לבש אופי מיוחד במינו, מעבר לסוגים של מחאה פוליטית שאליהם הורגלנו בעבר. עבור רבים, ההתנגדות לובשת פנים של יצירת צורות חיים אלטרנטיביות, שמהוות אנטי-תיזה לגלובליזציה. מדובר בייחוד ביצירת קהילות קטנות, אשר לוקחות שליטה על חייהן ומנסות להיחלץ מהתלות בגורמים חיצוניים. בתנאים אלו מנסה הקהילה ליישם ערכים של אי-פגיעה והעדר היררכיה, ערכים שקשה מאוד ליישמם בחברה הכללית, כשאנחנו לכודים ברשתות הכוח של גופים כלכליים. לצד יצירת מסגרות חיים אלטרנטיביות התפתחו גם דפוסי מחאה ייחודיים, שהייתה לי הזדמנות לחוות בעצמי בחודש ספטמבר בפראג.
הפגנות ענק נגד הגלובליזציה נערכו בספטמבר האחרון מול כינוס קרן המטבע הבינלאומית בפראג. כעשרת אלפים פעילות ופעילים ממדינות שונות ומארגונים שונים - מנציגי איגודים מקצועיים וארגונים לצדק חברתי ועד לשוחרי איכות סביבה ופעילים לזכויות בעלי-חיים - נטלו חלק במחאה. רוב הפעילים התארגנו ב"קבוצות השתייכות", קבוצות שבחרו מראש דרך פעילות (ממחאה באמצעות בובות ענק, מוזיקה וריקודים ועד לפריצת מחסומי משטרה). בימים שלפני ההפגנות נערכו סדנאות הכנה, שכללו עזרה ראשונה, סולידריות בכלא ותקשורת, והוקם מרכז לתקשורת עצמאית, במטרה להעביר דיווחים מהשטח, שאינם מתפרסמים בתקשורת הממוסדת.
במקביל להפגנות שנערכו בפראג ובמקומות אחרים בעולם, התקיים קרנבל מחאה נגד שלטון ההון גם בתל-אביב. בקרנבל השתתפו כאלף מפגינים, ובהם כ-50 פעילי אנונימוס, שייצגו את ההשלכות הקשות של הגלובליזציה על בעלי-החיים.
חשוב לציין שלא חייבים לנסוע רחוק על מנת להשפיע. תהליכים כלכליים נראים גדולים ומנותקים מאתנו, אך למעשה אנחנו חלק בלתי נפרד מתהליכים אלו. להרגלי הצריכה שלנו, לבחירה שלנו במקום עבודה, ובעצם לרוב הבחירות בחיינו ישנן השלכות, לחיוב או לשלילה, גם אם אין אנו מודעים לכך. על-ידי יותר מודעות לאופי הפוליטי של פעולותינו הקטנות, אנחנו יכולים לסלול לעצמנו את הדרך לבחירה בהתנהגות אחרת. יחד לבחירות הקטנות שלנו יהיה משקל גדול.
http://anonymous.org.il/art402.html