ב-14.12.2006 הגיעה למוקד עמותת תנו לחיות לחיות קריאה על תפיסת משלוח של תרנגולי בית, שהובלו לשחיטה שחורה בלוד. לפי הודעת העמותה,
"שחיטה שחורה" (ללא רישיון או פיקוח) היא תופעה רווחת מאוד בישראל, כפי שמגלה דו"ח מבקר המדינה לשנת 2003. תפיסת העבריינים בשעת מעשה והחרמת העופות היא אירוע חריג. לדברי צביקה תמוז ממוקד חי (חברת חילוץ והצלה לבעלי-חיים) שהגיע למחלקה הווטרינרית של לוד כדי לאסוף את העופות, אזור השחיטה הוא מקום מסוכן, "שהמשטרה לא נכנסת אליו." לתמוז יש חווה, שמשמשת כמקלט לחיות פגועות – בעיקר חמורים וסוסים, ומדי פעם חיה אחרת כגון פרה וברווז. התרנגולים שנותרו בחיים, כ-70 במספר, הם קבוצת החיות הגדולה ביותר שאימץ תמוז עד כה. הוא מספר (מתוך הודעת תנו לחיות לחיות):
את התמונות המובאות כאן צילם צביקה תמוז. מעבר ל"נס החנוכה", אפשר לזהות בתמונות כמה תופעות שגרתיות בתעשיית הבשר. הכלובים הם כלובי הובלה סטנדרטיים לעופות, וכך גם הצפיפות שבה הם מוחזקים בפנים, דחוסים זה בצמוד לזה ולעתים זה על גבי זה. מרגע הכליאה בכלוב ועד לשחיטה, עלולות לעבור שעות רבות. התמונות מספרות עוד, שהשחרור בחווה אינו מביא לסיום את מסע הייסורים. התרנגולים הצעירים, שעדיין לא פיתחו ניצוי מלא, הם בעלי פרופורציות גוף מעוותות – ניתן להבחין היטב שהגוף שמן באופן מוזר, עם חזה מנופח וללא זכר למבנה האתלטי של עוף היער האדום – מין הבר שממנו נבררו תרנגולי הבית. הם אינם יוצאים מהכלובים בכוחות עצמם, ובין אמבטיית שמש לאמבטיית חול הם נותרים על גחונם. תרנגולים מזן זה מתקשים לעמוד וללכת, הם משמינים מאוד בקלות ומתים בגיל צעיר.
ערמת הכלובים שחולצו על-ידי המחלקה הווטרינרית, והתרנגולים בפנים ממתינים לחילוץ:
עיניים מציצות מאחורי סורגים: כלובי הובלה נמוכים עד כי אין אפשרות לעמוד בתוכם בתנוחה נורמלית, וקשה גם לרבוץ בתוכם בגלל הצפיפות.
רגע של שחרור:
הכלובים פתוחים והתרנגולים עדיין רובצים בתוכם וממתינים לידיים משחררות. מחוץ לכלוב ניכר המבנה המעוות, שפוגם בכושר התנועה של העוף.
בפינת המבנה המקורה, קלטה מצלמתו של תמוז קבוצת תרנגולים נהנים מהחול ומהשמש. או אולי הם כבר חוזרים לרבוץ משום שהם מתקשים ללכת? לעופות מתעשיית הבשר קשה למצוא סוף טוב גם לאחר שאירע להם נס.
"הדיווח ל'תנו לחיות לחיות' הגיע מד"ר אור רז, וטרינרית עיריית לוד. ד"ר אור ופקחיה נסעו למקום בו הוחרמה המשאית ולעיניהם נתגלו הכלובים שבהם היו דחוסות תרנגולות, כתריסר תרנגולות בכל כלוב. חלקן כבר פרפרו על הרצפה כשגרונן משוסף. ד"ר אור ופקחיה העמיסו את הכלובים על רכביהם והביאו אותם למחלקה הווטרינרית העירונית."
"שחיטה שחורה" (ללא רישיון או פיקוח) היא תופעה רווחת מאוד בישראל, כפי שמגלה דו"ח מבקר המדינה לשנת 2003. תפיסת העבריינים בשעת מעשה והחרמת העופות היא אירוע חריג. לדברי צביקה תמוז ממוקד חי (חברת חילוץ והצלה לבעלי-חיים) שהגיע למחלקה הווטרינרית של לוד כדי לאסוף את העופות, אזור השחיטה הוא מקום מסוכן, "שהמשטרה לא נכנסת אליו." לתמוז יש חווה, שמשמשת כמקלט לחיות פגועות – בעיקר חמורים וסוסים, ומדי פעם חיה אחרת כגון פרה וברווז. התרנגולים שנותרו בחיים, כ-70 במספר, הם קבוצת החיות הגדולה ביותר שאימץ תמוז עד כה. הוא מספר (מתוך הודעת תנו לחיות לחיות):
"ראיתי את הכלובים המלוכלכים, בתוכם היו דחוסות תרנגולות לבנות צעירות בצפיפות איומה. העמסתי את הכלובים על הרכב ומיד יצאתי לדרכי משתוקק לשחררן. כשהגעתי לחווה שלי הכנסתי את הכלובים לאחת החצרות המוגנות והתחלנו לשחרר אותן. המחזה היה מרגש מאוד, החצר החלה להתמלא בתרנגולות שחלצו את כנפיהן ומיד החלו לנקר סביב בחדווה, חלקן התחילו לעשות אמבטיות חול וחלקן אמבטיות שמש, מביטות סביב כלא מאמינות שיצאו בחיים מהמסע הקשה מהצפיפות האיומה והסכין שעוד רגע שספה את גרונן.
"חג החנוכה בפתח ואני שראיתי את התרנגולות שיצאו מהכלובים החשוכים וצבעו בלבן את החצר באורן נזכרתי במילות השיר 'באנו חושך לגרש', ואכן זהו נס חנוכה של התרנגולות."
"חג החנוכה בפתח ואני שראיתי את התרנגולות שיצאו מהכלובים החשוכים וצבעו בלבן את החצר באורן נזכרתי במילות השיר 'באנו חושך לגרש', ואכן זהו נס חנוכה של התרנגולות."
את התמונות המובאות כאן צילם צביקה תמוז. מעבר ל"נס החנוכה", אפשר לזהות בתמונות כמה תופעות שגרתיות בתעשיית הבשר. הכלובים הם כלובי הובלה סטנדרטיים לעופות, וכך גם הצפיפות שבה הם מוחזקים בפנים, דחוסים זה בצמוד לזה ולעתים זה על גבי זה. מרגע הכליאה בכלוב ועד לשחיטה, עלולות לעבור שעות רבות. התמונות מספרות עוד, שהשחרור בחווה אינו מביא לסיום את מסע הייסורים. התרנגולים הצעירים, שעדיין לא פיתחו ניצוי מלא, הם בעלי פרופורציות גוף מעוותות – ניתן להבחין היטב שהגוף שמן באופן מוזר, עם חזה מנופח וללא זכר למבנה האתלטי של עוף היער האדום – מין הבר שממנו נבררו תרנגולי הבית. הם אינם יוצאים מהכלובים בכוחות עצמם, ובין אמבטיית שמש לאמבטיית חול הם נותרים על גחונם. תרנגולים מזן זה מתקשים לעמוד וללכת, הם משמינים מאוד בקלות ומתים בגיל צעיר.
ערמת הכלובים שחולצו על-ידי המחלקה הווטרינרית, והתרנגולים בפנים ממתינים לחילוץ:
עיניים מציצות מאחורי סורגים: כלובי הובלה נמוכים עד כי אין אפשרות לעמוד בתוכם בתנוחה נורמלית, וקשה גם לרבוץ בתוכם בגלל הצפיפות.
רגע של שחרור:
הכלובים פתוחים והתרנגולים עדיין רובצים בתוכם וממתינים לידיים משחררות. מחוץ לכלוב ניכר המבנה המעוות, שפוגם בכושר התנועה של העוף.
בפינת המבנה המקורה, קלטה מצלמתו של תמוז קבוצת תרנגולים נהנים מהחול ומהשמש. או אולי הם כבר חוזרים לרבוץ משום שהם מתקשים ללכת? לעופות מתעשיית הבשר קשה למצוא סוף טוב גם לאחר שאירע להם נס.
http://anonymous.org.il/art409.html