ביטול מעבדת הקופים בקיימברידג'

המעבדה

ב 27.1.2004 הודיעה אוניברסיטת קיימברידג' על החלטתה לוותר על התכנית להקים מרכז מחקר בקופים, שנועד להיות הגדול מסוגו באירופה ולהחזיק כארבע מאות קופים. המרכז נועד להיבנות בגירטון, ליד קיימברידג', במחיר 32 מיליון ליש"ט. במקום נועדו להיערך ניסויי מוח בקופים, הכוללים השמדה של חלק מן המוח על-ידי חיתוך, שאיבה או הזרקת רעלנים, ולאחר מכן הלעטה בתרופות. תוצאה מוכרת של חלק מניתוחים אלה היא מוות. לקופים אחרים נגרם נזק בניתוח ובניסוי שלאחריו, וכתוצאה מכך - דימום, שבץ, שלשול, הקאות, רעידות בכל הגוף ועוד.

כישלונות ציבוריים

בספטמבר 2000 הגישה אוניברסיטת קיימברידג' תכנית למועצה המחוזית להקמת המרכז בגירטון. בינואר 2001 דחתה המועצה את ההצעה בטענה, שהיא תפגע באזור המוגדר כאזור ירוק. האוניברסיטה הגישה את התכנית בשנית, ונדחתה בפברואר 2002 בעקבות חשש המשטרה המקומית מ"הפרות סדר", על רקע המחאה הציבורית האינטנסיבית. האוניברסיטה החליטה לעקוף את המועצה ופנתה לממשלה. בינתיים, ב 23.5.2002 פרסם BUAV (British Union for the Abolition of Vivisection) סרט שצולם במצלמה נסתרת במעבדות ותיקות בקיימברידג', ובו נחשפו ניסויי מוח בקופים, סבל רב והזנחה. החשיפה היוותה מקור למבוכה ציבורית ומשפטית לאוניברסיטה וגם לממשלה, שאישרה את הניסויים באופן גורף ולמעשה מנעה הליכי ביקורת נגדם.

בלייר וממשלתו - תומכי ויוויסקציה

יום לפני החשיפה, התערב ראש הממשלה, טוני בלייר, לטובת הקמת מרכז המחקר. הוא הכריז שהמתנגדים להקמתו הם "מתנגדי המדע", ושהקמת המרכז היא "אינטרס לאומי", הדוחה כל אינטרס סביבתי או אינטרס אחר. מאז התמידה ממשלת בלייר בתמיכה בהקמת מרכז המחקר - תחת הכוונתו של שר המדע, הלורד סיינסברי, איל-הון בתחום הביוטכנולוגיה שאף תרם לממשלת הלייבור מיליוני ליש"ט. תחת לחצים אלה לא נגנזה התכנית, אך בעקבות המחאה הציבורית החליטה הממשלה לפתוח ב 26.11.2002 חקירה רשמית (שימוע של התומכים והמתנגדים) בניהול מפקח תכנון מטעם הממשלה, שיקבע האם הקמת המעבדה אכן מהווה אינטרס לאומי. ההחלטה הסופית לגבי עתיד המרכז נותרה בידי סגן ראש הממשלה, ג'ון פרסקוט.

השימוע

החקירה שניהל מפקח התכנון, סטיוארט ניקסון, לא נסבה על סבלם של הקופים ועל רווחתם. לפי הצהרות האוניברסיטה, המרכז נועד לבצע מחקרים למאבק במחלות כגון: אלצהיימר, פרקינסון, הנטינגטון, דיכאון ועוד. עניינו של המפקח היה התועלת לבני-אדם. בהתאם לכך, נאבקו מתנגדי התכנית להוכיח, שהמרכז לא יקדם את רפואת בני-האדם. NAVS (National Anti-Vivisection Society) ו Animal Aids הם שני הארגונים שקיימו את המאבק המשפטי, בתמיכת ארגונים רבים בבריטניה ובעולם. הארגונים הכינו את הטיעון המדעי שלהם בקפידה רבה (המסמך שהגיש NAVS היה בן 600 עמודים כמעט) בניסיון להוכיח את חוסר התועלת של ניסויים בקופים בכל הנוגע לרפואת בני-אדם, בגלל ההבדלים הגדולים, לכל צורך רפואי, בין בני-אדם לבין קופים. הארגונים גייסו לצדם מומחים, אם מומחים רבים חששו להביע את דעתם. בצד של אוניברסיטת קיימברידג' עמדו בעלי תפקידים רשמיים באוניברסיטה, אך בלט העדרם של מדענים מומחים בנוירולוגיה, או של תומכים מאוניברסיטאות אחרות. הייצוג של קיימברידג' הסתמך על טענות כלליות ומעורפלות על חשיבות המחקר, וזאת באופן מניפולטיבי, כפי שמעידה אפיזודה אחת במהלך השימוע: עורך-הדין שייצג את האוניברסיטה שלף תקציר של מחקר בקופים, והציגו כפריצת-דרך רפואית. צוות הארגונים הופתע, אך במשרד NAVS איתרו במהירות את המאמר השלם והביאו אותו לשימוע. נציג הארגונים הקריא באוזני המפקח, את מה שהשמיט נציג קיימברידג': הניסוי בקופים נערך שנתיים לאחר שהתרופה כבר נבדקה על בני-אדם.

המסקנה: אין אינטרס לאומי

מפקח התכנון סיים את השימוע ב 8.1.2003 ופסק שנציגי האוניברסיטה נכשלו בניסיונם להראות, שיש אינטרס לאומי בהקמת מרכז המחקר. הדו"ח שהגיש לסגן ראש הממשלה כולל ביקורת נוקבת על האוניברסיטה. הדו"ח מייחס ערך למחאה הציבורית נגד מרכז המחקר, אם כי נציגי האוניברסיטה ניסו להציג את המחאה כעניין שולי. המפקח התרכז בעיקר בעדויות המדעיות שהועלו בפניו, והתלונן על דלות המידע שהגישה האוניברסיטה ועל חוסר המאמץ שהפגינה. לדבריו, "היו שחשו שזוהי גישה שחצנית וקשוחה ביחס לחקירה ציבורית", וכן:


עוד התלונן המפקח, שהאוניברסיטה אמנם הביאה מאמרים, אך לא הביאה לשימוע אפילו אחד מכותבי המאמרים, ובכך נמנע מן המפקח לחקור את המדענים. המדובר במסקנה היסטורית: נציג ממשלת בריטניה קבע, שאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם נכשלה בניסיונה להוכיח חשיבות מובהקת של הניסויים בקופים לרפואת בני-אדם. ויש להדגיש: הקופים דומים יותר לבני-אדם מהרוב המוחלט של החיות שבהן נערכים ניסויים, והמקרה שנדון הוא מקרה חריג, שבו מדובר בניסויים המתיימרים להביא ליישום רפואי ישיר.

הממשלה מעל כולם?

בניגוד למסקנותיו החד-משמעיות של המפקח מטעם הממשלה, אישר ב 12.11.2003 סגן ראש הממשלה, ג'ון פרסקוט, את הקמת מרכז המחקר, בתמיכת טוני בלייר. Animal Aid ו NAVS עתרו לבית-המשפט העליון נגד ההחלטה. בין הטענות שהועלו בעתירה:

• הממשלה פעלה ללא הצדקה נגד המלצת החוקר מטעמה
• ההחלטה לאשר את הקמת המרכז נקבעה מראש, ללא קשר לתוצאות החקירה
• בלייר עיכב בהצהרותיו את החקירה הרשמית
• בלייר וסיינסברי נשאו דברים בפומבי, שהיה בהם כדי להשפיע על החקירה הרשמית
• עמדת פרסקוט התבססה על מידע מוטעה שהוגש לו
• סיינסברי, בפנייתו לממשלה, הציג מידע מוטעה
• במהלך החקירה נמנעה ממתנגדי התכנית גישה למידע תוך הפרת חוק זכויות האדם

הביטול והסיקור

ההכרזה על ביטול התכנית, ב 27 בינואר, התפרסמה לפני שהחל בית-המשפט העליון לדון בעתירה. ממשלת בלייר ניצלה מאי-נעימות רצינית, וניתן רק לשער, שזוהי הסיבה הסמויה שמאחורי הביטול. אולם דוברי האוניברסיטה הצליחו להטות את אמצעי התקשורת לכיוון שונה לחלוטין. הקרקס התקשורתי החל בתכנית הרדיו Today של רשת BBC, שבה הציגו נציגי קיימברידג' סיבה מקורית לביטול: עלויות האבטחה של המתקן נגד אלימותם של "קיצוניים של זכויות בעלי-חיים" גבוהות מדי. מנהל Animal Aid הוזמן להתראיין, אך עורכי התכנית סירבו לראיין מדען מומחה מטעם הארגון - ואז סירבו לראיין את מנהל הארגון על ההיבט המדעי, בטענה שאינו מומחה. אנשי קיימברידג' הפליגו בנאומים על חשיבות מחקרם ועל האסון הגדול שגרמו ה"קיצוניים". תוצאות החקירה הרשמית של מפקח התכנון הממשלתי והתערבותה הבלתי תקינה של הממשלה - נדחקו מן הדיון. שאר אמצעי התקשורת מיהרו לשעתק את דברי ה BBC, ובימים שלאחר הביטול, הפכו לבמה עבור קידוש עיוור של המדע והוקעת ה"בריונות" וה"פגיעה בדמוקרטיה". הארגונים שהביאו לגניזת התכנית ולהצלת הקופים, נאבקים כעת בחזית מפתיעה - נגד תקשורת בורה ועוינת.