כשרות בהפוכה

מתקן ריסון פקוימה במשחטת Agriprocessors שבאיווה, קיץ 2004 (כל התמונות בכתבה לקוחות מתוך הסרט שצולם בחקירה זו).
ניתן לראות שמדובר בתיבת מתכת אטומה הסוגרת על הפר, כשרק ראשו הפר מציץ מתוכה (במרכז הגלגל האדום). 

החקירה ותגובת הרבנות

באוקטובר 2007 ערך ארגון זכויות בעלי-החיים PETA חקירה סמויה במשחטה באורוגוואי, המייצאת בשר כשר לישראל ולארצות-הברית. החוקר תיעד את שיטת "כבילה והנפה", המשמשת את רוב המשחטות המייצאות בשר בקר כשר לישראל. בשיטה זו, העובדים קושרים כבל סביב רגל הפרה, מפילים אותה ומרסנים אותה באלימות; שוחט חותך את צווארה ומיד לאחר מכן מניפים את הפרה באוויר ברגל אחת. חלק מהפרות התלויות נותרו בהכרה במשך דקות רבות לאחר השחיטה. בראשית מרץ 2008, בעקבות החקירה, בישרו העיתונים שהרב הראשי לישראל, יונה מצגר, הורה לכל יבואני הבשר הכשר ללחוץ על המשחטות שמהן הם מייבאים, לחדול מלהשתמש בשיטה זו ולעבור במהרה לשחיטה ב"ארגזים מתהפכים".

מה השאלה?

כפי שהחקירה באורוגוואי מלמדת בפעם המי-יודע-כמה, כבילה והנפה, כנהוג ברוב המשחטות לבשר כשר, היא אכזרית במיוחד. בקרוב השיטה תוחלף, ורשויות הדת ודאי יטענו שהשיטה החדשה אינה גורמת צער בעלי-חיים. כדאי ששומרי הכשרות שעדיין אוכלים בשר יבחנו את העובדות בעצמם; אולם חשוב לזכור: השאלה איננה מה עשוי בתיאוריה לקרות במתקני ריסון מתהפכים, או כיצד תועדו מתקנים כאלה בתנאי מבחן תחת פיקוח. השאלה היא מה קורה במשחטות בפועל. כאן המקורות האמינים ביותר אינם המומחים, אלא חקירות סמויות ועדויות מעובדי משחטות.

ריסון בהיפוך בבריטניה

מתקן הריסון המתהפך הוא תא מתכת אטום. לאחר שהחיה נכנסה לתוכו, ראשה בולט החוצה ואילו גופה סגור בין קירות המתכת עד שהיא בקושי יכולה לזוז. המתקן מסתובב על ציר, עד 180 מעלות, וכאשר החיה הפוכה, השוחט עומד מעל צווארה החשוף וחותך אותו. קיימים מספר דגמים שונים של מתקן הריסון המסתובב. ה"מתקדם" מביניהם שנמצא בשימוש נרחב הוא מתקן פקוימה (Facoima pen). בעבר היה נפוץ השימוש במתקן ויינברג (Weinberg pen). השימוש במתקנים כאלה הפך ב-1958 לחובה בשחיטה כשרה בבריטניה, ביוזמת ארגון רווחת בעלי-החיים RSPCA. זאת בהנחה שמתקן הריסון המתהפך פחות אכזרי משיטות ריסון אחרות שהיו נהוגות אז בשחיטה כשרה. ברבות השנים, גוף מומחים המייעץ באופן רשמי לממשלת בריטניה, FAWC, בחן את השימוש במתקנים המתהפכים, ובדו"ח שהגיש ב-1985 המליץ להפסיק את השימוש בהם ולעבור למתקני ריסון זקופים (כלומר, החיה נשארת עומדת ללא היפוך המתקן). בעקבות זאת, ביולי 1992 נאסר השימוש במתקני ריסון מתהפכים. (יש להעיר, שדו"ח FAWC מ-2003 קובע שגם שחיטה כשרה במתקני ריסון זקופים גורמת לחיות סבל רב; יש שפע של עדויות על סבל רב גם בשחיטה לא כשרה, עם הימום).

עובד משחטות ותיק בשם מייק סיפר לחוקרי ארגון זכויות בעלי-החיים Viva! את זיכרונותיו מההרג היומיומי במתקן ויינברג:

דלת מתקן פקוימה נפתחת לאחר השחיטה. הפר, בהכרה מלאה, נותר תפוס בראשו במתקן לרגע קצר, עד שמשקל גופו הנופל עוקר את הראש מהמתקן.
ניתן לראות שמדובר בתיבת מתכת אטומה הסוגרת על הפר, כשרק ראשו הפר מציץ מתוכה (במרכז הגלגל האדום). 

עמדת גרנדין

ד"ר טמפל גרנדין מאוניברסיטת קולורדו היא המומחית הידועה בעולם ל"רווחת" יונקים בשחיטה. לגרנדין יש ניסיון רב במשחטות כשרות, אם כי בהיותה מוכרת מאוד, תמיד עורכים עבורה "הצגה" והיא לא רואה מה קורה במשחטות באופן יומיומי. גרנדין ניסחה עשרה עקרונות לריסון הגורם מצוקה מזערית (כמובן, גם מצוקה מזערית במשחטה עלולה להיות קשה מאוד). אחד מהעקרונות הוא, בפשטות, שהריסון חייב להיעשות בעמידה זקופה, ואילו מתקני הריסון המתהפכים – פסולים. יש להם חסרונות כה רבים, שגרנדין אינה טורחת להסבירם בפירוט.

מצוקת ההיפוך

אחד מגורמי המצוקה הוא ההיפוך עצמו: פרות ופרים מתנגדים להיפוך גופם ומנסים לשמור על ראש זקוף ככל האפשר. גרנדין אינה מתעכבת להסביר זאת, אך ודאי הסיבה להתנגדות היא שמדובר בתנוחה בלתי טבעית לחלוטין וחשופה מאוד, המתבצעת בקרבת אויבים. רחיצת הצוואר נערכת בחיה ההפוכה ומאריכה את משך הפחד. קיימת גם מצוקה גופנית: מערכת העיכול העצומה של מעלי גירה לוחצת בתנוחה זו על הסרעפת ועל אברי החזה.

אם לא די בזה, הלחץ עלול להחמיר בגלל המתקן עצמו: מתקן פקוימה כולל מערכת הידראולית הלוחצת על גוף החיה, כדי למנוע ממנה להיאבק. אולם כיצד יכול מפעיל המתקן לדעת שאינו מגזים בלחץ? משגיח כשרות ותיק מניו ג'רזי, רבי יודל שיין, רואה בכך בעיה מרכזית במתקן פקוימה, הן מבחינת צער בעלי-חיים והן מבחינת כשרות. לדבריו, הלחץ ההידראולי המופעל על החיה, עלול לשבור את עמוד השדרה שלה. וגם אם לא נשברו עצמות, הלחץ הגדול מגביל את הנשימה באורח חמור: עד שמסיימים לנקות את הצוואר, החיה כבר גוססת. ואם לא די בזה, הצוואר עובר מתיחה באמצעות הכוח ההידראולי, במידה כזו שכלי דם עלולים להיקרע. כאמור, האפשרות התיאורטית להשתמש במתקן פקוימה ללא זוועות כאלה אינה רלוונטית; מה שחשוב זה אילו טעויות בהפעלת לחץ מתרחשות בפועל בתנאים תעשייתיים, ועל כך אין בידינו נתונים.

פר נפלט מתוך מתקן פקוימה (זהו הגוש הכהה שמתחת לדלת האופקית המורמת). הפר עדיין בהכרה מלאה לאחר שחתכו וחפרו בגרונו, וכעת הוא נופל אחורנית בחוסר אונים. 

החיות פוחדות

גרנדין מציינת שהכניסה למתקן הריסון חייבת להיות מוארת היטב כי החיות חוששות מכניסה למקום חשוך. לפי תמונות ממתקן פקוימה, מדובר בתא כה סגור, שהוא חשוך בהכרח. בספר נפוץ על תעשיית הבשר, Meat Hygiene, מצוין ש"קשה לשכנע" חיות להיכנס למתקנים כאלה. גרנדין מציינת גם שהחיות פוחדות במיוחד מקולות גבוהים. קיים אפוא חשש שמתקן המבוסס על סיבוב מתכת ישמיע חריקות מפחידות.

חששו של השוחט

רבי שיין מציין חיסרון של מתקן פקוימה, ולמעשה גם של מתקני ריסון זקופים בעלי מבנה דומה: לדבריו, מסגרת המתכת הקרובה לראש מפריעה לשוחט לבצע את השחיטה בתנועה מלאה, הגורמת אובדן הכרה מהיר – הסכין עלול להיתקל במסגרת ולהיפגם. לכן השוחטים נוטים לבצע חתך רדוד מדי. כדי לפצות על כך הם חותכים שוב ושוב.

שוחט בפעולה על צווארו של פר. השחיטה ב-Agriprocessors מתחילה בפעולה דמויית ניסור, הלוך ושוב. 

משחטת Agriprocessors

בקיץ 2004 תיעד הארגון PETA שחיטת פרים ופרות במשחטת Agriprocessors, שפוטסוויל, איווה. סרטי הווידיאו שצילם החוקר בהיחבא הם בין הזוועות הקשות ביותר שצולמו אי-פעם: 278 פרים צולמו בשחיטה בתוך מתקן פקוימה, כשהשוחט חותך את גרונן בתנועות ניסור. לאחר מכן, כמעט בכל המקרים, מרחיב עובד את החתך ותולש את קנה הנשימה והוושט עד שגדמיהם מתדלדלים. אז נפתחת דלת צדדית של המתקן והחיה נשמטת. למרות הפצע האדיר, רבע מכלל החיות שצולמו, היו בהכרה ללא ספק: הן מנסות לקום וחלקן אף מצליחות לקום וללכת. סימני ההכרה ניכרים במשך עד שלוש דקות מרגע החיתוך הראשון. יש לציין שסימנים מובהקים להכרה כגון מצמוץ, לא ניתן לזהות בסרט בגלל איכותו הירודה – ולכן סביר להניח שאחוז החיות שיצאו מהמתקן בהכרה גבוה יותר.

חקירת PETA היא מקור המידע המהימן ביותר שיש בעניין השימוש במתקן פקוימה בפועל. אמנם Agriprocessors באיווה היא משחטה אחת בלבד, אך היא משחטת הבשר הכשר למהדרין (גלאט) הגדולה בעולם, והיחידה בארצות-הברית שנעשה בה שימוש במתקן פקוימה. תלישת הוושט וקנה הנשימה אינן "הכרחיות" למתקן פקוימה, אבל שאר פרטי התיעוד רלוונטיים לכל מתקן כזה.

מפעיל מתקן פקוימה; ראש הפר פעור הפה נראה במתקן ליד כתף השוחט בבגדים הצהובים.
שימו לב למרחק הגדול בין מפעיל המתקן לבין הפר ולזווית המבט הבלתי נוחה. 

בתוך המתקן המתהפך

החקירה ב-Agriprocessors מאמתת כמה מהחששות העקרוניים ביחס למתקן פקוימה, ועוד יותר מכך:

• קשה לראות את הכניסה למתקן, אך נראה שהוא ממוקם בעלייה, שצפויה לגרום לחיות פחד נוסף, ושימוש מוגבר בשוקרים חשמליים.
• בחקירה צוין שימוש רב בשוקרים חשמליים כדי "לשכנע" את החיות למקם את הראש בתנוחה הנכונה במתקן.
• מפעיל המתקן נמצא מספר מטרים מראש החיה, ומיקום ידיות ההפעלה מחייב אותו להביט מעט אחורנית כדי לראותה. בתנאים אלה, קשה להאמין שהוא יכול להפעיל את המתקן בלחץ הנכון וברגע הנכון.
• הסיבוב נערך במהירות משמעותית, התורמת למצוקה.
• מיד לאחר השחיטה, המתקן מסתובב למצב זקוף ונפתחת דלת צדדית. כמה מהחיות נותרות תפוסות בראש כשגופן מתחיל להישמט, והראש משתחרר בגלל לחץ משקלן. חיות רבות נחבטות מדלת המתכת. כל החיות גולשות מתוך הגבהה קלה במתקן הריסון אל רצפת הבטון המכוסה דם, ובגלל הגובה הן מחליקות במהירות לאורך כמה מטרים, כשהן נחבטות בשתי מדרגות. חלקן מחליקות כך על צדן, ואחרות מתהפכות בעוצמה כזו שנדמה כי אברים עלולים להישבר.

פר שנשמט ממתקן פקוימה, בהכרה מלאה, עף מעוצמת הנפילה מספר מטרים ותוך כדי כך מתגלגל על צווארו באופן שנראה כאילו הצוואר כמעט נשבר. 

לסיכום: אין שחיטה כשרה

גם אילו אפשר היה לגדל, להוביל, לרסן ולהרוג חיות ללא סבל, לא ניתן להצדיק את נטילת חייהן עבור העדפות מזון. אולם קביעה מוסרית זו, שאוכלי בשר כשר ודאי ירצו להתווכח עליה, נטועה בדיון תיאורטי שאינו קשור לעולמנו הממשי. במציאות, החקלאות התעשייתית על כל שלביה היא אסון בכל הנוגע לצער בעלי-חיים. ב-PETA ביקשו לעבור לריסון בקר בעמידה זקופה, שאמנם גורם פחות סבל מריסון במהופך אך עדיין כרוך בצער בעלי-חיים עצום. בעקבות החלטת הרבנות הראשית, אפילו דיון זה הפך להיות בלתי רלוונטי. השחיטה הכשרה התעשייתית כפי שהיא מתבצעת בפועל, בשיטת הכבילה וההנפה, היא זוועה שאין עליה עוררין. קל להטעות את הציבור ולומר שהשיטה שנבחרה להחליפה אינה גורמת סבל רב, כי ריסון במהופך פחות מוכר לציבור. אולם העובדות מדברות בעד עצמן.