"ותודה לנשיא שנתן לי עוד חצי שנה"

הנשיא ג'ון קנדי, ימים ספורים בטרם נרצח, מעניק חנינה לתרנגול הודו. השלט שתלתה מועצת מגדלי העופות על צווארו, “Good eatin’, Mr. President”, גרם לו דווקא לחוס על התרנגול 

נשיאים מגניבים

ביום ב', 24.11.2003, קיבלו שני תרנגולי הודו חנינה רשמית בבית הלבן. את טקס החנינה ערך הנשיא ג'ורג' ו. בוש בכבודו ובעצמו, במסורת שנתית שהחל הנשיא הארי טרומן בחג ההודיה בשנת 1947. מסורת זו היא שעתן הגדולה של בדיחות הקרש התרנגוליות. הנשיא קלינטון הבריק: "אנו יכולים להיות אסירי תודה על כך שיהיה תרנגול הודו אחד פחות בוושינגטון", ואילו בוש, בתורו, לא נשאר חייב: "אני רואה תרנגול הודו עומד שם, הוא נראה קצת עצבני, לא? הוא בטח חושב שעומדים לעשות לו מסיבת עיתונאים!"

אבל ברצינות

בחג ההודיה אמורים האמריקאים להביט בתודה על השנה החולפת. באווירה זו, נושא הנשיא נאום, כמו זה שהונצח בשנה שעברה באתר הבית הלבן:

הנשיאים ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן מעניקים חנינה נשיאותית לתרנגולים ברוח מבודחת  

עיתונאים חדי-עין ואוזן הבחינו כי בוש התקשה לזהות אם לפניו תרנגול או תרנגולת, ודיווחו שהוא ניגש ללטף אותה (זו הייתה נקבה) ממרחק בטוח, לאחר שהתרנגול בשנה שעברה מיאן להכיר לו תודה ותקף אותו. אחרי הטקס, מובלים התרנגול הרשמי וממלא מקום שמובא עמו בקביעות, למשק המשמש כמקלט עבורם. ב-13 השנים האחרונות, זוהי חווה המשחזרת את אורח-החיים הכפרי שלפני 1940, כחלק ממקום בשם "פארק מחבת הטיגון".

תרנגול ההודו כסמל

החנינה הנשיאותית היא מחווה סמלית של חמלה כזה כאילו, לפני שניגשים לאכול תרנגולי הודו אחרים. הנשיא יכול לחוש סיפוק בזכות הזמן הנשיאותי היקר שהקדיש לנתיניו המכונפים, והעם האמריקאי יכול להתגאות במסורת ליברלית מפוארת של דאגה כנה לתרנגול ההודו כאינדיבידואל. תחושת הגאווה ממריצה את מיצי העיכול, שמפרקים שרידים של מיליוני תרנגולי הודו, אשר לא היה להם מזל להכיר אישית את הנשיא. הרוח האמריקאית מתגלמת בתרנגולי ההודו: בהמוניהם הם קורבנות אנונימיים של גרגרנות, אבל מה זה כבר חשוב אם שניים מקבלים מעמד של סלבריטיז ואת השמות Liberty ו Freedom (כוכבי שנת 2001). למשחקי הסמלים יש היסטוריה ארוכה. המדינאי בנג'מין פרנקלין, בן המאה השמונה-עשרה, חשב שתרנגול ההודו הוא סמל הולם לארצות-הברית. לדבריו, העיטם (bald eagle) המקובל כסמל הלאומי, "אינו מתפרנס ביושר" כי הוא נוהג לארוב לדורסים אחרים ולשדוד מהם את הדג שצדו. פרנקלין כתב לבתו:

החנינה הראשונה

היה זה הנשיא אברהם לינקולן שהעניק חנינה ראשונה לתרנגול הודו, ב-1863 - בטרם הפך זאת טרומן למנהג. אולי היה זה בזכות תרנגול הודו אחר: תרנגול שהרג לינקולן בן השמונה במהלך ציד, מעשה שבעקבותיו החליט שלא לצוד עוד לעולם. בבגרותו שמר לינקולן על חיבה לחיות, ובנו, תאד, אהב "חיות מחמד" וטיפל בשתי עזים ערניות בבית הלבן. ההיכרות עם ג'ק, תרנגול הודו שהובא לבית הלבן במטרה להישחט בחג ההודיה, עוררה את התנגדותו של הילד להרג. מקור מהתקופה מספר:


ג'ק אומץ לאחר מכן על-ידי חיילים.

הנשיא הארי טרומן, ראשון מעניקי החנינה לתרנגול מאז אברהם לינקולן 

מנקודת-המבט של התרנגול

טקס החנינה, הכולל הצבת תרנגול ההודו על שולחן, בסביבה זרה ובין המוני אנשים, הוא חוויה מפחידה לעופות. ניסיונו של התרנגול להתגונן מפני ידו של בוש שנשלחה אליו, הוא עדות אחת לכך. בימי קלינטון, תרנגול אחד נמלט "והיה צורך לרדוף אחריו כדי שיוכל לקבל את הפטור שלו מהוצאה להורג," כפי שדווח ברשת CNN. על כל פנים, נראה שמישוש מידי הנשיא הוא עסק טוב כדי להימנע ממשחטה, אלא שהבטחתו של בוש לתרנגולים, שזה "לא יהיה חג ההודיה האחרון" שלהם, כמעט שלא מתממשת. רוב תרנגולי ההודו שהגיעו לחוות קידוול, מתו לאחר כחצי שנה. רק תרנגול אחד שרד שלוש שנים. ובכן, מה קורה לתרנגולי ההודו?

עיוות תורשתי

התשובה טמונה בברירה המלאכותית: תעשייני העופות מרביעים זה עם זה רק עופות בעלי תכונות חריגות ביותר, במשך דורות, עד שבאים לעולם יצורים בעלי גוף מפלצתי. תרנגולי ההודו, כמו תרנגולי הבית, עברו בעשורים האחרונים ברירה אינטנסיבית ביותר לגדילה מהירה ולהגדלת חלקו היחסי של החזה מכלל הגוף. קצב גדילתם הוכפל ומשקלם הכללי הוכפל אף הוא. כיום, חשוב יותר לתרנגולים לקבל חנינה ממבנה הגוף המעוות שלהם, כי אפילו שילוחם לנופש מידי הנשיא לא יציל אותם מכלא גופם. לגדילה המופרזת יש מחיר קטסטרופלי: מערכת הלב-ריאה והשלד אינם מסוגלים לתמוך בגוף כה גדול, ולכן קיימת בעופות נטייה קשה למחלות לב, למחלות פרקים ולעיוותי רגליים. זמן קצר לאחר הקוציניו-מוציניו מידי הנשיא, עתידים התרנגולים לסבול מכאבים ומקשיי הליכה. תופעה זו נובעת לא רק מגודל מופרז ומעצמות לא מפותחות, אלא גם בגלל הגדלתו היחסית - יותר מכפליים - של משקל החזה, המושך את התרנגולים קדימה ולמטה. בלולים, מתים תרנגולים רבים ממחלות לב וכן מרעב, כשאינם מצליחים להגיע למזון. שאר התרנגולים, שגדלים מהר לממדים מפלצתיים, מכסים על ההפסד הכלכלי שבריבוי מקרי המוות.

חיים קצרים

לתרנגולי ההודו שלא מתו מנכות או ממחלה, צפויים 14 עד 18 שבועות של חיים בין אלפי או רבבות בני מינם, מבוססים בהפרשותיהם בצפיפות כה גדולה עד שהם מתקשים לזוז. התסכול והצפיפות מעוררים תוקפנות הדדית, והלולנים מצאו לכך "פתרון": חיתוך קצה המקור וקצות האצבעות. בסוף חייהם יחטפו את התרנגולים מן הלול, יזרקו אותם לארגזים, יובילו אותם - לעתים קרובות בקור מקפיא או בחום לוהט - ויתלו אותם ברגליהם לפני השחיטה. ברגע זה, וללא התערבות הנשיא, צצה חנינה-לכאורה: בארצות-הברית נהוג להמם את התרנגולים בזרם חשמלי לפני חיתוך צווארם. האמריקאים יכולים ללעוס ברווחה את מי שהרגו באופן "הומאני". אולם משחטות רבות אינן מפעילות הימום וממילא ההימום נכשל לעתים קרובות. תרנגולים רבים מושלכים למים רותחים בעודם בהכרה. חוקי ההגנה על בעלי-חיים בארצות-הברית פוסחים במפורש על עופות; בישראל, חוק צער בעלי-חיים חל במפורש על עופות, אך בשטח אין לו משמעות. אסונם של תרנגולי ההודו בישראל אינו שונה מאסון קרוביהם באמריקה.
צפו בסרטון המתעד את חייהם של תרנגולי הודו בלולים המתועשים.

הודיה לצמחונים

החנינה הנשיאותית ניתנת לשני התרנגולים ביום השיא של צריכת בשר אחיהם ואחיותיהם. מתוך קרוב ל 300 מיליון תרנגולי הודו שנטבחים בשנה בארצות-הברית, 45 מיליון נשחטים לכבוד סעודות חג ההודיה. מיליוני צמחונים מחפשים תחליפים למנה המסורתית, בניסיון תמוה, לעתים, לשמור על דמיון לטעם החיה המתה. לדברי החברה המצליחה ביותר בייצור טופורקי (הכלאה מילולית בין טופו ל turkey): "כמוצר העשוי מתערובת טופו-חיטה מהפכנית, טופורקי נודע במרקם ובטעם דמוי-תרנגול-ההודו המדהים שלו". הארגון Farm Sanctuary, המנהל שני מקלטים ל"חיות משק", מנצל את חג ההודיה למבצע אימוץ תרנגולי הודו. 15 דולר נשלחים לארגון לתמיכה בתרנגול, והתורמים מקבלים תמונת צבע של התרנגול שלהם, תעודת אימוץ וביוגרפיה של התרנגול. לבעלי שטח מתאים, מציע הארגון לאמץ זוג תרנגולי הודו או יותר (העופות זקוקים לחברת בני-מינם, ואין לאמצם בודדים): "תרנגולי הודו הם בני לוויה נהדרים והם יכולים להיות תוספת נפלאה למשפחתך". כך הופך חג ההודיה להזדמנות להרהר בצמחונות, בשעה שרוב אמריקה חוגגת את תודותיה בטבח עופות - כנהוג גם בחגים אחרים ובמקומות אחרים. מסכם זאת שלט החוצות של ארגון זכויות בעלי-החיים PETA, שבו נראים הנשיא ותרנגול הודו: אם הוא יכול לחנון אחד, אתה לא יכול?"

הנשיא ברק אובמה ובנותיו בטקס החנינה, כמה שנים מאוחר יותר. לראשונה החליט הנשיא, לבקשת בנותיו, לא לאכול כלל תרנגול הודו - גם כזה שנשחט הרחק מן העין - בארוחת החג המשפחתית המסורתית בבית הלבן. 

תודה לדדי שי על הסיוע בתחקיר לכתבה