כפרות התשס"ה-התשס"ז

יום הכיפורים התשס"ה

בכתבה "פעילי אנונימוס לא הצליחו להציל התרנגולים" (nrg מעריב, 23.9.2004) מספר אבישי בן-חיים על פעילות אנונימוס בבני ברק במחאה על מנהג הכפרות שבו שוחטים בני-אדם תרנגול כדי לכפר על חטאיהם.

בידיעה "כפרה עליך" (הארץ, 23.9.2004) מדווח אסף זלינגר על מנהג הכפרות בירושלים.

בכתבה "כפרה עליהם" (כל הזמן, 29.9.2004 עמ' 47) מספרת יפעת מנוס על מחאת פעילי אנונימוס בשוק מחנה יהודה בירושלים, נגד מנהג שחיטת התרנגולים כחלק ממנהג הכפרות היהודי. עוד על ההפגנה בירושלים

יום הכיפורים התשס"ו

בידיעה "פנייה לרב יוסף: תציל התרנגולים ממנהג הכפרות" (ידיעות אחרונות, 29.9.2005, עמ' 27) מדווח צבי אלוש על פניית תנו לחיות לחיות לרב עובדיה יוסף. הרב התחייב להשיב.

בידיעה "פנייה למועצה הדתית בכפר סבא: הפסיקו את מנהג הכפרות ביום כיפור" (צומת השרון, 23.9.2005, עמ' 35) מדווחת שרון סולומון על פניית חבר מועצת כפר סבא מסיעת שינוי אל המועצה הדתית בעיר.

בכתבה "תרנגול אחד לכפרות לכל בית סוהר" (ידיעות חיפה, 6.10.2005) מדווח חדיד רשי ששירות בתי הסוהר מקצה השנה לכל בית סוהר תרנגול, שאמור "ליטול עליו את חטאיהם של כל אסירי הכלא".

בכתבה "עניי עירך קודמים" (מעריב, 11.10.2005, עמ' 10) מדווחת עדי כץ על תשובת הרב עובדיה יוסף לפניית תנו לחיות לחיות בעניין ההתעללות בתרנגולים בטקס הכפרות, ב"הבטחה מפורשת שיתייחס לנושא בדרשה שלו בערב יום הכיפורים".

בכתבה "אפשר גם בלי תרנגול" (nrg מעריב, 12.10.2005) מדווחת עדי הגין שהרב לא העלה לבסוף את הנושא בדרשתו. דוברו מסר, שהנוהג הוא "לחלוטין לא חובה על פי ההלכה אלא מנהג מארצות אשכנז", וש"יש הנוהגים לעשות את הכפרות במעות, ולתרום כסף לגופים המסייעים באוכל למשפחות נזקקות, ובכלל לא להזדקק לבעלי-חיים לשם כך". עוד מציינת הגין, שהרבנים בני-זמננו, חיים דויד הלוי, כדורי ושלמה אבינר, הביעו הסתייגות מהמנהג. עם זאת, הרב הראשי האשכנזי, יונה מצגר, לא יוצא כנגד המנהג אלא מסתפק בדרישה לשמור את העופות בתנאים טובים; והרב הראשי הספרדי, שלמה עמר, אומר כי קיום מנהג הכפרות כהלכתו מתבצע עם תרנגולים, ופוסק כי יש להשקות ולהאכיל אותם לפני הכפרות.

בידיעה "לא לכפרות" (nrg מעריב, 10.11.2005) מדווח אריק בנדר על הצעת חוק שהגיש ח"כ רשף חן (שינוי), שמטרתה לאסור שימוש בתרנגולים במנהג הכפרות. נציגי המפלגות הדתיות הביעות התנגדות.

יום הכיפורים התשס"ז

ניצול התרנגולים לכפרות סוקר בהרחבה חסרת תקדים סביב ראש השנה תשס"ז. רוב העיתונים תיארו את המנהג וסקרו את ההיסטוריה הארוכה של ההתנגדויות לו מטעמים דתיים. רבים הזכירו גם את עינוי התרנגולים, ובכמה מקומות ציינו הכתבים, שהעופות מגיעים מלולים תעשייתיים. בכתבות רבות הוזכרה הפגנת אנונימוס נגד הכפרות, שנערכה ב-27.9.2006 בשוק הכרמל בתל-אביב מול מעני העופות. המפגינים ספגו קילוחי מים. בעיתונות הובאו ידיעות על תגובת רבנים:

• הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, פנה לרבנויות ברחבי הארץ: "בני ישראל – רחמנים בני רחמנים – מצווים לנהוג בחמלה וברחמים גם כלפי בעלי-החיים". לדבריו, בעלי-החיים הם יציריו של בורא עולם, ויש לחוס עליהם כפי שהבורא עצמו חס ומרחם עליהם, וכן: "בפרט בימים אלו שאנו מבקשים שהקדוש-ברוך-הוא ינהג עימנו ברחמים, עלינו לדאוג ליחס הולם וראוי לכל ביריה וביריה, ובכלל זה לעופות שנועדו להגיע לשחיטה". הרב מצגר הורה לרבנים האחראים על המשחטות בעריהם, לשלוח מפקחים מטעמם לשווקי הכפרות, כדי לוודא שהשחיטה שם תתקיים לפי הוראות ההלכה והדין. (עידן יוסף, Nfc, 27.9)
• רב העיר צפת, שמואל אליהו, הצדיק שחיטת בעלי-חיים וניצולם אולם הוסיף "וצריך להיזהר שזה לא יהיה בצורה שמתעללת בהם". (נטע סלע ורועי מנדל, ynet, 27.9)

שתי ידיעות תיארו את התפשטות המנהג: מאיר תורג'מן (ידיעות אחרונות, 27.9) מוסר שמאות אנשים וביניהם ידוענים, השתתפו בכפר חב"ד בטקס כפרות הכולל שחיטת עופות, ביוזמת הרב יעקב גלויבמרמן; ואהוד אמיר (Local, 28.9) מדווח, שהשנה יספק שירות משלוחים תרנגולים לתושבי ערים חרדיות, שרוצים לבצע את טקס הכפרות בביתם. במספר כתבות הובאו עדויות ממקור ראשון על מצב התרנגולים:

• חדווה ונדרברוק מתארת: "ליד ביתי בירושלים זרוקים בצידי הדרך כלובי תרנגולות, ללא מים. התרנגולות שמובלות לשחיטה מגיעות בכלובים צפופים במשאית, ללא מים, בשמש הקופחת. מחצית מהן מתות בדרך." (סלע ומנדל, ynet, 27.9)
• שלומית צור מתארת: "הם יושבים דחוסים בכלובים צפופים בשווקים וברחובות הראשיים של הערים הגדולות. שלט מאולתר תלוי מעל הכלובים האפורים, נושא את המילה: 'כפרה'. אם תביטו מספר שניות, תבחינו כי ברובם יושבים התרנגולים כשמקורם פתוח, לאחר שהם שוהים בכלובים הלא מוצלים שעות רבות ללא מים ומזון. חלקם כבר לא זזים, ופרט לעיניים הממצמצות מדי פעם, עוד תטעו לחשוב שהם אינם חיים." (Local, 26.9)
• נתן תראל מתאר שחיטה במאה שערים, במסגרת הכפרות: "השוחט החרדי, בסרבל מלא בנוצות ובדם, תפס את הציפורים באופן זהה בכל פעם. בתחילה הוא לפת את הכנפיים שלהן מאחורי גבן ואז השכיב אותן על הגב ומשך את ראשיהן בחוזקה אחורנית. הוא מרט קווצה של נוצות מצווארן, שיסף את הכתם שנחשף זה עתה, סגר את המקור שלהן בצביטה ושמט אותן עם הראש למטה לאחד מ-21 הכלים הפתוחים שבשולחן. רוב הציפורים המשיכו להתעוות ולהיאבק, לפעמים הרבה מעבר לדקה, לפני שהוכנסו למתקן המכני למריטת נוצות ועברו קיצוץ רגליים והוצאת קרביים." (Jerusalem Post, 29.9)

שני טורים אישיים הביאו נקודות-מבט מעניינות על ההיבט המוסרי של הכפרות:

• דדי שי (נענע, 28.9) בוחן את ההתלהבות שמפגינים חילונים רבים בגינוי מנהג הכפרות, תוך התעלמות מתנאי החיים האכזריים שמהם סובלים תרנגולים בדרך-כלל, באחריות דתיים וחילונים כאחד. הוא מסכם, שהעיסוק באכזריות המיוחדת של המנהג "הופך את הדתיים ל'תרנגול הכפרות' שלנו במובן הרבה יותר עמוק מהמכוון. אנו מטילים עליו את עוונתינו, על-מנת שאנחנו נוכל להתנקות מהם."
• אורנה רב הון (Nfc, 29.9) מתארת את טקס הכפרות כחוזרת בתשובה, שהשתתפה בו בעקבות לחץ כבד שהופעל עליה: "שהגענו אל השוחט, לאחר הסיבובים המוכרים, נערף ראשה של התרנגולת המסכנה תוך שניה, אך גופה המשיך לפרפר כאילו היא עוד בחיים. כל התפילות וכל הכוונות לא עזרו לתחושת הקבס שהרגשתי. חשתי שעשיתי עוון נורא. לא רק שלא כופר לי דבר, אלא שלרשימת העוונות הבלתי נגמרת שלי התווסף עוד עוון: עוון התעללות בתרנגולת חפה מפשע."