בעלי-חיים במצרים

בכתבה זו: השמדת החזירים הגדולה  | חולים ומתים ליד הנילוס  | ארגונים מצריים ופעילותם 

השמדת החזירים הגדולה

הזרקור מופנה למצרים

מגיפת השפעת A/H1N1, שנפוצה בעולם לאחר שיצאה מתוך משק חזירים במקסיקו, הביאה לתגובה דרמטית במדינה אחת, שכלל לא נפגעה מהמחלה: מצרים. ב-29.4.2009 קיבלה מצרים החלטה רשמית להשמיד את כל אוכלוסיית החזירים במדינה. קשה להאמין לטענות הממשלה, שההשמדה נובעת מדאגה לבריאות הציבור: כל החזירים במדינה מוחזקים על-ידי המיעוט הקופטי הנוצרי (כ-10% מהאוכלוסייה) והמגיפה בחו"ל מהווה תירוץ נוח למוסלמים להיפטר מהחיה ה"טמאה" בבית. יתכן גם שמדובר בניסיון להפגין כוח לאחר כישלון הממשלה לטפל ביעילות בשפעת העופות.

כך או כך, ההחלטה המיותרת הפנתה את תשומת-הלב הבינלאומית למצרים. הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (OIE) מיהר לפרסם הסתייגות מנומקת מהרג חזירים כאמצעי למאבק במגיפה והצהיר שההרג "לא יסייע לשמור מפני סיכוני בריאות לציבור או לבעלי-חיים" וכן שהפעולה "אינה מומלצת". גם ארגון החקלאות והמזון של האו"ם (FAO) פרסם הסתייגות נחרצת מההשמדה. אולם ממשלת מצרים דבקה בהחלטתה; ולאחר מספר ימים היא הכריזה שלא מדובר בניסיון להיאבק ב"שפעת החזירים", אלא רק ב"אמצעי בריאותי כללי": מחסלים את משקי החזירים המאולתרים שנמצאים בין מגורי אדם ועופות, שם עלול להתפתח וירוס קטלני חדש, ובעוד שנתיים תוקם התעשייה מחדש במשקים חקלאיים רגילים.

חזירים מזן הדומה לזן החזירים הנפוץ במצרים (צילום: Andrew Pescod) 

החזירים במצרים

אוכלוסיית החזירים במצרים מנתה לפני ההשמדה בין 300 אלף ל-400 אלף פרטים. החזירים המצרים כהים וקטנים למדי, והם לא מוחזקים במשקים תעשייתיים כמו במערב, אלא במשקים מאולתרים בשכונות עוני. רבים מהמגדלים עוסקים גם באיסוף זבל והם מאכילים את החזירים בפסולת מזון. נציגי הממשלה שבאו להשמיד את החזירים, נתקלו בחלק מהמשקים המאולתרים במטחי אבנים ובקבוקים, ולפחות במקרה אחד הם נאלצו לסגת. העיתון העצמאי "אל-מסרי אל-יוום" דיווח גם על הסתרת חזירים במדבר. אולם רוב החזירים במדינה הושמדו. מספר הקורבנות לא ברור: ב-21 במאי מסר העיתון שלדברי ראש הממשלה הושמדו 157,000 חזירים שהם 2/3 מכלל החזירים, אולם מספר זה אינו תואם את הערכת גודלה של אוכלוסיית החזירים.

ההשמדה

מושלי המחוזות במצרים הקדימו את הצו הרשמי והחלו בהשמדה כבר ב-29 באפריל או קודם לכן. ככל הנראה, היום (30 במאי) ההשמדה עדיין לא הסתיימה. אל-מסרי אל-יוום הוא המקור היחיד שמסר דיווח מקורי על שיטות ההשמדה. כתב העיתון, דארן פרגאלי, צילם את ההשמדה והסרטון הועלה מיד לאתר הווידיאו Vimeo, ב-16 במאי. הסרטון הוסר על-ידי חברת האינטרנט בטענה שהוא אלים מדי, אולם כעת ניתן לראות ביוטיוב ובאתרים אחרים שני סרטונים המתעדים את ההשמדה.

לפי אל-מסרי אל-יוום, ההשמדה החלה בהעמסת המוני חזירים בגילאים ובגדלים שונים לתוך מכולות של משאיות. חלק מהחזירים נשלחו למשחטות רגילות – יוזמה של הממשלה שנועדה ככל הנראה להתחמק מתשלום פיצויים למגדלי החזירים. אולם רוב ההשמדה נערכה בשיטות אחרות. לפי הדיווחים והצילומים, לאחר שלוש שעות נסיעה, החזירים הועברו ממשאיות ההובלה למכולות על משאיות אחרות. בסרטון רואים, שההעברה מתבצעת על-ידי הנחת כף טרקטור מתחת לפתח המכולה של רכב ההובלה. דלת המכולה נפתחת כלפי מעלה, והחזירים שהיו לחוצים על הדלת "נשפכים" לתוך כף הטרקטור, כשעובדי ההובלה רומסים אותם ברגליים ומכים אותם בקרשים ובמוטות ברזל בתוך המכולה. בתוך כף הטרקטור עשויים להידחס יותר מעשרה חזירים, ומשם שומטים אותם מגובה לתוך המכולה הבאה. האוויר מלא בצרחות החזירים, ואין ספק שעצמות רבות נשברות בשלב זה. בתוך המכולה נערמים המוני החזירים זה על גבי זה, עד שמספרם מגיע ל-400 בערך. הקורבנות נאבקים על חייהם וכולם מנסים לטפס אל פסגת הערימה החיה. ודאי רבים נהרגים בשלב זה מחנק או מריסוק אברים. בסרטון אחר שפרסם אל-מסרי אל-יוום, העובדים נועצים בחזירים סכין לפני שזורקים אותם לכף הטרקטור; הדקירות מרושלות, ונראה שגם בשיטה זו החזירים גוססים לאט.

למעלה: כף הטרקטור מלאה בחזירים חיים, מעבירה אותם ממכולת ההובלה למכולת ההשמדה. נהג הטרקטור שומט את החזירים למכולה כאילו הוא עוסק בעבודות עפר. למטה: מכולת ההשמדה מתמלאת בהדרגה. החזירים שלמעלה עדיין נאבקים על חייהם. (מתוך סרטון של אל-מסרי אל-יוום). 

כשהמשאית מגיעה לאתר הקבורה, שופכים על החזירים שבתוך המכולה חומר שנראה כמו חול רך. מדובר בכימיקל שמקורו בפסולת תעשייתית. המקורות אינם מציינים מהו החומר, אך הוא גורם לחזירים לצרוח מכאבים והורג אותם לאט. תוך 40-30 דקות, הם מתים ואז קוברים אותם ומכסים את הקבר בסיד חי ובחול. בסרטון, סגן ראש העירייה המקומית ומנהל אתר הקבורה מתארים בשוויון נפש את השימוש בכימיקלים ואת המוות האטי. קיימים גם דיווחים על קבורת חזירים חיים.

אתר הקבורה: גופות החזירים מכוסות בסיד ובחול. יש גם דיווחים על קבורת חזירים חיים. (מתוך סרטון של אל-מסרי אל-יוום) 

מעורבות המדינה

חשיפת ההשמדה, שנערכה בנוכחות וטרינרים רשותיים, עוררה גל מיידי של מחאה במצרים והפגנות מול שגרירויות מצרים בעולם. אל-מסרי אל-יוום מדווח על תגובות הרשויות. אלדי חוסיין, מושל קליובייה – אחד מהמחוזות שבהם התבצע ההרג – תקף את העיתון על כך שהעז לסקר את ההשמדה ואמר שממילא אין הרג קל ואי-אפשר לשחוט חזירים כי אין להם צוואר. דובר הקבינט אמר שהוראות ההשמדה דווקא כללו הנחיות בעניין שיטות ההרג; אולם שר החקלאות, אמין אבאזה, טען שאין בידיו מידע על ההשמדה בכימיקלים, והוא הבטיח שייצור קשר עם המושלים המחוזיים כדי לעצור את הפעילות הבלתי חוקית. סוכנות הידיעות AFP אף מדווחת כי משרד החקלאות טוען שכל החזירים הומתו בשחיטה, והכימיקל שנראה בסרט הוא בסך הכל חומר חיטוי; הממשלה גם הודתה שבמשחטה הגדולה של קאהיר שררו אי-סדרים ולכן רוב החזירים לא נשחטו לפי הנהלים. לפי כתבות באל-מסרי אל-יוום לאחר החשיפה, הוראות הממשלה מעודדות האצת התהליך כדי למנוע ביקורת בינלאומית. עם זאת, ראש הממשלה, אחמד נאזיף, "הורה לשחוט את החזירים לפני דילולם, ולהפסיק לנהוג בהם בצורה ברוטאלית." הארגון הבריטי CIWF מוסיף, שהצו שהוציא ראש הממשלה אוסר שיטות הרג אכזריות כגון שריפת חזירים חיים וסקילתם בלבנים, אולם הוא מנחה לדקור אותם בלב -- עוד שיטת הרג הנחשבת כאכזרית בגלל יעילותה המוגבלת.

תגובות אנשי הדת

כצפוי לאור העובדה שההשמדה מחסלת את פרנסתם של עניים נוצרים, כנסיות במצרים הוקיעו את שיטות ההרג האכזריות. אולם שיטות אלה הוקעו באופן חד-משמעי גם על-ידי אנשי דת איסלאמיים, שהצהירו בפרלמנט כי קבורת חזירים חיים מהווה הפרה של השריעה (ההלכה האיסלאמית). לפי AFP, השייח' סלים מוחמד סלים, ראש ועדת הפתוות של אוניברסיטת אל-אזהאר (אחד מהמוסדות המשפיעים ביותר באסלאם) הצהיר שהרג חיה בשיטה זו "אסור בחומרה לפי האסלאם, בכל חיה שהיא, כולל חזיר." BBC מצטט את שיח' עבד אל-מואטי ביומי, לשעבר ראש המחלקה לחוק איסלאמי באל-אזהאר, שאמר: "השימוש בכימיקלים כדי להרוג אותם אסור לפי האסלאם גם במקרה שאתה מתייחס לחזיר כאל חיה טמאה."

תביעות

מספר ארגונים איימו לתבוע את הרשויות. לפי CIWF, עו"ד אחמד אל שרביני, יו"ר "החברה המצרית של ידידי בעלי-החיים" (ESAF) הגיש עתירה תקדימית נגד שר החקלאות, מושלי המחוזות קהיר, חלוואן וקליובייה, והשירותים הווטרינריים הכלליים. העילה לתביעה היא התאכזרות לחיות האסורה לפי החוק המצרי.

בנוסף לכך, אל-מסרי אל-יוום מדווח שארגונים מתכננים להגיש תביעה ב-OIE נגד ממשלת מצרים, שחברה בארגון זה. בחודש מאי 2005, חתמה מצרים (עם 172 מדינות נוספות) על סטנדרטים לרווחת בעלי-חיים, במסגרת ההסכם "קוד בריאות בעלי-חיים יבשתיים" של OIE. פרק 7.6 במסמך זה מתמקד במפורש בנושא "הרג בעלי-חיים למטרות בקרת מחלות", והוא מחייב להשתמש אך ורק בשיטות הגורמות מוות מיידי או אובדן הכרה מיידי. למרבה הצער, ל-OIE אין כל סמכות אכיפה. אולם מעורבותו עשויה להביא להפסקת ייצוא בעלי-חיים למצרים (אמנם, ממילא הממשלה אסרה ייבוא חזירים במקביל להשמדה). לחזירים שהושמדו בשבועות האחרונים, המעורבות הזו כבר לא תעזור.

חולים ומתים ליד הנילוס

מדיניות

במצרים אין מדיניות להגבלת ההתאכזרות לבעלי-חיים. טיוטת חוק רווחת בעלי-חיים הוגשה לאישור בשנת 2004, אך לא אושרה. אמנם, מצרים חתומה על הנחיות לרווחת בעלי-חיים של OIE (הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים). הנחיות אלה כוללות את "חמש החירויות" (חופש מרעב, מצמא ומתת-תזונה; מאי-נוחות גופנית ותרמית; מכאב, מפציעה וממחלה; והחופש לבטא התנהגות טבעית), "שלושת ה-R" (הפחתה, עידון והחלפה של השימוש בחיות בניסויים), וכן הנחיות מפורטות על הובלת חיות בים, ביבשה ובאוויר, על שחיטה ועל השמדה שנועדה לבקרת מחלות. קאהיר אף אירחה באוקטובר 2008 את הכנס הבינלאומי השני של OIE בנושא רווחת בעלי-חיים. אולם ספק אם יש ביטוי מעשי כלשהו למחויבות המוצהרת של ממשלת מצרים לעקרונות OIE.

יתכן שדווקא השמדת החזירים תביא בעקיפין לגיבוש מדיניות להגנה כלשהי על בעלי-חיים. לפי עדכון מ-4.6.2009 מאת הארגון הבינלאומי (שבסיסו בלונדון) WSPA, המחאה הבינלאומית נגד ההשמדה עוררה את הממשלה להבטיח, ששר החקלאות ומנהל השירותים הווטרינריים יצטרפו ל-WSPA ול-OIE לשיחות בקאהיר בעניין חקיקת חוק לרווחת בעלי-החיים ושיפור המדיניות כלפי חיות.

גמלים מובלים מסודן למצרים במסע מפרך שעולה בחיי רבים מהם, ולבסוף רובם נשחטים לבשר.
לפי נתוני האו"ם, בשנת 2007 נשחטו במצרים 130,000 גמלים עבור בשרם. (צילום: leahloca68) 

מוסדות הדת

לצד ההתפתחות האטית במוסדות האזרחיים, יש להזכיר התפתחויות במוסדות הדתיים של מצרים. ב-4.5.2008 פרסם השייח' הגדול של אל-אזהאר, ד"ר מוחמד סייד טנטאווי, פתווה הקובעת שהתאכזרות לחיות אסורה לפי האסלאם. בפתווה יש פירוט ספציפי נגד התאכזרות לחיות בהובלה ובשחיטה. המדובר בפסיקה של הסמכות האסלאמית העליונה במצרים, בתגובה לפנייה מצד אחמד אל-שרביני מהארגון ESAF (החברה המצרית לידידי בעלי-החיים). יתכן שלפתווה יהיו השלכות על המשלוחים החיים של כבשים ובקר מאוסטרליה למזרח התיכון, אך אל-שרביני מבהיר שהשינוי צפוי להיות אטי מאוד. עם זאת, אין ספק שלא מדובר בהצהרה חד-פעמית. באוקטובר 2008 התקיים כנס אסלאמי בנוכחות בכירים בממשל, בעקבות הפתווה; וב-14.4.2009 התקיים כנס עולמי בנושא סטנדרטים לחלאל (שחיטה לפי עקרונות האסלאם) ביוזמת ESAF ובהשתתפות נציגי WSPA – בנוסף על נציגים מרחבי העולם האסלאמי. נציגי WSPA ואל-שרביני אף קיימו פגישה מיוחדת עם השייח' טנטאווי.

סוחר שוקל תרנגול בשוק בבחרייה (צילום: pnendick) 

עופות – לפני השפעת

במצרים מגודלים ונשחטים כחצי מיליארד תרנגולי בית בלולים מסחריים, ועד מחצית ממספר זה בלולים ביתיים (לפי הערכות שנויות במחלוקת). מספר האווזים והברווזים מגיע יחד לכ-20% ממספר תרנגולי הבית, ורובם הגדול מוחזקים במשקים ביתיים. במצרים מוחזקות כ-17 מיליון תרנגולות לייצור ביצים, ויש גם גידול נרחב של יונים לבשר.

במצרים יש לולים תעשייתיים גדולים לצד לולים מסחריים קטנים וגידול ביתי; כ-5 מיליון איש, רובם נשים, ממשיכים לגדל עופות במשקים ביתיים זעירים. בלולים המסחריים הגדולים, השיטות הן מערביות והתרנגולים הם מזנים מיובאים. כמו בחו"ל, הם נשחטים בגיל 7 שבועות. לעומתם, התרנגולים בחצרות הם מזנים מקומיים (וכן הכלאות) – הרבה יותר עמידים בפני מחלות ותנאים קשים. אלו ונשחטים בגיל 17 שבועות. עד לאחרונה, הם גם נהנו ממרעה חופשי. עם זאת, בלולים הביתיים המזון גרוע והתרנגולים מתו בהמוניהם לפני השחיטה (30-10% מהם, לפי מקורות שונים). רוב העופות סיימו את חייהם בשווקים, שם הוצגו בכלובים קטנים ונשחטו לעיני הלקוח.

יונים מוצעות למכירה בלוקסור. במצרים פועלים שובכים רבים וגדולים לגידול יונים עבור בשרן,
אולם אין מידע על היקף הגידול וההרג. (צילום: sarahhsia) 

שפעת העופות

בפברואר 2006 התגלה במצרים הזן הקטלני של שפעת העופות H5N1, ועד כה מתו מהמחלה 27 איש. עם גילוי המחלה, ערכה הממשלה מבצע חיסון נרחב. לדברי העיתון Bloomberg, השמדת העופות החלה כשנגמרו החיסונים. הממשלה השמידה כנראה כ-25 מיליון עופות; לא מצאנו דיווחים על שיטות ההשמדה של הממשלה, אך כתבה אחת של רויטרס מתארת מנהג של בעלי לולים קטנים – להכניס את העופות החולים לשקים ולהטביע אותם.

עם פרוץ המגיפה, אסרה הממשלה על מכירת עופות חיים בשווקים ופתחה במאבק לחיסול העופות החיים בחצרות, במרפסות ועל הגגות. כתוצאה מכך, נראה שהמרעה החופשי של עופות כמעט שנעלם במצרים. העופות שרעו בעבר בחופשיות, נסגרו מעתה במתחמים קטנים, בלולים ולעתים קרובות אפילו בתוך חדרי המגורים. אתר SAIDR, העוקב אחר המגיפה במצרים, מדווח כמעט מדי יום על גילוי מקרים חדשים של המחלה. רוב המקרים הם בלולים ביתיים קטנים, אולם מספר העופות במקרים אלה זניח לעומת מספר העופות הנגועים בלולים המסחריים – עד 100,000 עופות בלול ביצים ו-150,000 עופות בלול לבשר בחודש מאי 2009.

תרנגולים מוצעים למכירה בבחרייה בדוכן מאולתר בתוך רכב. למרות תנאי המכירה הפרימיטיביים, מדובר בתרנגולים מגזע תעשייתי שעבר עיוות באמצעות ברירה מלאכותית. (צילום: Remon Rijper) 

לטווח הקצר, נראה שהמגיפה מועילה לעופות במצרים משום שהיא צמצמה את הייצור והצריכה של בשר וביצים; העיצון אל-אהרם, למשל, דיווח כבר במרץ 2006 שהתעשייה מתמוטטת. אולם לטווח הארוך, אין ספק שהמגיפה תאיץ את הכחדת העופות המקומיים והמרעה החופשי. בראשית המגיפה, החקלאים הקטנים חשדו שתגובת הממשלה מוגזמת או שהמגיפה כולה מפוברקת, וניסו להסתיר את העופות. אך עם חלוף הזמן מופיעים דיווחים על בעלות לולים שפוחדות מקרבת העופות החופשיים. לפני שנתיים, עדיין דיווח Bloomberg שמצרים רבים נרתעים מבשר עופות שמקורו במשקים תעשייתיים, הן מטעמים דתיים והן מטעמים בריאותיים. אולם המצב הנוכחי משחק לידיהם של תעשייני העופות, ומן הסתם הצרכנים יתרגלו לכך בהדרגה.

הובלה ושחיטה

במצרים יש כ-8.5 מיליון פרות ובפאלו, וכ-9 מיליון עזים וכבשים (לפי נתוני האו"ם לשנת 2007). אולם את תשומת-הלב מושך בשנים האחרונות הסחר בפרות ובכבשים מאוסטרליה. מאז 1995, הגיע ייבוא הבקר ליותר ממיליון פרטים. התאחדות הארגונים האוסטרלית Animals Australia חשפה את המסע המממושך בתנאים מחרידים, ואת שיטות השחיטה הנהוגות במשחטה הגדולה של קאהיר, אל-בסאטין. מהחקירה עולה, שעובדי המשחטה המצרים נוקטים באכזריות קיצונית כדי לשלוט בפרות ובפרים הגדולים מאוסטרליה ולהכריח אותם לנוע לשחיטה. בין השיטות שתועדו: חיתוך גידי הרגליים וניקור העיניים. גם גורלם של הכבשים מאוסטרליה איום: הם נמכרים ישירות ללקוחות פרטיים שקושרים את רגליהם בחוזקה, זורקים אותם כמו חפץ דומם דוחסים אותם למכוניות בצפיפות שלא תיאמן.

תמונות שגרתיות בשוק בקאהיר: מכניסים כבש חי לתוך תא המטען של רכב כשיטת הובלה ומכים פר בקרש כשיטת זרוז.
(מתוך חקירה סמויה של Animals Australia בדצמבר 2006) 

הדיון הציבורי באוסטרליה התמקד בכך שהחיות האוסטרליות עוברות במצרים עינויים שאסורים לפי החוק האוסטרלי. בינואר 2006 הצליח Animals Australia להביא לשידור חקירה סמויה של המשלוחים החיים מאוסטרליה בתוכנית התחקירים "60 דקות". בעקבות זאת, הפסיקה ממשלת אוסטרליה את המשלוחים החיים למשך חצי שנה. התעשייה האוסטרלית בנתה משחטה חדשה במצרים, אולם Animals Australia והארגונים המצריים שסייעו לו, לא פרסמו כל מידע חדש בעניין.

ארגונים מצריים ופעילותם

היחס למזון מן החי

המצרים אוכלים מעט מאוד בשר יחסית לתושבי המערב. צריכת בשר עופות, שהוא הנפוץ מבין סוגי הבשר במצרים, עמדה לפני שפעת העופות על כ-9 ק"ג לאדם בשנה בממוצע – כ-20% בלבד מהצריכה בישראל. בשר בקר מעט פחות נפוץ מבשר עופות (צריכת בשר בקר קרובה יותר לנתונים מישראל – כ-50%). כמעט כל הבקר (פרות ובפאלו) מוחזק במצרים עבור ייצור חלב; במובן זה, בשר הוא בעיקרו "מוצר-לוואי". יש במצרים עלייה אטית מאוד בצריכת המוצרים מן החי יחסית למוצרים מהצומח, לעומת העלייה התלולה במדינות אסיאתיות כגון סין. התפריט המצרי המסורתי עשיר במאכלים מסורתיים מן הצומח, ובעיקר בקטניות. עם זאת, נראה שצמחונות מוצהרת היא תופעה נדירה במדינה. בהתאם לכך, הארגונים להגנה על בעלי-חיים לא עוסקים בצמחונות אלא מתמקדים בחמורים, בכלבים, בסוסים ובחתולים; אמנם, בעקבות שיתוף-פעולה עם הארגונים הזרים Animals Australiua ו-WSPA, כמה מהארגונים המצרים מעורבים בשנים האחרונות בניסיונות לקדם רפורמות בהובלה ובשחיטה של בקר וצאן.

שוק בקאהיר: האוכלוסייה במצרים הרבה יותר צמחונית מאוכלוסיית המערב,
אף על-פי שצמחונות מלאה ומוצהרת היא תופעה נדירה. (צילום: dungodung) 

הארגונים

לפי העיתון Animal People, כבר ב-1910 (בתקופת הכיבוש הבריטי) היו במצרים לפחות 8 ארגונים לרווחת בעלי-חיים. לאחר שרובם נסגרו, The Brooke נותר הארגון הוותיק ביותר שפועל במדינה כיום, והוא גם הגדול ביותר. המדובר בארגון בריטי שמטפל בחמורים ובקרוביהם במדינות מתפתחות (וגם בישראל). The Brooke צופה כי בשנת 2009 יטפלו הצוותים שלו ברבע מיליון חמורים, סוסים ופרדות במצרים. הארגון מפעיל שם שבע מרפאות וטרינריות, וצוותים וטרינריים ניידים המגיעים ל-230 קהילות.

בראשית שנת 2008 פעלו במצרים 10 מקלטים לבעלי-חיים (כלבים, חתולים ו/או חמורים וסוסים) והתחום גדל בקצב חסר תקדים – רוב הארגונים שפועלים כיום, הוקמו בעשור האחרון. בארגונים אלה יש נוכחות מרכזית לתושבי מצרים אירופיים ומשקל גדול למימון זר, בעיקר מבריטניה (השפעה זו מבוססת בין השאר על כך שהבריטים מבקרים במצרים כתיירים יותר מכל תושבי מדינה אחרת). עם זאת, בארגונים הבריטיים עובדים מצרים רבים, ובמקביל לכך, בארגונים שמונהגים על-ידי מצרים, פועלים מתנדבים זרים רבים. מבין הארגונים הבולטים, ACE (דאגה לבעלי-חיים במצרים) ו-AWOL (רווחת בעלי-חיים לוקסור) הוקמו ומנוהלים על-ידי נשים אנגליות; לעומתם, SPARE (החברה להגנה על זכויות בעלי-חיים במצרים), ESMA (החברה המצרית לחמלה כלפי בעלי-חיים) ו-ESAF (החברה המצרית לידידי בעלי-החיים) הוקמו על-ידי מצרים. SPARE, ESAF ו-ACE מקדישים מאמץ ניכר לחינוך במקלטים שלהם ומחוץ להם; ACE מגיע לבתי-ספר ולאוניברסיטאות, ומפיץ, בין השאר, חוברת על רווחת בעלי-חיים לפי האסלאם. SPARE, שמנוהל על-ידי אשת תקשורת, מקדיש מאמצים לעבודה בתקשורת; ואילו ESAF, שבראשותו עורך-דין, מקדיש מאמצים לקידום חקיקה ולתביעת מתעללים.

צוות מרפאה ניידת של SPARE מעניק טיפול חינם לחמורים (צילום: SPARE) 

חמורים וסוסים

ניצול חמורים לעבודה מוכר במצרים מהתקופה הפרעונית, ואילו סוסים הובאו לשם עם הצבא הבריטי. ניצול חיות אלה לעבודה עדיין נפוץ מאוד: לפי נתוני האו"ם, בשנת 2005 היו במצרים 3,070,000 חמורים ו-62,000 סוסים. התיירים נחשפים במיוחד לסוסים המושכים עגלות תיירים. לדברי הארגון ACE, הסוסים מוחזקים לעתים קרובות בתת-תזונה, חשופים לשמש בטמפרטורה של 50 מעלות, ומכריחים אותם לדהור. מצבם של סוסים אלה השתפר בשנים האחרונות, ככל הנראה בהשפעת התיירים. ACE מעניק לחיות רחצה והברשה במים נקיים וריסוס להרחקת זבובים, ואגב כך הצוות בודק פציעות, שיניים, ורתמות.

סוס מושך משא עצום ברחובות קאהיר, אוגוסט 2007. (צילום: rytc) 

לפי ACE, החמורים והסוסים סובלים לא רק מהזנחה ומעבודת פרך, אלא גם מתאונות דרכים רבות. באתר הארגון מצולמות חיות בוגרות עם פצעים פתוחים ענקיים שנגרמו מתאונות. בנוסף לכך, בעלי החמורים והסוסים נוהגים להריץ את העיירים והסייחים לצד אמותיהם ברחובות הסואנים כדי שיתרגלו לכלי רכב, והתוצאה היא תאונות נוספות. מאמר על גן החיות של גיזה ב-Animal People מגלה שהמשטרה מחרימה חיות פצועות ושולחת אותן לגן החיות כדי שישמשו מזון לטורפים. החיות עלולות לסבול שבועות ב"הסגר" ללא טיפול לפני שהורגים אותן.

בנוסף לכך, לפי ACE, במשך דורות רבים נפוץ במצרים מנהג של "ריפוי" בעיות של חמורים וסוסים באמצעות צריבה במוט ברזל מלובן – בעיקר ברגליים אך גם במקומות אחרים בגוף. למרות הנזקים העצומים שגורמת הצריבה לחיות, העניים ממשיכים להשתמש בה במקומות רבים. באמצעות הענקת טיפול וטרינרי חינם, ACE כמעט שהכחיד את הצריבה באזור לוקסור; בשנת 2007 טופלו במרכז הארגון 63,000 חיות.

הארגון הבריטי The Donkey Sanctuary, המפעיל בשיתוף עם ארגון מקומי מרפאות ניידות לחמורים באזור גיזה, מדווח על מצב החמורים העובדים בתנורי לבנים. יש מאות תנורים לשריפת לבנים, וכל אחד מהם מחזיק 10 חמורים ויותר. מעמיסים על העגלות לבנים במשקל עצום, והחמורים סובלים בעיקר מפצעים פתוחים, הנגרמים מרתמות ומאוכפים גרועים, מבעיות רגליים וכן מזיהומים בעיניים ומיחס אלים.

הארגון AWOL פועל באזורים הכפריים ליד לוקסור. גם שם חלק מהסבל שנגרם לחמורים נובע מהשימוש בציוד לקוי, כגון שרשראות וחבלים דקים, הנקשרים על-פני החמור בתור רתמות וחותכים בעורו ובבשרו. פעילי הארגון עוברים בסביבה החקלאית ומציעים לבעלי החמורים הדרכה וציוד משופר שהם מייצרים בעצמם במתפרה מאולתרת. הם גם מעניקים לחמור טיפול וטרינרי ומשמידים את הציוד הפוגעני.

כלבים וחתולים

לפי Animal People, בדצמבר 2007 היו בקאהיר כ-6,000 כלבים חופשיים ובגיזה כ-10,500. מספר החתולים שם הוערך בשני מיליון. מספר הכלבים וכנראה גם החתולים נמצא בירידה מסיבה לא ברורה, אולי עקב הרעלה מתמשכת של חולדות (כלומר, ירידה בכמות הטרף בשילוב עם הרעלה משנית) שהתפשטו במצרים בעקבות בניית סכר אסואן. בניגוד לאירופה, במצרים אין מסורת של עוינות כלפי חתולים, אולם לדברי אמינה אבזה מ-SPARE, מרבים להרוג אותם, לעתים קרובות באמצעות חנק.

מצרים ידועה בריבוי הירי בכלבים וההרעלות, הנהוג מזה כ-20 שנה. הארגון הבינלאומי WSPA מעורב זה יותר מעשור בניסיונות לעצור את הירי וההרעלות, באמצעות הפקת כנסים וסדנאות. תוכנית עיקור ניסיונית ש-WSPA תמך בה נחשבת ככישלון, כנראה בגלל תכנון וניהול לקויים. ב-11.5.2007 התפרסמו בעולם תמונות של כלבים שנורו בקאהיר, והן הביאו להשקת עצומת מחאה בינלאומית. לפי העיתון אל-מסרי אל-יוום, ב-18 במאי הורה הנשיא מובארק לשר החקלאות להכין דו"ח על כלבים משוטטים במצרים, ולפתוח בחקירה על הדיווחים בעניין ירי והרעלות. הנשיא גם הורה לנקוט באמצעים הומאניים המקובלים בעולם כדי לטפל בחיות משוטטות במקום ירי והרעלות, כדי שלא להרתיע תיירים ולשמור על שמה הטוב של מצרים. WSPA ומצרים חתמו ביניהם על הסכם לביצוע פרויקט "לפתרון בעיית הכלבים המשוטטים בקאהיר", אולם באפריל 2009 עדיין נמשך ירי בהיקף נרחב.

כלבים ירויים ברחוב בקאהיר: שיטת השירותים הווטרינריים לצמצום האוכלוסייה. (מתוך דואל שהופץ בעולם) 

מקלטי החתולים והכלבים באזור קאהיר מחזיקים מאות חיות ומקיימים תוכניות אימוץ, וכן עיקור, חיסון והחזרה לרחוב. לדברי אבזה, כמעט כל מאמצי החתולים והכלבים הם תושבים זרים; המצרים מעדיפים להחזיק חיות "גזעיות".

חתול יתום מוצע לאימוץ במקלט מאדי בקאהיר (צילום: סהר אלנאדי) 

גני חיות

במצרים פועלים 7 גני חיות ממלכתיים. הגדול שבהם הוא גן החיות של גיזה, המאכלס עד 20,000 חיות. המקום משמש במידה רבה כאתר בילוי, כדורגל, פיקניקים ואפילו קריוקי ל-6 מיליון מבקרים בשנה, המכבידים על התנאים הלקויים ממילא. התנאים בגן נחשבו מתקדמים כשנבנה בסוף המאה ה-19, אולם בפרספקטיבה עכשווית, כפי שמסכם מבקר מצרי שצוטט ב-Animal People, "זה לא גן חיות, זה מחנה עינויים לחיות, המנוהל על-ידי קבוצה של שומרי חיות בורים, שלא יודעים לעשות דבר מלבד לקחת טיפים מהורים כדי שילדיהם יוכלו להאכיל את החיות." מבקרים בגן החיות מתארים כלובי בטון קטנים ומטונפים, שבתוכם חיות מורעבות ולעתים אף צמאות. מצבם של האריות מתואר בפירוט על-ידי תיירים. עובדים מכים את האריות כדי שישאגו, ומרעיבים ומסממים אותם כדי לשלוט בהם בקלות. חלק מהאריות זוכים לצאת מכלוב זעיר רק כדי שתיירים יצטלמו איתם תמורת תשלום מיוחד. בעיות כאלה אינן מיוחדות לגן החיות של גיזה; מחקר חדש של ד"ר מוחמד איברהים מאוניברסיטת קאהיר, מגלה ש-30% מהחיות בגני החיות במצרים מכורות לסמים – לאחר שהולעטו בסמים בחסות העובדים. הידיעה שהתפרסמה בנושא מציינת סיגריות, אלכוהול וקפאין; כנראה מדובר גם בסמים אחרים.

גן חיות במצרים: גור שימפנזים מוחזק בתנאים קשים ומנוצל כדי לשעשע תיירים (צילום: twoblackeyes) 

ארגונים מצריים ובינלאומיים מנסים לשפר את המצב בגני החיות, ללא תוצאות משמעותיות. כל עוד הממשלה משלמת לעובדי המקום שכר שאינו מאפשר קיום, הם ימשיכו להשלים הכנסה על חשבון החיות – למשל, בעינוי אריות כבידור לקהל ובגניבת הבשר שנועד להם. WSPA ניסה לחדור לגן החיות של גיזה דרך פרויקט עיקור החתולים הרבים שחיים חופשיים בגן; אולם הווטרינרים של גן החיות השתמשו על חיות הגן ברוב חומר ההרדמה שנועד לעיקורים. אמינה אבזה מ-SPARE אמרה שעשרה מאמרי ביקורת בעמודים הראשונים של עיתונים לאומיים, שהתפרסמו בשנת 2007, לא עוררו שינוי. אחמד אל שרביני מ-ESAF הוא היחיד שמביע אופטימיות: לדבריו, דמי הכניסה למקום הוכפלו פי ארבעה בהמלצת ESAF, כלוב הקופים הוגדל והוכנס לתוכו עץ, וכל 60 העובדים עברו שלושה ימי הכשרה בהפקת ESAF בראשית שנת 2007. אולם מאז ממשיכים להתפרסם דיווחי מבקרים מזועזעים.

לסיכום, המצב בגן החיות של גיזה מסמל את מצב החיות במצרים: בורות, אדישות ולעתים אכזריות, גורמות לחיות מצוקות גדולות ואף עולות בחייהן, בדומה למצב ששרר במערב לפני מאה שנה. אולם ההתמערבות והמודרניזציה אינן מביאות בשורה משמחת. אמנם, מצד אחד, יותר ויותר ארגונים מצריים מטפלים בחיות ופועלים להנחלת ערכים של חמלה כלפיהן; אולם במקביל לכך, המערב המודרני מחדיר למצרים את תעשיות בעלי-החיים. בגן החיות של גיזה, הדבר הביא להשמדת כל העופות שבגן בניסיון למנוע את התפשטות שפעת העופות – בעוד שמחוץ לגן מתפשטים מתקני כליאה תעשייתיים במקום המשקים המסורתיים.