מוסר הלכה למעשה

קלאסיקה בעברית

תרגומו לעברית של הספר Practical Ethics, תחת הכותרת "מוסר הלכה למעשה", הוא חגיגה למתעניינים בהגות על הקשר שבין בני-אדם לחיות אחרות. אף על-פי שהספר מעלה כמה רעיונות בעייתיים מאוד בכל הנוגע לבעלי-חיים, מדובר בתוספת חשובה ומומלצת למדף ספרי הפילוסופיה שעוסקים בתחום זה בשפה העברית. הספר יצא לאור לראשונה ב-1979, ואילו התרגום מסתמך על המהדורה השנייה והמורחבת מ-1993. "מוסר הלכה למעשה" הוא ספרו השני של פיטר סינגר במהדורה עברית, לאחר יצירת המופת שלו, "שחרור בעלי-החיים", (אור-עם, 1998). "מוסר הלכה למעשה" פותח סדרת תרגומים חדשה בהוצאת מאגנס, "בדיוק", המתמקדת ביצירות בולטות במסורת הפילוסופיה האנליטית, שצמחה במאה ה-20 בעולם דובר האנגלית ומצטיינת בטיעון הגיוני ושיטתי ובסגנון בהיר. פיטר סינגר הוא אחד מהפילוסופים הבהירים והקלים ביותר להבנה, ו"מוסר הלכה למעשה" נגיש לכל אדם נטול הכשרה פילוסופית המוכן להתמודד עם 400 עמודי התפלספות.

"מדריך מוסרי"

"מוסר הלכה למעשה" הוא אחד-מרבי-המכר הגדולים (והמעטים) בפילוסופיה של המוסר. 12 הפרקים שבספר עוסקים בקשת נרחבת של בעיות מעשיות, וביניהן עינוי בעלי-חיים והמתתם, הפלות והמתת תינוקות, המתת-חסד של אנשים פגועים, חובות המדינות העשירות כלפי המדינות העניות וכלפי פליטים, היחס לסביבה הטבעית, ופעילות מוסרית לעומת ציות לחוק. הספר כולל גם פרקים על משמעותם של מוסר ושל שוויון, נימוקים לטובת פעולה מוסרית, ונספח על הניסיונות להשתיק את סינגר בגרמניה. המדובר אפוא בחיבור המקיף תחומי רבים של עניין מוסרי – אם כי טענת המו"ל שמדובר ב"מדריך מוסרי לאדם במאה ה-21" מוגזמת, עקב היעדרם של כמה נושאים בוערים. לא רק סוגיות פנים-אנושיות חשובות (המאבק בטרור, פורנוגרפיה וכו') אינן נדונות בספר, אלא גם נושאים החיוניים לדיון המוסרי בבעלי-חיים, וביניהם: הגבלת/עידוד הילודה, מניפולציות גנטיות, וחובותינו כלפי בעלי-חיים מעבר להימנעות ממזון מן החי. כמו כן, הטיפול בספר בנושא המתת בעלי-חיים הוא בעייתי, והטיפול בסוגיית הצרכנות שטחי. כמובן, יהיה זה מוגזם לצפות מספר אחד לכסות כל בעיה מוסרית חשובה, והצלחתו של סינגר לטפל בחדות רבה במגוון של נושאים שונים מהווה הישג גדול.

מבוא לשוויון

קוראיו של "שחרור בעלי-החיים" (ואם עדיין אינך נמנה/ית עמם – רוץ/י לקרוא!) יזהו ב"מוסר הלכה למעשה" לא מעט נושאים, טיעונים וניסוחים מוכרים. הדיון במושג השוויון דומה בשני הספרים. סינגר מסביר בחדות שאף על-פי שאינדיבידואלים שונים אינם שווים ביניהם בתכונותיהם ואף אינם זקוקים ליחס זהה, עיקרון השוויון מחייב להתחשב באינטרסים שלהם במידה דומה. המשקל שאנו מעניקים לאינטרסים של מישהו צריך להיות נקי מאפליה; למשל, הסבל של פלוני שווה במשקלו המוסרי לסבל של אלמוני, ללא קשר לגזע או למגדר של שניהם. טיעון זה תקף בה-במידה כששוקלים את הערך המוסרי של האינטרסים של אדם לעומת האינטרסים של חיה ממין אחר. קוראי "שחרור בעלי-החיים" יזהו את מהלך הטיעון של סינגר, המוביל למסקנות נגד אכילת מזון מן החי ועריכת ניסויים בחיות; עם זאת, ב"מוסר הלכה למעשה" הדיון במסקנות המעשיות מצומצם יותר, והיעדר מידע עובדתי על פגיעה בחיות הופך את הטיעונים לפחות משכנעים ברמה הרטורית.

התועלתן

תחומי החפיפה בין שני הספרים לא גורעים מן העניין שב"מוסר הלכה למעשה". נהפוך הוא: יש עניין רב בהצגת הטיעונים הזהים בהקשרים שונים. "שחרור בעלי-החיים" מוקדש ברובו לתיאור הניצול של חיות בחקלאות התעשייתית ובמעבדות ניסוי, לניתוח האידיאולוגיה הספישיסיסטית ולדיון במעבר לצמחונות. "מוסר הלכה למעשה", לעומת זאת, הוא ספר פילוסופיה גרידא, הממקם את הנושא בתוך משנה פילוסופית סדורה. הקו המנחה ב"מוסר הלכה למעשה" איננו נושא מסוים, אלא השיטה התועלתנית ("תועלתנות" בפילוסופיה איננה "תועלתנות" בשפה היומיומית: המדובר בתורת מוסר, המבקשת לגזור את הטיפול בכל השאלות המוסריות מתוך עיקרון פשוט אחד. ב"תועלתנות הקלאסית", העיקרון המוסרי הוא הגדלת האושר והפחתת הסבל בעולם; וב"תועלתנות ההעדפות", העיקרון הוא סיפוק מרבי של ההעדפות שיש בעולם. סינגר ידוע כ"תועלתן העדפות", אך הוא מתייחס גם לתועלתנות הקלאסית).

סינגר מסביר שלשמירה על החוק יש ערך רב במדינות דמוקרטיות, אך העקרונות התועלתניים מחייבים לעתים לעבור על החוק כדי להשיג תוצאות המתבקשות מבחינה מוסרית. (בתמונה: פעילי הארגון האוסטרי VGT מנסים לעכב בגופם שוטרים המבקשים לעצור פעילה ברכב) 

החלוץ

"מוסר הלכה למעשה" הוא עדיין ספר מרגש בחלוציות שלו: הדיון במעמד המוסרי של בעלי-חיים משתלב בו היטב עם סוגיות מוסר אחרות. כיום, לא מעט מחברי ספרים כלליים באתיקה מעשית ("יישומי מוסר", לפי התרגום) כבר יודעים להקדיש פרק לנושא זכויות בעלי-החיים, אך לרוב מדובר בפרק מבודד, שנכתב לעתים על-ידי מומחה נפרד. "מוסר הלכה למעשה" שונה מספרים אלה בכך, שבדרך-כלל הוא אינו יוצר הפרדה מלאכותית כזו, אלא מכיר בכך שעקרונותיה של תורת המוסר חלים באופן דומה על מינים ביולוגיים שונים, ולכן לעתים קרובות הטיפול בסוגיה מסוימת חייב לשלב דיון בבני-אדם עם דיון בבעלי-חיים אחרים. המעבר הטבעי של סינגר בין בני-אדם לחיות אחרות מבטא לכידות פילוסופית – כמו גם יושר ובגרות – שעדיין חסרים ברוב הדיונים באתיקה.

לפי סינגר, לסבל של האפרוחים יש משקל מוסרי דומה לסבל של כל יצור אחר, ובכלל זה בני-אדם, ומכיוון ש"ייצור" תעשייתי של חיות כרוך תמיד בגרימת סבל רב, עלינו להימנע מצריכת מוצרים שמקורם בחקלאות תעשייתית. (צולם במדגרה בפתח-תקווה, 2001) 

המפלה

עם זאת, אפילו סינגר נכשל באפליית ענייני חיות מול ענייני בני-אדם. בפרקים העוסקים ב"עשירים ועניים" וב"אזרחים וזרים" הוא מגיע למסקנה, שהתעלמות המדינות העשירות מהמחסור הקטלני במדינות מוכות רעב, דומה במובנים רבים ומהותיים למעורבות אקטיבית בהרג הרעבים. למרות כמה הבדלים בין הימנעות מעזרה לבין רצח, השיקול המוסרי מחייב אותנו, כיחידים וכמדינות, לתרום נתח משמעותי מהכנסתנו להפחתת העוני המוחלט. בדומה לכך, סינגר מצדד בהרחבה ניכרת בהיקף הקליטה של פליטים.

לעומת תובענות מוסרית זו, הדיון של סינגר בצמחונות נותר רפה (עמ' 73-72). לאחר התמקדות זריזה בזוועות החקלאות התעשייתית, הוא מסיק: "מכאן שאסור לנו לאכול תרנגולות, חזיר או בקר אלא אם ידוע לנו כי את הבשר שאנו אוכלים לא ייצרו בשיטות של החקלאות התעשייתית. הוא הדין בבשר מבהמות שהוחזקו במכלאות פיטום צפופות." בעניין ביצים, סינגר מסתפק בהערה נטולת המלצה: "הביצים מגיעות מתרנגולות שהוחזקו בכלובי תיל קטנים [...] אלא אם הן מסומנות במפורש כ'ביצי חופש'." הוא גם מכיר בכך שצאן ובקר במרעה חופשי עוברים מסכת עינויים למטרות חקלאיות. לבסוף, ללא מילה על תעשיית החלב ועל הבעיות בניצול תרנגולות בלולי "חופש", סינגר ממליץ בקול חלוש למדי על צמחונות, ללא דין-וחשבון נוקב – המתבקש בבירור מתוך שיטתו הפילוסופית – עם שאלת הטבעונות. מעבר לכך, אם חובתנו כלפי עניים היא לעזור באופן אקטיבי למנוע מהם סבל, מדוע איננו חייבים לתרום כסף ולהשקיע זמן במאבק במשקים התעשייתיים? השקעה כזו – ולא צמחונות גרידא – היא המסקנה ההגיונית המתבקשת מהנחותיו של סינגר, אך נראה שהוא לא הבחין בה.

החיים ככלי קיבול להנאות

המתה היא הנושא המושקע ביותר ב"מוסר הלכה למעשה". סינגר ספקן כלפי האמונה שלחיים יש ערך בפני עצמם, והוא מחפש תכונות המקנות לחייו של היצור החי את ערכם. בטיעוניו יש כרגיל הגיון רב, אך הנחות היסוד שעליהן מבוססים הטיעונים מנומקות בקושי, ובעיני הן שרירותיות ולא משכנעות. לדבריו (עמ' 109), "הנימוק הברור והגלוי ביותר לייחס ערך לחייו של יצור המסוגל לחוות הנאה או כאב הוא ההנאה שיצור זה מסוגל לחוות." זוהי הנחה תועלתנית, ורבים יחלקו עליה ויטענו שערך החיים נובע מתוך גורמים אחרים. למשל, יש שיאמרו שעצמם מימוש הפוטנציאל הגלום ביצור חי מקנה לחייו ערך – ללא קשר להנאה או לסבל שהוא חווה. למעשה, רוב התשבחות שאנו מעניקים לאנשים שאנו מחשיבים בתור מי שחיו חיים ראויים, אינן מתייחסות למידת הנאתם מהחיים או הצלחתם בהגשמת העדפותיהם, אלא לערכים אחרים. סינגר מתעלם מן הקושי שבביסוס ערך החיים על הנאה/סבל גרידא, ותוהה באריכות האם ניתן להתייחס לחייו של יצור בתור כלי קיבול להנאה ולסבל, שניתן להחליפו ללא בעיה מוסרית בכלי אחר (כלומר: להרוג אחד וללדת במקומו אחר, כדי שסך כל ההנאה בעולם לא יפחת!). קו הטיעון הביזארי לא עוצר כאן, אלא מגיע להכרעה שלחייהן של רוב החיות אין ערך כשלעצמם, ואין פסול בהמתתן אם לא נגרם להן בכך כל סבל. גישה זו משתקפת גם ביחסו המתירני של סינגר להמתות-חסד בבני-אדם, ואין פלא שדבריו בעניין זה עוררו זעם רב והקנו לו פרסום שלילי.

ריסון עגל לקראת שחיטה: בחקלאות התעשייתית משתמשים במתקנים שנועדו לכאורה למזער סבל, אך הם רחוקים מאוד מלמנוע אותו. (צילום: אתר טמפל גרנדין) 

החיים כתוכנית לעתיד

סינגר מוסיף טענה יסודית אחרת בעניין ערך החיים, והפעם במונחים של העדפות: מותו של יצור שיש לו העדפות המכוונות לעתידו, ימנע את מימוש ההעדפות האלה (כלומר, יקטע את תוכניותיו) ולכן למוות כזה יש משקל מוסרי כבד יותר ממותו של מי שאין לו העדפות המכוונות לעתיד. במילים אחרות: חייו של יצור בעל תוכניות לעתיד שווים יותר. על בסיס קביעה זו, שאנו עשויים למצוא בה חשיבות שולית בלבד אם איננו מקבלים את הרעיון שמימוש העדפות הוא הבסיס הבלעדי לערך מוסרי, סינגר קובע שהרג אדם בדרך-כלל גרוע יותר מהרג חיות ממינים אחרים (מלבד כמה מינים עם תכונות מנטליות דומות כגון תוכניות לעתיד).

תודעה עצמית היא תכונה הקשורה ביכולת להעדיף העדפות המכוונות לעתיד. בתמונה: הצלם, madnzany, טוען ש"נראה שהיא ידעה שזו היא שמביטה בחזרה, שזה לא רגיל לחתולים". אם הצלם צודק, ניתן יהיה לטעון שלחתולה יש תודעה עצמית וכך לפי סינגר יהיה ניתן לייחס לחייה ערך מיוחד; האם זה לא אבסורד לתלות את ערך החיים דווקא בזה? 

התועלתנות כבעיה

טענותיו של סינגר בדבר ערך החיים של יצורים ממינים שונים, ובכלל זה בני-אדם במצבים שונים, הן הפגנה מרשימה של מבנה הגיוני עקבי. אולם נראה שההתעקשות לבסס את ערך החיים באופן בלעדי על הנאה/סבל, או על מימוש/אי-מימוש העדפות, הופכת את התועלתנות למשחק הגיון ריק; והפלפולים בעניין הולדה כשיטת פיצוי מוסרי להרג, או ההתעקשות לבסס תחום שלם של הבחנות בעניין חיים ומוות רק על השערות בדבר תוכניות לעתיד – אלה כבר עלולים לעורר חשדנות כלפי השיטה האנליטית בכלל.

מעבר לכך, יש משהו עקר בניסיון לגזור תשובה לשאלה "מתי מוצדק להמית?" מתוך עקרונות מופשטים, כאשר בעולם הממשי ההיתר לנהוג באלימות מסוג אחד נוטה לעורר שלל תוצאות הרסניות אחרות. סינגר, כפילוסוף אנליטי, מתעלם מכך לאורך הדיון בהמתת בעלי-חיים, עד שהוא מגיע לפסקה האחרונה (עמ' 141) שם הוא דוחס ניתוח חברתי-פסיכולוגי הראוי לספר שלם. היכולת שלו לבחון את הבעיה מזווית כה שונה ולהכניס תוכן כה עשיר בטקסט קצרצר היא חלק מגדולתו, ואחת מהסיבות לקרוא את "מוסר הלכה למעשה". נסיים אפוא בפסקה זו: