שפעת העופות וכליאת תרנגולות

הנגיף בשירות התעשיות

התפרצויות של שפעת העופות מזנים קטלניים הביאו מאז שנת 2003 לשינוי מדיניות ביחס לתעשיית העופות במדינות רבות. במקרים רבים נקבעו הגבלות חמורות במיוחד על עופות במרעה חופשי, לעומת הגבלות סלחניות יותר על מתקנים סגורים ותעשייתיים ותוך הענקת תמריצים ישירים לתיעוש. בעוד שבאירופה נקבעו הגבלות זמניות על מרעה חופשי של עופות, בוייטנאם קבעה הממשלה תוכנית "בנייה מחדש של תעשיית העופות," שעיקרה בניית מתקנים תעשייתיים לגידול עופות ולשחיטתם. עד שנת 2015, מתכננת ממשלת וייטנאם ש-80% מ"ייצור" העופות יהיה "תעשייתי" או "תעשייתי למחצה", ואילו מרעה חופשי של להקות קטנות ייאסר; זאת במדינה שבה בשנת 2006 הוחזקו עופות ב-65% ממשקי הבית, לרוב במרעה חופשי בחצרות. בישראל, תעשיית בשר התרנגולים כבר עברה כולה תיעוש, אולם תעשיית הביצים מצויה על פרשת דרכים עם גיבוש התוכנית הממשלתית לרפורמה בתעשייה. הרפורמה מהווה סיכוי היסטורי להוציא תרנגולות מכלובים ללולים פתוחים, אולם גם כאן הדיון בשפעת העופות כרוך בהטיה מובהקת לטובת תיעוש.

אזהרת שפעת העופות בישראל, 22.3.2006. (צילום: שרון בן אריה) 

האמונה בתיעוש

ההנחה שתיעוש הלולים יפחית את הסיכון להתפשטות שפעת העופות, מבוססת על תערובת של רעיונות מבולבלים למדי. הרעיון המבוסס ביותר הוא שמתקנים תעשייתיים סגורים יחסית בפני חיות חופשיות העלולות להעביר את הנגיף, ובפני מזהמים הנישאים עם הרוח. רעיון זה עולה במקביל להתעלמות מכך שמוטציות קטלניות של הנגיף מתפתחות ביתר קלות בלולים תעשייתיים (כי יש בהם עופות רבים יותר ובצפיפות מוגברת) ומכך שתנועת עופות וציוד נערכת על פני מרחקים גדולים יותר בין המתקנים התעשייתיים. הנימוק הבולט ביותר לטובת כליאת העופות הוא הרעיון שחיות חופשיות, ובמיוחד ציפורים נודדות, מהוות גורם משמעותי בהתפשטות המחלה, ולכן כליאת העופות המבויתים במתקנים סגורים רצויה כאמצעי להגנה עליהם. אולם במידה שאין סכנה משמעותית בציפורים נודדות, אין גם יתרון לכליאת עופות במתקנים סגורים, מלבד, אולי, במקרים שבהם הלולים סמוכים מאוד זה לזה והנגיף עלול לעבור ביניהם באוויר.

בהלת שפעת העופות: עובד משרד החקלאות האינדונזי מרסס לול עופות (יונים) בג'קארטה, 26.9.2005. (צילום: AP, Dita Alangkara) 

כשל הציפורים הנודדות

באפריל 2006 הראינו עד כמה בלתי סבירה היא ההנחה שלציפורים נודדות הייתה השפעה על התפשטות הנגיף הקטלני H5N1 מסין לשאר אסיה, לאירופה ולאפריקה. מאז ניסו חוקרים נוספים להצביע על עופות נודדים כמקור הזיהום – והם לא משכנעים יותר מקודמיהם. מבנה הטיעון שלהם פשוט כשם שהוא בלתי קביל: התפרצויות הנגיף בשנים האחרונות אירעו באזורים שבהם יש עופות בר נודדים – אז בטח עופות הבר הדביקו את המבויתים. חוקרים אלה מתעלמים מהשאלות המתבקשות: מדוע נתיבי נדידה מרכזיים לא הוצפו בנגיף? ומה בדבר השוואה שיטתית בין הסברים שונים להתפשטות הנגיף?

מאמר משובח, המתייחס ברצינות לשאלות אלה תוך סקירת כל הספרות הרלוונטית, פורסם בכתב-העת האורניתולוגי Ibis באפריל 2007. החוקרים, מישל גוטיה-קלרק, קמיל לברבנשו ופרדריק תומא מצרפת, טוענים שמבצעי האיסוף הגדולים של דגימות מהפרשות של ציפורי בר באסיה, באירופה ובאפריקה, לא הניבו כמעט שום ממצא חיובי, ובמקרים הבודדים שבהם נמצא הנגיף, הנתונים שפורסמו כה עמומים, עד שאין אפשרות להסיק מתוכם על נתיבי נדידה. לעומת זאת, התפשטות הנגיף מערבה בסיביר בקיץ 2005, תואמת היטב את תחנות הרכבת הטרנס-סיבירית – ולא אף מסלול נדידה מוכר. גם בטורקיה, שם התגלה הנגיף בינואר 2006, הוא התפשט בעיקר לאורך נתיבי הובלה. במדינות רבות שבהן זוהה הנגיף, קיימת השערה סבירה בדבר נתיב העברה חוקי או בלתי חוקי של עופות חיים או של בשר נגוע, לרוב מסין. מסתבר, שאפילו בשר עופות מוברח בכמויות גדולות מסין לאירופה.

למרות חוסר ההצלחה, בכל העולם, ובכלל זה ארצות שבהן לא זוהתה שפעת העופות, לוכדים ציפורי בר בניסיון לזהות בהן את המחלה. (צילום: USDA) 

המקרה הסביר היחיד של זיהוי H5N1 שמקורו בעופות בר אירע באירופה בראשית שנת 2006 – כלומר, לא בעונת הנדידה אלא דווקא בחורף. ההשערה היא, שעופות מים שחרפו ממזרח ללאגן הים השחור נדחקו מערבה בגלל חורף קר במיוחד. במקרה זה, הנגיף כמעט שלא עבר לעופות מבויתים. החוקרים הצרפתים מסכמים:

הציפורים אשמות, לא אנחנו

גוטיה-קלרק, לברבנשו ותומא מתייחסים למשקל המכריע שקיבלה נדידת הציפורים בשיח הציבורי על שפעת העופות:

המרחק בין הלולים

אם כן, ההשפעה הגדולה ביותר של שפעת העופות על תכנון לולים עוברת דרך האמונה הבלתי תמימה, שיש צורך להגן על העופות בלול מפני עופות הבר הנודדים על-ידי כליאה במבנה "בטוח". אולם נניח שמתכנני הלולים התגברו על האמונה הזו – עדיין יתכן, שמרעה חופשי מהווה סכנה מוגברת לשפעת העופות בגלל תנועת ציפורים מקומיות, טורפים, חולדות, אבק נגוע או תנועת אדם מוגברת. לא מצאנו מחקרים המתמודדים ישירות עם שאלה זו, אם כי יש בספרות המחקרית התייחסות לכך שעופות הגדלים בחצרות נדבקים במחלה לאט יותר מעופות בלולים תעשייתיים, ובעיקר בתעשיית הבשר; כך, למשל, היה במגיפה בתאילנד בשנת 2004.

לול סוללות: אילו ציפורים נודדות היו הסכנה העיקרית, מניעת המחלה הייתה מחייבת סגירה מלאה של הלול; אולם מאחר שמקור הסכנה העיקרית הוא תנועת עופות, ציוד ואנשים בתעשייה, אין היגיון בדחיסת המוני תרנגולות בתנאים קשים. (צולם בבארותיים, 15.8.2009) 

בהקשר זה, יש עניין במודלים מתמטיים של התפרצות שפעת העופות, ובמיוחד התפרצות הנגיף הקטלני מזן H7N7 בהולנד בשנת 2003 – מגיפה גדולה שתועדה בפירוט. צוות חוקרים הולנדים בראשות חרט יאן בנדר, תיאר בכתב-העת PLoS Computational Biology (אפריל 2007) מודל המבוסס על מגיפת 2003. החישוב מבוסס על המרחק בין הלולים, מבלי לציין אם הם פתוחים או סגורים. לפי המודל, ההסתברות להעברת הנגיף בין הלולים יורדת בדרמטיות ככל שהמרחק ביניהם עולה: כשהמרחק הוא 2-0 ק"מ, ההסתברות להעברת הנגיף היא 2-1 אחוזים; ואילו במרחק גדול יותר מ-10 ק"מ, ההסתברות יורדת ל-0.05% בלבד. החישובים מגדירים את גבול הצפיפות הקריטי בין לולים: 2.9 לולים לקילומטר רבוע.

מודל אחר פרסמה קבוצה בריטית, בראשות קיירן ג' שארקי, בכתב-העת Proceedings of the Royal Society B (ינואר 2008). כאן ניסו החוקרים לשער כיצד יתפשט הנגיף בתוך קרוב ל-12,000 מתקני תעשיית העופות הבריטית. החוקרים בדקו ארבע דרכים ריאליות להעברת הנגיף: הובלה למשחטה, משלוחי מזון, תנועת עובדים אחרים בין מתקנים, וקרבה בין משקים (המסוכנת בגלל תנועת אבק נגוע). החוקרים לא ראו צורך להתייחס לתנועת ציפורים, אף על-פי שבבריטניה יש שיעור גבוה של לולים פתוחים, החשופים לציפורי בר. החוקרים התייחסו לתגובות הנהוגות באיחוד האירופי עם גילוי הנגיף: השמדת עופות ברדיוס 3 ק"מ מהמוקד, מעקב ברדיוס 10 ק"מ ואיסור תנועה על כל גוף שבא במגע עם הלול הנגוע. לפי המודל, ב-73% מהמקרים נותר הזיהום רק במשק שבו התגלה, מבלי להתפשט החוצה (ואמנם, ההתפרצויות שאירעו בבריטניה בשנים 2006 ו-2007 נותרו מקומיות). כשננקטים צעדי "בטיחות ביולוגית", פוחתת הסכנה מצד עובדי התעשייה, בעוד שהקירבה בין לולים נותרת מסוכנת כמקודם. אף על-פי כן, החוקרים מסיקים בנחרצות שמעבר של אבק נגוע בין משקים סמוכים אינו יכול לגרום להתפרצות גדולה של המחלה – רק תנועת בני-אדם עושה זאת.

מרעה חופשי בשקודרה, אלבניה: התרנגולות חשופות לחיות בר שלמעשה כמעט שלא נשקפת מהן סכנה, ובו-בזמן הן עמידות יותר בפני מחלות וחשופות פחות למחלות שמקורן בסחר בינלאומי. (צילום: net_efekt) 

לולים קטנים ופתוחים
ממחקרים אלה ודומיהם עולה, שהמפתח למניעת שפעת העופות הוא שמירה על "בטיחות ביולוגית" בהתנהגות של עובדי התעשייה. המחלה לא צריכה אפוא להוות שיקול משמעותי בתכנון לולים, מלבד שמירה על מרחק סביר ביניהם. כאן עשוי משרד החקלאות בישראל לטעון, ששמירה על מרחק סביר מחייבת ריכוז עופות רבים בלולים מעטים ומרוחקים זה מזה, דהיינו – שימוש בלולי סוללה ענקיים במסגרת הרפורמה בתעשיית הביצים. אלא שגישה זו לא תועיל בהכרח לתעשייה, כי ברגע שנדבקה תרנגולת אחת בלול בן 50,000 תרנגולות – יושמדו כולן; לעומת זאת, אם במקום לול גדול ייבנו לולים קטנים שאינם צמודים זה לזה, רבות מן התרנגולות עשויות להינצל. המפתח לבטיחות טמון דווקא בפרישה נרחבת של לולים קטנים, יחסית, שיכולים להיות פתוחים. תכנון מחושב של מיקום לולי הביצים בישראל יכול להציל תרנגולות אלה מכליאה בתוך רשת זעירה למשך כל חייהן – וגם משפעת העופות. אמנם גם חיי התרנגולות בלולים פתוחים מושתתים על ניצול ומצוקות שהופכים את צריכת הביצים לבלתי מוצדקת, אולם כל עוד התעשייה קיימת, אין ספק שהיא יכולה לפעול ללא כלובים.