על החקירה
סבלם של בעלי-חיים בתעשיות המזון אינו נושא שהתקשורת המרכזית מרבה לעסוק בו, וחשיפה בזמן צפיית שיא במהדורת החדשות של אחת הרשתות המובילות בארצות-הברית אינו עניין של מה בכך. הישג זה התאפשר הודות לעבודתו של פעיל ארגון Mercy for Animals ("חמלה כלפי חיות", להלן MFA) שהועסק מסוף דצמבר 2008 ועד תחילת פברואר 2009 כמכונאי במחלבת ווילט (Willet), רפת החלב הגדולה ביותר במדינת ניו-יורק, המחזיקה כ-7,500 פרות ומפיקה מהן מדי יום כ-40,000 גלונים של חלב. אחד ממתקני ווילט נמצא לכאורה תחת פיקוח רבני והוא מהווה מקור למוצרים כשרים הנמכרים בניו יורק. במהלך השבועות המעטים שהועסק במקום, תיעד החוקר בצילומי וידאו סמויים שורה ארוכה של פגיעות בפרות – חלקן נובעות מעצם ניצול הפרות לחלב, וחלקן קשורות בתרבות מקומית של הזנחה ואלימות. ממצאי התיעוד נחשפו לציבור קרוב לשנה לאחר סיום החקירה, ולאחר ניסיון – ללא תוצאות – להביא לפעולה רשותית נגד העבריינים.מבנה הרפת
אלפי הפרות במחלבת ווילט אינן זוכות לצאת למרעה במשך כל חייהן. הפעם הראשונה והאחרונה שבה ייצאו לאוויר הפתוח תהיה כאשר תנובת החלב שלהן תתחיל לרדת, והן יועמסו למשאית כדי להישלח לשחיטה. עד אז, הן מוחזקות במבנה סגור בצפיפות רבה – לעתים עד כדי כך שהן לחוצות גוף אל גוף. רצפת בטון מכוסה דרך קבע בהפרשות, חלקלקה מאוד ואינה מותאמת לתנועת מפריסי פרסה כבדים. החוקר תיעד ירידה מרכב הובלה באזור כה חלקלק, עד שכל הפרות מחליקות שם, לעתים נופלות על פניהן ומסתכנות בשבירת רגליים. משטח בטון מוגבה, המחולק ל"תאי רביצה", אמור לספק לפרות מקום נקי יחסית מהפרשות במשך רוב היום, אבל התאים קצרים וצרים מדי לרביצה נוחה, ולעתים קרובות רגלי הפרות משתלשלות החוצה, אל הרצפה המזוהמת. החוקר צילם פצעים ענקיים ומוגלתיים שמכוסים בהפרשות, וכן נפיחויות ענקיות. הזוהמה הכללית ברפת מביאה להתפתחות זיהומים קשים בפצעים הפתוחים, אולם הפרות הפגועות לא קיבלו טיפול רפואי.החליבה
הפרות נחלבות מספר פעמים ביום, ושמונה פועלים בלבד אחראים על חליבת 500 פרות בכל שעה. לשם כך מובילים אותן מהרפת המרכזית אל מכון החליבה. המעבר מתבצע דרך מערכת שערים אוטומטית, הפולטת זרם חשמלי כשהפרות נלחצות נגדה, במטרה להאיץ בהן להתקדם בכיוון הרצוי. פרות חסרות מזל, שנדחקות במעבר בצפיפות גבוהה מדי, עלולות לספוג שוקים חשמליים חוזרים ונשנים מבלי שיש להן אפשרות להתקדם.הפרדת העגלים
כדי לשמור על תפוקת חלב גבוהה, הפרות מוזרעות בתדירות מרבית. העגלים נלקחים מהן זמן קצר לאחר הלידה. בתמונה זו ניתן לראות את ההפרדה האלימה של העגלים מהאמהות: פועל גורר את העגל על קרקע הרפת כשהוא אוחז רק ברגל אחורית של העגל, תוך מתיחה עזה של הרגל וסיכון לפציעת העגל. האם הולכת בעקבות הגור שנלקח ממנה ומרחרחת נמרצות. לאחר ההפרדה, רבות מהאמהות גועות במצוקה, ועובד הרפת הסביר לחוקר שחלקן "משתגעות" ומחפשות את העגלים במשך ימים לאחר שנלקח מהן.השחתת הגוף
בחקירה הוקדשה תשומת-לב רבה להטלת מומים בעגלות – גדיעת קרניים וגדיעת זנב. שתי הפעולות מתבצעות כשהעגלה מרוסנת על-ידי קשירה הדוקה של ראשה לגדר, כשהראש מורם תוך הפעלת לחץ עז על הצוואר; כשהעגלה נופלת תוך כדי מאבקיה להשתחרר, היא נותרת תלויה בראשה. העגלה נמצאת בהכרה מלאה לאורך כל הפעולות הכירורגיות שמתבצעות בגופה, ואינה מקבלת כל אמצעי לשיכוך כאבים. המדובר בעגלות מבוגרות יחסית, והניתוח נחשב קשה ומכאיב יותר ככל שעולה גיל העגלה.גדיעת הקרניים מתבצעת על-ידי הצמדת ברזל מלובן (מלחם) בחוזקה אל ניצן הקרן. בצילומים נראה העובד כאילו הוא ממש חופר בראש העגלה עם המלחם כדי לשלוף את ניצן הקרן. העובד חוזר פעמים אחדות לאותה נקודה ומשהה את הברזל המלובן על ראש העגלה לפרקי זמן המגיעים עד שתיים-שלוש שניות. העגלות מתפתלות ונאבקות ככל יכולתן כדי להשתחרר. כפי שניתן לראות בתמונה זו, העובד נוהג להדק את ריסון העגלה בזמן גדיעת הקרן על-ידי לפיתת ראשה והחדרת אצבע לארובת העין שלה.
גדיעת הזנב מתבצעת בעזרת מלקחיים, המשמשים גם לסירוס עגלים. העובד תופס את קצה הזנב (כשליש מאורך הזנב) ומסובב אותו בכוח כמה פעמים סביב נקודת האחיזה, עד שהזנב נשבר בקול פיצוח והעובד תולש את החלק השבור במשיכה חזקה.







אנונימוס בפייסבוק








