אשה בורחת מבשר

הזדאבות

עלילת "אשה בורחת מבשורה" עוסקת בסיפור התבגרותו של חייל בשם עופר. הסיפור מסופר מפי אימו, אורה, באוזני חבר נעוריה, אברם, במסע משותף שהם עורכים לאורך שביל ישראל. אחד מהאירועים שבהם מתמקדת אורה הוא הפיכתו של עופר לצמחוני. במהלך הסיפור מתגלה הצמחונות כבעלת השלכות מרחיקות-לכת – לא רק על הקשר שבין עופר כצרכן לבין בעלי-חיים, אלא גם על היחסים שבינו לבין הוריו וסביבתו הקרובה ועל יחסיו כחייל עם הפלסטינים. למעשה, זהותן של הדמויות העיקריות בספר מקבלת אפיון משמעותי סביב סוגיית הצמחונות. מהו אדם, מהו ילד, מה הם גבר, אישה, אם או אב – שאלות אלה, על השלכותיהן המוסריות, מתבהרות על רקע יחסן של הדמויות לאכילת בשר.

תהליך הפיכתו של עופר לצמחוני החל כשהיה בן ארבע בלבד. הוא שאל בתמימות ממה עשויים כדורי בשר, ואימו התחמקה מתשובה, הוא לא הרפה. "אז אמרתי לעופר שזה סתם, כלום, בשר. בקול הכי סתמי אמרתי את זה, זה שום דבר מיוחד, בשר. אתה יודע, כמו שאנחנו אוכלים כמעט כל יום. בשר." (עמ' 306). החשד החדש גרם לעופר התרגשות גוברת בעוד שאימו, שלא רצתה להתמודד עם השאלות שהעלה, חשה מצוקה: "ואני תקעתי את הראש במקרר וניסיתי להתחמק ממנו, מהמבט שהיה לו, אבל הוא לא ויתר, ושאל ממי לקחו את הבשר הזה." אורה "תקעה את הראש במקרר" כדי שלא להביט בעופר. כלומר, היא התעקשה להביט אך ורק במוצרי הצריכה שעל המדפים ולא לענות לשאלה איך הגיעו לשם.

אורה החליטה לכתוב את סיפור הפיכתו של עופר לצמחוני. "דבר כזה אסור שיישכח, גם מפני שתמיד הציקה לה תחושה שבארוחת-הצהריים ההיא התחיל עופר אחר, חשאי ומסובך יותר." היה זה ניצוץ האינדיבידואליות, נביטת עולמו הפנימי.


הביטוי "עובדות החיים והמוות" מתאר בספר אלימות כלפי אנשים וחיות כאחד. ההסתרה של אלימות העולם מפני הילדים היא חלק מניסיון שיטתי וחסר סיכוי להדוף את רוע העולם הלאה מן הבית, ובכלל זה משולחן האוכל המשפחתי. עופר, בהתאם לכך, הגיב באופן קשה עם קריסת הניסיון לגונן עליו מפני אכזריות העולם:


הרעיון של הפיכה מאדם לזאב המשיך להטריד את עופר וחזר בשיחות שניהל עם אחיו, אדם:

צמחונות כאיום על הגבריות

כפי שקורה במקרים רבים לילדים צמחונים בבתים אוכלי בשר, צמחונותו של עופר עוררה התנגדות מצד הוריו. אביו התאמץ לשכנע אותו לוותר על עקרונותיו ולחזור לאכול בשר:


הסירוב לאכול בשר מזוהה כמנוגד לגבריות, המאופיינת במאבק נגד העצמי ובהתגברות עליו. הלחץ על עופר מצד אביו לאכול בשר הוא דרישה "להתבגר", להשלים עם הרוע שבעולם ולקבל את ערכי הגבריות והקשיחות הרגשית השולטים בו. ואכן, בסופו של דבר נטש עופר את הצמחונות. היה זה חלק מתהליך של התבגרות ואימוץ זהות גברית-מאצ'ואיסטית, כפי שדבר מתבטא בתיאור שיבתו הביתה לחופשה מהצבא:


למרות ההתנגדות ההורית לצמחונות, אימו דווקא הצטערה על אובדן הרגישות והתמימות של עופר – תופעה שהגיעה לשיאה בתגובה הקרה והמנוכרת של עופר למקרה שבו שכחה הפלוגה שלו במשך יומיים זקן פלסטיני שנכלא במקרר בשר של אטליז:


כמו תגובתו של עופר בצעירותו לגילוי האמת בקשר למקור הבשר, כך מסרבת אימו כעת להשלים עם קיומו של הרוע בעולם: "אבל איך שכחתם בן-אדם! התמלט שוב מפיה אחרי כמה רגעים, תסביר לי רק איך אפשר לשכוח בן-אדם בתוך חדר קירור במשך יומיים?" (עמ' 601). בקריאה מנקודת מבט צמחונית, קשה שלא להעלות על הדעת את התשובה: כשם שאפשר לשכוח בעלי-חיים אחרים במקרר; כשם שאפשר לשכוח את הסבל שהיה נחוץ להביאם לשם.

התפראות וביות מחדש

צמחוני נוסף בסיפור הוא אברם, חבר נעוריה של אורה, שבהמשך סיפור מתברר כי הוא למעשה אביו הביולוגי של עופר. גם צמחונותו של אברם מתקשרת לשירותו הצבאי: הוא הפך לצמחוני בעקבות טראומה שעבר במלחמת יום הכיפורים, לאחר שחזה בחיילים ישראלים שנשרפו למוות על-ידי הצבא המצרי.

במהלך המסע של אורה ואברם, הם עוברים חוויה המערערת את הגבולות בין הפראי לתרבותי, כשלהקת כלבים שהתפראו מאיימת עליהם. בדומה לפחד מפני ההזדאבות שחש עופר כילד, גם הכלבים מהווים דימוי כלאיים: חיות שבויתו ונותקו מטבען הזאבי, אך ננטשו על-ידי התרבות ונאלצו לסגל לעצמן אופי זאבי מחודש, אלים ושונא-אדם:


כמו הכלבים המשילים את קליפתם התרבותית, וכמו עופר המתאים את עצמו לרוע העולם, כך גם אברם עובר שינוי תחת האיום שמטילים הכלבים עליו ועל אורה:


הגיבור הגרוסמני הוא חיה צמחונית ש"נקלעה" לעולם של "מַטְבֵּחַ". יחד עם בעיטת-האין-ברירה הקטלנית, משילה הרגל הבועטת גם את ה'אולסטאר', נעל הבד הצמחונית. באופן מפתיע, אורה, שנזכרת בקשר שלה עם הכלב המבוית שגידלה בעבר בביתה, מצליחה ליצור קשר עם אחת הכלבות ולביית אותה מחדש כשהיא נותנת לה אוכל ומים, ופונה אליה בדברים רכים:


הביות-מחדש, שבמהלכו נשלל מהכלבה טבעה הזאבי, הוא תהליך הפוך לתהליך שעבר עופר עם התבגרותו. ניסיונה של אורה לקרב מחדש לתרבות את החיה שהתפראה מסמל את שאיפתה להתקרב מחדש אל עופר שאבד עם התבגרותו, הילד התם שסירב להשלים עם אכזריות העולם.

לסיכום, ב"אשה בורחת מבשורה" מציג גרוסמן מגוון של משמעויות לצמחונות ולאכילת בשר. משמעויות אלה מתמקדות בזהות אנושית ובקשרים רגשיים ומוסריים שבין אדם לאדם, אולם גרוסמן אינו שוכח שצמחונות ואכילת בשר אינם מנהגים סמליים גרידא. לאורך כל הספר עוברת ההכרה בעובדה, שאכילת בשר יסודה באלימות, והימנעות מאכילת בשר היא החלטה מוסרית להימנע מן האלימות.