מכונות חיות

החשיפה הראשונה

בשנת 1964 היו מעט צמחונים בעולם המערבי. התנועה להגנה על בעלי-חיים בקושי הייתה קיימת – המעטים שהיה להם אכפת, התייחסו ל"חיות מחמד", לציד, למה שגלוי לעין. המדע של "רווחת בעלי-חיים" לא נולד עדיין. על עניין משמעותי של פוליטיקאים בבעלי-חיים לא היה מה לדבר. אבל בשנת 1964 כבר היו מיליארדי תרנגולים בעולם כלואים בצפיפות מחרידה, גדלים בקצב רצחני ומבוססים בקרקעית הלול המזוהמת. מתוך ההתעלמות הכללית קמה רות האריסון וכתבה ספר, שהחל את המהלך של התנועה המודרנית לשחרור בעלי-חיים. שנתיים קודם לכן זעזעה רייצ'ל קארסון את ארצות-הברית בספרה Silent Springs, על הנזקים הקטלניים שגורמים לסביבה חומרי הדברה. האריסון, בבריטניה, הלכה רחוק יותר, והתמקדה לא במה שהתיעוש עלול לעשות לנו, אלא במה שהוא עושה לזולתנו, החיות הכלואות במשקים.

השפעה מתמשכת

רות האריסון הייתה אשת תיאטרון בהכשרתה המקורית, אשר הכירה את ג'ורג' ברנרד שו וספגה ממנו יחס של כבוד כלפי בעלי-חיים ועניין מוסרי בהם. היא נפטרה ב-13 ביוני 2000, בגיל 79, כמעט ארבעים שנה לאחר פרסום "מכונות חיות", ולאחר שנקבע באיחוד האירופי האיסור על כלובי סוללה, על החזקת "עגלי חלב" בתאים זעירים (בבריטניה: 1990) ועל החזקת חזירות בהריון בתאים זעירים (בבריטניה: 1999) – אמנם במקביל להאצה של תיעוש משק-החי בתחומים אחרים ולהתפשטותו העצומה. התגובות שעורר הספר היו מיידיות. משרד החקלאות הקים ב-1965 ועדת חקירה, בראשות הזואולוג פ. ו. ר. בראמבל (ובהשתתפות האריסון), אשר אישרה את ממצאי הספר והביאה לשורה של רפורמות איטיות בחקלאות, שראשיתן ב"חוק החקלאות" מ-1968. בשנת 1979 הקימה ממשלת בריטניה "מועצת רווחת חיות משק", שהאריסון הייתה חברה בה שנים רבות. היא פעלה בשורה של ארגונים וועדות, והשפיעה על התפתחותן של רפורמות בחקלאות.

עדויות מהשטח

"מכונות חיות" מבוסס על שילוב של תחקירים בשטח עם ספרות חקלאית. בניגוד לספרים דומים שנכתבים כיום, הנעזרים במידה רבה במחקרים ב"רווחת בעלי-חיים", בפני האריסון לא עמדו מחקרים כאלה ולכן היא נזקקה לעבודת שטח משמעותית. את התרשמויותיה מן המכלאות והמשחטות היא מביאה בנימה עניינית. המקורות החקלאיים שנעזרה בהם הנם מעטים בהשוואה למקובל כיום, אם כי הספר נכתב לאחר שנים של קריאת כתבי-עת חקלאיים. הספר כולל גם 24 עמודים של צילומי שחור-לבן ממשקים תעשייתיים, אשר ביניהם שזורים כמה צילומים ממשקים מסורתיים פסטורליים, כרמז לאלטרנטיבה, לפי האריסון.

הגישה המעשית

"מכונות חיות" פונה לקהל הרחב ומנסה לשנות. אף על-פי שהאריסון עצמה הייתה צמחונית, הספר אינו מנסה לשכנע את קוראיו להיות צמחוניים וודאי שלא טבעוניים, אלא לחתור לשינוי התעשייה הקיימת באמצעות לחץ צרכני וחקיקה. ב-1964, אולי הייתה הצמחונות רף גבוה מדי לשאוף אליו. המשקים הבלתי תעשייתיים מוצגים כאלטרנטיבה מקובלת. עניינו המרכזי של הספר הוא פגיעה בבעלי-חיים, אולם הוא כולל גם התייחסות לנזקים הבריאותיים שבצריכת מוצרים מן החי, בעקבות הלעטת בעלי-החיים בכימיקלים מזיקים – סיבה נוספת להתנגד לתיעוש משק-החי.

מכונות חיות

הספר מתאר בהרחבה את תנאי החיים של תרנגולים בתעשיית הבשר, משחטות לעופות, לולי סוללות בתעשיית הביצים ו"עגלי חלב". התזה המרכזית של התיאורים היא, שבעלי-החיים נמחצים לחלוטין על-ידי המנגנון התעשייתי, המתעלם לחלוטין מעצם קיומים כיצורים חיים וחשים, והופך אותם לחלק ממנגנון טכנולוגי-כלכלי. האריסון בוחנת במבט חודר את ההיגיון הכלכלי המפעיל את התעשייה, את השפה הטכנית האדישה, את הפיכת גורלם של בעלי-חיים למשחק בסטטיסטיקה של עלויות, רווחים ותקלות, והיא מתבלת את דבריה בציטוטים ארוכים מתוך טקסטים חקלאיים וכתבות בעיתונות היומית. הדברים נותרו רלוואנטיים ביותר גם כיום, עם שני הבדלים: ראשית כל, בכל מקום שאליו לא הגיעו עדיין רפורמות - כלומר ברוב-רובה של החקלאות – העמיק התיעוש ברמה הכלכלית-טכנולוגית ובעקבות זאת נפגעים יותר בעלי-חיים באורח חמור יותר (לא רק על-ידי טיפול אגרסיבי, אלא גם על-ידי עיוות תורשתי קיצוני, שהאריסון לא הכירה). שנית, "מכונות חיות" מציג את החקלאות התעשייתית כתופעה חדשה, כמעט מפתיעה. כיום, כבר איננו מכירים כמעט חקלאות אחרת.

חקיקה אבסורדית

לקראת סוף הספר, מציגה האריסון את מצב החקיקה בבריטניה. החוק המרכזי של התקופה, חוק ההגנה על בעלי-חיים מ-1911, כלל (בדומה לחוק צער בעלי-חיים הישראלי מ-1994) איסור עקרוני ברור על פגיעה בבעלי-חיים. האריסון עוברת על שורת הפגיעות הקיצוניות בבעלי-החיים בתעשיות החקלאיות, ומסיימת כל תיאור בהבלטת האבסורד: "אבל השר טוען שכל אכזריות מכוסה על-ידי החוק להגנה על בעלי-חיים, 1911." כמו בישראל כיום, כך גם בבריטניה ב-1964: כאשר החוק אינו אוסר במפורש ובפירוט פרקטיקה חקלאית מסוימת, הוא כאילו אינו קיים לגביה באופן מעשי. וכאשר החוק מפרט, נחשפת עמדתם האמיתית של המחוקקים; חוק ההגנה על ציפורים מ-1954, למשל, אסר על כליאת ציפורים בכלובים כה קטנים, עד שאין לציפור אפשרות למתוח את כנפיה. בהסתייגות אחת: החוק אינו חל על poultry, כלומר על ציפורים בניצול חקלאי...

האריסון ממליצה

בהתאם לרוחו המעשית של הספר, הוא מסתיים בשורה של המלצות פשוטות, שהאריסון קיוותה כי ניתן לקיימן:

• איסור על השימוש בכלובי סוללה ועל ייבוא ביצים מכלובי סוללה.
• איסור על ניצול "עגלי חלב" בשיטות אינטנסיביות ועל ייבוא בשר עגלים שגודלו בשיטות אלה.
• איסור על גידול מכוון של בעלי-חיים בתפריט החסר מרכיבים חיוניים.
• איסור על קשירת בעלי-חיים באופן מתמיד.
• איסור על החזקת חיות על רצפת טפחות (קרקע של פסים שההפרשות נופלות ביניהם, והרגליים נוטות להיתפס ברווחים).
• איסור על החזקת חיות בחשכה או באור עמום מאוד.

ארבעת הסעיפים הראשונים זכו לטיפול מסוים באירופה (שני הסעיפים האחרונים אינם נחשבים כיום כעניין מרכזי בתחום רווחת החיות בחקלאות). השינויים פסחו על רוב ארצות-הברית ומדינות נוספות; בישראל התקבל איסור מפורש רק על הסעיף השני. ברוב חלקי העולם המתועש, "מכונות חיות" נותר רלוואנטי לחלוטין לאחר ארבעה עשורים.

ניתן לקנות את הספר באינטרנט