הירשמו חינם למגזין השבועי: 

אנונימוס בפייסבוק 

כמעט כולם מתנגדים להתעללות בבעלי-חיים, והמודעות לנושא בחברה הישראלית גבוהה היום יותר מתמיד: נטישת בעל-חיים היא עבירה על החוק, התעללות בבעל חיים בודד זוכה לעתים קרובות לסיקור עיתונאי ומעוררת תגובות נזעמות, פיטום האווזים נאסר בישראל, ובבתי הספר נעשה שימוש במערכי שיעור ותוכניות חינוך המעודדים חמלה כלפי חיות. אז איך זה שבחברה המוקיעה אלימות כלפי חיות חפות מפשע, מתקיימת התעללות כה חמורה בבעלי-חיים, ובקנה מידה כה עצום?

הפגיעה בבעלי-חיים מתאפשרת משום שהיא מוסתרת מאתנו. הכלבים והחתולים שאנו רואים סביבנו מהווים לכל היותר אחוז בודד מבעלי החיים המוחזקים בישראל בידי בני אדם, וההתעללות (המחרידה) בהם נדירה ביחס לפגיעה היומיומית ב-300 מיליון בעלי-חיים המנוצלים בתעשיות המזון בישראל מדי שנה, בהן מתרחשת ההתעללות הנרחבת ביותר. בעלי-חיים רבים נפגעים מידי האדם גם בתעשיות הלבוש, במעבדות ניסויים ובמופעי בידור. רובנו מעולם לא פגשנו את הפרה ש"מייצרת" את החלב שנמכר בסופרמרקט, ולא ראינו כיצד מוחזקת התרנגולת שמטילה את הביצים שבמקרר.

בספרי הילדים שגדלנו עליהם נפוצים איורים של פרה רועה באחו, אולם פרות בתעשיית החלב הישראלית אינן יוצאות לעולם למרעה. בפרסומת לשניצל מראים לנו תרנגול מחייך ורוקד, אולם בפועל רגליהם של תרנגולים קורסות תחת משקל החזה המנופח שלהם בלול עמוס הפרשות. הקהל בקרקס מתרשם מהפעלולים שמבצע הסוס על הבמה, אך אינו רואה את תנאי ההובלה ושיטות האילוף מאחורי הקלעים. גם אם נראה איזו תמונה או סרטון או אפילו משאית הובלה עמוסת עופות בכביש לפנינו, נבחין כנראה רק בפגיעות החמורות והגלויות ביותר: אנחנו מכירים, פחות או יותר, את הצרכים של הכלבים והחתולים שחיים אתנו, אך כה מעט ידוע לנו על הצרכים של האפרוח, העגל והדג.

התחקירים שלפניכם מבוססים ברובם על ספרי הדרכה לחקלאים ומחקרים של חוקרי בעלי חיים, לצד חקירות סמויות במתקנים המתעללים בבעלי חיים. מטרת התחקירים – לגשר על הנתק העמוק השורר בינינו לבין מאות מיליוני בעלי החיים בחברה שלנו, לחשוף את מציאות חייהם ומותם, ולהעלות לסדר היום הציבורי את ההתעללות המתרחשת הרחק מעינינו. המודעות לסבל שאנו גורמים לבעלי-החיים היא צעד ראשון והכרחי למניעת (או לפחות לצמצום) ההתעללות בהם.