חלב: פרות ועגלים
חייהן ומותן של כ-120 אלף פרות ברפתות חלב בישראל
פרה - כמו כל יונק ממין נקבה - מפיקה חלב רק לאחר המלטה. לכן מעברים את כל הפרות בתעשיית החלב מדי שנה, לרוב בהזרעה מלאכותית. לאחר היריון של תשעה חודשים, נלקחים העגל או העגלה מאמם מיד לאחר ההמלטה - הזכרים ישמשו בתעשיית הבשר והנקבות בתעשיית החלב. ההפרדה בין העגל לאמו היא חוויה קשה לעגל, וגם האם עשויה לבטא את מצוקתה באמצעות קריאות וגעיות במשך ימים לאחר שהוולד נלקח ממנה. 
באמצעות "השבחה" גנטית הגדילו את כמות החלב הנשאבת מגופה של פרה מ-8 ליטרים של חלב ביום ל-40 ליטרים ויותר, בתוך עשורים ספורים. גופה של הפרה לא הותאם לשינוי המהיר, ולכן היא סובלת ממחלות רבות, נכויות וכאבים. הלחץ העצום על העטין גורם לקריעת כלי-דם. כשגידי התלייה של העטין מתרפים - העטין צונח, הפטמות מזדהמות, ודלקות עטינים מתפתחות במהירות. פטמות "מיותרות" עשויות להחריף תופעות אלו, ולכן הן נכרתות במספריים ללא משככי כאבים. מדי שנה עוברת כל פרה טילוף פוצע ומכאיב (הכולל ריסון אלים) מכיוון שהטלפיים של פרות הכלואות כל חייהן ברפת גדלים מבלי להישחק וגורמים צליעה ודלקות. את צמיחת קרני הפרות מונעים באמצעות מריחת חומר צורב או גדיעה. אף על פי שתוחלת חייה הטבעית של הפרה עולה על 20 שנה, פרות נשחטות כיום בגיל שלוש עד שש שנים. פרות רבות מתמוטטות קודם להבאתן לשחיטה מאפיסת כוחות, וכדי לפנותן גוררים אותן על הקרקע כשהן קשורות בשרשרת, או דוחפים אותן על-ידי מלגזה. התוצאות: פציעות וחבלות חמורות, קרעים ברצועות ושבירת עצמות.