הירשמו חינם למגזין השבועי: 

תעשיית עגלי החלב. כדי שבשרו יהיה רך ולבן, מלעיטים את העגל במזון דל בברזל. הוא נכלא בתא זעיר, שממנו אין הוא יכול להוציא את ראשו. בניסיון להחזיר לעצמו מעט ברזל, הוא מלקק את ברגי המתכת ומנסה ללקק את הפרשותיו. הוא אינו יכול להסתובב, להתמתח, ללקק את עצמו או אפילו לרבוץ בנוחות. כך נמנע ממנו להפעיל את שריריו, ובשרו נשאר רך. בימיו האחרונים תאו כה צר לו, עד שאינו מסוגל אפילו לעמוד בנוחות. בתא שורר חום רב, הגורם לעגל הזעה וצימאון תמידיים, אך מונעים ממנו מים כדי שייאלץ ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. את מעט הזמן שבו מאפשרים לו להוציא את ראשו מהכלוב כדי להאביס אותו, מנצל העגל לא פעם כדי ללקק את שכניו וליצור איתם מגע. למרות התרופות המוזרקות לעגלים, הם סובלים משלשול כרוני, גזזת, כיבים, הרעלת דם, אנמיה והפרעות בנשימה.

המאבק בתעשייה. בשנת 2001 ערכה אנונימוס חקירה במשקי עגלי החלב בישראל והגישה את ממצאיה לממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, בצירוף דרישה להפסיק את ההתעללות בעגלים. לאור הממצאים החמורים, מונתה ועדה לגיבוש המלצות לתקנות, שיצמצמו את הפגיעה בעגלים. לאחר שחלפה למעלה משנה מהגשת ההמלצות, ומשרד החקלאות טרם הגיש את התקנות לאישור הכנסת, החליטה אנונימוס להסב את תשומת-הלב הציבורית לסבלם של העגלים באמצעות משמרות מחאה, החתמת עצומות, חלוקת חומרי הסברה ושליחת מכתבי מחאה למשרד החקלאות. אחת ההפגנות שזכו לחשיפה תקשורתית התקיימה במשק עגלי חלב במושב בצרה אליו הגיעו פעילי אנונימוס להשקות את העגלים המוצמאים בליווי עיתונאים. רק לאחר מאבק ממושך (אשר כלל הדיפת ניסיונות של משרד החקלאות לעקר את התקנות מתוכן ולדחותן בעשר שנים נוספות) הצליחה אנונימוס להביא לאישור, בנובמבר 2005, תקנות המגבילות את האנמיה, ההצמאה והבידוד שנגרמים לעגלים כדי לייצר "עגל חלב".