פעילות 

כדאי לכתוב: הזנחת החלופות

בכתבה "שערוריית מועצת הניסויים: לא הציגה חלופה לניסויים בבע"ח במשך 14 שנה" (nrg מעריב 6.10.2008), סוקר דן אבן את תפקודה הלקוי של המועצה לניסויים בבעלי-חיים: למרות שעל-פי "חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) התשנ"ד-1994" על המועצה למנוע קיום ניסויים שניתן להציע להם חלופה סבירה, במשך 14 שנות קיומה לא אישרה המועצה מעולם שיטות חלופיות מחייבות לניסויים בבעלי-חיים, גם במקרים של חלופות שכבר אושרו ויושמו בהצלחה במדינות אחרות.
כדאי לכתוב לחברי כנסת בעלי סמכות בנושא ולמבקר המדינה, להתלונן על תפקודה הלקוי של המועצה ולדרוש שיוכנסו אליה יותר נציגים מטעם ארגוני ההגנה על בעלי-חיים, אשר ידאגו שהמועצה תפעל למען המטרה שלשמה קמה. (להצעת חוק בנושא)

ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, פקס 02-6753158 דואל v2@knesset.gov.il

ח"כ זבולון אורלב, יו"ר ועדת המדע של הכנסת, פקס 02-6496192 דואל sciencecom@knesset.gov.il

ח"כ יואל חסון, יו"ר השדולה למען בעלי החיים, פקס 02-6496106 דואל yhasson@knesset.gov.il

מר יעקב בן יזרי, שר הבריאות, רבקה 29 ירושלים 93461, פקס 02-6787662 דואל ybenyizri@knesset.gov.il

מר מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה, ת.ד. 1081, ירושלים 91010, פקס 02-6665204 דואל
mevaker@mevaker.gov.il

הרצאות

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים בעברית ובערבית. ההרצאות מותאמות לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. צוות המרצים קטן ואיכותי, עם ניסיון רב בהסברה מול קבוצות של נוער, ילדים וחיילים, ובמסגרות נוספות.

פרטים במשרד: info@anonymous.org.il 03-6204878 

אנונימוס ממשיכה לקלוט מרצים בעלי/ות ניסיון משמעותי בהדרכה/הוראה, להרצאות בהתנדבות פעמים אחדות בחודש, לפי תוכנית נתונה. לפרטים: רותם rotvia@gmail.com או 03-6204878

משמרות הסברה

משמרות הסברה למען בעלי-חיים במשקים ולעידוד צמחונות מתקיימות בימי ג', 19:30-17:30, במרכז תל-אביב. לפרטים: ארבל 054-5614526 rbmanb@gmail.com

דירות הפעילים של אנונימוס

בעלי דירות בתל-אביב מוזמנים לתרום לאנונימוס באמצעות השכרת חדרים במחיר מוזל לפעילי העמותה. אנונימוס ממשיכה לקלוט מתנדבים/ות המעוניינים להקדיש חלק ניכר מזמנם לקידום זכויות בעלי-חיים, בתמורה למגורים במרכז ת"א או במסגרת שירות לאומי.

למידע נוסף ולפניות: info@anoynmous.org.il טל' 03-6204878 או 050-5784663

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

אנונימוס מקיימת הכשרה להסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בתוכנית: פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם.

להצטרפות: 03-6204878  info@anonymous.org.il

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

מידע על פעילויות קבועות ; לוח הדרושים/ות של אנונימוס

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות ; פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

חדשות

מעריב עגורים בחולה. בכתבה "חקלאי החולה נגד העגורים" (10.10.2008, עמ' 10) מוסרת עדי חשמונאי שחקלאים בעמק החולה מנסים לגרש את העגורים מהעמק בזיקוקים, בסירנות ובדגלים צהובים. העגורים אוכלים בשדות והממשלה אינה מממנת די מזון חלופי, אף על-פי שתרומת העגורים לתיירות מצדיקה מימון.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

מעריב כלובי דגים. בכתבה "קפקאיות זיהומית" (5.10.2008, עמ' 2) מתלונן אביב לביא שהעברת כלובי הדגים מים סוף לנמל אשדוד מסכנת את בריאותם של אוכלי דגים. לביא מצטט "פקיד ממשלתי בכיר המעורב בנושא", שלדבריו הנמל מזוהם: "הכל נשמר בקרקעית, כשהכי גרוע זה הבדיל האורגני (TBT), כימיקל שהשתמשו בו לצביעת אוניות. זהו חומר רעיל שאפשר למצוא בכל נמל בעולם, ועכשיו רוצים לגדל כמות עצומה של דגים כמה מטרים מעליו. אישית, לא הייתי נוגע בדגים האלה." אין בכתבה התייחסות לסבלם של הדגים הכלואים.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

ynet הכחדה. בכתבה "דו"ח: אחד מכל ארבעה יונקים בעולם בסכנה" (6.10.2008) מדווח ארז ארליכמן על דו"ח חדש של ארגון השימור העולמי (IUCN): "על פי הממצאים החמורים, לפחות 1,141 מתוך 5,487 מיני יונקים מוגדרים כבעלי-חיים הנמצאים בסכנת הכחדה. חמור מכך: אחד מכל ארבעה יונקים מוגדר כמצוי תחת סכנת הכחדה מוחלטת. [...] אובדן אזורי מחיה וכריתת יערות משפיעים על 40 אחוז מאוכלוסיות היונקים בעולם, והתופעה בולטת במיוחד במרכז ודרום אמריקה, באפריקה, במדגסקר ובדרום מזרח אסיה. השתלטות שטחי חקלאות על אזורי הגידול הטבעיים של בעלי-חיים מהווה גם הוא איום גדול על החיות." בכתבה לא הוזכרה העובדה, שחלק גדול מהשמדת השטחים הטבעיים נעשה כדי לפנות שטחי מרעה וכדי לגדל מספוא.

הארץ (לה מונד) מים מינרליים. בכתבה "איך "נסטלה" הסתבכה עם תושבי קליפורניה" (10.10.2008, עמ' 6) מספר איב אד על מאבקם של תושבים בקליפורניה נגד שאיבת מים בכמויות ענק על-ידי חברה "נסטלה" עבור תעשיית מים מינרליים. הכתבה מציינת את המגמה המתפשטת במאבק על השמדת בתי-הגידול בידי חברות המים המינרליים: חוזרים למי ברז.

תזונה

ynet צמחי מרפא. בכתבה "הסתיו פה: 3 צמחי מרפא שיעלימו את ההצטננות" (6.10.08) מסביר אסף קורן על קורנית מקורקפת, זוטה לבנה ומרווה משולשת.

הארץ טופו. בכתבה "מי אמר טפו על טופו?" (10.10.2008, גלריה / עכבר העיר, עמ' 10) מספרת רחל טל-שיר על טופו טעים במיוחד, המיוצר בידי בנות משפחת הלפרין בקדיתא.

וואלה! צמחונות וילדים. בטור "עוף? לא טוב" (10.10.2008) מתלבטת תמי ניניו איך להסביר לילדים למה היא לא אוכלת בשר, והאם לגדל ילדים כצמחונים. מהטור עולה צורך לדעת הרבה על צמחונות וליידע באופן שיטתי את האנשים הקרובים. (לכתבות רלוונטיות: 1, 2, 3, 4)

הארץ סיליקון בחלב. בכתבה "פרשת הסיליקון בחלב: תנובה תשלם 55 מיליון" (8.10.2008, עמ' 1) מדווחת עפרה אידלמן שחברת תנובה תפצה את לקוחותיה ב-55 מיליון שקלים בעקבות הוספת הסיליקון לחלב ששיווקה לפני כ-13 שנים. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב פסק שתנובה הוסיפה סיליקון במינון הגבוה פי 10 מהמינון המותר וקבע כי "אין מדובר במחדל, אלא בהטעיה מכוונת העולה כדי הונאה והפרת אמון חמורה כלפי הצרכנים וכלפי רשויות הפיקוח". לפרות פסק-הדין לא יועיל: הפיצוי יינתן על-ידי הוזלת מחירי חלב, חלוקת חלב ומתן תקציב למחקרי תזונה.

כפרות התשס"ט בעיתונות

גם השנה סוקר טקס הכפרות בעיתונות בהרחבה רבה, בדרך-כלל מתוך עמדה ביקורתית. לפניכם תמצית הדברים שהתפרסמו.

הפגנת אנונימוס נגד השימוש בתרנגולים בטקס הכפרות, 6.10.2008 (תצלום: מני ברמן)

דיווחים מהשטח

הכתבה "מנהג הכפרות: מזווית הראייה של בעלי-החיים" (נענע 10) מציגה בפירוט יחסי את הפגיעה בעופות. הכתבת עלמה איגרא מצטטת בהרחבה את ראובן לדיאנסקי:

"התרנגולים מובאים בתוך קופסאות ענקיות, ומוערמים אחד על גבי השני, כאילו מדובר בחפצים. זה כמו סל דחוס של כדורי פינג-פונג. הם מובאים אל השוק 24 או אפילו 48 שעות לפני הטקס, ומושארים בשמש הקופחת בלי מים או מזון. חלק מבעלי-החיים מתים מהצמא, חלק מהעדר חמצן וצפיפות, וחלק מהעדר מזון. בטקס עצמו תופסים את התרנגול ברגליים או בצואר ומטלטלים אותו באוויר. אותו תרנגול יכול לעבור את הטקס הזה כמה פעמים, ובסופו של התהליך מתבצעת השחיטה, באמצע הרחוב, וללא תנאים סניטריים ראויים. בעבר המנהג היה שמוסרים את העוף השחוט לעניים למאכל, אבל היום, בשל האופן שבו נעשית השחיטה בסיטונאות וללא הקפדה על תנאים תברואתיים, לרוב בעלי-החיים פשוט נזרקים לאשפה לאחר השחיטה, מפני שהם לא ראויים למאכל."

הכתבה כוללת גם סיקור של חלוקת עלונים על-ידי אנונימוס בבתי-הכנסת, וכן התייחסות לעבירות על "תקנות מחלות בעלי-חיים" ולתקדים משפטי בעניין, ולעבירות על חוק צער בעלי-חיים. פעילי הרשימה שבראשה עומד לדיאנסקי בבחירות לעיריית תל-אביב, תיעדו וצילמו טקסי כפרות בשוק בשכונת התקווה בתל-אביב, בכוונה להגיש תלונה במשטרה בגין עבירות על חוק צער בעלי-חיים.

בדיווחים אחרים אין עניין בתרנגולים עצמם. רק תרנגול אחד הגיע לכותרות לאחר שנמלט מהשוחט במהלך הטקס בנצרת עלית, והצליח לדחות את הריגתו בשלושה ימים. מקרה אחר הגיע לכותרות כי השוחט התעלף, עקב עומס השחיטה. הכתב, משה שמאי (mynet) לא התייחס לסבלם של העופות תחת העומס שהכריע את השוחט, ואף העדיף לראיין רק את עורכי הטקס. עם זאת, מצלמתו קלטה עינוי טיפוסי של תרנגולים במהלך הטקס: העופות תלויים בחוסר אונים באוויר, ביד השוחט המוחץ את שתי הכנפיים זו לזו באגרוף אחד.

מתקדמים
דיווח אופטימי הציג נמרוד בוסו (mynet) על מנהג שנערך זו השנה ה-22 ברעננה ביוזמת בית חב"ד המקומי:

"בימים אלה מקבלים כל התושבים מעטפה לביתם, המחליפה את פדיון הכפרות שהיה נהוג בעבר ואט אט עובר מן העולם ומהותו סיבוב תרנגולת מעל הראש [...]. בדוכנים הפזורים ברחבי העיר אוספים את המעטפות עם 'דמי פדיון הכפרות' (תרומה אישית, כל אחד לפי יכולתו) והכסף שנאסף מועבר ישירות למשפחות נזקקות."

 

מחשבות על כפרות

העיתונות הציגה מבחר גדול של טורי דיעה על הכפרות. לדברי ד"ר יעל שמש (ynet) "גדולי ישראל בכל הדורות התנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים (שאינו נזכר במקרא או בתלמוד) מהסיבות הבאות: ההיבט המאגי שבו, חשש הטרפה וצער בעלי-חיים." שמש מצטטת את ר' יוסף קארו שקבע כי "מנהג כפרות בערב יום כיפור מנהג של שטות הוא";  את הרב עובדיה יוסף שהסביר כי ריבוי השחיטה בערב יום הכיפורים מביא לפגימת הסכינים והשוחטים "מאכילים נבלות לישראל"; ואת הרבנים חיים דוד הלוי ויצחק כדורי שיצאו כנגד האכזריות שבמנהג.

ynet מפרסם מול שמש טור של מנחם ברוד, שקובע כי "אמנם היו מגדולי ישראל שערערו עליו [על מנהג הכפרות], אך רובם ככולם של הפוסקים תמכו בו." הטענה שרוב הפוסקים בהיסטוריה תמכו במנהג אמנם אינה מספקת את ברוד, אלא שהטיעונים היחידים שהוא מציג לטובת הרג התרנגולים הם שמדובק במנהג ותיק, ושהביקורת נגדו היא "צדקנות מזויפת".

פרופ' אורציון ברתנא (nrg מעריב) מציג ניתוח משלו לעניין הכפרות: "המושג שעיר לעזאזל ומה שקרה איתו בדרך ממקורו העברי אל העברית של היום הוא כל הסיפור שצריך לספר לקראת טקס הקרבת הקרבנות בערב יום הכיפורים. ממושג המציין את הקרבן המוקרב עבור כל העם, עבור כל הקהילה, כדי למחוק את החטאים שלהם, הוא הפך למושג המציין קרבן-שווא, מציאת חלש ועלוב כדי שהוא ישלם את מחיר החטאים והשגיאות של החזק, של החזקים."

גם דדי שי (וואלה!) מצטרף אל הדיונים על מעמד הכפרות ביהדות, והוא מתרכז בסיפוריו של שלום עליכם, ובעיקר בסיפור "כפרות", המביא תיאור דמיוני של תרנגולים המחליטים להתארגן למרד נגד מנהג הכפרות, ובורחים מהעיירה ערב יום הכיפורים. לאחר משא-ומתן מוזר עם רודפיהם, הכוח מנצח.

סליחות

לקראת יום הכיפורים התפרסמו גם טורים אישיים מיוחדים של חשבון נפש. ריבי רונן (הארץ) כותבת ש"רגשי אשמה מציקים במיוחד קשורים בדרך-כלל במבטו של כלב עזוב אחד, בזיכרון שהותיר אחריו חתול אהוב, בסיפור לא-פתור שקשור בחיית המחמד הפרטית." ואילו עידן סייר מציע פרספקטיבה רחבה יותר, ואומר:

"אנחנו לא האדם הקדמון וכבר יש לנו מספיק ידע תזונתי בשביל לבסס את התזונה שלנו על מזון צמחי, שלא פוגע ביצורים חיים כמונו – ובכל זאת אנחנו מתעקשים לדבוק בהרגל של אכילת בשר, בלי שמץ של רצון לשמוע מה עבר על ארוחתנו כשעוד הייתה בחיים. אני מבקש סליחה מכל בעלי-החיים, בשם כל אדם שידע שהוא יכול להציל אותם אם הוא רק יאכל משהו אחר, ובחר שלא לעשות זאת."

מקורות

עידן סייר, "סליחה, באמת", וואלה!, 9.10.2008. 
אורציון ברתנא, "תרנגול כפרות: שעיר לעזאזל", nrg מעריב, 8.10.2008.

משה שמאי, "השוחט התעלף, התרנגולים יועברו לנזקקים", mynet ,8.10.2008.

ריבי רונן, "חשבון נפש", עכבר העיר / הארץ גלריה 7.10.2008, עמ' 2.

אחיקם משה דוד, "תרנגול הכפרות נמלט מהשוחט", מעריב, 7.10.2008, עמ' 20.

דדי שי, "לא מבינים מוסר השכל", וואלה!, 7.10.2008.

יואב זיתון, "תיעוד: התאכזרות לתרנגולות בטקס הכפרות", mynet ,7.10.2008.

הילה קובו, "סיירת הכפרות פשטה על שוק התקווה", nrg מעריב (זמן ת"א), 7.10.2008.

עלמא איגרא, "מנהג הכפרות: מזוית הראייה של בעלי החיים", נענע 10, 8.10.2008.

נמרוד בוסו, "במקום תרנגולות - פדיון כפרות", mynet ,7.10.2008.

"פדיון כפרות ברעננה", nrg מעריב, (זמן מעריב), 7.10.2008.

מנחם ברוד, "כפרות. בגלל המסורת", ynet ,6.10.2008. 

יעל שמש, "ללא כפרה", ynet ,5.10.2008.

הרפתקאות דון והחיות: החטיפה 

"החטיפה" הוא הספר השני על דון, הילד בעל הקשרים מיוחדים עם חיות. המחבר, מאיר אשל, ממשיך לפלס את דרכו בין הרפתקאות דמיוניות שובות לב לבין חשיפה של פגיעה ממוסדת ממשית בבעלי-חיים והצעת דרכים להיאבק בה. אריאל צֹבל סוקר כמה מהנקודות שהופכות את הספר לתרומה חשובה ל"מדף הספרים החייתי" לילדים.

הסדרה
"החטיפה" הוא הספר השני בסדרת "הרפתקאות דון והחיות" של מאיר אשל. בספר הראשון התוודענו לדון בן השש, ליכולתו המופלאה ליצור קשר עם חיות ולהבינן. הכרנו גם את הערנות שמפגינות חיות רבות לקריאות המצוקה שלו תוך היחלצות לעזרתו, כאשר דון, מצדו, שומע את החיות המספרות על מצוקתן ונחלץ לעזרתן. בספר השני בסדרה, המתרחש כאשר דון כבר בן 8, מככבות הדמויות המוכרות, וגם הגישה דומה: הרפתקאות מסמרות שיער על רקע קשרים משפחתיים הדוקים, ילד וחיות עתירי תושייה דמיונית – ומפגשים קצרים עם ניצול ממוסד של חיות. בין עבודה בבית-חולים לחיות, שבי בידי חוטפים וחיפוש חייל נעדר, דון מצליח ללמוד על ניצול חיות בידי קוסמים, במעבדות ניסוי ואפילו בתעשיית הפרוות.

קוסמים מתעללים
הסיפור נפתח במופע קטלני שעורך קוסם ביונים, בפני ילדי בית-הספר. דון חושף את הרג היונים – ומיד עוצרים את המופע, בחסות סגל בית-הספר. למחרת עורכים דיון מסודר בנושא ולבסוף יוצאת מתוך בית-הספר קריאה לתיקון החוק העירוני. תיאור קצר של הדיון שנערך בין הילדים במסגרת הלימודים, מספק לקוראים הצעירים רשימה של פרקטיקות עינוי והרג שרווחות בקרב קוסמים המשתמשים בחיות. מעניין לקרוא שני פרקים המוקדשים להתעוררות נגד העינויים וההרג: התעוזה של דון "לעשות מהומות", התגייסות סגל בית-הספר והתלמידים – עד לעצירת ההתעללות. אך לעומת הבסיס העובדתי של תיאורי ההתעללות, דווקא ה"קמפיין" נגד ניצול חיות במופעי קוסמות מסופר באופן מרוכך; הכול מתגייסים לעניין ללא מחלוקת, תוך הפגנת אזרחות מופתית – וסוגרים במהירות סיפור צדדי. המחבר העדיף לשמור את ההרפתקאות למצבים פיזיים ואקזוטיים יותר, ונותר רק לתהות – האם אפשר לתאר קמפיין בצורה מלהיבה מספיק כדי להגישו כהרפתקה לקוראים צעירים?

ויוויסקציה לילדים
חלק מרכזי יותר בספר עוסק בהתנדבות של דון בבית-חולים ל"חיות מחמד", המפעיל ילדים לסיוע בעבודות פשוטות. תשומת-לב רבה מוקדשת לתיאור שגרת הפעילות במקום, ואין זה מפתיע לגלות שמעבר לשגרה הגלויה, משהו רע קורה בין כתלי בית-החולים, מאחורי הדלתות הסגורות. אולם מה שקורה שם שייך לסיפור בנושא אחר: ניסויים בחיות. "החטיפה" מצטרף ל"חבורת אחלה ותעלומת הקולר הירוק" של אורית רז בניסיון לספר לילדים על ניסויים בחיות. בית-החולים לחיות שבו מתנדב דון קשור באופן מפתיע למפעל לייצור מזון ל"חיות מחמד", העורך ניסויי טעימת מזון בחיות. כמו ב"תעלומת הקולר הירוק", גם כאן האתגר שעמד בפני המחבר הוא יצירת קישור בין האירועים המתרחשים במעבדות סגורות לבין עולמם של ילדים. איך מגישים לילדים סיפור שיהפוך את התעשייה ההמונית והאנונימית לתחום של אכפתיות טבעית ואפשרות פעולה קרובה? ניסויים בהזנת כלבים וחתולים מהווים נושא טוב לסיפור כזה, כי הקשר בינם לבין ילדים הוא מיידי ואינטואיטיבי. אמנם, מדובר בניסויים הנערכים במספרים זעירים בהשוואה לניסויים אחרים, אך זהו "מחיר" סביר בשביל סיפור טוב. אשל ודאי קרא על מחאת צרכנים נגד ניסויים שעורכת חברת איימס (Iams) של פרוקטר אנד גמבל – ונדלק: זהו אחד מתחומי הניסוי המעטים בחיות, שעומדים בפני קמפיין ציבורי צרכני, ויש בקמפיין אפילו משקל ניכר לכוח הצרכני של ילדים.

הכלב MadDog במעבדת Iams לניסויים בתזונה. כאשר חוקר ארגון PETA צילם אותו, הוא כבר היה כלוא שש שנים בכלוב זה, בגודל 1X1 מטר, ונשללה ממנו היכולת לנבוח, באמצעות ניתוח. מתוך האתר של PETA נגד Iams.

חרם צרכנים

סדרת "הרפתקאות דון והחיות" חריגה בין ספרי הילדים לא רק בעיסוק המודע בניצול ממוסד של חיות, אלא גם בניסיון להעביר לילדים את מושג המפתח בתחום המאבק בניצול: חרם צרכנים. מפתיע לקרוא את המושג הזה בספר ילדים – לא פחות מלקרוא תיאורים של הלעטת כלבים בכפייה בניסויי תזונה. חשוב לספר לילדים שאפשר לפעול בצורה יעילה נגד התעללות; זה חשוב לא פחות מלתאר את החיות הנפגעות, אבל מדובר בנושא מסובך יותר. אביו של דון מסביר מה זה חרם צרכנים: "אפשר לנסות לגרום לכך שאנשים לא יקנו את המזון שהמפעל מייצר." (עמ' 64) שיטות הארגון של חרם צרכנים, כפי שהן עולות בספר, הן דיון בבית-הספר ועריכת הפגנות מול המפעל. שיטות מעולות ללא ספק, אלא שהנושא נותר ברקע הסיפור ואינו הופך לעלילה פעילה. חבל, כי "חרם צרכנים" הוא מושג קשה להבנה. אפילו ילד כישרוני ומלא רצון טוב יתפתה בקלות לצפות שכל בית-הספר ישתכנע אם רק הנושא יעלה בו לדיון, ושהמפעל ייכנע וההתעללות תיפסק בעקבת הפגנה אחת. צריך ללמוד שהמציאות מורכבת יותר. אם כן, עצם הזכרת הרעיון של אקטיביזם יעיל הופכת את "החטיפה" לספר מיוחד וחשוב, אבל השאלה איך פועלים באמת, עדיין ממתינה לפיתוח בספרי ילדים.

הפגנת PETA נגד הניסויים בחיות ב-Iams

נטל הידיעה
דון יודע לתקשר עם חיות, ויכולת זו מסייעת לו להינצל מכמה מצבים מסוכנים. גם על האסונות הפוקדים חיות שונות הוא לומד ישירות מהן, בדרך לא אנושית. אך למרות המקום המרכזי שתופסים בספר כישרונות ואירועים לא-מציאותיים, למעשה אין צורך בכוחות מיוחדים כדי ללמוד את כל מה שלומד דון על החיות וכדי לעשות למענן את כל מה שהוא עושה. למשל, כשהוא קם ומבקש לעצור את דחיסת היונים בכובעו של הקוסם, הוא למד על ההתעללות בזכות תקשורת מיוחדת עם חתולו של הקוסם; אבל למעשה, כל ילד אחר שקרא באינטרנט על ניצול יונים בידי קוסמים (למשל בבלוג של הקוסם קליוסטרו) יכול לקום ולפעול כמו דון. ואפילו דון עצמו לא נזקק להקשיב לחתול בדרך מופלאה, אלא רק לחשוב בהגיון "איך היונים נעלמות בתוך הכובע?". גם בבית-החולים לחיות, דון לא נזקק בעצם לכוחות מיוחדים כדי לאתר את הניסויים, אלא בעיקר לסקרנות ולאומץ לברר מה קורה מאחורי דלתות שכתוב עליהן "הכניסה אסורה". הכוחות המיוחדים של דון מתפקדים אפוא בתור התגלמות של מצפון ושל ידיעה, בעולם של אנשים קהי-מצפון ובורים. כאשר חיות נמצאות במצוקה בקרבתו, דון לא יכול שלא לדעת על כך – הוא שומע סימני המצוקה; והוא לא יכול להתעלם ממה שהוא שומע – מצוקתן של החיות גורמת לו אי-נוחות גופנית. אם כן, בניגוד לרוב גיבורי-העל, כוחותיו של דון אינם הופכים אותו לצבא של איש אחד. לפי מאיר אשל, "כוחות העל" העיקריים שילד זקוק להם כדי להתמודד מול ההתעללות בחיות הם מצפון בריא, ידיעת העובדות ותעוזה. כוחות כאלה נמצאים בהישג-ידם של ילדים רבים.

מקור
מאיר אשל, הרפתקאות דון והחיות (2): החטיפה, אייר: יהודה רוזנטל, (חיפה: כוכב, 2008). 149 עמודים. לא מנוקד.

האתר של דון

פינת התזונה
פאלאק פניר טבעוני

ה"דיוואלי", חג האור המפורסם של ההינדים, נחגג החודש. אף על-פי שלא חסרים לנו חגים בתקופה זו, ניתן להצטרף לחגיגה הפופולארית ולהכין את אחד ממאכלי החג המסורתיים – פאלאק פניר.

מרכיבים (לארבע מנות)

250 גרם תרד
100 גרם טופו חתוך לקוביות בינוניות
בצל סגול חתוך דק

עגבנייה חתוכה לקוביות קטנות
חצי כפית זרעי כמון
כף ג'ינג'ר (זנגביל) טרי
6 שיני שום
רבע כפית אבקת צ'ילי
קורט כורכום
3/4 כפית מלח
רבע כפית קארי
חצי כפית / גרם מסאלה (תערובת תבלינים הודית שניתן לרכוש בחנויות תבלינים)

כף מרגרינה בטעם חמאה

מעט שמן קנולה לטיגון

הוראות הכנה

1. לבשל את התרד במים 10 דקות ולקרר מעט.
2. לערבל במעבד מזון את התרד עם רבע כוס מים.
3. לרסק בבלנדר את הג'ינג'ר עם כף וחצי מים עד לקבלת מחית בעלת מרקם חלק.
4. להקפיץ את הטופו החתוך במעט שמן עד להזהבה.
5. לחמם כף וחצי שמן ולטגן מעט את גרגירי הכמון במחבת נפרדת. להוסיף את הבצל ולטגן עד שמזהיב. להוסיף את תערובת השום והג'ינג'ר, ואת התבלינים: צ'ילי, כורכום, מלח, קארי וגרם מסאלה. להוסיף את העגבניה ורבע כוס מים. לבשל על אש בינונית 5 דקות תוך כדי ערבוב ומעיכת קוביות העגבנייה.
6. להוסיף תרד ורבע כוס מים ולבשל 5 דקות נוספות.
7. להוסיף את הטופו, כף מרגרינה בטעם חמאה, ומלח ולחמם את התבשיל עוד 3 דקות.
8. להגיש על אורז או עם צ'פאטי (פיתה הודית דקה ושטוחה ש"מנגבים" איתה את האוכל. דומה בצורתה לטורטייה או לאפה שיכולות לשמש כתחליף).
    

מתכון: עינת סטולר