זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, שי חרמון, עידו דברת דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

תל אביב
הפגנה נגד ציד כלבי-ים בקנדה תתקיים ביום ג' 15.3.2005 בשעה 15:00, ברח' נירים 3 (ליד אצטדיון יד-אליהו). מארגנים: israel4wildlife. ראו פירוט ב"תמונות השבוע".

מומלץ לתאם הגעה עם אלונה: hoovy_1@netvision.net.il 054-4544461

חיפה
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו תתקיים ביום ו' 25.3.2005 בשעה 12:00, במגרש החניה של קניון לב המפרץ (מול מופע הקרקס). לפרטים – גליה: 054-7691324 galiya_r@yahoo.com

פיטום אווזים – קריאה לפעולה

בניסיון למנוע ברגע האחרון את הפסקת הפיטום, מנסים בימים אלה גורמים במשרד החקלאות לבצע שינויים בשיטת הפיטום, כדי לגרום לו להיראות פחות אכזרי. כך, למשל, הם מציעים להחליף את צינור המתכת, שבאמצעותו הוחדר עד כה המזון לגרונם של האווזים, בצינור גמיש. זאת בתקווה ששינויים קוסמטיים יסיטו את תשומת-לבם של חברי ועדת החינוך של הכנסת מן המחלה האיומה שכל שיטת פיטום מכוונת לגרום, וישכנעו אותם להתיר את הפיטום בשיטה החדשה. אם ירצה משרד החקלאות לנסות להעביר תקנות פיטום חדשות, יצטרכו התקנות לעבור את אישורה של ועדת מומחים, לפני שניתן יהיה להגישן לאישור ועדת החינוך.
כִתבו לשניים מחברי ועדת המומחים. קראו להם לגלות יושר מקצועי ולא להוות חותמת גומי לניסיונות משרד החקלאות לעקוף את החלטת בג"ץ ואת חוק צער בעלי-חיים. הזכירו להם כי שיטת הפיטום הנבחנת כעת כלל אינה מתיימרת לשנות את המחלה החמורה שנגרמת לאווזים, את התבקעות מערכת העיכול, את קשיי הנשימה שגורם הכבד המנופח הלוחץ על הריאות, את שיעור התמותה הגבוה וכו' – אלא רק "לייפות" את מה שעלול להצטלם רע: הצינור.

כתובות למשלוח מכתבים:
ד"ר דגנית בן-דב, השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה, משרד החקלאות, ת.ד. 12 בית-דגן 50250
פרופ' נחום סנפיר, הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה, ת.ד. 12 רחובות 76100

גיזום ברגע האחרון

עונת הקינון מתחילה. פשוש, בולבול, שחרור, צופית, תור מצוי ומינים נוספים – מקננים בהמוניהם בחצרות בתוך ישובים, אפילו בעומק הערים. גיזום עצים ושיחים עלול להרוג גוזלים ישירות או לגרום למותם או לנטישת הביצים בעקבות חשיפת הקן. לכן מי שמתכוון/ת לגזום עצים ושיחים בחצר בגלל הפרעה לשבילים, סכנה לחוטי חשמל וכדומה – עכשיו הימים האחרונים שניתן לעשות זאת תוך סיכון מועט לציפורים, עד תום עונת הקינון (ביולי, לכל המוקדם). כעת ציפורים מעטות כבר דוגרות ולכן יש לבחון היטב את העצים והשיחים לפני הגיזום. כדאי לזכור, שמעבר למטרדים ולסכנות הנגרמים על-ידי עצים ושיחים, כדאי להימנע מגיזום בכלל. למידע נוסף על ציפורים בעיר

דרושות משפחות אומנות באזור ירושלים

לעמותה למען החי באזור ירושלים דרושים בתים זמניים (משפחות אומנות) לכלבים/לכלבות מחוסנים, מעוקרים/מסורסים, ידידותיים ומחונכים. מזון וציוד יסופקו ותמורת האומנות יינתנו 400 ש"ח בחודש. לפרטים – רינה: 050-5932100

דרושים אנשי מחשבים

לאנונימוס דרושים מתנדבים (עם אפשרות לתשלום סמלי) בתחומי תוכנה, חומרה ורשתות. פרטים במשרד: 03-5226992

בעיתונות הישראלית

שירותי בריאות כללית סידן? לא מחלב. בכתבה "חלב על הזמן?" (8.3.2005) מדווח ד"ר שמואל גבעון על מחקר שהתפרסם בכתב-העת הרפואי Pediatrics (גיליון 115(3), מרץ 2005), ולפיו מוצרי חלב אינם הדרך הטובה ביותר לאספקת כמות הסידן הדרושה לגוף – מיץ תפוזים מועשר, טופו, ברוקולי וירקות מסוימים – טובים לא פחות. בהמשך מדווח ד"ר גבעון על סקירה של 37 מחקרים בנושא השפעת סידן על חיזוק עצמות ילדים, שהעלתה כי 27 מהם לא תמכו בהגברת שתיית חלב. לבסוף, מדגיש ד"ר גבעון כי מניעה תמיד עדיפה על טיפול – וכדי להימנע מבריחת סידן בגיל מבוגר יש להקפיד על פעילות גופנית עוד מגיל הילדות.

nrg  מעריב  "אמץ  אותי"  חוזר.  בידיעה  "בקרוב  ב-nrg:  ירוק  נושך" (7.3.2005) נמסר על הקמת ערוץ אינטרנט חדש לנושאי איכות הסביבה ובעלי-חיים. בעקבות פניות הקהל, יחזור במתכונת מורחבת פרויקט "אמץ אותי", שסייע באימוץ קרוב לאלף כלבים וחתולים ולווה בכתבות רבות על זכויות בעלי-חיים.

ynet כוכב העכברים. בכתבה "מדענים ייצרו עכברים עם מוח אנושי" (6.3.2005) מדווחים טל איתן וסוכנויות הידיעות על מחקר חדש באוניברסיטת סטנפורד, המבקש ליצור עכברים שמוחם מורכב מתאי מוח אנושיים. הכתבה מציגה לכאורה "השלכות מוסריות" של הפרויקט – אך רק במקרה שהעכברים יפתחו תכונות אנושיות, תוך התעלמות מן הפגיעה בהמוני עכברים רגילים במהלך ניסוי זה. העניין העיתונאי במניפולציות גנטיות בחיות מתעורר רק כשצצה אטרקציה הקשורה בגבולות המין האנושי, בעוד שהיישומים העיקריים של הביוטכנולוגיה הם מסחריים-חקלאיים.

הארץ נזקי כביש 6. בכתבה "כאוס הפוך: סלילת חוצה ישראל תקטע משק כנפי פרפר בצפון" (6.3.2005) מדווח צפריר רינת על מינים נוספים הצפויים להיכחד בשל בניית מקטעי כביש בפרויקט חוצה ישראל. והפעם – פרפרים נדירים.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב אמת לילדים? ברשימה "עוף זה תרנגולת?" (9.3.2005) מתארת עינת ניב את שגרת יומה של אם, שצריכה להחליט מה מספרים לילד ומה מסתירים – במיוחד בשאלות הנוגעות למצבם של בעלי-חיים. לחומר נוסף על חשיפת מידע בפני ילדים ועל הסתרתו.

nfc למען צבי הים. בכתבה "מרכז הצלת צבי ים משתדרג" (8.3.2005) מדווחת מירב לוי על רכישת ציוד חדש למרכז הארצי להצלת צבי ים. המרכז פועל מאז 1999 ועד כה הצליח להשיב לים יותר מ-70 צבי ים פגועים.

זמן חולון בת-ים ברווזים בפארק פרס. בכתבה "ברווזים, בואו הביתה" (11.3.2005, עמ' 42) מספר ליאור אברהם על ברווזים משוללי יכולת תעופה בפארק פרס בחולון, שנטרפים בקלות ועוברים התעללות מידי ילדים כאשר הנהלת המקום מרוקנת את מי האגם. האחראי על הפארק, שמשון חן, מנהל "ימית 2000" טוען שיש קושי טכני להגן על הברווזים.

לתגובות: זמן חולון בת-ים (מעריב), האצ"ל 1, ראשון לציון. פקס: 08-03-9520818 דואל: z_mekomi@maariv.co.il

ynet כלבת בצפון. בידיעה "משרד הבריאות: מי שבא במגע עם כלבה שחלתה בכלבת בעין זיוון - שייבדק" (9.3.2005) מוסר עופר שפר על גילוי כלבת בכלבה בקיבוץ עין זיוון שבגליל העליון. זוהי הזדמנות להזכיר לכל מי שמטפל בכלבים ובחתולים בצפון לחסן את החיות בדחיפות.

הודעות קבועות

שירות לאומי באנונימוס: בנים ובנות עד גיל 21, שקיבלו פטור משירות צבאי או שפועלים לקבלתו, מוזמנים להציע מועמדות לשירות לאומי באנונימוס עד 31.3.2005. השירות יחל בקיץ 2005 ויתקיים בתל-אביב. היקף הפעילות הנדרש: 40 שעות שבועיות למשך שנה. לפרטים – רעות: 03-5226992, reut@anonymous.org.il
פיטום אווזים – משמרות מחאה (שימו לב לשינויים!): חיפה: אחת לשבועיים, ביום ב', 15:00, ברח' הרצל 18, ברחבת בית הקרנות (אלכס: 052-8983805). משמרות המחאה בקריות מבוטלות.

הזמינו כרזה "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).

פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי: tzone@walla.com 050-7923232).

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

יומן חייתי 5 התוכנית לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. תמונות השבוע
ציד כלבי ים בקנדה

בכל שנה נודדת אוכלוסיית כלבי הים גדולה מרחבי האוקיינוס האטלנטי למשטחי הקרח שלאורך החופים המזרחיים של קנדה כדי להתרבות שם. ההמלטה מתרחשת בין סוף פברואר לאמצע מרץ. בגיל 12 יום הם מתחילים להחליף את פרוותם הלבנה בפרווה מנומרת. ממשלת קנדה מתירה להרוג גורים החל משלב זה, וכך הורגים אותם על הקרח בטרם מלאו להם שלושה חודשים, אז הם מסוגלים להימלט בשחייה.

גור של כלב-ים ממין harp seal בשלב בהתפתחותו שמכונה beater. אלה הם קורבנות הציד העיקריים (IFAW)

ממשלת קנדה מתירה להרוג מאות אלפי כלבי-ים. ב-1996 חלה עלייה גדולה במכסות הציד, וב-2004 נערך הטבח השנתי הגדול ביותר מאז 1956: הממשלה התירה לחסל 350,000 כלבי ים (בפועל ניצודו אף יותר מכך). זאת במסגרת תכנית להתיר הרג מיליון כלבי ים בשלוש שנים עד סוף אביב 2006. מכסת ההרג לשנה הנוכחית היא 319,500.

את הגורים הורגים במכות אלה בראש או בירי. מחקר שערך צוות בינלאומי של וטרינרים ב-2001 גילה, שעורם של 42% מכלל כלבי הים נפשט מעליהם בעודם חיים ובהכרה מלאה. בין 1998 ל-2004, קיבל משרד המדגה והאוקיינוסים בממשל קנדה עדויות מצולמות בווידיאו של יותר מ-660 הפרות של החוק הקנדי במהלך הציד. המשרד לא נקט פעולה אפילו נגד אחד מן העבריינים. גם העובדה, שניצודו רבבות כלבי ים מעבר למכסה שנקבעה על-ידי המשרד, לא עוררה אותו לפעול.

מטרת הציד היא מכירת פרוותיהם של הגורים לתעשיות אופנה, במחיר כ-50 דולר. הערך הכלכלי של חלקי גופם האחרים נמוך מאוד.

מראה מהאוויר של אתר על הקרח, שאליו נגררו גוויות של גורים (IFAW)

עם פתיחת עונת הציד, יתקיימו הפגנות מול שגרירויות קנדה ביותר מ-50 מדינות ברחבי העולם: בארצות-הברית, במקסיקו, בדרום אמריקה, במזרח התיכון ובאירופה. בואו להשתתף בהפגנה שקטה מול שגרירות קנדה בישראל, ביום ג' 15.3.2005 בשעה 15:00 ברח' נירים 3 (ליד אצטדיון יד-אליהו). בעת ההפגנה תימסר בשם תושבי ישראל לשגריר קנדה איגרת, הקוראת להפסיק את הציד המחריד.

אתר המוקדש למאבק הישראלי נגד ציד כלבי-הים וכולל מידע רב בנושא http://www.israel4wildlife.org
המידע שכתבה מסתמך על אתר International Fund for Animal Welfare

חיתמו על עצומה נגד ציד כלבי-הים (המטרה: מיליון חתימות)
לצפייה בתיעוד של ציד כלבי-הים (אזהרה: הסרטים קשים לצפייה)

3. בחזרה לבמבי: דיוקן האדם כאסון טבע

בעקבות צאתו לאור של "במבי" בפורמט DVD משוקם, הבאנו בשבוע שעבר סקירה של של אריאל צֹבל על דמויות בעלי-החיים בסרט. השבוע אנו מביאים את חלקה השני של הסקירה – על הנוכחות האנושית בסרט והשלכותיה על ציד במציאות.

הנעדר הנוכח
"במבי" הוא סרט המתייחס לבני-אדם ללא ייצוג ישיר שלהם. הם קיימים, קרובים ומסוכנים, אך ניכרים לא בגופם אלא רק בעקיפין, דרך כוחות המשחית שלהם: כדורי רובים, כלבי ציד ואש. בסרטים מצוירים יש (והייתה כבר בימי "במבי") מסורת של דמויות נבל, שיוצרי הסרט נמנעו ממנה כליל. דמות הנבל הטיפוסית היא פשטנית – לרוע יש פרצוף מכוער, אשר קל לזהות אותו – וקל גם להבדיל את עצמך ממנו ולשנוא אותו. הנבל יכול להיות גדול וחזק, אבל הנוכחות הגופנית הברורה שלו גם הופכת אותו ליצור מוכר, שעוצמת כוחו ניתנת לתפיסה ולהערכה, ולכן אולי גם ניתן להתגבר עליו. לא כך האדם ב"במבי". היעדרות האדם מן המסך הופכת אותו לכוח מסתורי, לא מובן, בעל פוטנציאל הרס אינסופי. בני-האדם אינם דמויות רעות – שגם להן יש אימא ואבא ואיזו נקודה רגישה בלב – הם התגלמות הרוע עצמו.

הרוע האנושי
דמויות נבל קלאסיות הן פשוט מרושעות. אבל האנשים ב"במבי", בהיעדר דמות נבל פשטנית, אינם בהכרח צמאי-דם; ייתכן שהם מזילים ריר למראה חיות גוססות וייתכן שהם קולעים במטרות חיות מתוך אתגר ספורטיבי – איננו יודעים דבר על אישיותם, ולידע כזה ממילא אין חשיבות. הרצחנות שלהם נוצרת מתוך חלוקת עבודה ומיכון: את ההרג לא מבצע האדם במו ידיו, אלא מבצעים הכדורים שהוא משלח בחיות ממרחק, בעזרת הכלבים שהוא משלח בקורבנות, גם כן ממרחק (בתור כלי ציד בידי האדם, הכלבים הם חיות שתאוות הציד הטבעית שלהם הוקצנה ועוותה בתהליך הביות כדי להופכם לנשק יעיל; רק הכלבים צמאי-דם, ואילו נפשם של בני-האדם נותרת מחוץ לתמונה). על אלה נוספת הרצחנות המסוכנת מכולם – אדישות רשלנית, שהביאה להתפשטות האש ממחנה הציידים אל היער – ולהשמדה בממדים אפוקליפטיים. במילים אחרות: הרוע האנושי כתכונה פסיכולוגית מוצג רק באופן מרומז, לכל היותר; תחת זאת הוא מוצג כאוסף של שיטות הרג והרס במסגרת יחס מנוכר של האדם כלפי לטבע.

לא בעל-חיים
בני-האדם ב"במבי" דומים לכוח טבע ולא ליצורים חיים. יש בכך ייצוג משכנע של האופן שבו הם נתפסים בעיני קורבנותיהם, שאינם מסוגלים להתמודד עם הטכנולוגיה ההרסנית של האדם. "הנסיך הגדול של היער", אביו של במבי, נערץ בזכות יכולת הבריחה וההתחמקות שלו ויכולתו להזהיר אחרים – לא בזכות יכולת לחימה באויב. החיות כלל אינן מעלות על הדעת להתארגן ולהילחם באדם, אלא, לכל היותר, לעכב את הכלבים שלו; הסיכוי היחיד שלהן להינצל הוא לברוח. ברמת התסריט, זהו ויתור על המאבק הצפוי במסגרת סרט הרפתקאות, לטובת ייצוג אותנטי של היחס בין חיות לבני-אדם. במובן זה, חיות היער ב"במבי" אינן משל לחברה האנושית, וכל ניסיון לפרש את הסרט כמשל לחברה לוחמנית תחת שלטון ריכוזי (יש שפירשוהו כך) – הוא הפרזה גסה. האדם ב"במבי" הוא אפוא ספק כוח טבע, ספק כוח שמחוץ לטבע, ובכל מקרה הוא איננו בעל-חיים במלוא מובן המילה. לפי החומר התיעודי המוגש בתקליטור החדש, אחת מן האפשרויות שנפסלו במהלך יצירת "במבי" היא הצגת דמותו של אדם כקורבן שריפת היער שהוא גרם לה. סצנה כזו הייתה מחזירה את האדם לתוך הטבע כבעל-חיים – הרסני במיוחד אך גם פגיע כמו האחרים – ומוסרת מסר מובהק של "אקולוגיה רדודה": האדם הפוגע בטבע, סופו שיפגע בעצמו. אולם יוצרי דיסני ויתרו על סצנה זו כליל, והעדיפו להשאיר את האדם ככוח חיצוני. בחירה זו מותירה את "במבי" יותר כניסיון לספר על עולמן של חיות בר – הנאלצות להתמודד עם מציאות שיש בה גם בני-אדם – ופחות כאזהרה על "מה אנחנו עושים לעצמנו".
 
"אדם" ולא "צייד"
"במבי" יכול להצטייר כמשל על הקשר שבין האדם לטבע ולא על בעיית הציד גרידא, משום שלא מוזכרים בו ציידים במפורש. כשאמו של במבי מסבירה לו מהו מקור האימה הגדולה של החיות, היא אומרת "האדם נכנס ליער" ולא "היו ביער ציידים". ההכללה "האדם" חוזרת גם מפי אביו של במבי. אין בעולם של "במבי" בני-אדם אחרים: אין מטיילים בלתי מזיקים, מתנגדי ציד או צופי קולנוע. אדם משמעו צייד, אדון החיות המבויתות-המעוותות, הרשלן משמיד היערות. במסגרת של יצירה מסחרית, זהו מסר קשה להפליא: איזה אדם ירצה לראות את עצמו בדמות הדיוקן האיום הזה? על רקע האמור, נראית מתיקות היתר של החיות מובנת יותר, כעטיפה מרגיעה למסר צורב.

חשיבות היסטורית
על כל פנים, ברמת הפשט, האנשים שנכנסו ליער של במבי הם בהחלט ציידים, בעוד שבמציאות רוב האנשים אינם ציידים. לכן קיבל הקהל את האירועים ב"במבי" כפשוטם, והסרט הפך לכוח של ממש נגד ציד. לפני כעשור, טרח חוקר בשם א. וולר הייסטינגס לשכנע, ש"במבי" איננו הסיבה המרכזית להתנגדות הציבורית לציד בארצות-הברית, אלא מדובר ברגש שהתפתח מוקדם יותר וניזון ממקורות שונים; זוהי עדות דווקא להשפעתו העצומה של הסרט, שהרי מוזר אפילו להציע את האפשרות, שלסרט אחד תהיה השפעה כה גדולה. אולם לדברי הייסטינגס, כך נתפס "במבי" בעיני ציידים בארצות-הברית (וניתן לשער, שזו איננה רק תוצאת האפקטיביות של הסרט, אלא גם ניסיון של הציידים להימנע מהכרה בכך, שרוב הציבור מתנגד לפעילותם באופן עמוק יותר). עם זאת, נראה שאין חולקים על כך, שכיצירה בודדת, "במבי" הוא החומר האפקטיבי ביותר שנוצר אי-פעם נגד ציד.

"הצייד המרושל"
עם צאתו של הסרט לאקרנים ב-1942, כתב עורך כתב-עת לציידים, Outdoor Life, ש"במבי" הוא "העלבון הגרוע ביותר שהוטח אי-פעם בכל צורה שהיא בספורטאים ובמשמרים אמריקאיים" (ציידים נוהגים להציג את עצמם כ"ספורטאים", "קרובים לטבע" ו"מגונני הסביבה"). לעומת הדימוי-העצמי המחמיא של הציידים, "במבי" מציג אותם ככוח השמדה גרידא, חיצוני לטבע ומנוכר ממנו לגמרי. לדברי הייסטינגס, עורך Outdoor Life כעס משום שזיהה במעשי הציידים בסרט שורה של הפרות "הקוד האתי של הציד": הם ככל הנראה צדים מחוץ לעונה, הם יורים בכל מה שזז מבלי לבחון באיזה מין מדובר; והם התרשלו בטיפול באש במאהל; לדברי העורך, "ציידים מרושלים" כאלה אינם מייצגים היטב את "הצייד האמריקאי הנורמלי". הייסטינגס מעיר, שבדף שבו התפרסמו דברים כועסים אלה, מופיעה גם בקשתו של פקח ציד מהציידים לשתף פעולה עם הרשויות כדי לפקח על מפירי תקנות הציד – רמז לכך ש"הציידים האמריקאיים ב-1942 היו עשויים להיות דומים יותר לרוצחי אמו של במבי מכפי שבראון [עורך כתב-העת] ביקש שנאמין". על כל פנים, האפקטיביות של הסרט אינה תוצאה של חשיפת דמותם הרצחנית של ציידים – אדרבה, קשה לחשוב על ייצוג מרומז יותר שלהם – אלא של יכולתו לעורר הזדהות עם הקורבנות.

אחרי 63 שנים

ויכוחי "במבי" ממשיכים בשנים האחרונות. בעוד שדמות העופר החמוד גויסה ב-1944 על-ידי הרשויות האמריקאיות לקמפיין למניעת שריפות, מתלוננים כיום התומכים בשריפות בתור אמצעי ל"ניהול יערות" בארצות-הברית, ש"במבי" אחראי להתנגדות ציבורית לשיטה זו. ציידים ממשיכים להתלונן על הסרט, בעוד שכמה מהם (או סתם אנשים שרוצים להיראות קשוחים) נוהגים להציג את עצמם כ"הורגי במבי" בתור התרסה. מספרם המוחלט של בעלי רישיון הציד בארצות-הברית יורד בהתמדה בדור האחרון – לפי נתוני הארגון HSUS, מספרם ירד מ-16.3 מיליון ב-1980 ל-14 מיליון ב-2005. אך עדיין מדובר במספר עצום, והציידים זוכים שוב ושוב בשנים האחרונות בהרחבת היתרי הציד לפי חוק. "במבי" נותר רלוונטי גם כיום, והוצאתו המחודשת של הסרט היא אירוע חשוב.

במבי במציאות: איילים עומדים במים במהלך שריפה ביער הלאומי Bitterroot, מונטנה.

צילם: John McColgan תאריך: 8.6.2000  

מקורות עיקריים

Bambi: 2-Disc Platinum Edition. Release Date: 1.3.2005. Original film: Walt Disney (producer), David Hand (director), 1942.

Disney Online – Bambi Special Edition, accessed 4.3.2005.

Bambi: Platinum Edition DVD Review, UltimateDisney.com, accessed 4.3.2005.

Gary Polakovic, “The Greening of Hollywood?”, LA Times, 27.3.2001.

A. Waller Hastings, “Bambi and the Hunting Ethos”, Journal of Popular Film and Television 24(2), Summer 1996, pp. 53-57.

David Payne, “Bambi”, in: Elizabeth Bell, Lynda Hass and Laura Sells (eds.), From Mouse to Mermaid: The Politics of Film, Gender and Culture, (Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press, 1995), pp. 137-147.

Gerald L. Smith, “Eating Bambi: Disney Comes to Dinner in Dixie”, Tennessee Valley Outdoors, July 1994.

Charles Solomon, The History of Animation: Enchanted Drawings, (New York: Alfred A. Knopf, 1989), pp. 128-130.

4. פינת התזונה: לזניית חצילים

החומרים
חציל
ק"ג עגבניות
גזר
בצל גדול
5 שיני שום קצוצות
כף אורגנו מיובש
10 עלי בזיליקום טריים קצוצים
500 גרם גבינת טופו רכה
שמן לטיגון

אופן ההכנה

1. פורסים את החציל לפרוסות בעובי סנטימטר, מטגנים בשמן עד להזהבה ומספיגים את עודפי השמן בנייר סופג.
2. מכניסים את העגבניות לסיר ויוצקים עליהן מים רותחים. מבשלים עד שהמים רותחים שוב, ומורידים את הסיר מהאש. לאחר כחצי שעה מוציאים את העגבניות מהמים, מקלפים ומרסקים אותן במעבד מזון או בפומפייה.
3. בינתיים קוצצים את הבצל, כותשים את השום ומגררים את הגזר, ומטגנים במחבת עמוקה.
4. לאחר שהבצל והשום השחימו קלות, מוסיפים את העגבניות המרוסקות ואת התבלינים. מבשלים כעשר דקות נוספות.
5. משמנים כלי אפייה עמוק במרגרינה. לאחר מכן מסדרים שכבה של עלי לזניה, מעליה מורחים שכבה של גבינת טופו, מעליה שכבה של פרוסות חציל מטוגן, ומעליה – יוצקים רוטב עגבניות. חוזרים על הפעולה עד לסיום החומרים. לוחצים על העלים כדי לוודא פיזור של החומרים. 
6. מכסים בנייר אלומיניום ואופים כחצי שעה בחום בינוני.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il