זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, שי חרמון, עידו דברת דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

מחאה נגד פיטום אווזים

לקראת התכנסות ועדת החינוך – משמרות מחאה קבועות:

חיפה: בכל יום ב' בשעה 15:00 ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית. לפרטים – אלכס: 052-8983805
הקריות: כל יום א' בשעה 16:00 בצומת מסעדת מוצארט (על כביש חיפה-עכו, בכניסה לקריית מוצקין). לפרטים – הדס: 054-5311230 hadas_lan@walla.com
רחובות: יצחק 052-5602576; הרצליה: אורי 050-7923232; נתניה: דני 09-8919927.
ניתן להזמין מדבקות נגד פיטום אווזים לחלוקה ולהדבקה, ומי שגר/ה בקרבת כביש מרכזי מוזמן/ת לתלות בחזית הדירה כרזה: "פיטום אווזים כבד על המצפון". לפרטים ולפעילות נוספת – נעמי: 050-5784663
אפשר לעזור גם מהבית: כתוב/י לחברי ועדת החינוך בבקשה שיפעלו להפסקת הפיטום!

דרושים תזונאים לסיוע לצמחונים ולטבעונים

צמחונים וטבעונים מתלוננים כי תזונאים רבים אינם מטיבים להתמודד עם תזונה צמחונית/טבעונית ואינם מצליחים לעזור לאלה שפונים לעזרתם בהרכבת תפריט מאוזן. אנונימוס מחברת בימים אלה רשימה של תזונאים שצמחונים וטבעונים יכולים להיעזר בהם. אם הנך תזונאי/ת שמעוניין/ת לסייע לצמחונים ולטבעונים בהרכבת תפריט מאוזן (גם בתשלום) או אם ברצונך להמליץ על תזונאי/ת שעל סמך ניסיונך מיטיב/ה להתמודד עם תזונה צמחונית/טבעונית – פנה/י לעידית idit@basket-ball.co.il

 
nrg מעריב הפגנה בבר-אילן. בכתבה "אחת הדרכים האכזריות ביותר להתעלל בחיות" (9.11.2004) מדווח גיל חורב על הפגנת האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים במחאה על הניסויים הצפויים במרכז החדש לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. לתמונות מההפגנה

תל-אביב שטחים כבושים. בכתבה "תנו לחיות גינות" (12.11.2004 עמ' 28) מדווחת אבישג בדש על תלונתה של חברת מועצת עיריית תל-אביב, אורנה בנאי, המבקשת להסיר גדר שנבנתה מסביב לגן ציבורי ליד מגדלי תל-אביב, בניסיון להפכו לפרטי. הגן משמש כשטח פתוח לכלבי תנו לחיות לחיות. כדאי לכתוב למשנה למנכ"ל ולבקש לאפשר לכלבים להמשיך וליהנות מהדקות המועטות של חופש שניתן להם מדי יום.

לתגובות: עיתון תל-אביב, מיקוניס 5, תל-אביב. פקס: 03-6876836 דואל: telaviv@yedtik.co.il
שלום אלקיים, משנה למנכ"ל העירייה, רחוב אבן גבירול 69, תל-אביב 64162. פקס: 03-5216425
 

ynet סוסים. בכתבה "הוועדה המקומית אישרה מסלול מרוצי סוסים בקיבוץ אורים" (10.11.2004) מדווח עידו אפרתי על הקמת מסלול למירוצי סוסים בקיבוץ אורים שבנגב. כדאי לכתוב במחאה על הסבל שנגרם לסוסים עבור הימורים. למידע נוסף על מירוצי סוסים

רשות הטבע והגנים שמורות טבע חדשות.  בידיעה  "הוכרזו  2  שמורות  טבע  נוספות" (7.11.2004) מדווח יותם גנדלר ששר הפנים, אברהם פורז, חתם על הכרזתן של שתי שמורות טבע חדשות: ים גדור (844 דונם) והרחבה לשמורת נחל שורק (422 דונם). השמורות יהוו שטחי מחיה מוגנים – גם לבעלי-חיים.

ידיעות אחרונות עינוי החתולים. בכתבה "מרתף עינויים לחתולי ת"א" (11.11.2004, עמ' 29) מדווחים בוקי נאה ודודי ניסים על בדיקה דחופה שהורה בית-משפט השלום בתל-אביב לבצע בדירתה של תושבת צפון תל-אביב, בעקבות דיווחים שהיא חטפה חתולים, התעללה בהם והרגה אותם. בבדיקה נמצאו ארבעה חתולים ששרדו במצב קשה, לאחר הזנחה קיצונית (כתבת המשך – "ארבעה חתולים גוססים חולצו מ'מרתף העינויים'", 12.11.2004 עמ' 16).

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

דיון בבית-משפט השלום נקבע ליום ד', 17.11.2004.

למידע נוסף: תנו לחיות לחיות, 03-6241776
 
הארץ הרעלות כלבים. בכתבה "הרעלת כלבים נוספת בחבל לכיש" (8.11.2004, עמ' א10) מדווח יובל אזולאי על הרעלות כלבים שהתרחשו במושבי לכיש בשבוע האחרון.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב חינוך לחמלה. בכתבה "למדו אותם ללטף" (11.11.2004) מתאר חיים צינוביץ את הפער בין הילדות מלאת האהבה לסובבים אותו – אנושיים או אחרים, ובין המציאות האכזרית של חיי בעלי-החיים, המתגלה בבגרות. צינוביץ' קורא להוספת שיעורים בזכויות בעלי-חיים במערכת החינוך.
 
תא סטודנטים לזכויות בעלי-חיים באוניברסיטת תל-אביב. לפרטים - אורי: tzone@walla.com 050-7923232

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות. דרושים/ות מתנדבים/ות לתליית עלוני פרסומת ללוח ההיכרויות, במקומות שיש בהם קהל יעד פוטנציאלי. לקבלת עלונים: veg_project@walla.co.il

יומן חייתי 4 - התוכנית העוסקת בזכויות בעלי-חיים מוקרנת בערוץ 25 - מתב: יום א' 21:00; תבל: יום א' 22:00, יום ב' 24:00; ערוצי זהב: יום ד' 22:30, יום ו' 24:00.

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.

ולגרעין הפעילות החדש באילת - תמר: 053-919830
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע; nrg מעריב

2. תעשיית החזירים בישראל

בכתבות קודמות סקרנו את תעשיית החזירים במדינות המתועשות. בכתבה זו, האחרונה בנושא החזירים, נתמקד במצב החזירים בישראל: תנאים קשים ביותר בשטח ותקנות "מתקדמות" שאינן מגיעות לכלל אישור.

ממדי התעשייה
בישראל קיימת תעשיית חזירים גדולה אך מוצנעת בגלל ההתנגדות הדתית. בכל רגע נתון, מצויים בישראל כ-80,000 חזירים. כ-25 חזיריות קיימות בארץ ביישובי ערבים נוצרים: אעבלין, מעיליה (שם יש משק שבו למעלה מ-20,000 חזירים) כפר יסיף וברנה. היישוב היהודי היחיד שמצויה בו חזירייה הוא קיבוץ להב שבדרום, אשר קיבל לפני שנים אישור להקים מכון מחקר לחזירים ולגדל 100-50 חזירים, אך בפועל הוא מגדל ושוחט בצורה תעשייתית-מסחרית כ-6,000 חזירים מדי שנה.

ועדת החזירים
משרד החקלאות מתחמק מהתקנת תקנות לרווחת בעלי-חיים בחקלאות, כפי שנדרש לפי חוק צער בעלי-חיים (התשנ"ד-1994). לחצים על המשרד הביאו למינוי ועדות, וביניהן ועדה לנושא תנאי החזקה של חזירים, שמונתה ב-1.7.2002. הוועדה ריכזה חומר בנושא מחו"ל, קיימה שני סיורים במשקים (אוסובנסקי ובן-אהרון) בצפון ובקיבוץ להב, ואספה תגובות ממגדלי חזירים, ארגונים להגנת בעלי-חיים והמשרד לאיכות הסביבה. המלצות הוועדה הוגשו למשרד החקלאות ביולי 2003, ומאז לא הותקנו עדיין התקנות. הנתונים שלהלן מבוססים על מסמך הרקע להמלצות הוועדה, והצילומים נערכו בקיבוץ להב על-ידי פעילי אנונימוס.

תאי הריון
בארץ מקובלת כליאת חזירות הרות הן בתאי הריון (שהם כלובים הגדולים רק במעט מגוף החזירה) והן במכלאות קבוצתיות. בקיבוץ להב נעשה שימוש בתאי הריון (בתמונה למטה ובתמונה העליונה). לדברי הוועדה, עברו בלהב להחזיק חזירות מבכירות (לקראת הלידה הראשונה) בקבוצות ולא בתאים, וכל המבנים החדשים שיוקמו שם, ישמשו לכליאה קבוצתית. בצפון, ראתה הוועדה הבדל בין שני המשקים. במשק אוסובנסקי כלואות החזירות בקבוצות בלבד וההרבעה היא טבעית, על-ידי זכרים שהוכנסו לקבוצה. בקבוצה יש 11-12 נקבות בתקופת ההזרעה וכחודש לפני הלידה הצפויה, כשלאורך מרבית תקופת ההריון, מחזיקים כ-35 חזירות יחד (מספר גבולי לביסוס סדר חברתי). במשק בן-אהרון מוחזקות מרבית החזירות ההרות בתאים וחלקן בקבוצות. חלק מן ההזרעה היא מלאכותית.

תאי הנקה
במשקים שבדקה הוועדה, נכלאות החזירות בתאים בתקופת הלידה וסובלות מתסכול רב כי נמנעת מהן התנהגות נורמלית של קינון. עם זאת, בלהב ובמשק אוסובנסקי נותנים להן קודם להמלטה מעט נסורת, המשמשת לפורקן דחף הקינון. בקיבוץ להב תיעדו פעילי אנונימוס שימוש בתאי הנקה זעירים (בתמונה למטה). במשק אוסבנסקי מתירים את השימוש בתאי הנקה עד ליום השביעי בלבד לאחר הלידה. יש בארץ משקים, המחזיקים חזירות בקבוצות בתקופת ההנקה.

הגורים
גמילת הגורים (כלומר, הפרדתם בכוח מהאם) נערכת בגיל מבוגר למדי, יחסית למקובל במשקים מתועשים: בחזיריות בצפון הארץ דווח לוועדה על גיל גמילה של 30-29 יום, ובלהב – 24-23 יום. זאת לעומת גיל הגמילה הטבעי – 17-13 שבועות. במשקים שבהם ביקרה הוועדה, נהוג לחתוך את זנבות הגורים במהלך 24 השעות הראשונות לאחר ההמלטה; החיתוך נהוג כדי לצמצם בעתיד את הנזקים של נשיכת זנבות – תופעה שניתן למנוע אותה על-ידי שיפור התנאים הסביבתיים. נהוג גם לסרס את כל הזכרים, במטרה למנוע "ריח לוואי" בבשר, אף על-פי שספק אם הלקוחות כלל ירגישו בו, כי החזירים נשחטים בגיל שבו ספק אם ריח זה אכן מופיע. בלהב, נהוג לסרס גורים בגיל 4-3 ימים, באמצעות סכין; במשק אוסובנסקי בגיל 10-8 ימים, במשיכה; ובמשק בן אהרון בגיל 30 יום. הוועדה מדווחת על גורים מדממים לאחר הסירוס.

חום וזיהום אוויר
הטמפרטורות הגבוהות בישראל יוצרות בעיות קשות במכלאות החזירים. לצינון החזירים, מתיזים מים על רצפת הבטון. נהוג השימוש גם בטפחות פלסטיק, שמחריפות את בעיית החום בקיץ ונוחות יותר מהבטון בחורף, וכן שילוב של פלסטיק ובטון. מזג-האוויר הקיצי, הצפיפות, בעיות הניקוז והשימוש בחללים נמוכים, יוצרים בעיה חריפה של ריכוז אמוניה באוויר, וככל הנראה גם ריכוז גדול של חיידקים. נראה שגורמים אלה תורמים לריבוי בעיות נשימה. בדרום, בלהב, הבעיה העיקרית היא חום ואבק.

צפיפות ושעמום
הוועדה מציינת, שהיו משקים שבהם הצפיפות "נראתה נסבלת" ואילו במקומות אחרים הצפיפות הייתה כה גבוהה, עד שהחזירים היו צמודים זה לזה גם בעמידה או בשכיבה על הגחון (בצילום למטה, מלהב, החזירים עדיין קטנים מאוד – כשיגדלו בחלל זה, לא יישאר להם מקום לזוז). תנאי צפיפות אלו קושרו גם לאלימות. הוועדה התרשמה, שהמגדלים מודעים לחשיבותם של "אמצעי העשרה" ככלי להפחתת אלימות בקרב חזירים בשלב הפיטום. האמצעים המקובלים הם שרשראות מתכת וצמיגים התלויים באוויר, שאמורים למשוך את תשומת-לב החזירים. כפי שמראים מחקרים בנושא, אלה הם לאו דווקא האביזרים המתאימים ביותר לחזירים, וממילא ניתנים מעט מהם וללא חידוש וגיוון. חומרים המאפשרים נבירה (כגון קש) – שהחזירים זקוקים להם במיוחד – לא ניתנים להם כלל. הוועדה מציינת, שהבחינה בחזירים המשחקים באוזניים ובחלקי גוף אחרים של חבריהם, ובמשק בצפון נראה גור נשוך זנב – סימנים מוכרים לתסכול בהיעדר גירויים סביבתיים.

רעב ותחרות
חזירות הרות במכלאות מקבלות מעט אוכל, שמותיר אותן רעבות תמיד ומתוסכלות מהיעדר האפשרות לחפש מזון. אספקת מזון סיבי ודל אנרגיה (כגון קש) עשויה לפתור במקצת את הבעיה, אך מזון כזה לא ניתן לחזירות במשקים שבדקה הוועדה. בחזירות המוחזקות בקבוצות, עלול מיעוט המזון גם לגרום אלימות ורעב קשה לחזירות החלשות. במשקים בצפון לא נראתה התייחסות משמעותית לבעיה, ואילו בלהב, שם מוחזקות המבכירות בקבוצות, המזון ניתן להן בו-זמנית באבוסים אישיים – שיטה המונעת תחרות מסוכנת ביניהן.

לקראת השחיטה
בבית הנחירה (שחיטת חזירים) באעבלין מוחזקים החזירים טרם השחיטה בתא, המופרד במחיצה ממקום השחיטה. אבל הימום החזירים מתבצע בתא שבו ממתינים החזירים האחרים. התוצאה שבה חזו חברי הוועדה היא היסטריה קשה: חזירים צרחו, ניסו לטפס זה על זה ועל קירות התא כדי לברוח, ואחרים ניסו להסתתר מתחת לחזירים אחרים. הדבר הפך גם את פעולת ההימום לטראומטית יותר: בדרך-כלל, הפועל לא יכול היה להניח את מלקחי ההימום סביב רקותיו של החזיר בניסיון ראשון, שכן החזירים היו בתנועה מתמדת, זה מעל זה וזה מתחת לזה. על-מנת לשתק את החזיר ולהפריד אותו מהאחרים, פגע בו הפועל בהלם חשמלי במקומות אחרים בגוף (למשל, בסגירת המלקחיים סביב הבטן) ורק משהתגבר על ההתנגדות, ביצע את ההימום.

המלצות הוועדה
בהמלצות שהוגשו למשרד החקלאות ביולי 2003, כתבה הוועדה ש"ענף החזירים בארץ טעון רפורמה משמעותית", אך "מצד שני, תקנות שייכנסו לכל פרט ופרט בממשק או שיתבעו שינויים רבים מדי על פני טווח זמן קצר עלולות להבהיל את המגדלים ולא להיות מיושמות". לכן המליצה הוועדה על רפורמה דו-שלבית: בשלב הראשון, ייקבע תקן לצפיפות המרבית המותרת במכלאות חזירים המנוצלים לפיטום ותיקבע חובה לספק לחזירים העשרה סביבתית – שיפור הצפוי להביא לצמצום ניכר בתוקפנות בין החזירים, מצב שיאפשר להפסיק או לצמצם את קיטום הזנבות. בשלב השני, ייאסר השימוש בתאים צרים לכליאת לחזירות הרות ולחזירות מיניקות (למעט בתקופה הסמוכה ללידה). בשלב זה ייכנסו לתוקף גם הוראות המגבילות את גיל הגמילה, השינויים הגנטיים בחזירים, חשיפת חזירים למראה חבריהם הנשחטים, והגדרת תנאים סביבתיים ותזונה. ההמלצות הללו נחשבות כמתקדמות, אולם כאמור, עדיין אין להן כל תוקף.

מקורות
הוועדה לנושא: תנאי החזקה של חזירים – המלצות הוועדה - יוני 2003
הוועדה לנושא תנאי החזקה של חזירים – מסמך רקע
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 2002, מספר 53, 19.10 "בעלי-חיים נבחרים"; 19.17 "בעלי-חיים ותוצרתם, לפי מוצר".

תמר נהרי, "מי מרוויח מהניסויים בחזירים בקיבוץ להב?", וואלה! חדשות, 7.2.2002.
 

3. ביוגרפיה של "חיית משק"
"דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר" כתבה שנייה

בשבוע שעבר הבאנו את העלילה המרכזית בחייהם של שני עגלים, שתועדו על-ידי פיטר לבנהיים בספרו "דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר". בכתבה זו מנסה אריאל צֹבל להעריך את הספר כמקרה-מבחן של ביוגרפיה ייחודית – של חיות המצויות תחת ניצול חקלאי מתועש.

החלוץ הממוצע
"דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר" הוא אולי הניסיון הראשון שנערך לכתוב ביוגרפיה תיעודית של "חיית משק". חלוציותו של הספר מעוררת עניין בהצלחותיו ובכישלונותיו. הספר מלמד מה קורה ל"אוכל בשר ממוצע" שמכיר עגלים מקרוב, ואולי יותר משהוא מספר את קורותיהם של שני עגלים, הוא תיעוד ניסיונו של אדם עירוני להתוודע לבעלי-החיים שהוא אוכל. במה הוא מבחין? מה אינו מסוגל לראות? ומה משתנה בו בעקבות מה שראה? אמנם, פיטר לבנהיים אינו בדיוק "אוכל בשר ממוצע" – אי-הנוחות שחש ביחס לאכילת בשר, גרמה לו למעט באכילתו, ורגישותו כלפי חיות גבוהה מהממוצע. הוא גם ניחן בכושר התבוננות מרשים ובאינטליגנציה גבוהה. אולם תובנות מוסריות משמעותיות אין לו, ויש משהו שגרתי מאוד באישיותו, ההופך את הפרויקט, למרות הכל, למקרה-מבחן של חשיפת "אוכל בשר ממוצע" למציאות החקלאית.

על מה להסתכל?
הסדק הראשון בפרויקט הביוגרפיה ניכר כבר בהגדרת המשימה. נקודת המוצא של לבנהיים הייתה תהייתו על חלוקת בובות פרה ופר כצעצועים לילדים במסעדת בשר, וסקרנותו הבלתי מסופקת לגבי מקור הבשר שהוא אוכל. משימה הגיונית לפיכך היא לעקוב אחר חיה אחת "לאורך כל הדרך מלידה לקציצה", כדברי העיתונאי. אולם כשהוא מבקש "להבין לעומק" את "התהליך שבו בעלי-חיים חיים הופכים למזון", מניח לבנהיים שעליו לעקוב אחר עבודת החקלאים שמבצעים את התהליך ו"ללמוד על מחשבותיהם כשהם עמלים כדי להאכיל את כולנו" (עמ' xii). כלומר, המתעד העירוני אינו מבחין במתח המהותי, השורר בין מעקב אחר המנצלים לבין מעקב אחר הקורבנות. מבחינתו, העולם הכפרי הוא חבילה אחת של חיות וחקלאים, זרים באותה מידה וראויים לסוג דומה של חקירה. שבירת הניכור ביחס לשתי הקבוצות כאחת היא, עבורו – "הבנה".

איך מסתכלים?
לבנהיים ביקש להתכונן היטב למשימה שהציב לעצמו – ונרשם לקורס בן 8 שבועות לעובדי רפת. הוא לא נרשם לקורס בהתנהגות בעלי-חיים, רווחתם וכדומה (אם כי הוא נעזר פה ושם בספרים על רווחת בעלי-חיים כדי לפרש את התנהגות העגלים). כלומר, הוא ראה בהשכלה חקלאית את המפתח ל"הבנה" הנכספת. יתכן שהוא אף שיער, שקורס בחקלאות יסייע לו להבין את החיות – מתוך הנחה תמימה, שחקלאים מבינים את החיות שהם מנצלים. לבנהיים יצא אפוא לרפת ללא מיומנות של צפייה בחיות, עם מיומנות חקלאית ראשונית של התייחסות לפרות כיחידות ייצור, ועם מיומנות נוספת: יצירת קשר עם "חיות מחמד". עבורו, כעירוני, תהליך ההיכרות עם העגלים כרוך בהתקרבות, מגע הדדי והאכלה. התבוננות נטולת מעורבות זרה לו לחלוטין. התבוננות כזו דורשת טכניקות תיעוד שונות מאלה שהורגל בהן כעיתונאי-מראיין – התרחקות ממושא התצפית, אי-התערבות, שעות של "מארב" לאירועים מעניינים, שתיקות ממושכות. התיעוד של לבנהיים, לעומת זאת, הסתמך בעיקר על הצצה שבועית ודיווחי החקלאים.

הבחירה באנושי
לבנהיים נאלץ לעתים לבחור בין העגלים והפרות לבין החקלאים. נטייתו הייתה ברורה. כאשר היה נדמה לו, שראשו של העגל 8 נתקע בגדר כשביקש להתקרב ללבנהיים בתקווה לקבל מידיו עשב – מה שהטריד את העיתונאי לא היה שעות הסבל שיעברו על 8 עד שפיטר וונגליס יבוא לחלצו, אלא החשש שהחקלאי יתפוס את לבנהיים בקלקלתו ואף ייאלץ לטרוח על חילוץ העגל. הספר גדוש ביראת-כבוד כלפי חריצותם של החקלאים ועבודתם כיצרני מזון. לבנהיים, כמי שנכנס לקהילה שבה כולם ותיקים, מיומנים ומוערכים ממנו, עמל רבות לרכוש את אמונם ונותר חרד לאבדו. כך, השיקול הבולט ביותר לנטייתו לשלוח את העגלים לשחיטה, היה חששו למעול באמונם של החקלאים, אשר להם הבטיח שהעגלים יישחטו. אלמלא אמרו לו סו סמית' ופיטר וונגליס, שכל החלטה שיחליט תהיה מקובלת עליהם – נראה שגורל העגלים היה נחרץ לשחיטה.

המשיכה אל הסיפורי

"שקעתי כל-כך בסיפורו של ג'ו, עד ששכחתי שיש חיות שם מאחור".

משפט זה, אי-שם באמצע הספר (עמ' 170) מהווה מפתח לפרויקט כולו. לבנהיים נסע עם אדם העוסק בהובלת בעלי-חיים למכירה פומבית של בקר לשחיטה ולפיטום. בתא המטען היו פרות פגועות ועגלים בני ימים אחדים. במהלך הנסיעה, גולל הנהג באוזני העיתונאי את סיפור חייו - וסחף את לבנהיים מן החיות והלאה. ומדוע? מילים מסכמות בקלות תולדות חיים שלמים ומאפשרות לשאול שאלות, לקבל תשובות מיידיות על אירועים רחוקים ולטוות תוך דקות עלילה מפורטת. לעומת זאת, החיות באגף המטען של הרכב מסוגלות בקושי להעביר לאדם את מצוקתן הרגעית. לא סיפור, לא גישה לאירועים רחוקים, לא שאלות ותשובות. כדי להתקרב לחיות אלה ולספר את סיפורן, חייב המתעד להיות איתן בכל רגע ורגע, לחבר בין הרגעים ולטוות מהם עלילה בכוחות עצמו. הרבה יותר קל להקשיב לסיפורו הערוך והמוכן של הנהג. אמנם, לבנהיים הצליח בסופו של דבר לכתוב ביוגרפיה של שני עגלים. אולם כאשר עמדה בפניו ברירה בין רישום סיפור זיכרונות אנושי לבין תיעוד רגעי ההווה של עגל – לבנהיים נמשך לפתרון הקל. למעשה, הוא התעניין גם בסיפורי פרות: משק החלב אוסף נתונים נגישים על חייה ה"יצרניים" של כל פרה, ולבנהיים הרבה להשתמש בהם ובסיפורי הפרות של סו סמית', מנהלת חוות לוונל. אגב, אילו היה לבנהיים בוחר לעקוב אחר תרנגול ולא אחר עגל, לא היו בידיו נתונים כאלה וספק אם היה עולה בידו לכתוב סיפור; לולנים אינם עוקבים אחר תרנגולים בודדים והסימון האינדיבידואלי אינו חלק מפעילותם.

ניצחון המעורבות האישית
לבנהיים התחרט למדי על כך שקנה את העגלים והרס בכך את תכניתו לצפות ללא מעורבות בגידול עגל. אולם בזכות "טעות" זו, נאלץ העיתונאי להתמודד עם תחושת אחריות מתמדת לשלומם של העגלים, ללא אפשרות להטיל את האחריות על החקלאי. עצם הרכישה קבעה את יחסו לעגלים. הוא החל לחרוד לשלומם מיד והמחיש בכך, שהרצון בטובת החיה אינו מותנה בהיכרות ובקשר איתה – די בכך שאי-אפשר להסתתר מאחורי סמכות ההחלטה של אדם אחר. לאור זאת, מפליא (ומייאש למדי) לקרוא עד כמה התעכב לבנהיים בהכרעתו על גורל העגלים. רק במשחטה, עשר דקות לאחר ש-13 נורה בראשו ופועל המשחטה החל "לעבד" את גווייתו, הגיע לבנהיים להארה:

"הראש שהאכלתי בחציר ביום ג' שעבר היה פשוט מעורו ותקוע על עמוד מאחורי. הסתובבתי והסתכלתי בעיניים הבולטות, דרך הלסת נטולת הלחי בשורת השיניים החשופות, וניסיתי לדמיין את העגל שלי, 8, שם: ירוי, תלוי, חסר ראש, חסר טלפיים ופשוט מעורו. פתאום ההחלטה שהיה לי קשה כל-כך לעשות נראתה קלה. לא רציתי לראות אף אחד מהעגלים שלי שם. זו לא הייתה החלטה אינטלקטואלית; הרגשתי את זה בבטן שלי. פשוט לא רציתי שהם ייעלמו ויהפכו לבשר." (עמ' 256)

האם היו לרגע הזה השלכות כלליות יותר? לבנהיים אינו מגלה אם הפסיק לאכול בשר, ואינו רומז שאף עלה על דעתו להפסיק לצרוך מוצרי חלב. אף על-פי כן, הוא עבר חוויה ששינתה אותו ואולי תשנה גם רבים מקוראי הספר, שיחוו דרך עיניו את שבירת הניכור בינם לבין החיות שהם אוכלים:

"נראה לי כעת, על כל פנים, שזה היה לגמרי מקרי, שעגל בשם 8 ואחותו התאומה 7, היו אלה שראיתי נולדים [...] זה היה יכול להיות כל אחד מבין מיליוני עגלים הנולדים בכל משק שהוא בכל מדינה שהיא [...] ואילו צפיתי בהם, בסוף ודאי הייתי בוחר שלא להרוג גם אותם. התחושה שלי היא, שמרגע שאתה מקשר את כל הנקודות, אתה רואה שכל העגלים הם מספר 8." (עמ' 257)

מקור

Peter Lovenheim, Portrait of a Burger as a Young Calf: The Story of One Man, Two Cows and the Feeding of a Nation, (New York: Harmony Books, 2002).

4. פינת התזונה
מחית ארטישוק ירושלמי

לכבוד הסתיו, שוב מגיע הארטישוק הירושלמי למדפי הירקות. המדובר בשורש דמוי ג'ינג'ר, עשיר בברזל, שאין לו קשר לארטישוק או לירושלים, אלא הוא פקעת של חמנית.

החומרים
500  גרם ארטישוק ירושלמי
חופן עירית קצוצה
2 כפות מרגרינה בטעם חמאה
2 כפות חלב סויה
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
קורט אגוז מוסקט

אופן ההכנה

1. מקלפים את ה"ארטישוקים" ומבשלים בסיר עם מים כחצי שעה עד להתרככותם.
2. מסננים, מעבירים לקערה ומועכים במזלג או במועך תפוחי-אדמה.
3. מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים עד לקבלת מחית אחידה.
4. מגישים חם.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il