זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, שי חרמון, עידו דברת, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5166278 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

זכויות בעלי-חיים בסינמטק תל-אביב

אירוע לציון 30 שנה לתנועה לזכויות בעלי-חיים יתקיים ביום א', 20.2.2005, בשעה 17:30 בסינמטק תל-אביב – רחוב שפרינצק 2 פינת רחוב הארבעה. האירוע יכלול הקרנת תוכניות יומן חייתי, הרצאה ומזנון טבעוני חופשי. לפרטים נוספים

מסעדת אמאדיאוס מפסיקה להגיש כבד אווז

המסעדה החיפאית מצטרפת (6.2.2005) לשורה של מסעדות יוקרה, וביניהן "אגאדיר" בהרצליה, מלון שרתון בתל-אביב ורשת "לחם ארז", שהפסיקו להשתמש במוצר המופק בייסורים. ג'ורג' קלברה, בעל מסעדת אמדיאוס: "כבד אווז הוא מאכל שעולה לאווזים ביוקר - הוא גורם להם ייסורים קשים וחוסר יכולת לנוע. אני מפסיק להציע ללקוחותיי את המאכל האכזרי הזה."

בעיתונות הישראלית

nrg  מעריב  אוכל  צמחי  לכלבתולים.  תחת  הכותרת  "מה  אני   עז?" (7.2.2005) מפרסם הפורטל את סדרת הכתבות מאת אריאל צבל בנושא אוכל צמחי לכלבים ולחתולים, אשר פורסמה לראשונה בזכויות בעלי-חיים השבוע.

וואלה! ללא עור. בכתבה "מרצדס תציע מכוניות צמחוניות" (8.2.2005) מדווחת מערכת וואלה! כי חברת הרכב נכנעה ללחץ פעילים לזכויות בעלי-חיים, והסכימה לייצר מעתה גם מכוניות עם ריפודים וציפויים מבד ומחומרים סינטטיים. גם ב-nrg התפרסמה כתבה "התהפוך מרצדס עורה?" (9.2.2005) בנושא. למידע על תעשיית העור

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

וואלה! ניצול מהסרטים. בכתבה "חיות בסרט" (7.2.2005) סוקרת מערכת וואלה! את ניצולם של בעלי-חיים בסרטים ובפרסומות מנקודת-מבט ביקורתית, ומזכירה כי חיות אמורות להיות חופשיות – לא על סט צילומים בתנוחות לא טבעיות.

הארץ המגיפה עדיין כאן. בכתבה "שפעת שפעת, אבל איך אפשר לוותר על מעדן מדם ברווזים" (8.2.2005, עמ' ב5) מדווחת מרג'י מייסון (אי-פי) על חזרתם של הווייטנאמים להחזיק, להרוג ולאכול המוני עופות בתנאים סניטריים ירודים ביותר. זאת אף על-פי שמגיפת שפעת העופות הגדולה  עדיין לא מוגרה.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הארץ / וואלה! דגים מתים. בכתבה "אלפי דגים מתים נמצאו לחוף הכנרת" (8.2.2005) מדווח אלי אשכנזי על חשד להרעלה המונית של דגים בכינרת. הרעלת דגים היא שיטה ידועה לדיג ללא מאמץ.

מעריב כלא החיות. בכתבה "ברירת שמשון" (8.2.2005, עמ' 12-13), שהתפרסמה גם ב-nrg תחת הכותרת "ממש לא מואי כיף", מביאה עדי כץ את סיפורו של שמשון, אריה הכלוא בחי כיף בראשון-לציון וסובל מבעיות בריאות חמורות, האופייניות לחיות בר בשבי. למידע על סבלם של בעלי-חיים בגני-חיות

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614. דואל: cotvim@maariv.co.il

nrg מעריב כלבים בדימונה. בכתבה "קור כלבים" (11.12.2005) מדווחת אנה סטקולשצ'יק על מצבם הקשה של הכלבים במכלאה העירונית בדימונה, שאינה ערוכה לתנאי החורף.

הארץ ציפורים חושבות בסתר. בכתבה "מוח של ציפור? זאת מחמאה" (6.2.2005, עמ' ב6) מדווחת סנדרה בלייקסלי (ניו יורק טיימס) כי קבוצה בינלאומית של חוקרים פרסמה לאחרונה עבודה מקיפה, הקובעת שהאינטליגנציה של ציפורים מפותחת לא פחות מזו של יונקים, למרות הבדלים גדולים במבנה המוח של שתי הקבוצות, ובניגוד לתפיסה האנכרוניסטית, שלפיה אינטליגנציה יכולה להתפתח רק במוח הדומה למוחנו.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il
 

הודעות קבועות

פיטום אווזים – משמרות מחאה: חיפה: יום ב', 15:00 ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית (אלכס: 052-8983805). הקריות: יום א', 16:00 בצומת מסעדת מוצארט (הדס: 054-5311230 hadas_lan@walla.com).
ניתן להזמין כרזה: "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).

פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי: tzone@walla.com 050-7923232).

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

יומן חייתי 5 התוכנית לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. ג'יל והמאבק בקובנטרי
עשור למותה של ג'יל פיפס בהפגנה נגד משלוחים חיים

ב-1.2.2005 מלאו עשר שנים למותה של ג'יל פיפס, פעילת זכויות בעלי-חיים אנגלייה, שנדרסה על-ידי משאית עמוסה בעגלים, במהלך הפגנה נגד משלוח העגלים מקובנטרי לאירופה, לפיטום בתאי בידוד כ"עגלי חלב". אנו מביאים קווים לדמותה של פיפס ותמצית המאבק במשלוח העגלים.

מותה של ג'יל
היום האחרון בחייה של ג'יל פיפס, האחד בפברואר 1995, החל בליווי בנה בן העשר, לוק, לבית-הספר (בתמונה משמאל). לאחר מכן הצטרפה לאמה (הנראית עמה בתמונה למטה) ולאחותה בהפגנה ליד נמל התעופה של קובנטרי, במרכז אנגליה, משם הטיסה חברת Phoenix Aviation עגלים לפיטום באירופה. הטיסות החלו בנובמבר 1994, וג'יל הייתה אחת הפעילות מבין עשרות אנשים שהפגינו שם מדי יום. באחד בפברואר היו במקום 33 מפגינים ו-90 שוטרים. השוטרים ביקשו לאפשר למשאיות להיכנס לנמל התעופה, והמפגינים ניסו להגיע למשאיות ולעצור אותן באמצעות קשירת עצמם למשאיות. המבצע כולו הסתמך על הנחת המפגינים, שגם אם אין למשטרה ולנהגים כל כבוד כלפי חיי העגלים, עדיין הם יהססו ליטול חיי אדם. אולם השוטרים לא הורו למשאית המתקרבת להאט, למרות הסיכון. הנהג לא האט מיוזמתו. ככל הנראה ג'יל החליקה – והמשאית מחצה אותה. בסוף החקירה על נסיבות מותה של ג'יל, הגדיר חבר מושבעים מקובנטרי את האסון כתאונה וזיכה מאשמה את הנהג ואת המשטרה. במהלך החקירה, טען הקצין הממונה שהוא ראה את ג'יל נכנסת במתכוון מתחת לגלגל המשאית ואמר שהיא פשוט רצתה למות. לדברי מכריה של ג'יל, אלה הן שטויות, ועדויות השוטרים הן טיוח אחריותם ותו לא. השוטרים נופפו לנהג להמשיך לנסוע כשהיו מפגינים על הכביש, ולכן הוא הניח שאין בעיה לנסוע מהר. בלילה שלפני ההפגנה, הועברה סמכות השיטור מיחידה משטרתית אחת ליחידה אחרת, ולשוטרים לא הייתה תכנית כיצד לטפל בהפגנה מסוג זה. מותה של ג'יל פיפס, בגיל 31, היה נמנע אלמלא המחדל המשטרתי.

מוות בטרם עת
ניסיונה רב השנים בהפגנות, אשר רבות מהן כללו עימותים עם המשטרה ועם אנשים שעיסוקם פגיעה בחיות, לא נטע בג'יל פחד או לפחות יתר זהירות מפני אנשים אלה. היא הייתה פעילה במשך שנים רבות נגד ניסויים בחיות, הרס הסביבה, ציד, גני-חיות, קרקסים, תעשיות הבשר והחלב וכן למען אנשים חסרי בית. היא חיה עם בן-זוגה, ג'סטין, עם בנה ועם שני כלבים שהצילה, ספיידר ולוסי, ובמשך השנים העניקה בית גם לחולדות ולחתולים שהצילה. הוריה, אחיה ואחותה היו מעורבים אף הם בפעילות למען חיות. ג'יל נהרגה בתקופה של פריחה בחייה. יותר מאלף איש הגיעו להפגנה שנערכה בנמל התעופה בעקבות מותה, ביום הגשום ביותר באותה שנה. המפגינים, וביניהם אחיה ואמה של ג'יל, עודדו את הקהל להיאבק ביתר שאת במשלוחים החיים. מאז נערך בכל שנה יום זיכרון לג'יל, ובו מתכנסים מאות אנשים להפגין באתר ניצול בעלי-חיים – לרוב נגד משלוחים חיים.

משלוח העגלים
המאבק שבו קיפחה ג'יל פיפס את חייה החל בראשית נובמבר 1994, כשחברת התעופה Phoenix Aviation קיבלה אישור להטיס עגלים לאירופה. המדובר בעגלים זכרים, "עודפים" של תעשיית החלב, שנשלחו לפיטום בתאי בידוד זעירים (שאינם נהוגים בבריטניה) באירופה, כ"עגלי חלב". באותה עת כבר נמנעו חברות הובלה גדולות מלבצע משלוחים כאלה, אך כמה חברות קטנות קפצו על פלח השוק הפנוי. מועצת העיר של קובנטרי ניסתה לאסור על קיום הטיסות, מטעמי בטיחות. בעל החברה, קריסטופר בארט-ג'ולי, עתר לבית-המשפט העליון בלונדון – וזכה באישור. החברה ביצעה עד 5 ואפילו 8 טיסות ביממה, כשבכל אחת מהן הועמסו כ-190 עגלים. ב-21 בדצמבר התרסק ליד נמל התעופה בואינג 737 ששב מהובלת עגלים – טיסתו השלישית באותו יום, שאף נערכה, כפי שהסתבר, ללא אישורים מתאימים. מובילי העגלים נהרגו בהתרסקות. ג'יל פיפס אמרה לעיתונות: "האסון כולו נובע מחמדנותו של בארט-ג'ולי... האנשים היחידים שעליהם אני מצטערת הם המשפחות של האנשים שמתו. אני לא מצטערת על המתים, הם אשמים בדיוק כמו בארט-ג'ולי." הטיסות חודשו כעבור כחודש, ושבוע לאחר מכן נהרגה ג'יל. מותה לא השפיע כמעט על המשך הטיסות – הן התחדשו תוך יומיים, מול הפגנה המונית ונועזת במיוחד; ג'סטין, בן-הזוג של ג'יל, הצליח לקשור את עצמו לגלגלי מטוס הובלה, וארבעים איש נעצרו. המפגינים הפגינו מסירות אדירה. הם הגיעו לנמל התעופה מדי יום, כל היום, ולעתים גם בלילה. המשטרה נאלצה להחזיק מאות שוטרים בכוננות. מועצת העיר ניסתה שוב לאסור על קיום הטיסות, ובאפריל פסק בית-המשפט העליון נגדה. אולם במאי הודיע בארט-ג'ולי על הפסקת הטיסות לצורך "תחזוקה שגרתית", וביולי הוכרז שהחברה שלו פשטה את הרגל. העגלים ניצלו מתאי הבידוד.

הגנה על עבריינים
סיפורו של בארט-ג'ולי ממחיש באופן גרוטסקי, עד כמה טורחת המשטרה (ולא רק באנגליה!) להגן על עסקים פרטיים, כנגד כל מוסר, היגיון או חוק. בארט-ג'ולי היה מעורב כטייס במשך 30 שנה בהטסת נשק למדינות העולם השלישי. כבר לפני פרשת המשלוחים החיים, הוא קנה לעצמו שם מפוקפק ביותר. ביוני 1994 גילו עיתונאים שהוא הטיס נשק לדרום תימן, שם השתוללה מלחמת אזרחים. "אנשי דרום תימן זקוקים לנשק הזה כדי להגן על עצמם. אני מאמין שהנשק הזה יציל חיים של רבים", אמר בארט-ג'ולי לעיתונאים – ואיים עליהם ברצח לאחר שגילו שהעביר משלוחי נשק נוספים וביקשו לפרסם זאת. ביולי עבר בארט-ג'ולי להטיס נשק למלחמת האזרחים שהתחדשה באנגולה, ובאוקטובר הוא הורשע בגניבה גדולה של ריהוט מבית ששכר. בימי הובלת העגלים, הוא הורשע בתקיפת מפגין וגרימת חבלה גופנית באמצעות מוט, ובהזדמנויות אחרות הוא ניסה לדרוס מפגין וירה במפגינים ברובה אוויר. סוף הקריירה המפוארת שלו הגיע רק בדצמבר 2002, כשהוא הורשע עם אחיינו הטייס בהברחת קוקאין בשווי 22 מיליון ליס"ט לתוך בריטניה. שני הטייסים נידונו לעשרים שנות מאסר. משטרת קובנטרי השקיעה חצי מיליון ליס"ט בהגנה על עסקיו של בארט-ג'ולי כנגד המחאה הציבורית בימי הובלת העגלים.

המאבק נמשך
הפסקת משלוחי העגלים בקובנטרי הביאה להעברת המאבק נגד המשלוחים החיים למוקדים אחרים. ההתארגנות בקובנטרי – Coventry Animal Alliance  – החלה כבר ב-1982, בניסיון לסגור משק שגידל שועלים בכלובים זעירים כדי להרוג אותם לייצור פרוות. באותה תקופה נכנסה משפחת פיפס לפעילות. משמרות ליד המשק נערכו בסוף כל שבוע (בתמונות), ומספר המשתתפים בהפגנות התקופתיות הגיע עד 2,000, לעתים תוך עימות עם מאות שוטרים. בתחילת 1984 פשטו אלמונים על המשק, שחררו יותר מ-200 שועלים, ותוך זמן קצר המשק נסגר. ג'יל פיפס הייתה חלק מן הקבוצה בשנים אלה. אולם את סוף משלוחי העגלים ממחוז מגוריה היא לא זכתה לראות. המאבק נמשך אחריה ובהשראתה, כאשר הרשויות ממשיכות להגן על אנשי עסקים המתעשרים מפגיעה בחיות ולהתעמר במפגינים. גם יום הזיכרון העשירי לג'יל פיפס עמד בסימן עגום זה, כאשר אולמות להשכרה בקובנטרי קיבלו אזהרות אנונימיות שלא להתיר ל-400 המפגינים להתכנס בהם. אולם המפגינים הגיעו למרות הכל, וקיימו יום זיכרון, שבו נערכה הקרנת בכורה לסרט על חייה של ג'יל. במקביל לכך, התקיימה בדובר הפגנה נגד המשלוחים החיים, הממשיכים להיערך באוניות בין אנגליה ליבשת.

מקורות

Jill’s Day 2005, accessed 11.2.2005.
Samantha Clarke, “Day Angels Came For Jill, She Was So Aglow”, Evening Telegraph, 1.2.2005, p. 4.
Mark Honigsbaum, “Woman who Died in Veal Protest Becomes Martyr of Wider Cause”, The Guardian, 5.2.2005.
“March to Honour Animal Campaigner”, BBC, 5.2.2005.

התמונות לקוחות מאתר Jill’s Day 2005, מלבד "עגל החלב" שצולם בישראל (אנונימוס)

3. חוששות מאדם
הפרות החופשיות האחרונות, בספרו של פרנק דאלבי דייויסון, Man-Shy

ספרו של פ. ד. דייויסון מתאר את עולמן ואת הכחדתן של הפרות האחרונות שקיימו חיי בר בקווינסלנד, אוסטרליה, לפני כ-80 שנה. אריאל צֹבל סוקר את הספר ואת הצלחתו הייחודית בתיאור המתחולל בנפשן של פרות, בצל האלימות האנושית.

הולדת הספר
Man-Shy הוא סיפור חיים של פרה אחת ושל העדר החופשי שבתוכו חיה, ברגע היסטורי טראגי, שבו חוסלו עדרי הבקר החופשיים בקווינסלנד (צפון מזרח אוסטרליה) בתחילת המאה העשרים. הסיפור הוא בדיוני, אך דייויסון (1970-1893) כתב אותו בריאליזם חד, על בסיס היכרות אינטימית עם אזורי הספר. הרעיון לסיפור צץ במוחו בהיותו חייל ומתיישב באזור ספר, כשרכב לחפש בקר ש"איבד":

"ראיתי מביטה בי, כמה יארדים ממני מבעד לשיחים, בהמה מרשימה ביותר, אדומה כדם, שלא הייתה שייכת לי. ישבתי על הסוס והבטתי, והיא עמדה והתבוננה, ואז זזתי, ופתאום היא נעלמה, מפלסת את דרכה בסבך."

(מצוטט ב-Pegasus Book Orphanage)

המפגש עם החיה המסתורית הותיר בדייויסון רושם עז. את הסיפור שרקם בעקבות המפגש, פרסם בהמשכים, אולם נתקל בסירוב המו"לים לפרסם ספר שלם על פרה. דייויסון הדפיס את הספר כדפים נפרדים, כרך אותם במו ידיו ומכר מדלת לדלת כרך מאולתר, אשר זיכה אותו בסופו של דבר בפרס היוקרתי של הספרות האוסטרלית. ב-1931 יצא Man-Shy לאור כראוי ונמכר ברבע מיליון עותקים.

לידה בטבע
הפרה האדומה, גיבורת הספר Man-Shy, הייתה בת הזקונים של פרה קשישה. הבקר באזור חי כמעט חופשי עד ללכידה ולנסיעה למשחטה, והמאבק היום-יומי נערך על הגישה למים. הפרה הקשישה מעדה וטבעה בבור מים תלול ובוצי כשהייתה בתה בת ימים אחדים. למזלה של העגלה היתומה, היא הבחינה בסבך בעגלה אחרת, ישנה שם מוסתרת, לבד. היתומה פנתה לנוח איתה, והאם שחזרה מהמרעה הופתעה למצוא שתי עגלות במקום אחת, ולבסוף החליטה לאמץ את היתומה. כך, במאבק של הפרות עם איתני הטבע, נפתח הספר Man-Shy. מכאן ואילך, יתרכז המאבק יותר ויותר בבני-אדם.

בשולי הביות
הפרה האדומה (שדייויסון לא נתן לה שם) נולדה לבקר כמעט פראלי, כלומר – צאצאי חיות שהובאו לאוסטרליה מבויתות והתפזרו בטבע ללא ברירה מלאכותית. רוב קהילת הבקר שמרה על רוח מבויתת, אך היו בה גם חיות החוששות יותר מבני-אדם (man-shy) והסימנים היחידים שהסגירו את קיומן לעיניים אנושיות היו עקבותיהן ליד מקווי המים. הבוקרים כינו אותן scrubbers (מעין "חיות סבך") וראו בהן הפסד כלכלי ומטרד – חיות שקשה לכנסן למשלוח למשחטה, ושעלולות לעודד בקר מבוית יותר לחזור לחיי הפרא. הן חיו כחיות בר, ורבות מהן מתו כחיות בר – מרובי ציידים.
 
אות קין
כמעט כל הפרות והפרים עברו צריבת מספר – המגע המשמעותי הראשון שלהם עם בני-אדם. מבצעי הסימון נפתחו בהפחדה מאורגנת של כל העדר לתוך מכלאה על-ידי בוקרים עם שוט בידיהם וכלבים המאומנים לנשוך את רגלי הבקר. במכלאה, הוכרעו החיות לקרקע באלימות, ולעורן הוצמדו תבניות מברזל מלובן. הפרה האדומה חמקה בשנה הראשונה לחייה מסימון המספר, ומפגשה הראשון עם האלימות האנושית נערך בגיל מאוחר, יחסית – סיבה אפשרית לפיתוח אישיותה העצמאית, כפי שמעיר דייויסון כאילו כתב על חיה אמיתית. היא נאבקה במעניה בחירוף נפש, ולאחר שהכריעו אותה בחבלים וטבעו מספר על גופה – הצליחה לקפוץ על הגדר ולשמוט את עצמה בחזרה לחופש.

אקולוגיה של השמדה
פרות ופרים מעטים הצליחו לחמוק מהסימון ומהמשחטה, על-ידי התרחקות שיטתית מקרבת בני-אדם. אולם מנהל הבוקרים החליט להוסיף לרווחיו גם את גופותיהם, ושילח בהם את בוקריו המאצ'ואיסטים. דייויסון מתאר באופן מצמרר את החיות המבוהלות, פצועות משיני הכלבים, נחטפות ממחסה השיחים והסלעים שלהן ומובלות בריצה היסטרית עד שהן מאבדות תקווה ונכנסות למכלאה. הפרה האדומה השתמשה בניסיונה ונמלטה, אך שאר הפרות לא הבינו כיצד להתמודד עם גדר. הן סירבו לאכול והחלו לדעוך – עד להצלתן, שנשוב אליה בהמשך. מאבק הפרות באלימות הישירה של בוקרים, כלבים וציידים הסתיים עם שיטת ההשמדה הסופית: הגידור. הפרות החופשיות שרדו בחיי הבר באמצעות ידע שעבר מדור לדור על מקורות המים והמזון באזור מחיה גדול. אולם משעה שהמתיישבים החלו לגדר את הגישה למקורות המים, גורלן נגזר. הפרה האדומה נאלצה להוביל באישון לילה את שארית הפליטה של העדר לבור המים האחרון, שגדר הולכת וסוגרת את הגישה אליו. הפרות לא יכלו להסתיר את עקבותיהן, ולא נדרשו ימים רבים כדי שיכתרו אותן ויחסלו אותן ביריות. הפרה האדומה נמלטה עם העגל שלה, רק כדי לגווע בצמא.

רעיון החופש
Man-Shy הוא סיפור ייחודי משום שהוא עוסק בחיות ממין ביולוגי, שבדרך-כלל נופל קורבן לחקלאות. אולם שלא כמו "דיוקנו של המבורגר כעגל צעיר", זהו למעשה סיפור על חיות בר. דייויסון הכיר היטב פרות המצויות בשליטת בני-אדם, אך את דמיונו שבו דווקא הפרות שנסתרו מעיניו. כמו סופרים רבים שכתבו על חיות בר, הוא היה אנוס להמציא את סיפור חייהן. מוקד העניין בחיות החופשיות, עבור הסופר ומן הסתם גם עבור רבים מהקוראים, הוא ודאי המשיכה לאידיאה של החופש, אשר מגולמת, כביכול, בפרות שהצליחו לחמוק מידי השליטים האנושיים האטומים להבהיל, המביטים ביצורים חיים ורואים בהם צרור של חתיכות בשר מתומחרות.

פסיכולוגיה של פרות
אולם Man-Shy רחוק מלהיות בדיה רומנטית ואנתרופומורפיסטית. דייויסון כתב בזהירות, תוך העדפה לתיאור פעולות על פני מחשבות, והשתדל להיצמד למה שהוא יודע על יכולותיהן של פרות במציאות, ולא יותר. מצד אחר, הוא גם חף מאימת הביהביוריזם (אשר מן הסתם לא היה מוכר לו אז) השולל בקנאות כל התייחסות לנפשה של חיה. כפשרה בין שתי המגמות, דייויסון מעיר, שהמושגים שבהם הוא משתמש הם תרגום של הפסיכולוגיה הפרתית לשפתנו – ולא האנשה. למשל (עמ' 44):

"שני רעיונות, כתוצאה מן הניסיון שלה [הפרה האדומה], נתקבעו בחוזקה בתודעתה. הראשון הוא שהיצורים הדו-רגליים, המסריחים, הצרודים, שלעתים הופיעו על גבי סוסים ולעתים ברגל, היו רעים – רעים לחלוטין! השני היה שהם לא היו כל-יכולים לחלוטין! אם נלחמת בהם בכל נקודה בהתמודדות, מבלי לחוס על עצם או עור במהלך הקרב, בסופו של דבר היית מביסה אותם.
"לא שהפרה האדומה חשבה על כך באופן זה; אבל שני אירועים [השבי והבריחה] הותירו חותם עמוק בזיכרונה, ואפילו אצל החיה, הזיכרון מפתח אופי והוא מהווה מדריך למעשים בעתיד."

התוצאה היא דיוקן חודר ומשכנע של הפרות. דייויסון התיר לעצמו לייחס להן מעשים גדולים, בתנאי שיהיו אפשריים במציאות ויוסברו לפי עקרונות סבירים של פסיכולוגיה פרתית. במובן זה, שיא הספר הוא שחרור הפרות הכלואות והגוססות על-ידי הפר הזקן. במקרה, הפר לא נלכד; בחיפושיו אחר פרותיו שנחטפו, הוא הגיע למכלאה ואיבד את כל זהירותו בשמחת המפגש המחודש. הבוקרים המשועשעים פתחו בפניו את השער – ונעלו את הפר עם עדרו. רק בערב, כשהבוקרים כבר הסתלקו, התחיל הפר להבין שנכלא. אז, בניסיונות מבוהלים לברוח, קרס קטע בגדר תחת משקלו העצום, וכך נמלטו איתו הפרות הגוססות. אם כן, דייויסון הצליח ליצור סיפור של שחרור מבלי לכפות על דמות הפר מוטיבציות, תובנות וגבורה אנושיות. הסיפור מצליח לשכנע, וגם לרגש – לא כמטאפורה להתגברות אנושית על פחד אנושי, אלא בזכות הנהרת רגשותיהם האותנטיים, העמוקים והעזים, של הפר ושל בנות העדר שלו, אשר התמודדו עם אסונם ככל יכולתם. הצלחה ספרותית זו עוברת לכל אורך Man-Shy.

החקלאי, הצייד והאמן
הישגו של דייויסון, להיכנס לעולם הבקר, להזדהות עם החיות, להבינן – ולהעביר לקוראים את תובנותיו, מפליא ממש לאור העובדה, שהקשר שקיים עם בקר בפועל, כבוקר, התבסס על שליטה אלימה. אולי הצלחת הסופר נובעת מכך, שאימץ נקודת-מבט של צייד כלפי הבקר החופשי. לעומת השליטה הכמעט-מוחלטת של החקלאי בחיות, צייד אינו יכול להכריע את החיות מבלי ללמוד בסבלנות את אורחות חייהן ולצפות את התנהגותן מראש. ולמעשה, זו לא טביעת-עינו של הצייד שהופכת את Man-Shy לספר כה מרתק, אלא הרגישות המיוחדת של פרנק דאלבי דייויסון, שהצליח להתעלות מעבר למגבלות תרבותו ולהבחין באלימות האדישה והגורפת של בני-מינו, ובאסון שהם גורמים לבני מין אחר.

מקורות

Frank Dalby Davison, Man-Shy, (UK: Penguin Books, 1956. Originally published 1931).
“Frank Dalby Davison: Rejected Book Eventually Sold a Quarter of a Million Copies!”, Pegasus Book Orphanage, accessed 11.2.2005.
“Frank Dalby Davison”, Oldpoetry, accessed 11.2.2005.

הספר Man-Shy אינו מופיע ברשת הספריות בישראל, אך ניתן להשיגו בקלות בחנויות באינטרנט.

4. פינת התזונה
נזיד מש ותרד ברוטב טחינה

החומרים
כוס מש (אפונה סינית)
4 שיני שום
250 גרם תרד קפוא (מגשית סנפרוסט)
3 עגבניות חתוכות לקוביות
כף גדושה רסק עגבניות
כפית פפריקה מתוקה
כפית מלח
חצי כפית כמון
רבע כוס טחינה גולמית
חופן פטרוזיליה קצוצה
מיץ מחצי לימון
שמן לטיגון

אופן ההכנה

1. משרים את המש בקערת מים למשך מספר שעות ומסננים. מפשירים את התרד.
2. קולפים את שיני השום וקוצצים דק. מטגנים כשתי דקות על אש קטנה בסיר תוך בחישה.
3. מוסיפים לסיר את התרד, העגבניות, הרסק והתבלינים, ומבשלים תוך בחישה כשלוש דקות.
4. מוסיפים לסיר את המש ושתי כוסות מים רותחים ומכסים. מבשלים עד להתרככות המש ולהתאדות הנוזלים כ-40 דקות. 
5. מוסיפים את הטחינה, הפטרוזילה ומיץ הלימון, מערבבים ומבשלים כשלוש דקות.
6. מורידים מהאש ומגישים חם.

הצעת גיוון
ניתן להכין בנפרד את רוטב הטחינה ולמזוג אותו על כל מנה בצלחת. לצד כל מנה מומלץ להגיש חצי לימון לסחיטה אישית מעל המנה.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il