זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, מנשה אליעזר דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

חיפה
אוהל הזדהות עם בעלי-חיים במשקים יתקיים בימים ד'-ו', 18-20 באוגוסט 2004, החל משעה 09:00 בגן האם. אנו זקוקים למחצלות, לסוכות, לאביזרים נוספים ולבעלי רכב (להובלת אביזרים). מומלץ לוודא את קיום האירועים יום לפני המועד המתוכנן.

לפרטים - דניאל: 052-3756909, מרכז אנונימוס: 03-5226992. תוכנייה:
יום ד', 18 באוגוסט
09:00: פתיחת האוהל; 10:00: דברי פתיחה והסבר על עמותת אנונימוס; 11:45: סרט והסבר על תעשיית עגלי החלב; 12:30: סרט: "בייב"; 15:00: הפגנה בשדרות הנשיא: נגד עגלי חלב; 17:30: הרצאה: חייהם של בעלי-החיים במשקים ודיון על צמחונות; 19:30-20:30: ארוחת ערב.
יום ה', 19 באוגוסט
09:00: פתיחת האוהל; 10:30: הרצאה: המאבק בפיטום אווזים; 12:30: ארוחת צהריים; 13:00: סרט: "סיפורם של בעלי-החיים"; 15:30: הפגנה בשדרות הנשיא: נגד פיטום אווזים; 18:15: סרט והסבר על תעשיית הביצים; 18:30: דיון: הורגים אותם ברכות - ביטול הניצול מול שיפור התנאים; 20:30-20:00: ארוחת ערב.
יום ו', 20 באוגוסט
09:00: פתיחת האוהל; 10:30: הרצאה ודיון: מסתירים את פרצופו המכוער של הבשר - הרחקה והסתרה של הסבל והמוות; 12:00: הפגנה בשדרות הנשיא: נגד לולי סוללה בסימן "ביצי חופש"; 14:30: ארוחת צהריים; 15:30: הפרק "ליסה צמחונית" של הסימפסונים; 16:00: סגירת האוהל.  
  
בית שמש
הפגנות נגד ניצול בעלי-חיים בקרקסים יתקיימו בימים ד'-ה' , 18-19 באוגוסט 2004 בשעה 11:00 בפתח אוהל קרקס מונטה קרלו. הפגנות במועדים נוספים ייערכו לפי תיאום. לפרטים - תמר: 050-7203663
  
אילת
גרעין פעילות חדש: לפרטים ולהצטרפות - תמר: 053-919830

תל-אביב
הרצאה: "זכות קדימה - שישה דברים שכדאי לעשות לפני שמדברים על זכויות בעלי-חיים", תתקיים ביום ה' 19.8.2004 בשעה 20:00 בסלון מזל בתל-אביב (רח' סימטה אלמונית 3). ההרצאה תתמקד בתקיפת הטענה שצריך לעסוק בבני אדם ורק אחר-כך בבעלי-חיים אחרים, וגם בתקיפת תירוצים אחרים שלא להיות צמחונים/טבעונים.

מרצה: עו"ד יוסי וולפסון. לפרטים - סלון מזל: 03-6297734

בעיתונות הישראלית

נענע קרבות במרתפים. בכתבה "בלעדי: הצצה לקרבות הכלבים בישראל" (12.8.2004) חושף אורן הוברמן את זוועות קרבות הכלבים הבלתי חוקיים למטרת הימורים. הכלבים מוחזקים בתנאים קשים, אשר נועדו להגביר את תוקפנותם, וכוללים הגבלת תנועה חריפה והתעללות פיזית. לפני הקרב מורעבים הכלבים עד כדי כך שהם משסעים זה את זה במטרה לאכול. התחקיר כולל גם תיעוד וידאו של קרב כלבים.

ידיעות אחרונות התעללות כספורט. בטור "תנו למרוץ להתחיל" (10.8.2004, מגזין ממון, עמ' 2) תוקפת חברת-הכנסת לשעבר, נחמה רונן, את המתנגדים למיסוד מרוצי הסוסים. את המתנגדים להתעללות בסוסים הכרוכה בהם היא מכנה "צדקנים במיוחד", משום שכל ספורט כרוך במאמצים גופניים קיצוניים שלעתים גורמים נזקים לגוף. כדאי להגיב, להזכיר עובדות על הפגיעה בסוסים הכרוכה במרוצי הימורים, ולעמוד על ההבדל שבין בחירה חופשית של אדם באימוץ גופני מסוכן לבין כפיית משטר אימונים מפרך ופגיעות גופניות קשות על בעל-חיים שאין לו כל עניין בניצחון.

תגובות: ת.ד. 109 תל אביב, פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

7 ימים נגד ההפרדה. במדורו "כוכב החיות", משמיע גבי ניצן ("הסיפור על אנדריי ומישקה" 13.8.2004, עמ' 103) הרהור ומחאה נדירים על יחס הרשויות לילד שגודל על-ידי כלב מסיביר, לכלב עצמו - ולהפרדה ביניהם.

תגובות: 7 ימים, ת.ד. 9499 תל-אביב. פקס: 03-6082234 דואל: 7days@yedioth.co.il

2. דגים סובלים
סקירה חדשה של הידע המדעי על נפשם של דגים

האם דגים יכולים לסבול? צוות חוקרים קנדי פרסם ביוני 2004 סקירה מקיפה של החומר המדעי הרלוונטי לשאלה זו, ופוסק: נראה שדגים מסוגלים לסבול כאב, פחד ועקה נפשית. המסקנה: יש להתחשב ברווחתם.

הסקירה החדשה
האם דגים יכולים לסבול? שאלה זו עולה מדי פעם בדיונים על זכויות בעלי-חיים. המחקר המדעי אמור לכאורה לענות על שאלה זו. מחקרים ממוקדים בנושא הם נדירים ביותר (בשנת 2003 סקרנו מחקר כזה) אולם ניתן להפיק ידע משמעותי רב ממחקרים אחרים - שרובם המכריע נערך תוך פגיעות קשות בדגים. הסיכום העדכני ביותר בנושא פורסם ביוני 2004 בכתב-העת Applied Animal Behaviour Science על-ידי חוקרים מהמחלקה למדע בעלי-החיים והעופות באוניברסיטת גוולף (אונטריו, קנדה). מבין השלושה - צ'אנדרו, דנקן ומוקיה - בולט שמו של יאן דנקן, שהוא אחד מחוקרי רווחת בעלי-החיים החשובים בעולם, ואחד הבודדים שעסקו בשיטתיות בשאלה "מהי רווחת בעלי-חיים?". שותפותו של דנקן מבטיחה הכרה בהכרח לשלב בין תחומי מחקר שונים, מהתנהגות ועד לאנטומיה - משימה הנעלמת מעיניהם של מומחים לתחום צר. הצוות מגוולף סקר 213 מקורות והוא מסכם אותם בתמציתיות. אנו מביאים סקירה קצרה של המאמר, תוך פישוט המושגים המקצועיים המופיעים בו.

רווחה ותודעה
לא די בכך שדג חולה כדי שרווחתו תיפגע - פגיעה ברווחה היא הרגשה רעה, מצב של תודעה. "תודעה" או "הכרה" הם מושגים קשים ביותר להגדרה, אך יש להדגיש, שאנו מחפשים אחרי תכונה מורכבת - יותר מהיכולת להגיב באופן אוטומטי על גירויים מסוימים או לעבור התניה אוטומטית ביחס אליהם. המדובר ביכולת לתפוס גירויים שונים ולשלב פרטי מידע באופן גמיש, מתוך בחירה פעילה ומצב רגשי של מוטיבציה לפעול. אין אמנם אפשרות להבחין ישירות במצבים נפשיים כאלה בזולת, אך יש אפשרות לזהות עדויות עקיפות להם. לפי הצוות הקנדי, העדויות כוללות מקורות אנטומיים, פיסיולוגיים והתנהגותיים, עם עדיפות לנתונים התנהגותיים.

דגים לומדים מצפייה
האם דגים מתייחסים לגירויים סביבתיים ללא מחשבה, כמו רפלקס, או שהם מעבדים את המידע מתוך תודעה? מעטים מדי בדקו זאת במפורש, אך ניסויי התנהגות רבים שנערכו, מאפשרים לבחון שאלה זו מתוך הנתונים שהעלו. הניסויים המשכנעים ביותר נערכו בשנים האחרונות, והם מעידים על כך שדגים (וליתר דיוק: דגי גרם) מקדישים תשומת-לב פעילה לנעשה בסביבתם, מקיימים קשר אינטראקטיבי עם גירויים חיצוניים, זוכרים התנסויות קודמות, משלבים את המידע הזכור להם עם מידע חדש ומפגינים ציפייה ביחס להתרחשויות עתידיות. אחד מן הניסויים המעניינים שמזכיר הצוות הקנדי, נערך ביכולתם של דגי קרב סיאמיים ללמוד מתוך צפייה. החוקרים הציבו דג במכל אחד ואפשרו לו לחזות בדגים הנלחמים ביניהם במכל אחר. כאשר הניחו לדג הצופה להיפגש פנים אל פנים עם כל אחד מהדגים הנלחמים, הוא נטה שלא להתעמת עם המנצחים אך התעמת עם המפסידים. דג זה נהג באופן פחות סדיר כאשר לא צפה קודם לכן בתוצאות הקרב. אם כן, הדג כיוון את התנהגותו ביחס ליריביו לא על בסיס התנסות אישית בלבד (כלומר - ניסוי וטעייה העשויים ליצור התניה) אלא על בסיס למידה מצפייה בהם. ניסויים נוספים הראו, שדגים לומדים על זולתם מצפייה (למשל: נקבות בוחרות זכרים בעקבות צפייה בביצועיהם), הם זוכרים מידע ומעבירים מידע זה לזה. נתונים אלה מרמזים על כך, שהדגים מעבדים מידע מורכב באופן גמיש ואדפטיבי, דהיינו - נראה שהם מודעים.

דמיון אנטומי ופיסיולוגי
טיבו של הקשר בין מנגנונים עצביים לבין מצבים רגשיים, שנוי במחלוקת קשה. אולם אין מחלוקת על כך, שבמצבים רבים יש לרגשות ערך הישרדותי גבוה בהשוואה לתגובת רפלקס, ושהרגשות קשורים במבני מוח פרימיטיביים, יחסית. הצוות הקנדי אינו טוען, שהמוח הדגי זהה לחלקים במוח של שאר בעלי-החוליות (דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים). הנחת הדמיון מבוססת לא על זהות מבנית אלא על הומולוגיה - דמיון תפקודי בין חלקים במוח של הדגים לחלקים במוח של שאר בעלי החוליות. אחד מסוגי ההוכחה החביבים על ויוויסקטורים הוא כריתה של חלקי מוח; כריתות כאלה מגלות, שהסרת חלקים מן המוח הגדול של יונקים, מניבה תוצאות התנהגותיות דומות להסרת חלקים מקבילים במוח של דגים. גם פגיעות חשמליות מעוררות תגובות דומות בקבוצות השונות. קיימת הומולוגיה נרחבת גם בפיסיולוגיה של המוח בדגים ובשאר בעלי החוליות. דגים מגיבים באופן דומה ליונקים לתרופות המשפיעות על הנפש. חומרים טבעיים, המופרשים במערכת העצבים ומשפיעים על התנהגויות שונות וכן על העברת כאב, פועלים באופן דומה הן ביונקים והן בדגים, וההפרשה ניתנת לאיתור במקומות מסוימים והומולוגיים בתוך המוח. הזרקת חומרים כאלה למוח הדגים או הטבלתם בחומר, הביאה לעיכוב תוקפנות, שיפור בזיכרון ואפילו מחלה דמוית פרקינסון - הכל בדומה לתופעות המוכרות מניסויים דומים ביונקים.

כאב
השאלה אינה "האם דגים חשים כאב?", קובע חוקר עדכני, אלא "איזה סוג של כאב חשים דגים?". הצוות הקנדי מסיק, שזהו כאב הדומה לכאבם של בעל חוליות אחרים. סוגים שונים של סיבי עצבים, המעבירים טיפוסי כאב שונים ביונקים, קיימים גם בדגים. פגיעה בסיבים אלה מעוררת פעילות חשמלית במרכזי עצבים במוח הדג ובחוט השדרה. המידע המגיע מקצות העצבים, עובר מיון בחוט השדרה של דגים - בדומה ליונקים - ושולח אותות ממוינים למוח, לאזורים שהוכח כי נוכחותם חיונית להימנעות הדג מגירויים מזיקים; אין זה סביר אפוא שהדגים מגיבים לפגיעה ברקמות על דרך של רפלקס בלבד, דרך חוט השדרה. מערכת העצבים של שתי הקבוצות מפרישה חומרים זהים המעבירים אותות לפגיעה ברקמה, וכן חומרים משככי כאבים.

פחד
באופן דומה למניפולציות בכאב, הצליחו חוקרים למנוע מדגים להגיב בפחד לגירויים מסוכנים בסביבתם - באמצעות תרופות המשככות פחד בבני-אדם. התרופות גם גרמו לדגים להתנהג בחקרנות רבה, בדומה להשפעתן על מכרסמים. תגובת הפחד הטיפוסית היא בריחה מהירה, וחוקרים מצאו שהיא משתנה לפי הנסיבות, תוך למידה. למשל, דגים שינו את התנהגותם כלפי דימוי של טורף, כאשר למדו שהדימוי אינו מתקיף אותם. הם עדיין ברחו ממנו, אך באופן אחר - עדות אפשרית לכך שהם עדיין פוחדים, למרות שעיקרון "גירוי-תגובה" היה אמור ללמדם שלא לפחוד עוד.

עקה חברתית
נושא אחרון שסוקר הצוות הקנדי הוא עקה (מצוקה) הנובעת ממצבים חברתיים. דגים טריטוריאליים מבססים הירארכיה חברתית באמצעות מאבקים, וכל דג זוכר את מקומו בהירארכיה. דג (או כל בעל חוליות אחר) במצב של סיכון מתמשך עובר שורה של תגובות פיסיולוגיות, שתוצאתן היא עליית ריכוז הקורטיזול בדם. באמצעות מדידות כאלה וצפייה בהתנהגות, מצאו חוקרים שדגים נחותים סובלים מנוכחותם הקרובה של דגים שליטים - ככל הנראה משום שהם זוכרים את הדגים השליטים ומצפים להיפגע מהם.

דגים מרגישים
מסקנתם של צ'אנדרו, דנקן ומוקיה חוזרת שוב ושוב לאורך המאמר: למרות מחסור בנתונים רבים, המסקנה מתוך הידע האנטומי, הפיסיולוגי וההתנהגותי הקיים היא, שהסבירות לכך שדגים מרגישים - פחד, כאב, רעב, צמא, הנאה וכו' - גבוהה יותר מן הסבירות שאינם מרגישים. השלכותיה של מסקנה זו ברורות: צריך להתחשב בדגים. עבור חוקרים אלה, די בהכרזה על הצורך לחקור שיטות חקלאות קיימות ולשפרן. אך מסקנה סבירה ועקבית יותר מבחינה מוסרית היא - להימנע לחלוטין מצריכת דגים.

מקור

K. P. Chandroo, I. J. H. Duncan and R. D. Moccia, "Can Fish Suffer?: Perspectives on Sentience, Pain, Fear and Stress", Applied Animal Behaviour Science 86, no. 3-4, June 2004, pp. 225-250.

3. חינוך לטריפה
ארוחות בבתי-ספר בארצות-הברית, כתבה ראשונה

בארצות-הברית, ילדים אוכלים בבתי-הספר ולומדים שם לאכול מוצרים מן החי בכמויות עצומות. בשנים האחרונות התפתחה מגמה של הכנסת מוצרים טבעוניים לארוחות בתי-הספר, מטעמי בריאות. אנו מביאים סקירה של מצב הארוחות בבתי-הספר בארצות-הברית, בעקבות המאבק להשגת ארוחות לטבעונים בבית-הספר בשדה בוקר, שסקרנו בשבוע שעבר, ולקראת הגעתו לארץ של הסרט התיעודי על נזקי מקדונלד'ס, "לאכול בגדול".

התכנית הלאומית
ב-1946 עבר בארצות-הברית "החוק הלאומי לארוחות צהרים בבתי-הספר". החוק נועד לקבוע תקנים תזונתיים ולהעניק סיוע לשכבות חלשות, על רקע של תת-תזונה בקרב ילדים רבים ברחבי הארץ. התכנית הלאומית לארוחות צהרים בבתי-הספר (NSLP) שנוסדה מתוקף החוק, מקיפה כיום קרוב ל-100,000 בתי-ספר והיא מגישה כמעט 27 מיליון ארוחות ביום. התכנית, באמצעות משרד החקלאות הפדרלי, מכתיבה תקנים תזונתיים ומסבסדת את בתי-הספר במזומן ובסחורות. בתמורה לכך, צריכים בתי-הספר לעמוד בתקני משרד החקלאות ולספק לילדים מעוטי יכולת ארוחות חינם או בהנחה. לכאורה, הסדר "צודק" מבחינה חברתית - כאשר מי שצפויים לסבול הם "רק" החיות, שמהן מכינים חלק מן המוצרים. אם כך אמנם היו פני הדברים, ודאי היה גורלן של החיות נגזר לתמיד. אולם למעלה מיובל שנים לאחר ייסוד NSLP, הבעיות שונות לחלוטין מאלה שהטרידו את האמריקאים ב-1946. המחסור הכללי כבר אינו מהווה עוד בעיה משמעותית, אלא עודף קלוריות, שומן, מלח וסוכר. רבע מכלל ילדי הארץ סובלים ממשקל-יתר וממחלות רבות אחרות, שהארוחות המוגשות בבתי-הספר מסייעות בהתפתחותן. שיעור השמנת-היתר בקרב הנוער הוכפל במשך 20 שנה בלבד. אמנם, התקנות הפדרליות דורשות (דרישה בלתי מחמירה כשלעצמה) שלא יותר מ-30% מכלל הקלוריות בארוחות בתי-הספר יתבססו על שומן, אולם הוראה זו אינה נאכפת. סקר לשנת 2003 מראה, ש-33% מהקלוריות בארוחות בתי-ספר יסודיים, מקורן בשומן. רק 20% מכלל בתי-הספר עמדו בתקן, ורק 14% עמדו בהוראה, ששיעור הקלוריות שמקורן בשומן רווי לא יעלה על 10%. בקיצור - הילדים האמריקאיים אוכלים מזון ההורס את בריאותם, בחסות המדינה ובסיועה. על רקע זה גוברת כיום התביעה לספק לילדים מזון טבעוני בבתי-הספר.

כמו מקדונלד'ס
קשה להאמין, עד כמה מעודדים בתי-הספר בארצות-הברית צריכת מוצרים מן החי ומוצרים לא בריאים אחרים. מתכנני הארוחות מתרצים זאת בצורך להתחרות על טעמם של הילדים מול מסעדות מזון מהיר. המתכננים מתלוננים, שבהינתן אפשרות בחירה ללא חינוך הולם, הילדים מעדיפים את המוצרים מן החי משום שמוצרים אלה מתפרסמים בטלוויזיה, לעומת שתיקה פרסומית בכל הנוגע למוצרים צמחיים. ברוח זו, מגישים המוני בתי-הספר המבורגרים, נקניקיות בשר, חתיכות עוף מטוגנות, פיצות עם גבינה ובשר, ואם יש מזון צמחי - זהו צ'יפס. כאשר מוגשות "חלופות לבשר" - לעתים קרובות זהו בשר מסוג אחר או גבינה. וכאשר ניתנת לילדים אפשרות לבחור במזון צמחי, במוסדות רבים עליהם להזמין את המנה הצמחית מראש - סיבוך המרחיק את האוכלוסייה הכללית ממזון צמחי. למעשה, אין זה מסובך כלל, ולעתים גם לא יקר, להעשיר את המזנון במוצרים מן הצומח. אולם למנהלי המטבחים פשוט אין ידע מתאים, וממילא משרד החקלאות פועל נגדם.

למי דואג משרד החקלאות?
שירותי אספקת המזון לבתי-הספר מתלוננים, שמזון מן הצומח יקר יותר מן המזון מן החי. עובדה זו מתמיהה מאוד, לאור העובדה שייצור מזון מן הצומח זול הרבה יותר. כיצד קרה שבתי-הספר הנכללים ב-NSLP אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות קציצות סויה, ותחת זאת נתונה בידיהם האפשרות להגיש לילדים מוצר יקר יותר? "ועדת הרופאים לרפואה אחראית" (PCRM) מסבירה: משרד החקלאות פועל לפי אינטרסים של גורמים חקלאיים בעלי כוח ולכן הוא מספק מעט מאוד מרכיבים למנות דלות שומן וצמחיות. בכל שנה הוא קונה מיליוני קילוגרמים של "עודפי ייצור" של בשר חזיר, בקר, חלב ומוצרי בשר וחלב אחרים, כדי לתמוך ביצרני המוצרים מן החי, על רקע צניחת המחירים המתמדת של מוצריהם. מוצרים אלה מופצים ל-NSLP במחירים נמוכים מאוד. במקביל לכך, מקשה משרד החקלאות על אספקת מן הצומח. למשל, מחוזות בתי-ספר צריכים לשלם כפליים כדי לספק קציצה צמחית דלת שומן, נטולת כולסטרול ועשירה בסיבים בהשוואה להמבורגר שומני ונטול סיבים. זאת משום שהממשלה מסבסדת בשר המבורגר אך לא קציצות צמחיות. בנוסף לכך, למרות עניין ציבורי עצום ומידע רב ממומחי תזונה, התכנית הלאומית NSLP אינה מספקת משקאות סויה המועשרים בסידן או מיץ תפוזים המועשר בסידן לבחירת התלמידים. אם בתי-הספר מעוניינים לספק משקאות כאלה - עליהם לשלם מחיר מלא, ובעשותם זאת הם גם מפסידים את מענק משרד החקלאות לארוחות מלאות. בנוסף לכל אלה, משרד החקלאות אינו מספק מתכונים למנות צמחיות ואינו מסייע ברכישה ובהפצה של מנות כאלה.

חלב ומחלות
נושא הזוכה ליותר ויותר תשומת-לב הוא בעיית החלב. הקורבנות העיקריים של תעשיית החלב הם, כמובן - הפרות. אולם מסתבר, שצריכת מוצרי חלב פרה פוגעת בבריאות הצרכנים האנושיים. ועדת הרופאים לרפואה אחראית ריכזה את המידע הרפואי בנושא והגישה עצומה למשרד החקלאות, בדרישה לכלול מוצרי סויה בתכנית הארוחות. מלבד ההשמנה שגורם השימוש הרב בגבינות שמנות, מציינת הוועדה נטייה למחלות נוספות, שמחזקת צריכת מוצרי חלב: אסטמה, אלרגיות, מחלות לב וסוגי סרטן מסוימים. מעבר לכך, עידוד צריכת מוצרי חלב נושא גוון גזעני. חלב פרה מכיל סוכר בשם לקטוז - מרכיב שגורם לאנשים רבים הפרעות בעיכול, התנפחות ושלשול. רגישות זו מופיעה ברמות שכיחות שונות בקבוצות אתניות שונות. לפי סקרים בארצות-הברית, 21% מכלל האנשים ממוצא קווקזי (לבנים) רגישים ללקטוז - שיעור גבוה מאוד כשלעצמו, המחייב לספק בחירה חופשית ב"תחליפי חלב" גם בקרב אוכלוסיות לבנות בלבד. אולם מסתבר, ש-56% מן הציבור ממוצא היספאני רגישים ללקטוז, 70% מילידי אמריקה, 72% בציבור ממוצא אפריקאי ו-85% בציבור ממוצא אסייתי! בנוסף לכך, מעריכים ש-2.5% מהתינוקות בארצות-הברית אלרגיים לחלב, כלומר - גם לחלב שהוציאו ממנו את הלקטוז.

חלב וגזענות
במילים אחרות: NSLP מרעיבה מיליוני ילדים אמריקאים, שרובם הגדול לא לבנים, משום שהיא מספקת להם מוצרי חלב, ללא תחליף - מוצרים שהם לא יכולים לשתות ולאכול. לא זו בלבד שמשרד החקלאות אינו מעודד אספקת מוצרים צמחיים חלופיים אלא הוא מונע זאת במפורש. המשרד אינו מכיר במשקאות סויה כתחליף לגיטימי לחלב פרה (הוא גם מגביל מאוד את התחליפים לבשר) והוא מתיר לספק משקה רק לילדים שהציגו בפני רשויות בית-הספר אישור רפואי. לכאורה פתרון פשוט - אך לא בארצות-הברית. שירותי הבריאות שם יקרים - עד כדי כך, שעניים אינם יכולים להשיג אישור רפואי לילדיהם. העוני, כידוע, נפוץ יותר בכמה מן הקבוצות האתניות, הרגישות במיוחד ללקטוז; באוכלוסיות אלה, מדיניות משרד החקלאות כופה על הילדים לבחור בחלב - שאינם מסוגלים לעכל; דהיינו: לסבול מתת-תזונה. על רקע זה קמה בשנים האחרונות מחאה ברחבי ארצות-הברית, המסתייעת בכוח הלחץ של תעשיית הסויה.

על רקע תמונה שלילית זו קמה בשנים האחרונות התעוררות להפצת מזון טבעוני בבתי-הספר בארצות הברית. על כך - בשבוע הבא.

מקורות

Associated Press, "Vegetarian School Lunches Are Hard to Find", 5.9.2001.
Emily Wax, "Got Soy? Not in School Lunch", Washington Post, 14.4.2002.
Leah Samuel, "The Trouble with Chicago School Lunches", Conscious Choice, January 2003.
2003 School Lunch Report Card, A Report by the Physicians Committee for Responsible Medicine, August 2003.
"ASA Advocates Soymilk Reimbursement in School Lunch Program", 10.8.2003.
Questions and Answers on Alternative Protein Products (APP), USDA, accessed 13.8.2004.

4. פינת התזונה
פיצרייה ידידותית לטבעונים

פיצה מטר

סניפים בתל-אביב, ירושלים, חיפה, קריות, נתניה, כפר-סבא, רעננה, רמת-השרון, הרצליה, פתח-תקווה, רמת-גן, גבעתיים, חולון, ראשון-לציון, אשדוד, באר-שבע ואילת. טלפון להזמנות מכל הארץ:

1700-50-50-40.

כמעט בכל פיצרייה אפשר לבקש פיצה בלי גבינה, אבל במקום מסתכלים עליכם כאילו נפלתם מהירח ובדרך-כלל צריך לשלם על הרכיב הפוגעני החסר. באיטליה, מולדת  הפיצות ובירתה, דווקא מקובל למצוא בפיצריות מגוון של פיצות ללא גבינה. פיצה מטר - מרובת הסניפים - הולכת בכיוון זה ומשווקת פיצה ללא גבינה (וללא רכיבים אחרים מהחי!): פיצה סלסה, המוגשת עם הרבה רוטב סלסה (למעשה יותר מדי - מומלץ לבקש להוריד בכמות) ותוספת לבחירה (בצל או זיתים ירוקים). המחיר - לפי מטר רץ: 24 ₪ לרבע מטר ו-48 ₪ לחצי מטר. בנוסף לפיצה, אפשר להזמין מנה משובחת של אנטי פסטי (תערובת ירקות קלויים: בטטה, קישואים, בצל, פלפל, חצילים, פטריות) על פוקצ'ה (35 ₪ לרבע מטר) וסלט ירקות (12 ₪ לאישי, 25 למשפחתי). 

למסעדות נוספות; פורומים לצמחונות ולטבעונות:תפוז; נענע

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il