זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

סוף פיטום האווזים

לפי לוח הזמנים שקבע משרד החקלאות, ב-15.4.2006 אסור לפטם אווזים בישראל. במידה שימשיך להתקיים פיטום בלתי חוקי, לתיעוד הפיטום יש ערך רב לקידום תלונות במשטרה ובקשות לצו-מניעה.

אם ידוע לכם על מפטמת אווזים שממשיכה לפעול החל ממועד האיסור, התקשרו לשירותים הווטרינריים (טל': 9681612‑03 או 9681606‑03) ובמקביל לכך השאירו הודעה באנונימוס (5220699‑03) כדי שנוכל לעקוב אחר סגירת המפטמה. ניתן גם להודיע לעמותה על העבירה, ואנונימוס תדווח לשירותים הווטרינריים. אין הכרח למסור לאנונימוס פרטי זיהוי אישיים שלכם.
אם יש לכם רכב, ואתם מעוניינים לסייע וליטול חלק במבצע התיעוד לצורך אכיפה, אנא שלחו דואל לכתובת info@pitum.org.

בעיתונות הישראלית

nrg מעריב מפטמים בסין. בידיעה "כמה רוע אפשר לבלוע" (11.4.2006) מדווח אור הלר שסין הפכה ליצרנית כבד האווז הגדולה ביותר בעולם, לאחר שפיטמה יותר אווזים מצרפת.

ynet אוכלים בחוץ. בכתבה "חזרה לטבע - מדריך המסעדות הצמחוניות והאורגניות" (8.4.2006) מספקת יעל גרטי מדריך שימושי למסעדות צמחוניות ברחבי הארץ.

nrg מעריב העברת סמכויות. בטור "ד"ר דוליטל לא גר כאן" (10.4.2006) מצביעה ענת רפואה על ניגוד האינטרסים הגלום בכך שסמכויות אכיפת חוק צער בעלי-חיים נמצאות בידי משרד החקלאות, ומציעה כי הסמכויות יועברו למשרד לאיכות הסביבה.

הארץ פרסומת סמויה 1. בכתבה "הפרה תשלח SMS לרפתן" (דה מרקר, 10.4.2006, עמ' 20) מדווחת גליה ימיני על פיתוח גלולה אלקטרונית שנבלעת על-ידי הפרה, מנתחת את הפרמטרים הפיסיולוגיים ומשדרת לרפתן הודעה אלחוטית במקרה של ליקוי בריאותי. למרות הערות על כך שיש בתעשיית החלב "תהליך ייצור מלחיץ מאוד ועצום שחושף את הפרה למחלות ותעוקות", הכתבה בכללה מספקת יחסי-ציבור ליזם ולתעשיית החלב.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

ynet פרסומת סמויה 1. הכתבה "מי צריך נוזל זרע של פרים מחו"ל?" (9.4.2006) מקשרת אף היא באופן חיובי בין חלב להיי-טק, והפעם הנושא הוא תערוכה חקלאית.

ynet כבשים כקורבנות. בכתבה "סדר אחר: הזבח השומרוני" (11.4.2006) מסקר אמנון כפיר, במלל ובתמונות, את טקס השומרונים שבו יממה לפני הפסח הם "מקריבים" כבשים בהר גריזים.

הארץ zoo הפקרות. בכתבה "'אריות אוהבים לטרוף ניילון', מתברר בספארי" (14.4.2006) מתאר אסף כרמל כיצד המבקרים בספארי מצפצפים על האיסור להאכיל את החיות, ומשליכים לעברן מזון מזיק ושקיות, שמסכנות את חייהן. הכתבה מראה, שהנהלת הספארי כלל לא גיבשה אמצעים למנוע פגיעות כאלה בחיות.

ynet ניצול סוסים. בכתבה "מי דואג לסוסים שנפגעים בתאונות דרכים?" (14.4.2006) דן ארז ארליכמן בפגיעה בסוסים המנוצלים לסחיבת משאות ברחובות תל-אביב-יפו.

וואלה! פרווה בסין. בכתבה "שגרירויות סין הוצפו במיילים המוחים נגד תעשיית הפרוות" (14.4.2006) מדווח כי שגרירויות סין ברחבי העולם "הופצצו" ברבבות הודעות דואר אלקטרוני במחאה נגד תעשיית הפרווה במדינה.

ynet נגד ציד מקוון. בידיעה "חוק בקנטאקי: אסור לצוד דרך האינטרנט" (14.4.2006) מדווחת סוכנות הידיעות איי. פי. שבית-המחוקקים של קנטאקי הצביע השבוע בעד חוק, האוסר לירות בחיות באמצעות רובים הנשלטים מרחוק דרך האינטרנט. בכך מצטרפת קנטאקי ל-13 מדינות נוספות בארה"ב שאסרו שיטת ציד זו.

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בדירת פעילים בתל-אביב. פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 8, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

כמה כואב לאבד ביצה?
לקחת ביצים מהתרנגולת שהטילה אותן: עובדות ואתיקה (1)

האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים שהטילו? שאלה זו מהווה נקודת מחלוקת אתית, החושפת כשלים בסיסיים ביחסנו לניצולם של בעלי-חיים. אריאל צבל סוקר את הנושא בסדרת כתבות, החל בידע העובדתי על תגובתן של תרנגולות ללקיחת הביצים, ועד לדיון על המשמעות האתית של הממצאים.

פליטת-הקולמוס של סינגר
בספרו, שחרור בעלי-החיים, כותב פיטר סינגר:

"אך מה באשר לביצים מתרנגולות המשוטטות חופשי, בהנחה כי אפשר להשיגן? כאן ההתנגדות מטעמי מוסר היא פחותה בהרבה [בהשוואה לביצים שמקורן בתרנגולות הכלואות בכלובים]. עופות שניתן להם מחסה ושטח בחוץ להתהלך עליו ולחכוך רגליהם בעפר חיים בנוחות. ודומה שאין הם נפגעים מנטילת ביציהם. הטעם העיקרי להתנגדות הוא כי האפרוחים הזכרים של המטילות מומתים מיד עם בקיעתם, והעופות עצמם מומתים עם הפסקת הטלה כדאית."

סינגר 1998 [1990], עמ' 214.

סינגר מגיש תיאור עובדתי זה, שהוא דל להפליא בנתונים, בתור הבסיס לשיפוט אתי בעניין צריכת ביצים מתרנגולות ב"מרעה חופשי" (בישראל מוכרות ביצים כאלה תחת השם המסחרי "ביצי חופש"). שחרור בעלי-החיים נחשב בתור ספר המופת של התנועה לשחרור בעלי-חיים, אולם הקטע הנדון עלול להתקבל כהצהרה בלתי מבוססת וחסרת אחריות, הן מבחינת הבסיס העובדתי שלה והן מבחינת אופן השיקול האתי. חשוב להגיב לאתגר שמציב סינגר, כי מיליוני אנשים קראו דברים אלה בספר "האולטימטיבי" של התנועה לשחרור בעלי-חיים, ומיליונים רבים אחרים מבצעים שיקול דומה אף מבלי שקראו את הספר.

הטעויות הבולטות
בכל הנוגע ללולי ביצים מסחריים עם "מרעה חופשי", סינגר צודק רק בשתי טענות: שנהוג להרוג את האפרוחים הזכרים; ושלאחר תקופת הטלה אינטנסיבית – הורגים גם את התרנגולות. הוא מתעלם מן הצפיפות וההמוניות המעיקות בלולים אלה הן בשטח המחיה והן בתאי ההטלה, מניצול תרנגולות מגזעים שעברו עיוות תורשתי להטלה מוגברת על חשבון תכונות אחרות, ומן הסבל הכרוך בהטלה מוגברת – אם לציין בלשון קצרה ויבשה אחדות מבין הפגיעות בתרנגולות בלולים מסחריים עם "מרעה חופשי". אמנם, מאחר שמדובר בלולים מסחריים לכל דבר, חסרונותיהם אינם צריכים להפתיע אותנו. הדבר היחיד שמפתיע כאן הוא התעלמותו של סינגר משורה ארוכה של פגיעות כאלה.

ניסוח מחדש של השאלה
עם זאת, ניתן לעדן את הטיעון של סינגר ולבחון אותו ביחס ללולים לא-מסחריים. לדיון כזה אין כמעט יישום מעשי (הוא רלוונטי רק למי שמחזיק בעצמו כמה תרנגולות בחצר) אולם הוא מזקק את הטענה האתית שהעלה סינגר. נעביר אפוא את נושא הדיון למשקים ביתיים בסגנון מסורתי: מרעה חופשי באמת, להקה בת תריסר תרנגולות בלבד, צאצאיות של תרנגולות מהמשק ולא ממדגרות מסחריות, כולן מגזע חזק ועמיד, בוררות לעצמן מזון מגוון בשטח טבעי נרחב ומתקיימות עד למותן הטבעי. בתנאים כאלה, נראה שיש בסיס להנחה שהעופות "חיים בנוחות". אולם עדיין לוקחים מהן ביצים. סינגר מצדיק זאת בטענה: "ודומה שאין הם נפגעים מנטילת ביציהם." השאלה היא, אם כן:

האם בתנאי חיים טובים באמת, תרנגולות נפגעות מכך שביציהן נלקחות מהן?

שחרור בעלי-החיים מגובה במקורות רבים. אולם הפעם אין סינגר מביא שום מקור לתמוך בטענתו. ולא במקרה: מקור כזה אינו בנמצא. לא קיימים אלא מקורות עקיפים בנושא. נעבור אפוא לסקירת הממצאים ממקורות אלה. למרות חסרונות הגישה המדעית והעובדה שנתונים מדעיים הושגו לעתים קרובות תוך פגיעה בתרנגולות, הסקירה תיערך על בסיס ספרות מדעית ומתוך ספקנות מדעית; אם סקירה זו תשכנע את הספקנים ביותר שבינינו, ודאי שהיא תספק גם כל אדם פתוח יותר.

דיכוי דחפים לפי מחקרי התנהגות
ככל הנראה, השאלה "האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים שהטילו?" לא נשאלה מעולם במסגרת מחקר מדעי. אולם נערכו מחקרים בנושאים קרובים למדי. במדע רווחת בעלי-החיים ובאתולוגיה היישומית (שהם תחומי מחקר כמעט חופפים) יש הסכמה נרחבת על כך, ששלילת מקום קינון מתאים היא אחד מן הגורמים המרכזיים לסבל של תרנגולות בלולים מתועשים:

"ישנן עדויות משמעותיות לכך, שתרנגולות מטילות סובלות כאשר נשלל מהן אתר קינון מתאים. הן יעבדו כדי להשיג גישה לקנים וייכנסו לקני מלכודת [תיבת קינון, שהתרנגולת למדה שאם תיכנס לתוכה, לא תוכל לצאת ממנה זמן-מה] גם כאשר התוצאה היא מניעת מזון ומים במשך 6 שעות. הדרישה שלהן לאתר קינון מתאים היא בלתי גמישה במשך השעות שלפני ההטלה. בנוסף לכך, תרנגולות ששוכנו ללא קנים מפגינות לעתים תכופות התנהגות מעורערת של קדם-הטלה ושל הטלה. הצעידה עלולה להיות מופרזת או להפוך לסטריאוטיפית [תנועות החוזרות על עצמן באריכות ללא מטרה] והיבטים של התנהגות קינון נורמלית כגון שמיטת זרדים, סיבוב ביצים, ישיבה עליהן וגלגולן, נותרים ללא ביטוי או ששכיחותם/משכם פוחתים."

Sherwin and Nicol 1992, pp. 41-2.

המחקרים של שרווין וניקול, כמו גם של חוקרי התנהגות רבים אחרים, נערכו על רקע הדרישה הציבורית להפסיק להחזיק תרנגולות בכלובי רשת חשופים. בהתאם לכך, הם מתמקדים בחיפוש אחר תיבת הקינון המועדפת על התרנגולות, חומר הקינון המועדף וכדומה. לכן, המחקרים מתוכננים כך, שגם כאשר הם חושפים תסכול הקשור בניסיונות קינון, הם אינם מגלים הרבה על הרגשתן של התרנגולות בעקבות לקיחת הביצים: אולי התרנגולות סובלות רק מהיעדר מקום קינון מוסתר, או מקרבתן המופרזת של שכנות, מהיעדר חומרי קינון מתאימים, וכדומה? אולם אפילו שרווין וניקול מזכירים, שחלק מהדחפים שלא באו על סיפוקם, קשורים ישירות במגע עם הביצים ובטיפול בהן: דגירה, סיבוב וגלגול. אחד העקרונות הבסיסיים במדע רווחת בעלי-החיים הוא, שדחף שלא בא על סיפוקו – גורם תסכול. במילים אחרות: אף על-פי שהמחקר ההתנהגותי אינו עוסק בשאלה שהצבנו לפנינו, הוא מספק רקע מסוים להנחה, שלקיחת הביצים גורמת לתרנגולת סבל.

דוגרנות לפי מחקרים חקלאיים
חוקרים חקלאיים הקדישו מחקרים רבים לתופעת הדוגרנות (broodiness). הדוגרנות היא הנטייה של תרנגולת לדגור בקן ולטפל באפרוחים. כתכונה טבעית, הדוגרנות מופיעה כשהתרנגולת הטילה בקן את מכסת הביצים שהיא מסוגלת לטפל בהן (20-5 ביצים). הדוגרנות כרוכה בשינוי פיסיולוגי, המביא להפסקת ההטלה, ומכאן נובע עניינם של החוקרים החקלאיים בנושא: תכונה טבעית זו היא מקור לנזק כלכלי לתעשיית הביצים – תעשייה המבוססת על הטלת ביצים בלתי פוסקת ובלתי טבעית לחלוטין. שלא כמו הדחפים שלפני ההטלה, נראה שהדוגרנות ממוקדת בעצם הדגירה על הביצים ולא בתופעות סביבתיות אחרות. יש הסכמה בין החוקרים על כך, שדוגרנות היא דחף חזק מאוד. נוכחותן של ביצים היא גורם מרכזי בסיפוק הדוגרנות; לכן ניתן לשער, שלקיחת הביצים מתרנגולת דוגרנית גורמת לה תסכול חזק – בהתאמה לעוצמת הדחף.

רמז לעוצמת הדוגרנות: הדחף של התרנגולת הדוגרנית לדגור על ביצים ולטפל באפרוחים, נוצל בעבר בלולים מסחריים וכיום על-ידי לולנים חובבים, כדי לספק חום ומחסה לצאצאים זרים. אפשר לראות בתמונה, שיש תרנגולות לא בררניות במיוחד.

תסכול זמני?
ואולי הדחף לדגור על ביצים ולטפל בהן הוא תגובה אד-הוק לנוכחות הביצים, ובהיעדרן – נעלם הדחף וכך נעלם במהירות גם התסכול? התשובה לכך אינה פשוטה. לקראת הקינון, מתפתח על גחון הנקבה אזור חשוף מנוצות, הנקרא "כתם דגירה". מגע כתם הדגירה עם ביצים מעורר הפרשת פרולקטין (prolactin): זהו הורמון, אשר מעורר בבעלי-חוליות שונים התנהגות ותגובות גופניות, הקשורות בהורות. הפרולקטין אחראי, למשל, להפרשת חלב בנשים מיניקות, ואילו בציפורים נמצאה התאמה גורפת בין רמות גבוהות של ההורמון לבין התנהגות דוגרנית. לכן המחקר החקלאי בדוגרנות מתמקד בפרולקטין. החוקרים החקלאיים מניחים, שמגע התרנגולת עם הביצה, מעורר, דרך הפרשת פרולקטין, את הדוגרנות. במקביל לכך, נמצא שהרחקת תרנגולת מהקן גורמת ירידה מהירה ברמת הפרולקטין. לכאורה זהו סימן לכך, שהדוגרנות נעלמת מהר בהיעדר ביצה; ואם הדוגרנות נעלמה, אולי דעך גם התסכול שנובע מלקיחת הביצה? אולם מחקר מאוניברסיטת מינסוטה, מתאר מה קרה לתרנגולות הודו שהורחקו מקניהן, נכלאו בכלובים והוחזרו לקנים:

"כאשר הקנים הפכו שוב זמינים עבור הנקבות הדוגרניות שנשללו מהן קנים למשך 48 שעות, הן חזרו לקנן תוך 5 דקות, ורמות הפרולקטין עלו."

El Hallawani, Burke and Dennison 1980, p. 118.

במילים אחרות: הדוגרנות אינה דחף פשוט, שניתן להפעלה ולדיכוי במהירות על-ידי מניעת גירוי מסוים. לפי המדידות ההורמונליות, התרנגולות בניסוי איבדו את המוטיבציה לדגור. אולם שתי יממות לאחר מכן, הן היו נכונות לחזור מיד לקנן, בדומה לתרנגולות דוגרניות. אם כן, הדחף לדגור לא נעלם כלל אלא קיבל ביטוי אחר, שהחוקרים התקשו לזהות. ואם הדחף שרד, אפשר לשער שהתסכול ממשיך, מספר ימים לאחר הרחקת הביצה מהתרנגולת.

צילום: (Whitman (FeatherSite

תסכול מתמיד?

הניסוי שלעיל מתייחס לאירועים קצרי מועד. אולם מה בנוגע להרחקה יום-יומית של הביצים? אולי התרנגולות מתרגלות או מתייאשות, וכך הדוגרנות נעלמת והתסכול נעלם אף הוא? חוקרים חקלאיים מקליפורניה קובעים:

"אם הביצים מורחקות מדי יום, כמו בייצור ביצים מסחרי, כתם הדגירה מתפתח אפילו בתרנגולות שממשיכות להטיל; חלק מהנקבות יקננו [על משטח ריק] כאילו הן דוגרות על ביצים. במקרים אלה, גירוי כתם הדגירה נוצר ככל הנראה על-ידי מצע תיבת הקינון ולא על-ידי הביצים המתפתחות."

Book and Millam 1991, p. 83.

בכתבה הבאה נבחן כיצד ניסיונות הגנה על הביצים מעידים על חשיבותן בעיני התרנגולות

רשימת המקורות לכתבה תובא עם הזנתה לאתר אנונימוס

3. סיפורו של כלב-זאב
מאה שנים לפנג הלבן של ג'ק לונדון

עשרות שנים לפני התפתחות מדע האתולוגיה, תיאר ג'ק לונדון באופן מרתק וסוחף את קורותיו ומחשבותיו של כלב-זאב בערבות המושלגות בארצות-הברית. לרגל מאה שנה לכתיבתו ופרסום תרגום חדש לספר, סוקרת נעמה הראל את פנג הלבן.

לונדון באלסקה
ג'ק לונדון (בתמונה) נולד בשכונת פועלים בסן פרנסיסקו בשנת 1876. ב-1897 יצא לאלסקה, כחלק מהגל הגדול של הבהלה לזהב. לונדון חזר מאלסקה שנה לאחר מכן ללא כל רווח, אך עם שאיפה מוגדרת להיות סופר. סיפוריו המפורסמים ביותר, קריאת הפרא (The Call of the Wild – 1903) ופנג הלבן (1906), התבססו על חוויותיו באלסקה והעמידו במרכזם בעלי-חיים. עד מהרה הפך לונדון לסופר האמריקאי המצליח ביותר בזמנו. בשנת 1917, בגיל 40, התאבד.

חלק ראשון: דע את האויב
פנג הלבן מחולק לחמישה חלקים, כשכל אחד מארבעת האחרונים עוסק בשלב אחר בחייו של פנג, ואילו הראשון הוא סיפור נפרד, שאינו מהווה חלק מסיפורו של פנג. חלק זה מסופר מנקודת-מבט של שני אנשים, העורכים מסע בערבות המושלגות באלסקה בליווי שישה כלבי מזחלת. להקת זאבים סוגרת עליהם, וכל לילה טורפת אחד מהכלבים. אף שכבר בפרק זה לונדון מגלה כישרון יוצא-דופן בתיאור בעלי-חיים, הפרק נענה למודל המקובל בספרות הטבע האמריקאית, ששיאה במובי דיק של מלוויל (1851) – הסיפור מסופר מנקודת-מבטו של האדם, ואילו בעלי-החיים הם האויב האכזר המאיים עליו. המעקב אחר התנהגותן של החיות והניסיון להבין את המתרחש בנפשן הם בבחינת "דע את האויב" – כדי שהן לא יהרגו אותך וכדי שתוכל אתה להרוג אותן. אך עם תום הפרק הראשון נזנחים בני-האדם – מעתה ועד סוף הסיפור הם יהיו דמויות משנה בלבד, ונקודת-המבט תהיה של חייתית. בדיעבד, המודל הסטנדרטי של סיפורי הטבע מובא כדי לחרוג ממנו.

חלק שני: בוקר טוב עולם!
בניגוד לבאק (Buck), גיבור "קריאת הפרא", שמתחיל את חייו ככלב ביתי לכל דבר עד שהוא נחטף לשמש ככלב מזחלת, פנג עושה את הכיוון ההפוך. סיפורו מתחיל בסיפורה של להקת זאבים, כשאחת הזאבות ממליטה גורים במערה. הרעב מביא למות אביו וכל אחיו, ופנג נשאר גור בודד לאימו. הסיפור עוקב אחר גדילתו של הגור בחודשיו הראשונים בטבע – מתלות מוחלטת באימו ועד לעצמאות חלקית ולהיכרות הדרגתית עם העולם. אחד התיאורים המעניינים בסיפור הוא יחסו למערה ויציאתו ממנה, תיאור שמזכיר – ודאי לא במקרה – את משל המערה של אפלטון:

קסם המשיכה אל האור גבר אצל הגור האפור מיום ליום. בהתמדה עקשנית היה יוצא למסעות-הרפתקה בני מטר אל עבר פתח המערה, ובאותה התמדה היה נהדף תמיד בחזרה. הוא פשוט לא ידע שזהו פתח; הוא לא ידע שום דבר על פתחים – אותם מעברים שדרכם אפשר לעבור ממקום אחד למקום אחר. הוא לא הכיר כל מקום אחר, ובוודאי לא הכיר כל דרך להגיע לשם. כך שבשבילו היה פתח המערה סתם קיר – קיר של אור. (עמ' 64)
בשונה מכל התנסות עם קירות אחרים, נראה היה כאילו קיר זה נסוג מפניו ככל שהתקרב אליו. חרטומו העדין, שנשלח לפניו בחשש, לא התנגש בשום דבר קשיח.
דומה היה כי החומר שממנו הקיר עשוי היה רך וחדיר כמו האור עצמו. ומכיוון שלא הבין את טבעו, נכנס הגור האפור אל תוך מה שהיה מבחינתו קיר, וטבל בחומר שממנו היה עשוי.
החוויה הייתה מבלבלת. הוא מעד דרך חומר מוצק. והאור הלך והתגבר כל הזמן. (עמ' 70-69)

שלוש כריכות ל"פנג הלבן", מבין עשרות מהדורות שראו אור.

האיורים ממחישים כיצד תפסו רוב המעצבים את דמותו של פנג: כזאב לכל דבר.

חלק שלישי: קצת כלב, הרבה זאב
רק בפרק השלישי פוגש פנג בני-אדם – אינדיאנים שהמאהל שלהם סמוך ליער שבו הוא חי. אחד האינדיאנים מתכופף לעברו ומתכוון לאחוז בו, והגור חושף לעברו את ניביו. האינדיאני מופתע מניביו הלבנים ומעניק לו את השם "פנג הלבן", שפירושו "ניב לבן". אימו מגיעה לחלצו, אך לתדהמת הגור היא מגלה סימני כניעה. משיחה בין האינדיאנים מסתבר לקוראים כי אימו היא חצי זאבה וחצי כלבה, שגודלה על-ידי השבט, עד שברחה והצטרפה ללהקת זאבים. פנג הוא אפוא שלושת-רבעי זאב ורבע כלב. אינדיאני בשם בונה אפור מחליט לגדל את האם ובנה ככלבי מזחלת. מכאן ואילך משתנים חייו של הגור ושני כוחות סותרים פועלים בו במקביל: לצד הדחף לחופש מתפתחת בו בהדרגה גם תלות בבני-אדם וכמיהה לקרבתם. כאשר השבט נודד, מסתתר פנג ומחליט לנטוש את המחנה ולחזור לחיי הבר, אך עד מהרה הוא מגלה שהשתנה:

החשיכה כבר החלה לרדת, ובמשך שעות אחדות שיחק בין העצים, נהנה מהחירות החדשה. ואז, פתאום, הבחין בבדידותו. [...]
וחוץ מזה, היה גם קר. לא הייתה בסביבתו דופן חמה של טיפי שאפשר להתכרבל לצדה. הכפור הקפיא את כפות רגליו, והוא הרים לסירוגין רגל קדמית אחת ואחר-כך את השנייה. הוא כרך את זנבו העבות סביב רגליו בכדי לחמם אותן, ובאותו זמן ראה חיזיון. לא היה בכך שום דבר מוזר. בעין הפנימית שלו הייתה טבועה סדרה של תמונות-זיכרון. הוא ראה שוב את המחנה, ואת האוהלים החרוטיים, ואת הזוהר של אש המדורות. הוא שמע את קולותיהן הגבוהים של הנשים והחדים של הנשים, את הקולות העבים והמחוספסים של הגברים, ואת הנהימות של הכלבים. הוא היה רעב, ונזכר בנתחי הבשר והדגים שהושלכו לעברו. פה לא היה בשר; לא היה פה דבר פרט לדממה המאיימת והבלתי-אכילה.
תקופת השעבוד ריככה אותו. החופש מאחריות החליש אותו. הוא שכח כיצד לדאוג לעצמו. הלילה פיהק מסביבו. חושיו, שהתרגלו לזמזום ולרחש של המחנה, לרשמים בלתי פוסקים של מראות וצלילים, נותרו עתה בחוסר מעשה. לא היה שום דבר לעשות, או לראות, או לשמוע. (עמ' 113)

עד מהרה מתחרט פנג ורודף אחר השבט עד שמשיגו, כדי לחזור לחיות בקרבו.

שלוש גישות אחרות לפנג הלבן: מימין גרסה משונה ונדירה, המציגה את פנג כזאב "מפלצתי"; משמאל כריכה לגרסה קולית של הספר, ובה מודגשת הכלביות של פנג (לצד כלבה) – שנפוצה יותר בגרסאות המוגשות לילדים; ובמרכז כריכת DVD לאחד מן העיבודים הקולנועיים לסרט – ובאופן טיפוסי עוברת דמות האדם למרכז, בניגוד לגרסאות הספרותיות.

חלק רביעי וחמישי: מאויב לאוהב
כלבי השבט אינם מקבלים את פנג לחברתם והוא הופך לכלב תוקפני במיוחד. תוקפנותו קורצת למארגן קרבות כלבים לבן, שמצליח לשכנע את בונה אפור למכור לו את פנג. הפרק הרביעי עוסק בתקופה השחורה בחייו של פנג – הוא עובר התעללות קשה וחי חיים קשים ככלב קרבות. בפרק החמישי והאחרון, פנג נגאל: וידון סקוט, בנו של שופט מקליפורניה, פודה אותו ולראשונה בחייו הוא חווה קשר של אהבה עם בן-אדם, עד להפי-אנד המסורתי שבו הוא מעמיד צאצאים. בפרק האחרון, שנקרא "הביות", פנג הוא הרבה יותר כלב מאשר זאב – פנג הוא מודל לנאמנות האולטימטיבית, וכאן לונדון מתכתב עם המסורת של ייצוג כלבים (בניגוד לחיות בר) בספרות, מבלי לחרוג ממנה באופן מהותי.

תוך התכתבות עם מסורת ייצוגי חיות בספרות, מחיות בר ועד סיפורי כלבים, לונדון מעמיד ב"פנג הלבן" דמות חייתית מורכבת, המתוארת באופן ריאליסטי, תוך שימוש מינימלי בהאנשה. מורכבותו של פנג, כדמות המונעת על-ידי קונפליקט מתמיד בין דחפים סותרים, היא הישג ספרותי יוצא-דופן גם כיום, מאה שנה לאחר כתיבת הסיפור. המהדורה העברית החדשה (בתמונה) מלווה באיורים מרהיבים של פיליפ מונק ובשפע הערות חוץ-ספרותיות, השופכות אור על חיי הזאבים והאינדיאנים בצפון אמריקה (הוצאת כינרת, תרגום: יעל ענבר) . גם  מהדורה זו היא סיבה טובה לחזור לסיפור.

4. פינת התזונה
כופתאות מצה (קניידלעך)

החומרים (כ-20 כופתאות)
כוס קמח מצה
4 כפות קמח תפוחי אדמה
כף שמן
כוס ורבע מים
רבע כפית מלח
קורט פלפל שחור
קורט אגוז מוסקט (אפשרי)

אופן ההכנה

1. מערבבים את החומרים היבשים. מוסיפים מים ושמן ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
2. מצננים במקרר כשעה.
3. בידיים רטובות יוצרים מהתערובת כדורים קטנים.
4. מבשלים את הקניידלך במים רותחים (או במרק צח) כרבע שעה.
5. מוציאים את הקניידלך באמצעות כף מחוררת. מומלץ להגיש בתוך מרק ירקות.

הערה
אין לבשל את הכופתאות במרק שברצונכם להגיש, מפני שנוזלי הבישול נעכרים בעת בישול הכופתאות.

לעצות ולמתכוני פסח נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון