זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

הרצליה
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו תתקיים ביום א', 17.7.2005 בשעה 19:00 מול קניון שבעת הכוכבים בהרצליה. ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, הודיעה שתשתתף בהפגנה (למידע על פעולותיה של יעל גרמן נגד הקרקס).

בואו והביאו חברים ושלטים! לפרטים – הגר: 052-3365811 
 
אשקלון
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו תתקיים ביום א' 24.7.2005 בשעה 18:00, ברחבת האיצטדיון העירוני (מול מופע הקרקס). לפרטים – יסמין: 054-5711261
 
עמק הטל (רחובות)

ביום ג' 19.7.2005 בשעה 17:00, תערוך אורנית חומש סדנת בישול עם מוצרי סויה (בתשלום) לפרטים. עצומה להצלת עמק הטל מהריסה

תל-אביב

הופעת פאנק לגיוס כספים ל-veggieבר, הבר הטבעוני החדש של סלון מזל, תתקיים בשבת, 23.7.2005 בשעה 21:00 במועדון הקולטורה, רח' הרצל 154. כניסה: 30 שקל.

מופע האימים של העכברות ולאה גולדברג – מופע דראג העוסק בזכויות בעלי-חיים ובתחומים חברתיים-פוליטיים אחרים:

יום ג', 19.7.2005, 20:00, במרקחה, רח' פבזנר 27, חיפה. לאחר המופע יתקיים דיון.

יום ה', 21.7.2005, 20:30, בבית נשים פמיניסטי, רח' בר כוכבא 42, תל-אביב. בתשלום.

סקר צמחונות באינטרנט

אתר הצמחונות הישראלי פותח בימים אלה סקר אלקטרוני ראשון מסוגו בישראל בנושא צמחונות. נתוני הסקר ישמשו בתכנון שיטות הסברה לקידום הצמחונות ויסייעו לצמחונים ולמעוניינים לעבור לצמחונות. הסקר מיועד לצמחונים ולטבעונים בלבד, והוא כולל 66 שאלות, אשר יש לענות על כולן. תוצאות הסקר לא יכללו פרטים אישיים. בין ממלאי השאלון יוגרלו ארוחה זוגית בוירג'ין קפה (בית קפה צמחוני, פרישמן 22, תל-אביב) ושלוש חולצות עם הדפסים בנושא צמחונות. לפרטים נוספים ולמילוי השאלון – היכנסו לסקר! 
 

דורנר קוראת למזוז לאכוף פסיקת בג"ץ נגד פיטום אווזים

דליה דורנר, שופטת בית-המשפט העליון בדימוס, מתחה ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה, שאינו אוכף את פסיקת בג"ץ הקובעת, שפיטום אווזים אסור החל מאפריל 2005. הדברים נאמרו במסגרת הרצאה בכנס "חיות וחברה", שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב ב-12.7.2005. דורנר סקרה את פסיקת בג"ץ בתשובה לעתירת "נח", התאחדות הארגונים להגנת בעלי-חיים בישראל. היא ציינה, שוועדת החינוך של הכנסת סירבה בעבר לאשר תקנות שהוצעו על-ידי משרד החקלאות, בטענה שלא ניתן לפטם אווזים ללא התאכזרות. לדבריה, מי שממשיך בפיטום אווזים לאחר 1.4.2005 עובר על החוק, והיועץ המשפטי לממשלה צריך לפעול לאכיפת החוק. לדעתה, פרנסה שמבוססת על התעללות צריכה להיאסר. ציטוטים מדבריה:

"יילך אדם ויחפש פרנסה שאינה פוגעת בבעלי-חיים."
"שום פרנסה אינה מצדיקה התעללות."
"אחזור ואזכיר: אנחנו צריכים לאסור פרקטיקות אכזריות. שום דבר לא מצדיק אותן."

 

בעיתונות הישראלית

גלס נאשם. תובעת המדור לאיכות הסביבה במשטרת ישראל הגישה כתב אישום חמור נגד ד"ר ישראל גלס, הווטרינר העירוני של כפר סבא ורעננה. גלס מואשם בהתעללות בבעלי-חיים, המתה ברעל אסור והעסקה שלא כדין (עבירה על חוק הרופאים הווטרינריים).

כתבות בנושא:

עדי הגין, "אישום: הווטרינר התעלל בבע"ח", nrg  מעריב, 10.7.2005.

ענת רפואה, "שריף מקומי", nrg  מעריב, 11.7.2005.

רונן שיביאק, "כתב אישום נגד ד"ר גלס בפרשת השמדת החתולים בכפר סבא" (בחלקים: 1, 2), צומת השרון, 8.7.2005, עמ' 27-26. אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת. לתגובות: צומת השרון (הארץ), פקס: 09-7463323 דואל: meytal@haar

לפרטים נוספים על ההרעלות שבמוקד כתב האישום

nrg מעריב ירי ללא עונש. בידיעה "הווטרינר של עיריית ערד זוכה מאשמה שהרג כלבה שחשד בטעות שהיא חולה כלבת" (12.7.2005) מדווח על זיכוי הווטרינר של עיריית ערד, ד"ר יוסף שמחון, על-ידי בית-משפט השלום בבאר-שבע, לאחר שירה בכלבה.

Nfc עונש קל. בידיעה "מאסר על תנאי לאדם שהתעלל בכלבו" (13.7.2005) מדווח נוה יוסף על גזר-דין שנתן השופט יעקב שפסר לאדם שערך קרבות כלבים: 8,000 שקל קנס וחצי שנת מאסר על תנאי בלבד, מול דרישת המדינה לעונש מאסר בפועל.

nrg מעריב טבעונות מול טריפה. הטור "מונולוגים מהצלחת" (11.7.2005) הוא עימות "אני מאמין" בין שי משולם הטבעוני ("אני כבר לא קורא 'אוכל' למי שהייתה לו אימא) לבין גבי בר חיים, אוכלת הבשר ("הדבר היחיד שאני מבקשת הוא שלא יגרמו לאנשים שכמותי להתנצל על מה שנכנס לנו לפה").

nrg מעריב בשר סינתטי. הכתבה "היי סטייק" (13.7.2005) סוקרת מאמר מתוך כתב-העת Tissue Engineering, המציג את ראשיתה של טכנולוגיה שפותחה ב-NASA לגידול תאי בשר במעבדה, על בסיס שכפול תאי בשר מבודדים. החוקרים מפתחים שיטות לייצור רקמות כאלה בקנה-מידה גדול והם אופטימיים לגבי העתיד המסחרי של מוצר זה.

הארץ פרסומת לעינויים (1). הכתבה "מעורב יפואי" (11.7.2005, עמ' ד1) מאת מיכל פלטי היא פרסומת לחנויות בשר במסווה של כתבת פרופיל. כדאי לכתוב לעיתון במחאה.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הארץ פרסומת לעינויים (2). ברשימה "לרוץ עם שוורים" (12.7.2005, עמ' ב2) מספר ג'ים הולנדר על השתתפותו בעינוי פרים בפמפלונה, ספרד. גם כאן כדאי למחות על פרסום תעמולה לסדיזם. קראו באתר PETA על מרוץ מסוג אחר בפמפלונה.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הארץ זכות חיות הבר. בכתבה "רגע לפני שהורסים את ביתם הפורח של הצבי, השועל והחנקן" (13.7.2005) מתאר צפריר רינת את חיות הבר בגבעות בית נטיף, ליד בית שמש, על סף הרס האזור והכחדת החיות על-ידי בנייה. ברשימה "קולו של הצבי" (10.7.2005, עמ' ב1) מנסה רינת לנסח עתירה בשמם של הצבי הישראלי והכוח האפור, להגנה על בתי-גידולם.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

מעריב סחר בחיות בר. בכתבה "ילדי טבע" (12.7.2005, עמ' 10) סוקרת עדי כץ את מצב החוק והאכיפה בעניין הסחר בחיות בר בישראל, וקושרת את הבעיה בצרכני "חיות מחמד אקזוטיות".

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

נענע מד"ב מהמעבדה. "איה המשרתים" (10.7.2005) הוא סיפור קצר ומומלץ מאת יעל פורמן, ובו מספר חתול רב-תושייה כיצד ברח מביתו, נתפס על-ידי מדענים ועבר ניסוי שתוצאותיו מפתיעות.

הודעות קבועות

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (nirit.sh@gmail.com).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

תביעה נגד מקדונלד'ס אם רכשת מקלוני תירס במקדונלד'ס בהנחה שזהו מוצר צמחוני (המוצר מטוגן עם בשר) תוכל/י לסייע לתביעה (מנשה: menashe_e@yahoo.com).

עצומה לטבעול בבקשה להפסיק השימוש בביצים במוצרי החברה. להצטרפות לפנייה, ניתן גם לשלוח שם מלא, אזור מגורים ומס' טל' / כתובת דואל לאיילת ayelet_erlich@walla.co.il או למירי maria_krivosh@hotmail.com

יומן חייתי 6 משודר בלויין Yes, ערוץ 98, בכל יום ו', 20:00; ובערוץ 25 הוט (כבלים): מתב: בכל יום א', 21:00; תבל: בכל יום א' 22:00 ובימי ב' בחצות; ערוצי זהב: בכל יום ב', 22:30 ובימי ו' בחצות. ניתן לצפות בתכנית גם באינטרנט.

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. סיכוי לחורפנים בלבאקולה
מבצע פתיחת כלובים במשק גדול של תעשיית הפרוות בספרד

ב-8.7.2005 שוחררו 36,000 חורפנים מכלוביהם במשק של תעשיית הפרוות בגאליסיה, ספרד. נרדפים וללא כישורי הישרדות מפותחים, רק מעט מבין חורפנים אלה יזכו לחיים חופשיים, אולם הגורל הצפוי להם במשק גרוע עוד יותר.

השחרור
לפנות בוקר ביום ו', 8.7.2005, חדרו פעילים לתוך משק גדול בשם "חורפני ברמודז" בלבאקולה (Lavacolla), כ-8 קילומטרים מזרחית לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה שבגאליסיה, בצפון-מערב ספרד. הפעילים ניצלו פרצה בחומת הבלוקים המקיפה את המשק, שנחסמה באופן ארעי. הם הסירו את הגדר הארעית ופתחו את כל הכלובים, שבהם היו כלואים כ-36,000 חורפנים (מינקים). הפעילים הסתלקו כשהם מותירים להמוני החורפנים סיכוי חד-פעמי להציל את עצמם.

הבריחה
בבוקר, מצאו עובדי המשק את הכלובים פתוחים ואת החורפנים בחוץ. מדיווחי העיתונות הספרדית, לא ניתן ללמוד כמה מהחורפנים יצאו מתחום המשק. אולי מחציתם נותרו מחוץ לכלובים אך עדיין בין החומות, אולי הרבה יותר. מבלי להכיר נתיבי בריחה אפשריים, חורפנים רבים נותרו בקרבת מקום, וככל הנראה רק מיעוט קטן הצליח להתרחק לעומק אזור היערות והשדות המקיף את המשק. בעיתונות דווח על חורפנים רבים (ללא ציון מספר) שנדרסו ועל חורפנים שנמצאו מספר קילומטרים מהמשק. 16 שעות לאחר מועד השחרור המשוער, נמצאו חורפנים דרוסים קרוב למרכז סנטיאגו. במבצע שחרור קודם, שנערך בשנת 2004 במקום אחר בגאליסיה, דווח על חורפנים שנמצאו 20 קילומטרים ממקום השחרור לאחר 15 יום.

המצוד
עם גילוי הבריחה, החלו עובדי המשק ללכוד את החורפנים ולהחזירם לכלובים. למשימה גויסו עשרות שוטרים, כבאים, יערנים ואנשי המשמר האזרחי. הלוכדים השתמשו במספר שיטות: התנפלות על החורפן בידיים המוגנות בכפפות עבות; תפיסה ברשתות; וחבטות באתים מגומי להפחדת החורפנים אל הרשתות. באחד הדיווחים מוזכר, שפשוט חבטו בחורפנים באתים (לא מוסבר אם מדובר בניסיון להרוג אותם או להבריחם). מן התמונות שצולמו במצוד עולה, שהלוכדים מעדיפים להחזיק את החורפנים תלויים בזנבם לפני השלכתם לכלוב. על כל פנים, מטרת הלוכדים היא להשאיר את החורפנים בחיים כדי שניתן יהיה להרוג אותם מאוחר יותר באופן תעשייתי: "כל פריט שווה 35-30 אירו", כדברי בעל המשק. המוני חורפנים הועמסו בכלובים גדולים והוחזרו לכלאם. לא מצאנו כל הערכה, כמה חורפנים הצליחו לחמוק מן המצוד: מאות? אלפים?

אקולוגיה נגד קורבנות התעשייה
בפרסום מבצע השחרור ברשת הדואר האלקטרוני AR-News, ניתן לתמונה העליונה הכיתוב "בדרכם הביתה...". אלא שהחורפנים לא בדיוק בדרכם הביתה: רבים מהם נלכדו במהירות, וממילא מדובר במין שמוצאו באמריקה. הכנסת חורפנים אמריקאיים לאירופה על-ידי תעשיית הפרוות, הביאה להתפשטות המין ביבשת, ומבצעי שחרור תורמים להתפשטות זו. המין האמריקאי דוחק את המין האירופי, שנמצא בסכנת הכחדה בספרד. שחרורם המרוכז של טורפים רבים בנקודה אחת, מביא לטריפת המוני חיות בר ועופות מבויתים (כבר למחרת השחרור, נמסר על תרנגולות שהותקפו). לכן מהווים החורפנים ניצולי המשקים מטרה לחיסול בידי ארגונים סביבתיים. שלושת הארגונים הסביבתיים העיקריים בגאליסיה, גינו בנחרצות את שחרור החורפנים, אמנם תוך הזכרת התנגדותם להחזקת חורפנים במשקים. כמו "אקולוגיסטים" בישראל, המתירים את דמן של חיות שבויות שנמלטו, כך גם בספרד נראה שמקובל להציג את הנמלטים בתור "פולשים", שצריך להשמידם. זאת תוך התייחסות שטחית בלבד לאחריות סוחרי החיות לעצם נוכחותו של המין הזר, ותוך התעלמות מזכויותיהן של החיות הנמלטות. בצל הקונפליקט שבין יציבות המערכת האקולוגית לבין חייהם ורווחתם של קורבנות התעשייה, הארגונים הסביבתיים מתגייסים בעקיפין לטובת תעשיית הפרוות. אחד מדוברי הארגונים, למשל, הבהיר שממילא רק אחד ממאה חורפנים יצליח לשרוד בטבע הספרדי, וראש עיריית סנטיאגו חזר בעיתונים רבים על נתון זה. לא ברור, על אילו נתונים מבוססת הערכה פסימית זו; קשה שלא לחשוד, שמדובר יותר בניסיון דמגוגי להביס את המשחררים בעזרת מושגיהם שלהם, ופחות בהערכה מבוססת. בכל מקרה, בעובדה אחת אין ספק: בתוך המשק, אף לא אחד מבין 36,000 החורפנים היה שורד.

סיקור תקשורתי עגום
באינטרנט ניתן למצוא למעלה מ-20 סקירות לשחרור ולמצוד בעיתונים ספרדיים. מי שהורגלו בהתלהמות הנפוצה בעיתונות האמריקאית נגד משחררי חיות ("טרוריסטים!") – עשויים להתרשם שהעיתונות הספרדית מאופקת ועניינית. אף על-פי כן, ראש עיריית סנטיאגו צוטט בהרחבה כשהכריז, שמדובר ב"פשע אקולוגי חמור, התקפה סביבתית אבסורדית" – מונחים שגם ארגונים סביבתיים השתמשו בהם לגינוי השחרור; המשחררים אמנם מכונים לעתים "פעילים", אך גם "תוקפים" ו"קיצוניים". חשאיות המבצע והיעדר דברור הביאו לכך, שהעיתונים כלל לא הסבירו מדוע התבצעה הפעולה. כל מה שנמסר על מבצעי הפעולה הוא, שמדובר ב- Frente de Liberación Animal (החזית לשחרור החיות) ושסיסמאות כגון "שחרור בעלי-חיים עכשיו" רוססו על חומות המשק. אין בעיתונים הסבר על תנאי הכליאה המחרידים, על שיגעונם של החורפנים משעמום, מחוסר תנועה ומלחץ חברתי, על המומים שהם מטילים בייאושם זה בזה ובעצמם, על סבלן של חיות מים אלה מחום בהיעדר מים לרחצה, על המגפות הקוטלות אותם, או על השימוש בחישמול או בהרעלת גז להרג. בתצלומים המעטים שהתפרסמו, לא נראים החורפנים נושכים סורגים בייאושם, מוחזקים בין אלקטרודות לחישמול, או מדממים לאחר שהפרווה נפשטה מעליהם. רק ציטוטים מעטים מפי אנשי הארגונים הסביבתיים, מזכירים שהחורפנים במשקים עוברים "חיים אומללים ומוות", שהם כלואים כל חייהם ושהמצב שבו הם מוחזקים "אינו מוסרי". מי שאינם מצויים בנושא עלולים אפוא לחשוב, ששחרור החורפנים הוא "חבלה" ללא סיבה משמעותית. עם זאת, ציטוטים מפי ראש העירייה, כהקדמה לגינוי החריף שלו נגד המשחררים, מעידים שיש בציבור הספרדי אהדה למבצעים כאלה: "ייתכן שרבים מהאזרחים נוטים להפחית מערכו של האירוע והם רואים זאת בחיבה מסוימת, או לפחות בסובלנות מסוימת".

השלכות לעתיד
פתיחת הכלובים במשקי פרווה היא פעולת השחרור היחידה, כמעט, שניתן לבצע באופן אפקטיבי בחיות כלואות. מכיוון שאלה הן חיות בר קטנות וחשאיות, שכמעט לא עוותו באמצעות ברירה מלאכותית, יש להן סיכוי כלשהו לשרוד בכוחות עצמן – לעומת חיות מבויתות, שלא יוכלו לשרוד לבד אם יפתחו להן את דלתות הכלובים. זוהי המוטיבציה הראשונה של משחררי החורפנים – גם כאשר ברור מראש, שכותרת הרואית כגון "30,000 חורפנים שוחררו", רחוקה מהמציאות משום שרבים מהחורפנים נתפסים מיד ורבים אחרים נהרגים. היבט משמעותי אחר של השחרורים הוא הלחץ הכלכלי על התעשייה – מההפסד הכלכלי המיידי ועד לנזקים מתמשכים, המצטברים ככל שמבצעי השחרור תכופים יותר: עלייה בהוצאות הגידור, האבטחה והביטוח. ואולי גם לשכנים יימאס מהטורפים המשוחררים בשטחם והם יקשו על עסקי הפרוונים. פתיחת הכלובים היא אפוא מוצא עגום, מול תעשייה האחראית בעצם קיומה למציאות קשה עוד יותר, ובכלל זה לכל הנזקים שמיוחסים לחורפנים.

התמונות צולמו במשק Visones Bermúdez על-ידי Fernando Blanco ב-8.7.2005 והן לקוחות מתוך www.elcorreogallego.es, מלבד התמונה העליונה, שהופצה ברשת AR-News ללא ציון מקור.

מקורות עיקריים

David Gippini, “Miles de visones causan el caos al escapar de una granja en Santiago”, La Voz de Galicia, 9.7.2005.
“Radicales liberan a 35.000 visones y siembran la alarma en Lavacolla”, El Correo Gallego.es,  9.7.2005.
Xosé Hermida, “Un grupo radical suelta a 30.000 visones de una granja gallega”, El Pais.es, 9.7.2005.
Rika Monta, “Un grupo de activistas libera 30.000 visones americanos de una granja en Galicia”, abc.es,  9.7.2005.
EFE, “El alcalde de Santiago califica de ‘atentado’ la suelta de visones”, Periodista Digital, 8.7.2005.
EFE, “Miles de visones se escapan de una granja de cerca de Santiago”, 20 Minutos, 8.7.2005.
AFP, “Miles de visones de granja "liberados" por ecologistas en Galicia”, Yahoo! Noticias, 8.7.2005.
Europe Press, “Miles de visones se escapan de una granja en Santiago de Compostela”, elmundo.es, 8.7.2005.

3. "היא נבונה וחמודה"
אדם כחיית-מחמד בסיפורו של פרימו לוי, "בוני הגשרים"

"בוני הגשרים", סיפורו של פרימו לוי, מתאר מפגש בין חיה ענקית וחזקה לאדם, מנקודת-מבטה של החיה. חגי כהן סוקר את הסיפור ומוצא, שהיפוך התפקידים בין אדם לחיה חושף היבטים מטרידים ביחס האנושי ל"חיות מחמד; בנוסף לכך, ההתעלמות מחיות בספרות מתגלה כביטוי ליחסי הכוח בין אנשים לחיות אחרות.

פרימו לוי וחיות
פרימו לוי (1987-1919), יליד טורינו וכימאי במקצועו, התפרסם בעקבות כתיבתו האוטוביוגרפית על מחנה ההשמדה אושוויץ, שבו היה כלוא בשנים 1945-1944. בכתביו בולט הניסיון להאיר את רגעי החסד וההקלה הבודדים בתוך התופת של מחנה הריכוז. ספריו של לוי תורגמו לשפות רבות והוא הרחיב את כתיבתו לעלילות דמיוניות ולנושאים, שאינם נוגעים בגלוי לשואה. בכתיבתו על השואה, הרבה לוי להשתמש בדימויי חיות. בספרו "הזהו אדם?", מתוארים האסירים בדימויי חיות כדי להדגיש את השפל הגופני, הנפשי והשכלי שגרם להם הדיכוי הטוטאלי בידי הנאצים. לוי ניסה להמחיש את יחסם של הנאצים לאסירים באמצעות האלימות האנושית המוכרת לנו כלפי חיות. ציד, טבח חיות למאכל, אילוף בקרקס, לכידת חיות והעבדתן בפרך – כל אלה נוכחים ביצירתו כאנלוגיים לעינויים הנאציים. לוי גם מדמה בין ההצדקות ששימשו את הנאצים להצדקות המשמשות בני-אדם בכלל ביחסם לחיות. כך, אולי ללא כוונה, עשויים כתבי לוי להפוך את סלידת הקורא מהתנהגות הנאצים למקור של ביקורתיות כלפי האלימות האנושית נגד חיות. ביקורתיות כזו אמנם מתעוררת באופן מובהק בכתיבתו של לוי הרחק מן ההקשר הנאצי, בסיפור "בוני הגשרים".

"בוני הגשרים"
במרכזו של סיפור פנטזיה זה משנות השבעים (מתוך הקובץ "זמן שאול") עומדת דאנוטה, חיית מרעה ענקית, הדומה כנראה לאיילים ולצבאים. היא חיה עם אביה, ששמו ברוקנה, ביער אידילי דמוי גן-עדן. דאנוטה מבחינה בגשר אבן קטנטן מעל הנחל ותוהה כיצד ומתי נוצר. יום אחד היא מבחינה ב"בעל-חיים זעיר" שכורת עצים ביער, ומבינה כי הוא החיה בונת הגשרים. לאחר כמה נסיונות היא מצליחה ללכוד אותו ומבקשת להפכו לחיית מחמד. בונה הגשרים (שהקוראים מבינים כי הוא אדם) מנסה להתנגד ככל יכולתו, אך ללא הועיל. מצבו מתדרדר במהירות ולבסוף מתייאשת דאנוטה מניסיונות הביות ומשחררת אותו. הסיפור מסתיים בשריפת היער, שבונה הגשרים הצית כנקמה.

טבע כתרבות ותרבות כטבע
דאנוטה היא בלי ספק "חיה" בהגדרתה הביולוגית, אולם היא גם יצור רציונלי, שולט בחיות ובטבע ומשתמש בשפה – ובכך היא עונה להגדרות המקובלות ל"אדם". מנגד, בונה הגשרים הוא אדם מובהק בהגדרתו הביולוגית, אך במסגרת מערך הכוח שבינו לבין דאנוטה הוא "חיה". נקודת-המבט הייחודית של דאנוטה על האדם כ"חיה", יוצרת הזרה של מנהגים מוכרים, ומערערת על ההבחנה המקובלת בין "טבע" ו"תרבות", משום שמרכיבים מובהקים של "תרבות" בעינינו, נתפסים על-ידי דאנוטה כ"טבע". למשל, התפעלותה מהגשר הבנוי דומה להתפעלות אנושית רומנטית משירת ציפורים או מקן מרהיב; הגשר בעיניה אינו תוצר של "תרבות" אלא חלק מה"טבע", דבר-מה שמתפעלים מיופיו כמו מהכוכבים ומהפרחים (עמ' 94). האש שמצית בונה הגשרים – סמל לראשית השליטה האנושית בטבע וערש ה"תרבות" – מוצגת אף היא כחלק מהטבע, כבוהק ש"ריטט כמו כוכב" (עמ' 95). גם כריתת העצים, פעילות שכרגיל מסמלת שליטה בטבע, נשמעת באוזני דאנוטה כפעילות טבעית, "כקולן של ציפורי-הנקר המנקרות בעץ" (עמ' 95). המספר מאמץ את נקודת-המבט של דאנוטה ואינו מכנה את בונה הגשרים "בן-אדם", אלא "בעל-חיים", "זערורי", "יצור", וכדומה. הגדרת יצורי-האדם כ"בוני גשרים", מזכירה קיטלוג ביולוגי וכינוי מינים ביולוגיים לפי פעילות שנחשבת כייחודית למין (כמו "בונה" או "נקר"). גם תיאור "בונה הגשרים" בשבי, אופייני לתיאורי חיות: "זו הייתה אחת מאותן חיות שדוחות את האוכל בהיותן בשבי".

תקשורת בלתי אפשרית
בונה הגשרים מנסה להתגונן ביריות, ודאי מתוך תחושת איום קיומי. תגובת דאנוטה, הבוחנת באדישות את הרובה הזעיר ומשליכה אותו הצידה, משקפת את הניתוק העצום ביניהם: מה שהוא חווה כסכנת מוות, היא חווה כשעשוע או הרפתקה. הרובה, שנתפס בעינינו כגילום כוחו של האדם מול חיות ממינים אחרים, מאיים על דאנוטה לא יותר מטופרי תרנגול במאבקו באדם. מן הסיפור משתמע, שפערים כאלה ביחסי הכוח מונעים בהכרח תקשורת, גם אם הצד החזק "אוהב" וסקרן מאוד. תבונתו האנושית המפורסמת, אינה מסייעת לבונה הגשרים לתפוס את כוונותיה הבלתי מזיקות של דאנוטה; יחסי הכוחות מעצבים אותו בהכרח כחיה תחת איום קיומי.

אנוכיות בחמלה ובאהבה
דאנוטה וברוקנה מנסים לבנות ליצור הזעיר כלוב, להאכיל אותו ולהשקותו, אך מתעלמים כליל מרצונו להימלט ומצרכיו מעבר למזון ולשתייה – בדומה לבני-אדם המחזיקים חיות שבויות. היצור "יילל, נאבק וניסה לנשוך" – ודאנוטה, בתגובה, מלטפת את ראשו. יחס זה דומה לאהבת ילדותית כלפי חיות קטנות, בסגנון: "איזה חמוד! אני רוצה לגדל אותו!". אהבה כזו נחשבת בדרך-כלל כביטוי של חמלה, נדיבות והגנה. בסיפור, מדגישה ההיצמדות לנקודת-מבטה של דאנוטה את החיפצון של "חיות מחמד" ואת האגוצנטריות שבחמלה כלפיהן. האירוניה מודגשת על-ידי הצגת דאנוטה בפתיחת הסיפור כצמחונית גאה, המוקיעה אכילת בשר כ"קטיפת חיי אחרים" ונשמרת אפילו לבל תשחית צמחים. הדימוי העצמי המחמיא שלה מתגלה במלוא ריקותו, כאשר מול מצוקתו נטולת המילים של היצור הנאבק על חייו, מתפעלת דאנוטה מהיותו חמוד ורך למגע, והיא רואה בו רכוש:

"החיה הקטנה נאבקה, נשכה ולא הייתה יפה למאכל, עדיף שדאנוטה תשחרר אותה [...] אבל דאנוטה לא שעתה לדבריו [של אביה], היא תפסה אותה במו-ידיה, היא רכושה, היא נבונה וחמודה, והיא רוצה להחזיק בה לשם משחק, והיא גם בטוחה שתהיה לחיית-בית [...] ואכן הוא היה חינני מאוד [...] דאנוטה השתוקקה לאמץ אותו אל חזה." (עמ' 96-95)

הסיפור חושף את צדם האפל של ניסיונות התקרבות מסוימים של בני-אדם לחיות חופשיות. עיוורונה של דאנוטה מגלה את האנוכיות וההתנשאות שמאחורי ההנחה, שעקירת יצור מביתו הטבעי ואימוצו אל ה"תרבות" הוא מעשה חסד. ביסוד אימוץ "בונה הגשרים" או כל חיה חופשית אחרת, ניצבת רכושנות חמדנית, שהופכת את המאומץ לתלותי וחסר-אונים (באמצעות בידודו מסביבת חייו הטבעית, שלילת נשקו, וכו') במטרה להתענג על הטיפול בו.

הספרות נכתבת על-ידי המנצחים
ניתן ליצור סיפור שיש בו היפוך של יחסי הכוח המקובלים ("חיה" שולטת ב"אדם") תוך היצמדות לנקודת-מבטו של האדם. אך לוי בחר לבנות את הסיפור מנקודת-מבטו של יצור, הדומה לאדם בכוחו היחסי ובמנטליות שלו – אף על-פי שמבחינה ביולוגית הוא "חיה". בחירה זו מפנה את זרקורי הביקורת בסיפור פחות אל עצם ניצולן של חיות בידי האדם, ויותר אל המנגנונים לשימור עיוורונם של בני-האדם ולהשקטת מצפונם באשר לפגיעתם בחיות. מצוקתו של האדם ב"בוני הגשרים" אינה מובנת ואינה נשמעת בגלל יחסי הכוחות בסיפור. המספר משעתק את אטימותה של דאנוטה בכך שאינו נותן ביטוי למחשבותיו ולתחושותיו של האיש. ניתן להניח, למשל, שבונה הגשרים מדבר עם בני מינו, אולם חוסר העניין של דאנוטה בהבנת שפתו וחוסר התקשורת ביניהם עקב פער הכוחות, משתקפים גם בחוסר עניין של הסיפור בשפת האדם ובהיעדר "תקשורת" בין הסיפור לאיש. הסיפור כאילו אינו כתוב בשפת Homo sapiens אלא בשפת דאנוטה, כי צעקותיו של בונה הגשרים מוצגות כ"יללות" – צלילי מצוקה חסרי פשר ידוע. מתוך הבחירה לייצג את האירועים מנקודת-מבטה של דאנוטה החזקה, ובמקביל לכך להתעלם מנקודת-מבטו של בונה הגשרים החלש, עולה מסר בעניין הפוליטיקה של הייצוג בספרות: מה שנחשב "ראוי לייצוג" בספרות (בני-אדם) ומה שנחשב "בלתי ראוי לייצוג" (חיות), אינם אלא שיקוף של יחסי כוח ולא של מהות. כלומר, הספרות נוהגת להתעלם מחיות בגלל חולשתן ולא עקב היעדר תוכן ספרותי מעניין בעולמן.

הסיום
הסיפור מסתיים בסצנה אפוקליפטית, שבה מתכלה היער האידילי בלהבות ובעשן, נקמתו של בונה הגשרים. האוויר מורעל, החיות נמלטות וטבעת העשן הולכת ומתהדקת סביב דאנוטה, אביה ויתר החיות "קצרות הנשימה והמבוהלות". לשונות האש, שהיו "בדיוק כמו סורגי כלוב, אבל הפעם הם היו הכלואים בו" (עמ' 97), מסמנות את היפוך התפקידים המיתי, שבו גם הקטן והחלש מגלה לבסוף את יכולתו לחרוץ את גורל החזקים והגדולים. האם סיום זה מהווה, לפי יחסי הכוחות המהופכים שבסיפור, התרעה מפני נקמת "החיות" (או "הטבע") באדם הפוגע בהן במציאות? או שהסיום מצביע באופן ריאליסטי על הרסנותו של האדם? תהא התשובה אשר תהא, הסיפור מערער על ההבחנה החותכת בין "בני-אדם" ל"חיות", וחושף את הקשר שבין העניין הספרותי המקובל באדם בלבד לבין הכוח שבידיו. במסגרת ניסוי מחשבה של "עולם הפוך", מוצג האדם כחיה תוך שפיכת אור חדש על מושגי ה"אנושיות" המקובלים, ותוך הבלטת הפער שבין תכונותיו הביולוגיות של האדם לבין התכונות הנשגבות, אשר מיוחסות לו מתוקף כוחו.

מקורות
פרימו לוי, זמן שאול, (ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988). (הקובץ כולל את הסיפור "בוני הגשרים")
מיקי גלוזמן, "הגורם האנושי", כותרת ראשית, 7.12.1988, עמ' 36.
פרימו לוי, הזהו אדם?, (עם עובד, 1989).
פרימו לוי, הטבלה המחזורית, (הספריה החדשה, 2001).
נעמה הראל, "שולחנות מרובעי רגליים הנעים ממקום למקום?", הארץ, מוסף ספרים, 16.3.2005.

הכתבה מבוססת על עבודה סמינריונית מאת חגי כהן, "הזוהי חיה? דקונסטרוקציה של מושגי אדם/חיה במטאפוריקה של פרימו לוי", שהוגשה בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב, מאי 2005.

4. פינת התזונה
מטבח למשלוחים ידידותי לצמחונים

התבשילים של נלי, טל. 054-4363332, 03-5172465

ממטבחה בנווה-צדק בתל-אביב, מכינה נלי ארוחות בריאות. ההיצע הטבעוני רב וכולל, בין היתר: תבשיל אורז וטופו עם אספרגוס ובצל ירוק ברוטב תפוזים; חיטה אפויה עם כרישה ברוטב מיסו; אורז אדום עם ג'י'נג'ר, שומשום שחור ופטריות שיטקי; קינואה עם חמוציות וצימוקים בעשבי תיבול; טופו עם אצות ים; אורז עגול עם עדשים באפיה ארוכה עם סומק; אטריות מאורז מלא עם ירקות בחלב קוקוס; טורטיות מקמח מלא ממולאות בעגבניות מיובשות וטופו עם ממרח סלסת אבוקדו.

המחיר לארוחת צהרים מלאה, הכוללת מנה של דגנים מלאים, טופו או קטניות וסלט או אנטי פסטי, הוא 40 ₪. הכנת התבשילים מבוססת על שיטת בישול בריאה, מוצרי בסיס אורגניים וחומרים טבעיים ללא חומר משמר וצבעי מאכל. בנוסף לשירות המשלוחים, מספקת נלי קייטרינג לאירועים עד מאה איש, והיא גם מנחה סדנאות בישול בריא.

לסקירת מסעדות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il