זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, עידו דוברת דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

פיטום אווזים: דיון בבג"ץ

ביום ב', 19.12.2005, בשעה 11:30, יתקיים בבית-המשפט העליון בירושלים דיון בנושא פיטום אווזים. הרכב השופטים: אהרן ברק, עדנה ארבל ואסתר חיות. בדיון ידונו השופטים בעתירות ובבקשות לצו-ביניים, שהגישו שני הצדדים – ארגוני ההגנה על בעלי-חיים (אנונימוס, תנו לחיות לחיות ונוח) ומגדלי האווזים.

הציבור מוזמן! נוכחות באולם הדיון מעידה על עניין ציבורי בנושא.

פיטום אווזים: ממשיכים לגדל אפרוחים

מספר עיתונים קיבלו ב-15.12.2005 ללא ביקורת הודעה לעיתונות מטעם ארגון מגדלי האווזים. בכותרת הכתבות מופיע הדיווח, שהמגדלים מסרבים להשמיד 50 אלף אפרוחים המיועדים לפיטום, תוך הפרת לוח-הזמנים שקבע משרד החקלאות לסגירת הענף. הכותרת חוזרת על מסר מניפולטיבי בוטה; בפועל, המגדלים מדגירים במתכוון ביצים, שהאפרוחים יבקעו מהן לאחר המועד המותר. ההודעה כוללת גם שקרים מוכרים בדבר מספר המשפחות המתפרנסות מן הענף, בחינת "שיטות פיטום שיעמדו במבחן בג"ץ", וכדומה.

ניר וייס (Nfc) סוקר את תגובת פרקליטות המדינה לעתירות שיידונו בבג"ץ בעניין ב-19 בדצמבר. בעניין עתירת הארגונים, טוענת המדינה:

"בעקבות פרסום ההחלטה על הפסקת הפיטום, התייתרה העתירה. הפסקת הפיטום אינה נעשית לאלתר, אלא מאפשרת למגדלים תקופת מעבר קצרה, שמטרתה להביא לפיטום את כלל העופות והביצים הנמצאים כיום בתהליך גידול."

דברים אלה אינם סבירים: למפטמים נקצבה תקופת מעבר ארוכה על-ידי בג"ץ כבר באוגוסט 2003. כמו כן, הסירוב להפסיק "ייצור" אפרוחים הוא שלב צפוי נוסף בהתעלמות מהחוק מצד כל המעורבים בפיטום, לאחר שהתעלמו מהחוק, מפסיקת בג"ץ ומהחלטת הממשלה. לגבי עתירת המפטמים, קובעת המדינה: "בהיעדר שיטת פיטום, העומדת בהוראות הדין, לא ניתן להמשיך כיום את פיטום האווזים."

תמרה טראובמן (הארץ) מביאה נתונים אחרים על עתירת המפטמים נגד סגירת הענף:

"אלא שמגדלים אחדים אומרים שהם כלל לא רצו להצטרף לעתירה. לדבריהם, המאבק העיקש שניהלו ארגוני בעלי-החיים למען סגירת הענף, התיש את כוחם; היום הם רוצים לקבל מהמדינה פיצויים ולסגור את המשק."

לדברי אותם חקלאים, בעל המשחטה איים עליהם שאם לא יחתמו על העתירה, יעוכבו תשלומים שחייבים להם על אווזים שכבר נשחטו ולא יקנו מהם אווזים נוספים לשחיטה אם הפיטום ימשיך.  

מקורות

עמירם כהן (הארץ), "מגדלי האווזים מסרבים להשמיד האפרוחים", וואלה!, 15.12.2005.

עמירם כהן, "מגדלי האווזים מסרבים לקיים הוראות בג"ץ", הארץ, 15.12.2005. 

ניר וייס, "המדינה: לדחות העתירות בעניין פיטום האווזים", Nfc, 15.12.2005.

"50 אלף אפרוחים בין הכיסאות", נענע, 15.12.2005.

תמרה טראובמן, "בג"ץ ידון ביום שני בעתירת מגדלי האווזים בניסיון למנוע סגירת הענף", הארץ, 16.12.2005, עמ' א20.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

צבי זינגר, "רוצים לחיות", ידיעות אחרונות, 16.12.2005, עמ' 10.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

משלוחים חיים מאוסטרליה: נזיפה למשרד החקלאות

בפברואר 2003 עתרה לבג"ץ תנו לחיות לחיות נגד המשלוחים החיים מאוסטרליה לישראל (לסקירת העתירה). לפי הודעת העמותה מתאריך 14.12.12005:

"שופטי בג"ץ, דורית בייניש, אדמונד לוי ואסתר חיות, פסקו היום לטובת בעלי-החיים בעתירה שהגישו תנו לחיות לחיות, באמצעות עו"ד נדב העצני, נגד משרד החקלאות על התעללות בעגלים ובכבשים בעת הובלתם מאוסטרליה לישראל.

"השופטים נזפו במשרד החקלאות על הסחבת והעיכוב שנמשכים מזה 11 שנה בהתקנת תקנות להובלת בע"ח. בג"ץ שיבח את פעילות תנו לחיות לחיות להגנת בעלי-החיים, ופסק לטובתם הוצאות גבוהות בסך 25,000 ש"ח."

למידע נוסף על המשלוחים החיים מאוסטרליה

מקור: "בג"ץ העגלים והכבשים מאוסטרליה: דגל אדום למשרד החקלאות", תנו לחיות לחיות, 14.12.2005.

חוק איסור נטישת חיות

ב-14.12.2005 העבירה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק צער בעל-חיים שהציע ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד): איסור נטישת בעלי-חיים על ידי בעליהם. החוק החדש, שייכנס לתוקפו בעוד 18 חודשים, מחייב את מחזיקי בעלי-החיים לספק להם תנאי מחיה תקינים ולהבטיח להם רווחה מרבית. העונש המרבי על נטישה הוא שנת מאסר.

מקורות

גדעון אלון, "נטישת בעל חיים תיחשב עבירה פלילית", הארץ, 14.12.2005.

קרן לוי צדק, "הכנסת קבעה: נטישת בע"ח, עבירה על החוק", nrg מעריב, 14.12.2005.

אריק בנדר ואסף זלינגר, "הכנסת אישרה: עד שנת מאסר לישראלי שינטוש את הכלב", מעריב, 15.12.2005, עמ' 13.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

ובקסטרו עדיין מוכרים פרוות

לפי הודעות בפורום זכויות בעלי-חיים בתפוז (15.12.2005), קסטרו עדיין מוכרת מוצרי פרווה, לכל הפחות בהרצליה ובבאר-שבע.  

עוד בעיתונות הישראלית

nrg מעריב חתולים חופשיים בסכנה. בטור "חתול רחוב, יש חיה כזאת?" (14.12.2005) עושה הווטרינר העירוני של ראשון-לציון, ד"ר יהונתן אבן צור, יחסי-ציבור להגבלות החמורות להאכלת החתולים, שיזמה העירייה. נקודת המוצא שלו: "הימצאותו של חתול הבית ברחוב הוא עוול ואיוולת". משיב לו שאול לפיד.

לעצומה נגד חוק היתרי ההאכלה

הארץ מחיר הביצים. הפינה "עד 10" מוקדשת ל"תרנגולות" (16.12.2005). מאיה לוין מביאה נתונים על הרג אפרוחים ולולי סוללה בתעשיית הביצים.

nrg מעריב צמחונות קדומה. בכתבה "הצמחוני של פעם" (11.12.2005) סוקר אלכס דורון מחקר בבליית שיניים של מין אנושי קדום, המגלה שהתפריט של יצור זה כלל בעיקר מזון מן הצומח.

הארץ צדים מעל החוק. בכתבה "שוטר, אוהב חוגלות?" (13.12.2005, עמ' ב6) סוקר צפריר רינת תופעה נרחבת, של ציד חיות בר מוגנות בידי חיילים, שוטרים ואנשי שב"ס, המנצלים את הגישה שלהם למקומות הסגורים בפני אזרחים ולנשק.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

פעילות הסברה באנונימוס

חיפה: משמרות מחאה נגד פיטום אווזים מתקיימות בימי ד' בשעה 17:00, במרכז זיו (רח' טרומפלדור, פינת רח' ברל כצנלסון). המשמרות מתקיימות כמחאה על תאריך היעד הרחוק שנקבע להפסקת הפיטום.

לפרטים  – איילת: 050-6416937 או שני: 054-5889672

להצטרפות לפעולות הסברה נוספות  – נטע: netacas@nana.co.il
נהריה: דוכני הסברה בימי ג' בשעה 16:00, בשדרות הגעתון ליד רחבת העירייה. נא לתאם הגעה – עומר: 052-5305006 או נועה: 052-2613089
רעננה: לפרטים על הפעילות – אבימור: 054-4311054

לאנונימוס דרושים/ות

רוצים לפעול לזכויות בעלי-חיים? לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שיווק בטלפון, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בתל-אביב. לפירוט ולפנייה, פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 7 בכבלים (הוט) בערוץ 25: תבל: יום א' ב-22:00 ויום ב' בחצות; ערוצי זהב: יום ב' ב-22:30 ושישי בחצות; מתב: יום א' ב-21:00. בלווין (יס) בערוץ 98: יום ב' ו-ו' ב-20:00

2. מדוע בכה התוכי בלילות?
אסונו של תוכי בכלוב, בספר ילדים מאת נדיר צור

ספר ישראלי יוצא-דופן לגיל הרך, מעביר באופן נוגע ללב את אסונו של תוכי, שנשבה בטבע ונסחר בתור "חיית מחמד". אריאל צֹבל סוקר את הספר וממליץ עליו כמתנה לילדים.

נוגע במציאות
"מדוע בכה התוכי בלילות?" הוא תוספת חשובה למדף הצנום של ספרי ילדים, שמעוררים מחשבה ביקורתית על ניצול חיות בידי בני-אדם. ספרים לגיל הרך מרבים ביותר להשתמש בדימויים של חיות, שאינן אלא משל לבני-אדם ולענייניהם. תוך כדי כך מקפידים המחברים לשמור על ניתוק בין המשברים שחוות החיות בספר לבין פגיעות המקובלות במציאות מידי בני-אדם. נדיר צור (בתמונה), עיתונאי, ד"ר למדע המדינה ומחבר ספרי ילדים, שובר לגמרי את המוסכמה הזו. המוטו של הספר הוא:

"מוקדש לכל חיות המחמד / שהיו מעדיפות לחיות חופשיות בטבע / ולא שבויות בכלוביו של האדם הנחמד."

צור כתב אפוא ספר מגויס ללא הסתרה והתנצלות, שנועד לחנך נגד החזקת חיות בר בשבי כ"חיות מחמד".

רטוריקה
"מדוע בכה התוכי בלילות?" מכניס את הקורא בהדרגתיות ובתחכום לתוך עולמו של תוכי כלוא. צור (מחבר הספר "רטוריקה פוליטית") בחר שני כלים רטוריים יעילים לעורר הזדהות עם התוכי: ראשית כל, התוכי הוא המספר בגוף ראשון על קורותיו ועל רגשותיו, והוא עושה זאת בשפה פשוטה מאוד, העשויה לעורר הזדהות רגשית בקלות רבה. ושנית, עלילת הספר עוברת מחיי חופש לחוויית הכלא; כך נתון בפנינו הפער שבין שני העולמות ומאפשר השוואה ולפיכך גם הבנה של הפגיעה הגלומה בעצם הכליאה. הספר נפתח באיור של מרינה גלדקי ובו בוקע דן בטבע, על עץ (דווקא ביפן, משום מה – מדינה שאינה משופעת בתוכיי בר ונחשבת דווקא כאחת האחראיות על הסחר העולמי בתוכיי בר – כיבואנית; אולם חוסר הדיוק הזואוגיאוגרפי אינו פוגם בעלילה ובמסר). הכלוב מופיע באיור רק בעמוד הרביעי (מתוך 20) עדיין ללא רמז טקסטואלי לאסונו של דן. סיפור האסון מתחיל רק בעמוד השביעי – לאחר שהיה בידינו די זמן להכיר את המספר ולהזדהות עמו.

נושאים לביקורת
הספר סוקר בעדינות רבה שורה של פרקטיקות אכזריות: דן נלכד על-ידי צייד, שלפי האיור פיתה את התוכי במזונו האהוב; דן מוחזק בכלוב נעול, שהאיורים מדגישים עד כמה הוא קטן; מתייחסים אליו "כמו רהיט" וכך הוא נותר לבד שעות ארוכות כשרק רהיטים משמשים לו לחברה; הילדים משתעשעים בו, הן כמושא לליטופים והן כציפור מדברת, כאילו היה "איזה משחק או צעצוע"; והוא סובל מאוד מבדידות, אם כי בהרהרו על כך הוא מעדיף שלא יכלאו תוכי נוסף כדי לשמחו. כל זאת בהקשר של "חיות מחמד" נוספות, בזכות איור של כלוב התוכי ליד כלוב עם חתול וכלוב עם מכרסמים – רמז לחנות חיות. צור נזהר שלא לתקוף אנשים המחזיקים חיות בכלובים, ושם בפיו של דן את ההצהרה "אני יודע שקנו אותי אנשים טובים". עם זאת, הצירוף של תיאורי האירועים ואיורי הילדים המתייחסים לתוכי כאל צעצוע, יוצרים דיוקן כלל לא נחמד של "האדם הנחמד".

מושגים ראשונים
"מדוע בכה התוכי בלילות?" הוא לכאורה ספר בנאלי, בהזדהות ובחמלה שהוא מעורר באמצעות קולה של חיה לא-אנושית. אולם שלא כמקובל, הבסיס הבנאלי אינו משרת את האינטרסים הפרטיים של הילד הקורא, אלא הוא מאפשר להפוך את היוצרות: הילד – במידה שהוא מחזיק "חיית מחמד" או מעוניין בחיה כזו – הוא הוא התוקפן שמיוצג בסיפור. ההזדהות של הילד עם גיבור הסיפור מגויסת נגדו עצמו במציאות. המצב של "חיית מחמד" מאפשר להציג בשיא הבהירות את הקורבן ואת התוקפן במקום אחד בעולם הסיפורי, ולהראות כיצד הפעולה התמימה של האחד משפיעה באופן הרסני על האחר. זהו שיעור ראשון בזכויות בעלי-חיים; השיעורים הבאים יהיו כמובן קשים יותר, כאשר הקורבן והתוקפן (דהיינו, הצרכן) כבר לא נמצאים במקום אחד.

מסקנות מעשיות
צור אינו מציין במפורש מה לעשות כדי לעזור לתוכי דן ולקורבנות דומים. הספר מסתיים במפתיע, ללא סוף סיפורי, בהצהרתו של דן שהוא עצוב כי הוא לא חי "על עצים ובין פרחים" אלא "נעול בתוך כלוב". באיור האחרון, דן עף מדלת הכלוב הפתוחה אל עבר אור ופרחים. זהו כמובן סיום רדיקלי לספר ילדים, אולם בתור סיום לספר מגויס במודע, זהו מסר מאכזב במקצת: "מדוע בכה התוכי בלילות?" נותר עמום מדי דווקא בהצבעה על הקשר הסיבתי שבין קניית "חיות מחמד" לבין ציד וכליאה שלהן. על רקע עמימות זו, נראה שהפתרון שמרמז עליו הספר הוא פתיחת דלת הכלוב – ולא מניעת הקנייה מראש.

למי מיועד הספר?
אם המסר של  "מדוע בכה התוכי בלילות?" מוסכם עליך מראש, אין ספק שזהו ספר חובה כמתנה לילדים בגיל הרך. הורים המחויבים לנושא, יוכלו להשתמש בספר כחומר הסברה נגד קניית תוכי וחיות אחרות. הספר גם בהחלט עדין וקומוניקטיבי במידה שלא תעורר רתיעה בהורה הממוצע. ייתכן שדרך שיחה עם ילדים על הספר, הוא אף ישפיע על הורים שאינם מחויבים לזכויות בעלי-חיים, ויהווה עבורם חומר למחשבה ביקורתית על כליאת חיות. חבל שמדובר בהפקה בצבע אחד בלבד (מלבד הכריכה) כי הספר אינו מושך מבחינה חזותית. נקווה שחיסרון זה לא יפגע בהצלחתו ובהעברת המסר החשוב שטמון בו.

ספרים מומלצים נוספים לילדים בגיל הרך
אילו הייתי במקומך; התרנגולת שרצתה אפרוחים; יוריק, הדרקון הצמחוני
מאמר כללי על חיות בספרי ילדים

מקור
נדיר צור (כתיבה) ומרינה גלדקי (איור), מדוע בכה התוכי בלילות?, מגי, 2005.
מחיר הספר המוטבע על הכריכה: 29.90 ₪.
לכתבה על נדיר צור

3. בכניסה למשחטה אמריקאית
שחיטת יונקים בארצות-הברית לפי גייל אייזניץ, כתבה שנייה

בשבוע שעבר פתחנו סדרת כתבות על ספרה החשוב של חוקרת הארגון HFA, גייל אייזניץ, "משחטה", והתמקדנו בהתמחותה של החוקרת בהשגת מידע מעובדי המשחטות. השבוע נביא כמה מממצאי הספר על הטיפול בחיות לפני הריגתן. הדברים מובאים כציטוט מפי עובדי משחטות מסוימות, אך תיאורים דומים חזרו במשחטות נוספות ונראה שהם אופייניים לתעשייה. לתשומת-לבכם: החומר קשה מאוד לקריאה.

במשאית ההובלה
הרג אלים אורב לחיות בתעשיית הבשר זמן רב לפני שהן מגיעות למשחטה, במשקים עצמם ובמשאיות ההובלה. החקירה של אייזניץ התמקדה במשחטות בלבד, אך ניסיונם של העובדים שם מעיד על גורל החיות ימים קודם לכן. לות'ר ג'ונסון, מפקח ותיק מטעם משרד החקלאות, סיפר לאייזניץ על שחיטות דחק של חזירים גוססים, אי-שם במערב התיכון (עמ' 199):

"רוב החיות לא כל-כך מבוגרות. [...] הן סובלות מתת-תזונה, כוויות קור, פציעות. הרבה DOA [חיות שהגיעו מתות למשחטה]. חזירות עם אגן שבור שגוררות את עצמן עם הרגליים הקדמיות והצליחו לגרור את עצמן על האחוריים כל-כך הרבה עד שהן הצטמקו מרעב."

מוות במהלך הנסיעה הוא תופעה נפוצה. לדברי ג'ורג' בלומקוויסט, עובד ותיק במשחטת ענק של חברת ג'ון מורל, באיווה (עמ' 102-3):

"אתה תפסיד חזירים בסמיטריילר בכל מקרה, מחנק או מכך שחם מדי או קר מדי. [...] במשך הזמן שבו עבדתי בתמורה [עיבוד הגופות של חיות שלא למאכל אדם] הייתה ערמה גדולה של חזירים מתים כל יום. הם בטח איבדו חמישה-עשר או עשרים מתוך כל משאית. [...]
"טוב, כשהם ירדו מהמשאית, הם היו קשים כמו גוש קרח. לפעמים הם היו כל-כך קפואים שהיית צריך לקחת זרם מים חמים להפשיר אותם כך שייפרדו לפני שיכולת לנסר אותם."

חזיר במשאית הובלה. תצלום: Neomie Ventura

נפטרים מחיות פגועות
לדברי מרטין "האדום", עובד ותיק במשחטת מורל, איווה (עמ' 100):

"בחורף, יש חזירים שמגיעים אחרי שקפאו לתוך הצדדים של המשאיות. קושרים שרשרת סביבם ופשוט מטלטלים אותם מקירות המשאית, ומשאירים חתיכות עור ובשר מאחור. יכול להיות שנשארו בהם קצת חיים [...] אבל העובדים סתם זורקים אותם על הערימה של המתים. הם ימותו במוקדם או במאוחר, כי לא נשאר בהם כלום."

לות'ר ג'ונסון מתאר את אחת משיטות ההרג (עמ' 199):

"יום אחד הלכתי למכלאת חשודים [חיות פגועות, שמניחים כי אסור לשלוח אותן למאכל אדם], שני עובדים, אחד מחברת שינוי מקומית, השתמשו בצינורות כדי להכות את החזירים למוות. [...]

"הלכתי לווטרינר, האחראי שלי, להתלונן. הוא אמר, 'אין להם ערך כי יזרקו אותם למכלים בכל מקרה'. אז לפי האחראי שלי, זה היה בסדר להכות את החזירים הקטנים האלה למוות. הם היכו אותם כמו שמכים את כלבי הים הקטנים האלה באלסקה."

מוסיף מרטין מאיווה (עמ' 100-99):

"אם חזיר לא מסוגל ללכת, הם אוספים את הבנזונה באזור של מתים עם בובקט [סוג של טרקטור] ישר באוויר. אם הוא נשאר בכף, הוא נשאר בפנים. אם הוא נופל החוצה, אתה דורס אותו, או מצמיד אותו לקיר וגומר לרסק את שאר הרגליים שלו ככה שהוא לא יוכל לרוץ יותר."

מכלאות המתנה בפתח משחטות: לחזירים (מימין) ולבקר. מתוך האתר של טמפל גראנדין

גוררים
כאשר חיות מגיעות למשחטה במצב כה קשה שהן אינן מסוגלות ללכת, הן מקבלות טיפול מיוחד: אלימות קשה עוד יותר מזו שסופגות החיות הבריאות. בילי קורבט, שעבד במשך שש שנים כמפקח במשחטת קפלן בפלורידה, סיפר לאייזניץ מה קורה לפרות שלא מסוגלות ללכת (עמ' 45):

"אתה נוהג למשאית בטרקטור ישן ובלוי עם הכף למעלה. לכף יש שרשרת שמחוברת אליו. אתה לוקח שרשרת ומחבר אותה סביב אחת מהרגליים של החיה. על-ידי הרמת הכף של הטרקטור, השרשרת נמתחת והחיה מתרוממת באוויר. החיה תהיה תלויה הפוך ברגל שלה ואתה תיסע איתה למרעה.

"ברגע שהבאת את הקורסות [חיות שלא מסוגלות לעמוד או ללכת] למרעה, אתה עוצר ומנסה להעמיד אותן על הרגליים על-ידי דחיפת האצבעות שלך לאף של החיה ומשיכה כמו משוגע. אפילו כאשר הצלחת להעמיד את החיה, נראה כאילו תמיד כשאתה בודק את זה, נניח חצי שעה אחר-כך, היא שוב נפלה על הצד.

"ביום גרוע יש לך יותר משלושים קורסות. [...] להרבה מהן יש חום, כמה עם חום גבוה של יותר מ-41 מעלות. ד"ר טסקן [הווטרינר הרשותי] לא נותן לנו להרוג את החיות האלה עד שהחום שלהן יורד מתחת לארבעים וחצי."

40.5 מעלות הוא הגבול שהתקנות הפדרליות מתירות לשחיטת בקר למאכל אדם, כלומר: שחיטה רווחית יותר. בראיון עם קבוצה של אנשי האיגוד המקצועי של העובדים במשחטה אחרת של ג'ון מורל, בדרום דקוטה, סיפר אחד מהעובדים לאייזניץ (עמ' 130):

"פרות שנפגעו [בהובלה או בתהליך השחיטה], הם קוראים להן 'גוררות'. אתה לוקח מנוף חשמלי, מהדק אותו על אחת מהרגליים שלה – זו אמורה להיות רגל – וגורר אותה כל הדרך לאורך מעבר ההרג עד לתיבת ההימום. [...]
"אם לא הצלחת להגיע לרגל שלה, זה יהיה סביב הצוואר שלה, ועד שהיא תגיע לשם היא תהיה כמעט מתה – זה חונק אותה. אתה כל-כך ממהר, ואנשים כל-כך מתרגזים עליך אם אתה לא עושה את העבודה בזמן, שהאדרנלין שלך זורם ולא אכפת לך מה אתה עושה לחיה."

חיות שלא נגררו בשיטה זו, יגררו בשיטה אחרת, כפי שתיאר אד ון ווינקל, העובד במשחטות מאז שנות השישים (עמ' 82):

"אם יש לך חזיר במעבר שהרסו לו את הצורה עם שוקרים חשמליים וחטף התקף לב או שהוא מסרב לזוז, אתה לוקח אנקול בשר ומחבר אותו לחור התחת שלו. אתה מנסה לעשות זאת על-ידי תפיסת עצם הירך. אז אתה גורר אותו אחורנית. אתה גורר את החזירים האלה חיים, והרבה פעמים האנקול קורע את החור. ראיתי רגלי חזיר – ירכיים – שנקרעו לגמרי. אם החזיר מתמוטט ליד המעבר הקדמי, אתה דוחף את אנקול הבשר לתוך הלחי שלו וגורר אותו קדימה."

מתוך אתר של חברה המשווקת ציוד למשחטות

מזרזים
כדי לזרז חיות בדרך לשחיטה, השימוש בהלם חשמלי (שוקר) ובמכות רצח הוא אמצעי שגרתי. האלימות האדישה שנובעת מלחצי העבודה, מתגלגלת לעתים קרובות בסדיזם לשמו. עובדים סיפרו לאייזניץ, שמקובל להעלות את הזרם החשמלי הרבה מעבר למותר לפי "חוק השחיטה ההומאנית" – 50 וולט. בילי קורבט, מפקח מטעם משרד החקלאות במשך שש שנים במשחטת קפלן בפלורידה, סיפר (עמ' 46-7):

"אתה עלול להיות מתוסכל כשאתה מנסה להניע בקר קדימה. [...] לפעמים צריך לדרבן אותם הרבה. אבל חלק מהמובילים אוהבים לשרוף אותם לכל הרוחות. החמישה או שישה שוקרים ליד המעברים להובלה מחוברים ישר לשקעים של 110 וולט. [...] חלק מהמובילים מרביצים לבקר עם השוקרים עד שהם כל-כך משתגעים ומבוהלים שאתה כבר לא יכול לעשות איתם כלום, ממש עד לתיבת ההימום, והם פשוט עומדים שם וצוחקים."

עובדים רבים דיווחו, שנהוג לפגוע עם הזרם החשמלי בכל הנקודות הרגישות בגוף: באף, באוזניים, בעיניים, בפי הטבעת ואפילו בתוך הגרון – כאשר החיה פערה את פיה לצעוק מכאב. שיטות זירוז נוספות הן דקירות סכין ושבירת הזנב. שניים מעובדי מורל באיווה, דיברו על כך באוזני אייזניץ (עמ' 100):

"'חזירים הם עקשנים,' אמר מרטין. 'נראה שלהכות אותם בראש עובד הכי טוב. חתיכת מוט [בטון שנועד לחיזוק] ברוחב אינץ' בערך, אתה מכריח חזיר ללכת לאורך המעבר, ודואג שמישהו אחר יעמוד שם עם חתיכת מוט ביד– '
'כן, זה כמו לשחק בייסבול,' אמר קאלקין."

שוקר חשמלי (hotshot) לזירוז חיות במשחטות, וחזירים לכודים במבוך של מעברים במשחטה (למעלה).

שתי התמונות מתוך אתרים של חברות המשווקות ציוד למשחטות

מקור

Gail Eisnitz, Slaughterhouse: The Shocking Story of Greed, Neglect, and Inhumane Treatment Inside the US Meat Industry, Prometheus Books, 1997.

4. פינת התזונה: סויבורגר (קציצת סויה)

החומרים
כוס שבבי סויה (פתיתים טחונים)
2 כוסות מים רותחים
100 גרם רסק עגבניות (קופסה קטנה)
כף פפריקה מתוקה
כפית בזיליקום יבש
כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
בצל גדול
שמן לטיגון
כוס וחצי פירורי לחם

אופן ההכנה

1. מערבבים בקערה את שבבי הסויה עם המים, רסק העגבניות והתבלינים.
2. קוצצים את הבצל ומטגנים עד להזהבה.
3. מוסיפים למחבת את תערובת הסויה, מערבבים ומטגנים במשך 3 דקות.
4. מעבירים את התערובת לקערה, מוסיפים את פירורי הלחם ומערבבים.
5. לאחר מספר דקות, כשהתערובת מתקררת מעט, יוצרים קציצות ומטגנים במחבת משני הצדדים.

למתכונים נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון