אנונימוס לזכויות בעלי-חיים      

זכויות בעלי-חיים השבוע
שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים

עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן

דואל לתגובות: info@anonymous.org.il
ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119
טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699

מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב
אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il


שלום,

 

לפניך גיליון מס' 159 (16.7.2004)

 

בגיליון זה:

  1. חדשות ופעילויות
  2. אהבה לקישוט (כלבים גזעיים, כתבה שלישית)
  3. "מה זה כבר משנה?" - תשובות לתירוץ נפוץ נגד צמחונות וטבעונות
  4. פינת התזונה: עוגיות קינמון
בברכה,
צוות אנונימוס

1. חדשות ופעילויות

חיפה
הסרט "סיפורם של בעלי-החיים" יוקרן ביום ג', 20.7.2004, בשעה 19:00 במרכז לזכויות בעלי-חיים ברח' שושנת הכרמל 17 (המרכז מופעל על-ידי אנונימוס והאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים). הסרט מתעד את ניצולם הממוסד של בעלי-חיים, תוך התמקדות בתעשיות המזון ובמדע, וסוקר את המאבק בניצול. אנגלית, תרגום לעברית; הקרנה על מסך גדול. לפרטים - מוריה: 052-8557213

 

ח"כ שלגי מקדם את תקנות "עגלי החלב"

ביום ד', 14.7.2004, העלה ח"כ אילן שלגי (שינוי) נושא דחוף לסדר-היום של הכנסת: עיכוב התקנות לרפורמה בתעשיית "עגלי החלב" על-ידי משרד החקלאות. אילן שלגי תיאר בפירוט את סבלם של העגלים  והזמין את חברי-הכנסת למשרדו לצפות בסרטים שצילמה אנונימוס במכלאות. בתגובה, התחייב שר החקלאות להעביר את התקנות (שיותירו את העגלים כלואים וסובלים, אך ייקלו על סבלם) בשבועות הקרובים לאישור ועדת החינוך. כתבו לח"כ שלגי והודו לו על יוזמתו.

כתובתו: ח"כ אילן שלגי, הכנסת, ירושלים. דואל: ishalgi@knesset.gov.il
הדיווח מבוסס על שידורי הטלוויזיה ממליאת הכנסת, ערוץ הכנסת.

 

דיון בכנסת בנושא המועצה לניסויים

ביום ב', 12.7.2004, התקיים בכנסת דיון משותף של ועדות המדע והחינוך בנושא המועצה לניסויים בבעלי-חיים, בעקבות המחדלים החמורים בתפקודה שנחשפו בדו"ח מבקר המדינה. בדיון דווח שמספר בעלי-החיים המנוצלים לניסויים בישראל נמצא במגמת עלייה בשנתיים האחרונות, בעיקר בשל השימוש החדש יחסית בעכברים מהונדסים גנטית. החלטות סיכום הישיבה לא נשאו אופי מעשי, אלא כללו "קריאה" למועצה לגלות שקיפות רבה יותר, להדק את הפיקוח, וכו'. ההחלטות שללו את שינוי הרכב המועצה, והסתפקו בהחלטה להמשיך ולעקוב אחר הנעשה. יוסי שריד, שהיה מהבודדים שתמכו בשינוי הרכב המועצה, פרסם את עמדתו בטור "גם הם בשר ודם" שהופיע בעיתון הארץ (12.7.2004, עמ' ב1).

מקור: הודעה לעיתונות מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, 12.7.2004. 

בעיתונות הישראלית

וואלה!   מאסר   בפועל  למתעלל.  בכתבה   "תקדים:  מאסר  בפועל  על  הריגת  כלב"  (3.7.2004) מדווח על עונש תקדימי למתעלל בבעל-חיים: שמונה חודשי מאסר בפועל. בכתבה ב-Ynet (מ-13.7.2004) הובא אחד מנימוקי השופטת רחל חוזה: "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני-אדם, אלא גם ביחסה לבעלי-חיים". אולם במקרה זה, כמו ברבים אחרים, העונש נקבע בעקבות הרשעת המתעלל בעבירות נוספות.

 

הארץ תעשיית הבשר מזהמת. בכתבה "קנס של 200 אלף שקל לחברת עופות ודגים שזיהמה נחל חרוד"  (16.7.2004, עמ' א9) מדווח אלי אשכנזי על הקנס שהוטל על מפעלי "עוף טוב" (משחטה ומפעל עיבוד בשר) ו"דג שאן" (בריכת דגים ומפעל עיבוד) שהזרימו שפכים מהמפעל לנחל חרוד. ניתן להגיב לכתבה, לציין שתעשיות המזון מהחי הן מהמזהמות העיקריות של מים וקרקע בישראל, ולהשתמש בעובדות מתחקיר אנונימוס בנושא.

לתגובות: הארץ, רח' זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

 

הארץ כלובי הדגים מזהמים. בכתבה "דו"ח: כלובי הדגים - מקור הזיהום באילת; השרה נאות: להוציא אותם" (16.7.2004, עמ' א9) מדווח צפריר רינת על דו"ח מומחים נוסף, הקובע כי כלובי הדגים הם המקור העיקרי לחומרי דשן, המזהמים את הסביבה הימית באילת. בספטמבר יוגש דו"ח ההמלצות הסופי בנוגע למדיניות השימור במפרץ אילת.

 

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (reut@anonymous.org.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

 

2. אהבה לקישוט
בעיות בחייהם של כלבים גזעיים, כתבה שלישית

בכתבות הקודמות תיארנו כיצד פגעה הברירה המלאכותית בבריאותם של הכלבים הגזעיים וכיצד שעבדה אותם. בכתבה זו נבחן כיצד מועדוני גזע, תערוכות ועצם החיבה לגזעים, משמרים את הפגמים התורשתיים בכלבים הגזעיים.

מועדוני גזע
חובבי כלבים גזעיים מאוגדים במועדונים. סעיף מקובל בתקנוני המועדונים קובע: "מטרתנו היא לטפח ולעודד גידול מכוון של כלבים גזעיים מגזע X". האמנם ראוי לטפח ולעודד את גידול הגזע? שאלה זו אינה עולה על דעת החובבים - גם אם מדובר בגזע שמבנהו עוות קשות באמצעות ברירה מכוונת לתכונות בעייתיות או עקב זיווגי קרובים ללא תקנה. הפסקת קיומו של גזע חולני וכן הכלאות בין-גזעיות - יהיו יתרונותיהן הבריאותיים אשר יהיו - נחשבות כחילול הקודש. מה ש"טוב לגזע" נתפס כטוב לכלבים כאינדיבידואלים, תוך התעלמות מסתירות מהותיות בין השניים. בגבולותיו של חיסרון עמוק זה, מועדוני הגזע מספקים לכלבים הגנה דווקא. רישום אילן-היוחסין של כל כלב ואישור זיווגים בין כלבים מסוימים בלבד - שניים מכלי השליטה הטוטאליים ביותר ביצור חי - משמשים במועדונים במידה רבה לאיתור מחלות תורשתיות ולמניעתן בדור העתיד. מועדוני גזע שונים מחייבים לבצע בדיקות לאיתור מחלות מסוימות ואוסרים לזווג כלבים בעלי פוטנציאל להוריש מחלות אלה. המועדונים מתפקדים כמרכזי מידע וסיוע בעניין מחלות ובעיות רווחה אחרות, לעתים תוך מודעות גבוהה לרווחת הכלבים; החוג הישראלי לסן-ברנרד וניופאונדלנד מתבלט בכללי אתיקה שקבע בתקנון שלו, וביניהם הוראות לספק את מלוא צרכיהם הגופניים והנפשיים של הכלבים, איסור על הרבעת כלבה אם יש בכך סיכון עבורה, חובה לחפש בתים לגורים לפני הרבעה ואיסור על העברת גורים לסוחרים.

 

מחוץ למועדון
מועדוני הגזע אינם מייצגים - לטובה או לרעה - את רוב אוכלוסיית חובבי הכלבים. רבים נמשכים לכלבים גזעיים מבלי להפוך זאת לתחביב שיטתי. התוצאה היא - כפי שמתלוננים החובבים השיטתיים - זיווגים חסרי אחריות, תוך הפצת מחלות תורשתיות. אם עבור החובבים השיטתיים, בחירת כלב מגזע מסוים היא חלק מהגדרת זהות וסמל סטטוס מהותיים - חובבים אחרים עלולים לבחור את הכלב כפי שבוחרים פריט אופנתי, לאחר שראו כלב כזה ברחוב, בטלוויזיה או בסרטים כגון "לאסי שובי הביתה" (קולי), "הדוברמנים הנועזים", "בטהובן" (סן-ברנרד) ו-"101 דלמטים". לאחר שהסתבר לחובבים-לשעה שהכלבים אינם קלים לטיפול כפי שדמיינו, הם נפטרים מהכלבים.

 

בתערוכה
חובבי הכלבים הגזעיים מציגים אותם בתערוכות, כאילו היו אובייקטים דוממים לצפייה ולשיפוט. הפופולריות של התערוכות הביאה להרבעת כלבים במיוחד עבורן, לעתים (בכלבי רועים, למשל) תוך התנוונות תכונות אופי מורכבות. מסביר יותם פיינשטיין מהחוג הישראלי לכלבי שפיץ:

"תערוכת כלבים היא תחרות בה נמדד הכלב אל מול התקן המתאר איך צריך להראות הכלב האידיאלי כפי שזוכר אותו השופט/ת. לכל גזע תקן שונה כמובן, המבדיל אותו מגזעים אחרים."

תרבות התקנים גורמת לכלבים נזק גדול הרבה יותר מהתערוכות עצמן, אך גם התערוכות עלולות להעיק. בגזעים בעלי שיער ארוך, נדרשים מבצעים ממושכים של רחצה, פתיחת קשרים, סירוק ופיזור אבקת טלק ימים רבים לפני התערוכה. פיינשטיין מסביר על האירוע עצמו:

"תערוכות רב גזעיות הן דבר שלוקח לעתים, זמן רב. אח"כ כדאי להביא כלי למים לכלב, מזון ושתייה עבורכם. [...] אם יש לכם כלוב עבור הכלב גם זה יתרון - כך הכלב לא יתעייף ולא יגיע לזירה מסמורטט כולו. יתרון נוסף לכלוב הוא שהוא מונע מילדים לנגב את אצבעותיהם הדביקות מקרטיב/סוכר על מקל/שוקולד/במבה/וכו' (מחק את המיותר) על פרוותו של כלבכם. האם לשווא עמדתם לרחוץ את הכלב?"

ולבסוף, התצוגה עצמה כרוכה בהחזקת הכלב בזוויות מסוימות כמוצג דומם, והיא אינה תענוג גדול לחלק מהכלבים. מסביר מולי דוידוביץ' מכלביית אפיקים:

"יש פקינזים מעט עצבניים ומעט מפוחדים שלא רוצים להרים זנב ולתת שישחקו להם בשיניים בכדי שהשופט יוכל לבדוק אותם ואף עלולים לנשוך דבר שעלול לפסול אותם בהצגה. כשהכלב על שולחן הבדיקה יש לדאוג שראשו וזנבו מורמים ואת הרגליים האחוריות למתוח מעט לאחור בכדי להראות גב ישר. אם הכלב חששן כשהשופט בודק מנשך (שיניים) יש להחזיק את הכלב בחיבוק קל ולדבר אליו בכדי שלא יחשוש. ניתן לבקש משופט לתת לכם להראות לו את המנשך."

 

תו תקן
"תקן" הוא רשימת תכונות דקדקנית המגדירה את הגזע. רוב התכונות הן גדלים, צורות וצבעים של חלקי גוף שונים. זהו מפרט טכני, בדומה לתוכנית שמקבל מפעל כדי להכין מוצר מסוים. מסביר אתר החוג לאמריקן פיטבול טרייר:

"בודדים הם האנשים שבאמת מבריקים בידע שלהם לגבי התכונות הגופניות והממדים העובדים בצורה הטובה ביותר.

"ניסיונם  של האנשים הללו  נבנה בשנים של עבודה עם בעל-החיים, כולם ללא יוצא מן הכלל מקצוענים אשר השתמשו בבעל-החי לעשות כסף. ישנם חוואים שיכולים להתבונן ב-200 עגלים ולבחור את ה-10 הטובים ביותר רק מניתוח המבנה שלהם ושנה לאחר מכן אותם עגלים יביאו פדיון גבוה יותר מאחיהם הבנויים פחות טוב. [...]
"ובכן כסף לא נותן שיפוט טוב אבל צריך שיפוט טוב בשביל להשיג אותו וכל מי שעסק בעגלים, סוסי מרוץ, וכמובן כלבי פיטבול באופן מקצועני פיתח לעצמו כושר הבחנה טוב."

אם כן, ההתפעלות מכלב גזעי "טוב" אינה רגש כלפי אינדיבידואל אלא הערכה לאובייקט המגלם בגופו דרישות טכניות מסוימות. הדרישות הטכניות בתערוכות נפרדו ברוב הגזעים מתכליות של עבודה והן מעוצבות לפי גחמות אסתטיות; כך נכפתה על הכלבים תכלית של קישוט (בגזעים מסוימים הוגדרה תכלית זו כבר לפני אלפי שנים). כל סטייה מן התקן נחשבת כ"שגיאה". בעולם מושגים זה, חולשות תורשתיות מסוימות נתפסות בתור "שגיאות" כשהן פוגעות בכלב, ואילו חולשות פוגעניות לא פחות (כגון פרצוף פחוס) העונות על דרישות התקן, אינן נחשבות כשגיאות. כאן המקום להעיר שרעיון התקנים, על הניכור שיש בו כלפי הכלבים, אינו כובש בהכרח כל חלקה טובה. כדברי מגדלת כלבי יורקשייר טרייר על כלביה, ערב תערוכה: "בשבילי הם תמיד יפים, לא משנה מה יגידו השופטים, כי קודם כל - הם הכלבים שלי, ואני אוהבת אותם."

 

חיבה דו-פרצופית
חיבתם של חובבי כלבים גזעיים לכלביהם היא דו-פרצופית. מצד אחד מדובר בחיבה לכלבים כבעלי-חיים רגישים, בעלי צרכים ורצונות. ומצד אחר מדובר בחיבה לאובייקט של תחביב, כאילו מדובר בעצם דומם. לשונם של חובבי כלבים גזעיים חושפת חוסר מודעות לבעיות. למשל, הם מרבים לכתוב על התערוכות כעל תחרויות בין הכלבים. כשמדובר בבני-אדם, תחרות היא בעיקרה מאבק מודע ומכוון, והמתחרים מעוניינים לנצח. אולם לכלבים אין כל עניין בהתאמת תכונותיהם ל"תקן" ובניצחון. הם כלל אינם מבינים במה מדובר. למעשה, לא הכלבים הם המתחרים, אלא רק האנשים שהביאו אותם למקום (ה"בעלים") ושהרביעו אותם ("בית-הגידול") - תחרות על יוקרה עם השלכות כלכליות. כלב ש"ניצח" נקרא "אלוף", כאילו הוא השיג משהו, והוא אף "זוכה" בפרס, כאילו יש לאות הסמלי משמעות עבורו. עולם המושגים של חובבי הגזע משקף אשליות נוחות, שלפיהן הכלבים הגזעיים מרוויחים מעצם גזעיותם. במציאות, הכלבים בעיקר נפגעים מכך.

 

בשבוע הבא נחתום את הסדרה בדיון על מסחר בכלבים

 

הערה: כל התמונות לקוחות מחו"ל
מקורות (הכתבה מסתמכת על דפים רבים מתוך האתרים שלהלן: מידע על תערוכות, תקנים, תקנונים ופורומים, 15.7.2004)
המועדון הישראלי לכלבים זעירים
החוג לאמריקן פיטבול טרייר
החוג הישראלי לכלבי דוגה
החוג הישראלי לכלבי שפיץ
Red Mask Giant (דוג דה בורדו)
המועדון הישראלי לכלבי רטריבר
החוג הישראלי לסן-ברנרד וניופאונדלנד
פורומים: פורום כלבים, פטקינג
פורומים: כלבים, תפוז
פורומים: גידול כלבים: כלבים גזעיים, וואלה! קהילות
מולי דוידוביץ', "הכנת זעירים לתערוכה", כלביית אפיקים, 2003.
Mary and Stephen Bilson (Noonbarra Kelpie Stud), "The Kelpie Story: The Show Kelpie", 1998(?).
"HSUS Cautions Moviegoers Against Husky Purchases", The Humane Society of the United States, 17.1.2002.

3. "מה זה כבר משנה?"
תשובות לתירוץ נפוץ נגד צמחונות וטבעונות

אחד מן התירוצים הנפוצים לצריכת מוצרים מן החי, ולכאורה אחד המשכנעים ביותר, הוא הטענה שהצריכה האישית ממילא מצומצמת מכדי להשפיע על גורל החיות. אריאל צֹבל מנסה להבין את מהות הטענה ולהשיב עליה.

 

תירוץ רציני (יחסית)

"מה שניצל אחד כבר יכול לשנות?"
"איזו השפעה כבר יש לצמחוני אחד?"

שני נימוקים דומים אלה לצריכת מוצרים מן החי, מוצגים לרוב כשאלות רטוריות. לכאורה, התשובה ברורה עד כי ניתן להסתפק בשאלות הנלעגות: הרי אי-אכילת שניצל אחד לא תציל אף תרנגול. וגם צמחוני אחד לא יעזור. ומדוע? כי ההשפעה של פעולות צריכה מעטות בטלה בשישים; בעולם של ייצור המוני וערכאות תיווך רבות בין הייצור לצריכה, שינויי צריכה קטנים נבלעים לחלוטין בין תנודות אחרות. זהו הטיעון שלפנינו, והוא אחד מן הפחות מופרכים המשמשים צרכני מוצרים מן החי. אין בו התכחשות בוטה למציאות במשקים חקלאיים ואין בו המצאת עקרונות מוסריים שרירותיים - חסרונות מוכרים ברוב התירוצים הנפוצים. למעשה, ניתן לזהות ב"מה זה משנה?" הסכמה מובלעת לטענות, שייצור מוצרים מן החי פוגע בחיות ושהדבר פסול. ניתן אפוא לנסח מחדש את הטיעון באופן מחייב יותר:

"אילו השתכנעתי בכך שאציל חיות בהפיכתי לצמחוני/ת, זה מה שהייתי עושה."

 

מסה קריטית
התשובה הניצחת ל"מה זה כבר משנה?" היא קיומו של קשר סיבתי חד-משמעי בין צריכה לייצור: אין צריכה - אין ייצור; אין אוכלי בשר - אין תרנגולים סובלים בלולים. זה כמובן נכון, אך הטיעון הנגדי מעודן יותר: "אילו הייתה הצריכה הכללית נפסקת, באמת לא היו נפגעים תרנגולים. אבל אם אני לא אקנה היום שניצל, מישהו אחר יקנה אותו; הקניין של הסופרמרקט לא יזמין פחות שניצלים מהמפעל, והמפעל לא יקנה פחות עופות מהלולים". דברים אלה היו יכולים להיות נכונים, אילו פעולת הצריכה של היחיד הייתה מתקיימת בחלל ריק. נבהיר זאת בעזרת אנלוגיה לבחירות פוליטיות: אם הצבעת בבחירות לכנסת, ודאי לא עשית זאת מתוך אמונה, שהקול שלך הוא שיכריע לבדו בבחירות. אף על-פי כן, רובנו טורחים להצביע; אנו יודעים, שאם מנדט מורכב מ-50,000 קולות, כל אחד מהם בנפרד אמנם אינו מכריע, אך כל אחד מ-50,000 הקולות הכרחי באותה מידה להשגת המנדט. במילים אחרות: הקולות אינם מבודדים. הם מצטברים. חרם צרכנים פועל לפי עיקרון דומה, אך מבלי שיש בידינו שיטה לקבוע כמה "קולות" ישיגו "מנדט". פעולת הצריכה הבודדת והחרם הבודד מצטרפים למאות, לרבבות או למיליוני פעולות אחרות. עלייה או ירידה מסוימת במספר הכולל של התרנגולים המתים על הצלחות, משפיעות על היקף ההזמנות שמזמין הסופרמרקט; ושינוי מסוים בהיקף ההזמנות, ישנה את מספר העופות שהמפעל שוחט ומזמין מהלולים. אף צמחוני אינו יודע אם דווקא הוא "הקול המכריע" שגרם להקטנת ההזמנות. אך בצרכנות, כמו בבחירות, המטרה אינה להיות הקול המכריע, אלא להוות חלק ממסה קריטית של קולות מצטברים - ומשפיעים.

 

הד חברתי: הפצת הרעיון
גם המתימטיקה של "קולות מצטברים" מטעה. חיים צמחוניים אינם מתקיימים במרחב מתמטי אלא במרחב חברתי, ובניגוד לבחירות לכנסת - הם אינם חשאיים. הרגלי תזונה נראים לעין והם מעוררים הד חברתי רב-השפעה. ילדים רבים נמשכים לצמחונות, אך בתרבות טורפנית יש שלא פגשו מימיהם צמחוני/ת והם חוששים להיות "הצמחוני היחיד בעולם"; בדומה לכך, מבוגרים שנמשכים לצמחונות, חוששים מבידוד חברתי. כך, עצם היותך צמחוני/ת מסייע להפצת רעיון הצמחונות ומקל על המהססים לבחור בצמחונות. ההשפעה קיימת גם אם אינך מנסה להשפיע או אף אינך מודע/ת לכך כלל: השמועה על צמחונותך עוברת מפה לאוזן. אחיינית צעירה קולטת שצמחונות היא אופציה ממשית, וחבר מבוגר נרגע כי לא יצטרך להיות לבד בארוחות עם חברים.

 

הד חברתי: תרבות צמחונית
כשהכל יודעים שיש צמחוני/ת במשפחה או בין החברים, טורחים להכין לאירועים משותפים מנה צמחית במקום מנה מהחי (אמנם, נוער בתחילת דרכו הצמחונית מתלונן לא פעם כי המשפחה או החברים עורכים בהתרסה ארוחות בשריות, אך בפרספקטיבה של שנות צמחונות רבות, מקרים כאלה הם זניחים). כאשר הוחלפה מנה מן החי במנה צמחית "בשביל הצמחונית", לעתים קרובות יצטרפו אליה סועדים אחרים, במקום לאכול מנה מן החי. וכשמדובר בקנה-מידה גדול יותר, צמחונים יוצרים יחד מסה קריטית, המשפיעה על ייצור מזון מן הצומח ולא רק על אי-ייצור מזון מן החי. כשקהל הלקוחות למוצרים צמחיים גדול - מייצרים יותר מהם ויוצרים עולם של מוצרים חדשים ומקוריים. כך התהוותה בעשורים האחרונים תרבות צמחונית חדשה, ומוצרים רבים נקלטו כתחליף מספק גם בקרב האוכלוסייה הלא-צמחונית. ציבור גדול של לא-צמחונים, צורך כיום מוצרי סויה מעובדים במקום בשר ומוצרי חלב. אמנם החלפת הבשר והחלב בסויה אינה מלאה, אך מכיוון שחלק ניכר מן האוכלוסייה צורך "תחליפים", יש לכך השלכה כלכלית ישירה על משקי החי.

 

ביטוי של חולשה
לא לכל אדם קל לקבל את רעיון המסה הקריטית: "אני גם לא מצביע בבחירות כי זה לא משפיע, אז למה שאהיה צמחוני?". לעתים זהו לא יותר מתירוץ אדיש או עצל כדי להתנער מאחריות - ולכך קשה לענות (גישה זו גם מניבה תירוצים מסוג "התרנגול כבר מת ממילא" - עדות לחוסר הבנה וחוסר עניין בדינאמיקה המתמשכת של הייצור והצריכה). אולם לעתים מדובר בתחושה אותנטית של ניכור וחוסר אונים מול עוצמתם של מנגנונים כלכליים - לא ניסיון התחמקות, אלא ביטוי להרגשת חולשה מול כוחן הכל-יכול של תעשיות ענק. השותפות לדרך עם המוני צמחונים אנונימיים לא מקלה על תחושת הניכור, בדיוק משום שהם אנונימיים. במקרה כזה, ההיגיון של טיעוני המסה הקריטית וההד החברתי נאבק ברגש עמוק. אם ההיגיון אינו פועל עוד, יש דרך לגעת ברגש עצמו: מפגש עם חבורת צמחונים חיה ונושמת, עשוי לחולל פלאים בסילוק התחושה שאין ליחיד יכולת להשפיע. תופעה זו מוכרת, למשל, בקרב משתתפים חדשים באירועי אנונימוס.

 

עניין של הרגשה
לסיום, הטיעונים שלעיל אולי אינם משכנעים דיים, שצריכת מוצרים מן החי לעתים נדירות, בבית, משפיעה על הייצור; "נכון, צריכה יומיומית משפיעה, אבל כשחוטפים בשר פה ושם, זה באמת בטל בשישים". על כך ניתן לענות, שגם פעולות נדירות מצטברות, ושאם אין דרך לקבוע מתי פעולה משפיעה, הספק עצמו הוא סיבה טובה לחרם מלא. כאן נכנס לתמונה גם היבט נפשי: תזונה היא עניין של הרגל. התלבטות בנוגע להרגלים ושינוי ההרגלים הם מבצעים מתישים, אך כשמתרגלים לתפריט מסוים, קל לדבוק בו. כלומר, קל יותר להגדיר את עצמך כצמחוני לחלוטין מאשר לראות בעצמך "אוכל בשר מצפוני", אשר מתלבט לפני כל ארוחה האם הבחירה לאכול רגל של תרנגול תשפיע הפעם או לא. אם האופציה לאכול תרנגולים "כמו כולם" נמצאת שם כל הזמן, קשה להתעלם ממנה וקשה שלא לחפש בכוח תירוצים, שישכיחו ממך את העובדה שהשניצל הוא חתיכה מגופו של תרנגול שחי בייסורים ומת באלימות. הצמחונות הטהרנית נדרשת לשם גיבוש זהות ברורה וגישה כנה, הפותר את הלבטים ומאפשרת לך לראות ב"מוצר" את מה שהוא באמת.

 

4. פינת התזונה: עוגיות קינמון

החומרים:
כף קמח
בצק עלים (עלה ברוחב 15 ס"מ)
4 כפות סוכר
כף קינמון
כף שמן

 

אופן ההכנה

  1. מפזרים את הקמח על משטח חלק ומרדדים את הבצק באמצעות מערוך עד להכפלת שטחו.
  2. מפזרים על הבצק את הסוכר והקינמון, ומעבירים שוב את המערוך על הבצק להחדרת הסוכר והקינמון לבצק.
  3. מגלגלים את הבצק עד לקבלת גליל מהודק לקבלת עוגיות בצורת שבלול, או מגלגלים משני הצדדים לקבלת עוגיות בצורת משקפיים.
  4. פורסים את הגליל לפרוסות בעובי 2 ס"מ, משמנים תבנית אפייה ומניחים את העוגיות על התבנית, תוך הקפדה על רווח בין עוגייה לעוגייה.
  5. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני במשך כ-25 דקות עד להשחמת הבצק.

הערות גיוון

ניתן להשתמש בנייר אפייה ואז אין צורך לשמן את התבנית.

במקום סוכר וקינמון ניתן למרוח על הבצק ריבה, שוקולד למריחה, ממרח תמרים, אגוזים  וכד'.


למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות:תפוז; נענע

 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

  

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il