זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, שי חרמון דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5166278 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

מחאה נגד פיטום אווזים

לקראת התכנסות ועדת החינוך משמרות מחאה קבועות:

חיפה: בכל יום ב' 13.12.2004 בשעה 15:00 ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית. לפרטים – אלכס: 052-8983805
הקריות: בכל יום א' בשעה 16:00 בצומת מסעדת מוצארט (כביש חיפה-עכו, בכניסה לקריית מוצקין). לפרטים – הדס: 054-5311230 hadas_lan@walla.com
רחובות: יצחק 052-5602576; הרצליה: אורי 050-7923232.
ניתן להזמין מדבקות נגד פיטום אווזים לחלוקה ולהדבקה, ומי שגר/ה בקרבת כביש מרכזי מוזמן/ת לתלות בחזית הדירה כרזה: "פיטום אווזים כבד על המצפון". לפרטים ולפעילות נוספת – נעמי: 050-5784663

בעיתונות הישראלית

הארץ מקדונלד'ס במשפט. בכתבה "נערה צמחונית תובעת את מקדונלדס" (15.12.2004) מדווחת ענת רואה על בקשה לתביעה ייצוגית נגד מקדונלד'ס. החברה נתבעת על הטעיית צרכנים צמחונים כי מקלוני התירס (צ'יפס) המשווקים כצמחונים, מטוגנים בשמן שבו טוגן גם בשר עופות. בתגובות לעיתון, כדאי להבהיר מדוע טיגון "משותף" פוגע בצמחונים ולהזכיר מה עובר על העופות במשקים.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

לעיון נוסף: ליטל דוברוביצקי, "בקשה לייצוגית נגד מקדונלד'ס: הטעתה הצמחונים", ynet, 16.12.2004.

בעקבות התביעה, ארגנו אזרחים עצומה לצמחונים שאכלו מקלוני תירס במקדונלד'ס וחשים שטיגון בנוזל שבו טוגן בשר, פגע בהם. לחתימה על העצומה

מעריב כלבים מגויסים. בכתבה "צה"ל קורא לך, רקסי" (16.12.2004, עמ' 24) מדווח עמיר רפפורט על כוונה לאפשר על-פי חוק גיוס כלבים אזרחיים למשימות בצה"ל. המדובר בכלבים פרטיים, שייעקרו מהמשפחות שאיתן הם חיים, וללא כל הכשרה ורקע מקצועי.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

כדאי לכתוב ולמחות על ניצול כלבים, שמוטלות עליהם חובות אך לא ניתנות להן זכויות:

עו"ד צביה גרוס, היועצת המשפטית למשרד הבטחון, משרד הביטחון, היחידה לפניות ותלונות הציבור, רחוב קפלן 37, תל-אביב 61909

מִפקדת הפרקליטות הצבאית הראשית, ד"צ 9605, צה"ל. פקס: 03-5694370

nrg מעריב בכתבה "חראם חראם" (12.12.2004) מדווח איתמר ענברי שגם במצרים נלחמים פעילי אגודות להגנת בעלי-חיים נגד השמדה המונית של כלבים, שהרשויות מתרצות בחשש מפני מחלת הכלבת.

הארץ דולפינים רעבים. בכתבה "קווים לדמותו של הדולפין הישראל: צנום, רעב, ובלי הרבה חברים" (14.12.2004, עמ' א10) מביא דוד רטנר תוצאות מחקר חדש, שעל-פיו שליש מהדולפינים החיים מול חופי ישראל סובלים מתת משקל. מיעוט הדגים מול חופי הארץ, שנגרם בין השאר כתוצאה מהדיג ההמוני, הביא לפיתוח תלות של הדולפינים בשאריות מסירות דיג.

nrg מעריב קר בחוץ, חם בלב. בכתבה "קר שם בכלוב" (14.1.22004, עמ' 10) כותבת עדי כץ על אימתם של בעלי-החיים במכלאות  – החורף. ניתן לעזור, כמומלץ בכתבתה של אנה סטקולצ'יק "לשאלתכם: נו, ברור שגם אתם יכולים לעזור" (16.12.2004).

יומן חייתי 5

החל מיום א', 19.12.2004, תשודר התוכנית החמישית של יומן חייתי בערוצי הטלוויזיה המקומיים בכבלים: מתב: יום א' 21:00; תבל: יום א' 22:00, יום ב' 24:00; ערוצי זהב: יום ב' 22:30 (שימו לב - זמן השידור הוחלף!), יום ו' 24:00. אפשר לצפות בתוכנית זו ובקודמותיה באתר "יומן חייתי" באינטרנט: http://www.animal-tv.org
  

הודעות קבועות

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס. לפרטים – ליזי: lizipser@hotmail.com

דרושים תזונאים: אם הנך תזונאי/ת שמעוניין/ת לסייע לצמחונים ולטבעונים בהרכבת תפריט מאוזן (גם בתשלום) או אם ברצונך להמליץ על תזונאי/ת שעל סמך ניסיונך מיטיב/ה להתמודד עם תזונה צמחונית/טבעונית – פנה/י לעידית בדואל idit@basket-ball.co.il
לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות. דרושים/ות מתנדבים/ות לתליית עלוני פרסומת ללוח ההיכרויות. לקבלת עלונים: veg_project@walla.co.il

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה וכפר-סבא; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין.

פעילות באוניברסיטת תל-אביב – אורי: tzone@walla.com 050-7923232

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה – רונאל: ronel.b@gmail.com 

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il)

פגישות היכרות עם אנונימוס: פרטים והרשמה במשרד: 03-5226992
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet 

2. המאבק על ההכשר לאכזריות
חשיפת PETA מתוך המשחטה הכשרה הגדולה בעולם (2)

בשבוע שעבר תיארנו את ממצאי החוקר הסמוי מטעם ארגון PETA במשחטת AgriProcessors שבפוטסוויל, איווה, המשחטה הגדולה בעולם למכירת בשר כשר למהדרין:  פועלי המשחטה נוהגים לבתק את קנה-הנשימה של פרים ופרות, שלמרות זאת נותרים בהכרה, עד שלוש דקות לאחר החיתוך הראשון. השבוע נתאר את השתלשלות הדיון הציבורי והמשפטי בעניין משחטת AgriProcessors.

פנייה ראשונה
פרשת AgriProcessors החלה בתלונה אנונימית שהתקבלה ב-PETA על הנעשה במשחטה. ללא תיעוד ותצהיר חתום, ביקשו ב-PETA לטפל בבעיה מאחורי הקלעים. ב-18.6.2003 פנה הארגון למשחטה במכתב, שכלל הצהרה עמומה: "יש בידינו דיווחים מתוך המפעל שלך שחוקי היהדות מופרים". בהמשך, מופיעה נימת איום:

"אנו מעוניינים מאוד לסייע לכם לתקן את הבעיה, ללא רעש, אם תאפשרו לנו.
"כדי לשמור על העניין בחשאיות מוחלטת, יהיה זה הכרחי שתסכימו לשכור את ד"ר טמפל גרנדין כדי לעזור לכם לשפר את הליכי הטיפול והשחיטה במפעל שלכם. [...]
"אנו מבקשים ממך ליצור קשר עם ד"ר גרנדין תוך שבוע, ושהתייעצותכם איתה תתקיים תוך חודשיים מקבלת מכתב זה."

יש להעיר, שגרנדין היא עובדת מובהקת של תעשיית הבשר, והשינויים שתכננה במשחטות רבות, לא רק צמצמו את סבלן של החיות בדרך למותן אלא גם ייעלו את עבודת המשחטה. גרנדין גם ידועה בעוינותה לתנועה לזכויות בעלי-חיים. ההפתעה היא אפוא שיתוף-הפעולה שלה עם PETA, המעיד על הענייניות של הארגון בעבודתו מול גופים, שניתן לכל היותר לבצע בהם שינויים אך לא למוטטם.

תשובה ראשונה
מנהלי המשחטה העריכו, מן הסתם, שמדובר באיום ריק. במכתב ששלחו עורכי-הדין של AgriProcessors ב-26 באוגוסט, הם מנסים להסיט את הדיון מעיסוק ענייני בעובדות – להצהרות עמומות על הדת:

"השחיטה הכשרה [במפעל AgriProcessors] מבוצעת לפי רוח החוק היהודי ולפי לשונו, אשר קבעו את הטיפול ההומאני ביותר בבעלי-חיים שנודע בכל ההיסטוריה האנושית. [...] החברה החילונית – ובכלל זה הארגון שלך – עדיין לא הדביקו את תפיסות החוק היהודי במובן זה."

עורכי-הדין מסיימים בנימת איום נגדית כשהם מזהירים, שניתן לראות בדברי PETA מכתב סחיטה. 

מבוי סתום
במכתב הבא מטעם PETA (מ-3.11.2003) מופיעה רשימת דרישות מפורשות, המעידה על סוג התלונות שהגיעו לארגון:

1. "תקנו את שיפועי הפריקה [שעליהם עוברות החיות מהמשאית לקרקע] שלכם. חלק מהרצפות חלקלקות והתחזוק שלהן לקוי וגורם לחיות לסרב להתקדם.
2. הגבילו את השימוש בשוקרים חשמליים לפי ההנחיות שנקבעו על-ידי מכון הבשר האמריקאי (AMI). שיעור החיות שעוברות דרבון חשמלי צריך שלא לעלות על 5 אחוזים.
3. הבטיחו שלא יותר מ-5 אחוזים מן הפרות ישמיעו קולות [המעידים על מצוקה] במהלך הריסון.
4. הבטיחו שכל תרנגול מוחזק בנפרד, על-ידי אדם אחד בלבד, במהלך השחיטה.
5. ספקו מים טריים ונקיים לכל החיות בפריקה.
6. הבטיחו שכל החיות רגועות בכל שלבי העיבוד.
7. בצעו ביקורת עצמית באופן קבוע."

רשימה זו מצביעה על כך, שהתלונות שהגיעו ל-PETA לא התייחסו לשיטת השחיטה אלא לטיפול אלים לקראת השחיטה. נציגי AgriProcessors מיאנו להגיב למכתב ולפניות נוספות. ל-PETA לא נותר אלא לארגן חקירה. בין 22 ביולי ל-12 בספטמבר 2004, עבד במשחטה חוקר סמוי. במשך חמישה ימים הוא נכנס לקומת השחיטה ותיעד בווידיאו את המתרחש שם. הסרט איפשר ל-PETA לשלוח תלונה נגד AgriProcessors ו-Orthodox Union (הגוף המעניק הכשר, OU) למשרד החקלאות הפדרלי ולמשרד החקלאות באיווה, לבקש תצהירים על הסרט מרבנים חשובים וממומחים לרווחת בעלי-חיים, ולפנות לתקשורת.

הטיעון המשפטי-דתי
התלונה בפני הרשויות מתבססת על כך, ש"חוק השיטות ההומאניות לשחיטת חיות משק" הפדרלי וגרסתו במדינת איווה מתירים למשחטות להרוג חיות אך ורק בירייה, בזרם חשמלי, באקדח הימום, בפחמן דו-חמצני או באמצעות שחיטה פולחנית. כלומר, כדי ששחיטה פולחנית יהודית תעמוד בדרישות החוק האמריקאי, עליה להתבצע בדיוק לפי חוקי הכשרות – ולכן יש חשיבות משפטית להצהרותיהם של רבנים בולטים, בעקבות הצפייה בסרט מהמשחטה:

• הרב עזרא רפול, הרבנות הראשית לישראל: "נראה שהוא קרע החוצה את קנה-הנשימה ואת הוושט. אנו לא מתירים לגעת בחיה לאחר השחיטה עד שהחלק העיקרי של הדימום נפסק... נראה שהחיה לא נשחטה כהלכה."
• הרב הראשי לשעבר של אירלנד, דוד רוזן: "אופן השחיטה של החיות, כמו גם הטיפול בהן בכלל כפי שנראו בווידיאו, כוללים הפרה שערורייתית של דרישות ההלכה היהודית (דתית וחוקית)."
• הרב בארי ל. שוורץ, "הוועידה המרכזית של כוח המשימה לכשרות של רבנים אמריקאיים": "הסבל של החיות האלה במשך השחיטה מחליא. המוות אינו מהיר ואין בו רחמים. אם זה כשר, אז אנחנו בבעיה גדולה."
• דובר Shechitah UK, שמעון כהן: "איני יודע מה זה, אבל זה לא שחיטה."
• נשיא והמנהלן הרבני של "מעבדת הכשרות למהדרין הספרדית" מניו יורק, חנניה אלבז: "[AgriProcessors] מפרים את הלכת צער בעלי-חיים. הם גורמים לחיה סבל, שהוא לחלוטין בלתי הכרחי."

דרישות PETA
כשבידיהם הסרט ותמיכת המומחים, פנו נציגי PETA למשרד החקלאות בבקשה שינוסחו תקנות ברורות בעניין שחיטה פולחנית, ובהן דרישות אלה:

• איסור מוחלט על כל הליך ביתור או עיבוד שהוא לפני שהחיה מתה
• חיוב להמם מיידית חיות שנותרו בהכרה לזמן מתמשך (יותר מ-15 שניות)
• חיוב להשארת החיות בתנוחה זקופה בכל זמן שהותן במתקני הריסון (כלומר,  איסור על השימוש במתקן הריסון המתהפך הנהוג ב-AgriProcessors)
• חיוב להחזקת החיות בתוך מתקן הריסון עד שיאבדו את הכרתן לחלוטין
• עריכת תוכנית להכשרת שוחטים (למשל: לזהות חיות בהכרה) והגברת הפיקוח
  

בהתכתבות עם AgriProcessors ועם OU, הוסיפו ב-PETA לבקשות שלעיל את הדרישות הבאות:

• המשחטה תשכור מומחים שיכשירו את העובדים בטכניקות של טיפול ושחיטה.
• יותקן מעקב וידיאו או שייערכו ביקורות רווחה ללא התראה.
• AgriProcessors תבטיח שכל ספקי הבשר שלה פועלים לפי הנחיות אלה – זאת בעקבות תלונות על תנאים מחרידים במשחטה באורוגוואי, המספקת לה בשר.

הישגים
בתחילת דצמבר 2004 הכריז משרד החקלאות של ארצות-הברית על פתיחת חקירה במשחטת AgriProcessors. שרת החקלאות של מדינת איווה, פטי ג'אדג', הודיעה לעיתונות שאם תינתן לה סמכות שיפוטית, היא תסגור את המשחטה. בינתיים מתירים החוקרים הפדרליים ל-AgriProcessors לפעול כרגיל. דוברי AgriProcessors ו-OU נקטו בתגובותיהם לתקשורת טקטיקה של הכחשה הזויה. הרב מנחם גנק, המנהלן הרבני של מחלקת הכשרות ב-OU, אמר לתקשורת שהסרט "מראה תגובות רפלקס, כמו בתרנגולים שראשם נערף" וכן שהוא "אינו מעיד בהכרח על כאב בחיה". במסמך שפרסמו גנק והרב ישראל בלסקי בשם OU (מ-9.12.2004) הם מוסיפים שתי הבטחות:

• חיה אשר תשרוד לאחר שיסוף גרונה במשך זמן ניכר (שלא צוין במדויק בהצהרה) תעבור מיד הימום או ירי, כדי שלא להאריך את ייסוריה.
• לאחר שיסוף הגרון, לא יתבצע חיתוך של קנה-הנשימה.

הבטחות אלה מהוות פריצת-דרך, אך הן עדיין הבטחות גרידא. הן אינן עונות על כל התביעות לשינוי – ומובן שאינן מספקות את PETA. בכל מקרה, גם אם לא יחולו שינויים מהפכניים במשחטת AgriProcessors, החשיפה הבהירה ליהודים דתיים רבים, שבשר "כשר למהדרין" עלול להיות בלתי כשר לחלוטין ואכזרי עד זוועה, ושהגוף האחראי על מתן ההכשר מעדיף להכחיש עובדות הנראות בבירור בסרט במקום לטפל בבעיות. גם לא-דתיים ולא-יהודים רבים ראו את הסרט ולמדו מה עבר על ארוחתם כשהייתה עדיין בעל-חיים. ההצלחה העיקרית של חשיפת PETA היא אפוא המעבר לצמחונות של חלק מהצופים.

מקורות
כל המקורות, כולל מכתבים של גורמים שונים מחוץ ל-PETA וכתבות עיתונות, מופיעים באתר http://www.goveg.com/feat/agriprocessors/ או מקושרים מתוכו. המקורות מעודכנים ל-17.12.2004.

3. דמעות של גמל

סרטם התיעודי של דאווה ופלורני, "דמעות של גמל", מתעד מקרה של גור גמלים שאמו דחתה אותו, אי-שם במדבר גובי, מונגוליה. אריאל צֹבל ראה את הסרט, המציג בימים אלה בסינמטק תל-אביב ובקולנוע כוכב ברמת-השרון, וממליץ: לרוץ לראות, אבל לא להיסחף אחר הרומנטיקה של הבמאים והמבקרים.

הסיפור המשפחתי
כשאינגן טמי כרעה ללדת, היא רצתה להיות לבד. במשך יומיים הוולד לא הצליח לצאת וכל המשפחה התגייסה לעזרה, עד שמשכו את בוטוק החוצה. אינגן טמי רק רצתה להתרחק, ובטח שלא להיניק את בוטוק. הימים חלפו והיא המשיכה לסרב. המשפחה האכילה את בוטוק, אבל הוא רצה את אימא וכולם פחדו שהוא ימות מצער. ניסו לקרב ביניהם, אפילו לדחוף אותו אליה בכוח – כלום לא עזר. בסוף נשאר רק מוצא אחד: להזמין מוסיקאי לטקס המקובל במקרים כאלה, שיחזיר את אינגן טמי לבוטוק. שני הבנים יצאו למסע לישוב הקרוב, 50 קילומטרים מהמחנה המדברי של המשפחה, כדי למצוא מוסיקאי. המורה המקומי למוסיקה התגייס למשימה, וכל המשפחה הגיעה לטקס: הנגן על כיסא עם כלי הקשת שלו, ואודגו מלטפת את אינגן טמי ושרה לה. ואז זה קרה: הדמעות החלו לזלוג מעיניה של אינגן טמי ופתאום היא נתנה לבוטוק לינוק ונגעה בו בראשה בעדינות. הטקס תם, ומאז חיו האם והבן יחד כמו כל משפחה נורמלית.

פרויקט תיעודי
זוהי, בקיצור, עלילת "דמעות של גמל", סרטם של ביאמבסורן דאווה ולואיג'י פלורני. המקום הוא מדבר גובי שבדרום מונגוליה, אודגו היא בת למשפחת רועים-נוודים, המחזיקה 60 גמלים וכ-300 כבשים ועזים. אינגן טמי (Ingen Temee) היא נאקה – נקבת גמל, ובוטוק (Botok) הוא בכר – גור גמלים. והסיפור – תיעודי לחלוטין. דאווה, מונגולית עירונית ונכדה של נוודים, שמעה על הטקס המוסיקלי, שנהוג לקיים לפתרון בעיות בין אמהות לגורי גמלים, כבשים וחיות אחרות, והחליטה לנסות לתעדו בסרט. דאווה ופלורני הגיעו למדבר גובי עם צוותם מבית-הספר לקולנוע של מינכן, ולאחר חיפושים רבים מצאו משפחה בת ארבעה דורות, החיה יחד באזור פורה יחסית של המדבר. בני המשפחה שיחקו בתפקיד עצמם בשמחה, תחת בימוי מזערי. לקראת סוף עונת הלידות של הגמלים, הצליח הצוות לצלם לידה רגילה אחת, ואז הנאקה ההרה האחרונה, אינגן טאמי, התקשתה ללדת – למזלם של דאווה ופלורני. דחייתו של בוטוק, ניסיונות הקירוב ביניהם ולבסוף הטקס והשפעתו המפליאה – כולם תיעודיים ללא התערבות הבמאים.

קסם דו-דבשתי
כפי שניתן להתרשם מהפוסטר של הסרט, הגמלים הדו-דבשתיים של מדבר גובי, עם בלוריתם המתנופפת ועיניהם הגדולות וארוכות הריסים, הם מתחרים רציניים על תואר היצורים המשובבים ביותר על פני כדור-הארץ. דבשותיהם מתנשאות לגובה 2.10 מטרים ומשקל הגדולים שבהם עולה על 800 קילוגרמים. הם מסוגלים לנוע כ-160 קילומטרים ללא מים, לאכול כל דבר מן הצומח ולאגור בדבשות 36 קילוגרם של שומן לימי מחסור. בחורף הם מכוסים בצמר עבה, המאפשר להם לשרוד בטמפרטורות הצונחות עד 45 מעלות מתחת לאפס, והאיברים הרגישים בפניהם – עיניים, נחיריים ואוזניים – נסגרים היטב בסופות החול המשתוללות במישורי המדבר. בני-אדם בייתו גמלים כאלה לפני כ-3,500 שנה, וכיום נותרה רק אוכלוסיית בר קטנה שלהם, המוגנת על-ידי ממשלת מונגוליה.

אהבה ורצון
הצלחת "דמעות של גמל" ברחבי העולם, נובעת מן העוצמה הרגשית של הסרט: מצוקתו של הבכר החמוד, המאמץ העצום שמשקיעה משפחת הרועים בניסיון להצילו והצלחת קירוב הלבבות. המבקרים ממהרים להציג את העלילה כמטאפורה למצב אנושי, אבל הסרט אינו מטאפורי – זהו סרט תעודה. בוטוק זקוק לאמו ללא כל קשר ל"בכר שבתוכנו". עצמאותו הגופנית, שעות אחדות לאחר הלידה, אינה מזכירה תינוק אנושי אלא ילד בגיל הגן; הוא מסוגל אפילו לרוץ אחר אמו, שפשוט בורחת ממנו. הפטרונים האנושיים שלו יודעים לסחוט חלב מעטיני אמו ולהגיש לו ליניקה. אבל הוא זקוק להרבה יותר מחלב, וגמולו העגום הוא דחייה בנוסח גמלים: בעיטות קטנות המסלקות את ראשו מן העטינים, אשר פלורני (האחראי על הסיפור) מציג באותנטיות מול בכר אחר, שאמו הסבלנית נותנת לו לכרסם את רגלה בתור בידור. גם אם יש בסיטואציה דמיון למצבים אנושיים, הצגת הסרט תוך הדגשת המטפוריות היא מהלך צר-מוחין במיוחד, משום שהגמלים מתפקדים כסובייקטים לכל דבר: לבוטוק יש צרכים נפשיים הנפרדים לגמרי מצרכיו הגופניים הבסיסיים, לאינגן טאמי יש העדפות החורגות מתבנית אינסטינקטיבית פשוטה, וכאשר היא משנה את גישתה – ברור שמשהו התרחש בנפשה (גם אם קשה להבין מה התרחש – הנוודים אמרו לדאווה, שהטקס תמיד מצליח, גם אם הוא מתארך על פני ימים; הטקס, שכולל שירת צלילים שאין להם משמעות אלא ליצירת קשר עם גמלים, מושתת על מסורת של פעולות שעובדות לפי הניסיון, ללא הסבר). אם כן, עלילת הסרט בנויה על רצונם העצמאי של הגמלים. האנשים שסביבם יכולים רק לנסות לשכנע, לעזור או ללחוץ – אך ההחלטות נותרות של הגמלים.

חיי קהילה
קל לראות את סיפורם המשולב של משפחת הגמלים ומשפחת בני-האדם במונחים רומנטיים: האנשים אוהבים כל-כך את הגמלים ומשקיעים בהם מאמץ כה רב! היחסים המצטיירים בין האנשים לגמלים, לכבשים ולעזים, נראים קרובים, כקהילה רב-מינית אחת. כך נראית חברת רועים אמיתית, בשלב שלפני הפיכת המרעה לעסק מסחרי מנוכר. בני-האדם מתפקדים כלפי הגמלים כמיילדים, כתחליפי-הורים לגורים, כזקני הקהילה שמבקשים לעשות סולחה, כעובדים סוציאליים וכפסיכולוגים – אמנם בעלי כוח לבצע אשפוז כפוי (לקשור את האם ובכר יחד) אלא שמדובר במצב חירום והכוונות טובות. ומכיוון שמדובר בפרויקט שעוסק במהותו בשכנוע ולא בכפייה, נראה שאינגן טאמי מגיבה לרצון הטוב – לליטופים, לקולות המרגיעים, לתנועות העדינות. יש הדדיות ותקשורת ממשית בין הגמלים לאנשים.

שליטים נאורים ונתיניהם
מצד אחר, קל לשכוח את הבסיס הכלכלי והכפוי של היחסים בקהילה זו של גמלים, בני-אדם, כבשים ועזים. הגמלים מבויתים, וביות הוא צורה מובהקת של שליטה. הם מנוצלים לרכיבה ולסחיבה, וכמו הכבשים והעזים, הם מנוצלים לחלב, לצמר וגם לבשר. הבמאים כמעט מסתירים עובדות אלה. יתכן שהטלאים החמודים שמגפף הילד אוגנה, סגורים במכלאה כדי שניתן יהיה לחלוב מאמותיהם את החלב שנועד להם; נחיריהם של הגמלים הבוגרים מנוקבים במקל; שניתן לקשור אליו חבל ולשלוט בהם; הגמל שעובר גז "מאבד סבלנות", כפי שאומר אחד הגברים במשפחה לשני, שמחזיק את הגמל; ואוגנה המתוק לא מפסיק להצליף באמצעות חבל בגמל שעליו הוא רוכב. החבלים, המשמשים בתור רסן סביב ראש הגמלים או כובלים את רגלם ליתד הנעוץ בקרקע, והעשויים באופן אירוני מפרוות גמל – הם הסימן הניכר ביותר לשעבוד הגמלים. אחת הסצנות הקשות ביותר בסרט היא הלבשת רסן על ראשו של הבכר הראשון של האביב. המדובר בסך הכל בפעולה עדינה, ללא גרימת כאב או הגבלה, ולמרות זאת הבכר זועק ונאבק כאילו מבצעים בו מעשה נורא. ואולי זה באמת מה שעושים בו.

מנקודת-המבט של החברה המתועשת, המייסרת מיליארדי חיות בעינויים שלא ישוערו, הביקורת על חברת הרועים עשויה להיראות קטנונית. חברת הרועים אכן מצטיירת כשיא ההרמוניה עם הטבע, באופן יחסי לחברה שלנו. אך ניצני הפורענות כבר נמצאים שם – אפילו שם. 
 

מקורות

The Story of the Weeping Camel, GeographicDirected by Byambasuren Davaa and Luigi Falorni, ThinkFilms In association with National, 2003.

The Story of the Weeping Camel , Official Movie Web Site, accessed 17.12.2004.

The Story of the Weeping Camel, National Geographic World Films, accessed 17.12.2004.

4. פינת התזונה
מרק ירקות וגריסים

החומרים
3 קישואים 
3 גזרים
3 גבעולי סלרי
2 כוסות פרחי כרובית
1 בצל
שליש כוס גריסים
8 כוסות מים רותחים
3 כפות אבקת מרק בטעם עוף (פרווה)
חצי כוס פטרוזליה קצוצה

אופן ההכנה

1. חוצים את הבצל ופורסים כל חצי לפרוסות, פורסים את הגזר ואת הסלרי לפרוסות, וחותכים את הקישואים לקוביות.
2. שמים בסיר את הירקות, את הגריסים ואת המים, מכסים ומביאים לרתיחה.
3. מוסיפים את אבקת המרק, מקטינים את האש ומבשלים כ-40 דקות.
4. מפזרים את הפטרוזליה, מערבבים ומגישים חם.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il