זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

מחאה בינלאומית נגד תעשיית הפרווה הסינית

ב-13.2.2006 צוין בכ-40 ערים ברחבי העולם, ובכללן תל-אביב, יום המחאה הבינלאומי הראשון נגד תעשיית הפרווה הסינית – תעשיית הפרווה הגדולה בעולם ואחת האכזריות ביותר. בעקבות חשיפות של  השיטות הנהוגות בתעשייה הסינית, יזמה פעילה ישראלית למען בעלי-חיים, ג'יין הלוי, יום מחאה בינלאומי נגד תעשייה זו. תוך כמה שבועות סחפה היוזמה ארגונים וקבוצות בלמעלה מ-30 מדינות והובילה להתגבשות של קואליציה בינלאומית, אשר שמה לה למטרה להעלות את המודעות לזוועות המתרחשות בתעשיית הפרווה הסינית וללחוץ על ממשלת סין לפעול נגד זוועות אלה.

בהפגנות שנערכו השבוע ברחבי העולם השתתפו אלפי אנשים. בתל-אביב נערך מיצג ובו "הכאה למוות" ו"פשיטת מעיל הפרווה" של פעילה, שהתחפשה לבעל-חיים. בווינה שכבו פעילות עירומות בארונות מתים והחזיקו בשלט שהכריז "מוטב להישאר עירומים מאשר ללבוש פרווה". בניס (Nice) הציגו המפגינים את הניגוד בין סמלי יום האהבה, החל למחרת יום המחאה, לבין התמונות הקשות של קורבנות תעשיית הפרווה בסין.

הפגנות נגד תעשיית הפרווה הסינית, 13.2.2006: בניס (מימין) ובווינה

הקואליציה מתכוונת להמשיך בפעילויות מחאה נגד נציגויות סין במדינות שונות ולעודד חרם על התיירות בסין, החרמת המשחקים האולימפיים בבייג'ינג בשנת 2008, לחצים כלכליים אחרים ולחץ פוליטי, כדי לאלץ את הממשלה להפסיק להעלים עין מן הנעשה בתעשיית הפרווה שלה.

כתבות עיתונות בנושא:

"העולם נגד הפרוות בסין", nrg מעריב, 16.2.2006.

 "200 משתתפים נכחו בהפגנה נגד תעשיית הפרוות הסינית", Nfc ,14.2.2006.

אילן מציק, "נקודת הג'יין", מעריב (המגזין), 12.2.2006, עמ' 1, 8-9.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

טבח היונים בדגון

• כתבו למנכ"ל דגון, מיקי שרן, ומחו בפניו על הטבח (היעזרו במידע נוסף על צמצום אוכלוסיות יונים גדולות) ת.ד. 407, חיפה 31033. פקס: 04-8664211

• משמרות מחאה נגד טבח היונים בממגורות דגון יתקיימו בימי ד', 18:30-17:00 במרכז זיו בחיפה (בכפוף למגבלות מזג-האוויר). לפרטים – שני: 054-5889672, איילת: 050-6416937
• חיתמו על העצומה נגד הטבח והפיצו אותה

כלובי סוללה באוסטריה: הסוף מתקרב

בחודש מאי 2004 הצביע הפרלמנט האוסטרי לטובת איסור על שימוש בכלובים בחקלאות, ובכלל זה כלובים בתעשיית הביצים – כלובי סוללה וכלובים "מועשרים". החוק ייכנס לתוקף בשנת 2009. מרטין באלוך מהארגון האוסטרי VGT מדווח, שכבר ב-1992 החל הארגון לבדוק את מקור הביצים שהרשתות מוכרות בתור ביצי "חופש", ומצא שהתוויות על רבע מכלל הביצים שקריות. חשיפה זו הביאה להפסקת המכירה של ביצים מכלובי סוללה באחת הרשתות הגדולות ביותר, ב-1994. לאחר ההצבעה על החוק, תפס הקמפיין תאוצה באמצעות פניות הציבור, הפגנות ופגישות עם הנהלות הסופרמרקטים, ובסוף שנת 2005 הבטיחו כל רשתות הסופרמרקטים באוסטריה להפסיק למכור ביצים מכלובי סוללה. ההתחייבות תיכנס לתוקף בראשית שנת 2007. בנוסף לכך, התחייבו הרשתות להפסיק להשתמש בביצים כאלה במוצרי מזון מעובדים הנמכרים כמותגים שלהן – ללא התחייבות למועד מסוים. הארגון הצליח לשכנע כ-20 חברות וארגונים נוספים להפסיק להשתמש בביצים כאלה: רשתות מסעדות, חברות לייצור אטריות, מטבחים ציבוריים גדולים ועוד.

יומן חייתי 8

החל מהשבוע, תשודר בכבלים ובלוויין התוכנית השמינית בסדרת התוכניות על זכויות בעלי-חיים, יומן חייתי. הפעם בתוכנית:
חי-דשות עם סיקור פעילות לזכויות בעלי-החיים.
מתכון לארוחה שלמה בהגשת התזונאית זהורית שייחי.
סרט על ההובלות הארוכות של בעלי-החיים באירופה ובישראל.

מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט.

עמק הטל: צמחי מאכל

סדנה להכרת צמחי בר למאכל תתקיים ביום ו', 24.2.2005, בשעה 10:00 בעמק הטל (ליד רחובות). מנחה: ד"ר מרדכי הוכברג. מחיר: 50 ש"ח. במקרה גשם תידחה הסדנה.

בעיתונות הישראלית

nrg מעריב יותר ניסויים בחיות. בטור "שקיפות עכורה" (14.2.2005) סוקרת ענת רפואה את מחדלי הפיקוח על הניסויים בבעלי-חיים בישראל, בעקבות פרסום הנתון על עלייה של 32% בניסויים שאושרו בשנת 2004 בהשוואה לשנה הקודמת – 517,606 ניסויים.

נוטרה נאגטס. בעקבות הרעלות כתוצאה מאכילת מזון לכלבים מתוצרת נוטרה נאגטס, הורה משרד החקלאות (14.2.2006) להוריד מהמדפים את כל מוצרי החברה ומוצרי Diamond pet food (שם מסחרי אחר לאותם מוצרים). השר בוים הורה להקים ועדת בדיקה בנושא (16.2.2006), שאמורה להגיש ממצאים תוך חודש. לפי תנו לחיות לחיות, עד 16 בפברואר מתו מההרעלה 57 כלבים ושני חתולים. העמותה מארגנת תביעה ייצוגית נגד היבואן, חברת "כצט".

כתבות בנושא:
אלי סניור, "הרעלת הכלבים: שר החקלאות מקים ועדת בדיקה", ynet (ידיעות אחרונות), 16.2.2006.

"150 איש התאגדו עד כה לתביעה משותפת", nrg מעריב, 16.2.2006.

דוד רטנר, "15 מהכלבים שהורעלו עדיין בסכנת חיים", הארץ, 15.2.2006.
אלי סניור, "מהערב: אסור לשווק בישראל נוטרה-נאגטס", ynet (ידיעות אחרונות), 14.2.2006.

עמירם כהן, "נאסרה מכירת מזון הכלבים נוטרה נאגטס", וואלה! (הארץ), 14.2.2006.

nrg מעריב כלבים מסוכנים. בידיעה "אין כניסה לכלבים" (13.2.2006) מדווח על החלטת ועדת הכלכלה לדחות תיקון בחוק, שביקש לאפשר לעולים חדשים להביא את כלביהם לארץ, גם אם הם מגזע המוגדר כמסוכן.

כתבה נוספת בנושא:

"דיון נוסף בתיקון לחוק הכלבים המסוכנים", וואלה!, 13.2.2006.

הארץ חתולי ראשל"צ. בכתבה "מאכילי החתולים בראשון לציון יוצאים מהחצרות למאבק בעירייה" (13.2.2006, עמ' א61) מתאר יובל אזולאי את המאבק בחוק-העזר העירוני שיזמה עיריית ראשון-לציון, שנועד להגביל באופן חמור האכלת חתולים בעיר. למידע נוסף

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

וואלה!  הונאת  בשר.  בכתבה  "תביעה  נגד  יצרניות  בשר  על  הוספת  מים" (15.2.2006) סוקרת ענת רואה תביעה נגד תשע חברות בשר מובילות בישראל, בטענה שהונו את צרכניהן בעניין הרכב המוצר.

גלובס נגד ספישיסיזם. בטור "לא נובחים והשיירה עוברת"  (16.2.2006) דן דרור פויר בזלזול בחייהם של בעלי-חיים, לאור פרשת נוטרה נאגטס והספר "כל יום הוא טרבלינקה", שבעקבות קריאתו הוא מדווח על כוונתו להפוך לצמחוני.

לתגובות: גלובס, האצל 53, ת.ד. 5126 ראשל"צ 75106 פקס: 03-9525971 או 03-9517419 

גלובס נגד ציד. בטור "הם יורים גם בציפורים" (16.2.2006) מוחה מתי גולן נגד ה"תחביב" האכזרי של סגן נשיא ארה"ב – ציד בעלי-חיים חפים מפשע.

לתגובות: גלובס, האצל 53, ת.ד. 5126 ראשל"צ 75106 פקס: 03-9525971 או 03-9517419

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בדירת פעילים בתל-אביב. פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

2. זוהמת החלב 2006

על רקע קידום מכירות נמרץ שמבצעת מועצת החלב בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, אנו מביאים נתונים על המפגע הסביבתי הקשה שמהווה תעשייה זו.

פרסומת מפוקפקת
בין 16 ל-26 בפברואר, מקיימת תעשיית החלב בישראל מסע קידום מכירות תחת הכותרת "חגיגות שמחת החלב 2006". האירועים כוללים מבצעי מכירות וטיולים במתקני התעשייה. לפי אתר מועצת החלב, החברה להגנת הטבע משתפת פעולה עם המועצה ואחראית להדרכת 7 טיולים, הכוללים מכירת מוצרי חלב וביקור מודרך במתקני התעשייה. לאור העובדה שתעשיית החלב אחראית לזיהום ולבזבוז משאבים סביבתיים בהיקף עצום, שותפות זו של החברה להגנת הטבע ב-"greenwash" של תעשיית החלב היא תמוהה, בלשון המעטה.

חלב וזוהמה: פרה שקועה במצע טובעני של צואה ובוץ עד גובה העטינים. צולם במושב בית יצחק, פברואר 2001

תעשיית החלב – על חשבוננו
בשנת 1999 החלה בתעשיית החלב רפורמה, שעתידה להסתיים בשנת 2006. למרות ריסון מסוים של הזיהום בזכות הרפורמה, הצעדים שננקטו כלל לא מבטלים את הזיהום ובזבוז המשאבים, שהם מהותיים לתעשייה זו; מובן אפוא שאין כל הצדקה לקידום מכירות החלב על-ידי החברה להגנת הטבע. למעשה, מטרה מרכזית של הרפורמה היא כלכלית. לפי המשרד לאיכות הסביבה (מאי 2005), כולנו, כמשלמי מסים, משלמים ביוקר דמי תמיכה ברפתנים:

"הרפורמה נקבעה על פי הסכם בין האוצר, הרפתנים (מועצת החלב) ומשרד החקלאות, כשהמשרד לאיכות הסביבה תרם את הדרישות המקצועיות על פיהן מאושרות ההשקעות ברפתות. מהות ההסכם: סיוע בשיעור של 50% מההשקעה בתשתיות סביבתיות ו-30% מההשקעה בהתייעלות. ההשקעה הממוצעת עמדה על כ-400,000 ₪ ברפת משפחתית וכ-5 מיליון ₪ ברפת שיתופית. מתוכם כ-30% להתייעלות וכ-70% לתשתיות סביבתיות."

במהלך התקופה אושרו השקעות בסך 780 מליון ₪ בתשתיות איכות הסביבה ברפתות, מתוכן 50% מוענק כסיוע. המענקים המאושרים לטיפול סביבתי מהווים כ-55% מסך כל המענקים שאושרו במסגרת הרפורמה.

הזיהום
המשרד לאיכות הסביבה מציין, שתעשיית הרפת בכללה מייצרת בשנה 3 מיליון טון זבל, 1.35 מיליון מ"ק (מטר מעוקב) שתן, 10 מיליון מ"ק שפכים ו-100 מיליון מ"ק תשטיפים. בנוסף לכך, גופותיהן של הפרות המתות מותירים 15 מיליון ק"ג פגרים בשנה ו-10 מיליון ק"ג פסדים (חלקי גוף שאינם עוברים עיבוד למאכל אדם). עוד מציין המשרד:

"הרפת מהווה מקור פוטנציאלי למפגעים סביבתיים: זיהום קרקע ומקורות מים בנוטריינטים (N, P) חנקות, מלחים, חומר אורגני ופתוגנים; מפגעי ריח, זבובים ומפגעים חזותיים.
"הפרשות הבקר מאיימות על הסביבה כתוצאה משפכים ותשטיפים הנוצרים בתהליך הייצור ברפת, כתוצאה מנגירה בלתי מבוקרת וחלחול, אצירת זבל בתנאים לא נאותים ויישומו בחקלאות בצורה בלתי מבוקרת.
"בסך הכל כמות ההפרשות נאמדת בלמעלה מחמישה מיליון טון בשנה. בערכים של צח"ב [צריכת חמצן ביוכימית] (BOD), שבהם נמדד זיהום של מים בחומר אורגני, פרה מפרישה בממוצע 1 ק"ג צח"ב ליום (בני אדם מפרישים בממוצע 50 גרם צח"ב ליום). הפרשה של פרה שקולה ל-20 בני אדם. כלומר, 350,000 ראשי הבקר בישראל מהווים, מבחינת פוטנציאל הזיהום של מקורות מים, שווה ערך למספר התושבים החיים בה."

פרות על גבי שכבה עמוקה של צואה ובבוץ בבאר טוביה, פברואר 2003

הזיהום ממשיך
הרפורמה כלל לא ביטלה את הזיהום. לפי הודעת המשרד לאיכות הסביבה  מחודש מאי 2005, רק 115 רפתות עומדות בדרישות המשרד לאיכות הסביבה, בעוד ש-889 "נמצאות בתהליך הסדרה" (יחד מדובר ב-97% מהרפתות בישראל). בהודעה מ-15.1.2006 נמסר:

"הליך הרפורמה במשק החלב לא יושם במלואו בחלק מרפתות החלב, ויש אף רפתות בהן לא בוצע כלל. תשטיפים שמקורם במשטחי הרביצה, במכוני החלב, מערומי הזבל ואחרים הם מקורות פוטנציאלים למפגעים סביבתיים חמורים, ביניהם: זיהום מקורות מים, מפגעי ניקיון, מוקדי דגירת יתושים ומפגעי ריח. לאחרונה נקנסו כמה קיבוצים בארץ בקנסות גבוהים בשל זיהום מקורות מים משפכי רפתות.
"בתאריך 12/1/06 ערכה המשטרה הירוקה של המשרד לאיכות הסביבה מבצע אכיפה ארצי ברפתות. [...] במסגרת זו נבדקו 245 רפתות, ניתנו 63 ברירות משפט ויפתחו 2 תיקי חקירה."

בחודשיים האחרונים לשנת 2005 נקנסו ארבעה קיבוצים ב-150 עד 200 אלף ₪ כל אחד על זיהום מרפתות – בעיקרו הזרמת שפכים וזבל למקורות מים, בתקופת הרפורמה.

וזה עוד הרבה יותר גרוע
יש להדגיש, שפעולת המשרד לאיכות הסביבה מתמקדת במניעת זיהום הנובע מצואה, משתן ומגופות מתות ש"מייצרת" תעשיית החלב. אין מזכירים היבטים סביבתיים שליליים נוספים של תעשייה זו – מבזבוז מים מאסיבי ועד לתרומה לאפקט החממה בגלל פליטת מתאן. מפגעים אלה מחייבים, שכל גוף הרואה עצמו כארגון סביבתי, לא יסייע בקידום מכירות של תעשייה זו. אולם תעשיית החלב פסולה באופן מהותי יותר. תעשייה זו הביאה לעולם פרות מעוותות, שגופן מייצר חלב פי 10-5 מתפוקתו הטבעית, עובדה הגורמת עומס עצום על העטינים ועל השלד. העומס מתבטא במחלות כואבות, ולאחר שנים אחדות ברפת מזוהמת ללא מרעה, הפרות קורסות או שהן נשלחות לשחיטה. ייצור החלב נשען על הפרדת הגורים מהאמהות ומשלוח הזכרים לפיטום ולשחיטה. עובדות אלה מהוות בסיס לנימוק מוסרי חד-משמעי נגד צריכת מוצרי חלב, תהא מידת הזיהום שהיא גורמת אשר תהא.

נולד לחיים בזבל: פרות בוחנות עגל שנולד זה עתה על מצע צואה ובוץ, זמן קצר לפני שיופרד לתמיד מאמו.

(צולם על-ידי איתן ברפת בגליל המערבי, 20.11.2005)

קריאה לפעולה

מחו בפני החברה להגנת הטבע על שיתוף-הפעולה עם תעשיית החלב, על מפגעיה האקולוגיים ופשעיה המוסריים:

באמצעות שירות "טלטבע" 03-6388688; בדואר אלקטרוני; או במכתב לכתובת: רח' השפלה 4, תל-אביב 66183. 

מקורות
כל הכתבות התפרסמו באתר המשרד לאיכות הסביבה environment.gov.il
"מבצע רפתות ארצי של המשטרה הירוקה", מקור: המשטרה הירוקה , 15.1.2006.

"קנס בגובה 140,000 ש"ח נגזר על קיבוץ אושה בגין זיהום מים מרפת", מקור: הלשכה המשפטית, 10.1.2006.

"150,000 ש"ח קנס לקיבוץ קרית ענבים בגין זיהום מקור מים משפכי רפת", מקור: הלשכה המשפטית , 3.1.2006.

"קנס בגובה 150,000 ש"ח לקיבוץ דפנה בגין זיהום מרפת", 18.12.2005.

"קנס כולל בגובה 200.000 ₪ נגזר על קיבוץ גבעת ברנר בגין עבירה על חוק המים, חוק שמירת הניקיון ותקנות רישוי עסקים", מקור: דובר המשרד , 28.11.2005.

"רפורמה בענף החלב", 18.5.2005.

"משק החלב - תמונת מצב סביבתית לאחר שש שנות רפורמה", 18.5.2005.

אילן צדיקוב, "רפת החלב ואיכות הסביבה", מאי 2005.

3. נטישה כעבירה ממוסדת
הערות לחוק נגד נטישת בעלי-חיים, חלק שני

בשבוע שעבר הבאנו את חלקה הראשון של סקירת האיסור על נטישת בעל-חיים, שהתקבל על-ידי הכנסת בדצמבר 2005. השבוע משלים עו"ד יוסי וולפסון את הסקירה תוך בחינת החוק החדש במונחים של אחריות, המתה, הזנחה וקניין.

"פתרון קצה"
אף על-פי שאין מחלוקת על כך שנטישת בעלי-חיים היא תופעה שיש להפסיקה, במשרד החקלאות התנגדו להצעת החוק של ח"כ יולי אדלשטיין. התירוץ להתנגדות היה העדרו של "פתרון קצה" לבעלי-חיים לא רצויים, דהיינו מוסד שמסוגל לקלוט את כל בעלי-החיים, שהצעת החוק תחייב לדאוג להחזקתם. לדברי המתנגדים, אדם המחזיק חיה לא רצויה, זכאי להיפטר ממנה. כל עוד החברה אינה מציעה לאותו אדם "פתרון קצה" עבור החיה הבלתי רצויה, לא ייתכן לאסור עליו את נטישתה. וכידוע לכולנו, החברה בישראל אינה לוקחת אחריות על בעלי-חיים לא רצויים: אמנם, ארגונים מסוימים מציעים פתרונות של כליאה במכלאה או ניסיון למצוא מאמצים, אולם יכולתם לסייע מוגבלת. גורמים אחרים ממיתים בעלי-חיים עזובים שאין להם דורש. שינוי המצב כרוך בהקצאת משאבים משמעותית, שהסיכויים לה בעתיד הנראה לעין אפסיים.

מהו "פתרון קצה"? התפיסה, שלפיה אדם המחזיק חיה זכאי להיפטר ממנה כרצונו, מובילה לנטישה, לכליאה ולהרג.

"חתול ממתין בחוסר סבלנות לאימוץ" במכלאה (Eye Weekly, טורונטו, אוגוסט 2002) 

אחריות אישית
הכשל בגישתם של המתנגדים הוא בהתניית החובה הפרטית בחובה הציבורית: חובתו האישית של המחזיק כלפי החיה המסוימת שבהחזקתו, מותנית לכאורה במימוש החובה החברתית כלפי חיות בכלל. לעומת זאת, איסור הנטישה הוא ביטוי לתפיסה, שלפיה מי שמחזיק חיה, נושא באחריות כלפיה ואינו יכול להשתחרר מאחריות זו ללא הצדקה מיוחדת. בעל-חיים אינו משחק מחשב, שאפשר למחוק כשמשתעממים ממנו: נטילת אחריות כלפי בעל-חיים היא התחייבות לשנים ארוכות. העובדה שהחברה (ובראש ובראשונה: משרד החקלאות, המופקד על נושא צער בעלי-חיים) מועלת בחובותיה כלפי בעלי-חיים לא רצויים, אינה מצדיקה חוסר אחריות אישית מצדו של המחזיק. על-כל-פנים, על רקע הדרישה לפיתוח "פתרונות קצה" עבור חיות לא רצויות, נדחתה כניסתו של התיקון לחוק לתוקף בשנה וחצי – איתות ברור לרשויות, שבתקופה זו עליהן לפעול לפיתוח "פתרונות הקצה" הנדרשים, להערכתן.

החובה להתאמץ
ובכל זאת: מה יעשה אדם שאינו יכול להמשיך ולהחזיק בעל-חיים? הרי מצבים כאלו קיימים – אדם שנקלע למקום שאינו מאפשר החזקת בעלי-חיים, כגון אשפוז בבית-חולים; אדם שמצבו הכלכלי הידרדר באופן שאין לו עוד משאבים לטפל בחיה שבחזקתו; או אדם שחיה הגיעה לחזקתו שלא מבחירה (למשל, עקב מותו של קרוב משפחה) ואין לו כלים להחזיקה. החוק קובע, כי על אדם כזה לנקוט "את כל האמצעים האפשריים" כדי להימנע מנטישת החיה. בראש ובראשונה, דומה שיש למצות את האפשרויות להמשיך ולטפל בה: אי-נוחות גרידא, חוסר רצון, רתיעה מבירוקרטיה (כגון זו הכרוכה בהגירה עם החיה למדינה אחרת) או הצורך להקצות משאבים כלכליים זמינים, כל אלו ודאי שאינם מצדיקים נטישה. צעד אפשרי נוסף הוא איתור מאמץ הולם – באופן עצמאי (פרסום מודעות, למשל) או בעזרת ארגונים להגנת בעלי-חיים. בנקודה זו עולה שאלה מעניינת: האם החוק מחייב גם נקיטת צעדים מראש למניעת לידתה של חיה, שחוסר האפשרות להחזיקה צפוי מראש? ייתכן שבעתיד יצטרכו בתי-המשפט להכריע אם אדם שלא עיקר חיית-בית, בידיעה שאין לו פתרון עבור הגורים, אחראי בפלילים לנטישת הגורים, גם אם טרם הנטישה מיצה את כל האפשרויות לחפש עבורם בית מאמץ.

נטישה ממוסדת בתעשיית הביצים: תרנגולות גוססות שנאספו מתוך הכלובים והונחו לצד תרנגולות מתות, ללא טיפול.

צולם במשק גליקסמן במושב מישר, פברואר 2001

נטישה והרג
במקרים רבים, ה"פתרון" שגוזרים על בעלי-חיים לא רצויים הוא המתתם. בנוגע לחתולים ולכלבים, הדעה הרווחת היא שזה אינו פתרון לגיטימי. ארגונים ורשויות, שהורגים כלבים וחתולים כדי להתמודד עם מחסור במקום ובאמצעים, סופגים ביקורת חריפה ובצדק. איסופה של חיה כדי להורגה (ואין הכוונה להמתת חסד של חיה סובלת, שאין לה תקווה לאיכות חיים) היא אולי גרועה אף יותר מאיסופה מתוך כוונה לנוטשה. מצד אחר, כשמדובר בבעלי-חיים המנוצלים בניסויים, מקובל לצפות שהוויוויסקטורים ימיתו את בעלי-החיים בתום ניצולם במעבדה, באופן "הומאני" ככל האפשר. הלוא צריך היה לדרוש, שייקחו אחריות על החיות שעשו בהן שימוש, ויעניקו להן תנאי מחיה הולמים עד למותן הטבעי. אולם דרישה זו כמעט שאינה עולה: בישראל הועלתה עד היום הדרישה לשיקום בעלי-חיים לאחר ניסוי רק בנוגע לקופים. לא זכור לי מקרה של ויוויסקטור, שנטש את קורבנותיו במקום להמיתם, אולם מקרים של חקלאים שנטשו בעלי-חיים – ידועים היטב. כך, למשל, נחשפו מקרים של תרנגולות, שהושלכו בחולות לאחר שנוצלו בתעשיית הביצים, ואפרוחים מתעשיית הביצים, שהושלכו חיים במזבלות; השלכת אפרוחים במכולות אף מתקיימת באין מפריע בתעשיית הבשר. גם כאן התגובה הציבורית קוראת למי שהחזיק בעופות להמית אותם באופן "הומאני" ולא להשליכם למוות אטי מרעב, מצמא ומקור. במקרים אלו הבחירה בין נטישה להמתה נראית, כנראה, כה מובנת מאליה, שהדרישה לטפל בבעלי-החיים כלל לא עולה על הדעת.

אפרוחים שננטשו למות במכולת אשפה, במדגרת פאלק, פתח-תקווה, 7.10.2001.

המדגרה "מייצרת" אפרוחות לתעשיית הביצים ומשמידה את הזכרים. בתמונה נראים אפרוחים (זכרים או נקבות) שאיחרו לבקוע. הם יצאו לעולם בפח האשפה, בין הקליפות והביצים שטרם בקעו.

נטישה והזנחה
הצעתו המקורית של ח"כ אדלשטיין כללה הוראה זו (שהושמטה בנוסח הסופי):

"מחזיק בעל-חיים יספק לבעל-החיים תנאי מחיה תקינים, ויבטיח לבעל-החיים רווחה מרבית, ככל הניתן."

חובה זו, להימנע מהזנחת בעלי-חיים, היא החובה המשלימה לאיסור הנטישה. כפי שראינו, במדינות רבות, הנטישה אסורה כאשר היא מכוונת להשתמטות מחובה זו של המחזיק בחיה. שלושה איסורים נובעים מחובת המחזיק לטפל כהלכה בבעלי-החיים התלויים בו: האיסור על נטישה, האיסור על המתה והאיסור על הזנחה. בישראל נובעים כיום איסורי ההמתה וההזנחה מהאיסור על התעללות בבעלי-חיים. תנאי ההחזקה המינימאליים של בעלי-חיים אמורים להיקבע בתקנות (עד היום הותקנו תקנות כאלה רק בנוגע ל"עגלי חלב"). אולם לפעמים הגבול בין הזנחה לנטישה הוא דק. הגבול אינו נקבע על-ידי פעולה של הרחקה פיזית של בעל-החיים מהמקום שבו הוא הוחזק. אותם אנשים, שבתקופת ההתנתקות עזבו את בתיהם ברצועת עזה ובצפון הגדה המערבית כשהם מותירים מאחוריהם כלב, תרנגולות כלואות בלול ושאר בעלי-חיים התלויים באדם ושנותרו ללא שום אמצעים לשרידה – על אנשים אלו ודאי שניתן לומר שנטשו בעלי-חיים. גם מי שמשאיר בעלי-חיים ללא טיפול בעסק שנסגר בשל פשיטת רגל, אחראי ללא ספק לנטישה אסורה. בלולים רבים בתעשיית הביצים ניתן למצוא תרנגולות, שהצליחו לחמוק בצורה זו או אחרת מכלובי הרשת ומצאו עצמן על ערימות הזבל שמתחת לכלובים – ללא מזון, מים ואמצעים לשרידה. גם במקרה זה, נראה שהלולן שאינו דואג לטיפול כלשהו באותן תרנגולות אשם בנטישה. פרה שקרסה והופקרה ללא טיפול בפינת הרפת: האם לא ניתן לומר שהיא ננטשה? האם ניתן לקבוע זאת רק אם היא נגררה אל השדה הסמוך והופקרה שם? יהיה אשר יהיה האיסור הפרטיקולרי הרלוונטי – איסור נטישה או איסור הזנחה – בכל המקרים האלו מדובר בהתעללות מובהקת בבעלי-חיים.

אפרוחים מתעשיית הבשר שננטשו למות במכולת אשפה. ככל הנראה אלה הם אפרוחים "פגומים" לאחר מיון.

 (Compassion in World Farming / Farm Sanctuary)

חיות וקניין
איסור הנטישה נוגע בצומת הרגיש שבין בעלי-חיים לקניין. אחת הטענות המוכרות בספרות המשפטית (ומזוהה בראש ובראשונה עם המשפטן גארי פרנציון) היא, שכל עוד היחס לבעלי-חיים הוא כאל סוג של נכס, לא ניתן יהיה לקדם את זכויותיהם. אחד המאפיינים של נכסים קנייניים הוא, שהבעלים יכול להפסיק את בעלותו בהם כרצונו. כאשר אני מניח ברחוב שולחן שאינו נחוץ לי עוד, אני מוותר על בעלותי בו והופך אותו "הפקר": מעתה יכול כל אדם לאסוף אותו ולקחת אותו לבעלותו הוא. כבעליו של השולחן, יש לי הזכות להשתמש בו, להרוס אותו, למכור אותו – וגם להפקירו. מנקודת המבט של דיני הקניין, נטישת בעל-חיים היא מעשה דומה: אני מפקיר את בעל-החיים ומתיר לכל אדם אחר לרכוש בו בעלות. אולם כאשר מדובר בבעל-חיים, מעשה ההפקרה אסור. איסור הנטישה מצמצם את הקירבה המשפטית בין בעלי-חיים לבין נכסים דוממים, ומקרב אותם למעמד של ילדים (שנטישתם אסורה), כלומר משייך אותם מבחינה מסוימת לקבוצה של בעלי-זכויות.

הנוטש ישלם
ההחרגה של בעלי-חיים מדיני הקניין הרגילים, משתקפת בהוראה המחייבת את הנוטש לשלם עבור החזקתו של בעל-החיים הנטוש בידי ארגון, וטרינר או רשות מקומית. המשמעות המשפטית של הוראה זו בולטת אם נשווה בין מצב שבו אדם איבד חיה או חפץ לבין מצב שבו אותו אדם נטש את החיה או הפקיר את החפץ. כאשר מדובר באבידה, מי שמצא אותה ושמר עליה זכאי לקבל מהבעלים החזר על הוצאות ההחזקה של האבידה עד החזרתה. כך, למשל, כאשר מגיע לארגון למען בעלי-חיים כלב, ולאחר מכן, עם גילוי האדם שהחזיק בו, מסתבר שהכלב לא ננטש אלא אבד, דיני הקניין מחייבים את האדם לשלם לארגון את הוצאות ההחזקה של הכלב. (למעשה, החוק מניח שהחזקה של בעל-חיים היא כה מסובכת ויקרה, שהוא מרשה למוצא למכור את בעל-החיים ולשמור עבור הבעלים על הפדיון במקום על בעל-החיים עצמו, אולם הוראה זו לא חלה, כנראה, על בעל-חיים שיש מקום להניח שיש לו ערך רגשי מיוחד לבעליו). כך כשמדובר באבידה; אולם כאשר מדובר ברכוש נטוש, מובן שלבעלים אין זכות לקבל את הרכוש בחזרה ולמוצא אין זכות לתבוע את הוצאות השמירה על הרכוש. והנה, בנוגע לבעלי-חיים נקבע הסדר מיוחד: האדם שהפקיר את החיה איבד אמנם (מרצונו) את זכויות הקניין שלו בה, אולם הוא נותר חייב לשלם למי שמצא אותה וטיפל בה את הוצאות הטיפול שהצטברו במשך תקופה מוגבלת.

כלב נטוש, זקן, רזה מאוד ותשוש, נמצא על-ידי מטייל ביער בן שמן וחולץ על-ידי תנו לחיות לחיות.

כשייכנס התיקון לחוק לתוקף, אפשר יהיה לחייב את הנוטש בהוצאות החזקת הכלב במקרים דומים.

מקורות
חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 4), התשס"ו-2006.
פרוטוקול מס' ‎503 משיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 15.11.2005.
הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – נטישת חיות בית וזכות טיעון לארגון למען בעלי-חיים), התשס"ד-2004.

4. פינת התזונה: אומגה 3

מהי אומגה 3?
אומגה 3 הן חומצות שומן החיוניות למספר תפקידים חיוניים בפעילות הלב וכלי-הדם: המסת טריגליצרידים והורדתם במהירות לרמה הנדרשת, העלאת רמת "הכולסטרול הטוב" (HDL) ויצירת יחס מתאים בין "הכולסטרול הטוב" ו"הכולסטרול הרע" (LDL), מניעת סתימות בכלי-הדם על-ידי המסת ה"פלאק" מדפנות כלי-הדם, מניעת שינויים פתאומיים בקצב הלב ומניעת דלקות בכלי-הדם. כמו-כן, חומצות אומגה 3 חיוניות לאיזון לחץ הדם וטמפרטורת הגוף, למנגנון קרישת הדם, לייצור הורמונים ועוד.

אכילת דגים ואומגה 3
נהוג לחשוב שאכילת דגים מבטיחה צריכה נאותה של אומגה 3, אולם למעשה דגים מכילים אומגה 3 רק אם הם עצמם אכלו מזון עשיר ברכיב זה. כ-75% מהדגים הנצרכים בישראל מקורם בבריכות דגים, שם הם מוזנים מתערובות שאינן מכילות אומגה 3, ולכן דגים אלה אינם יכולים להוות מקור לאומגה 3. בנוסף לכך, לא כל דגי הים מכילים אומגה 3. על-פי רוב לא ניתן לדעת מה מקור הדג, ושיעור האומגה 3 אינו מצוין על גבי האריזות, ולפיכך לא ניתן להסתמך על דגים כמקור לאומגה 3. בכל מקרה, אפילו דגים המכילים אומגה 3, מכילים רכיב זה בשיעור מופחת יחסית למוצרים צמחיים מסוימים. בשנים האחרונות משווקות ביצים עשירות באומגה 3, שמקורן בתרנגולות שמוזנות מגרעינים עשירים באומגה 3, כמו פשתן. גם כאן המקור הוא צמחי ועדיף לצרוך אותו ישירות, ללא הכולסטרול שבביצים.

מקורות צמחיים לאומגה 3
להלן רשימה של כמות אומגה 3 במזונות צמחיים:
כף שמן פשתן – 8 גרם
כף שמן קנולה – 1.6 גרם
כף שמן סויה – 0.9 גרם
כף שמן זית – 0.8 גרם
כף זרעי פשתן טחונים – 1.9 גרם
רבע כוס אגוזי מלך – 2.6 גרם
כוס פולי סויה מבושלים – 1 גרם

הכמות היומית המומלצת היא 5-4 גרם ליום (2.2 גרם לכל אלף קלוריות). קל להגיע לכמות המומלצת על-ידי צריכה של שמנים צמחיים בכמות קטנה, וכן צריכה מתונה של אגוזי מלך, זרעי פשתן (בתמונה) וסויה. זרעי פשתן שאינם טחונים אינם מתעכלים היטב, ולכן מוטב לצרוך זרעים טחונים. זרעי פשתן טחונים ושמן פשתן יש לשמור במקום חשוך וקריר. כמו-כן, מכיוון ששמן פשתן נהרס בחום, רצוי להוסיפו לאחר הבישול, או למאכלים לא מבושלים כמו סלט. ניתן לצרוך אומגה 3 גם בתוספי מזון צמחיים, המופקים משמן פשתן. במקביל לצריכת מוצרים עשירים באומגה 3, חשוב להפחית בצריכת מוצרים עשירים באומגה 6, אשר מתחרה בגוף עם האומגה 3 ומפחית את ניצולה בגוף. אומגה 6 נמצא ברוב השמנים הצמחיים פרט לשמן זית, ולכן מומלץ להשתמש בשמן זה.

מקורות
מוטי גל, "דגים בריאים? תלוי מה הם אכלו", Ynet (ידיעות אחרונות),  2.9.2004.

J. E. Hunter "n-3 Fatty acids from vegetable oils" , American Journal of Clinical Nutrition 51, 1990, pp. 809-814.
"Essential Fatty Acids"  PCRM, accessed 14.2.2005.

למידע תזונתי נוסף

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון