|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ג', 22.12.2009, בשעה 19:00, תתקיים פגישת היכרות עם
אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים
ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד:
03-6204878
משמרות מחאה נגד כלובי הסוללה
ת"א: ימי
ג', 17:00-15:00, צומת המלך ג'ורג/בן-ציון (ארבל 054-5614526 rbmanb@gmail.com);
דוכני הסברה בחיפה
בימי ג', בין השעות 16:00-19:00, פועל במרכז הכרמל דוכן
הסברה של אנונימוס. לפרטים: אורי, טל' 052-6719063 uri.anon@gmail.com.
 הרצאות בבתי-ספר
אירועים בירושלים
 זנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מזמין את
הציבור:
-
מופע: ביום ב', 21.12.2009, בשעה 20:30, יתקיים
בזנגביל המופע "החיים יפים", המשלב משחק, מחול ווידאו. משתתפות: השחקנית
יפה שוסטר והרקדנית יעל הרמתי וזאנה. כניסה: 30 ₪.
-
סדנת סייטן: ביום ג', 22.12.2009, בשעה 20:00 תתקיים
בזנגביל סדנת סייטן. סייטן הוא גלוטן חיטה, ומשמש כמקבילת-בשר במגוון
רחב של תבשילים. תרומה מומלצת: 25 ₪.
-
שוק חופשי: ביום ה', 24.12.2009, בשעות
22:00-16:00, יתקיים בזנגביל שוק חופשי: לזרוק את כל מה שלא צריכים,
ולמצוא ולקחת דברים של אחרים. וגם אוכל, שתייה
ומוסיקה.
לפרטים על כל אירועי זנגביל: veginger@gmail.com או יוסי
052-2598773
"בין ממון למזון" – קורס בתל-אביב
בימי ד', בשעה 19:30, מתקיים בבית הקיבוץ הארצי (רח' ליאונדו דה-וינצ'י
13, במועדון בקומת מרתף 3), במסגרת המכללה החברתית-כלכלית, הקורס " בין
ממון למזון – דברים שלא ידעת על מזון, סביבה, חברה וכלכלה". נושא המפגש
ב-23.12.2009: "מזון מהונדס גנטית". מרצה: שי שחל, אגרונום ומורה
לפרמקלצ'ר. מומלץ במיוחד לבעלי עניין בסביבה ובחברה, שטרם קישרו את עמדותיהם
לסוגיות של תזונה. עלות מפגש בודד 30 ₪, ויש אפשרות להנחות.
תולים כרזה מהחלון
גרים בדירה עם מרפסת חזיתית? אנונימוס מזמינה אתכם לתלות
כרזה: "שחררו את התרנגולות מהכלובים", ולחשוף מדי יום קהל גדול למסר החשוב.
לפרטים: animalactivist.il@gmail.com
מתפקדים למפלגות
אם אתם חברים במפלגה כלשהי וברצונכם להשפיע על נציגיכם לפעול
למען בעלי-חיים, הודיעו לנו על כך בדואל info@anonymous.org.il
וציינו: שם מלא, מס' תעודת זהות, מס' טלפון, כתובת דואל ושם
בפייסבוק. להפניות לטופסי
התפקדות למספר מפלגות.
ייעוץ תזונתי
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו
טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
מידע על פעילויות קבועות ;
התנדבות
באנונימוס
לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות;
פורומים לצמחונות לטבעונות: תפוז; אג'נדה
חדשות
איסור חלקי על ייבוא פרווה. ב-16.12.2009 אישרה ועדת
החינוך והתרבות של הכנסת פה-אחד לקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ רונית
תירוש (קדימה) על איסור ייבוא שיער בעלי-חיים לישראל, אך בנוסח חלקי, החל רק
על פרוות כלבים
וחתולים. ההצעה המצומצמת החדשה ניתנה כחודש לאחר שנדחתה ההצבעה על תיקון
מקיף יותר לחוק צער בעלי-חיים, בעקבות התנגדות סיעת "יהדות התורה". אם  ההצעה המצומצמת תעבור בקריאה ראשונה, היא תועבר
לוועדת השרים לענייני חקיקה לשם הבאת עמדת הממשלה בנוגע להרחבת החוק, כך
שיחול על כלל החיות. ועדת החינוך תשקול את הרחבת האיסור "מבלי לפגוע במסורת
הדת היהודית." הגרסה החדשה של החוק תאפשר להמשיך לייבא, בין השאר, מוצרים מפרוות ארנבונים,
המנוצלים לייצור כובעי לבד ושטריימלאך.
מקורות
ynet עטלפים. בכתבה
" בפארק
הרצליה העטלפים מדבירים את החרקים" (15.12.2009) מדווחים יעל דראל וארז
ארליכמן שעובדי עיריית הרצליה תלו על עצי הפארק העירוני כ-50 "בתי רבייה"
לעטלפונים לבני-שוליים: "בשנים האחרונות גם עטלפי החרקים סובלים ממחסור
במקומות לינה. אם בשנים קודמות נהגו עטלפי החרקים לגור בעיקר על גגות  רעפים ישנים או בבתים בהם יש סדקים בקירות ובגגות עץ,
הבנייה המודרנית החדשה גרמה לפגיעה קשה במקומות הלינה שלהם ברחבי הארץ. זאת
הסיבה שהקמת 'בתי רבייה' מסייעת מאוד להגדלת האוכלוסיה המקומית."
וואלה! סדיזם פומבי.
ברשימה " זה רק
קרקס" (18.12.2009) מתאר עובד אלחליבי כמה היבטים של ניצול חיות למטרות
בידור.
הארץ (ניו יורק טיימס)
תחביר. בכתבה " בואו להכיר את
שפת הקופים" (13.12.2009) מדווח ניקולס וייד על מחקר התנהגות בקופי
קמפבל, שנערך ביער גשם בחוף השנהב, שבו הוקלטו תגובותיהם של הקופים לגירויים
טבעיים ומלאכותיים. נמצאו שישה טיפוסי קריאות, שבהן נעשה שימוש עקבי בצירופים
שונים בתגובה למצבים שונים. לדברי החוקרים, "אנו מסיקים שפרימאטים אלה התגברו
באמצעות ארגון צירופי על כמה מהמכשולים של שליטה קולית מוגבלת. מאחר שהרצפים
השונים קושרו באופן כה הדוק לאירועים חיצוניים מסוימים, מערכת הקריאות של
קופי קמפבל עשויה להיות הדוגמה המורכבת ביותר של תחביר ראשיתי (proto-syntax)
בתקשורת בעלי-חיים הידועה עד כה."
למאמר המקורי:
צרכנות ותזונה
 וואלה! טבעונא. בטור " מבחן האש יוצא לדרך"
(16.12.2009) מספר אורן גולדפינגר על סדנת מזון טבעונאי (raw food) של שירלי
בר, ומציע ארבעה מתכונים: חומוס חי, סושי חי, פרפה קשיו ופירות (אפשר להחליף
את הדבש בסילאן) ושוקולד.
יום זכויות בעלי-החיים
ב-14.12.2009 ציינה אנונימוס את יום זכויות בעלי-החיים הבינלאומי
ה-11. במקביל למשמרת מחאה בירושלים ולקמפיין אינטרנט, נערך בתל-אביב
מיצג ובו "נארזו" פעילים ופעילות בניילון נצמד כגושי בשר קפוא, והמחישו כיצד
נשללות מבעלי-חיים זכויותיהם הבסיסיות. פעילה שידיה כבולות הניפה את שלט
"הזכות לנוע בחופשיות", במחאה על כליאה במתקנים צפופים כגון "כלובי הסוללה"
בתעשיית הביצים. דמות פצועה אחזה בשלט "הזכות לחופש מאלימות", במחאה על
האלימות היומיומית שחווים בעלי-החיים בתעשיית הבשר – מחיתוך איברים ללא אלחוש
ועד שבירת עצמות בעת דחיסה למשאיות הובלה. פעילה שפיה חסום החזיק בשלט "הזכות
לאכול ולשתות", במחאה על הרעבת תרנגולות בתעשיית הביצים והזנה ברעלנים
ובצואה. דמות שרועה על המדרכה כמתה ציינה את "הזכות לחיות", במחאה על הרג 300
מיליון בעלי-חיים בשנה בתעשיות המזון מהחי בישראל.
המיצג זכה לסיקור נרחב ביותר, תוך הצגת צילומים רבים (מאת ראובן
אילת ושני מורנו). הוא סוקר בחדשות הערוץ הראשון, בערוץ 9 פלוס (לקהילה
הרוסית בישראל), בחדשות 17:00 של רשת ב' וביומן הערב של רשת ב', וברדיו
99fm. זאת בנוסף לכתבות בעיתונים:
חגית כהן, "מיצג מחאה: פעילים ארוזים בניילון כמו בשר קפוא", מקור ראשון,
18.12.2009.
לימור ביסני-שושני, "נגד האדישות", ישראל פוסט, 15.12.2009.
אוכל מהיר ומים בלחץ
חיות תחת ניהול
אוטומטי בהקשר היסטורי, כתבה שלישית
בשבוע
שעבר סקרנו את התפתחות הציוד האוטומטי להגשת ציוד ומים
לבעלי-חיים במשקים קטנים. המצאות אלה פטרו את עובדי המשקים החקלאיים ממשימות
הטיפול התובעניות ביותר בבעלי-חיים כלואים. השבוע סוקר אריאל צבל שלבים
מתקדמים יותר בתהליך האוטומציה, שתרמו להפיכת המשקים למפעלי
ענק.
לול ביצים מיושן מאוד במונחי התעשייה כיום – אך אפילו
לול כזה מרושת בצינורות
כחלק ממערכת אוטומטית כוללת לאספקת מזון ומים. צולם
בבארותיים, 15.8.2008.
לקראת האחדה
מאפיין מרכזי של כל מתקני האכילה והשתייה שסקרנו עד כה הוא העובדה שהם
נפרדים זה מזה. אפשר להקים בעזרתם משק גדול אם מפזרים בו מתקנים רבים כאלה
וממלאים אותם אחד-אחד. עבודה כזו אינה דומה לטיפול בחיות במשק משפחתי קטן –
מדובר באחזקת מתקנים, בסבלות או בנהיגה. מנקודת המבט החקלאית-תעשייתית, מדובר
בבזבוז זמן עבודה יקר. הציוד האוטומטי "המושלם" צריך לפעול בכל המשק כמערכת
אחת ולהפוך את העובדים החקלאיים למיותרים.
מים בקרונות הובלה
כמו בתחומי אוטומציה
רבים במשק החקלאי, כך גם בתחום אספקת מים, הניסיונות העקביים המוקדמים ביותר
לבניית מערכת אוטומטית כוללת נערכו ברכבות האמריקאיות ברבע האחרון של המאה
ה-19. בתנאי הצפיפות והבהילות של הובלת חיות ברכבת למשחטות מרוחקות, נוצר לחץ
להאכיל ולהשקות את החיות במהירות המרבית. אם במשק היעדר מתקן יעיל גרר זמן
עבודה נוסף, הרי שברכבת פשוט העדיפו להצמיא ולהרעיב את החיות אם היה צורך
להורידן מהקרון כדי להאכיל ולהשקות אותן. ג'ורג' ברטון מניו המפשייר הסביר
ב-1880 מדוע המציא מתקני שתייה ומים המאפשרים לחיות לשתות ולאכול בתוך הקרון
(פטנט 251695):
"עד כה בקר הובל כשהוא דחוס בצפיפות ללא מזון ומים למרחקים ארוכים,
וכאשר פרקו אותם להאכלה ולהשקיה, מלבד אובדן הזמן הרציני, היו קשיים רבים
ואכזריות כשהכריחו אותם לשוב לתוך הקרונות."
למעשה, כבר ב-1876 נרשם פטנט על שוקת שהוצבה בתחנה, לאורך הרכבת,
ואיפשרה לחיות לשרבב ראש החוצה מהקרון ולשתות. המערכת נועדה ל-40 קרונות
לפחות, וככל הנראה היא נועדה למילוי בבת-אחת.
אחד ממתקני ההשקיה הפשוטים ביותר לבקר ברכבות: צינור המחובר
לדליים לצד הרכבת, והחיות אמורות לשרבב ראש מהקרון ולשתות. מתוך: פטנט
אמריקאי 237641, "מתקן להאכלת והשקיית חיות משק בקרונות" של אלפרד ד. טינגלי,
1881.
סביב 1880 הומצאו עשרות מתקנים המאפשרים להשקות ולהאכיל בקר, חזירים
וכבשים בתוך הקרון. השיטה הבולטת ביותר התבססה על מכל מים גדול שהותקן בגג
הקרון (מעליו או תלוי מתחתיו) ועל מערכת צינורות שפיזרה מים בו-זמנית לכל
השקתות שבקרון ברגע שפתחו את שסתום המכל.
שיטה זו שימשה גם להשקיית חזירים וכבשים ברכבות, וכאן נדרשו מערכות
מסועפות יותר כי חיות אלה הובלו בשני מפלסים. ההשקיה נכשלה לעתים קרובות בגלל
הצפיפות העצומה שבה הוחזקו החזירים, עד שלא יכלו להגיע למים. המערכות הסתעפו
עוד יותר בהובלת עופות. פטנט שרשם ג'יימס נולן מדטרויט ב-1890 (מס' 425241)
מתאר הובלת מים בו-זמנית ל-72 כלובים, הערוכים בארבעה מפלסים.
ממתקן שתייה למערכת צינורות
השליטה הכוללת
במערכת ההשקיה התקדמה לאט יותר במשקים החקלאיים עקב לחץ עבודה מתון יותר,
חופש תנועה יחסי של החיות בדרכן לשתות ולאכול, ומרחקים הרבה יותר גדולים
להזרמת מזון ומים. אפילו כלובים לפיטום עופות תוכננו בנפרד ולא בתור לול אחד.
במשך כיובל שנים לאחר הקרון של נולן להובלת עופות, פותחו למעלה ממאה מתקנים
להשקיית עופות במשק, וכמעט כולם תוכננו כמתקן בודד. השקיית עופות נתפסה עדיין
במידה רבה כטיפול (husbandry) ולא כמרכיב בניהול מפעל; רק בודדים מבין
המהנדסים החקלאיים חשבו על הלול כמערכת אחת המרושתת בצינורות. פטנט ראשון
מטיפוס זה (מס' 428838) אמנם פורסם במקביל לקרון של נולן, אך לא עורר עניין
רב: מכל מים מוגבה המחובר לצינור תת-קרקעי, שממנו יוצאים במרווחים מסוימים
צינורות אנכיים עם גביע בקצה כל צינור; גובה המים בגביעים נקבע לפי כמות המים
שהוזרמה לצינור התת-קרקעי.
מצוף-שסתום
ויסות זרימת המים נותר מסורבל
ללא שימוש בשסתום אוטומטי. שסתום כזה הוצע לשימוש במשקי בעלי-חיים כבר
ב-1873, במתקן שתייה לסוסים (פטנט 138659). העיקרון משמש עד היום ב"ניאגרה"
של השירותים: מכל ההדחה מתמלא במים הזורמים באופן חופשי מברז פתוח, שבקצהו
שסתום; במכל יש מצוף המחובר לשסתום; ככל שעולים פני המים במכל, כך עולה איתם
המצוף ודוחף את השסתום, עד לסגירת הברז. המצאה זו, הפוטרת את עובדי המשק
מפתיחת ברזים ומסגירתם, הפכה לגורם משמעותי בתיעוש משקי בעלי-החיים. התפתחות
טכנולוגית מכרעת אחרת היא אספקת מים למשק בצינורות ובלחץ, במקום שימוש במכלים
קטנים ומוגבהים. הטכנולוגיה הייתה קיימת כבר לפני ההגדלה הדרמטית במספר החיות
במשק.
קערת שתייה לעופות (5) המחוברת לברז עם שסתום הנשלט על-ידי
מצוף (4).
מתוך: פטנט אמריקאי 1103413, "מתקן שתייה לעופות" של ג'סי ג'.
הייסטלי, 1914.
ב-1914 רשם נפי ג'קסון מנבאדה מערכת שמקבלת מים מצינור חיצוני לתוך מכל
המהווה מאגר ביניים למים (פטנט 1148778). כניסת המים למכל מווסתת על-ידי מצוף
ושסתום. מן המכל יוצא צינור (או מספר צינורות) שממנו בולטים כלפי מעלה
במרווחים מסוימים צינורות צרים יותר, שבקצה שלהם גביע ומקום לעמידה לעופות.
גובה המים בגביעים נשמר בהתאמה עם גובה מאגר הביניים. ג'קסון הסביר את מטרות
המצאה שלו:
"לספק מתקן או מערכת שבה אספקת מים זורמים תישמר בכל עת וללא קשר
לתנאי מזג-האוויר, תוך סילוק חוסר הנוחות והסכנה של החזקת מנורות לחימום
מתקני המים לעופות בחורף, כפי שהייתה עד כה שיטה נפוצה למנוע קפיאת מים
בגביעים. [...] לספק מערכת מתקני השקיה לעופות שתפוזר באופן נרחב באתרים
נפרדים בבתי עופות שונים, שתקבל ללא הפסק מים מחוממים כשיש טמפרטורות
נמוכות, ושיש בה באופן אופרטיבי אמצעי קישור עם מתקני שתייה נפרדים
המחייבים התעופפות של העופות כדי להגיע למתקנים, ובכך נדרשת מהם התעמלות
מתמדת והמתקנים נשמרים במצב נקי. [...] לספק מערכת שתעבוד עם 100 גביעים
טוב באותה מידה כמו עם מספר מוגבל. מטרה זו הושגה בלול שלי, שם עבדה המערכת
בהצלחה עם עשרים ושמונה גביעים."
ההמצאה של ג'קסון מאפשרת לבנות לול תעשייתי; אך ב-1914, מסתבר שאפילו 28
נקודות שתייה נחשבו עדיין כמערכת ניסיונית.
מים בכלוביםרק ב-1940 בקירוב החל הדגש
בתחום פיתוח מתקני השתייה לעופות לעבור ממתקנים מבודדים למתקנים שכל אחד מהם
מהווה יחידה אחת על פני ציר בלתי מוגבל של נקודות שתייה המחוברות ביניהן.
בתקופה זו הגיעו מתקני השתייה האוטומטיים גם לכלובי תרנגולות. אלמר
איגרהאם מניו המפשייר פיתח את אחד מהדגמים המוקדמים של כלובי סוללה (פטנט
2309458). בהסברו לפטנט (שהוגש לרישום ב-1939) מתגלים לא רק האתגר הטכני, אלא
גם תפיסה מגובשת של הלול כמפעל:
"לאחרונה נמצא שתרנגולות הן יצרניות טובות יותר ומתאימות יותר לשוק
[כלומר, לשחיטה עבור בשרן אחרי תקופת ההטלה] כאשר הן מוחזקות כלואות
בכלובים במשך כל חייהן היצרניים. [...] המשוכנות חייבות לקבל מים ומזון
ולהישאר נקיות מבלי שיהיה צורך להוציאן מהכלובים ועם פעולות מעטות ועבודה
מעטה ככל האפשר, ולכן אין זה מעשי אפוא לטפל במשוכנות כאינדיבידואלים.
מערכות ההשקיה, ההאכלה והניקיון חייבות להיות מותאמות במיוחד לסוללות של
הכלובים ולהוות חלק מהם ממש כמו הרצפה או הקירות או מתקני איסוף הביצים.
[...] אף סוללה אינה מספקת למטרות מעשיות אלא אם מספר משתנים מותאמים
במיוחד ומסוגלים להשתלב יחד במבנה בר-הפעלה ומואחד.
הסוללות שיוצרו עד
כה לא סיפקו דרישות אלה. בחלק מהן, הסגירה הקדמית אפשרה לאחת המשוכנות
לגנוב מאחרת או לריב איתה, ולעתים לברוח. בחלק היו מערכות שתייה שנסתמו,
באחרות מערכת שבזבזה מים או נטתה להרטיב את המשוכנות. כל אחד מהפגמים האלה
הופך את הסוללה כולה לבלתי ראויה."
הפתרון שמציע איגרהאם דומה מבחינה טכנולוגית למתקן של ג'קסון, שתואר
לעיל, עם שכלול בולט: לכל סוללה (קומה) של כלובים הותקן מאגר ביניים משלה,
המווסת את זרימת המים לגביעים הנמצאים בכל הכלובים באותה סוללה. באיור של
אינגאהם מופיעות שתי סוללות, אולם השיטה מאפשרת הקמת סוללות נוספות.
לול "חופש" כמערכת תעשייתית עם טיפול ישיר מזערי בתרנגולות:
שני צינורות אספקת מזון
(עם מכלים בקצה) וצינור אספקת מים, מאחור. צולם ברמת צבי,
10.9.2008.
טיפניות
אחת מהתקלות השכיחות במתקנים שלעיל,
בעיקר כשצפיפות החיות גדולה – היא זיהום המים ו הפצת מחלות. הפתרון
שהומצא לכך הוא לאפשר לעופות לשתות מים מטפטפים מתחת למתקן, במקום לטבול את
המקור בגביע מים. רעיון זה מופיע בפטנט שפורסם ב-1931 (מס' 1811375), שם הוא
נקרא "שסתום המופעל על-ידי גרביטציה" והוא מותקן בתחתיתו של מכל מים. השסתום
בנוי מצינורית קצרה הפונה כלפי מטה, ומעין מסמר העובר דרכה וחוסם את נזילת
המים מתוכה. המסמר אינו מהודק בתוך הצינורית – כל לחץ קטן, כגון נקירת
תרנגולת, מזיז אותו מעט ממקומו ומאפשר בכך לטיפות מעטות לזלוג מטה, לפני
שהמסמר שב לסתום את הפתח. הממציא, סטיוארט ווייסונג מקליפורניה, הדגיש את
הקושי בבניית שסתום, שמחייב את העופות לשתות בתנוחה בלתי טבעית:
"ברור שציפור אינה יכולה להיות בשליטה על מעבר המים לגרונה כשהוא נמצא
כמעט בתנוחה אנכית. לכן ברור אפוא שאם לא תשתחרר באופן אוטומטי כמות קבועה
מראש של מים לכל ציפור המקבלת מים ממקור שמעל לראשה, הציפור עלולה להיחנק,
או במקרה הטוב תישפך כמות מסוימת של מים ותתבזבז."
מערכת טיפניות על צינורות מים, המאפשרת לרשת את כל
הלול כמערכת השקיה אחת, יובל שנים לפני שהפכה הטכנולוגיה
הזו לנפוצה. מתוך
פטנט אמריקאי 1918566, "מתקן השקיה לעופות" של ג'יימס רוברט סדלייר,
1933.
המצאה זו, שמכונה "טיפנית" (nipple drinker) מהווה מתקן זעיר בהשוואה
לגביעים ולפעמונים הישנים, והיא מתאימה במיוחד לתיעוש לולים, עם המוני
טיפניות בתחתיתם של צינורות מים מוגבהים. פטנט על טיפניות בצינורות מים נרשם
שנה לאחר ההמצאה הקודמת, אך המצאה דומה התפשטה במהירות בתעשיית העופות רק
לאחר 1986. כיום נפוצים מאוד בלולים צינורות עם טיפניות (ושסתומים דומים
המותאמים לחיות כבדות יותר, מתרנגולי הודו ועד לחזירים) אם כי שיטות השקיה
אחרות שכיחות אף הן. המערכות החדשות כוללות מתקנים לוויסות לחץ המים, לאיזון
השיפוע של צינור המים, למדידה ממוחשבת של כמות המים שנצרכו, ועוד; אולם
העקרונות שאיפשרו השקיה אוטומטית של רבבות עופות, קיימים כבר עשרות
שנים.
אפרוח שותה מטיפנית. כף הפלסטיק האדומה היא שכלול נפוץ של
הטיפנית, שנועד למנוע
דליפת עודפי מים לרצפת הלול. טיפניות אמורות להיות היגייניות יותר ממתקני שתייה
אחרים,
אך שימו לב עד כמה מזוהמת תכולת הכף.
צולם ברמת ישי, 14.12.2008.
האכלה בשרשרתלסיום, נשוב למתקני ההאכלה
האוטומטיים, שהעמידו בפני פרויקט התיעוש שני מכשולים אחרים: ראשית כל, קשה
לפזר אוכל מוצק – שאינו זורם כמו מים; ושנית, החקלאים מעדיפים במקרים
רבים שלא לאפשר
לחיות לאכול כרצונן (הן מעדיפות לאכול יותר מהמינימום הנחוץ למטרות
"ייצור" יעיל). על המכשול השני לא נתעכב כאן, כי פתרונו לא היווה תנאי מהותי
להגדלת המשקים; רק נציין שכבר ב-1880 נרשם פטנט (מס' 224278) שהציע לחבר
מנגנון של שעון מעורר למכסה של אבוס כדי לפותחו רק בזמן קבוע מראש, והממציא
הבהיר שהמצאתו "מכילה מתקן משופר להעברת מזון אוטומטית לחיות בכל זמן שנקבע
מראש ללא ההכרח בתשומת-לב אישית בעת ההאכלה."
מתקן לפתיחת אבוס המחובר לשעון מעורר.
מתך: פטנט
אמריקאי 729675, "מאכיל זמן לחיות-משק" של מייקל סארספילד,
1903.
חוסר האפשרות להזרים מזון מוצק, חייב את התעשייה החקלאית בראשיתה להתקין
ממגורה נפרדת בכל נקודת האכלה ולהסתפק ברמת אוטומציה נמוכה. ב-1936, סוללת
הכלובים המובהקת הראשונה שנרשמה כפטנט (מס' 2055110) כוללת ניסיון ראשוני
לפזר את הגרעינים רחוק יותר כדי לאפשר הקטנה של האבוסים, שעד אז נהגו להשאיר
בהם מזון ליומיים-שלושה. המתקן היה מעין כף התלויה על ציר ומיטלטלת בכוח מנוע
חשמלי, תוך שהיא מסיעה את הגרעינים ממקום נפילתם עד לגבול אורך הכף. מובן
שמתקן כזה לא איפשר בנייה של אבוסים ארוכים.
תוכנית אחרת הוגשה למשרד הפטנטים האמריקאי במספר גרסאות נפרדות ב-1950
(הראשונה פורסמה לאחר שנתיים כפטנט 2581725): בקצוות האבוס קבועים גלגלי
שיניים, המסתובבים בכוח חשמלי; בין הגלגלים מתוחה שרשרת המסתובבת איתם בסיבוב
אינסופי, ובתנועתה היא גוררת איתה את הגרעינים. כך יכולים הגרעינים "לזרום"
לקצהו של אבוס מתוך ממגורה הניצבת מאות מטרים משם.
תרנגולות בלול סוללות עם מתקני שתייה ואכילה אוטומטיים.
בליטות הברזל בתוך האבוס הן
מנגנון הסעת המזון (בנוסף לשרשרת
שתוארה לעיל, ב-1956 נרשם פטנט לבורג שמסתובב
על צירו תמידית בתוך האבוס וכך מסיע את
הגרעינים). צולם בבארותיים, 15.8.2009.
סיכום
שילוב המערכות האוטומטיות להסעת
גרעינים ולוויסות זרימת מים, הפך את הלולים, החל משנות ה-50, למפעלים
ריכוזיים. ללא המתקנים האוטומטיים, לול ענק אינו שונה במהותו מלולים קטנים
שחוברו יחד. אולם האוטומציה – בראש ובראשונה של מערכות ההשקיה וההזנה –
איפשרה ניהול של רבבות עופות ממרכז בקרה אחד. "טיפול בחיות משק" הפך בפועל
להפעלת מכונות: אדם אחד, לאו דווקא במלוא משרתו, "מאכיל" ו"משקה" רבבות
בעלי-חיים בו-זמנית.
רשימת המקורות למאמר תצורף עם פרסומו באתר אנונימוס
פינת התזונה: סלט סלק
חומרים (4 מנות)  3 סלקים בינוניים, רחוצים היטב בצל סגול קטן, פרוס דק 6 כפות
שמן אגוזים (אפשר להחליף בשמן זית) 2 כפות חומץ בן יין אדום 1 כף חרדל
דיג'ון 2 כפות בצל ירוק, קצוץ מלח פלפל שחור גרוס
הכנה
- שמים את הסלקים בתבנית ואופים ב-200 מעלות, למשך שעה או עד שהם
רכים.
- מניחים לסלקים להתקרר מעט ואחר כך קולפים, פורסים לפרוסות דקות, מניחים
בצלחת ומוסיפים את הבצל הסגול הפרוס.
- מכינים את הרוטב: שמים בצלוחית את השמן, החומץ, החרדל, הבצל הירוק
והמלח והפלפל. מערבבים היטב במזלג. יוצקים את הרוטב על פרוסות הסלק והבצל.
מערבבים קלות ומגישים.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צֹבל
(עורך), כנען עוזיאל, דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
משמרות מחאה נגד הרפורמה של משרד החקלאות
בתעשיית הביצים, המבקשת להנציח את ההתעללות בשבעה מיליון תרנגולות בשנה,
מתקיימות
בכל שבוע בערים הגדולות: 
אנונימוס מציעה ייעוץ על-ידי תזונאית קלינית מוסמכת, למעוניינים/ות
בתזונה עם 