click here to read online

Animal Rights This Week

שלום,

לפניך גיליון 503 (20.2.2011)

  1. פעילות
  2. לספר על חתולים: הערות על "חתולי הרחוב שלי" מאת רפאלה בילסקי 
  3. חדשות
  4. פינת התזונה: קציצות אזוקי, גזר וערמונים 
בברכה, צוות אנונימוס  
 

                הירשמו לאנונימוס ותרמו באמצעות כרטיס אשראי או באמצעי אחר

                   אם אינך רוצה לקבל את השבועון, לחץ/י כאן | לתגובות | אתר אנונימוס | אנונימוס בפייסבוק 

 

פעילות

לפעול באנונימוס

ביום א', 27.2.2011, בשעה 18:00, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
 

הפגנה נגד כליאת תרנגולות

ביום ד', 2.3.2011, בשעה 08:00, תתקיים מול הכנסת בירושלים הפגנה הקוראת לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת שלא לאשר תקנות המתירות כליאת תרנגולות בכלובים. תקנות כאלה צפוי לקדם משרד החקלאות. תחת זאת נדרוש מהוועדה לקדם את גיבושן של תקנות האוסרות לכלוא תרנגולות בכלובים בתעשיית הביצים, בדומה לתקנות שהתקבלו במדינות רבות. פרטים נוספים בדף האירוע בפייסבוק או בדואל info@anonymous.org.il
 

דרושים לאנונימוס

דרוש/ה רואה חשבון או יועצ/ת שכר, רצוי באזור המרכז, לייעוץ ולעזרה בהתנדבות בהיקף מצומצם. avimor@anonymous.org.il
  

סקר קוראי "זכויות בעלי-חיים השבוע"

במטרה ללמוד יותר על העדפותיהם של קוראי "זכויות בעלי-חיים השבוע" אנו עורכים סקר המופנה אל מנויי השבועון. אתם מוזמנים לעזור לנו ולהשיב על השאלות.
  

אירועים בירושלים

זנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מזמין את הציבור:  
  • כשרות וצדק: ביום א', 20.2.2011, בשעה 19:00, ירצה הרב יובל שרלו במסגרת הקורס "מזון למחשבה": סדנה בת שבעה מפגשים על יהדות ואתיקה של המזון. השתתפות: 15 ₪ (או 10 ₪ למפגש בהרשמה לכל המפגשים בסדרה).
  • ארוחה קהילתית: ביום ג', 22.2.2011, בשעה 20:00, תתקיים בזנגביל ארוחה קהילתית טבעונית. בואו והביאו מאכל צמחי טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר, ביצים, חלב ושאר מוצרים מהחי.
לפרטים על כל אירועי זנגביל: veginger@gmail.com או יוסי 052-2598773 
 

אירועים בתל-אביב

  • תזונה מהצומח. ביום ב', 22.2.2011, בין השעות 20:30-19:30, תתקיים בסלון מזל (רח' יצחק שדה 32) הרצאה על תזונה טבעונית בריאה, בהנחיית הנטורופת רועי גרנט.
  • סדנת בישול. ביום ו', 25.2.2011, בין השעות 13:30-09:15, תתקיים בשכונת גני צהלה סדנת בישול בריא עם אביטל סבג וזהר צמח וילסון. מחיר: 220 ש"ח. לפרטים נוספים.
 

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 


לספר על חתולים
הערות על "חתולי הרחוב שלי" מאת רפאלה בילסקי

הספר "חתולי הרחוב שלי" מתאר את חייהם של עשרות חתולים בחצר ירושלמית, מנקודת-מבטה של האישה שהעניקה להם מחסה ומזון במשך שנים. בעקבות הספר, בוחן אריאל צבל מה אפשר לספר על קהילה קרובה של חתולים חופשיים.
 
הסיפור הרזה
מספר האנשים שמאכילים חתולים חופשיים בישראל מגיע ודאי לרבבות. מקצתם מטפלים בשיטתיות בקבוצת חתולים גדולה, ובודדים פרסמו את רשמיהם. ספרים אלה מעטים מכדי לזהותם כז'אנר, אך יש ביניהם לא מעט קווי דמיון. ד"ר רפאלה בילסקי, שפרסמה מספר ספרים גם בתחומי מדעי המדינה והפילוסופיה הפוליטית, היא אחת הכותבות שתיארו טיפול בקבוצת חתולים גדולה. ספרה "חתולי הרחוב שלי" מסכם בלשון עניינית 14 שנות טיפול בחתולים בחצר ביתה שבירושלים. חיי החתולים החופשיים וקשרי המחברת איתם עומדים במרכז הספר, ללא נושאים נוספים ויומרות ספרותיות. זאת לעומת ספרים אחרים על חתולים חופשיים, הכוללים בדרך-כלל סיפורים על חיות אחרות, על חתולים בבית, על הסביבה העירונית וכדומה.
 
על מה הסיפור?
שני מרכיבים לפחות מעצבים ספר על חתולים חופשיים, כמו "חתולי הרחוב שלי": האחד הוא מה שהמחברת יודעת על החתולים, והשני הוא השאיפה לספר על כולם.
 
בילסקי הפליאה לזהות בחתולים שבחצרה אישיות ייחודית, ועוד יותר מכך – קהילה של חברים, אויבים ומתבודדים, המקיימים ביניהם קשרים ייחודיים. הנהגה נאורה, שלטון כוחני, שותפות בין אמהות בגידול גוריהן, חברויות בין זרים ובין אחים, אימוץ גורים, זוגיות מתמשכת, טיפול בגורים וחינוכם, גיוס בילסקי לעזרה, הכשרת זכר צעיר כמנהיג – תופעות כאלה ואחרות ראתה בילסקי בקהילת החתולים שלה. לכאורה מדובר בחומר-גלם לסיפור חזק וטוב. אבל "חתולי הרחוב שלי" איננו סיפור קוהרנטי, אלא אוסף של קטעים סיפוריים שהקשר ביניהם רופף. האם זו רק חולשה ספרותית? או שהמחברת לא ידעה מספיק על חיי אף אחד מהחתולים כדי לבנות עלילה סביב דמותו – למרות היכרויות שהגיעו עד למעלה מעשור? ואולי לא הצליחה למצוא קו סיפורי מקשר בין חתולים שונים – למרות אילן היוחסין מרובה-הדורות של משפחת החתולים הוותיקה ביותר?
 
כותבים אחרים בתחום זה ויתרו מראש על סיפור אחד, ככל הנראה עקב המחסור בחומר והנתק בין סיפורי החתולים השונים. תחת זאת, הם יצרו מלכתחילה אסופת סיפורים קצרים (למשל: "בעין החתול" של חביבה פדיה, "סיפורים וחיות אחרות" של בלהה קלישר הזז, ו"סיפורי חתולים" של ג'יימס הריוט).
 
ההתבוננות החודרת של בילסקי בחתוליה מרמזת, שהעלילה לא התפרקה בגלל מחסור בחומר. הדחף שלא להותיר חתולים מחוץ לספר, מחוץ לזיכרון, הוא ודאי הגורם המרכזי להתפרקות העלילה. הספר הוא מצבה – המצבה היחידה – לזיכרם של החתולים שהכירה המחברת. לא להזכיר מישהו מהם – משמעו למחוק את זיכרו של החתול. במובן זה, יש ב"חתולי הרחוב שלי" פשרה בתקשורת עם הקוראים, לטובת פרויקט של הנצחה.

חתולים אוכלים בחצר של בית פרטי (צילום: Scott Granneman, מיזורי)

 
זואולוגיה או סיפור?
"חתולי הרחוב שלי", כמו ספרים אחרים העוסקים בחתולים חופשיים, נכתב מתוך מתח בין הניסיון לתאר את מהותם של חתולים חופשיים ומואכלים באשר הם, לבין הניסיון לתאר את קהילת החתולים שחיה בחצר של רפאלה בילסקי בין 1993 ל-2007. זהו מתח שבין תיאור מכליל, סוציולוגי או זואולוגי, לבין תיאור פרטני, היסטורי או סיפורי.
 
בכותרות הפרקים, המחברת מבטיחה פה ושם לגלות לנו מהויות חתוליות: "חברות בין חתולים", "אימהות משותפת", "חתולים לפי צבע הפרווה" וכדומה. גם כמה סוגיות בגוף הפרקים מקבלות טיפול מכליל: למשל, בילסקי קובעת שחתולות אמהות טובות הן בנות לאמהות טובות, ושזכרים נוטים להתלטף יותר מנקבות. אולם רוב השאלות הכלליות בספר נענות בתיאור של חתולים כאינדיבידואלים. לא זו בלבד שהמחברת מבססת את ידיעותיה על חתולים ספציפיים, אלא היא גם מגלה שהם שונים זה מזה במידה כזו, שאין טעם לדבר על "חתולים" באופן כללי. למשל, סגנון המנהיגות של חמשת הזכרים שכיהנו כ"מנהיגים" בחצר שלה היה אינדיבידואלי במידה כזו, שעצם המושג "מנהיגות" נדמה כוללני מדי: לעומת פסי האלים שהשליט טרור בחצר, נוני בנה את מעמדו בחצר על בסיס של חדשנות במשחקים, ביטחון עצמי ועזרה לגורים חלשים – אם להזכיר רק שניים מבין חמשת ה"מנהיגים".
 
חוויות החתול כגור ותכונותיו הגופניות, משמשות לעתים קרובות את בילסקי כדי להסביר את תכונותיו כאינדיבידואל בוגר – בדומה להסברים להתנהגותם של בני-אדם. תיאורים כאלה רחוקים מאוד מזואולוגיה: לא מכיוון שאינם מבוססים על תצפיות שיטתיות, אלא משום שבילסקי בחרה להתבונן בחתוליה כאינדיבידואלים בעלי אישיות ייחודית בקהילה ייחודית. זאת לעומת ההתבוננות הזואולוגית הטיפוסית (אך לא הבלעדית!) שמבוססת על הנחה בדבר דמיון מהותי בין כל החיות ממין מסוים – הנחה המקשה לזהות את האישיות הייחודית של כל חיה.

חברות בין חתולים (צילום: Cole Mottram, סינגפור)

 
יצירת עובדות
"חתולי הרחוב שלי" מציב חלופה לזואולוגיה לא רק בתחומי העניין, אלא גם בסוג החומר שבילסקי מציגה בתור עובדות. היא מספרת המוני סיפורים קטנים על תקשורת מפותחת להפליא בין החתולים לבין עצמם ובין החתולים לבינה. החתולים שלה – לפחות אחדים מהם – מיודדים עמוקות זה עם זה, עוזרים לחתולים חולים, לגורים שנדחקו מצלחות המזון או לגורים שטיפסו גבוה מדי, מתאבלים על מות חבר, קוראים לה שתבוא לעזור לחתול אחר במצוקה, ובאים להיפרד ממנה לשלום לפני יציאתם לנדודים.
 
אף על-פי שמדובר בתיאורי התנהגות ולא בהשערות מוצהרות על מה שחושבים החתולים, אין ספק שזואולוגים יחשפו שיניים למקרא רבים מהתיאורים הללו ויחשבו שרבים מהם לוקים בפרשנות-יתר. אולם למעשה, בכל תצפית שאנו עורכים חסרים פרטי מידע רבים; זואולוג טיפוסי ימלא את הפערים בספקנות שתתפשט גם ביחס לפרטים שנצפו, ואילו בילסקי בחרה למלא את הפערים בפרשנות שמקנה משמעות למה שראתה. נקודת-המוצא הזואולוגית היא, שהחתול בכללו הוא יצור פשוט ביותר שמסוגל להתנהג רק בדרכים הפשוטות ביותר – כל עוד לא הוכח אחרת מעל לכל ספק. בילסקי, לעומת זאת, מניחה מראש שחתוליה הם יצורים מורכבים שפועלים מתוך הבנה של עולמם ובהתאם לאישיותם – כל עוד אין ראיה משכנעת לכך שלמעשיו של החתול אין משמעות. שתי הגישות כרוכות במילוי פערים ולכן אינן מייצרות אמת אובייקטיבית. הזואולוגיה ממלאת את הפערים בהתייחסות מנוכרת לחיה כאל אובייקט מחקר טיפוסי. בילסקי ממלאת אותם בכבוד כלפי חבריה החתולים.
 
הדיוקן המשותף
חיי חתול חופשי קצרים מאוד בהשוואה לחיי אדם. לכן ככל שמאריכים בקריאת "חתולי הרחוב שלי", שורדת בו רק דמות אחת: המספרת. זאת על אף ניסיונה של בילסקי להצניע את נוכחותה (מלבד פתיחה אוטוביוגרפית קצרה) עד כדי כך שעבודתה מוזכרת רק כבדרך אגב, ואפילו בן-הזוג שלה – שחתולים מבקרים בעשרותיהם בחצר ביתו וחלקם אף שוהים בבית – מוזכר רק פעמים בודדות. מעבר לכך, מובן שהמספרת יודעת על אירועים בחיי החתולים בעיקר במקרים שהיא עצמה נכחה בהם. הדמות הבולטת בספר על האכלת חתולים, צפויה אפוא להיות דמותה/ו של המאכיל/ה.
 
"ג'יני הכלבה שמצילה חתולים" של פיליפ גונזלס וליאונור פליישר מגיש באופן גלוי יותר את הממד האוטוביוגרפי בחייו של גונזלס, שמציל ומאכיל חתולים בלונג איילנד בשיתוף עם כלבתו. הטיפול בחתולים מעשיר את חייו של גונזלס בתחושת שליחות, עד כדי חוויה דתית. בילסקי, לעומת זאת, מייצגת חוויה אחרת, אולי טיפוסית יותר, של פעילות תחת מצור מתמיד של תאונות, חולי ומוות, של הסתתרות מפני שכנים עוינים ואלימים, ושל תחושת אשמה והצטדקות על פעילותה החריגה. רק ההתבוננות המאומצת שלה בחיי החתולים מעבירה לעתים את הקורא לעולם חתולי גרידא, הרחק מהדיוקן-העצמי הכאוב של מאכילת החתולים. עם זאת, אחד משיאי הספר, ואחד הקטעים המעמיקים שקראתי על קשר בין אדם לחיה ממין אחר, משלב בתוכו את ההתבוננות העצמית עם ההתבוננות בחתול קרוב במיוחד. לפניכם ציטוט מתוך הקטע (עמ' 103-102):
"יחסיי עם נוני נעדרו כל יחסי תלות או שליטה. למרות שלכאורה נראה שדווקא חוסר החרדה שאם אתן לו ללכת בדרכו יאונה לו רע, יש בו משום אדישות והיעדר דאגה, האמת היא הפוכה. היעדר החרדה שלי נבע מרגש שכמותו לא ידעתי מימיי. מאמון פנימי עמוק שיש לנוני הזכות המלאה להתוות את מהלך חייו. אם אני אוהבת את נוני אהבה אמיתית עליי לתת לו חירות מלאה. התערבותי נקראה רק כאשר נוני היה זקוק לי היות שלא הצליח במקרים מסוימים לדאוג לעצמו. גם במקרים אלה התערבותי הייתה צריכה להיות בהתאם לרצונותיו של נוני. בלי ששמתי לב לכך, החל מתחילת יחסינו, כאשר הנחתי לנוני לבחון היכן יגור בחצר או בבית, שמתי נדבך ראשון לאהבה אמיתית. וכך המשיכו יחסינו להיבנות. [...] במקום יחסי תלות ושליטה נוצרה מערכת של אמון הדדי וקבלת העובדה שלנוני חיים משלו."

חתולים אוכלים על גדר בית (צילום: Marcel Oosterwijk, בוסניה הרצגובינה)

 
הנוכחים הסמויים
בילסקי, כמו כותבים אחרים על חתולים, מתארת עולם חברתי שלם: קהילת חתולים פתוחה יותר או פחות; מאכילות חתולים שמצילות את החולים והפצועים; מאכילות, לוכדים ווטרינרים שמשתפים פעולה כדי להטיל בחתולים מום שימנע מהם להתרבות; שונאי חתולים ודורסים אדישים; ועוד אנשים, כלבים ואקולוגיה מלאכותית למחצה; וגם... עופות וחיות אחרות במשקים תעשייתיים ובמשחטות.
 
האחרונים מופיעים בספרים אלה כפי שהם מופיעים לעיני מאכילות ומאכילי החתולים: כמוצר מזון ותו לא. אולם עשרות החתולים של בילסקי חבים את שגשוגם לעינוי ולמוות של אלפי חיות אחרות. מצב זה אינו נובע מטבעם כטורפים, אלא משום שבאמצעות ההאכלה סופחו האינדיבידואלים המקסימים האלה לחברה האנושית ולמנגנוני העינוי המודחקים שלה. אם אנו שואלים "מה אפשר לספר על חתולים?" התשובה, כמו תשובות רבות אחרות לגבי החברה האנושית, צריכה להתחיל בדין-וחשבון על משקים תעשייתיים.

תרנגולת שחולצה מלול ביצים בקליפורניה חיה בין חתולים ואוכלת ממזונם – שעלול להכיל תרנגולות אחרות.

(צילום: Ariana Huemer, HSUS)

 
מקור עיקרי
רפאלה בילסקי, חתולי הרחוב שלי, (ירושלים: כרמל, 2007). לקריאת שני הפרקים הראשונים והאחרון
 
מקורות נוספים
חביבה פדיה, בעין החתול, (תל-אביב, עם עובד, 2008).
בלהה קלישר הזז, חתולים וחיות אחרות: סיפורים אמיתיים על חיות הכרך, (הוד השרון: אסטרולוג, 2004).
פיליפ גונזלס וליאונור פישר, ג'יני הכלבה שמצילה חתולים, תרגום: מיכל קוריאט, (רמת-גן: גל, 2004, במקור: 1995).
ג'יימס הריוט, סיפורי חתולים, תרגום: עדי גינצבורג-הירש, (מודן, 1995, במקור: 1994).

חדשות

דיג בכנרת. ב-15.2.2011 החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לדחות את תכנית משרד החקלאות להשבתת הדיג בכנרת לשנתיים, ובמקומה להפסיק את הדיג למשך ארבעה חודשים בלבד, מאפריל עד אוגוסט. תכנית המשרד הוצעה כאמצעי להתמודד עם נזקי הדיג האינטנסיבי, שהביא רבות מאוכלוסיות הדגים בכנרת לסף הכחדה. התכנית הייתה אמורה במקור לצאת לפועל כבר לפני כשנה, אבל לחץ מצד דייגים הצליח למנוע את יישומה. שרת החקלאות, אורית נוקד, הביעה את התנגדותה להחלטת הוועדה: "המשך הדיג בכנרת יביא לנזק בלתי הפיך שכולנו נצטער עליו." סוגיה נוספת שעלתה בדיוני הוועדה, היא הצעה לפגוע בקורמורנים, המשמשים כתירוץ להתמעטות הדגים בכנרת. בחברה להגנת הטבע מציינים שהשפעת הקורמרנים בתחום זניחה, ושהפגיעה בהם לא תביא לשיפור המצב.

מקורות:
אלי אשכנזי, "הדייגים ניצחו: הדיג בכנרת ייאסר למשך 4 חודשים בלבד", הארץ, 16.2.2011.
צבי לביא וארז ארליכמן, "במקום שנתיים: הדיג בכנרת יושבת ל-4 חודשים", ynet, 15.2.2011.
דליה מזורי, "הדיג בכנרת יושבת למשך ארבעה חודשים", nrg מעריב, 15.2.2011.

 

הארץ ניצחון ללוויתנים. הכתבה "בעקבות לחץ ארגוני סביבה: יפאן הקפיאה את ציד הלווייתנים" (17.2.2011) מספרת כי ממשלת השעתה את ציד הלוויתנים כחודש לפני סיום עונת הציד המתוכננת. זאת בעקבות מאבק הארגון Sea Shepherd Conservation Society, להגנה על הלוויתנים מפני ציד.

 

nrg מעריב (זמן תל אביב) אימוץ. בטור "בית יתומים, גרסת המיאו התל-אביבית" (13.2.2011) מתאר אביב לביא את ביקורו בבית המחסה של עמותת "צער בעלי-חיים רמת-גן והסביבה", המוסרת לאימוץ מדי שנה כ-300 כלבים וחתולים נטושים: "בכל עונת המלטה מובאים לבית המחסה עשרות גורי כלבים וחתולים, חלקם בני שעות וימים ספורים, חלקם עצומי עיניים, חבל הטבור עדיין משתלשל מבטנם הקטנה. כדי לתת להם תקווה לחיים, מוענק לגורים הקטנים הטיפול שהם זקוקים לו: האכלה מדי כמה שעות, ריצות לווטרינרים. לא כל הגורים שורדים, אבל אלה שעדיין אתנו נותרו בחיים בזכות אהבה ומסירות שלא ייאמנו." לביא מדגיש את החשיבות של אימוץ בעלי-חיים והמנעות מקניית בעלי-חיים המורבעים באופן מסחרי, ואף מספר שאימץ בעצמו גור חתולים במהלך הביקור.

 

וואלה! תקווה חדשה. כתבת הווידאו "סוף טוב לעסקי הקרקס: האריות יועברו לארה"ב" (16.2.2011) מספרת על פעילות ארגונים לזכויות בעלי-חיים להצלת אריות שנוצלו בקרקסים בבוליביה. חקיקה שהתקבלה שם לאחרונה, אוסרת ניצול בעלי-חיים במופעי בידור. האריות, שעד כה נכלאו בכלובים קטנים, חולצו ויועברו לגן-חיות בארצות הברית  – אמנם גם זהו מוסד המנצל בעלי-חיים, אבל לאריות צפוי בו גורל פחות גרוע מאשר חייהם בקרקס. בעקבות ההצלחה, מתוכננת פעילות לקידום של חקיקה נגד קרקסי חיות במדינות דרום אמריקאיות נוספות.

 

ynet מאבקים סביבתיים. בכתבה "פלמחים ב'? צועדים נגד כפר נופש בניצנים" (12.2.2011) סוקרת יעל דראל צעדה שקיימה החברה להגנת הטבע במחאה על תוכנית להקמת כפר נופש בחולות ניצנים, המעמידה בסיכון את סביבת המחיה הטבעית של חיות בר רבות. בכתבה "תוכנית חדשה תאפשר בנייה מאסיבית בחופים" (14.2.2011) מספרת דראל על תכנית נוספת לבנייה בסביבה החופית, החל מחוף בת-ים ועד הרצליה, המעוררת התנגדות בקרב ארגונים סביבתיים. בכתבה "נתניה: חורשת הסרג'נטים ניצלה מתוכנית הפיתוח" (15.2.2011) מספרת דראל על הצלחתו של מאבק תושבים נגד תכנית של עיריית נתניה להרוס חורש טבעי בכוונה להקים בו שבילים, מתקני כושר ואגם מלאכותי.

 

וואלה! נגד פרווה. בכתבה "בעירום עם דובי נגד חיילי משמר המלכה" (16.2.2011) סוקר שלומי עוזיאל את פעילות PETA נגד השימוש בפרוות דובים בכובעי משמר המלכה הבריטי. הארגון גייס אמנים הקוראים לבית המלוכה לעבור לשימוש בפרווה סינטתית.

 

תזונה ומתכונים

nrg מעריב אופרה והטבעונות. בטור "הגברת הגדולה: אופרה וינפרי וההרפתקה הטבעונית" (19.2.2011) כותב אביב לביא על מגישת הטלוויזיה האמריקאית, אופרה ווינפרי, ו-378 אנשי צוות ההפקה שלה, שהתנסו בטבעונות במשך שבוע. בתכנית של ווינפרי שודר תחקיר על חיי בעלי-חיים בתעשיית הבשר, ורואיינה מחברת הספר Quantum Wellness התומך בטבעונות.

תמונה: Alan Light

 

ynet אטריות סובה. בטור "לתחושת סובה: אטריות יפניות ידידותיות" (15.2.2011) מסבירה מיכל וקסמן על האטריות היפניות העשויות קמח כוסמת, ומציעה מתכונים לאטריות סובה קרות עם אצות ווקאמה, מלפפונים וג'ינג'ר, אטריות סובה חמות עם מיסו, ואטריות סובה קרות עם מלפפונים, כוסברה ורוטב לימוני חריף (ניתן להחליף את הדבש במתכון זה בסילאן).

 

וואלה! תותים ושוקולד. בטור "לא רק בטבילה" (13.2.2011) מגיש אורן גולדפינגר מתכונים ליום האהבה: מרק תות-שקד עם פירורי בראוניז, טראפל שוקולד-שקדים, ומרציפן עם קרם שוקולד ותות.

 

פינת התזונה
קציצות אזוקי, גזר וערמונים

 

מרכיבים
5-4 גזרים מבושלים או מאודים
2 כוסות שעועית אזוקי מבושלת
10 ערמונים, מבושלים ומקולפים
2 כפות טחינה גולמית (עדיף מלאה)
צרור פטרוזיליה
בצל
3 שיני שום
כוס שיבולת שועל
2 כפות נבט חיטה
קורט כמון
מלח ופלפל לפי הטעם
4 עגבניות מיובשות שהושרו במעט מים חמים (אופציונלי)
 
הכנה
  1. מערבבים את כל המרכיבים וטוחנים אותם במעבד מזון.
  2. אם התערובת יוצאת דלילה מדי, ניתן להוסיף לה כמה כפות קמח להסמכה.
  3. בידיים רטובות, מגלגלים מהתערובת כדורים ומשטחים אותם לקציצות.
  4. אופים בתנור על נייר אפייה למשך כ-25 דקות בחום של 160 מעלות.
  5. מומלץ להגיש עם לימון.
 
מתכון: חן ויינשטיין, פורסם במקור במדור "שני צמחוני" ב-ynet. צילום: Sanjay Acharya

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי

לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון!

אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון

להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן