זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

מודיעין  
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקסים תתקיים ביום ג' 24.8.2004 בשעה 17:00 בפתח אוהל קרקס מונטה קרלו (מול רחבת העירייה). הפגנות במועדים נוספים ייערכו לפי תיאום. לפרטים - תום: 054-6818027
 

בעיתונות הישראלית

Nrg מעריב אין כשרות בהתעללות. בכתבה "כניסת השבת: כאן מסתיימים שידורינו" (13.8.2004) מדווח אבישי בן חיים (תחת כותרת המשנה "כשרות במשקל כבד") על התנגדותו של רב העיר רמת-גן וראש ישיבת הסדר בעיר להעניק תעודת "כשרות למהדרין" למסעדה שמוכרת כבדי אווזים מפוטמים, בנימוק ש"צער בעלי-חיים הוא בעיה כשרותית". עוד מדווח כי גורמים ברבנות הראשית מתנגדים לשימוש בנימוק זה לצורך בדיקת הכשרות (אך גם הם אינם מעניקים הכשר למהדרין לכבד אווז).

הארץ למי שייכות הגינות? בכתבה "הורים חוששים, כלבים מתוסכלים" (20.8.2004, עמ' ד3) מתארת מיכל פלטי את העימות המחריף בין הורים ו"בעלי כלבים", שככל הנראה הוביל להרעלת הכלבים והחתולים בגינת אמסטרדם בתל-אביב לפני כחודש.

Nrg מעריב סוס בצלחת. בכתבה "הפולמוס על הסוס" (18.8.2004) מגיב איתי נאור, על הזעזוע שעורר טור ביקורת מסעדות שהמליץ על מנת בשר סוס, ושיבח את מגישי המנה על נועזותם. נאור, כצמחוני, דוחה את הזעזוע של אוכלי בשר מאכילת סוסים, ומבקש לבחון היבטים אחרים של הגשת בשר חיות אהובות למאכל. מתוך דבריו:

"[...] היום כמעט אף אחד כבר לא יכול לתאר לעצמו פרה שמחה שדילגה באחו; הרוב הרי יודעים שמדובר בגוש חיים עלוב שלא ראה אור יום, שלא זז יותר מכמה סנטימטרים ביום, שנקרע מאימו, שהוזרקו לו כימיקלים מעוותים ושסיים את דרכו האומללה בשחיטה אכזרית. [...] אהיה הראשון לצהול אם מחר תחליט רשת "בורגר ראנץ'" להוסיף לתפריט שלה מנת המבורגר סוס לילדים. כל דבר שייאלץ אותך לחשוב לפני הביס."

הארץ עיקורים בירושלים. בכתבה "בי-ם יעוקרו חתולים ב-150 אלף שקל" (19.8.2004, עמ' א7) מדווח יהונתן ליס על התוכנית לסמן, לעקר ולחסן כאלף חתולים חופשיים בירושלים ולעקור אותם ממקומם לצמיתות. המבצע הוא תוצאה של מדיניות שר הפנים, אברהם פורז.

יומן חייתי 4

החל מהשבוע הקרוב יוקרן פרק חדש בתוכנית "יומן חייתי", העוסקת בזכויות בעלי-חיים. בתוכנית: חי-דשות: סקירת הפעילות לזכויות בעלי-חיים; כתבה על תעשיית הביצים האכזרית; סרטון אנימציה על עגל חלב (מחווה למרלון ברנדו); פינת קסם הצמחונות: מסעדת אבו-אדהם; סיפורו של בריצ'ס - גור קופים ששוחרר ממעבדת ניסויים.
זמני שידור (ערוץ 25): מתב: יום א' 21:00; תבל: יום א' 22:00, יום ב' 24:00; ערוצי זהב: יום ד' 22:30, יום ו' 24:00. צפו והגיבו באתר האינטרנט של התוכנית.

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.

ולגרעין הפעילות החדש באילת - תמר: 053-919830
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (reut@anonymous.org.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

2. כשתרנגולות חוזרות לטבע
תצפיות בלהקה של תרנגולי בית חופשיים

מה היו עושים תרנגולי בית אילו השתחררו מהלולים? להקה אחת של תרנגולים נותרה לחיות על אי ליד אוסטרליה - ופיתחה חיי חברה מורכבים ביותר. קבוצת חוקרים ערכה תצפיות באי הייחודי לפני קרוב ל-40 שנה. המסקנה: כאשר אומרים שבתעשיות הבשר והביצים המודרניות נשללת מהעופות כל אפשרות לביטוי של טבעם, זוהי לשון המעטה.

טבע העופות

כדי להבין מה עובר על עופות הכלואים בלול, יש לדעת איך מתנהגים עופות חופשיים. ומכיוון שמדובר בעופות מבויתים, השאלה היא למעשה כיצד יתנהגו עופות מבויתים שחזרו לחיי חופש - עופות פראליים (feral). תרנגול הבית הוא לא רק המין הביולוגי המנוצל ביותר עלי אדמות, אלא גם אחד מן הנחקרים ביותר; ואף על-פי כן, מחקרים בעופות מהמין שממנו בוית תרנגול הבית (Burmese red Junglefowl) הם נדירים, ומחקרים בעופות פראליים - כמעט שאינם קיימים. בנוסף לכך, רובם של מחקרים אלה נערכו לפני עשרות שנים, לפני התגבשות מדע רווחת בעלי-החיים והאתולוגיה הקוגניטיבית (המדע העוסק ביכולת החשיבה של חיות). למרות זאת יש עניין רב במחקרים אלה.

המחקר
מחקר נדיר בוצע בין דצמבר 1964 לינואר 1966, על-ידי חוקרי התנהגות בשם מקברייד, פיירר ופוננדר. הנושא חריג ביותר: אוכלוסייה של עופות פראליים, שחזרה לחיי הבר עשרות שנים קודם לכן על אי קטן ומיוער, קילומטר וחצי אורכו, שנקרא "אי צפון-מערב" ונמצא דווקא מצפון-מזרח לאוסטרליה. האי נפקד על-ידי דייגים ונופשים, אך בני-אדם אינם גרים בו. בסוף המאה התשע-עשרה עבדו שם כורים יפניים וככל הנראה הם שהשאירו עופות על האי - ששרדו והתרבו (גם חתולים ועכברים פראליים שרדו שם). איש אינו יודע לאיזה זן השתייכו העופות שהשתחררו; בתקופת המחקר, נראו צאצאיהם דומים ל-red junglefowl. על כל פנים, זה היה זן שונה לחלוטין מן הזנים המנוצלים כיום בתעשיות הבשר והביצים - שעברו ברירה מלאכותית אינטנסיבית מאז שנות הארבעים. ספק רב אם עופות בני-זמננו יכולים לשרוד בכוחות עצמם. החוקרים הגיעו לאי לחמש תקופות של עד 22 יום ואת עיקר תצפיותיהם ערכו מתוך מחבואים. אין בכך כדי להעיד על כבוד מיוחד לעופות: החוקרים גם פיזרו מלכודות כדי לתפוס עופות, למדוד ולסמן אותם, ובהזדמנות אחת הרגו עופות כדי לנתחם. הם גם לכדו עופות באי כדי לחקור את התנהגותם במכלאה גדולה באוסטרליה.

ארגון להקות עונתי
הצוות של מקברייד ראה הבחנה ברורה בין התנהגות העופות בעונת הקינון (מהאביב עד סוף הקיץ) לבין התנהגותם במשך שאר השנה. באביב מתמקמים הזכרים הדומיננטיים בטריטוריות קבועות ומגינים עליהן בתקיפות, כשהם חיים בבדידות או בחברת נקבה מקננת אחת. הנקבות נמצאות לבד רק במהלך הדגירה; עם בקיעת האפרוחים, הן מטפלות בהם עד לעצמאות ולאחר מכן שבות אל הזכר ומקיימות מחזור הטלה נוסף (אשר שיעור ההישרדות בו נמוך יותר). הצעירים נותרים יחד, ולאחר מכן עשויים להצטרף למשפחות אחרות. בתום עונת הקינון מאבדים הזכרים הדומיננטיים את העניין בהגנה על טריטוריה מוגדרת. תחומי המחיה שלהם חופפים אז באופן חלקי, בעוד שהנקבות מצטרפות אליהם ללהקות - עד תריסר תרנגולות בלהקה. נקבות שהתבגרו מצטרפות ללהקות אלה, ואילו הזכרים הצעירים וזכרים חלשים אחרים, חיים בשוליים.

המשפחה
הנקבות פורשות מן הלהקה כדי לקנן. החוקרים ראו זכרים המלווים נקבות למקום הקינון ומשאירים אותן שם לבד. בתום ההטלה משמיעה התרנגולת קרקור, ובעקבותיו שב הזכר ללוותה בחזרה ללהקה, עד שהתרנגולת שבה לקן ונשארת לדגור שם לבד. לאחר הבקיעה, שומרת האם על קשר הדוק עם הצאצאים, עד לסדרת שינויים סביב גיל שישה שבועות. האם מפסיקה בשלב זה לסוכך על האפרוחים בכנפיה, והמרחק בינם לבינה במהלך פעילויותיהם, שגדל בהדרגה מאז בקיעתם, מגיע ל-18 מטרים. הזכרים מפתחים בשלב זה עניין מיני ומנסים להזדווג עם אמם, ומעט מאוחר יותר - לאיים עליה. האם עוצרת זאת לאחר מספר ימים. התרחקותה מכל האפרוחים הדרגתית וכוללת שלב של דחייה תקיפה במשך כעשרה ימים. כאשר נוצת הפלומה האחרונה נעלמת מעל פניהם של האפרוחים המתבגרים, בגיל 12-10 שבועות - האם עוזבת אותם.

הלהקה
הזכר הדומיננטי נמצא בקשר קרוב עם הנקבות ומזדווג אתן במשך כל השנה - להערכת החוקרים, ההזדווגות נועדה להידוק הקשרים. דרך בולטת אחרת לשמירה על קשר היא tidbitting: זכר שמצא מזון, שומט אותו לקרקע ומרימו לסירוגין, עד שנקבה ניגשת לאכול ממנו (התנהגות דומה מופיעה לעתים גם בשעת קרב; ההתעסקות בעצם כלשהו נראית כהתקה של המאמץ התוקפני, דרך למשוך זמן). הנקבות המבוגרות הן הקרובות ביותר לזכר. הזכר עסוק בהגנה מפני טורפים - הוא מזהיר בקולו את הלהקה, מוביל אותה למקום מבטחים ומתבלט לעיני הטורף - התנהגות דומה לזו שמפגינה האם עם צאצאיה. בנוסף לכך הוא מגן על הלהקה מפני זכרים אחרים - לאו דווקא באלימות ישירה אלא במפגני כוח ובמחוות גוף מיוחדות. ביוזמה לאכילה, למנוחה ולאמבט חול, ניכרת מנהיגותו פחות - תרנגולות אחדות יוזמות זאת, ואחרות מצטרפות. מבנה הלהקה יציב אך עלול להתפרק כאשר סביב זכר אחד יש תרנגולות רבות, או ששטח המחיה של הלהקה גדול. במקרים אלה, מאפשר הזכר השליט לזכר נוסף להיכנס לשטחו וליצור קשר עם חלק מהנקבות. לעתים להקות גדולות אף מתפצלות.

חיים בשוליים
רוב העופות מתלהקים. המתבגרים חיים כלהקה הדוקה. יש להם נטייה חזקה להתקדם יחד (streaming) ואם אחד ממהר לכיוון מסוים, נוטים השאר לרוץ אחריו. בלהקות המתבגרים נערכים בין הזכרים קרבות, שהחוקרים מגדירים כ"קרבות משחק". כמו כן, כאשר מגיעות הפרגיות לבגרות מינית, רודפים אחריהן המתבגרים וכן זכרים אחרים ואונסים אותן (המינוח הוא של מקברייד). הכניסה ללהקה בחסותו של זכר דומיננטי היא הדרך להימלט מרודפיהן ואפשר שזהו מקור המוטיבציה החזקה שיש לנקבות להתקשר לזכרים. ההבחנה בין זכר דומיננטי וטריטוריאלי לבין זכר נחות אינה חדה - מקברייד ועמיתיו זיהו שש דרגות של דומיננטיות/נחיתות. הזכרים הנחותים ביותר חיים בשולי הלהקות ועשויים לעבור בין טריטוריות שונות. שיעור התמותה שלהם מטריפה גבוה במידה משמעותית מזה של הנקבות. נראה, שהחיים בלהקה בטוחים יותר.

חלל ותקשורת
אחד מן הנושאים המעניינים במחקר הוא השימוש של העופות בחלל. המושג "טריטוריה" פשטני ביותר לתיאור התופעות. הזכרים מגינים על טריטוריה קבועה בעונת הקינון, בעוד שהנקבות אינן קשורות אז בדייקנות לטריטוריה זו, והטריטוריות מתמזגות במידה רבה בחורף. מעבר לכך, לכל העופות יש דגמי התנהגות מיוחדים הקשורים במידת קרבתם  הפיזית ביחס לזולתם, וכל זאת בהתאם למקום החברתי של כל עוף ולנסיבות. למשל, זכר נחות שנכנס לטווח של שישה מטרים מזכר דומיננטי, חייב לבצע מחוות של כניעות כדי שהזכר הדומיננטי לא יתקוף אותו. אולם הזכר הדומיננטי שומר בתקיפות על רדיוס הרבה יותר גדול, אם זכר אחר מפגין סימני תוקפנות או מנסה להזדווג עם נקבה. מחוות הכניעות הנפוצה היא בריחה, אולם לקרובים שמורה אפשרות לקפוא במקום כמחוות כניעות - ואילו הנחותים ביותר עשויים לכרוע בתנוחה מינית. לסיכום, המורכבות החברתית והתקשורתית שמתוארת על-ידי מקברייד, פיירר ופוננדר תוארה כאן על קצה המזלג, ואף זאת מתוך מחקר אחד בלבד. אולי נערכו מחקרים כה מעטים על תרנגולי בית חופשיים כי המורכבות של חייהם הטבעיים גדולה כל-כך, עד שקשה למצוא קשר בין חייהם בטבע לבין חייהם בלולים.

מקור

G. McBride, I. P. Parer and F. Foenander, "The Social Organization and Behaviour of the Feral Domestic Fowl", Animal Behaviour Monographs 2, part 3, 1969, pp. 127-181.

3. משהו צומח לטובה
ארוחות בבתי-ספר בארצות-הברית, כתבה שנייה

בשבוע שעבר ראינו שמשרד החקלאות בארצות-הברית ובתי-הספר שם מעודדים צריכה מוגברת של מוצרים מן החי בארוחות המוגשות בבתי-הספר. זאת באופן שאינו רק רצחני כלפי בעלי-החיים, אלא גם מסוכן לבריאות הילדים. השבוע נראה כיצד הביאה הדאגה לבריאות הילדים לסימנים ראשונים של התנגדות אפקטיבית לשלטון המוצרים מן החי בבתי-הספר.

שינוי מלמטה
למרות הנזק העצום שנגרם לילדים אוכלי-כל בבתי-הספר בארצות-הברית, הכוח המניע מאחורי השינוי הוא המיעוט הצמחוני. שיעור הילדים הצמחונים באוכלוסייה האמריקאית גדל בהתמדה, אם כי הוא עדיין נמוך מאוד: כ-2% בלבד מתחת לגיל 18, כמו שיעור המבוגרים או מעט פחות מזה. העיתונות האמריקאית מציינת את הסרטים "בייב" ו"מרד התרנגולים" כסיבות נפוצות לצמחונות בגיל צעיר, וחיקוי של מפורסמים צמחונים כסיבה נפוצה בגיל הנעורים - אם כי לא נערכו סקרים בנושא; ייתכן, שחלק ניכר מהילדים הצמחונים הם ילדיהם של הורים צמחונים מטעמי בריאות. לילדים אין מה לאכול בבתי-הספר, וההורים זועמים. בתי-ספר מוסיפים בשנים האחרונות מנות צמחיות לתפריט - בלחץ ההורים. ההורים לא מסתפקים בכך ומנסים לקדם חקיקה.

גינות ירק בהוואי
האות הראשון לשינוי משמעותי ניתן בהוואי בשנת 2002 - עדיין הרחק מאמצעי התקשורת העיקריים בארצות-הברית. בית הנבחרים של הוואי אישר את הצעה HR25, אשר "ממריצה את משרד החינוך לעודד פיתוח גינות מזון ושימוש בהן כאמצעי חינוך בבתי-ספר היסודיים", כפי שנאמר בכותרת ההצעה. ההחלטה גם מעודדת את צוותי ההוראה וההנהלה של בתי-הספר לשלב גידול מזון בריא ככלי חינוכי במקצועות שונים, כגון: היסטוריה, תזונה, היגיינה אישית, חינוך גופני, מדע ומדעי החברה. הסיבה להחלטה, כפי שהיא מפורטת בהצעה, הנה בריאותית בעיקרה: פירות וירקות טובים לבריאות, דלים בשומן ובקלוריות, נטולי כולסטרול, עשירים בסיבים, מכילים אינספור רכיבי מזון חיוניים ופיטוכימיקלים אשר עשויים לספק הגנה מסיכוני סרטן ומחלות לב. ההצעה גם מציינת, שראוי לדעת לגדל מזון לשעת חירום ושניתן להוריד מהוצאות המזון של בית-הספר בעזרת גידול עצמאי. יש לשים לב לכך, שההחלטה אינה בגדר חוק, אלא היא "ממריצה" ו"מעודדת" - אך גם זוהי פריצת דרך.

היסטוריה בקליפורניה
השלב הבא התרחש באחת המדינות הגדולות ביותר בארצות-הברית - קליפורניה, אשר שיעור הצמחונים בה כפול בערך מן הממוצע האמריקאי. היוזמה החלה בסן דייגו, כשקבוצת אימהות לחצה על בית-הספר המחוזי לספק ארוחות צמחיות לילדים. כך הוקמה הקבוצה Project Healthy Beginnings, אשר פנתה מן הרמה המחוזית אל הסנאט. ראש הקבוצה, ברברה גייטס (בתמונה, על רקע בית הנבחרים) היא צמחונית מ-1995, אז נחשפה למידע על משקים מתועשים. במהלך עבודת הלובי שלה, למדה להצניע את "מצע זכויות בעלי-החיים" ולדבר על נושאים פופולריים יותר: רב-תרבותיות, בריאות ואקולוגיה; היא גם לא שוכחת לציין שבמחוז שלה התברר, שהארוחות הצמחיות נמכרות טוב יותר מהארוחות ה"רגילות". הקבוצה הגיעה אל ג'ו ניישן (Nation) כלכלן וחבר אסיפת הנבחרים של קליפורניה מטעם הדמוקרטים, אשר ב-27.1.2003 הגיש לאסיפה את ההצעה ACR16: "החלטת ארוחות צהרים צמחיות בבתי-הספר בקליפורניה". ההצעה עברה את כל הערכאות ברוב גדול, עד שהתקבלה רשמית ב-16.6.2003, בתמיכת כל הדמוקרטים ורפובליקנים רבים.

ההחלטה הקליפורנית
ההחלטה שהתקבלה בקליפורניה מקיפה יותר מזו שעברה בהוואי, והיא

"דוחקת במשרדי הבריאות, המזון, החקלאות והחינוך של המדינה ובהתאחדות שירותי המזון לבתי-הספר בקליפורניה לפתח תפריט שלם מבחינה תזונתית, שיכלול לפחות מנה יומית צמחונית אחת על בסיס צמחי כחלק מתכנית ארוחות הצהרים הניתנות חינם ובהנחה; ולכלול מידע על תפריט טבעוני/צמחוני בהנחיות התזונתיות."

ההחלטה מדגישה כי התכנית תציע תפריט צמחי לכל התלמידים, "ללא קשר להעדפות המזון שלהם". התכנית תוצג בפני אסיפת הנבחרים עד תחילת שנת 2008. עוד תובעת ההחלטה, שמגוון המזון הצמחי לא ייפול ממגוון המזון הבשרי והחלבי (משום מה, ביצים אינן מוזכרות כלל בהחלטה) ושחומרי ההסברה התזונתיים וההוראות בעניין יכללו מידע על דפוסי אכילה רב-תרבותיים, ובכלל זה מידע על צמחונות וטבעונות. ההחלטה כוללת 14 נימוקים בריאותיים בעיקרם - מניעת השמנת-יתר, מחלות לב, לחץ דם גבוה, סוגי סרטן מסוימים וסוכרת - וכן נימוקים על בסיס של רב-תרבותיות והכרה בזכויות מיעוטים, וגם אזכור התועלת האקולוגית של תזונה צמחית. כצפוי, זכויות בעלי-חיים אינן מוזכרות בהחלטה. נוסח ההחלטה שהתקבלה מזכיר את תמיכתם של הארגונים הלאומיים לרפואת ילדים, לתזונה ולמאבק בסרטן, בסוכרת ובמחלות לב, וכן של משרד החקלאות ומשרד הבריאות - בתפריט הכולל יותר פירות, ירקות, דגנים וקטניות. ארגונים ממשיכים להצטרף במכתבי תמיכה פומביים להחלטה, וביניהם ארגון לאומי למאבק באסטמה, 5 ארגוני מורים, הורים ותלמידים וכן 13 ארגונים להגנה על חיות. מאז יוני 2003, הופכת ההחלטה למציאות. תלמידים, הורים, מורים, רופאים ויצרני מזון יוצרים התארגנויות מקומיות לתמיכה בארוחות הצמחיות. הנושא מקודם במסע פרסום ציבורי ובתוך בתי-הספר, ושירותי המזון במחוזות בתי-הספר העיקריים בקליפורניה כבר ביקשו מידע נוסף להכנסת הברירה הצמחית לתפריט. ג'ו ניישן (בתמונה) מקווה, שהצלחת הפרויקט תביא לכך, שבשנת 2008 תעבור ההצעה כחוק מדינה. בינתיים יש להתפתחויות אלה השלכות חשובות נוספות: הצעות דומות הוצגו במדינות נוספות, וביניהן ניו יורק.

התפתחויות לאומיות
גם ברמה הפדרלית יש התפתחויות חיוביות בארצות-הברית, אם כי צנועות יותר. בשנת 2002 עבר "חוק המשק" (Farm Bill) אשר הקציב 6 מיליון דולר לתכנית ניסיונית לקידום צריכת פירות וירקות בבתי-ספר בשנת הלימודים 2003-2002. 25 בתי-ספר יסודיים, המייצגים מגוון של מוסדות גדולים, כפריים, עירוניים ופרבריים בחמש מדינות, נבחרו להשתתף בתכנית. והתוצאות: התלמידים והמארגנים אהבו מאוד את התכנית, הרגלי האכילה של תלמידים השתפרו, השכלתם בתחום מזון התרחבה, ובתי-הספר מעוניינים בהמשך המימון לתכנית. ב-29.7.2004 הכריזה שרת החקלאות, אן ונמן, על המשך התכנית והרחבתה, במימון 9 מיליון דולר לשנת הלימודים 2005-2004. גוף בשם "תזונת הילד" נוסד והפך את "תכנית הניסיון לפירות ולירקות" לקבועה. המדובר אמנם בתכנית זעירה בממדים אמריקאיים, אך גלומה בה הבטחה גדולה. בוושינגטון קיים לחץ להגדיל את התכנית. ביוני 2003 הוגשה הצעת חוק להרחיב את מימון התכנית הניסיונית ל-20 מיליון דולר, לחייב הכנסת יותר פירות, ירקות ומיצים טבעיים בכל הארוחות בבתי-הספר בארצות-הברית ולתמוך בהקמת גינות ירק כדי שילדי אמריקה ילמדו מנין מגיע המזון הבריא. במקביל לכך, מפעילים יצרני הסויה לחץ על בית הנבחרים להסיר את הגבלות משרד החקלאות על השימוש במוצרי סויה כ"תחליף" לחלב פרה בארוחות בבתי-הספר. היצרנים עובדים על הכנסת סויה למוצרים הנצרכים בכמויות גדולות בבתי-הספר, כגון פיצה והמבורגר (ומציינים מחקרים הקובעים, שילדים מעדיפים מוצרים עם סויה!) ואילינוי צפויה להיות חלוצה בתוכנית המעבר לסויה. כל זאת, יש לזכור, מול הקמפיינים האגרסיביים של תעשיות החי.

מקורות

Associated Press, "Vegetarian School Lunches Are Hard to Find", 5.9.2001.
HR25, House of Representatives, State of Hawaii, 2002.
"Assembly Concurrent Resolution 16 (Joe Nation) Healthy School Lunches", Office of Assemblyman Joe Nation, 24.2.2003.
"California Proposal: Assembly Concurrent Resolution 16 (Nation)", 3.3.2003.
Kim Severson, "State Bid to Offer Veggie School Lunches", San Francisco Chronicle, 5.3.2003.
Edward Epstein, "Eating Fruits, Veggies Pushed in Bill", Chronicle Washington Bureau, 25.6.2003.
"ASA Advocates Soymilk Reimbursement in School Lunch Program", Soya Tech, 10.8.2003.
Christine des Garennes, "Sowing Soy in School Lunches", The Nes-Gazette, 21.12.2003.
Healthy School Lunches, Soy Happy, summer 2004.
 "USDA Earmarks $9 Million for School Fruits and Veggies", Food Service Director, 29.7.2004.
"California's Healthy School Lunch Resolution (ACR 16)", Soy Happy, accessed 20.8.2004.
Documents Associated with ACR 16 in the 2003-2004 Session, California State Assembly, accessed 20.8.2004.
"Healthy School Lunch Endorsers", Citizens for Healthy Options in Children Education (CHOICE), accessed 20.8.2004.

"How Many Vegetarians Are There?",The Vegetarian Resource Group (VRG), accessed 20.8.2004.

"How Many Teens Are Vegetarian?", Vegetarian Journal Jan/Feb 2001, VRG, accessed 20.8.2004.

4. פינת התזונה: פשטידת ברוקולי

החומרים לבצק
כוס קמח מלא
כוס קמח לבן
כוס נבט חיטה
150 גרם מרגרינה
חצי כפית מלח

החומרים למילוי
300 גרם טופו
2 שיני שום
כף שמן זית
כפית אורגנו
חצי כפית מלח
400 גרם ברוקולי קפוא (חצי חבילה)
4 כפות שבבי שקדים (אפשרי)

אופן ההכנה

1. מערבבים את חומרי הבצק עד לקבלת בצק אחיד. מכסים בניילון ומשהים חצי שעה במקרר.
2. יוצקים מים רותחים על הברוקולי.
3. טוחנים במעבד מזון את הטופו, השום, השמן, האורגנו והמלח עד לקבלת תערובת אחידה.
4. מסננים את הברוקולי וטוחנים עם תערובת הטופו למשך מספר שניות בלבד.
5. משמנים תבנית אפייה עגולה ומרפדים את התבנית, כולל הדפנות, בבצק.
6. יוצקים את תערובת הטופו והברוקולי על הבצק.
7. מפזרים את שבבי השקדים על התערובת ומהדקים אותם עד להחדרתם לתערובת.
8. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני במשך 45 דקות.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות:תפוז; נענע

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il