|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ב', 29.11.2010,
בשעה 16:00 תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך
הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים
להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
אתר חדש – "פעולה
חיה"
 " פעולה חיה" הוא אתר חדש,
שהושק בשיתוף עמותת אנונימוס, למערכי שיעור והפעלות בנושא זכויות בעלי-חיים.
האתר מיועד למורים ולמדריכים המעוניינים להציג את הנושא לחניכיהם, ומאפשר גם
להעלות תכנים מקוריים לאתר.
כדאי לכתוב: נגד רדיפת
פעילים באוסטריה
 ביום ג', 23.11.2010, יתקיים בפרלמנט האוסטרי דיון על תיקון לסעיף
278a של דיני העונשין האוסטריים. הדיון משמעותי לגורלם של 13 פעילים לזכויות בעלי-חיים
שעומדים למשפט במדינה. סעיף 278a מאפשר להעמידם לדין באשמת "חברות בארגון
פשע", למרות שאין ראיות שקושרות אותם לביצוע פשעים, ואף התביעה אינה טוענת
לקיומן. כדאי לכתוב לחברי
הפרלמנט האוסטרי בקריאה לתמוך בשינוי החוק. ניתן למצוא באתר "אוסטריה
– התביישי" נוסח סטנדרטי למכתב
מחאה המופנה לחמש המפלגות הגדולות באוסטריה.
אירועים בירושלים
-
בעלי-חיים ומדע בדיוני:
ביום ב', 22.11.2010, בשעה 20:00, תגיש עדי פרידמן סקירה ביקורתית
של ייצוג בעלי-החיים ויחסיהם עם בני-אדם בספרות המדע הבדיוני
והפנטזיה. כניסה חופשית.
-
ארוחה קהילתית: ביום
ג', 30.11.2010, בשעה 20:00 תתקיים בזנגביל ארוחה קהילתית טבעונית. בואו
והביאו מאכל צמחי טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר,
ביצים, חלב ושאר מוצרים מהחי.
פרטים על כל
האירועים: veginger@gmail.com או
02-5665737.
סדנת מרקים טבעוניים
ביום ב', 22.10.2010,
תתקיים ב" רוגטקה"
(יצחק שדה 32 תל-אביב) סדנה להכנת מרקים טבעוניים פשוטים ומהירים, וגם כמה
מסובכים. דמי השתתפות: 10 ש"ח לכיסוי הוצאות.
מחאה נגד תעשיית
הפרווה
 ביום ו', 26.11.2010, בשעה 12:00, תתקיים צעדת מחאה נגד תעשיית
הפרווה, שתצא מכיכר רבין (ליד המזרקה) ותגיע לכיכר המדינה בתל-אביב. הצעדה
תתקיים כחלק מאירועי היום הבינלאומי נגד תעשיית הפרווה, ותקרא לאישור הצעת
החוק של ח"כ רונית תירוש (קדימה) לאיסור על ייבוא מוצרי פרווה לישראל.
מארגנים: הקואלציה הבינלאומית
נגד פרוות ו תנו לחיות
לחיות.
תורמים לאנונימוס –
ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף
46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות
טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי
התקשרות.
פעילויות
קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
בעיית ה"דגרנות" ופיתרון ה"הפסלה"
קונפליקט
חקלאי בימי התיעוש המהיר של תעשיית העופות
חגי כהן
בשבוע שעבר הבאנו סקירה
של השינוי בגישת הלולנים בישראל באמצע המאה ה-20: מתפיסת הקשר עם התרנגולות
כשיתוף-פעולה – לניכור תעשייתי. השבוע נמשיך בסקירת היבט נוסף של
תהליך זה: החלפת הנוהג "לחנך מחדש" תרנגולות שגילו נטייה לדגור על הביצים
שהטילו – בנוהג לשלוח תרנגולות כאלה לשחיטה.
נוסטלגיה בנתיב המהיר
עם קום
המדינה, שינה תהליך מהיר של תיעוש את הלולים בארץ תוך שנים ספורות. גל ההגירה
הגדול, המחסור במזון ובדולרים, מוסדות הדרכה חדשים לחקלאים – כל אלה הובילו
את החקלאים לעבור לייצור המוני ולאמץ טכנולוגיות מתוצרת
ארצות-הברית.
 קריקטורה שפורסמה ב-1950 בכתב-העת ללולנים, "משק
העופות", מבטאת את מבוכת הלולנים לנוכח השינוי (משמאל). כבר בשנות החמישים
תיארו לולנים בגעגוע את לולי העשור הקודם: "באותם ימים היה הכל כה אינטימי...
הלולנית הכירה אישית כל אחת מבנות הלול הנאות. והיום? זהו בית-חרושת ענקי,
'מתעסקים' ב-6,400 מטילות... ואוספים מדי יום ביומו 3,500 ביצה, 'כאסוף ביצים
עזובות'" ("בנתיבי הלול באושה", 1952). בלול המסורתי
התקיימה אינטימיות בין החקלאית לתרנגולות, המנוגדת לניכור בלול התעשייתי, שבו
הפכה הלולנית לפועלת והתרנגולת למכונה.
"כל כך משעמם כאן..." מתלונן אפרוח בלול ענק ו"חדיש" באיור
מ-1950, ובאיור אחר מתלוננת תרנגולת: "בלול כזה אין אפשרות לקשור כל
קשרי-חברות קבועים." איורים אלה מייצגים את הניכור שהביא התיעוש לעבודת
החקלאים ולחיי התרנגולים גם יחד. בספרות החקלאית של שנות המדינה הראשונות
ניתן למצוא התנגדות מצד הלולנים המסורתיים כלפי התיעוש, ואפילו נסיונות להיאבק בו. אך
אלה נעלמו במהרה, עם הפיכת הספרות המקצועית לשופרם של מדריכי החקלאות
הממשלתיים.
אוכלות דולרים
"הפסלה" הוא
הביטוי שבו השתמשו לתיאור הרג ("הוצאה מהלהקה") של תרנגולות שקצב הטלתן פחת
("מפגרות") או כאלה שהתעקשו לדגור על הביצים שהטילו ("דגרניות") ובשל כך
הטילו פחות ביצים. שחיטת תרנגולות שתפוקתן פחתה התקיימה גם בתקופת היישוב,
אולם התבצעה לפי בחירת הלולנים, באקראי ובצמצום – אם בכלל. הסיבה לכך נעוצה
בעלות הנמוכה של החזקת התרנגולות במשק המסורתי: הלהקה ניזונה משאריות המטבח
וממזון טבעי בקרקע, כמעט ללא תוספי ויטמינים ותרופות. עם הפיכת הלולים
לגדולים, צפופים וסגורים לאור שמש, הפכו הוויטמינים והתרופות להכרחיים,
הוצאות החשמל (לתאורה ולאוורור) זינקו; ובעיקר – ההזנה התבססה מעתה על תערובת
ייעודית. חומרי הגלם לתערובת יובאו לישראל, שסבלה ממחסור במטבע זר.
"התרנגולות אוכלות דולרים" נהג לומר שר האספקה והקיצוב, דב יוסף, כביטוי
לעוינות הממסד כלפי "הבזבוז" בענף הלול. המדינה סבסדה את תערובת המזון, אך
דרשה (באמצעות קיצוב ומכסות) לשלוח לשחיטה תרנגולות שעדיין הטילו.
איור מתוך משק העופות, כרך ג', חוברת ט', 1951,
עמ' 199.
תעמולה לטובת הפסלה
"שמירה על
הפסלה קפדנית ומתמדת" הפכה לסיסמת גיוס למלחמת הלולן ב"אוכלי החינם בלהקתו"
(יצחקי, 1952). תרנגולות אלה הוצגו כטפילים שחובת
הלולן לחסל, ובמיוחד מתוקף "שעת החירום" שבה אנו מצויים. מערכת "משק
העופות" מצטטת מומחה אמריקאי לגידול עופות, שכתב: "קיים אצלנו מחסור קשה
במזונות ובציוד; אין לנו מזון לבזבז על עופות שאינם מסוגלים להטיל." "ואם
באמריקה האדירה והעשירה כך" מדגישה המערכת, "אצלנו על אחת כמה וכמה [...] שעת
חירום לנו כיום – תקופת בנין הארץ והמדינה והתערות בחקלאות בממדים גדולים
[...] חייב כל אחד למלא בשטח פעולתו הוא את המוטל עליו" ("על
אחת כמה וכמה אצלנו", 1949). תחת הכותרת "העבודה החשובה ביותר בלול
התרנגולות – הפסלה סדירה," מודגשת "שעת החירום" כמצדיקה שינוי סדרים
כולל:
"בחודשים אלה אין להתחשב בשום דבר. בין אם התרנגולות
"אשמות" ובין אם יש גורם אחר – צריך לפסול בקביעות ובהתמדה את כל התרנגולות
שאינן מטילות בלהקות של הצעירות ושל הזקנות [...] בשום אופן אין להחזיק
אותן בלולים [...] כן אין עוד טעם לעסוק בהגמלת הדוגרניות: אם אך הבחנת
בכמה כאלה - שלח אותן מיד לשוק." (א.י-י.,
1951)
בהצדקה זו בולט במיוחד מונח האשמה, הזר לספרות החקלאית
בימינו. רק על רקע "אתוס שיתוף-הפעולה" הישן ניתן להבין את התנערות הכותב
מ"אשמה" אך גם את התנגדות הלולנים הוותיקים להרג תרנגולות שמוסיפות להטיל.
התעמולה הרשמית דרשה "הפסלה ללא רחמים," אך לעתים לא היססה לגייס גם את
הרחמים לטובתה. דוד נפחא, מדריך מטעם משרד החקלאות, ניסה להראות ללולנים
ה"רגשניים" שגם לשיטתם מוטב "להפסיל":
"בביקוריך במשקים מסוימים מתגלה לעיניך מחזה עגום: כבר
בשעות הבוקר המוקדמות עומדים האבוסים ריקים, והתרנגולות מצטופפות ליד הדלת
ומחכות למנת הצהריים [...] את האשמה העיקרית במחסור מסוג זה של אספקה אני
מטיל על הלולן [...] במשקים רבים נתקלתי בעובדה שהלולן קשה לו להיפרד מן
התרנגולות המפגרות." (נפחא, 1950)
הדגירה ועונשה
הדחף הטבעי של
תרנגולות לדגור על ביציהן, התנוון בחלקו עם הברירה המלאכותית והוחנק בתנאי
הלול. אולם מסתבר שתרנגולות מסוימות נוטות לשמר דחף זה יותר מאחרות. מאחר
שהדגירה כרוכה בהפסקת ההטלה, נטיית תרנגולות ל"דגרנות" נתפסה כאיום המרכזי על
קצב ההטלה. בשנות הארבעים, כשהתרנגולות נתפסו בספרות החקלאית בדימויי ילדים
(לעתים הן כונו "פרחחיות", והלולנים – "מטפלים") נעשו מאמצים לנקוט
אמצעים "חינוכיים" נגד התרנגולות שאימצו את המנהג המגונה.
צילום שנלווה לכתבה "אל תיתן לדגרניות להשתהות
בקיני ההטלה", 1950.
ה"טיפול" החל בזיהוי ה"משתהות בקיני ההטלה" והעברתן ל"כלובי
הגמילה" או "כלובי ההחלמה." לדברי מקור שתורגם ב-1950 מתוך כתב-עת אמריקאי
ללולנים תחת הכותרת "מנסיונם של אחרים," "אם נוהגים לקחת כך את התרנגולת
מיד כשהיא נתפסת ליצר הדגרנות, מספיק לה להיות [...] לא יותר משני ימים
במצודת הגמילה, כדי שתיגמל." בפועל היו "כלובי הגמילה" כלובים או ארגזים
קטנים המוארים בעוצמה, ללא מתקני מים ומזון, שבהם נכלאה ה"דגרנית" למשך 6-1
יממות. ההלם שנגרם למי ששרדו את הטראומה וההרעבה, כמו גם היעדר מקום דגירה
חשוך, היה אמור "לגמול אותן" מיצרן. אך פרחו גם "עונשים" אחרים, חלקם בעלי
אופי נקמני:
"אנו אוספים את כל ההודיות הדגרניות מדי ערב, ומכניסים
אותן בין התרנגולים שאנו מחזיקים כלהקת מלאי והמונה כ-25 זכרים. הנקל לשער,
כמה זמן יינתן להן לתרנגולות לשבת במקום אחד ב"סביבה" כזאת. אכן, זהו אולי
טיפול בלתי הוגן, אך הוא ממלא את תפקידו ביעילות." (ההדגשה במקור; שם)
בשנות המדינה הראשונות ניתן למצוא הבנה בספרות כלפי האם
הדוגרת – כמו באיור משמאל, שבו נאבקת תרנגולת בחוסר אונים בלולן שגוזל את
ביצתה. אך במהרה גויסו גם התרנגולות המאוירות לשירות משרד החקלאות: הן החלו
לנזוף זו בזו על היעדר מאמצים מספקים להטיל, וה"דגרניות" אוירו כשמנות, עצלות
ודוחות. לעתים, פרגיות צעירות הוכיחו אותן: "שעתיים את יושבת פה, מה את מטילה
שם, זקנה שכמותך – אבן פינה?"
קרירטורה בכתב-העת "המשק החקלאי",
1963.
"שיחה" בין תרנגולות
"שיחה
מרובעת בין בעלי הכנף בלול" שפרסם שמואל אשל ב"משק העופות" ב-1949 היא דוגמה
אופיינית לוויכוח בעניין דגרנות והפסלה. התרנגולת הראשונה מתארת את הרעב
בלול, וההטלה הכפויה מוצגת כמתישה:
"תרנגולת א':
היום ביצה עוד הטלתי, / אך מה יהיה מחר? /
האבוס התרוקן / ואין בו אף גרגר...
בפינה עומד עוד צדף / וחצץ חסר כל טעם, / אך מזון ממש /
אין אפילו גרם!
נוצותיי נושרות כבר / וירדתי במשקל; / עוד ביצה אחת /
ותש כוחי, חסל!
אני כה מיואשת / מחפש ומחטט, / אקומה ואלך / ישר אל
השוחט!"
התרנגולת הנואשת מבקשת את מותה, אך ברור כי לאור מצבה תישלח
ממילא לשוחט בקרוב, והדברים שהושמו בפיה נועדו למעשה להשקיט את מצפונו של
הלולן שישלח לשחיטה תרנגולות במצב כזה. תרנגולת ב' (להלן) מייחלת למימוש
"תוכנית פשרה" שנראתה מעשית לזמן-מה, שלפיה יעבירו את התרנגולות שתפוקתן פחתה
למכלאות בקר וצאן מבלי לספק להן מזון. בדיקות הראו שהתרנגולות נוטות לשרוד
ממציאת מזון ואפילו אכילת הפרשות היונקים – וכך חוזרות ביציהן להיות רווח
נטול השקעה. מקדמי התוכנית קיוו שתשיב את התרנגולות למעמדן הראוי או אפילו
שתרנגולות יוכלו "להתחזק" בזכותה ו"לחזור אל הלול כתרנגולות הראויות שיתחשבו
בהן."
"תרנגולת ב':
הסי! השכנה סיפרה לי, / שמעה מהלולנית, /
כי בזמן הכי קרוב / ישנו את התכנית.
לא עוד בלול סגור / ישכנו העופות; /
דרור יקרא להם, לחטט באשפתות.
ללכת ולחפש / בעצמן את המזון / באורווה,
ברפת / ובדיר הצאן.
ואז לא יבקשו / מכסת ביצים, בשר, / חפשית תהיי
לגמרי, / הכל יהיה מותר!
תוכלי להיות דוגרת, / לטפל באפרוחים, / לטייל
כל הערב... / וללון על העצים...
האח! זו תכנית נהדרת / הלוואי ותוגשם /
נמאס לי הלול הארוך / עם כל הט-ר-ר-ם!"
אך חזון זה, שטופח במסגרת החקלאות המסורתית הגוועת, גילם
התנגדות לתיעוש הדוהר. תרנגולת ב' מציגה את התוכנית החדשה כמבטיחה חירויות
טבעיות, ובכלל זה אפילו דגירה וגידול אפרוחים – בעקבות ביטול עונש המוות על
דגירה. אך תרנגולות א' וב' היוו רק הקדמה לקול הממסד, שמבטל את
תוכניותיהן:
"תרנגולת ג':
שמענה, חברות, באמת, / זה לא כל כך נקל, /
להיות תרנגולת / במדינת ישראל.
פעם חסרה תערובת, / אזלה מהמחסן, / ופעם גרגרי הדורה /
הגיעו לא בזמן.
לעתים אין שמן-דג / וחסר לנו ויטמין, / אך צריך סבלנות, /
לסבול ולהמתין.
כי במדינתנו / שורר מחסור גדול, / אין לנו דביזים! /
(הסביר לי התרנגול).
אך אין על מה לדבר / "לעזוב את הלול", / ללון על העצים, /
שיטרפנו החתול?צריך לעשות מאמץ / ולהגביר את הפיריון! / ולא בכל דבר / מיד
לעשות חשבון.
צריך ליצור יותר / וגם יותר בזול, / כך אמר לי עוד / חברי
התרנגול!"
תרנגולת ג' מתגאה בניתוח רציונלי של המצב (מפי התרנגול הזכר)
לעומת הייאוש האובדני והרגשנות הנוסטלגית של א' וב'. היא מצחצחת את גרונה
כנואמת מפא"יניקית בקריאה "חברות", וקובעת שהפיתרון טמון בהתגייסות למאמץ
הלאומי. האנלוגיה ל"צנע" הישראלי נועדה לרכך את חומרת ה"צנע" בלול – למרות
שבפועל תרנגולות הורעבו למוות בעוד שבני-האדם קיבלו מצרכי יסוד. משהפך המפעל
הציוני לנמשל התיעוש, יכולה תרנגולת ג' לגנות את תוכנית שחרור התרנגולות
בדירי היונקים כתוכנית ירידה מהארץ ("לעזוב את הלול") תוך רמיזה לאנטישמיות
האורבת בחוץ ("שיטרפנו החתול?").
לאחר שנתיים חזר אשל לדובב את התרנגולות מעל דפי "משק
העופות", אבל אז כבר לא טרח לפתוח בעמדה הרגשנית כדי לבטלה לאחר-מכן; שתי
התרנגולות ששרדו את הסלקציה, הן רק השתיים המשמיעות את קול הממסד.
לול סוללות בבית-יצחק, בין 1950 ל-1958. (מקור:
ארכיון בית-יצחק שער-חפר, Pikiwikisrael).
היצר לדגור נותר, ביטויו
הועלם
בשנות החמישים דחקה תעמולת ה"הפסלה" לשוליים את מאמצי
ה"הגמלה" וה"טיפול". אמנם, חיסולה המוחלט של בעיית הדגרנות בתעשיית הביצים
אירע רק עם המעבר לכליאת "מטילות" בכלובי סוללה, שם הרצפה האלכסונית לא
מאפשרת דגירה כלל. כך איבדה הספרות החקלאית כל עניין ב"דגרנות", גם אם מובן
ש"יצר הדגירה" לא חוסל, אלא רק נמנע מן התרנגולות לבטאו, אפילו באמצעים הדלים
שעמדו לרשותן שנים ספורות קודם.
כיום, נותרה "בעיית הדגרנות" בעיקר בלולי רבייה, שבהם
מוחזקות התרנגולות ללא כלובים עבור הביצים שהן מטילות (שמהן יבקעו העופות של
תעשיית הבשר). בתעשיית הבשר, הברירה המלאכותית לגדילה מהירה הביאה להקדמת גיל
השחיטה, כך שמרבית תרנגולות-הבית אינן מגיעות כלל לבגרות מינית, ולכן גם אינן
מטילות או רוצות לדגור. רק תרנגולות בלהקות רבייה מגיעות לבגרות מינית
וממשיכות לבטא דגרנות. אין זה מפתיע אפוא שבתחום זה של תעשיות העופות, שרדו
ביטויי כעס ומוטיבציות חינוכיות כלפי התרנגולות ה"דגרניות". "המלחמה בדגרנות"
מתוארת בהקשר זה כמיועדת "לשבור" תרנגולות עקשניות – על-ידי מכות חשמל,
זריקות הורמונים לדיכוי יצר הדגירה, או גרימת הלם באמצעות אור עז ורעש
מחריש.
חדשות
 nrg מעריב תעשיית הביצים. בטור " אמת
קשה לעיכול" (14.11.2010) דן אביב לביא בתקנות להחזקת תרנגולות בתעשיית
הביצים, הצפויות לעלות לדיון לקראת הרפורמה בתעשיית הביצים,
ומדגיש את החשיבות של שינוי הרגלי הצריכה למניעת הפגיעה
בבעלי-חיים: "הח"כים גם יצטרכו להחליט על גודל הכלוב
שבו ייכלאו תרנגולות העתיד, והאם הן ימשיכו לעמוד במשך שנתיים על מלבן צר
מבלי יכולת לזוז או לפרוש כנף. הדילמות האלה היו כמובן נחסכות אם הציבור היה
לוקח אחריות מוסרית ומפסיק לצרוך ביצי כלובים או ביצים
בכלל."
nrg מעריב ביצי "חופש". בכתבה " גדי
רודיק מתייחס בכבוד לתרנגולות" (16.11.2010) מראיין עמי רוז'נסקי
את גדי רודיק, בעליו של לול ביצים אורגני (ללא כלובים) במושב שדה יעקב.
בניגוד לרובם המוחלט של לולי הביצים (כולל הלולים
האורגניים ולולי ה"חופש") רודיק בוחר שלא להרוג את התרנגולות המבוגרות, שקצב
ההטלה שלהם פחת, אפילו שהדבר פוגע ביעילות הכלכלית של המשק.
עם זאת, הכתבה מתעלמת מבעיות מוסריות אחרות העולות
בתעשיית הביצים, וקיימות גם בלולים אורגניים ולולי "חופש",
כגון הרג האפרוחים הזכרים,
שאינן מטילים ביצים, חיתוך המקור, העיוות הגנטי שנועד
להגדיל את קצב ההטלה של התרנגולות, והעובדה שגם בלולים אלו
התרנגולות מוחזקות בצפיפות רבה (גם אם פחותה מהצפיפות
בכלובים).
nrg מעריב הכחדת דגים. הכתבה " החל
מ-2011: יופסק הדיג בכנרת" (14.11.2010) מספרת שהחל מינואר 2011
ייאסר הדיג בכנרת למשך שנתיים, לאחר שהדיג האינטנסיבי דרדר את אוכלוסיות
הדגים בימה לסף הכחדה. התוכנית נועדה לצאת לפועל באפריל
2010 אך עוכבה עקב התנגדות דייגים.
בכתבה " ירידה
עצומה בכמות הדגים בחופי  ישראל"
(15.11.2010) מספר אביב לביא על נזקי הדיג האינטסיבי לאוכלוסיות הדגים
בים התיכון: בשלושת העשורים האחרונים פחתה כמות הדגים בים בכ-50%, ונותרו בו
בעיקר דגים קטנים וסרטנים. משרד החקלאות הודיע על כוונתו לנקוט צעדים להגבלת
הדיג בים
התיכון.
 nrg מעריב ניצול כבשים.
בכתבה " קנית
מוצרי חשמל בסך 8,000 שקל? קבל כבש" (14.11.2010) מספר אחיקם משה-דוד על
מבצע של חנות מכשירי חשמל בטבריה, שבמסגרתו הוענקו ללקוחות כבשים חיים כאמצעי
לקידום מכירות. בעקבות תלונה של עמותת "תנו לחיות לחיות", הורתה הווטרינרית
העירונית על הפסקת המבצע, והכבשים שהוחזקו בסמוך לחנות נלקחו על-ידי יחידת
הפיקוח
העירונית.
 ynet הגנת חרדונים. בכתבה
" כביש 90
יעקוף את 'ארץ חרדוני הצב' בערבה" (15.11.2010) מדווח ארז ארליכמן
שהתכנית להקמת כביש 90 שונתה בעקבות לחץ הקרן הקיימת לישראל ורשות הטבע
והגנים, כדי למנוע פגיעה בשטחי בר בפאתי אילת, שבהם חיה אוכלוסייה נרחבת של
חרדוני צב.
וואלה! מחאה פוגענית. בטור " מאבק לא צודק"
(17.10.2010) יוצא נגד עידן סייר נגד השימוש בבעלי-חיים כגימיק לקידום פעילות
מחאה, בעקבות הפגנת סטודנטים שבה נעשה שימוש בתרנגולות, בצורה שגרמה להן
למצוקה ואף הביאה למות אחת מהן.
 ynet
שריפה. בכתבה " שריפת ענק
בנחל אל-על בגולן: 'עקב גנבי מתכת'" (15.11.2010) מדווח אחיה ראב"ד על
שריפה שכילתה מעל עשרת אלפים דונם של חורש טבעי בשמורת הטבע אלי על בדרום רמת
הגולן. עמרי גל, דובר רשות הטבע והגנים, מסר: "אוכלוסיית
היונקים – ובה זאבים, תנים, צבאים ובעלי-חיים אחרים – לרוב לא נפגעת. הם
יכולים לעבור ממקום למקום. עיקר הנזק נגרם לבעלי-חיים שהם זוחלים, מכרסמים
וחסרי החוליות שלא יכולים לברוח." עם זאת, גם היונקים שהצליחו להמלט צפויים
לסבול מהרס סביבת המחיה שלהם. מקורות
נוספים
 nrg מעריב לוטרות. בכתבה " זהירות,
לוטרה בכביש" (17.11.2010) מספר עמית דולב על סכנת ההכחדה הנשקפת
ללוטרות, כתוצאה מהרס בתי הגידול שלהן, זיהום נחלים, ציד בלתי חוקי על-ידי
דייגים (המתחרים איתן של דיג)
ודריסה.
תזונה ומתכונים
ynet מזון נא. בטור
" חי בצלחת:
רואו-פוד בגרסה הנהנתנית" (15.11.2010) מגישה יהודית מהלל מתכונים למזון
טבעוני נא: מרק אסייתי עם ירקות, קרקר פשתן וירקות בסגנון ים
תיכוני, פאי פטריות, גלידת פפאיה
וסושי.
פינת התזונה
מוס שוקולד
שקדים
 רכיבים חצי כוס
שקדים 2 כפות סירופ אגבה כ-30 גרם שוקולד מריר, קצוץ (רצוי מסוג
המכיל לפחות 70% מוצקי קקאו) חצי כוס חלב שקדים קורט מלח
כפית תמצית וניל, רום או ויסקי (אופציונלי)
מעט קוקוס טחון לעיטור
הכנה
- משרים את השקדים במים במשך 12-6 שעות. לאחר סיום ההשריה, שופכים
את המים וחולטים את השקדים במים רותחים במשך דקה.
- מקלפים את השקדים ומכניסים אותם למעבד מזון עם סירופ האגבה והמלח.
- מרתיחים את חלב השקדים.
- מכניסים את השוקולד לקערה ושופכים עליו את חלב השקדים המורתח. ממתינים
30 שניות, ואז מערבבים עד שהשוקלד נמס לחלוטין.
- מוסיפים את התערובת למעבד המזון ומערבבים עד לקבלת מרקם קרמי חלק.
במידת הצורך, ניתן להוסיף עוד חלב שקדים (אין צורך להרתיח אותו). בשלב זה
ניתן להוסיף למוס גם את תמצית הווניל, הרום או הוויסקי. אם המוס אינו מתוק
מספיק לטעמכם, ניתן להוסיף עוד סירופ אגבה.
- שופכים לקעריות הגשה ומצננים במקרר עד שהמוס מתקשה (בערך כארבע שעות).
- מעטרים בקוקוס טחון ומגישים.
מתכון וצילום: מתוך הבלוג Mostly Vegan
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: דדי
שי (עורך), כנען עוזיאל
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
