זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

חיפה
משמרות ההסברה לצמחונות יתקיימו בשבועיים הקרובים באופן חריג ביום ה' (במקום ביום ב'). המשמרות יתקיימו בתאריכים 27.4.2006 ו-4.5.2006 בשעות 20:00-18:00 במרכז זיו (ברח' טרומפלדור). לפרטים נוספים: חבצלת 050-8840085

דרוש מידע על פיטום האווזים

פיטום האווזים בישראל אסור אולם ממשיך להתקיים ביישובים אחדים באופן לא חוקי (ראו כתבה מורחבת). לתיעוד הפיטום יש ערך רב לקידום האכיפה. אם ידוע לכם על מפטמת אווזים שממשיכה לפעול, התקשרו לשירותים הווטרינריים (טל': 9681612‑03 או 9681606‑03) ובמקביל לכך השאירו הודעה באנונימוס (5220699‑03) כדי שנוכל לעקוב אחר סגירת המפטמה. אין הכרח למסור לאנונימוס פרטי זיהוי אישיים שלכם.
אם יש לכם רכב, ואתם מעוניינים לסייע וליטול חלק במבצע התיעוד לצורך אכיפה, אנא שלחו דואל לכתובת info@pitum.org.

מיטריקס 2

לאחרונה התפרסם באינטרנט סרטון אנימציה המסביר באופן משעשע כמה עובדות על תעשיית החלב – The Meatrix II: Revolting. לצפייה בסרטון – כדאי גם לשלוח קישור לחברים!

לעובדות נוספות על תעשיית החלב; לצפייה במיטריקס 1 באתר יומן חייתי (עם תרגום לעברית).

כלבת, כזה כאילו

ב-20.4.2006 פרסם משרד החקלאות הודעה לעיתונות על קנס בסך 3,000 ₪ או חצי שנת מאסר ו-5,000 ₪ על-תנאי, שנגזרו על אדם שלא חיסן את כלבתו במשך שנה אחת מתוך עשר שנים ששהתה אצלו. גזר-הדין ניתן אף על-פי שהחיסון יעיל למשך יותר משנה. על הכלבה נגזרה חצי שנה בהסגר. מאחר שתקופת כליאה כה ממושכת מיותרת בכל האמור באבחון כלבת, מדובר למעשה בעונש שהטיל משרד החקלאות על הכלבה.

כתבות בנושא:

"לא חיסן והורשע", nrg מעריב, 20.4.2006.

אלי סניור, "שופטת קנסה בעלי כלבה שלא חוסנה", ynet (ידיעות אחרונות), 20.4.2006.

אורון חדי, "לא חיסנת את הכלב? אתה עלול לשלם ביוקר", Nfc, 20.4.2006.

עוד בעיתונות הישראלית

nrg מעריב עינוי סוסים. בכתבה "אין כמו כרטיס לוטו משומש" (16.4.2006) מדווח על אירוע יחסי-ציבור למירוצי סוסים, שנערך בקיבוץ אורים שבנגב. תוכנית לבניית היפודרום למירוצי סוסים למטרת הימורים, מצויה עכשיו בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה.

כתבה נוספת:  מיכל גרינברג, "כ-15 אלף איש צפו בתחרות סוסים והוכיחו שהענף יכול להיות רווחי", הארץ, 18.4.2006.

מעריב פינות התעללות. בכתבה "משרד הבריאות יפקח על הליטופים" (21.4.2006, עמ' 6) מדווחת הילה אלרואי דה-בר, שמשרד הבריאות מתכוון לחייב בפיקוח וטרינרי גופים המנצלים בעלי-חיים ל"ליטוף". היוזמה נועדה להגן על בני-אדם מהידבקות במחלות, ללא עניין בהתעללות בחיות כקורבן ה"ליטוף". אולם יש לפיקוח פוטנציאל להגביל מעט את סבלן של חיות פגועות, ואולי גם להפוך עסקים אלה לפחות כדאיים כלכלית.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

nrg מעריב כבר לא לבד בבית. בכתבה "כלבי עבודה" (21.4.2006) מספר דיוויד דורון על מקום עבודה חלוצי שנפתח באזור התעשייה תרודיון שבמשגב, ובו מוזמנים העובדים להביא את כלביהם, שיקבלו אפשרות תנועה חופשית, חצר פנימית ופינות אוכל.

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בדירת פעילים בתל-אביב. פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 8, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. פיטום האווזים: שלבי סגירה ראשונים

עם כניסתו לתוקף של האיסור לפטם אווזים (15.4.2006) ביצעה אנונימוס תחקיר שטח במפטמות והגישה תלונות נגד מפירי האיסור.

החדשות הרעות

החל מ-15.4.2006 אסור לפטם אווזים בישראל, לפי הוראת משרד החקלאות. החדשות הרעות בשבוע הראשון לסגירת הענף הן: לפחות 10-9 מפטמות פועלות עדיין. במפטמות אלה נאספו עדויות, חלקן מצולמות, על מעשה הפיטום, על כלובים מלאים בעופות ועל ערימות של גופות (תוצאה שגרתית של הפיטום).

החדשות הטובות

החדשות הטובות: לפחות 8 מפטמות אינן פועלות. הציוד בהן לא פורק עדיין ולכן ימשיכו צוותי אנונימוס לעקוב אחריהן.

מפטמת אווזים ריקה בבעלות משפחת ברנס במושב עזריה, 16.4.2006

מפטמה שאינה פועלת, בבעלות משפחת ואחנון במושב פתחיה, 16.4.2006.

בכלובים יש עדיין כמה אווזים, אולם החזקת אווזים לא נאסרה.

היסטוריה

לאיסור יש היסטוריה ארוכה: לפי כל פרשנות סבירה של חוק צער בעלי-חיים מ-1994, הפיטום מהווה התעללות והוא אסור. בינואר 2001 אישרה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת תקנות, המתירות פיטום ללא הגבלה, בחסות חוק צער בעלי-חיים. ב-13.8.2003 פסק בג"ץ, שהתקנות אינן חוקיות, אולם דחה את מועד כניסתה לתוקף של פסיקה זו בשנה וחצי. בינתיים השתנתה עמדת ועדת החינוך ונוצר לחץ בכנסת להפסיק את הפיטום. ב-1.4.2005 נכנס האיסור לתוקף – אולם בשטח לא השתנה דבר. שר החקלאות ניסה להעביר חקיקה עוקפת בג"ץ, שתאפשר את המשך הפיטום, וכל עוד הצעת החוק הייתה תלויה – התעלמו רשויות החוק מכניסת פסק-הדין לתוקף והמפטמים המשיכו לפטם אווזים. עם נפילת הצעת החוק, ובעקבות החלטת הממשלה ב-2.10.2005, "נזכר" משרד החקלאות בתפקידו לאכוף את האיסור אך נקט סחבת וקבע כי האיסור על הפיטום ייאכף על-ידי המשרד רק החל מ-15.4.2006. מועד זה אושרר על-ידי בג"ץ.

מה השתנה?

לאור היסטוריה ארוכה זו של עבריינות, באנונימוס לא ציפו לציות מלא להוראה להפסיק את הפיטום ב-15.4.2006. אולם המצב כיום אינו דומה למצב שהיה באפריל 2005. הפעם, ההוראה לסגור את ענף הפיטום לא ניתנה על-ידי ערכאה רחוקה כמו בג"ץ או הכנסת, או אפילו המשטרה, שכלל אינה מקיימת פיקוח יזום על חוק צער בעלי-חיים במשקים חקלאיים ולכן נותרת מחוץ לתמונה. הפעם משרד החקלאות הוא שנתן את ההוראה, ופעילות המפטמים תלויה בשיתוף-פעולה של זרועות המשרד, במתן אישורים להעברת אווזים ומוצרים שהופקו מהם בין גופים שונים, ועוד. מניעת אישור וטרינרי לשחיטת אווזים, למשל, היא אמצעי אכיפה, שנמצא בידי משרד החקלאות במסגרת עבודתו השוטפת. כלומר, בהיעדר אישור מטעם השירותים הווטרינריים, ניתן כיום לשחוט אווזים רק ב"שחיטה שחורה". בנוסף לכך, ללא תמיכת משרד החקלאות מול שאר רשויות המדינה, לא נותרה עוד רשות בישראל התומכת בפיטום. לכן ניתן לצפות, שמפטמים רבים יעדיפו שלא להתעמת עם הרשויות ויחליפו עיסוק – כפי שהיו אמורים לעשות בעקבות החלטת בג"ץ, שנתיים וחצי קודם לכן.

פיקוח מלמטה

עמדתו הרשמית של משרד החקלאות אינה מבטיחה עבודת פיקוח במפטמות. בלית ברירה, אכיפת האיסור על מפטמים שבחרו להמשיך בעבודתם כעבריינים, תתחיל מהשטח – מאנשים שאכפת להם. אנונימוס פתחה קו טלפון, המאפשר לאזרחים מן השורה למסור מידע על הפיטום מבלי להזדהות. תושבים מארבעה יישובים ניצלו את ההזדמנות למסור מידע, והמחישו בכך את ההתנגדות לפיטום האווזים גם ביישובים חקלאיים. בנוסף לכך, צוותים של אנונימוס ערכו סיורים ברוב מפטמות האווזים בארץ. אנונימוס הגישה תלונות במשטרה נגד העבריינים, ומסרה את המידע לרשויות הרלוונטיות במשרד החקלאות ובמשרד לאיכות הסביבה. הסיורים, הקשר עם תושבי המקום והתלונות לרשויות ימשיכו עד שתיסגר המפטמה האחרונה.

בעיתונות

צפריר רינת, "אנונימוס: פיטום אווזים נמשך למרות פסיקת בג"ץ", (במהדורה המודפסת: "עמותה למען בעלי חיים: פיטום האווזים נמשך למרות פסיקת בג"צ" (18.4.2006, עמ' א12), הארץ, 19.4.2006.
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

3. מהו המחיר שמוכנה תרנגולת לשלם עבור ביצה?
לקחת ביצים מהתרנגולת שהטילה אותן: עובדות ואתיקה (2)

בשבוע שעבר הבאנו כתבה ראשונה בנושא שממעטים מאוד להתייחס אליו: האם תרנגולות נפגעות מלקיחת הביצים שהטילו? לפניכם כתבה נוספת בסדרה, המתמקדת בהגנה על הביצים ובהתמדה בדוגרנות כעדות לחשיבות הביצים עבור התרנגולות.

תרנגולות דוגרות בלול ביתי קטן

חוויית טריפה
כיצד חוות תרנגולות את אובדן הביצים בלול? לכאורה, זוהי חוויה זרה מאוד לטבען, בתור עופות ממין שהתפתח במקורו ביערות, עם נטייה לקנן במקומות מסתור ובבדידות. החוויה הטבעית הדומה ביותר לאובדן ביצים בלול היא טריפת הביצים, ובמידת-מה גם השתלטות על הקן על-ידי תרנגולת אחרת. לדברי חוקרות מהאוניברסיטה למדעי החקלאות בסקארה, שבדיה:

"מלבד תחרות על אתרי קינון טובים, תוקפנות בין תרנגולות עשויה לנבוע גם מהגנה על הקן או על הביצים מפני טורפים או מפני תרנגולות אחרות, שעלולות לנסות לבצע טפיליות על-ידי הטלת הביצים שלהן באותו הקן. הגנת הקן מפני טורפים, שניכרת בעופות יער [המין שממנו בוית תרנגול הבית] ובתרנגולות פראליות [תרנגולות מגזע מבוית שחיות חופשיות לגמרי] היא צורה של מאמץ הורי, הטעון פוטנציאל למחיר גבוה עקב סיכון משוער בתמותה. תרנגולות פראליות גם נוטשות את הקן כשכל הביצים מורחקות, התנהגות שעשויה להיות תגובה לטורף. [...] במערכות ייצור ביצים מסחריות, ההרחקה המתמשכת של הביצים עשויה להיתפס בתור טריפת ביצים [...]."

Lundberg and Keeling 1999, pp. 58-9.

אם כן, התגובה הטבעית של תרנגולות להתקפה על הביצים היא התגוננות פעילה, או נטישת הקן וחיפוש מקום מסתור אחר להטיל בו במקום הביצים שנטרפו. טריפה מוגברת – או לקיחת ביצים מיידית בלול – עשויה גם להביא לירידה בקצב ההטלה (עמ' 67). אם כן, נראה שתרנגולות בלול המסחרי חוות התקפה יומיומית על קנן על-ידי טורפים, בנוסף לתחושת האיום שהן חשות בגלל קרבת-יתר של תרנגולות אחרות.

תגובה לאיום בקן טבעי של red jungle fowl, המין שממנו בוית תרנגול הבית. הקן התגלה במהלך עבודת גיזום במטע באינדונזיה : "כשגררנו ענפים לערימה, נקבת עוף יער התעופפה מתחת לרגליים שלנו, וגילתה את הקן הזה עם חמש ביצים. הסתלקנו מיד, מלבד צילום מהיר, אבל לא ראינו אותה חוזרת לקן." (Angela Hijjas, אוקטובר 2005)

טריפה חוזרת והחלפת מקום הטלה
תרנגולות בית יכולות להפגין תגובה טבעית ללקיחת הביצים רק בהינתן תנאים דומים למדי לתנאים בטבע, דהיינו במשק לא מסחרי. מחקרים חקלאיים ומחקרי התנהגות כמעט שלא עוסקים בתנאים כאלה, אך מגדלי עופות חובבים מספקים מידע רב בנושא. למשל, באתר הדרכה לחיים כפריים, כותבת חקלאית חובבת, שתרנגולות בית בררניות בבחירת מקום הקינון שלהן לא פחות ממינים שונים של ציפורי בר, ו"אף על-פי שיש סיבות רבות לכך שתרנגולות מפסיקות לקנן, האשם נעוץ לעתים קרובות בחוסר שביעות רצון בעניין הסביבה שלהן":

"אם התרנגולת אינה חושבת שיש לה מקום בטוח, נוח ופרטי להביא בו לבקיעת האפרוחים שלה, היא פשוט לא תטיל, או שההטלה שלה תהיה מפוזרת ובמקומות שונים. [...]
"תרנגולות הן גם ערמומיות. התרנגולות שלי מודעות היטב לכך שאני מצפה מהן להטיל ביצים לשימוש שלי, וגם שאני אצא לחפש את הביצים שלהן במקומות מסתור סבירים אם הן לא יטילו בקופסאות שאני מספקת. כמה מהתרנגולות שלי התפרסמו בכך שהן מטילות ביצה כל יומיים בתיבת-ההטלה, כרגיל, עד שאני אגלה שאותה תרנגולת אספה ביצים מתחת לערימת סבך בתוך היער! התרנגולות האלה זממו תוכנית מחושבת היטב: הן דוגרניות, והן לא רוצות שאני אבוא לחפש את הביצים המוסתרות שלהן, ולכן הן סיפקו את רצוני על-ידי הטלה לחילופין של ביצה אחת עבורי וביצה אחת לקן שלהן."

Drummond, 2006.

חוקרי התנהגות יפגינו ספקנות כלפי הפרשנות של דראמונד לתצפיותיה. הם עשויים להניח, שבתרנגולת התפתחה, במהלך האבולוציה של המין, תגובה אינסטינקטיבית לטריפת ביצים: הטלה מפוזרת במקומות שונים, בדיקת מצב הביצים בכל מקום ולבסוף התמקמות לדגירה במקום שבו הן שרדו. אולי התרנגולת שבה למרות זאת להטיל גם בתיבת הקינון השדודה מתוך התקשרות למקום קינון מוכר. אולם יהיו המניעים לפיזור הביצים אשר יהיו, הנקודה החשובה היא, שלקיחת הביצים משפיעה על התנהגותה של התרנגולת, במידה שהיא חופשייה דיה כדי לבטא את תגובותיה. נראה שלקיחת הביצים מעוררת תחושת איום ומוטיבציה לפעול, והחלפת מקום ההטלה, ואפילו ריבוי מקומות ההטלה, נותנים פורקן מסוים לתחושות אלה. לכן, בהיעדר יכולת למצוא מקום הטלה מוסתר מפני הטורף-האדם, נראה שהתרנגולת מרגישה איום ותסכול מתמשכים. רמז לכך ניתן למצוא בלולים מסחריים נטולי כלובים: תרנגולות רבות מטילות על הרצפה ולא בתיבות ההטלה (אמנם, יש לכך סיבות נוספות מלבד לקיחת הביצים). כמובן, תרנגולות הכלואות בכלובים אינן יכולות כלל להתגונן בפני הטורף על-ידי החלפת מקום הטלה, וסביר אפוא להניח, שהדבר מוסיף על סבלן בכלוב.

טריפה ממוסדת והתגוננות
בטקסט שפרסם המכון הלאומי למחקר חקלאי של צרפת (INRA), מסוכמת תגובת ההתגוננות של תרנגולות מאיום על הביצים בעת הדגירה:

"כאשר מישהו מתקרב אל חלק מהן [מהתרנגולות], הנקבה מגינה על הקן שלה באגרסיביות, אוספת את ביציה, מפיקה קולות טיפוסיים וסומרת את נוצותיה."

Guémené, Kansaku and Zadworny 2001, sec. 2.1.

המדובר בתגובה כללית לאיום; אולם כשמדובר בלקיחת ביצים בלול נטול כלובים, צריך לזכור שמדובר בתנאים מיוחדים: תאי ההטלה בנויים במטרה לאפשר סילוק קל של הביצים, והיצור שלוקח את הביצים גדול וחזק מעל ומעבר לטורף שתרנגולות מסוגלות להתמודד איתו. למרות זאת, ניסיונות התגוננות מפני אדם נפוצים מאוד בתיאורי לולים נטולי כלובים. למשל, הסופר האמריקאי ביל ראנסום, החל לעבוד בחקלאות בגיל 11, ובאחד מסיפוריו הקצרים הוא מתאר בפירוט את העבודה בלול נטול כלובים. כל "אסם" מכיל כ-15,000 תרנגולות:

"באסם הזה, אנחנו מתכופפים אל השורות הארוכות של התיבות ואוספים ביצים ממש מתחת לתרנגולות. אנחנו פושטים יד מתחת לתרנגולות חיות וזועמות וגונבים את הביצים החמות והלחות שלהן ממש מבין רגליהן, והן מנקרות אותנו. הן מנקרות אותנו חזק, הן מנקרות יותר מפעם אחת, ולפעמים הן מנקרות מספיק חזק כדי לגרום לי לשמוט ביצה, שזה רע כי הן ממהרות לאכול אותה ואנחנו לא רוצים שהן ילמדו לאכול ביצים. לאחר כמה מאות נקירות, הידיים שלי אדומות; לאחר כמה אלפים, הן נפצעות בנקודות. [...]
"לבסוף, אני כל-כך מבוהל מהמקורים האלה עד שאני שואל, 'אנחנו לא יכולים להשתמש בכפפות?'
"כאילו בתור תשובה, מר אולסן [הבוס] נוהם, 'לעזאזל!' ומשליך תרנגולת מתוך תיבת הקינון. היא נחבטת בעמוד שהוא לא ראה ומחליקה, מתפתלת, אל הרצפה. [...]
"מר אולסן מציע להן את היד השמאלית שלו לניקור בזמן שהוא סוחב את הביצה החמה והנוצצת ביד הימנית. זה עובד לא רע – הן פוגעות בשרוול שלי כשאני דג את הביצה."

Ransom 2005.

מדוע התרנגולות מסתכנות כך בהגנה על הביצים? אם הן מכירות את הלולן בתור ספק המזון שלהן, הן עשויות לפתח יחס דו-ערכי כלפיו; ואכן, יש לולנים חובבים, המדווחים שלקיחת הביצים בעדינות רבה מתרנגולת מוכרת, מרככת את תגובת ההתגוננות. אולם במקרה של ראנסום, בלול מסחרי גדול, התרנגולות אינן מכירות אותו, והוא עובד במהירות ובאלימות. הבוס שלו אפילו מתלונן, שבכל פעם שנכנס עובד חדש ללול, תריסר תרנגולות נהרגות כשהן מנסות לברוח ממנו בהיסטריה וחונקות זו את זו בפינה. הניסיון להילחם ביצור כה מפחיד, מעיד אפוא על עוצמת המוטיבציה של התרנגולות להחזיק בביצה שהטילו.

תרנגולות מתגוננות כתופעה מוכרת בתרבות הפופולרית: בסיפור הילדים "אגצ'גאבה!" הילד דאפי ממונה על לקיחת הביצים מהתרנגולות בלול המשפחתי. לאחר שניקרו את ידו פעמים רבות, הוא החל להקדים את סילוק הביצה בצעקת "אגצ'גאבה!", שמבריחה את התרנגולת וכך מצליח דאפי לשדוד את הקן מבלי להיפגע – עד שמגיע התרנגול הכועס...
(איור: Amy Wummer; סיפור: Patricia Nikolina Clark)

לעבור גיהינום בשביל לדגור
אין דבר המעיד על עוצמת התשוקה של התרנגולת לדגור יותר מן הייסורים שהיא מוכנה לעבור כשמנסים למנוע ממנה לעשות זאת. הניסיון "לשבור דוגרניות", כלומר לעקור מהן את הדחף לדגור, היה נפוץ בלולים מסחריים לפני השימוש בכלובים, והוא עדיין קיים במידת-מה בלהקות רבייה ובלולי ביצים ללא כלובים. חגי כהן סקר את שיטות ה"גמילה" מדוגרנות שהיו נהוגות בישראל בין 1949 לראשית שנות ה-50, לפי כתב-העת הישראלי ללולנים, משק העופות. השיטה הרווחת הייתה כליאת התרנגולות הדוגרניות בכלובים או בתאים זעירים, המוארים באור חזק מאוד, ללא מים ומזון, למשך יממה עד שישה ימים. אמצעי שנחשב חמור עוד יותר היה הכנסת הנקבה הדוגרנית בין זכרים, כדי שהם יטרידו אותה בניסיונות הזדווגות בלתי פוסקים וימנעו ממנה לשבת במקום אחד. כהן מצא במאמרים עד סוף שנות ה-60 ביטויי כעס על כך שחלק מהתרנגולות מסרבות להישבר, ולשיטות הישנות נוספו חשיפה לרעש עז ושוקים חשמליים. לפי פיטר שארפ ממכון רוזלין (סקוטלנד) עדיין נוהגים לשבור תרנגולות דוגרניות במשקים מסחריים על-ידי כליאה במשך 6-3 ימים בכלובים שבהם נושבת רוח קרה מלמטה. בארי קופלר, לולן אוסטרלי מנוסה, מציין שרוב שיטות השבירה הישנות נהוגות עדיין בגידול עופות במשקים קטנים, והוא מתפעל משיטה נוספת: לתת לתרנגולת לדגור על קוביות קרח. חוקר חקלאי בשם ק. טר הירסט, במאמר בכתב-עת של האו"ם, מספר על שיטות לשבירת דוגרניות בבנגלדש: טבילת התרנגולת במים קרים, תליית משקולת כבדה על צווארה, קשירתה לעמוד בשמש או נעיצת נוצה דרך המקור שלה. כל שיטות העינוי הללו נועדו לדכא את הדחף הטבעי לדגור, שחלק ממנו מתעורר בתגובה למקום מוצל ושקט ולמגע הגחון עם הביצים המתחממות. עמידתן של חלק מהדוגרניות בניסיונות שבירה קיצוניים, מעידה על כך שהמוטיבציה לדגור היא עצומה, והיא נובעת מצורך עמוק יותר מתגובה אוטומטית לגירויים סביבתיים פשוטים.

בכתבה הבאה נבחן את ניסיונות התעשייה החקלאית להכחיד את הדוגרנות בתרנגולות

רשימת המקורות לכתבה תובא עם הזנתה לאתר אנונימוס

4. פינת התזונה
בודהא בורגר – מזנון טבעוני

בודהא בורגר, דיזנגוף 75, תל-אביב. טל' 077-7878-792

שעות פתיחה: א'-ה' 12:00 עד 21:00; ו' 11:30 עד 17:00.

ברחוב דיזנגוף, בין הכיכר לסנטר, נפתח השבוע בודהא בורגרס – בר המבורגרים טבעוני באוריינטציה בריאותית. המקום קטן ומציע כעשרה מקומות ישיבה ליד הבר. הקירות מעוטרים בתמונות בסגנון ניו אייג'-הודי-היפי ובשיר של יהודה עמיחי.

בעל המקום, אריה רווה (בתמונה), מספר שהחליט לפתוח את בודהא בורגר משום שהרגיש, שאף על-פי שפועלות בתל-אביב כמה מסעדות המציעות מבחר רחב של מזון לטבעונים, עדיין חסרות מסעדות השמות את הדגש על הפן הבריאותי של הטבעונות. כמאמן בחדר כושר, אריה משמש כדוגמה חיה לתזונה טבעונית בריאה, ושמח לספק לסועדים, לצד הארוחה, הסברים על יתרונותיו התזונתיים של כל מנה בתפריט, או ייעוץ בענייני שילוב מזונות או הנבטת נבטים. בנוסף לכך, אריה מאמין שאוכל טבעוני אינו צריך להיות יקר, והמחירים אכן נמוכים מאוד, בהתחשב בגודל המנות ובהשקעה בהן.

המנה המקורית הבולטת בתפריט היא "המבורגר" מן הצומח. הכריך כולל קציצת נבטי עדשים מונבטות, שמוגשת בלחמניה מקמח מלא, עם תוספות ורטבים מגוונים ("המבורגר" עם קציצה אחת – 15 ₪; עם שתי קציצות – 23  ₪).

עוד בתפריט: כריך עם אוקרה או טופו מעושן (10 ₪); סלט הכולל ירקות וארבעה סוגי נבטים: מש, עדשים, ברוקולי, אספסת וצנונית (14 ₪); ומספר מנות עיקריות, כגון אטריות בגבינת סויה ופשטידת חצילים, ממסעדת טעם החיים. טעם החיים מספקים לבודהא בורגר גם רטבים מצוינים, המשתלבים במנות אחרות.

במקום מוגש שייק עשיר, המהווה ארוחה בפני עצמה (13 ₪ לכוס בינונית, 15 ₪ לכוס גדולה). הבסיס לשייק הוא חלב סויה, טופו וזרעי פשתן טחונים, ולהם ניתן להוסיף גלידה בתשעה טעמים מרשת "סקופ", או פירות בעשרה טעמים. עוד לשתייה: מיצים מ-11 פירות וירקות שונים (7 ₪ לכוס בינונית, 9 ₪ לכוס גדולה). כמתאבן, מוצעות לסועדים, ללא תשלום, קרקרים פיקנטיים העשויים מפשתן, ומשמשים כנשנוש נחמד בזמן ההמתנה להכנת המזון.

התפריט בבודהא בורגר דינאמי וכולל תוספות ומוצרים שונים ומגוונים לרכישה במקום, מאצת ספירולינה ועד לקופסאות הנבטה. אריה מגיב במהירות על הצעות לגיוון ועובד על פיתוח מנות מקוריות נוספות, כגון פיצה טבעונית. ניתן להזמין משלוחים מהמקום למרכז תל-אביב, ובעתיד תורחב תפוצת אזורי המשלוח.

סקר: דדי שי

לסקירת מסעדות צמחוניות וטבעוניות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון