זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

פיטום אווזים: עדכונים

דיון בבג"ץ: הדיון שהיה אמור להיערך ב-19.12.2005 נדחה ליום ד',28.12.2005 בשעה 11:30. גם הרכב השופטים השתנה, וההרכב החדש הוא: אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן. בדיון ידונו השופטים בעתירות ובבקשות לצו-ביניים שהגישו שני הצדדים – ארגוני ההגנה על בעלי-חיים (אנונימוס, תנו לחיות לחיות ונוח) ומגדלי האווזים.

הציבור מוזמן! נוכחות באולם הדיון מעידה על עניין ציבורי בנושא.

שאילתות: ח"כ משולם נהרי (ש"ס) וח"כ גילה פינקלשטיין (מפד"ל) הגישו יום ב', 19.12.2005, שאילתות לשר החקלאות ובהן נשאל השר כיצד ייתכן כי בעוד שהמשרד הכריז שענף פיטום האווזים ייסגר באפריל 2006 ושמשקי הרבייה יחדלו לפעול בדצמבר 2005, במסמך המפרט הקצאת עובדים זרים לענפי החקלאות השונים בשנת 2006 מופיעה הקצאת עובדים זרים למשקי רביית אווזים.

בעיתונות: בטור "אבירי החיות החדשים" (וואלה!, 18.12.2005) בוחנת הדס שכנאי, חברת מועצת עיריית תל-אביב-יפו (הירוקים), את תרגיל יחסי-הציבור של תעשייני האווזים, אשר "סירבו להשמיד אפרוחי אווזים" – רק כדי שיוכלו לפטמם ולהרוג אותם גוססים.

יימשך האיסור על ציד חוגלות וארנבות

ב-20.12.2005 האריכה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת את תוקף הוראת השעה האוסרת ציד חוגלות וארנבות, עד ספטמבר 2006. ההוראה האוסרת את הציד ניתנה באוגוסט 2000 במטרה להפסיק את הירידה המתמשכת באוכלוסיות החוגלות והארנבות בישראל וכדי למנוע הכחדת טורפים שניזונים מהן. את המהלך בוועדה הוביל ח"כ עומרי שרון, בתמיכה פעילה של אביו, ראש הממשלה.

מקורות 

קרן לוי צדק, "רה"מ ביקש לחוס על החוגלות", nrg מעריב, 20.12.2005.

דוד הכהן, "האיסור על ציד ארנבות וחגלות הוארך בשנה", ynet (ידיעות אחרונות), 20.12.2005.

הדר פרבר, "ראש הממשלה: חוסו על חיי החוגלות", nfc, 21.12.2005.

נדב אייל, "עמרי, החוגלות וכוח הגברא", מעריב, 23.12.2005, עמ' 7.

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת 

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

חוק הסגר כלבים עבר קריאה ראשונה

ב-21.12.2005 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת, המגדירה את עשרת ימי ההסגר החל מיום הנשיכה. פקודת הכלבת מחייבת לכלוא בהסגר כלב שנשך אדם במשך עשרה ימים כדי לוודא שאינו חולה בכלבת. הרשויות נוהגות למנות את עשרת ימי הכליאה החל מהיום שבו הוכנס הכלב להסגר, גם אם ההסגרה נעשתה מספר ימים לאחר הנשיכה. מדיניות זו חסרת ערך לאבחון המחלה והיא גורמת סבל רב לכלב. הצעת החוק תעבור לכנסת הבאה לקריאה שנייה ושלישית. את ההצעה יזם ח"כ יוסי שריד, אחד מן הקולות המובהקים בכנסת לטובת בעלי-חיים, אשר הודיע על פרישתו מפעילות פוליטית. להצעה שותפים הח"כים אדלשטיין, טיבי, כבל, לנדאו ופורז.

המידע נמסר על-ידי ענת רפואה

למכתבי תודה לח"כ שריד: דואל: yossis@knesset.gov.il פקס: 02-6496157

טבח כלבים וחתולים וסחר בפרוותם באירופה

רבבות כלבים וחתולים נתפסים במזרח אירופה ועורם נפשט כדי להכין מוצרי פרווה למכירה במערב אירופה. תחקיר של צוות טלוויזיה גרמני חשף בבולגריה חטיפת כלבים שיטתית ברחובות, על-ידי לוכדים ברשיון, השולחים את הכלבים למפעלי פרווה. כלבים אחרים מועברים ממכלאות רשותיות ופרטיות, וקורבנות נוספים הם "חיות מחמד" שנחטפו. חלק ממפעלי הפרווה אינם ממיתים את החיות לפני פשיטת העור, "כדי לשמור על מראהו הרענן". לעתים קרובות, עם מכירת המוצר לשוק האירופי מוחלפת התווית שעל הבגד בתווית הנושאת מידע שקרי כדי לטשטש את מקורו, ורק בדיקת ד.נ.א. יכולה לזהות באיזו חיה מדובר. פרוות הכלבים מעובדת לביגוד, תיקים, חגורות ועוד. חטיפת החיות מהרחובות מאפשרת מכירת פרוות במחירים זולים ביותר, בהשוואה לפרוות חורפן או צובל.

מקורות:

"אירופה: כלבים מומתים כדי להשתמש בפרוותם", ynet (ידיעות אחרונות), 18.12.2005.

הדר פרבר, "אירופה: סחר במעילי פרוות-כלבים", nfc, 18.12.2005. 

Katy Duke and Elizabeth Day, "Cheaper than mink or sable - fur coats made from dogs that were skinned alive", News Telegraph, 18.12.2005.

עוד בעיתונות הישראלית

וואלה! מסין לאירופה. בכתבה "סליבריטאי בריטניה נגד ייבוא פרוות מסין" (20.12.2005) מדווח על עצומת סלבריטיז לממשלת בריטניה, נשיאת האיחוד האירופי, נגד ייבוא פרוות כלבים וחתולים מסין לאירופה.

ynet המשביר מוכר פרווה. בכתבה "לידיעת הלקוחות: במשביר החדש לצרכן מוכרים פרוות" (21.12.2005) מדווח שלומי דונר שחנויות המשביר החדש לצרכן מוכרות מעילי פרווה. בתגובה לפניית העיתון, מסר דובר הרשת: "לאחר שהוסבה תשומת לב הנהלת המשביר לנושא, לפני כשבועיים, הופסקה הזמנת סחורה נוספת. תוך תקופה קצרה של מספר ימים הסחורה שנמצאת כרגע בחנויות תיגמר, וכאמור, לא יחודש המלאי."

זמן חיפה השמדת יונים. בכתבה "הם יורים גם ביונים" (23.12.2005, עמ' 19-18) מדווח אבי כפירי על השמדת 35,000 יונים על-ידי ציידים, שהוזמנו על-ידי הנהלת "ממגורות דגון". לדברי ההנהלה, "צריך לזכור שהיונה היא חיה לא מוגנת שאין בה כל תועלת. החיה הזו מביאה רק נזקים". הטבח מתבצע באישור השירות הווטרינרי בעירייה; סגן המנהל טוען, שיונים מעבירות מחלות ו"זה גם מאוד לא נעים שיש לך צואה של יונים על החלון".

לתגובות: ת.ד. 4931 חיפה, מיקוד 31047, פקס: 04-8622091, zman_haifa@maariv.co.il 

ידיעות אחרונות ניסויים בבית-הספר. בידיעה "תלמידים התלוננו ובית הספר הפסיק הניסויים בדגים" (22.12.2005, עמ' 17) מדווחת תמר טרבלסי-חדד שבבית-הספר התיכון "אהל שם" ברמת-גן נערכו ניסויים בדגים: הכנסתם לכלי עם מי קרח כדי להתרשם מקצב נשימתם. בעקבות תלונות תלמידים ופניית תנו לחיות לחיות למשרד החינוך, הופסק הניסוי. זואולוג משרד החינוך השיב, שהדגים מורגלים בשינויי טמפרטורה ולכן אין מניעה לערוך ניסוי כזה – תוך התעלמות בוטה מהמצוקה שחווים דגים עם העברתם בין כלים וטיפולים אחרים שעלולים להתלוות לניסוי.

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

למידע על ניסויים בחיות בבתי-ספר

הארץ מרוצי סוסים. בכתבה "מכורים לתערובת" (20.12.2005, עמ' ד3) מתאר יובל בן עמי קורס למאמני סוסי מרוץ שמתקיים במכון וינגייט ובוחן את הפגיעה הקשה בסוסים שעליה מתבסס התחום כולו.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב מזון לחתולים. בטור "חכם לומד מניסיונם של אחרים" (19.12.2005) מספרת ענת רפואה על האכלת חתולים בתל-אביב, על רקע חוק-העזר הדרקוני בראשון-לציון.

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שיווק בטלפון, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בתל-אביב. לפירוט ולפנייה, פנו אלינו באמצעות טופס.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 7 בכבלים (הוט) בערוץ 25: תבל: יום א' ב-22:00 ויום ב' בחצות; ערוצי זהב: יום ב' ב-22:30 ושישי בחצות; מתב: יום א' ב-21:00. בלווין (יס) בערוץ 98: יום ב' ו-ו' ב-20:00

2. עם בוא החורף: מיימת

גל הקור מביא אסון חדש על העופות בלולים של תעשיית הבשר: מחסור בחמצן, מים בבטן ומוות. או במילה אחת: מיימת.

אפרוחים מצטלמים טוב: לא במשק מסחרי אלא בפרסומת של חברת תרופות

מחלת חורף
עם פרוץ הגשמים וירידת הטמפרטורות, עומדים עשרות מיליוני תרנגולים בישראל בפני סכנה חדשה: מיימת. לפי מאמר שפורסם ב-1998 בכתב-העת החקלאי "משק העופות", כארבעה מיליון תרנגולים בישראל מתים בשנה ממיימת:

"המיימת הינה תוצר של גדילה מואצת וחשיפה אקוטית לטמפרטורת סביבה נמוכה. במהלך החורף, פטמים [תרנגולי-בית מזנים המנוצלים בתעשיית הבשר] הגדלים באימון מועברים בשבוע השלישי לחייהם לסככות גידול, בהם אין בקרת טמפרטורה ולכן נחשפים לטמפרטורת סביבה נמוכה. חשיפה לטמפרטורה נמוכה גוררת בעקבותיה עלייה דרסטית בצריכת החמצן. לעתים אין העופות מסוגלים לספק את הדרישות לחמצן וכתוצאה מכך מתפתחת המיימת."

(לוגר, בר ולהב, עמ' 25-26)

לול פטמים בגרמניה (Informationsdienst Wissenschaft). (האור הירוק הוא חלק ממניפולציה מכוונת)

תופעה עולמית
לפי מסמך מטעם משרד החקלאות של אלברטה (קנדה),

"שכיחות המיימת עלתה ברחבי העולם בשנים האחרונות. עלייה זו תואמת את השיפורים הגנטיים והתזונתיים בתחומי קצב הגדילה ויעילות המזון. בסקר העולמי למיימת בפטמים (1996) נאסף מידע מ-18 מדינות מארבע יבשות והוא הראה כי המיימת פוגעת ב-4.7% מכלל הפטמים החיים בעולם."

ספר על בריאות עופות (2004) קובע, ששיעור התחלואה של תרנגולים במיימת הוא 5-1% מהלהקה, ושיעור התמותה עומד על 2-1%, אולם עלול לעלות עד 30% מהלהקה. במאמר ב"משק העופות" (1988) כתב אביגדור כהנר מהפקולטה לחקלאות ברחובות, ששיעור התמותה עלול הגיע אפילו עד 40%, בתנאים מסוימים. הנפגעים העיקריים הם זכרים, שקצב הגדילה שלהם מהיר יותר. מעבר לתמותה, יש בגוף העופות החולים סימנים, המביאים ל"פסילה" (איסור על שיווק למאכל אדם) במשחטות. כך, לפי משרד החקלאות של אלברטה, ההפסדים הכספיים ממיימת מצטברים בתעשיית העופות העולמית ל-500 מיליארד דולר בשנה. הסכום האסטרונומי – ולא סבלם של העופות – הוא שגורם לעריכת מחקרים רבים בניסיון למגר את התסמונת.

גדילה מהירה ומיימת
לפי משרד החקלאות של אלברטה:

"הודות לטכניקות ברירה גנטית מצליחות ביותר, קצב הגידול עלה בשיעור של 4 עד 5 אחוזים בשנה במשך 30 השנים האחרונות. [...] ציפור במשקל 2 ק"ג דרשה 56 ימי ייצור ב-1976; כעת ניתן לייצר אותה בפחות מ-40 יום. הברירה לקצב גדילה מהיר ולנצילות מזון יעילה הביאה לקיומם של פטמים עם קצב מטבולי כה מהיר, שהלב והריאות בקושי מסוגלים לספק מספיק חמצן כדי לתמוך בגוף.

"מיימת מאובחנת בדרך-כלל בגיל 5-4 שבועות, אף על-פי שסימני מיימת נרשמו בעופות בני יום. [...]

"קצב גדילה מהיר דורש קצב גבוה של חילוף חומרים בסיסי. שמירה על קצב חילוף חומרים גבוה דורשת חמצן. לפטם יש פוטנציאל גנטי גבוה לגדילה יותר מאשר פוטנציאל לספק חמצן שיתמוך בגדילה זו. [...] הדרישה לחמצן עלולה לעבור את יכולת הלב והריאות לספק די חמצן. זה מוביל בסופו של דבר למחסור בחמצן. הלב מגיב בהגדלת ההזרמה של דם לריאות עבור חמצון."

קצב הפעימות גובר ונפח הדם גדל. כתוצאה מהעומס על החדר הימני של הלב (אשר שואב דם לתוך הריאה) הוא מתנפח – עד כפליים מגודלו המקורי. הלחץ בין הלב לריאות גובר, ובמקביל לכך מייצר הגוף תאי דם אדומים רבים יותר בניסיון לשאת חמצן – דבר הגורם לדם להיות סמיך יותר וללחץ הדם להתגבר עוד יותר. הלחץ פוגע בתפקוד הכבד, וכתוצאה מהלחץ מתחילה לדלוף פלסמה (נוזל הדם) מהכבד ומנימי דם לתוך חללים שבבטן. הנוזל מצטבר לנפיחות הניכרת לעין. לכן נקראת התסמונת "מיימת".

קור ומיימת
כאשר הסביבה קרה, נדרשת אנרגיה כדי לשמור על טמפרטורת גוף קבועה, ומאמץ זה גורם לצריכת חמצן מוגברת. כשמדובר בעוף שממילא בקושי מסוגל להזרים די חמצן לתאי גופו בגלל קצב רצחני של חילוף חומרים, התוצאה היא מיימת. זו היא הסיבה העיקרית לשכיחות התסמונת בחורף. כל גורם נוסף הפוגם בספיגת החמצן, מגדיל את הסיכויים למיימת – וכל הגורמים הללו נפוצים מאוד בלולים: גרגרי אבק זעירים באוויר, מיקרואורגניזמים הגורמים מחלות זיהומיות של הריאות ואמוניה העולה מההפרשות שהעופות נאלצים להתבוסס בהם. השפעה דומה יש לעלייה בשיעור הפחמן הדו-חמצני באוויר ולירידת שיעור החמצן – למשל, כתוצאה מחימום באמצעות תנורי גז, המתחרים ישירות בעופות על צריכת החמצן. התשובה לליקויים אלה אמורה להיות בעיקר אוורור טוב, אך בחורף האוורור תורם למעגל קסמים בכך שהוא מעודד ירידה בטמפרטורה.

עוף רובץ, ניו זילנד (Aukland Animal Action): קשה לעמוד בגלל כשילת רגליים או מיימת

להיות חולה מיימת
אם בקיץ העופות בלולים מתנשמים בכבדות בגלל החום, בחורף הם מתנשמים בגלל מיימת. העופות החולים משוועים לחמצן. הנוזלים שהצטברו בחלל הבטן מקטינים את נפח האוויר שנכנס לריאות עם כל נשימה, ולכן העופות מתנשמים בכבדות. לעתים נלווים להתנשמות צלילי גרגור. את התנפחות הבטן ניתן לראות מבחוץ, לעתים עם התאדמות של עור הבטן ובמקביל להכחלה של גוון עור הכרבולת והדלדלים. העופות החולים חלשים למראה ורובצים ממושכות, התפתחותם מואטת וחלקם מתים.

בתוך לול של תעשיית הבשר, ניו זילנד (Aukland Animal Action): מתנשמים בכבדות בקיץ וגם בחורף

ריפוי?
מיימת היא אחת התוצאות המובהקות של דרישת הצרכנים לבשר עוף זול: התסמונת נובעת מברירה מלאכותית משולחת רסן להאצת קצב הגדילה ולהורדת עלויות המזון. דרכים נקודתיות להתמודדות עם המחלה הן שמירה על טמפרטורות גבוהות במדגרה (יסודות המיימת נוצרים כבר בעובר שבביצה) ובלול, והגבלות זמניות על מתן מזון עתיר אנרגיה – שאף הוא תורם לגדילה מהירה מדי. לכאורה, פתרון יסודי יותר וקל לביצוע הוא חזרה ל"ייצור" עופות שמבנה גופם טבעי יותר. אולם הרווחים מהגידול המהיר ומנצילות המזון המוגברת עולים על ההפסדים ממיימת. חוקרים חקלאיים בעולם (גם בישראל יש מחקר משגשג בתחום) עוסקים בחריצות בחשיפת עופות לקור כדי לגרום להם מיימת ולבודד משתנים האחראים לתסמונת, בניסיון לסלק רק גורמים גנטיים נקודתיים ולהמשיך את כל שאר מאפייני הגידול המעוותים. בשנים האחרונות הצליחו חוקרים שונים לברור עופות, אשר גדלים בקצב התעשייתי ועם זאת אינם נוטים למיימת. בתעשייה, פתרון זה מתחרה בהמשך האצת קצב הגידול. עבור הצרכנים, הפתרון שנותר הוא הימנעות מקניית בשר עופות.

מקורות עיקריים
ד. לוגר, א. בר, ש. להב, "מיימת בפטמים - השראת התסמונת וטיפול באמצעות התניה", משק העופות, נובמבר-דצמבר 1998, עמ' 25-26.
אביגדור כהנר, "הקשר בין קצב הגדילה הפוטנציאלי של פטמים לרגישותם לעקות", משק העופות, אפריל 1988, עמ' 17-21.

Paul McMullin, “Ascites“, A Pocket Guide to Poultry Health and Disease, 2004.
Abbas Pakdel, “Genetic Analyses of Ascites-Related Traits in Broilers” (doctoral thesis), Wageningen Institute of Animal Science (WIAS), June 2004, pp. 18-19, 37-38. 
 “Ascites”, Government of Alberta – Agriculture, Food and Rural Development, 29.1.1999 (revised 14.12.2004).
Balog, J.M., Kidd, B.D., Anthony, N.B., Huff, G.R., Huff, W.E., Rath, N.C., “Effect Of Cold Stress On Broilers Selected For Resistance Or Susceptibility To Ascites Syndrome”, Poultry Science 82 (9), 2003, pp. 1383-1387.
N. L. Stedman and T. P. Brown, “Cardiomyopathy in Broiler Chickens Congenitally Infected with Avian Leukosis Virus Subgroup J”, Veterinary Pathology 39, 2002, pp. 161-164.
Sato T, Tezuka K, Shibuya H, Watanabe T, Kamata H, Shirai W., “Cold-Induced Ascites in Broiler Chickens and its Improvement by Temperature-Controlled Rearing”, Avian Disease 46(4), Oct-Dec 2002, pp. 989-96.

3. הימום והכרה מלאה 
שחיטת יונקים בארצות-הברית לפי גייל אייזניץ, כתבה שלישית

בכתבות קודמות התחלנו לסקור את ספרה החשוב של חוקרת הארגון HFA, גייל אייזניץ, "משחטה". התייחסנו להתמחותה בהשגת מידע מעובדי המשחטות והבאנו מידע שאספה על הטיפול בחיות לפני הריגתן. השבוע נסקור את ממצאיה בעניין הימום. רוב הדברים מובאים שוב כציטוט מפי עובדי משחטות מסוימות, אך תיאורים דומים חזרו במשחטות נוספות ונראה שהם אופייניים לתעשייה. לתשומת-לבכם: החומר קשה מאוד לקריאה.

דרישות החוק
"חוק השחיטה ההומאנית" מחייב הימום של יונקים לפני שחיטתם וביתור גופם. ההימום בארצות-הברית אמור להתבצע באמצעות אקדח הימום המוצמד לראש החיה ודופק מסמר לתוך מוחה באמצעות לחץ אוויר (המסמר שב ונכנס לתוך האקדח ונטען לירייה הבאה) או באמצעות הצמדת אלקטרודות לגוף ולראש במשך שלוש שניות עד לגרימת הלם חשמלי. בכל מקרה, אובדן ההכרה אמור להיות מיידי, בניסיון הראשון ולמשך מספר דקות לפחות.

אקדח הימום פניאומטי (טמפל גראנדין)

כמה הימומים נכשלים?
לפי המידע שמסרו עובדי המשחטות לאייזניץ, לחוק אין כל אחיזה במשחטות. חלק מהחיות לא עוברות כל הימום, בחלקן פגעו המכשירים אך לא גרמו לאובדן ההכרה, ואחרות מתעוררות מיד לאחר אובדן הכרה רגעי. הבעיה קיימת בכל התעשייה. בכמה משחטות שבדקה אייניץ באופן מקיף, ניסו העובדים להעריך כמה מהחיות הגיעו לשלבים הבאים בקו ההרג כשהן בהכרה. במשחטת קפלן – אז משחטת הבקר הגדולה בפלורידה – שחטו 50-70 חיות בשעה, ולהערכת אחד העובדים, 70-60 ביום הפגינו סימני הכרה לאחר הימום כושל. במשחטת ג'ון מורל באיווה שחטו 75,000 חזירים בשבוע, ואחד הדוקרים (אדם הנועץ סכין בצוואר החיה כדי לגרום דימום, לאחר ההימום) אמר לאייזניץ שרוב החזירים הגיעו אליו בהכרה מלאה. במשחטת ג'ון מורל בדרום דקוטה שחטו אלפי פרות, חזירים וכבשים ביום. אחד העובדים העריך, ש-25 עד 30 אחוזים מהבקר נתלים ונדקרים בהכרה.

איורים של הימום בקר באקדח פניאומטי ובאקדח מחסניות. 

מיקום האקדח באיור אינו מקרי: החיה תאבד הכרה רק אם הפגיעה מדויקת מאוד. (טמפל גראנדין) 

חיות בהכרה
אחת התגובות של התעשייה לדיווחים על חיות בהכרה לאחר הימום היא, שמדובר ברפלקס, תגובה עצבית ללא הכרה. אמנם, בעיטות באוויר והתפתלויות עשויות להופיע ללא הכרה, אך קיימים סימנים מובהקים להכרה, והעובדים זיהו בקלות סימנים כאלה בדיווחיהם – שהרי שלומם שלהם תלוי בזיהוי. לדברי באקי ווייט, אחד הדוקרים הוותיקים במשחטת מורל, דרום דקוטה (עמ' 121):

"אפשר לזהות את אלה שחיים כי הם גועים, ממצמצים, מסתכלים לצדדים. [...] כשאתה הולך להמם אותם, הם ינסו למשוך את הראש ולהתרחק ממך. אני מזיז את היד שלי, הם מזיזים את הראש. אני זז לצד אחד, הם זזים לצד השני."

מוסיף רוני ווטסון, מפקח של משרד החקלאות במשחטת קפלן (עמ' 32):

"וכשהדברים האלה קמים אחרי שחטפו הימום [...] תאמיני או לא, זה מצחיק. כולם רצים וקופצים כמו חבורת קופים, מטפסים על דברים בכל מקום."

מהירות מופרזת
קצב שחיטת היונקים בארצות-הברית הואץ בשנות השמונים והתשעים. כמה מהעובדים הוותיקים ידעו לספר על כך מניסיונם. האצת קצב השחיטה היא אחד מהגורמים לכישלון ההימום. ביצוע ההימום מחייב דיוק, שאינו אפשרי כשממהרים מדי, ובעיקר כאשר חיות משתוללות בגלל שדרבנו אותן באלימות וצופפו אותן מאוד. לדברי עובדים במשחטת מורל בדרום דקוטה, לאקדח הימום נחוצות 6-4 שניות כדי להיטען מחדש לאחר השימוש, ולכן אין די זמן להמם ביעילות. טומי ולאדק, דוקר שעבד 9 שנים במשחטת מורל, איווה, סיפר (עמ' 67): "בהתחלה כשנכנסתי לעבודה, הייתי בולע ספיד רק כדי לעמוד בקצב של כל החזירים החיים." אחד מוותיקי משחטת מורל באיווה, אד ון וינקל, מתאר את ההאצה בשחיטת חזירים (עמ' 83):

"הם חטפו שוק חשמלי בתחת, דקירה בעין, והם עצבניים כמה שחזיר יכול להיות. הם מטפסים אחד על השני. הם משוגעים. הבחור שמפעיל את מתקן הריסון צריך לנסות לתפוס את החזירים הקופצים האלה עם מכשיר ההימום. הם קופצים מסביב, מפילים את המהמם, ואתה לא משיג הימום יציב."

אלברט קבררה, מהמם במשחטת קפלן בפלורידה, מתאר מצב דומה בעגלים (עמ' 43):

"כדי לגמור איתם מהר יותר, היינו שמים שמונה או תשעה מהם בתיבת ההימום [מתקן ריסון קטן] בבת-אחת. ברגע שהם נכנסים פנימה, אתה מתחיל לירות, העגלים קופצים, הם כולם נערמים אחד על השני. אתה לא יודע מי קיבל ירייה בכלל ואתה שוכח את אלה שלמטה. תולים אותם בכל מקרה, והם נוסעים על הקו, מתפתלים וצורחים."

הימום חשמלי של חזיר (טמפל גראנדין)

"איכות הבשר"
המהירות אינה גורם יחיד לכישלון ההימום. סיבה מרכזית לכישלון בהימום חזירים במשחטת מורל באיווה הייתה זרם חשמלי חלש מדי. תחת הלחץ להמם כל ארבע שניות חזיר מבוהל, העובדים הניחו את האלקטרודות ברישול על גב החזירים, וכתוצאה מכך נוצרו דימומים, שניכרו בבשר החזיר המת והורידו את מחירו. ההנהלה סירבה להאט את הקצב, למנוע דרבון או לאמן את העובדים, ופשוט הורידה את עוצמת הזרם. הדימומים פסקו, אולם חזירים רבים לא הוממו כלל או שחזרו מהר להכרה. גם ההימום באקדח שובש משיקולים דומים. באקי ווייט ממשחטת מורל בדרום דקוטה, הסביר שהבקר אינו מהומם היטב כי ההנהלה דורשת שהעובדים ישתמשו באקדח הימום עם מסמר קטן מדי (עמ' 122): "יש לנו ממונה שטוען שהמסמר הגדול הורג את הבקר 'מת מדי' והם לא מדממים כמו שצריך." אייזניץ מסבירה, שיש בתעשייה מיתוס (שהופרך במחקרים) שלפיו אם הלב מפסיק לפעום – לאחר הימום יעיל – נותר בגוף החיה המתה דם רב יותר, ובשר כזה מתקלקל מהר יותר על המדפים. המיתוס מושרש עמוק בתעשייה ולכן נפוצים שיבושים מכוונים במכשירי ההימום. זאת בנוסף לשימוש במכשירים מקולקלים מתוך הזנחה – עוד תופעה נפוצה שדווחה לאייזניץ.

בשביל הכיף
מעבר לסיבות הכלכליות, מסתבר שחלק מהמהממים אינם מבצעים את עבודתם היטב כדי להתבדר – אפילו על חשבון היעילות הכלכלית. לדברי טומי ולאדק, במשחטת מורל באיווה (עמ' 69):

"בחור אחד היה שם את מכשיר ההימום [החשמלי] על הגב של החזיר, ואז במקום להחזיק את המוט במקום במשך שלוש שניות שדרושות להימום, הוא היה מניח לו ורואה את זה רוכב על הגב וגורם לחזיר הלם. הוא נהנה לראות אותם מתהפכים. הוא היה עושה את זה הרבה עד שפעם אחת חזיר קפץ למעלה והמוט נפל ונכנס בו."

דוני טייס, דוקר מאותה משחטה, מוסיף (עמ' 90):

"לפעמים המהמם אוהב לשחק משחקים עם התולה [האדם שקושר את החיות ברגל]. הוא בכוונה לא מהמם חזירים בסדר כדי שיהיה קשה לקשור אותם. הוא יעביר לתולה חזיר שרק נהיה קצת עצבני ואז כאשר הוא ינסה לתלות אותו החזיר יבעט בחזרה וייפול לתוך השוחה שליד."

תמונות נדירות ממשחטה באוסטרליה: חזירים מנסים להימלט מהימום (The Thylazine Foundation Pty Ltd)

כמה יריות?
גם במקרים שבהם מגיעות רוב החיות המומות לשלב הדקירה, ההימום רחוק מלהתבצע בהתאם לדרישות "חוק השחיטה ההומאנית". עובדים רבים במשחטות רבות תיארו בפני אייזניץ מספר גדול של ניסיונות הימום לפני שמצליחים לגרום לחיה אובדן הכרה – אם מצליחים. אין בספר אזכורים להימום לאחר ניסיון בודד. אלברט קבררה ממשחטת קפלן לבקר העריך, שהוא ירה בדרך-כלל 6-5 יריות, והוסיף (עמ' 43-4):

"זו הייתה בעיה רצינית עם פרות, ולפרים יש גולגולות אפילו יותר קשות. הרבה פעמים הייתי צריך לפגוע שלוש או חמש פעמים, עשר פעמים לפני שהם נפלו. היו הרבה פעמים שהיית צריך לעשות חור גדול בראש שלהם, והם עדיין היו בחיים."

טומי ולאדק, ממשחטת מורל באיווה (עמ' 68):

"צעקתי כל-כך הרבה על זה שאני צריך לדקור חזירים חיים, שהמהמם היה מהמם אותם פעמיים. הייתי רואה אותו פוגע בהם [בחשמל] פעמיים ושלוש פעמים, והם עדיין היו עוברים בהכרה.

"ראיתי חזירים שעברו הימום עד 12 פעמים. למשל, חזיר גדול היה מגיע, הם היו פוגעים בו במכשיר הימום, הוא היה מסתכל עליהם, עושה רררהההה! פוגעים בו שוב, והבן זונה לא היה נופל, לא נופל. זה מדהים הכוח רצון שיש לחיות האלה."

ולבסוף, מדברי לות'ר ג'ונסון, מפקח במשחטות שונות במערב התיכון (עמ' 200):

"ראיתי אותם שמים 25-20 חורים בראש של חזירה בניסיון להמם אותה והיא עדיין הייתה על הרגליים. הראש שלה נראה כמו גבינה שוויצרית."

מקור

Gail Eisnitz, Slaughterhouse: The Shocking Story of Greed, Neglect, and Inhumane Treatment Inside the US Meat Industry, Prometheus Books, 1997.

4. פינת התזונה
חומוסייה אורגנית צמחונית

אבא גיל, רח' יהודה הלוי 55 (פינת יבנה) תל-אביב, ב'-ו' 15:00-09:00, 03-5663320

למרות שעות הפתיחה המצומצמות, שווה להגיע לאבא גיל, החומוסייה האורגנית בדרום רחוב יהודה הלוי. החומוס המצוין מגיע לשולחן כשהוא חם, בצבע כהה מהרגיל ובמרקם מדהים, לא משחתי. הוא מלווה בפיתות טריות מקמח מלא ואורגני. המחיר גבוה מההמקובל בחומוסיות – 19 ₪ למנה, אבל רכיבים אורגניים אכן עולים יותר.

בנוסף לחומוס, יש באבא גיל סלט ירקות (10 ₪), מיצי פירות וירקות הנסחטים במקום (גזר, תפוז, אשכוליות, לימון) ומרקים משתנים (14 ₪). והכל אורגני.

לסקירת מסעדות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון