זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, שי חרמון דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5166278 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

מחאה נגד פיטום אווזים

משמרות מחאה קבועות:

חיפה: בכל יום ב' בשעה 15:00 ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית. לפרטים – אלכס: 052-8983805
הקריות: בכל יום א' בשעה 16:00 בצומת מסעדת מוצארט (כביש חיפה-עכו, בכניסה לקריית מוצקין). לפרטים – הדס: 054-5311230 hadas_lan@walla.com
רחובות: יצחק 052-5602576; הרצליה: אורי 050-7923232.
ניתן להזמין מדבקות נגד פיטום אווזים לחלוקה ולהדבקה, ומי שגר/ה בקרבת כביש מרכזי מוזמן/ת לתלות בחזית הדירה כרזה: "פיטום אווזים כבד על המצפון". לפרטים ולפעילות נוספת – נעמי: 050-5784663

טריוויה צמחונות

הזדמנות אחרונה להשתתף ולזכות בחידון טריוויה נושא פרסים על צמחונות, טבעונות וזכויות בעלי-חיים – המתפרסם ב"רפובליקת בנענע", פורום הצמחונות והטבעונות בנענע והנערך בשיתוף עם אנונימוס. הפותרים יכולים לזכות בספרים על זכויות בעלי-חיים ובחולצות צמחונות עם איור של דודו גבע.

בעיתונות הישראלית

nrg מעריב עדכון בבג"ץ הקופים. בכתבה "נדחה פסק הדין ב'בג"ץ הקופים'" (19.12.2004)  מדווחת אפרת פורשר על דחיית מתן פסק-הדין בעניין היתרי הסחר לחוות הקופים במזור. פסק-הדין בעתירות העמותה למען מדע מוסרי ותנו לחיות לחיות נגד הרשות לשמירת הטבע והגנים והמשרד לאיכות הסביבה היה אמור להינתן ב-20.12.2004. הוא נדחה לאור טענות בדבר דיווח שקרי של הרשות בעניין דיוניה הפנימיים בנושא היתר הייבוא והייצוא של חיות בר.

nfc חיסול בסתר. בכתבה "תרנגולות מלולים מתועשים הושלכו למעיין אשקף בקרבת מושב אבן-ספיר" (19.12.2004) מדווחת הדר פרבר על כ-200 תרנגולות שנמצאו מוטלות במעיין באזור ירושלים. חלק מהתרנגולות עוד גססו כשנמצאו על-ידי מטיילים. החשד: "השמדת עודפים" של לולים מתועשים באזור.

nrg מעריב פועלים נגד התעללות. בכתבה "אני חושבת שאסור לנו לשתוק" (22.12.2004) מובא סיפורה של שירה קלנג, שהייתה עדה לעבירה מתמשכת על הנחיות השירותים הווטרינריים לעניין אחזקת בעלי-חיים בחנות חיות בחיפה. בכתבה מצוטט מכתב הפנייה שלה לרשויות ודיווח על כך שהנושא בטיפול. למידע על חוק צער בעלי-חיים ועל עתירת תנו לחיות לחיות בעניין תקנות להחזקת בעל-חיים (ובכלל זה בחנויות).

Ynet מחשבות אנושיות. בכתבה "בית קברות לחיות מחמד?" (16.12.2004) מעלה דזמונד מוריס שאלות לגבי ייחודו של האדם בין שאר בעלי-החיים ותוהה האם ייתכן שתתגלה צורת חיים שתשנה את דעתנו על האנושות.

מעריב חתול משובט. בכתבה "החתולה המתה שובטה לחיים" (24.12.2004, עמ' 13) מדווחים אלכס דורון ויואב פרומר על השיבוט המסחרי הראשון של חתול. אישה מטקסס, שחתולה האהוב מת, שילמה 50 אלף דולר עבור שיבוט חתול מהדנ"א של החתול המת. בכתבה מוזכר השיעור הגבוה של חתולים שמתים תוך פחות מחודש מבין החתולים המשובטים. יש לזכור, שתחום היישום העיקרי של טכנולוגיות השיבוט הוא בחקלאות, ושם סובלות החיות מפגיעות קשות עוד יותר, כי השיבוט משמש ככלי עזר ליצירת תכונות מעוותות ורווחיות.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
כתבה נוספת בנושא: איתן עמית, "החתול האהוב קם לתחייה", ידיעות אחרונות, 24.12.2004, עמ' 10.
לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il
הערה: שמות הכתבות במהדורות המודפסות של העיתונים שונים משמותיהן במהדורות האינטרנט

הודעות קבועות

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס. לפרטים – ליזי: lizipser@hotmail.com

דרושים תזונאים: אם הנך תזונאי/ת שמעוניין/ת לסייע לצמחונים ולטבעונים בהרכבת תפריט מאוזן (גם בתשלום) או אם ברצונך להמליץ על תזונאי/ת שעל סמך ניסיונך מיטיב/ה להתמודד עם תזונה צמחונית/טבעונית – פנה/י לעידית בדואל idit@basket-ball.co.il
יומן חייתי 5 – תוכנית על זכויות בעלי-חיים, בערוצי הטלוויזיה המקומיים בכבלים – מתב: יום א' 21:00; תבל: יום א' 22:00, יום ב' 24:00; ערוצי זהב: יום ב' 22:30, יום ו' 24:00.

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות. דרושים/ות מתנדבים/ות לתליית עלוני פרסומת ללוח. לקבלת עלונים: veg_project@walla.co.il

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה וכפר-סבא; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין.

פעילות באוניברסיטת תל-אביב – אורי: tzone@walla.com 050-7923232

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה – רונאל: ronel.b@gmail.com 

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il)

פגישות היכרות עם אנונימוס: פרטים והרשמה במשרד: 03-5226992
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet 

2. פיקוח משרד החקלאות על פיטום האווזים בישראל

בתמונה: אווזים מנסים לברוח מהמפטמת בזמן הפיטום

תקנות בלתי חוקיות
בשנת 2001 התקין שר החקלאות תקנות שתוקפן לשלוש שנים (להלן: "התקנות") האוסרות על הפעלת מפטמות אווזים חדשות ועל הרחבת מפטמות קיימות, וקובעות הוראות בדבר תהליך הפיטום. הוראות אלה אינן אלא שיקוף של הפרקטיקות הנהוגות בענף פיטום האווזים, וכמה מהן אף נועדו לייעל את ה"תפוקה". באוגוסט 2003 קבע בג"ץ, שעצם הפיטום (שהתקנות מתירות אותו) עומד בסתירה לחוק צער בעלי-חיים; לכן התקנות בטלות והפיטום בהתאם להן אסור. בג"ץ קבע עוד, שהפסקת הפיטום תידחה לתאריך 31.3.2005, ועד אז,

"יש לגבש כללי פיקוח על תהליך הפיטום, שיבטיחו ביצוע מלא, מדויק ורצוף של התקנות ככל שתהיינה בתוקף במהלך תקופת ההשעיה."

לאחר מתן פסק-הדין, התכתבה עמותת אנונימוס עם השירותים הווטרינריים (להלן: השו”ט) שבמשרד החקלאות, בניסיון לברר מהם כללי הפיקוח שנקבעו בהתאם לפסק-הדין ומהם אמצעי האכיפה שנוקט משרד החקלאות להבטחת יישום התקנות. המידע שלפניכם מבוסס על מה שנמסר לעמותה במסגרת התכתבות זו. יש להעיר, ששאלות רבות שהציגה העמותה למשרד בעניין ליקויים בעבודתו בנושא, נענו בשתיקה רועמת.

ביקורות זניחות
בשנים 2003-2002 ערך משרד החקלאות ביקורות בחמש מפטמות לשנה בלבד, ואף זאת ללא כל ביקורות פתע. על-פי מכתבה (15.2.2004) של ד"ר דגנית בן-דב, הממונה על חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, "הביקורים נערכים בהתראה של 2-1 ימים".

טפסים חסרי ערך
השו”ט הכינו טפסים, שהמפקחים אמורים למלא בביקורת המפטמות. אין דורשים מהמפקחים לבחון את מצבם הבריאותי של האווזים, לתעד סימנים למצוקה או לדווח על שיעורי פציעה ותמותה. לעומת זאת, המפקחים נדרשים למלא בטפסים פרטים, שהשו”ט עצמם קבעו שלא ניתן לבודקם במסגרת ביקור במפטמה; עליהם גם לבחון את יישומן של תקנות, שלפי השו”ט אינן ניתנות ליישום ולאכיפה. בנוסף לכך, חלק מהמידע מתקבל מבעלי המפטמות בלבד, ללא בדיקה נוספת.

דו"חות זנוחים
בחודש מאי 2002 נכנסו לתוקף נהלים חדשים שכתבו השו”ט. הנהלים מחייבים את משחטות האווזים להעביר לידי השו”ט דו"חות מסוימים, שבועִיים ויומִיים, המפרטים את מספר העופות הנשחטים ואת משקל הכבד שלהם.  "וטרינר מפקח" אמור לנסח לפיהם דו"ח חודשי. כל הדו"חות היו יכולים לסייע בפיקוח על ביצוע התקנות, אולם במידה שמישהו ממלא אותם, הם מונחים בשו"ט ללא שימוש, כפי שכתבה הממונה על חוק צער בעלי-חיים: הם "נבדקים באופן מדגמי, אחת למספר חודשים, גם זאת בהתאם לכח האדם והאמצעים שבידינו".

מידע חסר על נתוני הענף
מבין שורה של תקנות חסרות ערך, היחידה שעשויה להיות בעלת ערך של ממש היא תקנה 7, הכוללת את ההוראה:

"לא יפעיל אדם מפטמת אווזים שלא הופעלה עד יום תחילתן של תקנות אלה ולא ירחיב אדם מפטמה קיימת".

כדי לאכוף הוראה זו, זקוק משרד החקלאות לנתונים מדויקים על המפטמות הפועלות. בשנת 2004 ביקשה אנונימוס ממשרד החקלאות (לפי חוק חופש המידע) נתונים על מספר המפטמות בישראל בשלושה מועדים בשנים 2003-2001. בידי המשרד לא היו נתונים אלה, ובמקום זאת הוא מסר כמה אווזים פוטמו בשנה בכל מפטמה, כשהוא נסמך על מכתביהן של שתי משחטות שנשלחו למשרד בדיעבד, בראשית שנת 2004 (במקום דו"חות שבועיים). משחטה שלישית לא טרחה להשיב לפניית משרד החקלאות, ולמשרד פשוט אין נתונים על המפטמות השולחות עופות למשחטה זו.

הימנעות מאכיפת הקפאת הענף
אפילו הנתונים החלקיים שבידי משרד החקלאות, מעידים על הפרות בוטות של התקנות. בשתי מפטמות לפחות נרשמה הרחבה משמעותית ביותר – עד 53% בין השנים 2003-2001. במקביל לכך, הוכיחו תחקירי שטח של אנונימוס, שבמשק אחד לפחות (בבעלות משה בנישתי, שכיהן אז כראש ארגון מגדלי האווזים) הוקמה בשנת 2002 סככת פיטום חדשה. בנוסף לכך, נמצא חשד משמעותי לפעולה לא חוקית של חמש מפטמות אחרות בשנת 2003. ככל הידוע לאנונימוס, לא עשו הרשויות דבר נגד הפעילות הבלתי חוקית.

הזנחת הדרישה ל"עובדים מיומנים"
תקנה 4 קובעת:

"לא יפעיל בעל מפטמת אווזים את המפטמה אלא אם כן עובדים בה עובדים מיומנים בטיפול באווזים, במספר מספיק, ושיש להם כישורים להעריך את מצב בריאות האווזים ולהבין שינויים בהתנהגותם."

בדו"ח מפברואר 2002, כתב הממונה דאז על חוק צער בעלי-חיים:

"הביקורת לא יכלה לבחון תקנה זו. [...] לא קיימת מערכת הדרכה מסודרת למפטמים, ולא ניתן לבחון את מידת מיומנות (למעט מהבחינה הטכנית של פעולת ההלעטה עצמה). במיוחד לא ניתן לבחון את מיומנות העובדים לעניין בריאות האווז."

באפריל 2002, החליטו השו"ט לבצע אחת לשנה של כנס הדרכה למפטמים, ולקבוע תקן מחייב למספר עובדים במפטמה. לאחר כשנתיים, ביקשה אנונימוס מהממונה על חוק צער בעלי-חיים לדווח על הפעולות שננקטו בעקבות החלטות אלה. לא התקבלה תשובה.

בתמונה: פועל לוקח אווזים מפוטמים לכלוב שבו יובלו למשחטה.

הסימון האדום על מצחם מעיד שהם פגועים קשה ולכן נלקחו לכלוב הגוססים (שאין בו פיטום).

השארת האווזים בקבוצה אחת
תקנה 5(1) קובעת גיל ומשקל מינימליים לתחילת הפיטום וחלוקת האווזים המפוטמים לשתי קבוצות לפי משקלם בתחילת הפיטום (דרישה האמורה למנוע פיטום נוסף של האווזים הגדולים יותר). בדו"ח מפברואר 2002, כתב הממונה דאז על חוק צער בעלי-חיים, ש"אין דיווח מסודר לעניין גיל האווזים שנכנסים לפיטום", וכן ש"הדרישה לחלוקת האווזים לשתי קבוצות על-פי משקלם אינה ניתנת לביצוע". השו"ט ניסו לתקן חלק מן הליקוי כשדרשו בנוהל החדש להעלות את גיל תחילת הפיטום משמונה שבועות לתשעה, אולם בטופס הביקורת במפטמות אווזים, מתבקש המפקח לבדוק אם לא הוכנס למפטמה אווז שגילו פחות משמונה שבועות (במקום תשעה) ואם בוצעה חלוקה לפי משקל (דרישה לא מעשית).

הוראה חסרת ערך על כמות המזון
תקנה 5(2)(ג) קובעת כמויות מרביות של מזון להלעטת כל אווז במהלך כל אחד מימי הפיטום. אולם מסמכים שונים מטעם השו”ט קובעים, שמשקל המנה אינו ניתן לקביעה מדויקת כי המנה מורכבת מצירוף של חומר יבש ומים, ומכיוון שהתקנות לא מגדירות את היחס הכמותי בין מרכיבים אלה – לא ברור מה מהם צריך להימדד. למרות זאת, טופס ביקורת מפטמות אווזים כולל בדיקה בעניין זה – שלא ברור לאיש כיצד לבצעה.

התעלמות מהגבלת ימי הפיטום
נוהל השו”ט מגביל את תקופת ההלעטה של האווזים ל-20 יום, תוך המלצה לקצר פרק זמן זה ל-19 יום בלבד (לעומת 24 ימים בתקנות). למרות זאת, הטפסים שבהם משתמשים השו”ט בביקורות במפטמות ובמשחטות, בוחנים אם הלהקות נשחטו בתום 24 ימים מראשית ההלעטה, ומתוך טפסים שמולאו עולה, שמשך ההלעטה המקובל אכן לא קוצר, וכי פיטום במשך 24 ימים מקובל בפועל על השו”ט – בניגוד לנוהל.

התעלמות מניפוח-יתר של הכבד
תקנה 6 קובעת:

"אם בין הימים ה-20 ל-24 מיום תחילת ההלעטה הגיע משקל הכבד הממוצע ל-700 גרם ב-10% מהאווזים שנשחטו – תישחט הלהקה כולה".

אולם ממסמכי השו"ט עולה, שהנתון שנבדק במשחטה הוא משקל הכבד הממוצע, ואין בדיקה של שיעור הכבדים שמשקלם 700 גרם ומעלה (ואם קיים נתון כזה, השו"ט אינם משתמשים בו). כלומר, הבדיקה הנהוגה, מאפשרת פיטום למשקל הרבה יותר גבוה ממה שמתירות התקנות, כי כאשר 10% מהכבדים שוקלים מעל 700 גרם, המשקל הממוצע של כלל הכבדים עדיין נמוך מכך. בנוסף לזה, הנתונים על משקל הכבדים מגיעים לשו"ט באיחור, כך שגם אם המפקחים מזהים חריגה, הדבר נעשה בדיעבד ומותיר למפטמים חופש לפטם ימים נוספים.

סיכום
המסקנה העולה מנתונים אלה היא, שמשרד החקלאות עצמו סבור שהתקנות (שהוא עצמו ניסח) אינן ניתנות לאכיפה. מנהל השו"ט המליץ על צעדים שיפתרו כביכול את הקשיים באכיפת התקנות – אולם המלצותיו לא יושמו. המשרד הוציא הנחיות פנימיות, המטילות על המפטמים מגבלות מעבר לאלו שבתקנות – אולם המשרד עצמו מתעלם מהנחיותיו שלו. פעילות הפיקוח של המשרד חסרת ערך. ה"פיקוח" שמנסה משרד החקלאות להציג אינו אלא אחיזת עיניים, תוך הפרת שיטתית של פסק-דינו של בג"ץ.

הכתבה ערוכה מתוך: "מלא מדויק ורצוף" – פיקוח משרד החקלאות על פיטום האווזים בישראל, דו"ח מאת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, נובמבר 2004.

התמונות צולמו בסיורי אנונימוס במפטמות אווזים.

3. דמותו השלילית של השוחט ביצירות בשביס זינגר

מאת ד"ר יעל שמש

מבט עגום על המין האנושי
בשנת 2004 מלאו מאה שנה להולדת הסופר הצמחוני, יצחק בשביס זינגר (1991-1904). בשביס זינגר הרבה להזכיר הן בספריו והן בריאיונות שלו לכלי התקשורת את הסבל שגורם המין האנושי לבני-אדם ולבעלי-חיים כאחד. כך למשל הוא מספר ברשימתו "אני קורא את הספרות המודרנית", שכלולה בספר אנשים בדרכי, על רגשות ההתמרמרות שהתעוררו בו בצעירותו:

"מי צריך את המין האנושי? מה הטוב שהוא עושה? בפועַל עושה הוא רק רע. הוא אוכל את כל החיות. הוא פושט את כל העורות. הוא יוצא לציד ומשתעשע בדמם של יצורים חפים מפשע. הוא מארגן מלחמות חשוכות, פוגרומים. הוא יוצר כל מיני פריווילגיות לעצמו, ועבדות וחרפה וכלימה לאחרים…". (עמ' 255)

בשביס זינגר האמין באמונה שלמה בדברים ששם בפי יוסף שפירא, גיבורו הצמחוני של ספרו החוזר בתשובה:

"כל עוד אנשים שופכים דמם של יצורי אלוה – לא ייכון שלום עלי אדמות. אך כפסע בין שפיכת דם בעלי-חיים לבין שפיכת דם אדם". (עמ' 39)

יעקב, גיבור הסיפור העבד, שכל משפחתו נטבחה בפרעות שפרעו הפולנים ביהודים והוא עצמו נמכר לעבדות, יוצר קשר אינטואיטיבי בין בשר בעלי-חיים לרצח ילדיו:

"בשנות שביו לא טעם בשר ובחל בבשרם של יצורי הבורא. בשבת חייב אדם לאכול דגים ובשר, אך הם נתקעו לו בגרונו. היהודים נהגו ביצורים כפי שנהגו הגויים ביהודים. המלים ראש, גרגרת, כבד, כרעיים, קורקבן, עוררו בו חלחלה. כל פעם שנטל בשר לפיו, דומה היה עליו כאילו הוא אוכל מבשר ילדיו… אף קרה שלאחר סעודת-שבת יצא החוצה והקיא הכל…". (עמ' 80)

יעקב הופך לטבעוני, שאינו ניזון מכל מוצר מן החי, עד יום מותו.

בכמה מקומות בסיפוריו, יוצר בשביס זינגר משוואה בין היחס של המין האנושי לבעלי-החיים לייחסם של הנאצים ליהודים. אמירתו המפורסמת ביותר בעניין זה, לקוחה מהסיפור “The Letter Writer”. גיבור הסיפור הוא הרמן גומבינר, צמחוני המטפל בעכברה שמצאה את דרכה לדירתו. כאשר הוא סבור שמתה לאחר שבמחלתו איש לא האכיל אותה, הייאוש משתלט עליו והוא מתפלל לנשמתה. בצר לו, הוא מדבר עמה בלבו ועורך חשבון נוקב עם המין האנושי:

"מה הם יודעים, כל המלומדים האלה, כל הפילוסופים האלה, כל מנהיגי העולם – על שכמותך? הם שכנעו עצמם שהאדם, החוטא הכי גרוע מכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל יתר היצורים נוצרו רק כדי לספק לו מזון, עורות, להיות מעונים, מושמדים. ביחסם אליהם [אל בעלי-החיים] כל האנשים הם נאצים; בשביל בעלי-החיים זוהי טרבלינקה נצחית. ובכל זאת, האדם דורש את רחמי שמים".

(עמ' 270. תרגום הקטע: יעל שמש)

בשביס זינגר הציג ביצירתו דמויות שוחטים רבות, רובן שליליות ביותר. בספר שושה אף מוצגת שלילה זו דרך עיני הקורבנות עצמם. כאשר מבקר הגיבור, אהרן גריידינגר (שהוא בן דמותו של בשביס זינגר עצמו) בבית-מטבחיים ברח' קרוכמלנה, מקדמים את פניו "אותם קירות מגואלים בדם, והתרנגולות והתרנגולים ההולכים למות באותן צעקות עצמן: 'מה עשיתי שכך עלתה לי? רוצחים!'" (עמ' 69).

ר' גדליה – השוחט השבתאי והשטני
גיבור סיפורו של בשביס זינגר, השטן בגוריי, הוא ר' גדליה הכריזמטי, שהגיע לגוריי כשוחט, והיה יוצא בחברת תלמידיו וחוטא אתם בעבודת השטן, בפריצות מינית ובגילוי עריות. להשלמת התמונה של עבודה זרה וגילוי עריות נאמר עוד, שהיו "נכנסים כולם לקימורי הפלטרין [הארמון] ועושים סעודה של איבר מן החי, דהיינו: עוקרים איברים מעופות חיים ואוכלים אותם על הדם" (עמ' 128). דומני שבכך התכוון בשביס זינגר לתאר את גדליה ותלמידיו גם כשופכי דמים, ולהציגם כמי שחוטאים בשלוש העברות החמורות ביותר – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – שרק לגביהן קבעו חז"ל: "ייהרג ואל יעבור" (בבלי סנהדרין עד, ע"א). אם פירוש זה נכון, מובן שיש כאן פרשנות אישית של בשביס זינגר, שהרי בשפיכות דמים התכוונו חז"ל לשפיכת דם האדם בלבד, ולמרות החומרה שבה התייחסו לאכילת איבר מן החי (שנאסרה, לפי חז"ל, גם על בני נוח, כלומר, על כלל העמים) הם אינם מתייחסים לעברה זו כאל שפיכות דמים. אולם בעולמו הרוחני-מוסרי של בשביס זינגר כולל הציווי "לא תרצח" גם רצח בעלי-חיים.

מרדכי-יוסף – אכזריות צדקנית
דמות שלילית אחרת המתוארת בסיפור היא דמותו של מרדכי-יוסף, אחד מהמקובלים בגוריי ומהנוהים אחר משיח השקר שבתאי צבי. מרדכי-יוסף אמנם אינו משמש כשוחט, אך מטפח בקרבו חלומות לשמש ככהן בבית המקדש, לכשיקום. לדבריו, נגלה לו שבתאי צבי בחלומו ואמר לו: "מרדכי-יוסף בן חנינא הכוהן, אל תחלש דעתך!... עתיד אתה להקריב קרבנות!..." (עמ' 33). ומהו כהן המקריב קרבנות אם לא שוחט בעל מעמד רם במיוחד? זמן קצר לאחר החלום, מתגלה אכזריותו כאשר חנינא, עילוי המקדיש את כל זמנו לתורה, מעז לפסוק ששבתאי צבי הוא משיח שקר. מרדכי-יוסף מתקצף, ובחברת אברכים מסיעתו הוא גורר את חנינא ומטיל אותו על שולחן:

"הפשילו כנפי בגדו ור' מרדכי-יוסף היה הראשון לחלוק כיבוד.
- זה חליפתי! – אמר, הפשיל שרוולו, בחינת שוחט, וחבט בו בכל כוחו, עד שחנינא הבטלן געה בבת-ראש בבכייה, כתינוק של בית רבו, בצריחה.
-  זה כפרתי! – קרא ר' מרדכי-יוסף וחזר וחבט.
-  זה התרנגול ילך למיתה! השיב מישהו ובבת-ראש התחילו נושרות סטירות על חנינא בטלן, בחנת ברד. חנינא חרחר ונתעלע." (עמ' 37)

סצינה זו מלמדת על אכזריות במסווה של צדיקות. כפי שמשתוקק מרדכי-יוסף להקריב קרבנות, כביכול לשם מצווה, כך הוא רואה בהתעללות בחנינא מעשה של מצווה. חנינא מתואר כבעל-חיים חסר ישע ומרדכי-מאיר הוא שילוב של שוחט ושל מי שמקיים טקס כפרות בתרנגול.

וולף – השוחט הרוצח
ברשימה "אשת השוחט" (בתוך אנשים בדרכי, עמ' 15-21) משרטט בשביס זינגר את דמותו של השוחט וולף, כפי שהכירו בהיותו ילד. אשת השוחט סובלת מאכזריותו, וקובלת בפני הרבנית (אמו של בשביס זינגר): "הוא גזלן, רוצח. זה לא גבר אלא רוצח!..." וכן "הוא מוצץ דם" (עמ' 15). בשביס זינגר מתעכב על הרושם הדוחה שעוררו מראהו של השוחט, דיבורו ואישיותו הבלתי נעימה, ולכל אלה מצטרפת חוויה בלתי אמצעית של ביקור שערך כילד במרתפו, אשר בעקבותיה הוא רואה בשוחט רוצח, בדומה לאשת השוחט, אם כי יש להניח שמסיבות שונות לחלוטין: "זעם אחז בי על וולף השוחט שמבצע רציחות כאלו" (עמ' 20). וכך הוא מתאר את ביקורו במרתפו של השוחט:

"יצאתי לחצר והרגליים הובילוני מעצמן למרתף, שוולף השוחט שוחט בו. עמד שם חושך ותחילה לא ראיתי כלום. מיד התחיל מבטי להתרגל לאפלה. המרתף היה מלא דם ונוצות. עמדו פה כלובים עם עופות חיים. וולף השוחט עמד ליד גיגית דם ושחט. הוא תפס תרנגולת חיש ובכוח, ונדמה לי שבכעס. הוא סובב אחורה את הראש, מרט נוצות, עשה חתך והשליך את העוף לבתולה מורטת. זאת נפנתה ברציחה גדולה למרוט את העוף בעודו מפרפר ומפרכס. הבתולה לבשה מקטורן מוכתם בדם... אני הסתכלתי פעור פה, הנה העוף היה חי, וכעבור רגע הוא כבר מרוט. העופות האחרים מציצים מן הכלובים, מוציאים ראשיהם החוצה, מקרקרים וסוגרים לרגע את עפעפיהם הוורודים. הייתכן שאלוהים רואה כל זאת ושותק? – שאלתי את עצמי – לשם מה לו עולם כזה? למה ברא כל זאת? ומי יגמול לכל התרנגולות הללו על הייסורים שלהן?"

(עמ' 20)

בשבוע הבא נביא את חלקה השני של הכתבה - על דמות השוחט המיוסר ביצירת בשביס זינגר

ד"ר יעל שמש היא מרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן

הכתבה מבוססת על:
יעל שמש, "'אנו עושים לברואי אלוהים מה שעושים הנאצים לנו' – שואת בעלי-החיים בכתבי יצחק בשביס זינגר", טבע-און ובריאות 121, 2003, עמ' 14-15.
יעל שמש, "השוחט הרע והשוחט הטוב ביצירות יצחק בשביס זינגר", טבע-און ובריאות 115, 2002, עמ' 16-19.

מקורות שהוזכרו בכתבה לפי סדר הופעתם:
יצחק בשביס זינגר, אנשים בדרכי, תרגם מיידיש: אריה אהרוני, (ירושלים, 1996).
יצחק בשביס זינגר, החוזר בתשובה, תרגם מאנגלית: ישראל זמיר, (תל-אביב, 1986).
יצחק בשביס זינגר, העבד, תרגם מאידיש: חיים פלג, (תל-אביב, תשנ"א).

Isaac Bashevis Singer, “The Letter Writer”, The Séance and Other Stories, (New York, 1968), pp. 239-276.

יצחק בשביס זינגר, שושה, תרגם מאנגלית: צבי ארד, (תל-אביב, 1991 (1978)).
יצחק בשביס זינגר, השטן בגוריי, תרגם: מ' ליפסון, תל-אביב, תשי"ג.

4. פינת התזונה
גיווץ' – תבשיל ירקות בלקני

החומרים
3-2 תפוחי-אדמה
2 קישואים
1 חציל
3 גזרים
2 בצלים
3 שיני שום
כף שמן לטיגון
2 כפיות פפריקה מתוקה
כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור

אופן ההכנה

1. חותכים את תפוחי-האדמה, החצילים והקישואים לקוביות, ופורסים את הגזר לפרוסות.
2. קוצצים את הבצל ופורסים את השום לפרוסות דקות ומטגנים במחבת עמוקה או בסיר עד להזהבה.
3. מוסיפים את שאר הירקות וכוס מים רותחים, מערבבים, מכסים ומבשלים על אש נמוכה כ-15 דקות.
4. מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומבשלים עוד כ-15 דקות.
5. מעבירים לתבנית, וקולים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות כ-20 דקות.
6. מגישים חם.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il