זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, מנשה אליעזר, שי חרמון דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

משמרות מחאה נגד פיטום אווזים

(לקראת התכנסות ועדת החינוך!):

ירושלים:

בימי ב' 18:00-16:00 בכיכר פריז
בימי ה' 18:30-16:30 ליד המנהרה של גן סאקר (צומת הרחובות בצלאל ובן צבי)
לפרטים - קימי 052-3721279 (מומלץ להתקשר מראש)

חיפה: בימי ב' 19:00-17:30 בשדרות הנשיא (ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית). לפרטים - הדס: 054-5311230  hadas_lll@walla.co.il
תל אביב: בימי ה' 19:00-16:00 בצומת השלום (עזריאלי).
רחובות: בימי ה' 20:00-18:00 בצומת בילו (מול מסעדת יהודה אווזי). לפרטים - יצחק: 052-5602576

כפר סבא: לפרטים לגבי מועדי המשמרות - שי: 052-904970
כל מי שמעוניין/ת לקיים משמרת או פעילות אחרת בנושא במקומות נוספים, אנא פנה/י לעומר: 053-318661 או לנעמי: 050-5784663

דיוני בג"ץ נדחו

דיוני בג"ץ שנועדו ל-26.9.2004, נדחו ל-18.10.2004 בשעה 09:00. הדיונים יעסקו בעתירת תנו לחיות לחיות בעניין תקנות הובלת בעלי-חיים והמשלוחים החיים מאוסטרליה; ובעתירות תנו לחיות לחיות והעמותה למען מדע מוסרי בעניין חוות הקופים במושב מזור.

עוד ניצחון לחתולים בבג"ץ

ב-19.9.2004 החליטה שופטת בג"ץ, דורית בייניש, לדחות את עתירת אגודת צער בעלי-חיים בישראל, חברת "מגן לחתול" ונעמה ואייל בלו, נגד תנו לחיות לחיות (תל"ל) והעמותה למען החתול בישראל (הל"ה) (דנג"ץ 5785/04).
העתירה ביקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין שבעתירת תל"ל נגד השירותים הווטרינריים (השו"ט) (בג"ץ 4884/00). לדברי השופטת, "העותרים סבורים כי המתתם של חתולי-רחוב שלא ניתן למצוא להם בית הינה מעשה-חסד", שגם נועד להגן על בני-אדם "מפני מחלות ומטרדים", ו"מגן לחתול" הורגת את מרבית החתולים שהיא לוכדת.
השופטת מתארת את השתלשלות המאבק המשפטי בעניין חתולים חופשיים: בעקבות עתירת הל"ה נגד עיריית ערד (בג"ץ 6446/96) אושרה סמכותן של הרשויות המקומיות להשמיד חתולים, אולם תחת סייגים רבים: "לשם מניעת סכנה לבריאות הציבור או מניעת מטרדים קשים" בלבד, תוך מחויבות לשקול לפני כן אמצעים פחות פוגעניים. לאחר מכן קבעו השו"ט נוהל, המתיר לווטרינר הרשותי סמכות להרוג ("להמית", בלשון בית-המשפט) חתולים ואת מי שהוסמך על ידו, ומנהל השו"ט הסמיך את החברה המסחרית "מגן לחתול" להרוג חתולים. תל"ל והל"ה עתרו נגד חוקיותו וסבירותו של הנוהל (בג"ץ 4884/00) בטענה שהוא מאפשר מדיניות השמדה המונית של חתולים, ובטענה שהסמכת "מגן לחתול" נעשתה שלא כחוק. העתירה התקבלה ב-2.6.2004 ובית-המשפט הורה לשו"ט לתקן את הנוהל נגד הרג חתולים שרירותי ולטובת הרג על-פי "מידתיות" (דהיינו, הרג רק במקרה "סכנה לבריאות הציבור או מניעת מטרדים קשים"); בג"ץ גם פסק שהרג חתולים יתבצע רק תחת פיקוח צמוד של וטרינר רשותי, ולכן ההיתר שנתנו השו"ט ל"מגן לחתול" - פסול.
בעתירה הנוכחית טענו ארגון צער בעלי-חיים ושותפיו לעתירה, שפסק-הדין האחרון נוגד את פסק-הדין שבבג"ץ 6446/96, שבית-המשפט לא הגדיר מהי פגיעה ב"נוחות ורווחה" המצדיקה הרג חתולים ולכן אי-אפשר ליישמו, ושאין מספיק וטרינרים רשותיים לפיקוח ישיר על ההרג.
הנימוקים לדחיית העתירה:

• אין בפסק-הדין האחרון משום חידוש הראוי לדיון נוסף.
• אין בעתירה ערעור על ההלכה המשפטית שנקבעה אלא על התוצאות האופרטיביות, ולפיכך אין הצדקה לדיון נוסף.
• הטענה ש"ההלכה לפיה הסמכות להמית חתולי-רחוב כפופה לעיקרון המידתיות הינה הלכה חדשה וקשה" אינה נכונה - הדברים נכתבו כבר בבג"ץ 6446/96, ופסקי-דין נוספים של בג"ץ קבעו את "חובתה של הרשות לפעול באופן מידתי בבואה לפגוע בבעלי-חיים".

לסיכום, השופטת בייניש אישררה את עמדתו של בית-המשפט העליון בכל הנוגע לזכותם של חתולים חופשיים לחיות, ואת ההגבלות שמטיל החוק על הריגתם. זהו איתות ברור לגופים העוסקים בהרג חתולים ולשו"ט, שפעילותם חייבת להשתנות, בצו בית-המשפט.

דרושים: עורכי-דין למען חיות

לשכת עורכי-הדין מקימה מאגר עורכי-דין המוכנים לסייע בהגנה על בעלי-חיים. להצטרפות (עורכי-דין בלבד) - פקס: 03-6912382, דואל:  yael@israelbar.org.il

הזמנה משותפת של מזון טבעוני לחתולים

מתארגנת קבוצה להזמנה משותפת של מזון טבעוני לחתולים. ניתן להאכיל את חברינו הפרוותיים גם מבלי לתמוך בתעשיות המזון מהחי - המזון הטבעוני בריא ומכיל את כל החומרים התזונתיים שהחתול/ה צריך/ה. באתר אנונימוס תוכלו למצוא כתבות בנושא מזון צמחי לחתולים. לפרטים ולהזמנות - jooxz@yahoo.co.uk

בעיתונות הישראלית

NRG ימים נוראים לתרנגולים (1). בכתבה "פעילי 'אנונימוס' לא הצליחו להציל התרנגולים" (23.9.2004) מספר אבישי בן-חיים על פעילות אנונימוס בבני ברק במחאה על מנהג הכפרות שבו שוחטים בני-אדם תרנגול כדי לכפר על חטאיהם.

הארץ ימים נוראים לתרנגולים (2). בידיעה "כפרה עליך" (23.9.2004) מדווח אסף זלינגר על מנהג הכפרות בירושלים. כדאי לכתוב לעיתון בתגובה נגד עינוי תרנגולים, לכפרות ולכל מטרה אחרת.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל:   letters@haaretz.co.il

הארץ כבד אווז מזויף.  בכתבתה  "ממרח  כבד  האווז  התגלה  כמזון  לכלבים מבולגריה" (24.9.2004 עמ' א'1) מספרת נופר סיני על תרמית למכירת מזון לכלבים תחת התווית "כבד אווז". בכתבה מוזכרת האיכות הירודה, יחסית, של מזון לכלבים והסכנה לצרכני שימורי בשר. כדאי להגיב ולהזכיר שכבד אווז מיוצר תוך גרימת סבל רב, ושהחל ממרץ 2005 לא יהיה ייצור כבד אווז חוקי בישראל.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012  דואל:   letters@haaretz.co.il

 עוד על תרמית הכבד (Ynet)

מעריב התעוררות הרשויות. בכתבתה "הפתרון האנושי" (21.9.2004 המגזין, עמ' 8) מדווחת עדי כץ על השינויים במדיניות המועצה האזורים גליל עליון ועיריית ירושלים ביחסן לחתולים חופשיים. הרשויות בוחרות לעקר ולחסן את החתולים, בניגוד למדיניות שלהן עד לאחרונה - השמדה. אין ספק שזהו שיפור עצום, אך הצגת עצם קיומם של החתולים כ"בעיה" היא המשך ישיר לרטוריקת ההשמדה, וכדאי למחות על כך.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il 

הארץ שרון בעסקי השחיטה.  בכתבה  "העסק  החדש  של  גלעד  שרון:  ארנבות למאכל" (20.9.2004 עמ' א1) מדווחת נופר סיני על העסק החדש של גלעד שרון ו"טיב טעם" - משק לגידול ארנבות למאכל. כדאי להגיב ולמחות על הזוועה.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל:  letters@haaretz.co.il

הארץ ניצול חזירים. בכתבה "איך להרוויח מנפיחות של חזירים" (22.9.2004 עמ' ג12) מאת בלומברג והסוכנויות, מסופר על חברת ענק צ'יליאנית ל"ייצור" חזירים, שהצליחה להגביל את כמות גז המתאן שפולטים החזירים - ולעשות מזה כסף. כדאי לכתוב לעיתון על התנאים המחרידים שבהם מוחזקים החזירים. עוד מוזכר בכתבה, שמשק החי פולט 29% מכלל גז המתאן בעולם. גז זה הוא מן הגורמים המרכזיים לאפקט החממה.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל:  letters@haaretz.co.il

7 ימים כוכב החיות. בכתבתו "הולכים לאיבוד" (24.9.2004, "כוכב החיות", עמ' 100) מספר גבי ניצן על חוויותיו בחברת כלבים. כדאי לשלוח לעיתון בקשה להמשך פרסום המדור "כוכב החיות".

לתגובות: מוסף "7 ימים", ת.ד. 9499 תל-אביב. פקס: 03-6082234 דואל: 7days@yedioth.co.il

תא סטודנטים לזכויות בעלי-חיים מוקם בימים אלה באוניברסיטת תל-אביב. לפרטים - אורי: tzone@walla.com 050-7923232

לאנונימוס דרוש/ה עורך דין ו/או רואה חשבון לעזרה בהשגת הכרה בתרומות לצורכי מס (סעיף 46). לפרטים - ליזי: 057-7220643

פגישות היכרות עם אנונימוס מתקיימות אחת לשבועיים במרכז אנונימוס (דיזנגוף 93 תל-אביב). פרטים והרשמה במשרד: 03-5226992.

יומן חייתי 4 - הפרק החדש בתוכנית העוסקת בזכויות בעלי-חיים מוקרן בערוץ 25 - מתב: יום א' 21:00; תבל: יום א' 22:00, יום ב' 24:00; ערוצי זהב: יום ד' 22:30, יום ו' 24:00.

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.

ולגרעין הפעילות החדש באילת - תמר: 053-919830
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

2. להכאיב קצת פחות
מגמות חדשות בשיטות חקלאיות מכאיבות

השיטות החקלאיות המודרניות מכאיבות לבעלי-חיים באינספור דרכים. כמה מן  המקרים הבולטים ביותר כוללים כריתת איברים או חיתוכם. בשנים האחרונות נערכים ניסיונות להפחית מכאבם של בעלי-החיים. דניאל ווירי ודייוויד פרייזר, חוקרי רווחת בעלי-חיים בעלי שם עולמי מאוניברסיטת קולומביה הבריטית (קנדה) מסכמים את המגמות העדכניות בתחום זה.

מדוע מכאיבים?
מדוע חותכים לחיות במשקים חקלאיים מקור, אשכים, שיניים, זנב, קרניים ועוד? לכאורה, הסיבות הן כלכליות גרידא, אך ווירי ופרייזר מסבירים, שיש גם סיבות אחרות. למשל, המנהג לקצוץ זנבות של חזירים נועד, על פניו, למנוע מהם לנשוך קשות זה את זה בזנב, כפי שהם נוהגים בתנאי צפיפות. אולם מסתבר, שחברות לפיטום חזירים בארצות-הברית, משלמות פחות עבור גורים בעלי זנב שלם, וכך הן דוחקות במגדלי הגורים לקצוץ את הזנב ללא קשר לנשיכות. לעתים, התמריץ להכאיב מעוגן בחוק: למשל, בכמה ממדינות ארצות-הברית, צריבת מספר על גוף החיה היא שיטת הסימון החוקית היחידה של בקר הרועה על קרקע ציבורית. גם אם מישהו מעדיף סימון פחות מכאיב, הדבר אינו חוקי. מעבר לתמריצים הכלכליים והחוקיים, ווירי ופרייזר מבהירים שההרגל הוא המניע העיקרי לביצוע הפעולות המכאיבות. כשם שההתאחדות האמריקאית לכלבנות דורשת לקצוץ את זנבותיהם של כלבים כדי שייחשבו ככלבים גזעיים, אף על-פי שהסיבות המקוריות לקיצוץ אינן רלוונטיות עוד (למשל: יתר יעילות בשיסוי הכלבים בדובים) כך גם בחקלאות. לדוגמה: גדיעת קרניהם של עגלים גורמת להם כאב עצום והיא כלל לא נחוצה, כי ברוב זני הבקר יש "קווים גנטיים" נטולי קרניים, שאינם נבדלים מבעלי הקרניים באף תכונה ידועה אחרת. אף על-פי כן, חקלאים רבים ממאנים להחזיק בקר נטול קרניים. ווירי ופרייזר טוענים, כי החקלאים כה עסוקים בעבודות שונות, עד אשר  

"אין פלא כי עשויים שלא להיות להם זמן ונטייה למחשבה ביקורתית על השאלה אם זה באמת נחוץ לגדוע קרני עגלים, או למחקר מהן השיטות האפקטיביות ביותר והפחות מכאיבות שיש בנמצא." (עמ' 325)

בירורים כאלה, קובעים החוקרים, הם משימתם של מדענים.

קיצוץ זנב פרות
לפי ווירי ופרייזר, המדענים צריכים לשאול מהי מטרתה של כל פרקטיקה מכאיבה, לברר האם היא משיגה את מטרתה - והאם ניתן לבצעה אחרת. ומסתבר, שלעתים קרובות המנהג המכאיב אפילו לא משיג את מטרתו. למשל, רפתנים רבים בארצות-הברית קוצצים את זנב הפרות כדי שיוכלו לעבוד ביתר נוחות ולהקטין את סכנת הזיהומים והמחלות לפרה. הקיצוץ נערך לרוב על-ידי קשירת רצועת גומי הדוקה סביב הזנב בקרבת בסיסו, וזרימת הדם לשארית נעצרת והזנב מת. ברפתות חדישות, מגע הרפתן עם הזנב נמנע ממילא ותרומת הקיצוץ לנוחות העבודה היא שולית. ומה בנוגע לזיהום ולדלקות עטינים? בשלושה ניסויים ממושכים שנערכו בשנים 2001-2002 בעדרים מסחריים גדולים, השוו החוקרים בין פרות שזנבן נקצץ לפרות שזנבן נותר שלם, ולא נמצאו הבדלים בין הקבוצות ברמות הלכלוך של הגוף והעטינים, בניקיון החלב ובשכיחות דלקת העטין. בקיצור, קיצוץ הזנב מיותר אפילו מבחינה מסחרית, בעוד שהשמדת הזנב גורמת לפרות סבל ישיר מיידי, ולאחר מכן הן נידונות לסבול כל חייהן מזבובים, שאינן יכולות עוד לגרש בהיעדר זנב.

קיצוץ שיני חזירים
חזירים נולדים עם שמונה "שיני מחט", שבהן הם משתמשים במאבק עם אחיותיהם ואחיהם על האפשרות לינוק. במטרה למנוע פצעים בעטיני האם ובפני הגורים, נוהגים החקלאים בארצות-הברית לקצוץ את שיני הגורים. המחקר גילה, שהגורים ממילא ממעטים מאוד לפצוע את האם, אם כי עדיין פציעה הדדית מהווה בעיה. אולם קיצוץ השיניים, לא זו בלבד שהוא מכאיב ומבהיל כשלעצמו, אלא הוא חושף את החלל שבתוך השן ועלול לגרום לריסוק נוסף של השן ולהתפתחות פגיעות מכאיבות ומתמשכות בשיניים ובחניכיים. בנוסף לכך, ווירי ופרייזר מצאו, שהמנהג הרווח, לקצוץ את השיניים עד לקו החניכיים, הוא מיותר מכל בחינה שהיא, כי קיצוץ או שחיקה של קצה השן בלבד מונע פציעות לא פחות מקיצוץ מלא - ללא ההשלכות החמורות של הקיצוץ בשיטה הנהוגה.

גדיעת קרני עגלים
למרות שגדיעת קרני עגלים אינה הכרחית כלל, המנהג נמשך. הגדיעה בארצות-הברית נערכת בברזל מלובן, במטרה לצרוב את כלי הדם בסביבת הקרן. הרדמה מקומית אינה מונעת כאב מהעגלים, כי חומר ההרדמה משפיע רק למשך שעתיים-שלוש והכאב ממשיך אחר-כך. בסוף שנות התשעים התגלה, שרמת הקורטיזול בדם של עגלים (נתון המעיד בדרך-כלל על מצוקה) שעברו הרדמה מקומית, גבוהות אף יותר מאלה של עגלים שלא עברו זאת. מתן תרופה אנטי-דלקתיות דרך המזון לפני הניתוח, הפחיתה מההתנהגות המעידה על כאב בשעות שלאחר הגדיעה. אולם הבעיה בגדיעת קרניים אינה רק הכאב - העגלים סובלים מאוד מהריסון (דהיינו, הכנסת ראשם לסד ומשיכה מכאיבה באפם). לכן ניסו לתת להם חומר מסוג שלישי - תרופת הרגעה, אשר הפחיתה מאוד את התנגדותם ואף את הצורך בריסון. אולם מסתבר שחומר ההרגעה, xylazine, עלול להרוג את העגלים במקרה של אי-דיוק במינון; ולא ברור אם תגובתם החלשה נובעת מחוסר תחושה או פשוט מקושי לזוז. בנוסף לכך, ההרדמה המקומית דורשת מתן מספר זריקות, והתרופה האנטי-דלקתית מסוכנת לקיבה. בקיצור - גדיעת הקרניים ללא כאב היא משימה מסובכת ביותר.

סירוס חזירים
צרכני בשר חזיר אינם אוהבים את טעם בשרם של חזירים שאינם מסורסים, ולכן, טוענים ווירי ופרייזר, מסרסים חזירים. קיימת מסורת של סירוס החזירים בגיל צעיר ביותר, בהנחה שאז הרגישות לכאב קטנה יותר. אולם בשנים האחרונות נאספו נתונים הסותרים הנחה זו. ניסיונות לבצע בחזירים הרדמה כללית במהלך הסירוס, הכולל חיתוך של שק האשכים וקטיעת צינור הזרע, לא הצליחו. בניסוי מוקדם (1988) מתו 30% מהגורים תחת ההרדמה. לאחרונה נמצא, שניתן להרדים את החזירים בפחמן חד-חמצני ללא סכנת מוות, אולם הגורים הגיבו קשה לחשיפה לגז קודם שאיבדו את ההכרה. גם הזרקת חומר הרדמה לאשכים לא מנעה, כצפוי, כאב מן הגורים. אם כן, אין כיום בנמצא שיטות בטוחות להפגת כאב הסירוס. נזקים כלכליים שגורם הסירוס, הביאו מדענים לנסות להחליף את החיתוך בסירוס כימי. בשנים האחרונות פותח חומר הדומה להורמון הטבעי אשר אחראי בגוף החזיר על ההתפתחות המינית, אולם מחסן את החזיר מפני ההורמון המקורי ולכן מצמצם את התפתחות האשכים. בהתחשב בתוצאות של ניסויים אלה, יתכן שכך יסורסו חזירים בעתיד. 

קטימת מקור במטילות
חיתוך הרסני נוסף שמזכירים ווירי ופרייזר הוא קטימת המקור של תרנגולות בתעשיית הביצים. הקטימה נועדה למנוע מהן לפצוע זו את זו בתנאי צפיפות, אך הקיטום גורם כאב עז ולאחר מכן כאב כרוני. מסתבר, שהנטייה לפצוע זו את זו בנקירות, התפתחה בעיקר בתרנגולות שנבררו אחת-אחת ל"תפוקה" גבוהה של ביצים; לעומת זאת, כאשר בררו קבוצות שנכלאו יחד ולא תרנגולות יחידות, התקבלו תוך מספר דורות תרנגולות בעלות מזג חברתי נוח יותר, עד כדי כך שלא היה עוד צורך לקטום את מקורן.

לסיכום, חיתוכים מכאיבים הם עדיין תופעה נפוצה ביותר במשקים חקלאיים - הרבה יותר נפוצה אפילו ממה שנחוץ להשגת רווחים כספיים. לכל ניסיון להעלים את הכאב יש תופעות לוואי מעיקות; הפגיעה בחיות נותרת בעינה כל עוד הניצול למטרות חקלאיות נמשך.

מקור

Daniel M. Weary and David Fraser, "Rethinking Painful Management Practices", in The Well-Being of Farm Animals: Challenges and Solutions, edited by G. John Benson and Bernard E. Rollin, (Ames, Iowa: Blackwell, 2004), pp. 325-338.

3. לחופש נולדה
הביוגרפיה של הלביאה אלזה

"היא רצתה רק להיות נאהבת על ידינו ולשהות במחיצתנו. זה היה הביטחון והאושר שלה. המאמצים שעשתה לבלום את הדחפים שלה ולסגל לעצמה את אורחות חיינו כדי לשמח אותנו, היו ממש נוגעים אל הלב. מזגה הנוח היה ודאי תוצאה של אופיה הטוב, אבל משהו יש לשייך לעובדה שמעולם לא הפעלנו עליה לחצים מתסכלים כדי שתתאים את עצמה אל אורחות חיינו."

(לחופש נולדה, עמ' 46)

 

"טיפסנו וחיפשנו אחריה ללא הצלחה בכל הפינות האהובות עליה, עד שכמעט דרכנו עליה בתוך סבך צפוף. ברור היה שהיא שכבה בשקט וקיוותה שלא נבחין בה. על אף רצונה הברור להיות לבדה, קידמה את פנינו בדרכה החביבה והעמידה פנים שהיא שמחה לראות אותנו. כיבדנו את רגשותיה ועזבנו אותה, בהתחשבות רבה, לבדה. [...] מאוחר יותר נכנסה לרגעים אחדים לאוהלו של ג'ורג', הניחה את כפה עליו באהבה ונהמה חרש, כאילו רצתה לומר לו: 'אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל יש לי חבר שמחכה לי בחוץ ואני חייבת ללכת אליו. אני מקווה שתבין'. והלכה לה."

(עמ' 82)

חיים קצרים וייחודיים
אלזה, הלביאה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, נולדה בינואר 1956 בצפון קניה. הקטנה מבין שלוש גורות, היא חיה עם אמה שבועיים-שלושה בלבד. האם נורתה למוות על-ידי פקחי ציד בראשות ג'ורג' אדמסון. הגורות נאספו וגודלו על-ידי ג'ורג' ואשתו, ג'וי. את האחיות שלחו האדמסונים לגן חיות ואת אלזה השאירו במטרה לשולחה לשם מאוחר יותר. אולם עם התבגרותה "נטלה אלזה את גורלה בכפותיה שלה" כשעברה לחלק את זמנה בין חיי בר עצמאיים לבין חברת האדמסונים. לבני-הזוג לא נותר אלא לשחררה במקום לא מיושב ולהגיע לבקרה שם כדי לסייע לה בימי רעב וחולי. אלזה התחברה לאריה בר, ילדה שלושה גורים וטיפלה בהם עד מותה ממחלה, בהיותה בת חמש בלבד. היא הייתה ודאי הלביאה הראשונה, שהצליחה להתאקלם בטבע לאחר שגודלה על-ידי בני-אדם. הצלחתה העניקה השראה לאיקלום אריות רבים וחיות ממינים נוספים מחיי שבי אל הטבע, ולהגנה על חיות בר בכלל. סיפור חייה של אלזה וחיי גוריה, ג'ספה, גופּה ואלזה הקטנה, נכתב על-ידי ג'וי אדמסון לפני קרוב ליובל שנים בשלושה ספרים קצרים, הכרוכים יחד בספר "לחופש נולדה". ג'וי וג'ורג' אדמסון עצמם כיכבו (כמחברים או כנושא) בארבעה-עשר ספרים ובחמישה סרטי קולנוע לפחות, בעיקר בזכות אלזה.

סיפור של חיים משותפים
"לחופש נולדה" שונה בתכלית מדיווחיהם של אתולוגים (חוקרי התנהגות חיות). אתולוגית הייתה מנסה להצניע כל מעורבות בחיי אלזה ולהתיימר לתאר את חיי הלביאה במלואם. ג'וי, לעומת זאת, מספרת סיפור שונה לחלוטין, ולא רק משום מעורבותה העמוקה בחיי הלביאה. ג'וי מדגישה, שחלק ניכר מחייה של אלזה נותר סמוי מעיניים אנושיות. שלא כמו אתולוגית, אין ג'וי מתיימרת לדעת הרבה על אלזה כלביאת בר. כבר כאשר יצאה אלזה בגפה מחסות האדמסונים למספר שעות בלבד, ג'וי הייתה מודעת לכך, שיש לאלזה עולם משלה, שניתן להכירו רק ככל שאלזה תסכים לשתפה בו. ג'וי לא השלתה את עצמה, שהיא יכולה לצפות באלזה מרחוק ולחזות בכך בהתנהגותה הטבעית - כפי שמניחים אתולוגים. האדמסונים כבשו את סקרנותם והתרחקו מאלזה כאשר יצרה קשר עם אריה, כי הבינו שנוכחותם תפריע לקשר. הם כמעט שלא חזו בעיניהם בקשריה עם אריות בוגרים, אולם ניסו בכל תחבולה אפשרית לחזות באלזה עם גוריה. אלזה מנעה זאת מהם בהסתרה, בתחבולות (למשל, כשהגיעו לאזור הגורים, היא קידמה את פניהם והובילה אותם לכיוון אחר, תוך שהיא מביטה אחורנית שוב ושוב כדי לוודא שהם באים אחריה) ובלית ברירה - גם באזהרות. היא זו שקבעה את אופי יחסי האדמסונים עם הגורים: היא הביאה את הגורים מיוזמתה לביקורים במחנה החל מגיל כחודש וחצי, ומנעה כל אפשרות לעקוב אחריהם הרחק מן המחנה. אם כן, הביוגרפיה שכתבה ג'וי לאלזה היא כמעט רק סיפור החיים המשותפים של אלזה עם בני-אדם. "כמעט" - משום שכמו ביוגרפים הנוברים במסמכים, כך ניסו האדמסונים לפענח את קולות התקשורת של אלזה עם אריות אחרים, את עקבותיה ועקבות אריות, טורפים אחרים ושרידי פגרים בקרקע - ואת הפצעים שהותירו חיות שונות בגופה. מתוך כל אלה, שיחזרו האדמסונים אירועים מורכבים מחייה של אלזה כלביאת בר.

בין שני עולמות
אלזה פיתחה יכולת לעבור בן-רגע מחיים עם בני-אדם לחיי בר. שוב ושוב ניצבה בפניה הבחירה אם להצטרף לאדמסונים ולפינוקים שהציעו או להיכנס לסבך על שפע גירוייו למשך ימים רבים. המוטיבציה הראשונית שלה להתנתק מהאדמסונים הייתה הייחום, ולאחר מכן - לידת הגורים, שנערכה במסתור בין סלעים. היכולת לצוד ולשמור על הטרף נרכשה בהדרגה, אך נראה שאלזה ניחנה מלידה בכישורים בסיסיים, כגון מארב והיכולת להבריח את הטרף לעבר הלהקה (כלומר, אל האדמסונים). הספר רצוף בתיאורים מצמררים של אלזה העורכת ציד בחברת אנשים אך מרסנת את עצמה כלפיהם גם בלהט הציד, מסייעת להם לגרור חיה שניצודה או מבקשת מהם סיוע בגרירת חיה או בשמירה עליה. קשה לדעת עד כמה היא היטיבה לתקשר עם אריות אחרים, אך ברור שהיא הייתה אם מצוינת, ובמקביל לזה הפגינה חיבה עצומה כלפי האדמסונים בחיכוכים, ליקוקים, חיבוקים, גרגורים, נהמות ובעצם השהייה בחברתם. אלזה ידעה לשחק עם ג'וי בעדינות רבה ככל יכולתה - בניגוד למשחק הפרוע שלה עם גוריה הקשוחים. האימהוּת לא פגעה כלל בידידותה עם האדמסונים, והיא עשתה מאמצים גדולים לקרב את הגורים ל"חברי הלהקה" האנושיים שלה - למרות חשדנותם של הגורים. למעשה, נראה שג'ספה הגור קינא בג'וי וניסה לתקוף אותה בכל הזדמנות, ואלזה מנעה זאת ממנו על-ידי כך שניצבה ביניהם; במצבים אלה היא גם הפגינה קרירות כלפי ג'וי, לעומת גילויי החום שלה כאשר הגורים לא ראו. התקשורת בין האישה ללביאה הייתה כה מפותחת, עד שכאשר רצתה ג'וי שאלזה תצא לחפש את ג'ספה שנעלם, היא חיקתה את הגור ואלזה מיהרה לצאת לחפשו.

חתולה במשקל כבד
בין הפציעות והמחלות, נראתה אלזה כלביאה מאושרת. המארבים שלה לחיות שונות מתוארים כמשחק בין שני הצדדים, וקורבנות המארב הם "חברים למשחק". היא התלהבה במיוחד להתגרות בפילים, בקרנפים ובג'ירפות, שלא פעם סיכנו אותה הרבה יותר משסיכנה היא אותם. לעתים נדמה שזוהי "חתולת מחמד" אינטליגנטית במיוחד, אלא שתחביבה היה לקפוץ על האדמסונים בכל הזדמנות, להפיל אותם על גבם ולא פעם גם להתיישב עליהם בגילויי חיבה מבהילים - לאור העובדה שבבגרותה היא הגיעה למשקל 150 קילוגרם. גם האכלתה של אלזה לא דמתה להאכלת חתולת בית. לאדם המאכיל חתול, קל לשכוח שהמזון הוא שרידי חיות שנטבחו לשם כך; לעומת זאת, "לחופש נולדה" היא סיפור של הרג אינסופי ובוטה ופגרים מבותרים ותלויים. ג'ורג' ירה בהמוני חיות בר כדי להביא לאלזה "מתנות", ולמחנה הובאו עזים חיות רבות כאספקה. העזים "הוכנו" עבור אלזה, לעתים לאחר שנכלאו במשאית לזמן רב מחשש שייטרפו מיד. כביוגרפיה של לביאה, "לחופש נולדה" הוא סיפור עקוב מדם, המעלה תהיות עד כמה מוצדק לטפל באריות.

קירבה אוהבת ולא ריחוק מדעי
"לחופש נולדה", הוא אחד מן הסיפורים המקיפים והמעמיקים ביותר שסיפר אי-פעם אדם על חיית בר. הסיפור מרתק בזכות הקשר הבין-מיני החריג בסביבה כה תובענית, על רקע של סכנת מוות מתמדת מידי ציידים, פקחים ואריות לאלזה ולגוריה, וההקרבה מעוררת ההשתאות מצד האדמסונים כדי לסייע למשפחה. לא פחות מכך מרתקות התובנות הישירות והאינטואיטיביות של ג'וי אדמסון ביחס לעולמה הנפשי של אלזה, שלא ביססה את הבחנותיה על צפייה מהצד בזהירות מדעית אלא על יכולתה להזדהות עם אלזה מתוך אהבה ועל התקשורת הדדית המורכבת שהתפתחה ביניהן.

מקור
ג'וי אדמסון, לחופש נולדה: סיפורה של הלביאה אלזה, (תל-אביב: אחיאסף, 1988). הספר כולל את הספרים Born Free (1960), Living Free (1961) ו- Forever Free (1964). הטרילוגיה תורגמה במלואה או בחלקה ליותר מ-30 שפות.

4. פינת התזונה
פנה עם אספרגוס, יין ושמנת צמחית

החומרים
חצי חבילת פנה (פסטה בצורת צינורות חלולים וקצרים)
חצי ק"ג אספרגוס ירוק
375 מ"ל שמנת צמחית (פרווה)
חצי כוס יין לבן
1 בצל
50 גרם מרגרינה בטעם חמאה
מלח ופלפל לפי הטעם

אופן ההכנה

• מבשלים את הפסטה במים לפי הוראות היצרן ומסננים.
• בינתיים מכינים את הרוטב: מסלקים את החלקים ה"עציים" של האספרגוס ומקלפים את הקליפה במקומות שהיא עבה. חותכים לחתיכות באורך כשלושה ס"מ.
• מבשלים את האספרגוס החתוך במים רותחים עד להתרככותו (כעשר דקות) ומסננים.
• קוצצים את הבצל, ממיסים את המרגרינה ומטגנים את הבצל עד להזהבתו.
• מוסיפים את האספרגוס למחבת, מטגנים כדקה ומוסיפים את היין והשמנת.
• מתבלים במלח ובפלפל לפי הטעם ממשיכים לבשל על אש נמוכה עד שהרוטב מסמיך.
• יוצקים את הרוטב מעל הפסטה ומגישים חם.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: תפוז; נענע

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il